www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



ריו דה-ז'ניירו - עדיין היפה מכולן
מאת: ברק אפיק


ריו היא עדיין בירת ברזיל, בשביל הברזילאים ובשביל רוב התיירים המציפים אותה כל השנה ובעיקר בחודשי הקיץ הברזילאי, אז נערך הקרנבל המפורסם ביותר בעולם. ריו זה סמבה, כדורגל, חופים נפלאים, מולאטיות בחוטיני, כדורעף-חופים וקרנבל. ריו זה גם פאבלות עניות, סמים וילדים רבים ללא בית. ריו היא עיר של ניגודים בלתי אפשריים, ניגודים שנשטפים בסוף היום בכוס קאיפיריניה ובלילה סוער של סמבה.


תצפית על ריו מהקורקובדו
תצפית מהר הקורקובדו על ריו, צוקיה המרשימים, המפרצים והאיים (צילום: אביעד שטרנשוס)
 
ערב ראש השנה בריו
סוף השנה בחוף של ריו. מיליוני בני אדם על הטיילת המפורסמת של קופקבנה, על הבמה חמישה נגנים מחממים את הקהל, שלפי הצפיפות והשמחה כבר יודע מה מצפה לו כאן הערב. תופי הקונגאס נותנים קצב עדין לגיטרות מייללות והכל נראה וכמו מעיד על הסערה המתקרבת. אז, בלי שום הכנה, מכת ברק חולפת בין הנגנים ואל הבמה מזנק בניתורים קופצניים האחד והיחיד - ז'ילברטו ז'יל, בלבוש אפריקאי כתום וצעקני, בחיוך כובש שמעיף את כולם אל-על, הוא שר אל העם שלו והעם אוהב אותו. הוא פותח כמתבקש עם "ריו דה-ז'ניירו ממשיכה להיות יפה" וכולם כבר בעננים, כאילו היא באמת צריכה עדיין להתאמץ כדי לשמור על עצמה כזו...
לינה בריו דה ז'ינרו - מחירים והזמנות
כתבה על הקרנבלים בריו דה-ז'ניירו
כתבות נוספות על ברזיל
 
טיילת קופקבנה בריו דה ז'ניירו, ברזיל
טיילת קופקבנה, אחד החופים המוכרים ביותר של ריו (צילום: אביב וייס)
 
מעלינו הר-הסוכר ומולו הקורקובדו המואר, משקיף מלמעלה ומשגיח שהקריוקאש, כפי שמכונים בני ריו, ימשיכו לבלות וליהנות מן החיים. חס וחלילה לא לעבוד קשה. "הלו הלו טרזיניה", הוא קורא, "אני זוכר את החיבוק הזה" והוא שולח חיבוק ענק לשני מיליון בני ריו שבאו לראות אותו ולחבק את השנה החדשה לתוך הלילה.
 

הפלגות גיאוגרפיות




 
אין להאמין ללבנים
ערב השנה החדשה הוא מאורע חשוב ומרגש בריו. ז'נאינה, אוספת אותי מהבר השכונתי בקצה חוף איפנמה, לבושה כולה בלבן שרק מבליט את עורה השחום. בידה זר פרחים גדול וכשאני אומר תודה על ההפתעה, היא מחייכת בערמומיות ועיניה הירוקות בורקות. זה לא בשבילך "מאו אמור" (אהובי), היא אומרת ואני נמס מיד. סבתא שלחה את הזר לימאנז'ה, אלת הים.
את סבתה של ז'נאינה כבר פגשתי ברוסיניה, הפאבלה הגדולה ביותר של ריו, שם היא מתגוררת עם עוד 200 אלף מעניי העיר. סבתא של ז'נאינה היא צאצאית למשפחת עבדים שהגיעה מאפריקה במאה ה- 19 והועסקה בחוות הקקאו של אזור באהיה. לריו היא היגרה בעקבות אהבת חייה, גבר לבן שנעלם אחרי כמה חודשים והשאיר אותה עם בטן גדולה וקיבה ריקה. בגברים לבנים היא כבר מזמן לא מאמינה, אבל יש לה את האלים האפריקאים ששומרים עליה ומהם היא מבקשת חיים טובים יותר. ללכת לחוף קשה לה, אך היא דאגה לשלוח זר פרחים לאלה המגינה שלה, זו ששמרה על אבותיה בדרך הארוכה מאפריקה.
כתבה על הפאבלות של ריו דה-ז'ניירו
 
חוף בריו, חוף הים בברזיל
מבלים בשמש של ריו, הכניסה עם בגד ים שלם אסורה... (צילום: אביב וייס)
 
תפילה לימאנז'ה
אנחנו צועדים על החוף של קופקבנה וסביבנו אנשים רבים לבושים לבן, המגיעים לשפת המים ומנחות שונות בידיהם. כולם נאמנים לדת האומבנדה או  כפי שמכנים אותה "מקומבה", על שום התופים המובילים את טקסי הטראנס של העדה. הדתות האפריקניות שהוסתרו בתחילה, אימצו אלמנטים נוצריים שונים ונפוצות כיום בכל רחבי ברזיל. בערים הגדולות לוקחים לבנים רבים חלק בפולחנים הנערכים במקומות שונים בטבע או במקדשים המכונים טריירו (Terreiro).
הדלקנו נרות על שפת המים ואת הזר שלחה ז'נאינה לעבר הגלים של מפרץ גואנברה, בתקווה שימאנז'ה תשמח לקבלו וגם תיתן את התמורה המתבקשת. אלת הים שלי היתה על החוף, ממש כמה סנטימטרים ממני, וחשבתי שהגיע הזמן ללכת לחגוג. בלילה, עיריית ריו עורכת כאן מופעי ענק על במות גדולות: סמבה, רוק ו-MPB, ראשי התיבות של מוסיקה פופולרית ברזילאית, קטגוריה בה אפשר לכלול כל מה שלא מוגדר ונע בין פופ, רוק, סמבה,רגאיי והשפעות של ג'אז ומוסיקה אפריקאית. ז'ילברטו ז'יל, קייטאנו ולוסו, ז'ורז'בנ-ז'ור, דז'אבאן, מריה בטניה, גל קוסטה, והרשימה עוד ארוכה. כולם הופיעו או יופיעו כאן בהפנינג ענק שבסופו מופע זיקוקין מרהיב בשמי ריו.
 
פאבלה רוסינה בריו דה ז'ניירו ברזיל
בתיה הצפופים של פאבלה רוסינה בריו (צילום: ניב גל)
 
הנהר של ינואר
ב- 1  בינואר 1502 עברו כאן בריו הפורטוגלי גונסאלו קואליו עם רב החובל גאספר דה-למוס. הם נכנסו למפרץ העצום הנקרא בפי האינדיאנים המקומיים גואנברה. בהיותם בטוחים כי זהו פתח של נהר גדול ממדים הם מכנים אותו "נהר של ינואר", ריו דה-ז'ניירו בפורטוגזית.
הפורטוגזים מעדיפים את הנמל הבטוח של "מפרץ כל הקדושים", באהיה דה-טודוס אוס-סנטוס וקובעים את מושבם במה שיהיה מאוחר יותר העיר סלבדור, בירת מדינת באהיה על שם אותו מפרץ. מהר מאוד תהפוך סלבדור לבירת המושבה הפורטוגזית החדשה וגם לנמל העבדים הגדול. כאן ימכרו אותם וישלחו אותו לרחבי הנורדסטה - צפון מזרח ברזיל, אל חוות הקקאו וקנה הסוכר העצומות.
 
באותה עת המאחז הקטן במפרץ גואנברה נשלט על ידי הצרפתים, שבאו כדי לכרות את עץ ברזיל,  וגם הקימו כאן מצודה כדי להגן על עצמם מפני התקפות האינדיאנים. העץ היקר שכונה בראסה על שום צבעו האדום הנחושתי, גם נתן לארץ הזו את שמה - בראסיל. 15 שנה מאוחר יותר, הפורטוגזים משתלטים על האזור וקוראים למקום סאו-סבסטיאו, על שם המלך הפורטוגלי שהחליט לבצר את העיר נגד שודדי ים, אינדיאנים ואירופאים אחרים, שחשקו באוצרות הטבעיים של הארץ, בהופכו את המושבה לבירת המחוז הדרומי של ברזיל.
 
 איך הפכה ריו לבירה
המפנה האמיתי התרחש רק לקראת סוף המאה ה- 17, כאשר מצאו זהב, יהלומים ואבנים טובות, בנהרות של אזור שיכונה מאוחר יותר מינאס ז'ראיס – "מכרות כלליים". השמועה עוברת במהירות והאזור ההררי, צפונית מערבית לריו, נשטף בזרם הרפתקנים, משקיעים וכל מי שחיפש דרך קלה ומהירה להתעשרות. יחד עימם מובלים מאות אלפי עבדים להפקת הזהב והאבנים מן המכרות ומקרקעית הנהרות. ריו הסמוכה הופכת לנמל העיקרי של ברזיל, ממנה מובילים את הזהב לפורטוגל ואליה שולחים גדודי עבדים חדשים. ב- 1763 עובר המשנה למלך פורטוגל מסלבדור לריו והעיר הופכת לבירה הרשמית, עד לשנת 1960, אז ברזיליה תתפוס את הבכורה.
כתבה על הבהלה לזהב בברזיל 
 
בשנת 1807 מגיע לריו דום-ז'ואאו, אוצר הכתר הפורטוגלי הנמלט מנפוליון שחצה את הפירניאים בראש צבא גדול, בדרכו לעשות סדר בליסבון הבירה. נפוליון מנסה להבין מדוע החוצפן הצעיר לא מנתק את קשריו עם האנגלים, כפי שנתבקש. עם דום-ז'ואאו מגיעים לריו אצילים רבים ואנשי בית המלוכה ועימם מכונת הדפוס הראשונה של ברזיל. מיד עם הגעתם משגשגת העיר ומוקמים בה בתי תיאטרון, בית ספר לרפואה, ספרייה גדולה, מערכת עיתון, בנק ונמל, הסוחר עם כל העולם ללא מגבלות.
כאשר נפתרות הבעיות בפורטוגל, המלך פשוט ממאן לשוב למולדתו. כמו כולם הוא גילה את גן העדן המכונה ריו ואין לו שום סיבה למהר ולשוב לנהל את ממלכתו בליסבון. מכאן ואילך, גם כאשר ברזיליה תהפוך לבירת ברזיל, הכתר לא ירד יותר מהמלכה הבלתי מעורערת. עבור הברזילאים כמו גם עבור התיירים, ריו דה-ז'ניירו, היא העיר היפה, הסקסית, השמחה, העצובה והמטורפת ביותר בעולם. וכמו שהקאריוקש, כפי שמכונים בני ריו, אוהבים לומר: "אלוהים ברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי, כשהוא היה כבר באמת מנוסה, הוא ברא את ריו".
 
על ריו אפשר לראות תמונות, לדבר ולספר, אך הטוב ביותר הוא לצאת לרחובות ולחוות אותה. ריו מזמינה את המבקר לטייל עוד ועוד ולא לשבוע לעולם, שפע של מבנים היסטוריים, פנינים ארכיטקטוניות, מוזיאונים, פארקים והחשוב מכל חיי הרחוב והקאריוקש הבלתי נלאים.  אפשר לצאת לטיול אחר הצהרים בחופים של איפנמה לבלון וקופהקבנה, לפזם שירי בוסה-נובה ולצפות בבנות החוטיני החולפות תוך כדי שתיית מיץ קוקוס טרי. לקראת שקיעה כדאי להעפיל להר-הסוכר - החרוט המזדקר מן המפרץ ומשקיף על ריו וחופיה. שני רכבלים יעלו אתכם מעלה וקוקטייל פירות ברזילאי, הנקרא "בטידה די-פרוטה", ישלים את המלאכה. אתם מאוהבים בעיר, בחיים, בזו שלצידכם.

תצפית על ריו מהקורקובדו, ברזיל
"ריו מזמינה את המבקר לטייל עוד ועוד ולא לשבוע לעולם..." (צילום: אביב וייס)
 
סיור ברחובות ריו
סיור במרכז ההיסטורי העשיר של ריו כדאי להתחיל מהגבעה של מנזר סאו-בנטו הנפלא, סמוך לכיכר מאווה (Praça Maua). מכאן תוכלו להשקיף על המפרץ וגם ליהנות משכיות החמדה של המאות ה- 17 וה- 18 של ברזיל. בימי ראשון אפשר ליהנות ממוזיקה גרגוריאנית במיסה של עשר בבוקר.
מכאן אפשר לרדת לעבר כיכר פיו 10 (Praça Pio X). כאן מתחילה השדרה הגדולה ביותר של ריו, ארבעה וחצי קילומטר אורכה ותשעים מטר רוחבה, הנקראת אבנידה פרזידנטה ורגאס (Avenida Presidente Vargas), על שם הנשיא הנערץ ששלט בברזיל  בשנות ה- 30 של המאה ה- 20. בכיכר פיו כנסייה מעוטרת נוספת, קנדלריה (Candelária) מהמאה ה- 18.
אנחנו כבר במרכז המשרדים והעסקים של ריו ולמרות הבדיחות על עצלנותם של הברזילאים, בהחלט עושה רושם שהעסק רוחש. בכל פינה עומדים מוכרים עם דוכנים ניידים ומנסים למכור מכל הבא ליד, מה שמעיד על מצב הכלכלה הברזילאית בשנים האחרונות.
הליכה ברחוב ה- 1 דה-מארסו תוביל אותנו לפראסה קינסה (כיכר ה- 15 בנובמבר, על שם המהפכה של שנת 1889, שהפכה את ברזיל מקיסרות לרפובליקה). הכיכר ממוקמת על שפת המים בנמל טבעי, שהיה הנמל העתיק של ריו. כיום מגיעה לכאן המעבורת מהפרבר ניטרוי, מעברו של מפרץ גואנברה, ופולטת בכל בוקר עשרות אלפי אנשים השועטים לעבודתם באזור העסקים ההומה של ריו. בחלק המערבי של הכיכר מערכת מבנים של מסדר הכרמליתים, מהמאה ה- 16, ובפינה ניצבת הקתדרלה העתיקה - בעבר חלק מהכנסייה הכרמליתית. במאה ה- 18 נבנה מבנה חדש לשמש כקתדרלה העירונית, ובו, לפי  הטענה, נמצאות עצמותיו של פדרו קאברל, הפורטוגזי הראשון שנחת על אדמת ברזיל. בכיכר נמצא גם הארמון המלכותי המפואר, מבנה מרשים ששימש למגורי המלך הפורטוגלי ששהה כאן בעבר. יותר מאוחר המבנה יהפוך לארמון הקיסר של ברזיל, ואתם מוזמנים להיכנס לשתות משהו בביסטרו הנמצא בפנים.
 
הליכה מהכיכר מערבה תוביל ללארגו דה קאריוקה מתחת למנזר סאן אנטוניו אליו מגיעות בנות ריו לבקש להן חתן טוב ומוצלח. צפונית למנזר שתי וערב של רחובות קטנים, בהם מוכרים בסיטונאות את שלל המוצרים לתחפושות הקרנבל ואת כל הדרוש לטקס אומבנדה האפריקני. דרומה משם, ברחוב רפובליקת צ'ילה ערב רב של מבנים המציגים את הארכיטקטורה המודרנית של ריו, ביניהם הקתדרלה העירונית החדשה של ריו, בדמות חרוט קטום, שבנייתה החלה ב- 1976 לא הסתיימה עד היום. סמוך לקתדרלה מתנוסס המבנה של פטרובראס, חברת הנפט הברזילאית ובסמוך לו התחנה של הטראם האחרון של ריו, קרונית עץ פתוחה, המכונה "בונדיניו" המטפסת במעלה שכונת סנטה טרזה הציורית. השכונה הקולוניאלית שהוזנחה שנים רבות, הפכה למשכן אמנים ואנשי בוהמה המשפצים את בתי העבר ומחזירים למקום את האופי והצבע שדהו עם הזמן. מכאן אפשר לטפס עם הבונדיניו למרומי סנטה טרזה, ללארגו דאס-נבס, לשתות בירה קרה או לאכול משהו בדרך בלאגו גווימאראייס.
 
המעלית המקשרת בין העיר התחתית לעיר העילית ריו דה ז'ניירו, ברזיל
המעלית המקשרת בין החלק העליון לחלק התחתון של ריו (צילום: יעל ששון)

 
בחזרה למטה, אוונידה ריו ברנקו היא שדרת העסקים הגדולה וההומה של ריו. ברחובות הקטנים הפונים מן השדרה תוכלו למצוא את המוסד הברזילאי המכונה "לנשונצ'", גרסה מקומית למילה lunch באנגלית. זה המקום לטעום מבחר נשנושים מלוחים המכונים "סאוגאדוס", בטעמי עוף, שרימפס או גבינה, ולצידם מיץ טבעי (סוקו), משלל פירות התלויים לראווה מעל ראשי השותים. אם חפצתם במשקה על בסיס חלב, ה"סוקו" הופך ל"ויטמינה" ואז גם תרגישו בריאים יותר. ויטמינה של אבוקדו מתוק יותיר אתכם שבעים עד הערב. למשקה קל קוראים "רפרסקו" וטעמי פסיפלורה או פרי הקשיו הם הנפוצים ביותר. בתיאבון.

כיכר מרשל פלוריאנו  נותנת את הצגת הצהרים של ריו, כאשר יום העבודה נחצה לשניים. בהפסקה החברה שותים קצת בירה, אוכלים משהו ומנהלים ויכוחים ערניים בסגנון ה"הייד פארק" הלונדוני, רק עם הווליום, תנועות הידיים והמזג הברזילאי. ברקע מנגנים סמבה, רוקדים קפואירה ומנסים בכל דרך אפשרית למשוך את תשומת ליבו של הקהל, בתקווה שגם ישאיר מטבע או שניים בסוף ההצגה. מול הכיכר שלושה מבני ציבור, מהחשובים שנבנו בתחילת המאה ה- 20 בריו:
התיאטרון הלאומי - בנוי בסגנון המפואר והמצועצע של האופרה של פאריז, בו עדיין ניתן לצפות בקונצרטים והופעות שונות.
מולו שוכן בית האמניות היפות, עם אוסף יצירות מכל התקופות וכן אוספים של אמנים ברזילאים מהמאה ה- 17. הספרייה הלאומית, מעט בהמשך, מכילה כ- 9 מיליון ספרים ומסמכים ומובילה לסוף השדרה, בכיכר על שם מהטמה גאנדי. כאן יש שפע של גנים ופארקים להתרגעות ואף מוזיאון לאמנות מודרנית במרכז פארק דו-פלמנגו.
 
חוף קופקבנה בריו, ברזיל
חוף קופקבנה ובתי ריו (צילום: יעל ששון)
 





כשהקאריוקש יצאו לעבוד
בצפון העיר נמצא אתר חשוב אותו מומלץ לבקר בשיא שעת פעילותו - ימי ראשון ולפעמים גם חמישי. מדובר באצטדיון הכדורגל העצום של מראקאנה, המכיל 200 אלף מקומות ישיבה ונותן הזדמנות סוערת לצפות בקאריוקש בשיא התרגשותם. להקות בטוקדה עם עשרות תופים, דגלים ושלטים, נמצאות במקום שעות לפני תחילת המשחק ומחממות את הקהל שלא צריך הרבה יותר מכך. בשלב מסוים יש הרגשה שהמשחק הוא עניין צדדי ובעל חשיבות משנית והטריבונות נותנות את ההופעה האמיתית. בשאר ימי השבוע עורכים במקום סיורים ויש במקום גם מוזיאון כדורגל.גם עבור מי שכדורגל זר לו, הדבר האמיתי הוא להיסחף עם הברזילאים לאחר צהרים שלכדורגל.
 
את הדובדבן של העיר השארתי לסוף, למרות שטיול בעיר יכול להתחיל כאן ובמידה מסוימת מבט מלמעלה עושה סדר בראש. כבר ניחשתם, זהו פסל ישו, המכונה בפי כל קורקובדו, "הגיבן" הניבט מכל פינה של העיר. הר הגיבן נישא לגובה של 710 מטר והפסל מוסיף לו עוד 38 מטר של בטון. הפסל, שנבחר לאחד משבעת פלאי תבל החדשים, הושלם בשנת 1931 בתאריך המציין את גילוי אמריקה: ה - 12 באוקטובר. מהקורקובדו אפשר לצפות על מפרץ גואנברה ועל מרכז ודרום ריו. מכאן רואים את הר-הסוכר, את החופים המופלאים של פלמנגו, קופקבנה, איפנמה ולבלון, את הלגונה המלוחה רודריגו דה-פרייטאס ואת הגנים הבוטניים, ששווים ביקור בפני עצמם.
 
הנשמות הטובות של סאו-פאולו מספרות שפסל ישו פושט ידיו לצדדים, כמו מחכה למחוא כפיים ברגע שאנשי ריו יתחילו לעבוד... אך אל דאגה רבותי, בני ריו דאגו לבנות אותו בטון יצוק היטב!
כתבה על פסל ישו הגואל - שנכנס לרשימת פלאי תבל
 
פסל ישו על הר קורקובדו, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
הפסל של ישו פושט ידיו לצדדים בגובה 38 מטר, על הר קורקובדו בריו (צילום: אביב וייס)






 
אודות הכותב
ברק אפיק, הקים את חברת 'ברק אפיק טיולים', שהתמזגה עם החברה הגיאוגרפית - ברק אפיק. מלמד באוניברסיטה העברית דתות וטקסים של האינדיאנים באמריקה. כותב דוקטורט על פולחנים דתיים אינדיאניים ואת הספר "בני השמש", אודות תרבות האינקה בפרו.


לקריאת כתבות נוספות של ברק.








מספר צפיות: 7057
1452