www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



אלת הים יאמנז'ה -האם של כל הברזילאים
מאת: יפעת קופרשמיט


השכמה מוקדמת מוציאה אותי לצפות במפרץ כל הקדושים שמעליו שוכן המלון. יום סגרירי מתחיל, כמו שמתחיל כמעט כל יום במזג האוויר הטרופי, קצת גשם של בוקר ואז היא מגיעה. חם, השמש נעה במהירות למרכז השמיים. נחיל של אנשים וזרי פרחים בסלסילות ממשיכים כל הזמן לזרום לעבר הבמה. כהן בשמלה כחולה ומנצנצת רוקד במרכז מעגל, אחד מיני רבים, וצועק לקהל. הוא מסתחרר סביב עצמו ונופל על החול, החול הבהיר של חוף ריו-ורמליו בסלבדור דה-באהייה שבברזיל.


נשים מגיעות במהירות ומכסות את עיניו, מרגיעות. מים ובושם הנשפכים מכל עבר מתערבבים בהמולה. הכהן מגלה סימני התאוששות ומתרומם, כשבידו המראה שתגיד לו מי הכי יפה בעיר, הלא היא האלה יאמנז'ה (Yemanja), אלת המים, שביום חגה כל העיר יורדת לים בבגדים לבנים עם נרות דולקים וזרי פרחים.

 טקס לאלת הים יאמנז'ה, סלבדור דה באהיה, ברזיל
נשות באהייה בשמלות ומטפחות לבנות בטקס לכבוד אלת הים יאמנז'ה (צילום: יפעת קופרשמיט)

לדייג שתי אהובות
ככל שנקפו השעות, העומס בחוף וברחובות הסמוכים התגבר, ים של אפרו-ברזילאים, חסידי דת הקנדומבלה – השילוב הבלתי אפשרי לכאורה בין דת אלילית אפריקאית וקתוליות אדוקה - ואיתם תושבי סלבדור דה-באהייה, שלא צריכים להתאמץ הרבה כדי למצוא סיבה למסיבה. מיד מציפים את רחובות העיר בעכוזים מתנועעים לקצב הסמבה. משאיות ענק, כמו הטריו-אלקטריקו[1] שישעטו פה בקרנבל בקצב מסחרר של סנטימטר לעשר דקות. קפיריניה[2](Caipirinha) לרוב, אקרז'ה[3](Acarajé) וגבינה על מקל - מאכלים מקומיים שנמכרים בדוכנים ברחוב.

מיד עם הגעתם לחוף נשלחים אלפי פרחים ללב ים, אל האלה הגדולה -יאמנז'ה.
דוריבאל קמאי שר על יאמנז'ה: כי "לדייג שתי אהובות, אחת בחוף היא, אחת בים"
(O pescador tem dois amor: Um bem na terra, Um bem no mar).
זו שבים היא סירונית, קצוות שערה בדמות אצות המים. היא שומרת על הדייגים, שמביעים לה אהבה במנחות, אבל היא גחמנית מאוד ולעיתים תמשוך את הדייג על סירתו למצולות.שם אולי יאהבנה מאוד, אבל כבר לא ישוב אל החוף. (מתוך כתבתה של אנה וגנר, "על כנפי שיר לארץ אהבתי").
 
[1] טריו-אלקטריקו הוא כינוי למשאיות עמוסות רמקולים ענקיים ומגברים רבי עוצמה. המצאה זו של סלבדור על שם שלושה אומנים שהופיעו ברחובות בשנת 1951 כשהם שרים על טנדר.
[2] קפיריניה הוא משקה אלכוהולי המבוסס על קשאסה (Cachaça אלכוהול מקנה סוכר), ליים, סוכר וקרח.
[3] אקרז'ה הוא אוכל רחוב ניגרי שיובא לסלבדור. אלו מעין כופתאות דמויות קובה, העשויות מתבשיל מטוגן של שעועית, במלח ובצל, מטוגן בשמן דקלים, מוגש ממולא ברוטב פלפל, שרימפס מיובשים, וטאפה, עגבניות ופלפל ירוק.
 
טקס לאלת הים יאמנז'ה, סלבדור דה באהיה, ברזיל
ילדי סלבדור המצפים למהומת הטקס  (צילום: יובל נעמן)
 

אמריקה הלטינית




 
קדושים קתולים לצד רוחות פגאניות
הפורטוגלים השתלטו על ברזיל במהלך המאה ה-16, וחסרו כוח עבודה זול. לאחר שמצאו כי האינדיאנים אינם מהווים כוח עבודה יעיל, החלו לייבא עבדים ממערב ומרכז אפריקה. האפריקאים הביאו את דתותיהם איתם, למרות שהוטבלו רשמית לנצרות. בשנת 1818 היו מחצית מתושבי ברזיל עבדים שחורים. בשנת 1888 שוחררו העבדים מעול העבדות ובשנת 1891 החל תהליך הפרדת הדת מהמדינה בברזיל, מה שאפשר קיומה של דת עממית לצדה של דת מדינה.
 
בברזיל נפוצות בכפיפה אחת עד היום שתי הדתות – נצרות קתולית וקנדומבלה,. הדתות האפרו-ברזילאיות משלבות קדושים קתוליים עם הרוחות הפגאניות-אפריקאיות, בהן הם מאמינים. המאפיין הבולט ביותר של הדת העממית בברזיל הוא גישתם הפתוחה של המאמינים. אנשים רבים עוברים מדת אחת לאחרת, או משלבים בניהן. רבים רואים עצמם קתולים מאמינים, אך פוקדים גם מרכזי קנדומבלה. יש כנסיות שבהן הפולחן הנוצרי מעורב בטקסים אפרו-ברזילאים.
 
במשך שנים נערכו הפולחנים האפריקאיים במחתרת ולכן הם לבשו צורות שונות במקומות שונים ברחבי המדינה, זאת משום שאין בדת העממית הזו היררכיה ויש קשר רופף בין מרכזי הפולחן השונים. הבדלים אלה קיימים גם היום והפולחנים ממשיכים להשתנות מעת לעת, גם מהסיבה שעיסוקה של האוכלוסייה משתנה. בעבר רוב יושבי ערי החוף היו יורדי ים,ואצלם קיבלה אלת הים יאמנז'ה את מעמדה הרם(באפריקה היא אלה קטנה ואינה חשובה במיוחד). כיום הפכו רבים מהם למובילי תיירים, נהגי מוניות או סוחטי קנה סוכר, ויתכן שבעתיד תעלה קרנו של אל שישויך לעיסוקם זה. בחללים שקיימים בדת הרשמית, שם נוצרות הדתות העממיות.
 
טקס המקומבה לאלת הים יאמנז'ה, סלבדור דה באהיה, ברזיל
טקס המקומבה לאלת הים יאמנז'ה (צילום: יפעת קופרשמיט)
 
פולחן הקנדומבלה
הפולחנים האפרו-ברזילאים נערכים לרוב בטריירו[4], וחלקם נערכים תחת כיפת השמיים, כמו טקס זה של יאמנז'ה אלת הים, המזוהה בדואליות הדתית[5] עם הבתולה מריה. את הטקס מנהלת הכוהנת של הטריירו שעברה הכשרה אצל אם הקדוש או אב הקדוש (Mãe/Pai de-santo)[6] במשך שנים. הגברים העוזרים בפולחן מכונים אוגן, ותפקידם לדאוג לעשבים המיוחדים לטיהור, להטבלה ולרפואה. הם גם שוחטים את הקורבנות ומתופפים.
 
הכוהניםאינםעוסקיםרקבניהולהטקסאלאמתעסקיםגםבריפויובמתןייעוץלבניהקהילה. תפקיד חשוב נוסף של הכוהנת הוא טקס זריקת הצדפים. על פי צורת נפילתם, מנחשת המאהדה-סנטו (אם הקדוש) את העבר ואת העברות תרופות. אחד מתפקידיה של המאהדה-סנטו הוא לזהות את האוריש'ה[7] של כל אדם, כלומר את מנהיג הראש של האדם. הקשר עם האוריש'ות נעשה באמצעות טראנס. המדיום הנכנס לטראנס מדומה לסוס שהאוריש'ה רוכב עליו. בדת האפרו-ברזילאית יש מספר רב של אוריש'ות שלכל אחת מקבילה קתולית, תחום שהוא שולט בו, צבע חביב, מיני מזון ומשקה מועדף, מחרוזות, יום בשבוע, פסטיבל שנתי, לבוש אופייני ועוד.
 
בני המעמדות הנמוכים, בעיקר צאצאי העבדים שנחטפו מאפריקה, מעולם לא היו נוצרים אדוקים, על אף שאימצו לעצמם סמלים קתוליים כדי להציל עצמם מדיכוי. הם צרפו את האלים האפריקניים לקדושים של הנצרות, לרוב על פי קווי דמיון חיצוניים, ויצרו את מה שנקרא בז'רגון האנתרופולוגי: "אלים סינקרטיים" או אלים ממוזגים.
 
[4]Terreiros de Candomblé , "חצר" בפורטוגזית – מקדש של פולחן הקנדומבלה.
[5] קנדומבלה הוא תוצאה של מפגש ארוך בין דתות מקומיות אפריקניות, הנצרות הקתולית ואמונות אינדיאניות מקומיות. המסורת של יורובה/נאגו היא החזקה והנפוצה ביותר מבין המסורות של הקנדומבלה בבאהייה. מקורה באנשי היורובה, שהגיעו מאזור דרום מערב ניגריה ובנין של היום. ב-1920 פותח סוג של ספיריטואליזם חדש הקרוי אומבנדה. זהו עירוב של הקנדומבלה, הדת הקתולית ואמונות אינדיאניות לתערובת דתית. מתחילתה הייתה האומבנדה מוקדשת למאגיה לבנה, היא קראה לאלים רק לעבודות טובות ולצדקה. בהמשך חדרו וודו ומאגיה שחורה.
[6] המושגים הפורטוגזים מאה-דה סנטו ופאי דה-סנטו ותרגומם כאם-הקדוש או אב-הקדוש, עשויים להטעות. השם בשפת היורובה (Lyálorixá) כפי שהמאמינים קוראים לה, היא "אם האוריש'ות" שהן הרוחות של דת הקנדומבלה ולא כפי שהביטוי הפורטוגזי רומז למריה אימו של ישו. משמעות דומה יש ל- Babalorixáה"באבא של האוריש'ות".
[7] אוריש'ה (Orixá) הוא רוח/אל בדת הקנדומבלה עם תחום אחריות מסוים העובר מוטציה והתאמה למקום וזמן. לדוגמא: יאמנז'ה שהיתה אלת המים המתוקים באפריקה הפכה לאלת הים של הדייגים ויושבי החוף של ברזיל.
 
משט מנחות הזרים, טקס לאלת הים יאמנז'ה, סלבדור דה באהיה, ברזיל 
משט מנחות הזרים לאוקיינוס לשם שליחתן ליאמנז'ה אלת הים (צילום: יפעת קופרשמיט)
 




 
משט המנחות ליאמנז'ה
לקראת אחר הצהריים אנו חוזרים לחוף על מנת לראות את המשטים של ספינות עמוסות,הזורמות באיטיות לתוך מפרץ כל הקדושים בדרכן לאוקיינוס. את המנחות מניחים בפתח האוקיינוס, כדי שחלילה לא יחזרו לחוף והמשאלות לא יתגשמו. הצפיפות והחום גדולים אך אנו כאילו לא חשים בהן, אולי התרגלנו...
שעה, ועוד אחת עוברת, החגיגה נמשכת ואנחנו מנסים לפלס דרך בהמון. לא פשוט, חוויה שנגמרת טוב- בנס...
 
החגיגות לאלת הים יאמנז'ה נערכות בכל שנה בחוף ריו-ורמליו בסלבדור בירת באהייה ב- 2 בפברואר משעות הבוקר ועד אחר הצהרים המאוחרים.
 
יפעת קופרשמיט
אודות הכותבת:
יפעת קופרשמיט פעילה בתחום שימור העולם ירוק ונקי יותר ומומחית לאמריקה הלטינית. מדריכה בחברה הגיאוגרפית-ברק אפיק.
 
 
 








מספר צפיות: 6314
2206