ריו דה ז'ניירו – כל מה שלא כדאי לפספס
מאת:  אתי ישיב

הרכבל העולה להר הסוכר וחופי ריו הנפרשים למרגלותיו (צילום: כרמית וייס)

 

ריו דה-ז'נירו (Rio de Janeiro) איננה עיר מאוד עתיקה. כשהנווט הפורטוגזי גספר דה למוס (Gaspar de Lemos) הגיע בשנת 1502 אל מפרץ גואנבארה (Guanabara) היפהפה, בו היא שוכנת היום, הוא סבר בטעות שהגיע אל שפך נהר וקרא למקום "הנהר של חודש ינואר". השם נקלט וגם כשהבינו שזהו בעצם חופו של האוקיינוס האטלנטי, המשיכו לקרוא למקום "ריו דה ז'נירו". המתיישבים הראשונים בעיר היו דווקא צרפתים ורק ב- 1567 כבשו אותה הפורטוגזים, שהפכו אותה לעיר משגשגת עם נמל סוכר גדול וב- 1763 גם לבירה הקולוניאלית של ברזיל במקום סלבדור (Salvador), עד שב- 1960 הושלמה בניית הבירה החדשה ברזיליה במרכז הארץ. היום ריו היא בירת המחוזות ריו דה-ז'נירו וגואנבארה, שאוחדו ב- 1975 למחוז אחד עם שישה מיליון תושבים. היא העיר השנייה באוכלוסייתה בברזיל אחרי סאו פאולו.
כתבה על העיר סלבדור דה באהיה

 

מחלון המטוס הקטן בו הגענו ממפלי איגואסו לריו, יכולנו לראות כל הדרך מישור ענק, שטוח, חלקות קטנות מעובדות, ישובים קטנים ויערות דלילים. אלה לא הכינו אותנו לנופים הדרמטיים והמופלאים שחיכו לנו למטה, לעיר היפהפייה שנבנתה בין הרים ויערות גשם סבוכים, מפלי מים ואגם מרהיב, עם קו חוף רצוף מפרצים וצוקים גבוהים ותלולים המשתפלים אל הים, איים, איונים ולגונות כחולות.
כתבה על מפלי איגואסו

חופים ויעדי טיול בריו המוזכרים בכתבה, עפ"י סדר הופעתם,
בתי מלון מומלצים בחוף קופקבנה: מלון וינזדור קליפורניה | מלון אסטוריה פאלאס | מלון קופקבנה פאלאס

מלון מומלץ על על חוף איפנמה: מלון שרתון גראנד ריו 

 

העיר היא לא מקשה אחת, אלא פסיפס, שחלקיו הם:
האזור הצפוני (Zona Norte) של שכונות מעמד הפועלים כחולי הצווארון.
האזור הדרומי (Zona Sul) עם שכונות היוקרה של המעמדות הבינוני והגבוה והחופים המפורסמים.
הרובע המרכזי, ההיסטורי, סנטרו (Centru) הגובל בשתיים, שהוא גם רובע העסקים של העיר.
הפאבלות – שכונות עוני המפוזרות על ההרים ובמדרונות.
לינה במרכז ריו דה ז'ניירו
 

מלון שרתון גראנד ריו באזור הדרומי, על חוף איפנמה (צילום: Sheraton Grand Rio Hotel & Resort)
 

---

---

הגענו אל מלון אסטוריה פאלאס (Hotel Astoria Palace) ברחוב אטלנטיקה שבטיילת קופקבנה (Copacabana), ומחלון חדרנו נשקף אלינו נוף של גלויה יפה: ארבעה קילומטרים של ים, כיכר רחבה, שדרת דקלים, מדרכות מסוגננות שתוכננו על ידי אדריכלים מפורסמים והמוני אדם מתערסלים בחול, צועדים או רוכבים על אופניים. מהמרפסת והבריכה בקומה העליונה הפנורמה מתרחבת ל- 360 מעלות, ועכשיו אנחנו מוקפים הרים ויכולים לזהות בקלות את הר הסוכר (Sugarloaf Mountain) ואת הר הקורקובדו (Corcovado), עם פסלו הענק של ישו שבראשו.

בלוק אחד ממלון אסטוריה פאלאס נמצא מלון קופקבנה פאלאס (Copacabana Palace), מלון 5 כוכבים שנבנה ב- 1923 ובהידורו הנוצץ בנוסח העולם הישן משמש מאז מוקד משיכה למלכים, למנהיגי מדינות, לעשירי העולם ולידוענים מעולמות הבידור והאופנה. חנות תכשיטים גדולה של "שטרן" שוכנת, איך לא, לצד הקופקבנה פאלאס. אם כבר אז כבר.

בתי מלון נוספים על חוף קופקבנה  |  כתבה על החופים של ריו
 

בפינת הרחוב ערמת קוקוסים למכירה ודוכני מזון, אותו מטגנים המוכרים במהירות לפי דרישת העוברים ושבים. בוטיקי אופנה מהודרים מתערבבים בחנויות מקושקשות בנוסח תל-אביב-יפו ומסעדות מומלצות במסעדות מזון מהיר. הכל כל כך יפה ותוסס. רק מה: "בלילה אל תסתובבו ברגל לבד!" חזרו והזהירו אותנו מפני גנבים ושודדים. אז בלילה הראשון היינו בהחלט מתוחים מעניין זה ואכלנו במסעדה הראשונה שמצאנו מתחת למלון בו שהינו. בלילה השני כבר נרגענו. השארנו בכספת את הדרכונים, מעט התכשיטים והכסף והרגשנו מוכנים לשיטוטים.

 

מלון קופקבנה פאלאס על חוף קופקבנה – הידור הנוצץ בנוסח העולם הישן,
מוקד משיכה למלכים, למנהיגי מדינות, לעשירי העולם ולידוענים מעולמות הבידור והאופנה (צילום: Copacabana Palace)

---

---

מלון מומלץ על חוף קופקבנה בריו

יש גם חופים אחרים, לא פחות יפים מקופקבנה. בחופים של איפנמה (Ipanema), בוטפוגו (Botafogo), לבלון (Leblon) או אורקה (Praia da Urca) הטיול יפה גם הוא. גם אודות חופים ורבעים אלה, המשמשים תפאורה לסרטים רבים, שרים זמרים מפורסמים שירים אהובים, כשהמפורסם ביותר בעולם הוא "הנערה מאיפנמה".

רובע איפנמה האלגנטי הוא גם רובע מגורים נחשק בעיר, עם בוטיקים מסוגננים, מסעדות יוקרה ומועדוני לילה. יצאנו לשם ביום ראשון לפני הצהריים, לשוטט בשוק ההיפי של כיכר גנרל אוזוריו (Praça General Osório), המתקיים שם כל יום ראשון מאז 1968. במאות הדוכנים שבו מצאנו מבחר ססגוני של תכשיטים, בגדים מסורתיים, סנדלי עור ותיקים מקסימים, עבודות קש וחרס, ציורים, פסלים ודיסקים, פגשנו המון קריוקאש (כך מכנים את עצמם היום תושבי ריו) ידידותיים, ואנחנו התפשרנו על ערמה של חולצות טי יפהפיות לכל המשפחה שבבית.

 

המרינה בחוף בוטפוגו, למרגלות הר הסוכר (צילום: FernandaLeon)

 

הלב ההיסטורי של העיר היא כיכר 15 בנובמבר (Praça Quinze de Novembro) שברובע סנטרו. הגנרל הרוכב על סוס במרכז הכיכר הוא פילדמרשל אוסוריו, שבשנת 1864 נלחם בשם הקיסרות באחת המלחמות עקובות הדם שניהלו ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי נגד פרגוואי. הסביבה כולה גדושה רחובות ובניינים היסטוריים, מוזיאונים, בית-האופרה שהוא העתק של האופרה בפריז רק קטן יותר, מונומנטים ופסלים והמון כנסיות ומנזרים מרתקים. זהו גם הרובע המסחרי ההומה ביותר בעיר, וביום ראשון מצאנו את עצמנו משוטטים ברחובות שנעשו יותר ויותר עמוסים ככל שהיום התקדם, עד שנעשו בעצם שוק אחד גדול עם חנויות של יהודים, סינים, יפנים וערבים, עם ים אנשים בכל הצבעים ואלפי דוכנים של "שמאטס", סנדלים ב-40 שקל, מזוודות ומזוודות ומזוודות, כאילו כולם מתכוננים לנסיעה.

 

בתוך כל ההמולה הזאת אנחנו מגלים עוד ועוד כנסיות, שהארכיטקטורה שלהן מעבירה אותנו לתקופות אחרות בזמן. כזו היא הכנסייה הברוקית מבחוץ והניאו קלאסית מבפנים – כנסיית קנדלארייה (Igreja de Nossa Senhora da Candelária), שאבני הגיר מהן נבנתה הכיפה שלה, הובאו כל הדרך מליסבון. כולה מקושטת בפנים באבני שיש נהדרות. חלונות הזכוכית שלה זוהרים בצבעים לוהטים ואת רצפתה מכסים אריחים פורטוגזים נפלאים.
 

מנזר סנטו אנטוניו (Convento de Santo Antônio) שבסביבת בנין האופרה (Theatro Municipal), ניבנה במאות 17-18 בסגנון ישועי וחזיתו שונתה לחזית רוקוקו. אנחנו מרגישים פתאום ממש פריבילגיה לשוטט כך בעיר היפה להדהים, המורכבת מטבע, אדם ותרבות. גם אם המוזיאון לאמנויות יפות (Museu Nacional de Belas Artes) קצת מאכזב, הרי הכנסיות יותר ממפצות. אם הרחובות קצת מלוכלכים, הרי הסאוגאדוס (Salgados) – כיסוני הבצק המטוגנים הממולאים גבינה או בשר, בלוויית כוס מיץ פירות טרי לפי בחירת השותה, הם פיתוי אמיתי שמשכיח את הלכלוך.

 

כנסיית קנדלארייה, אבני הגיר מהן נבנתה הכיפה הובאו כל הדרך מליסבון (צילום: Bialinslima)

 

---

---

הר כִּכַּר הסוכר (Pão de Açúcar), הידוע בשמו המקוצר – הר הסוכר, הוא בצדק אחד האתרים המתוירים ביותר בריו. הנוף הפנורמי שנשקף לנו מפסגתו הזקופה, המתנשאת לגובה 396 מטר, מקיף את חופי קופקבנה ואיפנמה, את הר קורקובדו (Corcovado) ורובע צ'יזוקה, את מעגן הסירות מתחת להר דה אורקה ואת המטוסים הממריאים מנמל התעופה אי שם במרחק. הוא יפה כל כך שהנשימה ממש נעתקה לנו. את העלייה אל הסלע בעל צורת ככר הלחם, העשוי גרניט וקוורץ, עשינו ברכבל עמוס לעייפה, עם תחנה בהר דה אורקה הסמוך, וכבר מפסגתו של זה הנופים נראו לנו בלתי נשכחים.

 

פסל ישו ניצב בראש הר הקורקובדו, שפירושו "הגיבן", על שום צורתו המעוגלת. עם גובה של 38 מטר, הוא פורש ידיו כמו חובק את כל העיר, מוקף בג'ונגל הטרופי של הפארק הלאומי צ'יזוקה (‪Parque Nacional da Tijuca‬). מאז שהוקם הפסל בשנת 1931, הפך לסימן ההיכר העיקרי של העיר ושל ברזיל כולה. פארק צ'יזוקה, שהוא הגדול ביותר בעולם בתוך עיר, גם הוא חוויה לאוהבי טבע, עם הצמחייה הטרופית הנהדרת שבו, המעיינות הטבעיים המפכים בו והמון הציפורים החיות בו.

 

פסל ישו ניצב בראש הר הקורקובדו, פורש ידיו כמו חובק את כל העיר (צילום: guertzen)

 

אחת היצירות האנושיות והארכיטקטוניות המדהימות ביותר בריו הן 600 הפאבלות שלה, שכונות העוני המאכלסות יותר ממיליון וחצי נפש, שהם כ-23% מכל תושבי ריו ושבהן נולדו רוב שחקני הכדורגל המפורסמים של ברזיל. על שטחי הציבור הזולים ביותר, על ראשי ההרים ובמדרונות, במקומות שהכי פחות נוח אך הכי יפה לגור, מקימים אנשים את בתיהם, שהם הכל חוץ מהפחונים העלובים אותם דמיינתי לעצמי כשחשבתי על "שכונות עוני". מרחוק הן נראות כמו גיבוב של בתים צבעוניים, צפופים, הנשפכים מראשי ההרים לכיוון העיר, מקשטים אותה בצבעים אקזוטיים ושובבים וממש נצמדים אל השכונות האמידות, הסולידיות. כך למשל אפשר למצוא אותם אפילו בשכנות לבית הספר האמריקני היוקרתי והיקר של ריו.

 

החלוקה היא בערך כזו: הכסף והעבודה נמצאים בעיר והמגורים בפאבלות. אלו בפירוש אינן גטאות, אלא שכונות עם חוקים ומוסר משלהן, הנשלטות אמנם על ידי ברוני סמים ופשע, אבל דווקא בתוכן יש הטוענים כי הן נקיות מפשיעה. נשמע אולי אבסורד אבל השיטה כנראה פועלת בהצלחה. היום מתחילות לנשוב רוחות חדשות. המשטרה עושה כל מאמץ לחסל את מנהיגי הכנופיות. העירייה התחילה לבנות בתוכן בתי חולים ומתקני ספורט. כבר היום יש מעמד בינוני בפאבלות, שתושביהן מעדיפים לשפר את בתיהם בשכונה המשפחתית שלהם ולא לעבור לבתים או לדירות בעיר המיוחסת והמנוכרת.

 

פאבלה רוסינה, מרחוק נראית כמו גיבוב של בתים צבעוניים, צפופים, הנשפכים מראשי ההרים לכיוון העיר (צילום: KWphotog)

 

פאבלת רוסינה (Rocinha) קיימת כבר 55 שנים ומתגוררים בה קרוב ל-70 אלף נפש, כשהבתים אכולי הטחב דבוקים אחד לשני ואחד על השני. אין בה רחובות אלא מעברים, וממרומי מרפסת קטנה אליה נכנסנו דרך מוסך, תלויה בגובה 11 קומות, יכולנו לראות פה ושם במדרון עץ בודד, בריכת שחיה קטנה על מרפסת, כביסה מתייבשת על החבלים ומראה כללי של בלגן וחוסר סדר. יש בה כבר מספר בנקים, חנויות קטנות, דוכני שתייה, ו-600 (!) קטנועים בהם דוהרים הצעירים הלוך ושוב. ציירים מקומיים מוכרים ציורים צבעוניים של בתי השכונה ונופיה, כמה כנסיות קתוליות קטנטנות, וערמות אשפה שהעירייה טורחת לאסוף פעמיים ביום. פה בשכונה, ראינו את הבתים שנהרסו בשיטפונות של הימים האחרונים ומפולות סלעים ובוץ וגם כמה צעירים שהסתובבו עם אקדחים בחגורותיהם ועם תת מקלע אחד – ספק שומרים עלינו "הזרים", ספק עושים שרירים לפני שהמשטרה תגיע.

 

כמו בכל שבוע נערך כאן שוק ענק של יום ראשון, המתפתל בסמטאות צרות ומציע ירקות ופירות, בגדים זולים, דברי סדקית, שתייה, דוכני מזון (שיפודי בשר, פסטלים), דגים טריים, עופות, בשר והמון אדם – מוכרים, קונים וסתם מסתלבטים.
עוד על הפאבלות בכתבה הפאבלות של ריו
 

 

הפאבלה השנייה בה הספקנו לבקר, Vila Canoas, קטנה יותר: רק 25,000, תושבים חיים בה. טיפסנו ברחוב מרוצף אבנים. בצדו האחד וילות מקסימות, מוקפות גנים גדולים והרבה ירק, ובצדו השני בתי הפאבלה הקטנטנים, שרובם חסרי חלונות והגישה אליהם בסבך מעברים ומדרגות עולות ויורדות מכל צד. למעברים הללו הם קוראים "רחובות" וגם שמות יש לכמה מהם. ברחוב "ברזיליה", למשל, מצאנו בר נחמד ושלוש מכונות משחק על הדוכן... ירדנו במדרגות מטה ועוד מטה ופתאום הפתעה: נהר קטן זורם בין הדירות, שדרך הדלתות הפתוחות שלהן יכולנו לראות בהן מכשירי טלוויזיה ומחשבים. דבר אחד בטוח אין שם – פרטיות.

בפאבלה הזו יש בית ספר מיוחד במינו ששמו "בשבילך" (Para Ti), כשהרעיון הוא לשמור על הילדים מסכנות הרחוב. הילדים לומדים בו במשמרות כל יום, גם בחגים ופרט ליום ראשון. הם עוזרים בניקיון ובבישול, אוכלים בו ארוחה חמה ומקבלים הזדמנות להתקדם בחיים. משפחות אחרות, אכפתיות פחות, שולחות את ילדיהם לבית הספר של החיים, אל הרחובות, להשתכר בהם כסף ככל שיוכלו.

על חוף הים ניצב מלון שרתון גראנד ריו (Sheraton Grand Rio Hotel & Resort) המפואר. אבל בברזיל אין חופים פרטיים וכך אורחי המלון המפנק ותושבי הפאבלה חולקים ביניהם את החוף כמובן מאליו. זהו חלק מהיופי של ריו.

מלון שרתון גראנד ריו  |  כתבה על הפאבלות של ריו
 

 
 

יש עוד כמובן בריו: אצטדיון הכדורגל המפורסם מראקאנה (Maracana), ובתי הספר לסמבה והסמבו-דרומו – המתחם שתכנן האדריכל הברזילי הישיש והמהולל אוסקאר נימאייר, בו צועדים כל שנה ובימי הקרנבל. יש גם את מרכז הקניות בארה (Barra Shopping) שהוא הקניון הגדול ביותר בדרום אמריקה ועוד ועוד. אנחנו בחרנו להיפרד מהעיר בכנסיית מנזר בנטו (Monasterio de San Benito) בת המאה ה-17, כנסייה קטנה שחזיתה פשוטה, עם מגדלי פעמונים. בתוכה היא מרשימה ועשירה בפיתוחי עץ ופסלים מכוסים עלי זהב, שכמותם עוד נראה הרבה בתחנה הבאה שלנו בברזיל, סלבדור דה-באהיה.

יצאנו אל שדה התעופה. ישו עדיין השקיף עלינו ממרומי הר קורקובדו עם ידיו הפרושות.
 

השכרת רכב בברזיל

בתי מלון בריו דה ז'ניירו
רקע כללי לטיול בברזיל
מתי לטייל בברזיל ובמרכז ודרום אמריקה?

עונת הקרנבלים בריו דה-ז'ניירו
ריו דה-ז'ניירו עדיין היפה מכולן
פסל ישו הגואל - ברשימת פלאי תבל

טיולי יום מריו
קרנבל בברזיל: לא רק ריו
סלבדור דה באהיה: המקורות האפריקאים של ברזיל