www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



 ריו - קרנבל, סמבה, חופי ים, כדורגל וחתיכות מדהימות
מאת: אתי ישיבצילום: אוריאל ישיב


אמרת ריו דה-ז'נירו והתכוונת קרנבל. אמרת בריו מוזיקה והתכוונת סמבה. אמרת שם חופי-ים והתכוונת חתיכות מדהימות. אמרת ספורט והתכוונת כדורגל. אמרת ריו והתכוונת לכל אלה, וקיבלת את אחת הערים היפות ביותר בעולם. מי לא שמע על חופי קופקבנה ואיפנמה, על פסל ישו במרומי הקורקובדו ועל הר כִּכַּר הסוכר. אבל אלה הם רק טיפה ממה שמציעה העיר ההיסטורית, הצבעונית, החושנית, הקצבית, השמחה הזאת, שזכתה בצדק בכינוי "העיר המופלאה" (Cidade Maravilhosa בפורטוגזית), שכל רגע שבילינו בה היה תענוג צרוף.


פסל ישו, הר קורקובדו, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
פסל ישו על הר קורקובדו, סמלה של ריו, מוקף פיגומים לרגל שיפוצים
 
הנהר של חודש ינואר
ריו דה-ז'נירו איננה עיר מאוד עתיקה. כשהנווט הפורטוגזי גספר דה-למוס (Gaspar de Lemos) הגיע ב- 1502 אל מפרץ גואנבארה היפהפה בו היא שוכנת היום, הוא סבר בטעות שהגיע אל שפך נהר וקרא למקום "הנהר של חודש ינואר". השם נקלט וגם כשהבינו שזהו בעצם חופו של האוקיינוס האטלנטי, המשיכו לקרוא למקום "ריו דה-ז'נירו". המתיישבים הראשונים בעיר היו דווקא צרפתים ורק ב- 1567 כבשו אותה הפורטוגזים, שהפכו אותה לעיר משגשגת עם נמל סוכר גדול וב- 1763 גם לבירה הקולוניאלית של ברזיל במקום סלבדור, עד שב-1960 הושלמה בניית הבירה החדשה ברזיליה במרכז הארץ. היום ריו היא בירת המחוזות ריו דה-ז'נירו וגואנבארה, שאוחדו ב-1975 למחוז אחד עם שישה מיליון תושבים. היא העיר השנייה באוכלוסייתה בברזיל אחרי סאו-פאולו.
 
מחלון המטוס הקטן בו הגענו, מפוז דו-איגואסו לריו, יכולנו לראות כל הדרך מישור ענק, שטוח, חלקות קטנות מעובדות, ישובים קטנים ויערות דלילים. אלה לא הכינו אותנו לנופים הדרמטיים והמופלאים שחיכו לנו למטה, לעיר היפהפייה שנבנתה בין הרים ויערות גשם סבוכים, מפלי מים ואגם מרהיב, עם קו חוף רצוף מפרצים וצוקים גבוהים ותלולים המשתפלים אל הים, איים, איונים ולגונות כחולות. העיר היא לא מקשה אחת, אלא פסיפס, שחלקיו הם האזור הצפוני (Zona Norte) של שכונות מעמד הפועלים כחולי הצווארון, האזור הדרומי (Zona Sul) עם שכונות היוקרה של המעמדות הבינוני והגבוה והחופים המפורסמים, הרובע המרכזי, ההיסטורי, סנטרו (Centru) הגובל בשתיים, שהוא גם רובע העסקים של העיר, והפאבלות - שכונות עוני המפוזרות על ההרים ובמדרונות.
 
הרובע ההיסטורי, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
ברובע ההיסטורי של ריו
 

אמריקה הלטינית




 
ריו של החופים
יומיים לפני בואנו לריו ירדו בכל הסביבה גשמי זעף שמוטטו סלעים, הרסו כבישים, החריבו בתים והרגו עשרות בני אדם. את תוצאות ההרס הזה נראה בימים הבאים. בינתיים הגענו אל מלון אסטוריה-פאלאס ברחוב אטלנטיקה שבטיילת קופקבנה, ומחלון חדרנו נשקף אלינו נוף של גלוייה יפה: ארבעה קילומטרים של ים, פלאזה רחבה, שדרת דקלים, מדרכות מסוגננות שתוכננו על ידי אדריכלים מפורסמים והמוני אדם מתערסלים בחול, צועדים או רוכבים על אופניים. מהמרפסת בקומה העליונה הפנורמה מתרחבת ל- 360 מעלות, ועכשיו אנחנו מוקפים הרים ויכולים לזהות בקלות את הר כִּכַּר-הסוכר ואת הקורקובדו עם פסלו הענק של ישו שבראשו. בלוק אחד ממלון אסטוריה פאלאס נמצא קופקבנה-פאלאס, המלון שניבנה ב- 1923 ובהידורו הנוצץ בנוסח העולם הישן משמש מאז מוקד משיכה למלכים, למנהיגי מדינות, לעשירי העולם ולידוענים מעולמות הבידור והאופנה. חנות תכשיטים גדולה של "שטרן" שוכנת, איך לא, לצד הקופקבנה-פאלאס. אם כבר אז כבר.
בפינת הרחוב ערמת קוקוסים למכירה ודוכני מזון, אותו מטגנים המוכרים במהירות לפי דרישת העוברים ושבים. בוטיקי אופנה מהודרים מתערבבים בחנויות מקושקשות בנוסח תל-אביב-יפו ומסעדות מומלצות במסעדות מזון מהיר. הכל כל כך יפה ותוסס. רק מה: "בלילה אל תסתובבו ברגל לבד" חזרו והזהירו אותנו מפני גנבים ושודדים. אז בלילה הראשון היינו בהחלט מתוחים מעניין זה ואכלנו במסעדה הראשונה שמצאנו מתחת למלון בו שהינו. בלילה השני כבר נרגענו. השארנו בכספת את הדרכונים, מעט התכשיטים והכסף והרגשנו מוכנים לשיטוטים.
כתבה על פסל ישו הגואל - שנכנס לרשימת פלאי תבל
 
חוף קופקבנה, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
חוף קופקבנה
 
יש גם חופים אחרים, לא פחות יפים מקופקבנה. באיפנמה (Ipanema), בוטפוגו (Botafogo), לבלון (Leblon) או אורקה ( Urca) הטיול יפה גם הוא, כמו בתוך גלויות. גם אודות חופים ורובעים אלה, המשמשים תפאורה לסרטים רבים, שרים זמרים מפורסמים שירים אהובים, כשהמפורסם ביותר בעולם הוא "הנערה מאיפנמה". רובע איפנמה האלגנטי הוא גם רובע מגורים נחשק בעיר, עם בוטיקים מסוגננים, מסעדות יוקרה ומועדוני לילה. יצאנו לשם ביום ראשון לפני הצהריים, לשוטט בשוק ההיפי שבכיכר גנרל אוזוריו, המתקיים שם כל יום ראשון מאז 1968. במאות הדוכנים שבו מצאנו מבחר ססגוני של תכשיטים, בגדים מסורתיים, סנדלי עור ותיקים מקסימים, עבודות קש וחרס, ציורים, פסלים ודיסקים, פגשנו המון קריוקאש[1] ידידותיים ואנחנו התפשרנו על ערמה של חולצות טי יפהפיות לכל המשפחה שבבית.
 
[1] קריוקה ברבים, "בתי האנשים הלבנים" כפי שקראו האינדיאנים לריו בעבר וכפי  שמכנים את עצמם היום תושבי ריו.
 
כפכפי אצבע, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
כפכפי אצבע הישר מריו
 
הרובע המרכזי – סנטרו
הלב ההיסטורי של העיר היא כיכר ה- 15 בנובמבר שברובע סנטרו. הגנרל הרוכב על סוס במרכז הכיכר הוא פילד-מרשל אוסוריו, שב- 1864 נלחם בשם הקיסרות באחת המלחמות עקובות הדם שניהלו ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי נגד פרגוואי ואני, בעוונותיי, לא מצליחה לעקוב אחריהן[2]. הסביבה כולה גדושה רחובות ובניינים היסטוריים, מוזיאונים, בית-האופרה שהוא העתק של האופרה בפריז רק קטן יותר, מונומנטים ופסלים והמון כנסיות ומנזרים מרתקים. זהו גם הרובע המסחרי ההומה ביותר בעיר, וביום ראשון מצאנו את עצמנו משוטטים ברחובות שנעשו יותר ויותר עמוסים ככל שהיום התקדם, עד שנעשו בעצם שוק אחד גדול עם חנויות של יהודים, סינים, יפנים וערבים, עם ים אנשים בכל הצבעים ואלפי דוכנים של "שמאטס", סנדלים ב- 40 שקל (19 ריאל מקומי) הזוג, מזוודות ומזוודות ומזוודות כאילו כולם מתכוננים לנסיעה.
 
בתוך כל ההמולה הזאת אנחנו מגלים עוד ועוד כנסיות, שהארכיטקטורה שלהן מעבירה אותנו לתקופות אחרות בזמן. כזו היא הכנסייה הברוקית מבחוץ והניאו קלאסית מבפנים - קנדלארייה (Igreja da Candelária), שאבני הגיר מהן נבנתה הכיפה שלה, הובאו כל הדרך מליסבון. כולה מקושטת בפנים באבני שיש נהדרות. חלונות הזכוכית שלה זוהרים בצבעים לוהטים ואת רצפתה מכסים אריחים פורטוגזים נפלאים.
מנזר סנטו אנטוניו שבסביבת האופרה, ניבנה במאות ה- 17 וה- 18 בסגנון ישועי וחזיתו שונתה לחזית רוקוקו. אנחנו מרגישים פתאום ממש פריבילגיה לשוטט כך בעיר היפה להדהים, המורכבת מטבע, אדם ותרבות. גם אם המוזיאון לאמנויות יפות קצת מאכזב, הרי הכנסיות יותר ממפצות. אם הרחובות קצת מלוכלכים, הרי הסאוגאדוס (Salgados) - כיסוני הבצק המטוגנים הממולאים גבינה או בשר, בלוויית כוס מיץ פירות טרי לפי בחירת השותה, הם פיתוי אמיתי שמשכיח את הלכלוך.
 
[2] מלחמת ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי (מלחמת הברית המשולשת) נגד פרגוואי מתוארת בכתבה ההיסטוריה המטורפת של פרגוואי באתר זה.
 
העיר ההיסטורית, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
צפוף צפוף בעיר ההיסטורית
 




 
הר כִּכַּר הסוכר והר הגיבן
הר כִּכַּר הסוכר(Pão de Açúcar), שהאינדיאנים כינו בשפת שבט הטופי "פאו-נה-אקוקואה" שפירושו "גבעה גבוהה מחודדת", הוא בצדק אחד האתרים המתוירים ביותר בריו. הנוף הפנורמי שנשקף לנו מפסגתו הזקופה, המתנשאת לגובה 396 מטר, מקיף את חופי קופקבנה ואיפנמה, את הר קורקובדו ורובע צ'יזוקה, את מעגן הסירות מתחת להר דה-אורקה ואת המטוסים הממריאים מנמל התעופה אי שם במרחק והוא יפה כל כך שהנשימה ממש נעתקה לנו. את העלייה אל הסלע בעל צורת ככר הלחם, העשוי גרניט וקוורץ, עשינו ברכבל עמוס לעייפה, עם תחנה בהר דה-אורקה הצמוד אליו, וכבר מפסגתו של זה הנופים נראו לנו בלתי נשכחים.
 
אל מורו דו-קורקובדו, "הר הגיבן", לעומת זאת, לא הצלחנו לעלות. השיטפונות שפקדו את העיר ימים אחדים לפני בואנו הרסו בין היתר גם את הגישה אליו ויעברו עוד שבועות עד שאפשר יהיה לעלות אל פסל ישו הניצב בראשו עם כל 30 המטרים שלו, כשהוא פורש ידיו כמו חובק את כל העיר, מוקף בג'ונגל הטרופי של הפארק הלאומי צ'יזוקה. מאז שהוקם הפסל, ב- 1931, הפך לסימן ההיכר העיקרי של העיר ושל ברזיל כולה. פארק צ'יזוקה, שהוא הגדול ביותר בעולם בתוך עיר, גם הוא חוויה לאוהבי טבע, עם הצמחייה הטרופית הנהדרת שבו, המעיינות הטבעיים המפכים בו והמון הציפורים החיות בו.
 
הר ככר הסוכר, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
מבט אל הר כִּכַּר הסוכר מתחנת הרכבל בהר אורקה
 
העולם המיוחד של שכונות העוני
אחת היצירות האנושיות והארכיטקטוניות המדהימות ביותר בריו הן 600 הפאבלות שלה, שכונות העוני המאכלסות יותר ממיליון וחצי נפש, שהם כ-23% מכל תושבי ריו ושבתוכן נולדו רוב שחקני הכדורגל המפורסמים של ברזיל. על שטחי הציבור הזולים ביותר, על ראשי ההרים ובמדרונות, במקומות שהכי פחות נוח אך הכי יפה לגור, מקימים אנשים את בתיהם, שהם הכל חוץ מהפחונים העלובים אותם דמיינתי לעצמי כשחשבתי על "שכונות עוני". מרחוק הן נראות כמו גיבוב של בתים צבעוניים, צפופים, הנשפכים מראשי ההרים לכיוון העיר, מקשטים אותה בצבעים אקזוטיים ושובבים וממש נצמדים אל השכונות האמידות, הסולידיות. כך למשל אפשר למצוא אותם אפילו בשכנות לבית הספר האמריקני, היוקרתי והיקר של ריו.
 
החלוקה היא בערך כזו: הכסף והעבודה נמצאים בעיר והמגורים בפאבלות. אלו בפירוש אינן גטאות, אלא שכונות עם חוקים ומוסר משלהן,הנשלטות אמנם על ידי ברוני סמים ופשע, אבל דווקא בתוכן יש הטוענים כי הן נקיות מפשיעה. נשמע אולי אבסורד אבל השיטה כנראהפועלת בהצלחה. היום מתחילות לנשוב רוחות חדשות. המשטרה עושה כל מאמץ לחסל את מנהיגי הכנופיות. העירייה התחילה לבנות בתוכן בתי חולים ומתקני ספורט, ולפני האולימפיאדה הצפויה בריו, תתרחש בעיר בנייה רבה וזה אומר ג'ובים לאנשי הפאבלות ושיפור תנאי חייהם. כבר היום יש מעמד בינוני בפאבלות, שתושביהן מעדיפים לשפר את בתיהם בשכונה המשפחתית שלהם ולא לעבור לבתים או לדירות בעיר המיוחסת והמנוכרת.
 
פבאלה רוסינה, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
פאבלה רוסינה
 
שומרי הפאבלות
פאבלת רוסינה (Rocinha) קיימת כבר 55 שנים ומתגוררים בה 85,000 נפש, כשהבתים אכולי הטחב דבוקים אחד לשני ואחד על השני. אין בה רחובות אלא מעברים וממרומי מרפסת קטנה אליה נכנסנו דרך מוסך, והיא תלויה בגובה 11 קומות, יכולנו לראות פה ושם במדרון עץ בודד, בריכת שחיה קטנה על מרפסת, כביסה מתייבשת על החבלים ומראה כללי של בלגאן וחוסר סדר. יש בה כבר שלושה בנקים, חנויות קטנות, דוכני שתייה, ו-600 (!) קטנועים בהם דוהרים הצעירים הלוך ושוב. ציירים מקומיים מוכרים ציורים צבעוניים של בתי השכונה ונופיה, כמה כנסיות קתוליות קטנטנות, וערמות אשפה שהעירייה טורחת לאסוף פעמיים ביום.
פה בשכונה, ראינו את הבתים שנהרסו בשיטפונות של הימים האחרונים ומפולות סלעים ובוץ וגם כמה צעירים שהסתובבו עם אקדחים בחגורותיהם ועם תת מקלע אחד - ספק שומרים עלינו "הזרים", ספק עושים שרירים לפני שהמשטרה תגיע.
 
כמו בכל שבוע נערך כאן שוק ענק של יום ראשון, המתפתל בסמטאות צרות ומציע ירקות ופירות (אננסים, ענבים, אבטיחים, בננות, אפרסמונים), בגדים זולים, דיסקים מפוקפקים בפרוטות, דברי סדקית, שתייה, דוכני מזון (שיפודי בשר, פסטלים), דגים טריים, עופות, בשרים והמון אדם - מוכרים, קונים וסתם מסתלבטים.
עוד על הפאבלות בריו ניתן לקרוא בכתבה הפאבלות של ריו דה ז'ניירו.
 
 
פאבלה, פאבלות, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
פעמים ביום מפנות משאיות העירייה אשפה הנזרקת כך בפאבלה
 
מי שמע על פרטיות?
הפאבלה השנייה בה הספקנו לבקר, Vila Canoas, קטנה יותר: רק 25,000, תושבים חיים בה. טפסנו ברחוב מרוצף אבנים. בצדו האחד וילות מקסימות, מוקפות גנים גדולים והרבה ירק ובצדו השני בתי הפאבלה הקטנטנים, שרובם חסרי חלונות והגישה אליהם בסבך מעברים ומדרגות עולות ויורדות מכל צד. למעברים הללו הם קוראים "רחובות" וגם שמות יש לכמה מהם. ברחוב "ברזיליה" למשל מצאנו בר נחמד ושלוש מכונות משחק על הדוכן... ירדנו במדרגות מטה ועוד מטה ופתאום הפתעה: נהר קטן זורם בין הדירות, שדרך הדלתות הפתוחות שלהן יכולנו לראות בהן מכשירי טלוויזיה ומחשבים. דבר אחד בטוח אין שם - פרטיות. בפאבלה הזו יש בית ספר מיוחד במינו ששמו "בשבילך" (Para Ti), כשהרעיון הוא לשמור על הילדים מסכנות הרחוב. הילדים לומדים בו במשמרות כל יום, גם בחגים ופרט ליום ראשון. הם עוזרים בניקיון ובבישול, אוכלים בו ארוחה חמה ומקבלים הזדמנות להתקדם בחיים. משפחות אחרות אכפתיות פחות, שולחות את ילדיהם לבית הספר של החיים, אל הרחובות, להשתכר בהם כסף ככל שיוכלו. על חוף הים ניצב מלון שרתון מפואר. אבל בברזיל אין חופים פרטיים וכך אורחי המלון המפנק ותושבי הפאבלה (ואיזה "חתיכות" מדהימות באות משם) חולקים ביניהם את החוף כמובן מאליו. זהו חלק מהיופי של ריו.
 
חנות בשר, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
חנות הבשר השכונתית
 
יש עוד כמובן בריו אצטדיון הכדורגל המפורסם מראקנה, ובתי הספר לסמבה והסמבו-דרומו - המתחם שתכנן האדריכל הברזילי הישיש והמהולל אוסקאר נימאייר, בו צועדים כל שנה ובימי הקרנבל. יש גם את מרכז הקניות בארה שהוא הקניון הגדול ביותר בדרום אמריקה ועוד ועוד.
אנחנו בחרנו להיפרד מהעיר בכנסיית מנזר בנטו (Bento) בת המאה ה- 17, כנסייה קטנה שחזיתה פשוטה, עם מגדלי פעמונים. בתוכה היא מרשימה ועשירה בפיתוחי עץ ופסלים מכוסים עלי זהב, שכמותם עוד נראה הרבה בתחנה הבאה שלנו בברזיל, סלבדור דה-באהיה.

יצאנו אל שדה התעופה. ישו עדיין השקיף עלינו ממרומי הר קורקובדו עם ידיו הפרושות. הגישה אליו טרם נפתחה והוא גם נמצא בשיפוצים ומוקף פיגומים. "ישו שלנו עטוף בבורקה" צוחקים כאן הקריוקש...

כתבות נוספות על ריו דה ז'ניירו:
עונת הקרנבלים בריו דה-ז'ניירו
הפאבלות של ריו דה-ז'ניירו
ריו דה-ז'ניירו עדיין היפה מכולן
ריו: קרנבל, סמבה, חופי ים, כדורגל וחתיכות

פסל ישו הגואל - ברשימת פלאי תבל


כתבות נוספות על ברזיל:
רקע כללי לטיול בברזיל
טיולי יום מריו
קרנבל בברזיל: לא רק ריו
סלבדור דה באהיה: המקורות האפריקאים של ברזיל
תרבויות החוף של ברזיל: כדורגל וחופים







 
אודות הכותבים
אתי ואוריאל ישיב, עוסקים שנים רבות בתיירות. ב- 1989 ייסדו את העיתון המקצועי לענף הנסיעות והתיירות "חדשות תיירות". ב- 1992 הקימו את מגזין התיירות "רואים עולם" שהוקדש כולו לכתבות תיירות וכיסה יעדים מקוטב לקוטב. גם היום מרבים לנסוע בעולם. כתבותיהם מתפרסמות בכתבי עת שונים ובאתר האינטרנט tnet.org.il

לקריאת כתבות נוספות של אתי ואוריאל








מספר צפיות: 8177
1945