הזמנות לחופשה שלך

תרבויות החוף של ברזיל – אלת הים ימאנז'ה
מאת: גיא נוימן


אין דבר המקשר בין תושבי ברזיל לבין הים יותר מאשר אלת הים ימאנז'ה. היא מלכת הגלים, אחראית לגורל יורדי הים והדייגים, ושומרת על הרוחצים, למעט בחורים יפים במיוחד העלולים להמשך לארמונה התת-ימי... במודעות תושבי החוף בברזיל היא קיימת בצורה חזקה ביותר. תחומי השפעתה מגיעים לעסקים, להרמוניה בבית בין בני המשפחה, לאהבה ולתחומי חיים רבים נוספים. יחס חם במיוחד יש לה כלפי אוהבים ואמהות. נשים רבות מביטות בערגה אל גלי הים ומצפות לעזרתה. קיומה הוא מעבר להגיון, מעבר לתפיסה המטריאליסטית, היא נמצאת בכל מקום ובכל זמן, היא יכולה להיות נדיבה וטובה או זועמת ונוראית. 
 
כתבה שנייה בסדרה בת שתי כתבות על תרבות החופים והים של ברזיל. הכתבה הראשונה: תרבויות החוף של ברזיל – כדורגל וחופים
 
חגיגות יאמנז'ה, סלבדור דה באהיה, ברזיל
מלכת הגלים, אחראית לגורל יורדי הים והדייגים, ושומרת על הרוחצים -
חגיגות לכבוד אלת הים ימאנז'ה בחוף  ריו וורמליו, סלבדור באהיה  (צילום:CC Brunna Rosa)
 

מתנות לימאנז'ה נשלחות אל הים

הלכתי דחוס בין אלפי האנשים נושאי הפרחים, המסרקים והסיכות הצבעוניות לכוון חוף הים של ריו וורמליו (rio vermelho) שבסלבדור באהיה. אנשים צוחקים, מחייכים, מקווים, מצפים - אווירה מחשמלת של אירוע דתי שעלול להביא לשנה טובה יותר, אך גם לאסונות.

על החוף עמדו ההמונים וחיכו לשעת אחר הצהריים, אז תצאנה מאות סירות מרחק של כשני קילומטרים אל תוך הים כדי לזרוק אל הגלים טונות של מנחות ומתנות לאלה החשובה ביותר של ברזיל. אני עולה אל אחת הסירות, עומד על הסיפון ומדבר עם הקפטן. תוך כדי שיחה הוא פותח פחית בירה ולפני שלוקח את הלגימה הראשונה, שופך מעט אל תוך הים. למבטי התמוה הוא מפטיר: "גם ימאנז'ה צריכה לטעום". המנוע מונע ותוך מספר דקות אני מוצא את עצמי בתוך מרוץ שדים מפחיד. מאות סירות בכל הגדלים, בכל הצבעים: יאכטות מהירות ולצדן סירות מטען והעמסה עם מנופים וחביות, נוהרות ללא כל סדר נראה לעין וללא כל מנחה ומארגן אל לב הים. כל הספינות מלאות אנשים, רובם לבושים בבגד הלאומי של ברזיל - בגד ים כמובן. אני שם לב שרבים מן המשתתפים בחגיגה, שמקורה אפריקני, הם לבנים.
לינה בעיר סלבדור

 
 

החגיגות לכבוד אלת הים ימאנז'ה,
חוף ריו וורמליו שבעיר סלבדור - פתחו רמקולים


 ברירת מחדל





ירושלמי והים

אלת הים ימאנז'ה כנראה ידעה שאל המסע יצטרף ירושלמי שכמוני והחליטה להתעלל בו. הגלים היו גבוהים וזרקו את הספינה הקטנה כמו מתקן בדיסנילנד. נזכרתי בגרוטיוס, הראשון שפיתח חוקי תחבורה בים ושאלתי את עצמי מה הוא היה אומר על הבלגאן שקורה כאן. כל סירה נעה במהירות אחרת, בכוון אחר, צפירות נשמעות מדי פעם ורק בנס נמנעת תאונה. אני מוצא את עצמי מתפלל לימאנז'ה ומקווה לכך שהיא מודעת שהטירוף הזה הוא רק לכבודה וכי תדע לשמור על מעריציה מהתנגשות שנראית לי כבלתי נמנעת.
לאחר כחצי שעה של שייט, כאשר דמויות המעריצים שנותרו על היבשה כבר נטמעו בקו החוף, עוצרות לפתע מאות הספינות. בכובד ראש עוזבים כל אנשי הסירות את פחיות הבירה, מרימים סלים גדולים עמוסים בפרחים, מסרקים, ערכות אפור, סבונים וסרטים לשיער ומורידים אותם אל תוך הגלים. ימאנז'ה אוהבת שמעריציה יפנקו אותה וידאגו ליופייה. אני מביט בקפטן הסירה שלי ורואה מבט של דאגה על פניו. לרגע נדמה היה לו שהזרמים נעים חזרה אל החוף. אם יחזירו הגלים את המנחות אל החוף יהיה זה סימן רע לשנה גרועה.
הסירות חוזרות כעת לחוף בקצב רגוע יותר, אנשים מאושרים, הפרחים לא חזרו, השנה קיבלה ימאנז'ה את מתנותיה.

חגיגות יאמנז'ה, סלבדור דה באהיה, ברזיל
מנחות לאלת הים ימאנז'ה בחוף  ריו וורמליו, סלבדור באהיה  (צילום:CC Clarissa Pacheco)
 
 

אלים מאפריקה לצד קדושים קתולים

העבדים שהובאו ממערב אפריקה ע"י הפורטוגזים הביאו אתם את האוריש'אס: פנתאון שלם של אלים ואלות. באפריקה לא הייתה ימאנז'ה אלה חשובה במיוחד, אך הטראומה הפסיכולוגית שחוו הצעירים השחורים שנחטפו ממשפחותיהם ונלקחו כעבדים ושפחות, ובעיקר המסע המפחיד בים על סיפוני הפורטוגזים הביאו לעלייה בחשיבותה של זו השולטת בים.
כאשר רצו העבדים לקיים את דתם במולדת החדשה שנכפתה עליהם, נתקלו בתחילה בסירוב הפורטוגזים. אך כאן ניתן לראות דוגמא טובה לגמישותה של הדת הקתולית. המיסיונרים הקתולים העלימו עין מהמשך קיום הפולחנים האפריקנים בתנאי שיעשו במסווה נוצרי. וכך, בפשרה מעניינת, קיבל כל אחד מן האוריש'אס קדוש נוצרי מקביל. אוש'אלה, שהיה באפריקה מלך האלים, הפך להיות לישו והחגיגות לכבודו נערכו בחג המולד, אוש'וסי, שהיה באפריקה אל היערות, חיות הבר והציד, הפך להיות לסן סבסטיאן, וככזה הוא משמש כפטרון הקדוש של ריו דה ז'ניירו ויומו נחגג ביום הקדוש.
ימאנז'ה, אלת הים והדייגים הפכה להיות למריה. יום חגה הוא פסטיבל ססגוני של הערצה לים ולעוצמתו. באפריקה לא היה יום מיוחד להערצת ימאנז'ה, אך כאן, כדי לצאת ידי חובת הכנסייה, נקבע יום החג בשני בפברואר. תאריך זה הינו אחד מן התאריכים המוקדשים למריה. בנצרות מכונה החג בשם "הצגת ישו התינוק בבית המקדש בירושלים בידי מריה אמו", אך בברזיל זהו יומה הגדול של אלת הים.
 
חגיגות יאמנז'ה, סלבדור דה באהיה, ברזיל
העבדים שהובאו ממערב אפריקה ע"י הפורטוגזים הביאו אתם פנתאון שלם של אלים ואלות  (צילום:CC Clarissa Pacheco)
 

תרבויות בנדידה - בין אפריקה לאמריקה

הפורטוגזים הביאו עמם תרבות מפוארת של התיישבות בחופים. למעשה היו הם אלה שיצרו את הטריגר שהביא לגילוי יבשת אמריקה, או "העולם החדש" כפי שנקרא אז. הם גם היו אלה שהחלו בסחר עבדים אינטנסיבי ששינה לחלוטין את פניהן התרבותיים של אמריקה ואפריקה.
בכל התחיל נסיך פורטוגל דום אנריקה, הידוע כאנריקה הספן (Dom Henrique o Navegador). נסיך זה הקדיש את כל הונו וחייו למפעלי גילויים בעולם. בשנת 1440 הקים את האקדמיה הימית בעיר סאגרש (Sagres) שבפורטוגל. הפורטוגזים החלו במסעות ימיים נועזים, בתחילה לאורך חופי מערב אפריקה ולאחר מכן אל תוך האוקיאנוס האטלנטי. במסעותיהם גילו את האיים הקנריים, האיים האזוריים ואת איי כף ורדה. הם הקימו עליהם מושבות סחר שמטרתן היחידה הייתה גידול קני סוכר. הסוכר היה אז מוצר מותרות שמחירו יקר ביותר, הרווח על מכירתו היה אדיר, אך העבודה בשדות קשה ומפרכת. לצורך ביצועה ניצלו הפורטוגזים את הקשרים שהיו להם עם מלכים מקומיים לאורך היבשת השחורה והחלו להעביר עבדים ממערב אפריקה אל מושבותיהם באיים.
 
חגיגות יאמנז'ה, סלבדור דה באהיה, ברזיל
פרחים לאלת הים ימאנז'ה, סלבדור באהיה  (צילום:CC Mídia NINJA)

סלבדור דה באהיה
רחובות סלבדור דה באהיה (צילום: אביעד שטרנשוס)
 





פורטוגלים ואפריקנים בברזיל

כשישים שנה לאחר מכן, בשנת 1501, מגיע פדרו אלוארש קבראל אל חופי ברזיל. הוא וצוותו עלו אל החוף, תקעו צלב עץ גדול בין הסלעים והכריזו, בשם הסמכות שניתנה להם מהאפיפיור ומהמלך, על האזור אליו הגיעו כשייך לאימפריה של פורטוגל. שם המדינה נקבע כ"ארץ הצלב האמיתי"(Terra de Vera Cruz). את שמה הנוכחי – ברזיל קיבלה שנים מאוחר יותר ורק כאשר החל הסחר האינטנסיבי בצבע האדום שהיה מופק מעץ הברזיל שצבעו כצבע הנחושת (Brasa).
 
אומרים שכבר על גבי הספינות הראשונות הביאו אתם הפורטוגזים ליבשת החדשה קנים של סוכר. במרץ רב שתלו שדות אדירים לאורך החוף באזור הצפון מזרחי של ברזיל וחיפשו כוח אדם לעבד אותם. רבים משבטי האינדיאנים שישבו באזורי החופים סירבו לעבוד עבור האירופאים, ובכל מקרה במהירות מבהילה הם חוסלו כמעט לחלוטין ממחלות שהביאו אתם האירופאים. מתוך חמישה מיליון אינדיאנים שחיו בברזיל לפני 500 שנה נותרו 200 אלף בלבד.
לאחר ניסיון של 60 שנות סחר עבדים באיים, פנו הפורטוגזים שוב לאפריקה והחלו בהעברת מיליוני עבדים שחורים אל מטעי הסוכר שבצפון מזרח ברזיל. העבדים הגיעו לברזיל כאשר הם דחוסים באוניות כסרדינים, כמחצית מהם מתו בדרך ממחלות ומרעב. טרנספר כפוי זה שינה לחלוטין את פניה של ברזיל. העבדים הביאו אתם שפה, מנהגים, מאכלים, אמונות ומוסיקה, שהשפיעו ונטמעו בצורה מוחלטת במה שנקרא כיום "תרבות החוף הברזילאית".
 
חוף פראיה דו פוחצ'י, ברזיל
חוף  פראיה דו פוחצ'י, הפרשים גדולים בין גאות לשפל  (צילום:CC Luiz Pantoja)
 

תרבות החוף בסלדור

כשמונים קילומטר צפונה מהעיר סלבדור באהייה (Salvador da Bahia) נמצא חוף פראיה דו פוחצ'י (Praia do Forte) .החוף משמש כשמורה להגנה על צבי הים הפוקדים בהמוניהם את החוף בעונת ההטלהלמעשה זהו חלק מפרויקט חופים הכולל שלושה מרכזים בחופי ברזיל שמטרתם הגנת צבי הים.
החוף מפורסם גם בשל ההפרשים האדירים בין הגאות לשפל. מאות מטרים של ים פשוט נעלמים במהלך הלילה ומותירים בריכות טבעיות בתוך ריף האלמוגים. הדגים נותרים לכודים בתוך הבריכות ומאפשרים חוויה מיוחדת של שחיה בתנאים מיוחדים.
לינה בקרבת החוף פראיה דו פוחצ'י
 
 פראיה דו פוחצ'י, צבי הים, ברזיל    פראיה דו פוחצ'י, צבי הים, ברזיל
צבי ים בחוף פראיה דו פוחצ'י  (צילום:CC Anselmo Garrido & Ronaldo Lima)
 
הפלגה של  13קילומטר מערבה מנמל סלבדור באהייה מביאה אל האי איטפריקה (Itaparica). דקלים על החוף, אנשים שותים, נהנים מהחיים, שוחים במים, כולם הולכים לאט כאילו זהו חוק האי. שלווה בלתי נתפסת רק 45 דקות הפלגה מהמולת העיר. רחוק מכולם עומדת אישה בלבוש באהייאני טיפוסי ובוהה אל הים, אולי ממלמלת תפילה ליאמנז'ה. הפעילות האינטנסיבית ביותר היא של שני הילדים המתאמנים בסלטות על החוף.
בימי ראשון יוצאים אנשי הכפרים שבאי, מתלבשים בבגדים חגיגיים ועוברים בין הכנסיות הפזורות על החוף בריקודים, נגינה ושמחה. נראה שהחום, הלחות והזיעה המטפטפת על פני כולם אינם מפריעים לאיש. לא קרנבל, אבל שמחה פשוטה ואוטנטית.
לינה באי איטפריקה

האי איטפריקה, ברזיל
האי איטפריקה
דקלים על החוף, אנשים שותים, נהנים מהחיים, שוחים במים, הולכים לאט כאילו זהו חוק האי
  (צילום:CC estorde)

סיפרתי פעם לידיד שאצלנו בישראל יש כל הזמן הפגנות, מתח, עצבים וצפצופים על הכביש וכולם מדברים כל היום על פוליטיקה. היה על פניו מבט סלחני, "תראה, כאן יש לנו מיליונים שחיים על סף רעב, מרוויחים דולר או שניים ליום ובכל זאת הולכים הביתה בשלווה. פשוט יש לנו את כל הדברים החשובים בחיים: יש כדורגל, יש סמבה וקרנבל ויש לנו את הים, אז מה צריך יותר?".

המלצות לקריאה ולצפייה 

¡        ספרי ג'ורגיו אמאדו יכניסו אתכם לאווירה של החופים, של הדייגים והאנשים הפשוטים.
¡        מומלץ לצפות בסרט החביב אישה על הגובה כדי לעמוד על חשיבות ימאנז'ה ויכולתה.

כתבת נוספת על סלבדור דה באהיה ועל פולחן אלת הים

כתבות נוספות על ברזיל


גיא נוימן
 
אודות הכותב
גיא נוימן, בוגר החברה להגנת הטבע. מרצה ומדריך בארץ ובעולם בתחומי טבע נוף ותרבות. מתמחה בנצרות, דתות המזרח הרחוק ותרבויות לטיניות. מדריך ותיק למגוון רחב של יעדים באסיה ובדרום אמריקה. מדריך טיולים בחברת אקו - טיולי שטח. 







מספר צפיות: 7950
3212



0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר
טיולים וחופשות באפריקה
חוויה אפריקאית בעיצוב אישי
כן, זה מעניין אותי!