למה שוב טיול לאיטליה? 
מאת: עוזי טאובר 

איטליה, ורומא בפרט, הן אבני הבוחן לכל מי שמוצא לנכון להקדיש את חייו לטיולים, להדרכת טיולים, להבנה ולחקר תרבויות העולם ולמהלכי ההיסטוריה. אני נוהג לומר, שאם הנך יודע את רומא בפרט ואת איטליה בכלל, אין יעד אשר יוכל לעמוד בפניך.

 

אנדרטת ויטוריו אמנואלה השני, מלכה הראשון של איטליה המאוחדת, במרכז רומא (צילום: vladacanon)

 

איטליה, המונה כ-60 מיליון תושבים, ומשתרעת על פני שטח של 301 אלף קמ"ר, מחולקת ל-20 מחוזות שונים, בכללם שני איים הגדולים – סיציליה וסרדיניה. יש המכנים אותה חצי האי האפניני, בשל רכס הרי האפנינים העובר כשדרה לאורכה של הארץ. יש המכנים אותה "המגף האיטלקי" בשל צורתה.
 
חצי האי האפניני מוקף משלושת עבריו בימים: הים הליגורי והים הטיראני ממערב, הים התיכון מדרום והים האדריאטי ממזרח. ואכן, אופיה המגוון של הארץ נגזר מאין-סוף השפעות ימיות. זו ארצם של יורדי הים הגדולים, של סוחרים ושל מגלי ארצות. זוהי ארצם של הדייגים, וזו ארצם של היוונים אשר התנחלו לחופיה הדרומיים בראשית האלף הראשון לפנה"ס. מסיבה זאת תושבי הדרום, ובעיקר תושבי מחוז קמפניה, כהים בצבעם, בעלי מזג חם וסוער, קולניים ובעלי אוריינטציה מזרחית משהו. זו ארץ הזית, התאנה, האורן, ונציגים נוספים של החורש הים תיכוני.
 
מצפון "נסגר" המגף על ידי שרשרת הרי האלפים, ובהם הרי הדולומיטים שבצפון-מזרח איטליה. שרשרת ההרים יוצרת מעין חומת הגנה על חצי האי, חומה אשר לא אחת נפרצה במהלך ההיסטוריה, אם על ידי לגיונותיו של חניבעל הקרתגני בשנת 218 לפנה"ס, שחצה את האלפים על גבי פילים והכה בצבא הרומי, ואם על ידי פולשים ברברים, אשר הביאו לנפילת האימפריה הרומית והטביעו באיטליה את חותמם המרכז אירופי. השבטים הלומברדים, אשר כבשו את צפון איטליה במאה ה-6 לספירה, הביאו עימם אכזריות בלתי רגילה, קור רוח מחושב, שיער בלונדיני ואדמוני ועיניים כחולות, וצאצאיהם חיים כיום בערי הצפון, בעיקר במילאנו ובטורינו.

סדרת כתבות על הרי הדולומיטים  |  כתבה על טורינו  |  כתבה על אומנות במילאנו

 

איטליה ורומא הן הכול – כאן צמח חלק ניכר מן העולם העתיק. על פי המיתולוגיה הרומית, ברומא קמה בשנת 753 לפנה"ס ממלכה, אשר 250 שנה מאוחר יותר, הייתה לרפובליקה הראשונה בתולדות האנושות. תושביה שהשכילו לנהל את מדינתם בכישרון צבאי ומדיני רב, יצרו מדינה חזקה וכובשת. רומא הייתה לקיסרות פעם נוספת בשלהי המאה הראשונה לפנה"ס. הייתה זו אימפריה מתרחבת, לוחמת ומשכינת שלום, בונה והורסת, הבסיס לתרבות המערבית הקלאסית.
 

העיר רומא הייתה אהובה על קיסריה, על אציליה ועל אזרחיה. בביטחונם הרב הגדירו הקיסרים את העיר כמרכזו של העולם, כעיר הנצח. תולדות האימפריה רצופות השוואות והקבלות לימי אתונה הקדומים יותר, והן גדושות שאיפה להוכיח כי תרבות יוון נעלמה ואילו רומא האחת והנצחית נשארה כאן, קיימת לדורי דורות. כאן התפחתה האדריכלות הקלאסית, נבנו המקדשים וההיכלות, המרחצאות והארמונות, הכיכרות, עמודי הניצחון ושערי הקיסרים.

בתי מלון ברומא  |  סדרת כתבות על רומא

 

הקולוסיאום, סמל לעוצמתה של רומא העתיקה (צילום: Mathew Schwartz)

 

אל הפורום הרומאי הובילה הדרך הקדושה וייה סקרה (Via Sacra), אשר לאורכה רכבו קיסרים על כרכרותיהם במצעדי הניצחון, מפזרים מטבעות זהב לקהל המריע, דורסים למוות בפרסות סוסיהם עבדים ושבויים אומללים, להמחשת גדולתה של רומא. בשלהי המאה הראשונה לפנה"ס הציב הקיסר אוגוסטוס את אבן המייל המוזהבת בלב הפורום, אבן שממנה נמדדו המרחקים אל קצווי האימפריה. היה זה אקט שהמחיש את גודלה, יוקרתה, חשיבותה וקדושתה של רומא.
 

מרומא נסללו הדרכים הראשיות אשר הובילו אל כל רחבי הפרובינציות הרומאיות. על דרכים אלה ייאמר מאוחר יותר כי "כל הדרכים מובילות לרומא", ואכן לאורכן יובילו קלגסי רומא את שלל זהב הפרובינציות אל חצר הקיסרות. לאורכן יפסעו מאות אלפי עבדים, שבעתיד יבנו את עיר השיש הזאת, הלוחמים והגלדיאטורים, הסוחרים ועוברי האורח.
 

בעתיד יצעדו לאורך דרכים אלו לגיונות של שבטים ברברים. שבטים אלה, ובראשם אלאריך, המנהיג הוויזיגוטי, יפלשו אל העיר היפה הזאת בשנת 410, יכו במושליה ובתושביה, יבזזו את ארמונותיה, ויהפכו את דרכיה ואת מקדשיה לשממה. 55 שנה אחרי הוויזיגוטים והוונדאלים יגיע לכאן אודוקאר, ברברי גרמני, אשר יכבוש את רומא, ידיח את הקיסר הרומי האחרון ויביא לקצה של האימפריה הרומית.

 

לימים יוכרז קארל הגדול מלך הפראנקים כ"קיסר הקדוש של רומא", ויחלו דברי ימי הרייך הראשון (800 לסה"נ). עשרות שנים מאוחר יותר תוקם "הקיסרות הרומית גרמנית הקדושה", אשר תלווה באופן בלתי נפרד את תהליכי התפתחותה של אירופה המערבית בכל משך ההיסטוריה, עד בואו של נפוליאון שיחסל את המוסד הקיסרי, אשר ממילא היה ריק מכל תוכן כבר מראשית המאה ה-11.

 

איטליה היא מדינת האפיפיור, כאן התבססה האמונה הנוצרית הראשונה. בשנת 312 יפרסם הקיסר קונסטנטין הגדול את ה"אדיקט של מילאנו", ויכריז על הנצרות כעל דת המדינה. מכאן תתפשט האמונה הנוצרית ברחבי רומא, איטליה, הפרובינציות הרחוקות של האימפריה ובהמשך ברחבי כל העולם הנוצרי. קונסטנטין יהיה הראשון שיקים עיר בירה נוספת במזרח, קונסטנטינופול שמה, ובכך יביא לחלוקתה של האימפריה בין מערב למזרח.
 

בין כותלי בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא ובסמוך לה, ירקחו אפיפיורים וקרדינלים מזימות נגד קיסרים, ויעסקו במינויים של מקורבים (אינווסטיטורה). מכאן יצאו שליחים כדי לקבץ את כספי המאמינים, וכאן ידונו בהלכות העולם הנוצרי. מכאן יוציאו צווים, וכאן גם יערכו בהמשך כמה מן הועידות החשובות, שיעסקו בתיקון דרכי העולם הנוצרי ובמאבק נגד הזרם הפרוטסטנטי. תנועת מחאה דתית חדשה ובלתי מוכרת, בראשות מרטין לותר, תעלה ותגבר בוויטנברג, העיירה הגרמנית, ב-1517 לסה"נ, ותאיים על הכנסייה הרומית הקתולית.

 

לימים תמציא מדינת הוותיקן את הצנזורה המפורסמת, אשר תילחם בספרות הנוצרית הפרוטסטנטית, ומאוחר יותר תייסד את האינקוויזיציה, שתדכא את רוח היצירה, ההמצאה והשגשוג, אשר גאו באיטליה בשלהי ימי הביניים ובראשית העת החדשה.
כתבה על הוותיקן ברומא

 

באיטליה התבססה האמונה הנוצרית הראשונה. פסלים בבזיליקת פטרוס הקדוש (צילום: Jupiterimages)
 

בימי הביניים המאוחרים יוקמו באיטליה הערים העצמאיות הראשונות באירופה. בימים שבהם נסיכויות, מצודות דוכסים ונחלות אצילים בחבלי ארץ רחוקים בגרמניה, בוהמיה, צרפת ואנגליה "התבוססו" עדיין בהבלי המשטר הפיאודלי, תהיה איטליה הראשונה שתציע את פתרון העיר העצמאית. לימים יוקמו בה ערי קומונה אשר ישגשגו כלכלית, צבאית, ארגונית וחברתית.

 

פירנצה תהא העיר המובילה בטוסקנה ופרנסיה ישכילו להקים בה מערכות שלטון מסודרות, בנקים, בתי משפט ומרכזי סחר, ואף לקשור קשרי משפחה פוליטיים רבים עם ערי איטליה האחרות ועם מדינות שמחוץ לאיטליה. לימים תהיה פירנצה למולדת הרנסאנס.
 

ונציה תפרח בחבל ונטו ותהיה לאימפריה. היא תוקם על ידי תושבים נפחדים, שימלטו מאימת הפולשים ההונים אל הביצות שבשפת הים האדריאטי. במהלך המאה ה-5 יתבססו באזור ויקימו לאחר מאות שנים עיר יפהפייה ומשגשגת – ונציה, יכנו אותה, "העולה ופורחת מן הים", הסרניסימה (השלווה). ונציה תייסד אז חוקה מודרנית מתקדמת, המצדדת בחופש האזרח ובעליונות החוק, תסלול דרכי סחר חדשות אל פינות עולם נידחות, תחפור את תעלותיה המרהיבות, תבנה את ארמונות הזהב שבה ותשלוט בחבלי עולם רחוקים. מונציה יצא מרקו פולו אל מסעי הסחר שלו אל ארצות המזרח.

 

העיר פיזה, במערב טוסקנה, תגדל ותתעשר בסחר ימי מפותח ברחבי הים הליגורי והים הטיראני, ואף תרחיק במסעי הצלב אל ארץ ישראל. כמותה תעשה העיר גנואה, שממנה ייצא לימים מגלה אמריקה, קולומבוס. 

 

מדינת מילאנו תשגשג אף היא, ופרנסיה יציעו כר פעולה לאחד מגדולי האמנים שקמו בארץ הזאת, ליאונרדו דה וינצ'י. בדרום תעלה ותפרח דוכסות אמלפי. אנשיה, יורדי ים מנוסים, ימציאו את המצפן וכן את הקוד האמלפיאני המפורסם, הקוד הטכנולוגי והאתי של יורדי הים, התקף ברובו עד עצם היום הזה, וכל זאת כבר במהלך המאה ה-11 .
 

ונציה, פעם אימפריה ימית משגשגת והים אימפריה תיירותית (צילום: Jcca)
 

---

---

איטליה היא גם מולדתה של תנועת היופי, ההתחדשות ולידתו מחדש של האדם – הרנסאנס, אשר שאב את השראתו מנופיה הקסומים, אפופי הזריחות והשקיעות המקסימות של טוסקנה. הוא נתן ביטוי לתחייתה של הרוח הקלאסית העתיקה באומנות, באדריכלות, במדעים ובתפיסת ההומניזם, שהעלה את דמותו של האדם למעלה הראשונה. בין המאות 14 ל-16 הייתה איטליה כמרקחה רנסאנסית, והקרינה את השפעותיה אל מרבית ארצות אירופה.
 

משוררים גדולים כדאנטה, סופרים והוגי דעות כפטרארקה ובוקאצ'יו, אשר פסעו בסמטאות ערי טוסקנה, העלו על נס את רוח החופש וההומאניות. אומנים ענקיים כג'יוטו, מנטניה, ברונלסקי, מיכלאנג'לו, ליאונרדו דה וינצ'י, בוטיצ'לי, רפאל ורבים אחרים, שפעלו בסדנאות פירנצה ובערי אומבריה, העניקו לציור, לפיסול ולאדריכלות דיסציפלינות חדשות ומפתיעות של פרספקטיבה, אור וצל, הרמוניה ואיזון. הם הפיחו חיים אחרים ביצירות האומנות לדורותיהן, ונתנו להן משמעויות, שבלעדיהן לא ניתן לשער להיכן היתה מתפתחת האומנות בעולם המערבי כולו.

כתבה על יצירותיו של מיכלאנג'לו באיטליה  |  כתבה על הדואומו בפירנצה והכיפה של ברונלסקי

 

הדואומו של פירנצה, אחד המבנים המרשימים ביותר באיטליה מתקופת הרנסאנס (צילום: TravelFlow)

 

בכל פעם שאני מבקר בפירנצה, בירת הרנסאנס, ולאחר שאני שב וחווה עם מטייליי את המוזיאונים הגדולים, את הכיכרות ואת הגלריות הנהדרות, אני חוזר לשוק סן לורנצו. אני מפלס דרכי בין עשרות דוכני צעיפים, חגורות, תיקים, משקפי שמש ושאר חפצים, מתעלם מפניותיהם הבלתי נלאות של מהגרים, רובם שחורים מאפריקה, המנסים "להלביש" עליי שעון או תיק עור, ופוסע לעבר השוק המקורה.

אני מקדיש שעה לפחות לשיטוט ריחני בין דוכני שוק הירקות, הפירות, הבשרים והגבינות שבמקום. קריאות רוכלים המכריזים על מרכולתם הטרייה נשמעות מכל עבר. אני מרחרח את הגבינות הטוסקניות, טועם פרוסת נקניק מדממת, חופן מן התבלינים הריחניים המוצעים שם למכירה, מרחרח ומאזין, טועם וגומר בליבי את ההלל. אכן, חוויה רב חושית מזמן השוק המקורה. עם תום הביקור אני סר אל דוכני המזון המהיר המעולה. מציעים לי שם מיני פסטות, בשרים, מרקים, יינות ושאר מעדנים, במחירים השווים לכל נפש. או אז אני מעמיס על צלחתי מן המטעמים הרבים, משלים את פנטזיות האוכל שלי.

 

ואכן, איטליה היא מפגש מרנין ומרתק של מוצרי מזון, מאכלים, תבלינים עשירים, יינות ומיני שמנים וחומץ, פטריות וסוגי בשרים, פסטות טריות ומגוון של פירות ים ודגים. זאת חגיגה אמיתית ובלתי פוסקת של אכילה בריאה וטעימה להפליא.
 

את הבוקר יפתח האיטלקי, בעיקר ה"יאפי" ההוא מרומא, בקפה איטלקי מעולה, אולי במקיאטו, אולי בקפוצ'ינו, ובחתיכת קרואסון או בלחמנייה פריכה מרוחה בחמאה וריבה. זו ההכרזה הראשונה על המרוץ הקולינרי במהלכו של יום. את ארוחת הצהריים שלו יבקש האיטלקי הממוצע באחת מן המסעדות הרבות, המכונות "טבולה קאלדה" (Tavola Calda) – השולחן החם. זהו זן של מסעדות פועלים, שהתפתח והיה לטרנד איטלקי פופולרי. כאן יישב עם ידידיו ויסעד מיני מרקים, ספגטי או מנת עוף קלה, ויקנח בקפה.

 

את הערב יתכנן האיטלקי לעשות בביתו. יתכן שיעצור וירכוש בשר טרי מן הקצב או חופן פירות ים שזה עתה שלו אותם מחופי אוסטיה. בת זוגו תתעכב אצל השוק ותיטול מעט ירקות טריים. פסטה כבר יש בבית, שאר התבלינים בוודאי מצויים ומן הסתם גם מרתף היינות הפרטי מעודכן עדיין. הבישול יתחיל מהשעה 16:00 ואילך. או אז יעלו ריחות נפלאים בסמטאותיהן של רומא ופירנצה, נאפולי או ורונה, מילאנו או טרייסטה, ויעמידו את עוברי האורח על עיקרם של החיים האיטלקיים, האוכל.

 

וכשאני שב הביתה לישראל, לכפר סבא, תמיד אני נושא עמי מעט מן המוצרים הטריים הנהדרים הללו, פסטות ובשרים, נקניקים ומיני פרשוטו (ירך חזיר מעושנת), גבינות ושוקולדים איטלקיים. כך אני משמר את החוויה, מאריך אותה ומעצימה.

המאכלים שמאפיינים את איטליה  |  כל מה שרציתם לדעת על אוכל איטלקי
 

לשוטט בין הדוכנים בשוק סן לורנצו בפירנצה
(צילומים: CC John Weiss, krblokhin, SvetlanaSF, Eden, Janine and Jim)

 

לקראת שנות השישים של המאה ה-19, ולאחר עשורים רבים של כיבוש זר על ידי ספרד, צרפת ואוסטריה, החלו מדינות איטליה השונות במצעד ה"ריסורג'ימנטו" (Risorgimento, "התקומה"). הקריאה יצאה מממלכת פיימונטה, והתהליך, אשר הונהג על ידי המלך ויטוריו אמנואלה השני, הוצא לפועל על ידי שלושת הגדולים: מציני, גריבאלדי וקאבור. התהליך הביא לאיחוד המדינות האיטלקיות בארץ המגף. מאז 1871 הפכה הארץ למדינה מאוחדת שבירתה פירנצה. בשנת 1875 שבה רומא ונבחרה לבירתה הנצחית של איטליה.

 

המחצית הראשונה של המאה ה-20 הייתה הרת אסון לאיטלקים. המדינה הסתבכה במלחמת העולם הראשונה, אמנם לצד המדינות המנצחות אך צבאה הוכה, נחלותיה אבדו ומצבה הכלכלי, הצבאי והחברתי הידרדר לבלי הכר. מאות אלפי פצועים ונכים שבו לאיטליה ומצאו בה ארץ שבורה, מוכה ומפגרת. תנאים אלו היו אידיאליים לשגשוגם של ארגוני המאפיה בדרום ולעלייתו של הפשיזם האיטלקי, בראשותו של מוסוליני. אלו הביאו להסתבכותה של איטליה לצד גרמניה במלחמת העולם השנייה ולכיבושה על ידי בעלות הברית.

 

ממילא ניתן להבין כי קשה מאוד להחיל איחוד אמיתי באיטליה. זו ארץ אשר משחר ההיסטוריה עוצבה כבלתי אפשרית ובלתי ניתנת לחיבור. היא ארץ ניגודים, ארץ של מפגשי תרבויות וטעמים, אמונות ושפות, צלילים ונופים משתנים. ארץ של חקלאים ועירונים, סוחרים ואומנים, יורדי ים ושוכני גדות אגמים, מלכים ורוזנים, דוג'ים ואפיפיורים. ארץ אשר מאז ימי הביניים עריה ומדינותיה עסוקות במלחמות פנימיות, האחת בשכנתה. על רקע זה ניתן לראות את יופיה הרב-גוני המדהים של איטליה, ובכך טמון גם אסונה של המדינה המבקשת להתאחד.

 

איטליה היא ארץ של ניגודים, ארץ של מפגשי תרבויות וטעמים, אמונות ושפות, צלילים ונופים (צילום: Don White)

 

אכן, גם בימים אלה מוסיפים הפערים התרבותיים, החברתיים והכלכליים שאפיינו מאז ומעולם את מחוזותיה השונים להיות סלע מחלוקת בפוליטיקה הפנימית של איטליה. פערים אלו מהווים נושא חשוב ממדרגה ראשונה בכל מערכת בחירות. אין מי שנוהגים להחליף את ממשלותיהם חדשות לבקרים יותר מן האיטלקים. לאחרונה נדמה לי שזה מתחיל להיות אופייני גם לנו, בישראל.

 

מחוזות דרום איטליה נתפסים על ידי האיטלקים כאיטיים יותר ומפגרים יותר. תושביהם עוסקים ב"מלאכות שחורות", בחקלאות מסורתית ובעיקר צרכנית. יש להם אופי חם, הם קולניים, כהים, מהירי חימה אך גם מלאי שמחת חיים, ולא תמיד מקפידים על חוקי המדינה, ודאי לא על חוקי התנועה. הם תמיד יתבדלו מבני מחוזות צפון איטליה.

 

מוכר גלויות מנאפולי, אותו אני פוגש בכל סיור בגלריה אומברטו, חוזר ונשבע באוזניי כי הוא נפוליטאני, ובשום אופן לא איטלקי. גם אנשי ונציה רואים את עצמם שונים משאר תושבי איטליה. הרי הם צאצאיהם של אנשי האימפריה הימית הגדולה של הים האדריאטי, מעצמה ששרדה אלף שנים. תרבותם שונה, שפתם ארוכה ומתגלגלת בניבים שונים, ומנהגיהם אחרים.

 

המילאנזים, אנשי מילאנו וחבל לומבארדיה, הם צאצאי השבטים המרכז אירופיים. הם מאופקים יותר, מסוגננים בחיתוך דיבורם, במנהגיהם המנומסים, ותמיד לבושים במיטב האופנה. הם עוסקים במלאכות הצווארון הלבן, ורבים מהם בנקאים, אנשי היי-טק, מעצבים, אנשי ביטוח ועובדי החברות הגדולות. מרביתם ייראו אירופאים לכל דבר בלבושם, בצבע שערם ובצבע עיניהם. גם זיקתם למרכז אירופה ולצפונה, תהיה גדולה יותר מאשר למחוזות הדרום האיטלקיים.
כתבות על דרום איטליה | כתבות על צפון איטליה

 

מיהו איטלקי? בכל אזור תפגשו טיפוסים שונים (צילום: CC Trishhhh)
 

אם כן, אלה וגם אלה חיים כאן, בארץ המגף. אוכלים ושותים, אוהבים ושונאים, מתמוגגים למראה הנופים המדהימים בחבלי הארץ השונים, מתקוטטים ומשלימים, תורמים בדרכם לחיי הכלכלה והחברה, ויוצרים יחדיו את אחד הפסיפסים המדהימים ביותר באירופה, את פסיפס ארץ המגף.
 

והמגף הזה בועט בחוזקה. הוא בא לכלל ביטוי כמעט בכל ענף שהוא. האיטלקים מצטיינים בספורט, בעיקר בכדורגל, הם נפלאים בקוקטייל קולינרי שאין לו אח ורע בכל אירופה. הם גאונים בעיצוב, ובעיקר בעיצוב אופנה, בתעשיית המוסיקה והסרטים, בתעשיית המכוניות ובתעשיות האיכותיות. הם מגלמים עבורי את כור ההיתוך הנפלא של השבטים הברברים של אירופה, אשר הביאו לנפילתה של אימפריה, ויצרו אימפריה חדשה יש מאין. ואף כי אין איטליה מאוחדת במלוא מובן המילה, היא בכל זאת מעצמה מרתקת, צבעונית ומעצימה. ארץ "המגף הבועט".