www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



סלבדור דה באהיה
במת המקורות האפריקנים של ברזיל
מאת: אתי ישיב


על מדרגות כנסיית נוסו סניור דו-בונפים בסלבדור דה-באהיה, קשר לי נער שחור, יפהפה, סרט - קמע צבעוני ודק על פרק כף ידי הימנית, כשהוא מקפיד לקשור שלושה קשרים. "בקשי משהו", הורה לי אחרי כל אחת מהקשירות. "אם תחכי עד שהסרט הזה ייפול מעצמו, משאלותיך יתגשמו", הסביר. חודשיים אחרי והסרט כבר מסמורטט, אבל עדיין מחזיק מעמד על פרק ידי ואני עדיין ממתינה להתגשמות משאלותיי.


דווקא לכנסייה הזו – כנסיית נוסו סניור דו-בונפים ("אדונינו של ההצלחה" Nosso Senhor do Bonfim), תפקיד מיוחד בתערובת המוזרה וההרמונית של אנשים, דת, מוזיקה, ריקוד, אוכל ולבוש, היוצרת את התרבות האפרו-ברזילאית של באהיה. 
 
 מופע פולקלור אפרו-ברזילאי, סלבדור, ברזיל
מופע פולקלור אפרו-ברזילאי  (צילום: אוריאל ישיב)
 
הכנסייה מוקדשת אמנם לישו, אבל בימי שישי מתפללים בה לאוש'לה (Oxalá), האל העליון של דת קנדומבלה (Candomblé), המזוהה עם "אדוננו של ההצלחה" אצל מאמיני דת זאת, המשלבת אמונות קתוליות ואפריקניות. כך היא מגלמת את כל מה שעושה את סלבדור שונה מכל עיר גדולה אחרת בברזיל. הכנסייה בנויה על ראש גבעה קטנה, בחצי אי הפורץ אל מפרץ כל הקדושים (טודוס לוס סנטוס), במרחק של עשרה קילומטר מהמרכז ההיסטורי של העיר סלבדור דה באהיה, את שמה מבטאים סאובדור.


אמריקה הלטינית




 
סוכר וסחר עבדים
סלבדור, בירת מדינת באהיה והעיר השלישית בגודלה בברזיל, החלה להיבנות על ידי הפורטוגזים ב- 1549, על חצי אי, בפתחו של מפרץ כל הקדושים. המושל, קפטן טומה דה סוזה, מצא את המקום מתאים לבניית מבצר, שישמש כמרכז השלטון הפורטוגזי בברזיל. הוא הקים את בירתה הקולוניאלית של ברזיל עד 1763.
 
סלבדור נבנתה והתפתחה מהכנסות הסחר בסוכר ובעבדים אפריקנים. נבנו בה מאות מבני ציבור, כנסיות ומנזרים, מבצרים ובתים פרטיים, שעשו את החיים בה נעימים ממש כמו בבירת האימפריה ליסבון. באמצע המאה ה- 18, כשתואר בירת ברזיל עבר לריו דה-ז'ניירו, הבנייה הגדולה בסלבדור אמנם נעצרה, אבל כבר היו בה אוצרות ארכיטקטוניים, היסטוריים ותרבותיים נהדרים כדי להתגאות בהם.
ריו: קרנבל, סמבה, חופי ים, כדורגל וחתיכות  | הפאבלות של ריו דה-ז'ניירו.
 
העיר ההיסטורית של סלבדור, העיר העלית, סלבדור דה באהייה, ברזיל
בעיר ההיסטורית
של סלבדור  (צילום: אוריאל ישיב)
 
שתי ערים ומעלית ביניהן
שני חלקים לעיר באהיה ומצוק תלול מפריד ביניהם. העיר העילית (Cidade Alta), בה מרוכזים רוב האתרים ההיסטוריים החשובים, והעיר התחתית (Cidade Baixa) שבגובה פני הים, עם המבצר הישן ואזורים מסחריים הומים ביום ונטושים כמעט בלילות ובסופי שבוע. את השתיים מחברים קרונית "טראם", סמטאות תלולות, מדרגות אבן ומעלית לסרדה (Lacerda). המעלית הוקמה ב- 1873 ושופצה בשנות השלושים של המאה ה- 20, אז קיבלה את עיצובה הנוכחי בסגנון אר דקו. המעלית היא בעצם ארבע מעליות, בהן עולים ויורדים כ-30, אלף איש כל יום. למרות התורים והמחנק שבתוכן, ברכתי אותן כל יום מחדש, כשגמאתי את 72 המטרים האנכיים המפרידים בין העיר העילית לתחתית ב- 11 שניות בלבד.
 
הגענו בלילה אל בית המלון שלנו, וילה גאלה (Vila Gale), השוכן בעיר התחתית על חוף הים. פתחנו את דלתות הזכוכית הגדולות בחדרנו וברוח סוחפת יצאנו אל המרפסת הצמודה, שלרגע נדמה היה כאילו הים הסוער מתפרץ הישר לתוכה. במלון זה הכל מרווח: החדרים, השירותים, המרפסות, החיוכים על פני צוות המלון הידידותי וגם המסעדה המצוינת, שהמבחר העצום בה, בארוחות הבוקר כמו גם בארוחות הערב, היה חגיגה אמיתית של שפע ואיכות, באווירת נופש מקסימה.
 
מזג האוויר בימים הבאים של אמצע חודש מאי לא האיר לנו פנים והשתנה בין "ממטרים קלים לפרקים", שאפשרו לנו לטייל בחוצות ברגל, לגשמי זעף שהציפו את רחובות העיר והניסו אותנו לתוך מבנים מקורים. עם מזג האוויר אין מה לעשות והמשכנו בסיורינו - גשם או לא, כשז'ורז', מדריך מקומי בו נעזרנו, מנווט אותנו ברוב תבונה בכל זמן למקום הנכון, תוך שהוא אינו מפסיק לשיר. כל מילה, שם או מקום, מזכירים לז'ורז' איזשהו שיר אהוב. בעודי רטובה מסנדלי ועד ראשי שאלתי אותו: "מה יש לך לשיר עכשיו?", חייך חיוך גדול ופצח בשיר חדש.
 
מעלית לסרדה, החיבור בין העיר העלית לתחתית, סלבדור דה באהייה, ברזיל
מעלית לסרדה – החיבור בין העיר העילית לתחתית 
 (צילום: אוריאל ישיב)
 




 
מ"עמוד הקלון" לרובע היסטורי
הרחובות בעיר העילית עתיקים ואכולי טחב. בתי המגורים האלגנטיים לשעבר, הפכו לחנויות גדושות סחורות, המונחות על דוכנים ותלויות מעל הראש בכניסות. הקומות העליונות משמשות מחסנים, משרדים, בתי מלאכה קטנים או עדיין משמשות למגורים. הגשם יורד לפרקים והעוברים ושבים, שכולם נועלים כפכפי אצבע, מדשדשים באדישות במים, המגיעים לגובה 30 סנטימטר, ואינם טורחים אפילו לפתוח את המטריות. רק ייפסק הגשם והם יתייבשו מחום היום.
 
פלוריניו(Pelourinho) , שפירושו בפורטוגזית "עמוד הקלון", היתה במקור כיכר קטנה בלב סלבדור עילית, בה נהגו להלקות את העבדים האפריקנים בפומבי. הכיכר גדלה והיתה למרכז ההיסטורי, שב- 1985 נכנס לרשימת אתרי מורשת תרבות של אונסק"ו. יש בה אוסף עצום של בתים קולוניאליים, כנסיות ברוקיות ומוזיאונים, שהשתכנו במבנים מהמאות 17-19, משוחזרים ומשופצים כולם ומשמשים עדות חיה להיסטוריה הקולוניאלית של ברזיל. לאן שהעין פונה בכיכרות המלבניות היפהפיות בפלוריניו, היא נתקלת בכנסייה או קתדרלה, שכל אחת מהן היא יצירה מרתקת.
 
הכנסייה והמנזר על שם פרנסיסקוס הקדוש, למשל, הם מבנה ברוקי מהחצי הראשון של המאה ה-18. הכנסייה הקטנה שצורתה צורת צלב, עשירה בחיטובי עץ: פרחים, פירות, כתרים, מלאכים, בתולות-ים ומזבחות, כשרוב השטח מצופה עלי זהב. תקרה מצוירת להפליא ואריחים מצוירים בכחול לבן, שהובאו מפורטוגל, משלימים את התמונה. חצר המנזר המרובעת, שבכל אחת מארבע צלעותיה אכסדרת קשתות, מעוטרת אף היא באריחים פורטוגזים. באחת התמונות המצויות במקום נראים המלך שלמה ומלכת שבא (שכאן היא נקראת אליזבת').
 
רחובות העיר וכנסייה בסלבדור, סלבדור דה באהייה, ברזיל
צבעי סלבדור וכנסיה אופיינית (צילום: יובל נעמן)
 
קתדרלת סן סלבדור נבנתה ב- 1556. בשני צדיה קפלות תפילה עשירות בפסלים ובציורי קדושים צבעוניים, עם הרבה זהב, הניצבים או תלויים בין עמודים עגולים מקושטים גם הם. תאווה לעיניים. חלק מעבודות האמנות השייכות לכנסייה זו נמצאות עכשיו במוזיאון לאמנות דתית, הנמצא במנזר כרמליתי עתיק לזכר הקדושה תרזה. לב חצר הקתדרלה המרהיבה, משקיף אל הים ואל מאות הספינות הקטנות שבמרינה, סירות הדיג, הרובצות במים כמו סירות צעצוע, ואוניות המשא הגדולות. הצמחייה בחצר מגוונת: עצים ענקיים מלאים צמחים טפילים, עצי מנגו רחבי עלווה, עצי דקל קטנים שגרגרים אדומים תלויים עליהם, שיחי ג'ינג'ר וקקאו ומה לא? הבניין היפהפה עם המעברים הצרים ומדרגות האבן, משרה אווירה מיוחדת של שלווה ומשמש מסגרת נפלאה לציורים, לפסלי הטרקוטה והעץ, לכלי כסף, תשמישי קדושה, איקונות, ארונות מצוירים ומזבחות לאין סוף, המוצגים באולמיו ובתאים הזעירים של הנזירים.
 
סמבה ברחובות סלבדור, סלבדור דה באהייה, ברזיל
סמבה בכיכר 
 (צילום: אוריאל ישיב)
 
מים מעל ומתחת ומסר בקופסא
את המוזיאון לאמנות מודרנית מצאנו בסולאר דו אוניאו (Solar do Unhao), במפעל בן המאה ה- 18 ששימש בזמנו כמזקקת סוכר ומעגן דרכו שווק הסוכר. בבית הגדול בו היו בזמנו גם קפלת תפילה ואגף למגורי עבדים, נערכות עתה תערוכות מתחלפות. מחצר הבית, בה אפשר לראות עדיין את מסילות הברזל ששימשו את קרוניות הסוכר, נמתח גשר עץ לאורך סלעי החוף. גלי הים מתנפצים על הסלעים ואנחנו שוב רטובים לגמרי - ממי הגשם הניתך מלמעלה או ממי הים המתנפצים לרגלינו. לאורך הגשר ניצבים פסלים מעניינים, שאחד מהם, הוא למעשה כמה קופסאות מתכת המולחמות זו על גבי זו. הקופסאות מכילות מסר שייפתח רק בשנת 3000. באיזו מהקופסאות ומה המסר? אלה הם אתגרים לארכיאולוגים של העתיד. גשר העץ מגיע עד מפרצון גלי, בו ארבעה נערים עם גלשנים תופסים גלים ושוחים כמו דגים, כשהם מתעלמים מהגשם הסוחף. ילדי מים אמיתיים.
ברגע שהגשם נפסק הרוכלים ממלאים את המדרכות והכיכרות. תכשיטים, פירות, ממתקים, צדפים, קלטות. מוכרי הקלטות רוקדים סמבה באמצע הרחוב. עכשיו צצות גם נשים יפהפיות, לבושות בגדים מסורתיים: חצאיות תחרה רחבות על חישוקים, חולצות עם שרוולים תפוחים, מטפחות ראש עם קישורים מרהיבים, והן מוכנות לצילום תמורת תשלום. כל אחד והמקצוע שלו.
 
רחובות סלבדור, סלבדור דה באהייה, ברזיל
מחכים שיחלוף הגשם 
 (צילום: אוריאל ישיב)
 
השוק המקורה מודלו
אל פלוריניו נחזור שוב בלילה, לארוחה במסעדה מסורתית עם מופעי ריקוד וקפוארה. מקורם של קרבות הקפוארה הטקסיים הוא באנגולה, אבל כאן, בבאהיה הקולוניאלית, אסרו על העבדים האפריקנים להתאמן באמנויות לחימה והם למדו לשים דגש על הצד הריקודי והאקרובטי שלהן. היום זוהי אמנות לגיטימית בברזיל, כמו בכל העולם, וה"לוחמים" מפליאים בצעדים האקרובטיים ובתנועות הזורמות שלהם. המופע היה מדהים ממש והצעירים כה יפים.
 
שוב ירדנו במעלית 'לסרדה' אל העיר התחתית וממש לרגליה "נחתנו" בשוק מודלו (Merkado Modelo), שבעברו שימש בית מכס והיום - שוק מקורה בן שתי קומות, מלא חפצי אמנות ואומנות . מקום מצוין לרכוש כמה מזכרות או מתנות: מפות תחרה, בגדים מסורתיים, כלי נגינה, ציורים נאיבים, פסלים, ערסלים, כובעים, דברי מתיקה ותבלינים, תכשיטים וקוסמטיקה.
 
קפוארה בברזיל, סלבדור דה באהיה, ברזיל
"לוחמי" קפוארה במופע 
 (צילום: אוריאל ישיב)
 
אנשים ו"פסלי אוריש'אס"
עוד מסורת שהגיעה לבאהיה עם העבדים מניגריה, בנין וטוגו, היא האמונה באלי האוריש'ה ((Orixá, שיחד עם האמונה הקתולית יוצרת את הדת האפרו-ברזילאית של באהיה. בתוך אגם קטן בפארק טורוטורו (טורו פירושו מפל), על פי שיר ילדים הידוע בכל ברזיל (יבורך המדריך שלנו, ז'ורז', שכמובן שר לנו את השיר החמוד), מצאנו שבעה פסלי אוריש'ה גדולים, כל אחד לבוש בבגדים המסורתיים שלו: אוש'אלה (Oxala), יוצר האדם, תמיד בבגדים לבנים, מקושטים בכסף וניקל. הילדה האלוהית אוש'ון (Oxun) שהיא האוריש'ה של המעיינות והיובלים, המים המתוקים והאהבה החושנית, צבעה זהב-צהוב, אוש'וסי ((Oxossi, האוריש'ה של הציד החי ביערות, מסתתר בין צמחי המקום וצבעו כמובן ירוק, וכך יתר אחיהם.
 
"בימים ההם האוריש'אס היו אנשים. אנשים שנעשו אוריש'אס בגלל כוחותיהם, בגלל חוכמתם. כיבדו אותם בגלל כוחם. סגדו להם בגלל תכונותיהם. כך הם נעשו אוריש'אס". כך מתחיל ספר אגדות אפריקניות בשם "אוריש'אס", שליקט פייר וורגר והוא הספר היחיד באנגלית שמצאתי בחנויות הספרים של סלבדור, שהמבחר בהן באמת דל מאוד, באנגלית לפחות.
 
<img alt="פסלי אלי " אוריש'ה"="" באגם,="" פארק="" טורוטורו,="" סלבדור="" דה="" באהיה,="" ברזיל"="" data-cke-saved-src="https://www.gotravel.co.il/userfiles2/image/Brazil/iguaso_yashiv/Salvador_Elyashiv_8.jpg" src="https://www.gotravel.co.il/userfiles2/image/Brazil/iguaso_yashiv/Salvador_Elyashiv_8.jpg" style="width: 500px; height: 375px;">
פסלי אלי "אוריש'ה" באגם, בפארק טורוטורו  
 (צילום: אוריאל ישיב)
 
בצקים ממולאים בשפע מרכיבים
את כל השיטוטים שלנו ליווינו בנשנושי בצקים ממולאים, שהמבחר שלהם בסלבדור הוא אין סופי. קרואסונים ממולאים בשר חזיר וגבינה (Croissant Misto), עוגיות אישיות ממולאות עוף (Empadã de palmito), לחמניית תפוחי אדמה (Pão de batata), עוגייה דמוית אוזן המן גדולה, ממולאת בשר (Esfiha de Carne), חטיף ממולא ומטוגן בצורת ביצה עם "שפיץ" (Coxinha), פשטידת עוף וגבינה לבנה, רכה  (Torta de Frango) יותר מכל נהנינו מהאקרז'ה (Acaraje), שהוא משהו כמו פלאפל מקומי הנמכר בדוכני רחוב: מאפה בגודל  מנגו, שחותכים באמצע וממלאים עם רוטב, סלט, פלפלים - פלאפל כבר אמרתי?
 
מאכלים בברזיל, סלבדור דה באהיה, ברזיל
קשה לעמוד בפני הפיתוי  
 (צילום: אוריאל ישיב)
 
הגשם לא פסק גם כשעזבנו את סלבדור והפך לסערה טרופית של ממש. בדרך לשדה התעופה, לאורך החוף, הדקלים התנועעו ברוח כמו מטורפים. סלעים שחורים משוננים שברו את האפור של המים הזועפים. אנשים חלצו נעליים וצעדו במים, כשהם נלחמים ברוח עם מטריות פתוחות. הרחובות התמלאו מים כמו בריכות שחיה וזרמים של מי גשם ובוץ זרמו אל הים וצבעו את גליו אדום, כצבע אדמת החמרה האדומה של הסביבה.
פקקי תנועה אדירים וכבישים סגורים, הסיטו את התנועה לכבישים צדדיים, ואנחנו היינו בטוחים שאת הטיסה הזאת כבר נאחר. אנחנו מתעצבנים אבל הנהג שלנו לא נראה מתרגש. הוא צדק. הגשם חדל פתאום, הדרך נפתחה והייתה יפה כל כך, עם שדרות מרהיבות של במבוקים וטיפות מים מנצנצות על העלים הירוקים. הטיסה המריאה בזמן כשאנחנו עליה.


כתבות נוספות על סלבדור
אלת הים יאמנז'ה - האם של כל הברזילאים
תרבויות החוף של ברזיל - אלת הים


כתבות נוספות על ברזיל
דרך הרגשות - טיול בצפון ברזיל
הקרנבל בברזיל - לא רק ריו
איגאסו - ארץ המים האדירים






 
אודות הכותבים
אתי ואוריאל ישיב, עוסקים שנים רבות בתיירות. ב- 1989 ייסדו את העיתון המקצועי לענף הנסיעות והתיירות "חדשות תיירות". ב- 1992 הקימו את מגזין התיירות "רואים עולם" שהוקדש כולו לכתבות תיירות וכיסה יעדים מקוטב לקוטב. גם היום מרבים לנסוע בעולם. כתבותיהם מתפרסמות בכתבי עת שונים ובאתר האינטרנט tnet.org.il

לקריאת כתבות נוספות של אתי ואוריאל








מספר צפיות: 7938
2812