"המקום הזה מרתק בעבור העתיקות שבו ושרידיה של עיר עתיקה רחבת ממדים, שאני מסיק על היותה פטרה, מקום אשר בו, עד כמה שידיעתי משגת, לא דרכה רגלו של מבקר אירופאי מעולם", כך כתב בהתרגשות יוהאן לודוויג בורקהרדט, חוקר תרבויות ערב שוויצרי, שגילה מחדש את העיר האבודה - פטרה. כמאתיים שנה חלפו והעיר עדיין מרתקת, שובה אותנו ביופייה ומסעירה את הדמיון.
שורשי עברה של פטרה נעוצים עמוק בין דפי ההיסטוריה. העיר הנבטית שקבריה ובתיה נבנו באבן החול האדמדמה, נחשבת, לפי הפולקלור המקומי, למקום שבו משה רבנו (מוסא - בערבית) היכה בסלע והוציא ממנו מים. בכתבה אנסה לתאר מקצת המראות והחוויות באתר, ואתן מידע שימושי למטיילים בו.
קיצור תולדות הסלע האדום במאה השלישית לפנה"ס פטרה החליפה ידיים, נכבשה על ידי הנבטים - שבטי סוחרים ממוצא ערבי, שזיהו את הפוטנציאל שבמיקומה האסטרטגי של העיר, והפכוה לבירתם. תור הזהב הנבטי התמשך החל מהמאה הראשונה לפנה"ס ועד לרעידת האדמה הקטלנית שפקדה את האזור, בשנת 363 לספירה. שילוב נזקי רעידת האדמה, עם שינויים במפות הסחר העולמי, הביאו לכך שהעיר ננטשה ושקעה לתרדמה של כמה מאות שנים, במהלכן היא נחשבה ל"עיר אבודה" ורק קומץ בדואים שיישבו את האזור ידעו על קיומה.
כל זה השתנה בשנת 1812, בעקבות מסעו של החוקר יוהאן לודוויג בורקהרדט (Johann Ludwig Burckhardt), שהציף בחזרה את דבר קיומה של העיר אל התודעה המערבית. בעקבותיו החלו להגיע למקום חוקרים נוספים, ציירים ואנשי רוח, מדענים וארכיאולוגים שחשפו, ולמעשה עדיין חושפים, את העיר על ממדיה וסודותיה האדירים.
ב- 6 בדצמבר 1985, הוכרה פטרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ומכאן נסללה הדרך לאתר כפי שהוא מוכר לנו היום – מסודר, מתוייר ורווי מוכרי גלויות ודוכני מזכרות. בהמשך האתר זכה לתארים נוספים, כגון, "אחד מ- 28 המקומות שצריך לבקר בהם לפני שמתים", על פי המגזין המכובד "Smithsonian Magazine", וכאחד משבעת פלאי תבל החדשים. כתבה נוספת על המסע לפטרה
ממש כמו ראשוני המבקרים, גם אנחנו זכינו לחוויית ה"גילוי" של פטרה... (צילום: אמיר גור)
העניין הישראלי וההליכה לפטרה מטיילים ישראלים מפורסמים ביקרו בפטרה בשנות ה- 30 וה- 40, וחזרו כדי לספר על כך ולהפיץ את הבשורה. עליהם נמנים: דב הוז, ארתור רופין, זאב וילנאי, יצחק בן צבי ורחל ינאית, דוד בנבנישתי, יוסף ברסלבי ורבים נוספים.
בשנות ה- 50, טרם ימי השלום בין ישראל לירדן, החלה התעניינות גוברת בסלע האדום, שהביאה קבוצות של מטיילים צעירים והרפתקנים לעבור את הגבול ולצעוד לפטרה. חלק מהם נורו על ידי הירדנים ולא זכו לספר על יופיו של המקום. למרות (ואולי בגלל) הקורבנות, תופעת ההליכה לפטרה הלכה והתרחבה. בין ההולכים המפורסמים, שחזרו בחיים וליבו את האש בעיניהם של צעירים נוספים, היו מאיר הר-ציון ורחל סבוראי – שיצאו למסע יחדיו, ושמעון (כושי) רימון.
שירו של חיים חפר (בביצועו של אריק לביא), "הסלע האדום", עזר לצרוב עמוק בתודעתנו הלאומית את התקופה הדרמטית הזו, ואין כמעט קבוצת מטיילים שמגיעה לאתר מישראל ואינה מפזמת בדרך "מעבר להרים ולמדבר... אומרות האגדות ישנו מקום....". כתבת טיפים ומידע למטייל בירדן
כמו אז גם היום פטרה ממגנטת אליה מטיילים הרפתקנים, בכל הגילאים (צילום: אמיר גור)
הגעה והתארגנות בפטרה פטרה מממוקמת כ- 120 ק"מ צפונית לעקבה (Aqaba) וכ- 240 ק"מ דרומית לבירת ממלכת ירדן - עמאן (Amman). משתי ערים אלו יוצאת תחבורה ציבורית מסודרת לאתר, הן אוטובוסים והן מיניבוסים ציבוריים, שמתוזמנים כך שלמבקרים ישנן כמה שעות טובות לשוטט באתר עד שהם חוזרים אל הערים. למגיעים ברכב שכור או במונית צפויה נסיעה של כ- 3 שעות מעמאן, אם נוסעים על "דרך המדבר" המודרנית, או 4 שעות על "דרך המלך". הנסיעה מעקבה היא קצרה יותר כמובן, ואורכת רק כשעתיים.
למי שרוצה לנצל את השעות היפות ביותר לביקור בפטרה – שעות הבוקר המוקדמות ושעות אחר הצהריים המאוחרות – מומלץ לבלות לילה בעיירה הסמוכה ואדי מוסא (Wadi Musa), במגוון גדול של בתי מלון ברמות שונות. כך אפשר להשכים קום וליהנות ממזג אוויר נעים - לפני שמתחיל להיות חם, ומתאורה מצוינת לצילום. לינה ואירוח סמוך לפטרה
אם לא תמצאו חדר פנוי בוואדי מוסא, תמיד תוכלו לבדוק אצל השכנים... (צילום: אמיר גור)
חמורים, סוסים ומה שביניהם פטרה היא אתר גדול ונרחב, הרבה יותר ממה שמדמיינים לפני שמגיעים אליו. ההליכה בו ארוכה ולעיתים מייגעת, במיוחד אם אתם מבקרים בעונת הקיץ, בשעות החמות או שאינכם בכושר. עם זאת, מהרגע שעוברים את קופת הכרטיסים כדאי להתבונן בהרים, כי אין כאן מטר דל – הנוף המדברי ניבט מסביב וכבר ניתן להבחין במערות קבורה ראשונות החצובות בסלע.
האתר מציע כמה מסלולים שונים, בדרגות קושי ובאורכים משתנים, שהזמן הממוצע להשלים אותם הוא כ- 5 שעות. אם משלבים שני מסלולים אפשר לבלות באתר יום שלם – להתחיל מוקדם בבוקר ולסיים בערב – ואפילו יומיים, למי שרוצה למצות את המקום עד תום. המשותף לכל המסלולים הוא הדרך המובילה אל המעבר שבתוך ההר ("הסיק"). דרך זו מישורית ברובה ואינה קשה להליכה, אך כבר בצעדים הראשונים תפגשו מקומיים אדיבים, שישמחו להרכיב אתכם בתשלום על סוס או על חמור שמכיר את הדרך ולחסוך לכם את המאמץ.
המסלול הקלאסי, אותו עושים רוב המבקרים, אינו קשה במיוחד ואורכו 4 ק"מ. התחנה הראשונה במסלול היא השער אל הסיק – באב אל סיק (Bab Al Siq). כאן, מימין לדרך, ניצבים שלושה בלוקים ענקיים עשויים אבן, עליהם פיתוחים גסים ואמנותיים. בהמשך הדרך פוגשים משמאל את מערת הקבורה המפוארת – האובליסק (Obelisk Tomb), שעל גגה 4 פירמידות צרות ובמרכזן פתח.
אתרים ונופים יפים בדרך, בין שהטיול רכוב ובין שעושים אותו ברגל (צילומים:חזי שוחט)
הכניסה לסיק – הצצה אל מעבה ההר הסיק הוא חריץ, מעבר צר שהתגלע בהר ברעש אדמה. הסיק היה הכניסה הראשית העתיקה אל העיר הנבטית פטרה, עוד בימי הזוהר שלה כעיר מסחר משגשגת. אורכו של הסיק הוא כ-1200 מ' ורוחבו הוא בין 3-12 מ', תלוי באיזה חלק שלו. הכניסה אל הסיק מעוררת התרגשות, אפילו במטייל הציניקן ביותר. קירותיו העצומים, המתנשאים מעלה לגובה של כ- 80 מ', מגמדים את האדם, והדרך המפותלת מסתירה בפני המטייל את שיתגלה מעבר לפינה, ובכך מוסיפה נדבך נוסף של ציפייה והפתעה.
לאורך הסיק יש תעלות צרות שנועדו להוביל מים מוואדי מוסא אל העיר. מדי פעם מופיעים פסלים של אלים, רובם מגולפים כמלבנים עומדים מתוך הסלע. כשמעיפים מבט מעלה, אפשר לראות עדיין כיצד שני חלקי ההר היו מחוברים בעבר, כמו שתי חתיכות פאזל.
על קירות הסיק מתגולל סיפורו הגיאולוגי של ההר – אירוע געשי ולאחריו סופות, ועוד אירוע ועוד סופות – כך נוצרו גווני הפסים לרוחבו, וכך נבנה הסלע. לאורך קירותיו מתגולל סיפור נוסף, אנושי – עשרות ילדים מסתובבים בין התיירים ועושים כל שביכולתם למכור עוד אלבום גלויות, עוד צמיד, אבן למזכרת, ואפילו – חיוך בתמונה.
הסיק - לפרקים הוא נסגר עד כדי חריץ של 3 מ' בלבד, קירותיו מזדקרים והמטייל מרגיש קטן (צילומים: חזי שוחט)
מקדש האוצר המגיח מן הסלע הסיק מתנקז בדרמטיות אל הרחבה שמול חזית מקדש האוצר (The Treasury), או אלחזנה בערבית. המקדש, שנבנה כארמון קבורה מפואר במאה הראשונה לספירה, הוא אחת מהנקודות היפות ביותר בפטרה והוא מציג ארכיטקטורה נבטית משובחת, שאת השראתה שאבה מסיפורים מיתולוגיים ומיוון העתיקה. שמו נגזר מהגביע הממוקם בראש הפתח, שבו – כך לפי האמונה – הוחזק אוצר של מטבעות זהב. לפי אמונה אחרת, שודדים החביאו במקדש את שללם, ומכאן השם.
גובה החזית הוא 40 מ' ובפנים שתי רצפות ברוחב 25 מ' בממוצע. אחד המוטיבים החוזרים בבנייה הנבטית בפטרה הוא שהכניסות והחזיתות מעוצבות בפאר ואילו החללים הפנימיים פשוטים, משעממים וחסרי מעוף, כך שאל לכם להתאכזב שלא ניתן להיכנס אל המקום, שכן באמת שאין מה לראות בפנים.
ברחבת מקדש האוצר אפשר לעשות הפסקת קפה (או תה, או מיץ) בקיוסק-מסעדה שמול החזית, וכאן גם תמצאו תא שירותים וכמה דוכני מזכרות, בגדים וכאפיות.
לאחר ההפסקה ממשיכים במסלול שהולך ונעשה גס, מלא אבנים ופחות נוח להליכה. גם כאן תזכו למבחר גדול של חמורים וסוסים שיודעים את הדרך. בתוך הנוף הסלעי ניתן להבחין בעוד כמה נקודות ציון מעניינות: שדרת מערות קבורה מונומנטליות של גדולי העיר (The Street of Facades), התיאטרון (The Theatre) שהכיל בימי הנבטים כ- 4000 מאמינים ואף הורחב עד פי כפליים על ידי הרומאים. בהמשך אפשר להבחין במערת קבורה יפהפייה נוספת, שקשתותיה מזכירות כדים ולכן היא זכתה לשם The Urn Tomb.
בסוף המסלול, מעין נווה מדבר מודרני - מסעדה, בית קפה ושירותים ציבוריים נוחים. נעים לשבת כאן ולהירגע, ולהחליט האם סיימתם את הסיור או שיש בכם עוד כח לצאת להרפתקה נוספת – טיפוס אל המנזר (The Monastery).
אפילו הגמלים מתרשמים מחזית מקדש האוצר המרהיב (צילום: אמיר גור)
יוצאים לטרק – טיפוס אל המנזר שברום ההר אחד האתרים המרשימים שבפטרה הוא המנזר (The Monastery) או בערבית - אל דיר. הבעיה (או היתרון – תלוי את מי אתם שואלים) שכדי להגיע אליו צריך לגמוע עליה תלולה, רובה במדרגות, שאורכת כחצי שעה עד 45 דקות. האם לבסוף המאמץ משתלם? בהחלט כן! למרות האתגר שהדרך מציבה, היא נעימה ומעניינת, ולכל אורכה דוכני מזכרות שמציעים מחירי סוף עונה (תופעה תמוהה – ככל שעולים המחירים יורדים...). הסיפוק שחשים כש"כובשים" את ההר, גם הוא סיבה טובה נוספת, וכמובן – מגיעים לראות את המנזר. מבנה זה, ששימש את הכובשים הנוצרים לקיום טקסים דתיים – ומכאן שמו, הוקם כמאה שנה אחרי מקדש האוצר, ועל פי תבניתו, כך שיש קווי דמיון רבים ביניהם.
לאחר שמצלמים את חזית המבנה מכל הכיוונים, אפשר להמשיך מעלה, לחלוף על פני הקיוסק (שמוכר לימונדה קרה עם טעם גן עדן) ולטפס לתצפית גבוהה, ממנה יש נוף מרהיב מערבה, אל עבר מדינת ישראל.
לאחר טיפוס מאומץ הסכמנו כולנו: זהו האתר היפה ביותר בפטרה, הטיפוס השתלם! (צילום: חזי שוחט)
פעילות לילית – פטרה לאור נרות בשעה 20:30 בערב, בימים נבחרים בשבוע, יוצא לפטרה סיור מיוחד במינו, המשותף לכל המבקרים באותו הערב באתר. נקודת המפגש היא במרכז המבקרים, לכאן מתנקזים האורחים מכל בתי המלון בסביבה והולכים יחד אל האתר. למרות כמות האנשים, התפאורה שממתינה במקום – שמיים זרועי כוכבים ואלפי נרות מרצדים – קסומה ויוצרת אווירה מסתורית. רוב האנשים שומרים על השקט, גם כי כך ממליצים בתדריך לסיור וגם כי – איך אפשר אחרת? התחושה היא שהדיבור עלול להפיג את הקסם.
כשמגיעים למקדש האוצר מתרכזים על מחצלות ולוגמים תה מתוק כמיטב המסורת, כשברקע – מוסיקה בדואית אותנטית ורחשי המדבר. הצלמים שבינינו נוטים בשלב זה לפתוח חצובה, להעמיד את המצלמה ולצלם תמונות בחשיפה ארוכה.
אורך הסיור הוא כשעתיים, אך אין מניעה לפרוש קודם אם ממצים את החוויה.
רחבת מקדש האוצר המוארת ב"פנסים סיניים" (צילום: CCKyle Taylor)
תאריכים, כרטיסים ואשרות העונה המומלצת לביקור בפטרה היא הסתיו או האביב, אז החום נסבל ומאפשר להסתובב בחוץ שעות ארוכות. מחירי הכרטיסים אינם משתנים בין עונה לעונה אך הם תלויים בכמות הלילות שיש בכוונתכם לשהות בממלכת ירדן. עבור מי שמגיעים לפטרה בלבד וחוזרים באותו היום, המחיר יהיה גבוה יותר - במקום עלות של 50 דינר ירדני הם יחויבו ב- 90 דינר. את הכרטיסים ניתן לרכוש באתר עצמו, דרך בית המלון או דרך הסוכן הירדני.
לא בכדי זכתה פטרה בתואר "פלא עולם" - כל מי שביקר בה, ומדובר על למעלה מ- 80% מהמבקרים בירדן בכל שנה, בוודאי נתן לה את קולו. ובאמת, גם כשחוזרים הביתה ומתבוננים בתמונות, קשה להבין כיצד יצרו את העיר הנבטים, עם מיעוט האמצעים שעמדו לרשותם ועוד בלב המדבר, ממש פלא!
ירדן גור - אוהבת ים וטבע, מדריכת צלילה וטיולים בעולם. כותבת ועורכת תוכן באתר Gotravel. בעבר התגוררה במקסיקו ובארה"ב. כיום משתדלת להגיע ולטייל בכל מקום שבו ניתן לצלול. בזמן שנותר - סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה.
.jpg)
מדריך למטייל בפטרה 
.jpg)
טיולים לאסיה ואוקיאניה לחצו לרשימת יעדים »
.jpg)
.jpg)
