פסל ישו הגואל – בין שבעת פלאי תבל
מאת: עודד אלבלינק

את דמותו של ישו הגואל רואים מכל שכונה בעיר – ידיו פרוסות לרווחה, מזמינות את הבאים בשערי העיר להיכנס, מברכות את כולם ב"ברוכים הבאים". גודלו ומרכזיותו בקו הרקיע של הכרך הסואן ריו דה ז'ניירו, הנוף הנשקף ממנו והאופן שבו נבנה – הביאו לכך שהפסל הצטרף, בשנת 2007, לרשימת שבעת פלאי תבל החדשים.

בכל זמן בו תבחרו להתבונן בו המחזה יהיה מרהיב – בימים שטופי שמש, כשהקרניים בוהקות על גלימתו הארוכה, עת עננים מכסים את פסגת ההר או גולשים ממנה מטה לכיוון מזרח, באור יום וגם בלילה. על פסגה שגובהה 710 מ', הלא היא פסגת הר קורקובדו, נפתח בשנת 1931 למבקרים פסלו העצום של ישו המושיע, וזהו סיפורו.

1 / 7

2 / 7

3 / 7

4 / 7

5 / 7

6 / 7

7 / 7

❯ ❮

  טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
  טיולי עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »

תצפית מהשמיים – מכירים את ישו בזמן הטיסה לברזיל

בכל נסיעה ולקראת כל טיול, ההתרגשות האמיתית מתחילה להתעורר עם הנחיתה, כשנוגעים בקרקע ומבינים שסוף סוף מתחילה החופשה עליה חלמנו. המראה הראשון שנחקק בזיכרון הטיול בברזיל הוא מראה דמותו המרשימה של ישו הגואל (Christ the Redeemer), כפי שנצפית מהשמיים במהלך הנחיתה, פורס ידיו לקראתכם באהבה אבהית.

כדי ליהנות מהתצפית המרהיבה הזו, כדאי לנסות לתפוס מקום ליד החלון ובצדו הימני של המטוס. טיסות רבות נוחתות בכל שעות היום בשדה התעופה הבינלאומי בעיר ריו, אך גם אם הטיסה שלכם נוחתת בלילה, תיהנו ממראה הפסל המואר, ניצב בגאון בראש ההר.

לאחר קבלת פנים שכזו, אין ספק שהטיול יהיה מוצלח. אין גם ספק שעוד תעמיקו את ההיכרות האווירית עם הפסל שהפך לסמלה של העיר הענקית ריו דה ז'ניירו (Rio de Janeiro).
לינה בריו דה ז'ניירו | כתבה על החופים של ריו

מבחינים בפסל כבר מהאוויר, תצפית מהר הסוכר (צילום: כרמית וייס)

פסל ישו (A) והלגואה (B), האגם ממנו יש תצפית נפלאה אל הפסל,
מלון מומלץ בחוף קופקבנה: מלון וינזדור קליפורניה
להגדלה לחצו בפינה העליונה

מתנת הכנסייה לעם

כיצד התגלגל הרעיון למיזם הענק ומהיכן הגיע התקציב להקמתו? למעשה הרעיון לבניית אנדרטה דתית שתעמוד בראש ההר, הועלה לראשונה כ- 80 שנה לפני שהוצב במקומו. היה זה הכומר הקתולי פדרו מריה בוס (Pedro Maria Boss) שהגיש את הבקשה למימון מונומנט מעין זה לנסיכה איזבלה, אך נענה בשלילה.

עברו השנים והרעיון שב ועלה לקראת חגיגות העצמאות לשנת 1922, בעת שהעמותה הקתולית של העיר פרסמה מכרז לבניית פסל דתי, שיוגש לעם הברזילאי כמתנת הזרם הקתולי והכנסייה. הצעות מספר הוגשו לאותה עמותה ונבחנו בקפידה, אך אחת מהן – של הפסל הברזילאי פאול לנדובסקי (Paul Landowski) תפסה את עינו של האדריכל ומהנדס הפרויקט הייטור דה סילבה קוסטה (Heitor da Silva Costa).
כמו לידתו של כל רעיון, גם במקרה זה היו צירים ארוכים וכואבים. כשהוצג הדגם הנבחר לקהל הרחב, יצאה העיתונות ולצידה הקהילה האקדמית בעיר כנגדו, בטענה שהוא לא מסמל את האמנות הברזילאית ושכל קשר בינו לבין ברזיל - המדינה והעם - מקרי בהחלט.

המתנגדים סברו שיש לתת יותר דגש לאמנות המקומית, האותנטית. נטען עוד שהדגם הנבחר רחוק כל כך מהתמצית הברזילאית, עד כי הוא מזכיר יותר את אירופה מן המאה ה- 19. הדיונים נמשכו כשנתיים ובשנת 1923 הוחלט על גניזת הדגמים הראשונים, חמישה במספר, ועל האדריכל הקטור הוטל לתכנן פסל חדש לגמרי, מבראשית. הפעם הוא נעזר במעצב הברזילאי קרלוס אוסוולדו אשר נענה בשמחה. השניים החלו לערוך מחקר מעמיק בראשותו ובפיקוחו של ארכיבישוף העיר. לבסוף נבנו ארבעה דגמים חדשים, בארבעתם מופיע ישו, עם מנח ידיים שונה, בכולם הוא יחף ולבוש טוניקה ארוכה. בנוסף לדגם הנבחר, באחד הדגמים נראה ישו כשהוא אוחז בידו השמאלית צלב ובימנית – את העולם.
כתבה על התרבות והפולקלור הברזילאי

הדגם הנבחר נושא מוטיבים נוצריים, בהם מנח ידי הצלוב, שנראה היטב מכל מקום בעיר
(צילום: Alexandre Maciera / Riotur)

הפיכת החלום למציאות – מתחילים בבנייה

המביט על הפסל מלמטה, עיניו מכווצות והוא חש מגומד לעומת ישו הענק, 38 מ' גובהו. השאלה הראשונה (מיד אחרי ה"וואוו") שצצה בראש היא כיצד הצליחו להקים מבנה שכזה, שבסיסו צר משמעותית לעומת "מוטת" הידיים הפרוסות לצדדים, המחזיק מעמד משך כל כך הרבה שנים, במזג אוויר משתנה. ובכן, כבר בתחילת הדרך הבין הקטור את האתגר שבבנייה' ומאחר שבתקופתו לא הייתה קיימת בברזיל הטכנולוגיה הנדרשת אשר יכולה הייתה לתת מענה הנדסי לסוגיות אלו, הוא נסע לאירופה בחיפוש אחר פתרונות.

בשנת 1924 הגיע הקטור לצרפת ופגש בפסל הצרפתי אנטואן בורדל (Antoine Bourdelle), שהיה יכול להוות תחליף לפסל הברזילאי פאול לנדובסקי. מאחר שיצירותיו של אנטואן לא הדגישו מספיק את הנרטיב הדתי, הן נשללו בזו אחר זו על ידי הוועדה. לבסוף, פנתה הוועדה בחזרה לפסל לנדובסקי, שהסכים לקחת על עצמו את הפרויקט אך בתנאי אחד – שיינתן לו חופש פעולה מוחלט בקבלת החלטות עיצוביות ואסטטיות בנוגע לפסל: "את קווי המודל לא אני יצרתי", הוא אמר, "אך על הנראות הסופית שלו – אהיה חתום". הוועדה, ובראשה הארכיבישוף, קיבלה את דרישותיו והוא החל בעבודתו.
ב- 14.5.1925 כתב פאול ללילי אשתו: "הצלחנו לסיים את החוזה לבניית המונומנט, עם האדריכל דה סילבה, על פסגתו של הר הקורקובדו ואנו סוף סוף יוצאים לדרך. בנייתו של הפסל החלה".

כשעומדים מתחת לפסל מרגישים קטנים מאוד (צילום - ימין: Fernando Maia / Riotur, שמאל: כרמית וייס)

פסל בוהק וראשו בשמיים
מראהו של ישו ניצב על פסגת הקורקובדו (Corcovado), בלילה מעונן קלות, כשלעיתים העננים מסתירים את הפסל ולעיתים לא, תוך כדי שהוא מואר, צבעו האפור-ירקרק בוהק ומבריק והוא קורן ביופי אלוהי אשר ממנו אי אפשר להתעלם – הוא מחזה בלתי נשכח. למעשה, הנראות הסופית של הפסל נגזרת גם מהפתרונות שהושגו לאתגרים בבנייתו, שתוארו מעלה.

את הפסל בנו מחלקים עשויים גבס, שהועלו לפסגת ההר עם קרונית חשמלית והונחו על שלדת פלדה שיובאה מצרפת. לאחר חיבור כל חלק לשלדה יצקו עליו בטון מזויין וכך הלאה. הפסל לנדובסקי לא הפסיק לחשוב על סיום מרשים לפסלו של ישוע, ובכל תהליך בנייתו והרכבתו התחבט בסוגיה. לאחר מספר חודשים הצליח האמן להגיע לתוצאה אשר סיפקה את דעתו, הוא החל לעטוף את הפסל כולו באבני פסיפס (מוזאיקה) אשר לא רק שאינן מתרחבות ומתכווצות כתלות במזג האוויר, הן גם לא סופגות לחות, ותופעת לוואי מבורכת שלהן היא אותו ברק שמקנה ליצירה מראה מכובד ומלכותי, גם ביום וגם בתאורת הלילה.
כתבה על אטרקציות בעיר ריו

פסל ישו בוהק למרחוק בלילה מעל העיר ריו (צילום: Barbara Eckstein)

תצפית האגם על הפסל, והפסל על האגם

את הפסל ניתן לראות, כאמור, כמעט מכל שכונה בעיר ריו, אך מומלץ מאוד שלא לוותר על טיול באגם רודריגו דה פרייטס (Lagoa Rodrigo de Freitas), שבשכונת לאגואה (Lagoa) - הקרויה על שמו. מכאן נראה הפסל במלוא הדרו, עוצמתי ומרשים. האגם עצמו, המחובר לאוקיינוס האטלנטי דרך תעלת ז'רדים דה אלה (Jardim de Alá), מהווה אטרקציה למטיילים וניתן ליהנות בו ממגוון פעילויות ספורט, טיולים, בתי קפה ומסעדות.

באופן מעניין, גם התצפית על האגם מהפסל מרהיבה ומרשימה מאוד. מגובה הקורקובדו נראה האגם ‏ולצדו אצטדיון מרוצי הסוסים.

האגם בלילה כפי שנצפה מפסל ישו (צילום: Alexandre-Maciera / Riotur)

התרומה היהודית לפסל ישו בריו

אדם אחד מיוחד וחשוב להצלחת הפרויקט, היה מנהל העבודה שעבד באתר. שמו היה הייטור לוי (Heitor Levy), כן לוי – אדם יהודי, אשר פיקח על כל תהליך בניית הפסל, החל משלב הכנת יציקות הגבס ועד להרכבתן לשלדת הפלדה וליציקת הבטון המזויין עליהן.

כאשר הגיע שלב הדבקת אבני הפסיפס על ידיו של הגואל, בגובה 28 מ' מבסיס הפסל, החליק מר לוי על המשטח וכמעט שצלל אל מותו. למזלו, בזכות זריזותם של הפועלים והתושייה שהפגינו בזמן, חייו ניצלו. לוי, אשר לא ידע את נפשו מרוב אושר, חיפש דרך להודות לפועלים. לבסוף כאות הערכה ואהבה, יצר לב במרכז חזהו של הפסל.

כשהעבודה על הפסל הסתיימה, שמו של לוי ותרומתו לפרויקט הענק נעלמו כלא היו. לוי לא זכה לקבל אזכור לתרומתו בכל שטח האתר, לא תראו את דמותו ניצבת ליד פסליהם של האדריכל הקטור והפסל פאול, שהוצבו במקום, למרות שהתפקיד שמלא כמנהל העבודה באתר היה חשוב לא פחות. אנחנו, בכל מקרה, מוקירים ומעריכים אותו על עבודתו.

הלב שתרם לפסל מנהל העבודה היהודי, מר לוי (צילום: Alexandre Maciera / Riotur)

פלא תבל עם הפנים לירושלים

את הפסל, שהושלם לאחר ליטושים אחרונים בשנת 1931, ניתן לראות כמעט מכל מקום בעיר ריו. הנוף הנשקף ממנו על העיר כולה, מרהיב ומעורר השראה.

לאחר שבניית הפסל הסתיימה, הוקם פוניקולר בעבור המבקרים, האתר נפתח לקהל הרחב ומסירת המתנה לעם (ולכל המטיילים המגיעים לאזור...) הושלמה. הפסל הוצב כך שהוא מביט אל המזרח, לכיוון ירושלים, שם על פי המסורת נצלב הקדוש, בידי המושל הרומאי פונטיוס פילאטוס כעונש על כך שהמליך עצמו למלך היהודים.

ב-7 ביולי 2007 נבחר בהצבעה פתוחה לקהל פסל הגואל כאחד משבעת פלאי תבל החדשים. בשנת 2014 הוא עבר טראומה לאחר שתוך כדי סופת ברקים משתוללת, פגע ברק בפסל ושבר את אצבעו. מאז פתיחת האתר לקהל הרחב ועד היום, ביקרו בו מאות מיליוני אנשים והוא נחשב לסמל העיר ריו ולאחד ממוקדי התיירות המרכזיים בה.

לשאלה האם מוצדקת בחירתו של הפסל כפלא תבל אני תמיד משיב בשאלה אחרת: על מה אתם חושבים כאשר אני אומר את המילה "ברזיל"? התשובות שעולות בדרך כלל הן: ריו דה ז'ניירו, חופים יפים, קרנבל, אנשים יפים, כדורגל, מרקנה, וכמובן – פסל ישו. דעתי האישית בעניין, לאחר שהתגוררתי בברזיל כשש שנים, היא שהפסל מרשים ביותר, מפורסם ומהווה מוקד עליה לרגל עבור מטיילים רבים והוא ראוי ומתאים להיכלל ברשימה המכובדת, לצד הקולוסיאום, החומה הסינית, פטרה, טאג' מהאל ואחרים.

עודד צופה על פסל ישו הניצב על ההר ממול, הרחק מעל היער הטרופי המקיף אותו (צילום: כרמית וייס)

כל הדרכים מובילות אל ישו הגואל

אל הפסל ניתן להגיע בשלוש דרכים עיקריות: הראשונה – בטיול מאורגן ובו אוסף אתכם אוטובוס או ג'יפ מבית המלון לסיור עירוני מקיף. זה נוח ויפה, מנצל היטב את הזמן, מקיף וכולל את כל אתריה הנבחרים של העיר.

הדרך השנייה היא להגיע בתחבורה ציבורית: מגיעים עם המטרו לתחנה "Largo do Machado". הנסיעה במטרו בטוחה ועלותה נמוכה, הקרונות ממוזגים והחוויה מקסימה. מהתחנה לוקחים קו אוטובוס מס' 580 ויורדים בתחנת העלייה לאתר. הנסיעה במעלה ההר יפה ועוברת בתוך הג'ונגל העירוני הגדול ביותר בעולם מעשה ידי אדם – יער טיז'וקה (Tijuca). מומלץ מאוד לרכוש את הכרטיסים באתר האינטרנט מראש, כדי למנוע עיכוב בכניסה לרכבת ולחסוך את החוויה המפוקפקת שבעמידה בתור הארוך לקופות האתר.

אפשרות שלישית היא הגעה ברכב שכור. הסייג לבחירה ברכב הוא שניתן לקחת אופציה זו בחשבון אך ורק אם אתם מכירים את הדרך. אין לסמוך על תוכנות ויישומי נווט מכל סוג שהוא, מפני שהן עלולות לתכנן את המסלול כך שהוא עובר דרך שכונות עוני מהמסוכנות ביותר באמריקה הלטינית. העיר עצמה אינה מסוכנת יותר מערים ישראליות, אך צריך לדעת לאלו שכונות לא כדאי להיכנס ולעצור להפסקת קפה...
כתבה על הקרנבל בריו דה ז'ניירו

מומלץ להגיע אל הפסל בקבוצה מאורגנת ולא באופן עצמאי, מחשש להסתבכות בפבלות שלמרגלותיו
(צילום: Tasso Marcelo)

מלון מומלץ על חוף קופקבנה בריו

מלון וינזדור קליפורניה קופקבנה (Windsor California Copacabana) הוא מלון 4 כוכבים נעים ומודרני, הצמוד לטיילת קופקבנה ולחוף התוסס. בריכת השחיה המחוממת במרומי הקומה העליונה, מאפשרת תצפית נהדרת על החוף, וכך גם חלק מחדרי המלון והסוויטות. את ארוחת הבוקר תוכלו לאכול במלון, בתוספת תשלום, אבל במרחק כמה עשרות צעדים מציע החוף אינספור ברים, בתי קפה ומסעדות.

מלון וינזדור קליפורניה קופקבנה על חוף קופקבנה - קפיצה קטנה ואתם בחוף הכי תוסס של ריו

במהלך השנים בהן התגוררתי בברזיל, ביקרתי בפסלו של ישו פעמים רבות. עליתי אליו בחומו הלוהט והלח של הקיץ, ובאוויר הנעים של החורף, בימים שהשמיים נקיים ונוף העיר נפרש כמו על כף היד ובימים מעוננים, בהם מפעם לפעם העיר חושפת טפח ונקודות נוף אחרות מתגלות. גם הדרך אל האתר מרשימה ומרגשת בכל פעם מחדש. מעולם לא החמצתי הזדמנות לבקר באתר ומעולם לא חשתי שמיציתי את המקום. אם יזדמן לכם להיות פה, ולו רק פעם אחת – אל תהססו.

אודות הכותב

עודד אלבלינק, מדריך ראשי בחברת Double-Compass המתמחה בטיולי ג'יפים, טיולי גיל הזהב וטיולי תמריץ. דובר השפה הפורטוגזית ומדריך טיולים בארצות דוברות השפה הפורטוגזית - פורטוגל, ברזיל, אנגולה, מוזמביק וכף ורדה - וכן בסלובקיה, יוון ויעדים נוספים.

לקריאת כתבות נוספות של עודד