הפאבלות של ריו דה ז'ניירו
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין

ריו, לדעת רבים, היא העיר היפה ביותר בעולם. הברזילאים אומרים עליה בחיוך, שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים כשאת יום הבריאה השביעי הוא הקדיש לריו דה ז'ניירו. סמליה של העיר: ישו פושט ידיו מעל הר הקורקובדו, הצוק המעוגל של הר הסוכר ואצטדיון מראקנה, מוכרים לכל אחד, גם למי שלא ביקר בה. הרבה קלישאות נכתבו על העיר החבויה בחמוקי הגבעות המשתפלות אל האוקיינוס. אכן, המראות עוצרי הנשימה סוחטים אין ספור קריאות התפעלות.

בכתבה זו אני רוצה להמליץ דווקא על משהו שנראה כניגוד גמור להנאה של טיול, מטורף ככל שיישמע.

פאבלה - ערמת זבל או שכונה וקהילה מאורגנית? (צילום: CC dany13)

פערים חברתיים המשוועים לשמיים

פאבלות (Favelas) היא אחת האסוציאציות העולות למשמע השם "ריו" – היא ריו דה ז'ניירו (Rio de Janeiro). אחרת מסמלי התיירות שנסקרו בפתיח. אלו הן ה"סלאמס" - שכונות העוני, ששמן הרע הוציא את דיבתה של העיר ברחבי העולם כולו. לברזיל יצא שם מפוקפק בכל הקשור לפערים חברתיים, ושמה של ריו רע במיוחד. דומה וכאן נמצאים הגדולים והמקוממים ביותר בפערים החברתיים, בהשוואה לערים אחרות באמריקה הלטינית. העשירים כאן הם עשירים באמת ואילו דלותם של העניים משוועת השמיימה.

ברובע בררה דה-טיז'וקה מתנשאות ווילות שמחירן נאמד במיליוני דולרים. כל בית מוגן במערכת אלקטרונית ובשומרים מזוינים. אנשי השכונה יוצאים מכאן לסעוד במזללות הבשר המפוארות ומה שהם משאירים בצלחתם, יכול להספיק לעשרה ילדים. העניים לעומת זאת, עניים באמת. קל לזהות אותם בעור המתוח על עצמותיהם הבולטות ובעיניהם הקרועות לרווחה. מרביתם מוצאים פורקן לתסכולם בריקוד ובכדורגל. אחרים, שולחים ידם בגנבה ובשוד. הפושעים הגולשים לשדרת קופקבנה, מגיעים מן הסתם משכונות אלו. הן הניגוד האולטימטיבי לחיים היפים שהעיר מציעה. מזכרת עוון לחברתה הנהנתנית. תזכורת מתמדת לכך שהעיר הזו איננה רק חוף ים, נערות מולטיות חטובות ומסעדות יוקרה. הם דוגמא בוטה לחברה הקוטבית כל כך. מקום ממנו אנשים מהוגנים מסיטים את ראשם, אך תמיד יצוץ, לדיראון עולם.

לינה בריו דה ז'ניירו | כתבה על החופים של ריו

הפאבלות מול שכונות היוקרה של ריו (צילום: CC Adam Jones)

פאבלות בריו ויעדים נוספים המוזכרים בכתבה,
מלון מומלץ בריו: מלון וינזדור קליפורניה על חוף קופקבנה

  טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »

סיורי הפאבלות

הפאבלות הן המשכנות הדלים הסוגרים סביב העיר ומטפסים ממנה מעלה מעלה אל ההרים. במשך שנים התפרסמו הפאבלות כארץ של אף אחד, מקום אליו שום בר דעת לא יעז לגשת, אלא אם כן הוא פושע או זונה. מקור הסמים, הסכינאים ושאר פגעיה ותחלואיה של העיר.

בשנות ה- 90 החלה התמונה להשתנות, הרבה בעזרתם של סיורי הפאבלות המוצעים על ידי גורמי תיירות שונים. הסיורים הללו הם חלק מתכנית הנקראת "Favela-Bairro", שמטרתה היא לשקם את תדמיתן של הפאבלות, להראות שתושביהן, הפאבלדוש (Favelados) הם אנשים פשוטים וחרוצים, המאורגנים בקהילות מסודרות, עם עזרה הדדית, וראויים למשאבים ולזכויות כמו יתר תושבי העיר.
כתבה על פסל ישו הגואל - סמל העיר שנכנס לרשימת פלאי תבל

בתי העיר והר הסוכר המפורסם (צילום: CC dany13)

מקור תופעת הפאבלות

השם "פאבלה" הופיע לראשונה בסוף המאה ה- 19. זה קרה כשחיילים בצבא ברזיל, שדיכאו מרד בצפון, התיישבו בסלבדור שבמדינת באהיה, על גבעה שנקראה Morro da favela (בפורטוגזית: גבעת הסרפדים). תושביה החדשים של הגבעה כונו משום כך פאבלדוש. לאחר ששבו לריו, הם התיישבו במקום אחר, אך הכינוי נשמר. מאותו זמן, כל התיישבות ארעית כונתה "פאבלה". יושבי הפאבלות, אם כך, הם כפריים שהיגרו לעיר בחוסר כל ולא הצליחו לשפר את רמת חייהם ולעבור למקום מוצלח יותר. אחת הבעיות של ריו היא שמשכנות העוני נמצאים ממש בלב העיר ולא בשוליים, כמו בערים אחרות.

נוער הפאבלות נמצא במגע עם תושביה העשירים של העיר, חשוף לגירויים, ומכאן הדרך לפשע קצרה. בשנות ה-70 וה-80 הושקעו כספים ומאמצים רבים כדי לשפר את רמת החיים של תושבי הפאבלות. שופצו בתים והונחו תשתיות חשמל ומים. ב-1993 הוחל בפרויקט שאפתני שמטרתו להעלות בצורה משמעותית את רמת חייהם של מיליון יושבי הפאבלות, ועד שנת 2004 הוקצו לפרויקט 350 מיליון דולר.
לינה בעיר סלבדור | כתבה על סלבדור דה באהיה

הפאבלות נושקות לשכונות העשירות של ריו (צילום: CC Alexander Fns)

המקום הבטוח ביותר בריו

כאשר מסיירים בפאבלות, מגלים למרבית ההפתעה, כי אין אלו בהכרח שכונות עוני, לפחות לא כולן. יותר נכון לומר "שכונות מהגרים". אמנם, בכמה מהן יש למבקר תחושה מרירה של “slumming”, והוא מקבל תחושה קשה מאד, של עיני המקומיים הצורבות אותו ואת כיסיו, אך בפאבלות אחרות ההתרשמות מאד חיובית. אכן, אין כאן תכנון עירוני: לא כיכרות, לא מבנים מרשימים, וודאי שלא ריאות ירוקות. אך למרבית ההפתעה מגלים ארגון חברתי מסודר, עם שירותי בריאות, חינוך וסעד.

בחלק מהפאבלות התחושה בטוחה למדי. לדעת אדסון, קריוקה (תושב ריו) העובד לפרנסתו כמדריך טיולים ומתמחה בפאבלות, שכונות אלו הן המקום הבטוח ביותר בעיר. לדבריו, כאשר התייר משוטט בשכונות קופקבנה או לבלון, נשקפת לו סכנה של שוד מידי אדם שהגיע מאחת הפאבלות, אך אותו שודד לא יעז להכעיס את פרנסי הפאבלה ולשדוד אדם הנחשב לאורח בשכונה.

בחלק מהפאבלות נתקלים, למרבה ההפתעה, בבתי מידות מפוארים. בתים אלה נבנו על ידי תושבי הפאבלה שהתעשרו, אך מעדיפים את הסביבה הקהילתית החמימה והמוכרת על פני הניכור של שכונותיה העשירות של העיר.

למרות הדימוי הנהנתני של העיר, מרבית הברזילאים עובדים קשה, מתעמרים בהם במקום העבודה והם מקבלים עבורה משכורת נמוכה. את תסכולם הם פורקים בבית על החלשים מהם - נשותיהם וילדיהם. הקרנבל והכדורגל הם אמצעי מצוין להשתיק ולהשקיט את התסכול היומיומי.

פאבלה רוסינה, הפאבלה הגדולה ביותר בברזיל (צילום: CC David Berkowitz)

לחיות בפאבלה ולחלום על הצלחה

כמעט לכל נער או נערה בפאבלה, יש שתי קבוצות התייחסות - שני מושאי הזדהות: נבחרת כדורגל וקבוצת המחוללים בבתי הספר לסמבה. הנערים הכחושים נדחקים יחדיו למגרשי הכדורגל ומתבוננים באליליהם שעל המגרש בעיניים נוצצות. אם בתרמילו של כל חייל טמון שרביטו של הרמטכ"ל, הרי בתיקו הדמיוני של כל נער בפאבלה חבויות נעליו של פלה. השחקן המיתולוגי, מי שהחל את דרכו כנער בפאבלה של סנטוס, שידו לא השיגה לקנות כדור, והפך למיליונר; מי שהתחיל לכדרר כדור עשוי סמרטוטים ונהיה לשר בממשלה. פלה הוא מושא לחלום. כך גם אליליו המקושטים של הקרנבל.

בתי הספר לסמבה אינם בתי ספר, כמובן - אין צורך ללמד ברזילאי לרקוד סמבה. אלו הן נבחרות המאורגנות על ידי פרנסי השכונה, ורוקדים בהן נעריה ונערותיה. הם מכונים "בתי ספר לסמבה", משום שאימוניהם מתבצעים בדרך כלל בבתי ספר, כשאולמותיהם פנויים מתלמידים, במהלך חופשת הקיץ.

סיורי פאבלות בריו

סיורים אלה מיועדים לאנשים שאינם מסתפקים באתרים המוכרים של העיר, אלא רוצים לרדת לעומקה. הם מפגישים את המבקרים עם אנשי הפאבלות ומראים את הפרצופים האנושיים שמאחורי המסה של העוני. ניתן להביא מצלמה ולהסתובב (בסיור) ללא חשש, אם כי כדאי לשאול אנשים בטרם מצלמים אותם. יש פאבלות צפופות, אחרות מרווחות יותר, כמה עניות מרודות, אחרות מבוססות יותר. נגזרת מכך רמת האלימות. לפיכך, לא אמליץ כאן על פאבלה זו או אחרת וגם לא על סיור עצמאי, אלא על סיור מאורגן.

ראשון היזמים של סיורי הפאבלות הוא מרסלו אמסטרונג (Marcelo Armstrong). הסיור שלו מבקר בפאבלה של וילה-סאנטוס (Vila Canoas), הסמוכה לרובע העשיר סאו קונראדו (São Conrado), ובפאבלה רוסינה (Rocinha), הנחשבת לפאבלה הגדולה ביותר בברזיל. מרסלו, הדובר אנגלית ומכיר אישית רבים מתושבי הפאבלות, לוקח את המבקרים לבית-ספר מקומי, בתי מלאכה, מרפאה ובתים פרטיים. הרעיון בסיור הוא להמחיש כיצד פועלת הפאבלה כיחידה חברתית. ניתן להירשם לסיורים שלו דרך סוכנויות הנסיעות השונות, הקונייסרז' (שוער) בבתי המלון, או להתקשר אליו ישירות (טלפון: 322-2727; סלולרי: 99890074).

בשנים האחרונות החלו להתארגן חברות טיולים, העורכות סיורים בג'יפים פתוחים ביער טיז'וקה (Parque Nacional Tijuca‏). חברות אלו עורכות גם סיורי פאבלות. אפשר לברר במשרדי Riotour. בסיור כזה, יכולים המטיילים להיכנס לשכונה ללא חשש, לשוטט ברחובות הציוריים, להתבונן בטיפוסים השונים ואפילו להתארח בבית מקומי. דברים שרואים מכאן, לא רואים משם.

סיור פאבלות, פאבלה רוסינה, ריו דה ז'ניירו, ברזיל

סיור פאבלות, פאבלה רוסינה (צילום: CC Daytours4u)

מלך ליום אחד

זכור לי קרנבל אחד, בו במצעד המנצחות ניצחה הנבחרת של מנגירה (Mangeira) ובה אלפי רקדנים לבושי בגדים ססגוניים, עגלות מהודרות עמוסות פסלים מרשימים ורקדניות מעורטלות. מעל כולם עמד חצוצרן לבוש סגול, שגלימתו רקומה בשולי זהב ולראשו מגבעת כחולה גבוהה. מנגירה זכתה במקום הראשון לקול תשואות הצופים. למחרת עצרתי יחד עם קבוצת מטיילים, בפאבלה של מנגירה. ירדנו בסמטה צרה, מלווים בחבר מקומי שהזכיר בחזותו מקרר ענק. חיוכו פתח עבורנו כל דלת ופינה כל סמטה. במקום בו לא עזר החיוך סייעו ודאי מראה השרירים. הוא טיפוס שלא הייתי מעוניין להיתקל בו לבדי בסמטה חשוכה. כאן, תמורת חיבוק ותשר, נאות ללוות אותי ואת מטיילי ברחובות הדלים ביותר, מלווים במבטים הצורבים של התושבים. לא צילמנו. יש גבול ליצר העיתונאי.

הגענו לבקתה נוטה ליפול ושוחחנו עם נער רזה, מקורזל ושחור עור. לאחר מספר מילים נדמה היה לי שקלטתי משהו. אולי החיוך בזוויות פיו, אולי שפת הגוף. לחשתי משהו באוזנו. הנער לבוש הקרעים נעלם בבקתה לתימהונם של המטיילים. כעבור חמש דקות נשמע רעש מכיוון הגג. חלון "קוקייה" מאולתר נפתח בחריקה ומדלת הגג יצא נער לבוש סגול, שגלימתו רקומה בשולי זהב ולראשו מגבעת כחולה גבוהה. הנער קירב חצוצרה לפיו והשמיע את מנגינת שיר הניצחון של מנגירה. רגע של תהילה והנה הוא שוב, נער לבוש בלויים, בשכונת עוני בריו. כאילו לא עמד רק אמש בראש התהלוכה היפה ביותר בקרנבל. מלך ליום אחד.
עוד על הקרנבל בריו בכתבה עונת הקרנבלים בריו דה ז'ניירו

מלון מומלץ על חוף קופקבנה בריו

מלון וינזדור קליפורניה קופקבנה (Windsor California Copacabana) הוא מלון 4 כוכבים נעים ומודרני, הצמוד לטיילת קופקבנה ולחוף התוסס. בריכת השחיה המחוממת במרומי הקומה העליונה, מאפשרת תצפית נהדרת על החוף, וכך גם חלק מחדרי המלון והסוויטות. את ארוחת הבוקר תוכלו לאכול במלון, בתוספת תשלום, אבל במרחק כמה עשרות צעדים מציע החוף אינספור ברים, בתי קפה ומסעדות.

מלון וינזדור קליפורניה קופקבנה על חוף קופקבנה - קפיצה קטנה ואתם בחוף הכי תוסס של ריו

אודות הכותב

ד"ר גלעד (גילי) חסקין, PhD מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין

לקריאת כתבות נוספות של גילי