הזמנות לחופשה שלך

תרבות החוף של ברזיל - כדורגל וחופים
מאת: גיא נוימן


ברזיל היא החופים, החופים הם ברזיל. טיול בחופי המדינה מדגיש למטייל את תשוקת החיים של הברזילאים. הכדורגל, הסמבה ותרבות החוף מהווים שלושה מרכיבים בסיסיים ועיקריים היוצרים נקודות מפגש בין כל מגזרי האוכלוסייה. כאן נמצאות נקודות החיבור ושיתוף הפעולה בין משכילים ופשוטי עם, עשירים ועניים, לבנים ושחורים. מפגש המהווה למעשה את תמציתה של ברזיל.


סדרה בת שתי כתבות על תרבות החופים והים של ברזיל. 
 
1 / 7
2 / 7
3 / 7
4 / 7
5 / 7
6 / 7
7 / 7

חוף איפנמה - מהיפים בחופי העולם  (צילום: fab de nice)
נערה מאיפנמה, אבל לא זו מהשיר... (צילום: כרמית וייס)
איך אפשר ברזיל בלי כדורגל על חוף איפנמה  (צילום: Julio Martinich)
קיץ על חוף איפנמה  (צילום: Leandro Neumann Ciuffoh)
חוף הגלישה אפראודור באיפנמה  (צילום: Rodrigo Soldon)
חוף פורטו דה-גאליניאש ליד העיר רסיפה  (צילום: Rosanetur)
רכבי באגי על חולות פורטו דה-גאליניאש  (צילום: Rosanetur)
כדורגל - בחוף או במגרש?
חוף איפנמה בריו ידוע כמרכז של הומוסקסואלים ולסביות, במיוחד סוכת מציל מספר 9 (Posto Nove),דגלים צבעוניים המקשטים את הסביבה מעידים כך. סוכות מציל אלו הן נקודות המפגש לבילוי עם חברים או להכוונת נהגי המוניות. בתוך הים אין הרבה אנשים, אולי בשל שמו של החוף: איפנמה (מים מסוכנים). זרמים חזקים עלולים לסחוף את מי שאינו נזהר לבילוי צמוד מדי עם ימאנז'ה. אי אפשר ללכת על החוף מבלי לזמזם את שירו הפופולארי של  ז'ילברטו ז'יל - נערה מאיפנמה (Garota de Ipanema) המשלב אנגלית עם פורטוגזית בקול רך.

חוף איפנמה, ריו דה ז'נרו, ברזיל
שקיעה על חוף איפנמה, זרמים חזקים עלולים לסחוף את מי שאינו נזהר  (צילום: .
CC heyexplorer.com)
 
על רצועת החוף הרחבה והלבנה חבורת צעירים משחקים כדורגל. גוף שחום במידה זו או אחרת, שיזוף מושלם של צעירים המבלים זמן רב מידי יום בחוף הים. אני מנסה לספור את מספר השחקנים ולא ממש מצליח: 13 או 14 בכל קבוצה. על החוף לא ממש מקפידים על המספר הרשמי. גם האדישים הגדולים ביותר למשחק יודעים כי ברזיל וכדורגל יש לאמור בנשימה אחת. מצחיק לחשוב שבשנת 1894, כאשר הביא צ'ארלס מילר, יליד ברזיל ובן להורים אנגלים, את הכדורגל הראשון מאנגליה לברזיל, נחשב זה למשחק של האריסטוקרטיה. אזרחים אנגלים ששהו בברזיל ומשפחות האצולה של ברזיל הקימו מועדונים ושחקו במשחק שנתפס בעיניהם אירופאי ואקסקלוסיבי. תוך שנים ספורות תפס המשחק החדש תאוצה ומצא את דרכו גם אל חוף הים, המקום היחיד בו יכלו העניים לשחק ללא הפרעה.
לינה בריו דה ז'ינרו  |  כתבה על החופים של ריו


סרטון חביב עם המון עצות לביקור בחוף איפנמה והרבה אווירה נפלאה של אחד החופים המפורסמים בעולם


 ברירת מחדל




 
להקריב תרנגולת ולנצח במשחק
ב- 1915 יצא לאור מילון אנציקלופדי שכלל בין דפיו תיאור רשמי ראשון של כדורגל בברזיל: "...המשחק פופולארי מאד, אך דורש מאמצים גופניים שאינם מתאימים לברזיל החמה והלחה...". לפחות על החוף, כאשר מידי פעם הכדור (או אחד השחקנים) מוצאים את דרכם אל הים, נראה המשחק טבעי מאד.
 
כך עברו להם שניים וחצי עשורים: העשירים והלבנים משחקים במגרשים מסודרים בחסות עסקנים, פוליטיקאים ותעשיינים, העניים והשחורים משחקים על החוף בחסות השמש והרי הגרניט.
שנת 1919 הייתה נקודת מפנה כאשר השיגה ברזיל את גביע דרום אמריקה. ההתרגשות הייתה רבה בקרב כל שכבות האוכלוסייה. מאז החלו להופיע יותר ויותר קבוצות מעורבות, והמגרשים המסודרים חשו גם את נעליהם של שחקנים שחורים. גם לכאן חדרה הדת האפריקאית, ומידי פעם התפרסמו סיפורים על שחקן זה או אחר שהזמין את חבריו לטקס של הקרבת תרנגולת למען אחד האוריש'אס או לקבל את ברכתו של כוהן קנדומבלה.
 
פיצ'יוולי וכדורגל, ריו דה ז'נרו, ברזיל
נולדים עם הכדור בין הרגליים  (צילום: 
CC alobos life)
 
נשיא ברזיל ומשחק הכדורגל
בתחילת העשור השלישי של המאה העשרים חלה תקרית מפורסמת שמעידה על עליית המדרגה במעמד הכדורגל: במשחק דרמטי בין קבוצת ריו לבין סאו-פאולו טענו שחקני קבוצת סאו-פאולו לאפליה מצד השופט והחליטו להשבית את המשחק. אחד הנוכחים באצטדיון היה נשיא ברזיל, וושינגטון לואיס. לואיס, במקור בן העיר סאו-פאולו, שלח את שליחו לפקוד על קפטן הקבוצה לחזור ולשחק, אך קיבל תשובה שלילית. פקודות הנשיא אינן תקפות על המגרש. עזות המצח משחקן בן אחד המעמדות הנמוכים הדהימה את תושבי ברזיל.
 
רק במהפכת 1930 שינה הנשיא ז'טוליו וארגאס את גישתו והבין שהוא יכול לרכוש בקלות את אהדת ההמונים אם יתמוך בכדורגל. בין לילה הפך המשחק למלה נרדפת לברזיל, עכשיו כבר כולם שחקו כדורגל. המקצוענים, כבר ללא כל התחשבות בצבע עורם - על המגרשים, כל האחרים, כמו תמיד - על החוף.
 
איצטדיון המרקנה, כדורגל, ריו דה ז'נרו, ברזיל
כולם משחקים כדורגל ומי שלא משחק מעודד, אצטדיון המרקנה  (צילום: 
CC ama093)
 
גדולי הכדורגלנים משחקים כדורגל חופים
ב 1950 האצטדיון הגדול בעולם מראקנה, שמשמעות שמו "צפור ירוקה", כבר עמד על תלו והביא גאווה רבה לברזילאים. במשחק הגמר של אליפות העולם מול אורוגוואי הייתה זקוקה ברזיל לתיקו בלבד. הגול הראשון היה של ברזיל, אך לבסוף הייתה זו אורוגוואי שניצחה. אומרים שבשל האכזבה הקשה מספר אנשים קפצו מגג האצטדיון אל מותם. התאבדויות נוספות אירעו בהמשך אותו שבוע. היה זה אבל לאומי, אנשים הלכו חפויי ראש ואפילו החופים התרוקנו מאדם.
 
השליטים הצבאיים ששלטו בברזיל עד תחילת שנות השמונים התייחסו אל הכדורגל כמו שהתייחסו הקיסרים הרומאים למשחקי הגלדיאטורים. אצטדיוני ענק נבנו בכל עיר - לחם ושעשועים. החופים היו עמוסים בקבוצות מתאמנות. כאן, על החוף, החלו כל גדולי הכדורגל את דרכם. כדורגל החופים הפך למושג שיש בו הרבה גאווה. השחקנים רומריו וג'וניור משחקים עד היום כדורגל חופים להנאתם. אשתו של רומריו, אגב, מעדיפה פוטוולי (Futevolei - שלוב ברזילאי של כדורגל וכדורעף).

גם היום כדורגל זה עניין לאומי. אני מתבונן בעיניהם של הצעירים על החוף - חלקם בודאי מתגוררים באחת הפאבלות העניות של ריו. העיניים נוצצות, מחכות להזדמנות לקבל את הכדור, להבקיע גול ולעשות סלטה של ניצחון על החוף.
 

פוטוולי על חוף קופקבנה בריו, נשים וגברים משחקים יחדיו
 
רוקד עם הגלים
אין ספק שהשיר המוכר ביותר הקשור לחופי ריו הוא השיר קופקבנה (Copacabana). לשם החוף שני פירושים: "להתבונן באבן יקרה" או "לצפות אל אופק התכלת". מקור השם אינו ברזילאי אלא בוליביאני. על גדת אגם טיטיקקה שבבוליביה שוכנת עיירה בשם זה. מסורת בוליביאנית מספרת כי שני דייגים נקלעו לסערה באגם. הבתולה מקופקבנה הצילה אותם והם הקימו לכבודה פסל בכנסייה על החוף. במאה ה- 17 הובא העתק הפסל לחופי ריו ועימו נדד גם השם.
כמו בחוף איפנמה, גם כאן, בחוף קופקבנה, בארבעה וחצי קילומטרים של חול לבן לבן לבן, זורמת הרבה אנרגיה חיובית. אנשים מכל הגילאים עוסקים בפעילות על החוף: גם כאן על החוף משחקים כדורגל או פוטוולי, אחרים יושבים על בדי הקאנגה הצבעוניים ומביטים בגולשים המצפים לגל גדול.
 
בצדו השני של הכביש אנשים עושים שופינג. על הטיילת אופניים, סקייט-בורד, אנשים רצים, מתעמלים וחולפים על פני דוכני השתייה הרבים הפזורים לאורך החוף, בהם יושבים עם הפנים לים קבוצות חברים המוצצים אגווה דה קוקו – מיץ מי-קוקוס טרי מקש ארוך, או לוגמים באיטיות קפירינייה צוננת.
בתי מלון על חוף קופקבנה

חוף קובה קבאנה, ריו דה ז'נרו, ברזיל
חוף קופקבנה, 
גם כאן על החוף משחקים כדורגל או פוטוולי  (צילום: CC alobos life)
 
אני מנסה להבין מה כל כך מיוחד במקום הזה. הכל נראה כל כך טבעי ופשוט. על החוף ההבדלים עניים לעשירים נעלמים. כולם כאן בשביל השמש, בשביל החול הלבן, בשביל הים וכמובן בשביל לשטוף את העיניים בחתיכים וחתיכות המסתובבים על החוף בבגדי ים מינימליסטים. בסופי שבוע יש בחוף מופעי רוק ולעיתים גם הקרנות סרטים על גבי מסכי ענק. על החוף בקופקבנה תמיד קורה משהו. מוכר אננס מסתובב בצעד עייף על החול ונעצר להביט יחד איתי בשלוש צעירות בביקיני רוקדות לצלילי סמבה על הטיילת שמול החוף. הוא מביט אלי, מחייך ואומר: "הבחורות של ברזיל והמוסיקה של ברזיל". אני מהנהן בהסכמה.

הכדורגל ירד מלמעלה למטה, מהאצולה לעם. הסמבה עלתה מלמטה למעלה. עד שנות השלושים הייתה הסמבה ריקוד של המעמדות הנמוכים, רוויה בתופים ומקצבים אפריקאים שהביאו העבדים. האצולה העדיפה את הואלס והפולקה ועוד כמה ריקודים אירופאים. אפילו את הקרנבל חגגו במסיבות פרטיות והתעלמו ממה שקורה ברחוב. מאז החלה המוסיקה הקצבית לחלחל אל כל שכבות החברה עד שהפכה למוסיקה של ברזיל.
 

עוד סרטון חביב... והפעם על חוף קופקבנה, וגם כאן המון עצות טובות ואווירה של החוף המרכזי בריו
 



 
המלצות ומדריך לחופי בברזיל
ברשימה זו מספר חופים הראויים לציון בצפון מזרח ברזיל:
 צמוד לחוף ג'ריקו-קווארה ,(Jericoacara) דיונות ענק נהדרות ושקיעות מרהיבות. כל היום נמצאים בים ובלילה מבלים בדיסקוטקים קטנים.
 ליד העיר פורטלסה (Fortaleza) נמצא חוף קנואה-קבראדה ,(Canoa quebrada) גם הוא מפורסם בדיונות, מצנחי רחיפה וסקי חולות.
 כשעה וחצי נסיעה מהעיר רסיפה (Recife) נמצא חוף פורטו דה-גאליניאש (Porto de galinhas), חוף יפיפה שעשירים ומפורסמים רבים בונים בו בתי קיץ.
חוף ,Genipabu ליד העיר נטאל (natal) מפורסם בדיונות הנעות שבו. כאן ניתן לעשות טיול באגי במכוניות מיוחדות לחול ועם נהגים המתמחים בכך. כשהם ישאלו "עם או בלי תנועה"? ענו בחיוב רק אם אתם אנשים חזקים שאינם נבהלים בקלות.
 עוד באזור ,נטאל, בחוף פראייה דה-פיפה (Praia da pipa) נשפך נהר אל הים ויוצר שמורת טבע גדולה בה ניתן לשחות עם דולפינים.

חוף פורטו דה-גאליניאש, רסיפה, ברזיל
חוף 
פורטו דה-גאליניאש ורכבי הבאגי שמחכים לתיירים  (צילום: CC Rosanetur)
 

חופים לגלישה וגלישת גלים בברזיל

רוב החופים שסביב פורטלסה טובים מאד לגלשני רוח, מהירות הרוח שם בד"כ אינה יורדת מ- 20 קמ"ש.
החופים הטובים בריו הם אזור Arpoador בקצה חוף איפנמה. שם גם נערכות חלק מתחרויות הגלישה. מול החוף נמצא מרכז קניות עם הרבה חנויות לציוד גלישה ואפשרות לשכירת גלשנים.
חוף Prainha ב-Barra de Tijuca מצוין גם הוא לגלישת גלים.
כשעתיים מצפון לריו נמצא חוף Saquarema ובו גלים מדהימים.
במדינת סאו-פאולו אזור הגלישה הטוב ביותר הוא  Ubatubaguaruja
 בדרום ברזיל באי פלורנופוליס (Floranopolis) תמצאו את חופי  Joaqina
אין ספק ש"הוואי של ברזיל" זה האי הנפלא פרננדו דה נורוניה (Fernando de Noronha), בו הגלים הגבוהים ביותר של ברזיל.
 
גלישת גלים, ריו דה ז'נרו, ברזיל
גלישת גלים לחופי ריו דה ז'ניירו   (צילום: 
CC alobos life)

כתבה זו היא הראשונה בסדרה בת שתי כתבות על תרבות החופים והים של ברזיל. כתבה נוספת בסדרה: תרבויות החוף של ברזיל – אלת הים

מידע נוסף

כתבות נוספות על תרבות החופים בברזיל

כתבות נוספות על ברזיל


גיא נוימן
 
אודות הכותב
גיא נוימן, בוגר החברה להגנת הטבע. מרצה ומדריך בארץ ובעולם בתחומי טבע נוף ותרבות. מתמחה בנצרות, דתות המזרח הרחוק ותרבויות לטיניות. מדריך ותיק למגוון רחב של יעדים באסיה ובדרום אמריקה. מדריך טיולים בחברת אקו - טיולי שטח. 







מספר צפיות: 9548
4087



0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר
טיולים וחופשות באפריקה
חוויה אפריקאית בעיצוב אישי
כן, זה מעניין אותי!