לראות את נאפולי ולחיות: 
טיול בבירת קמפניה וסביבתה
מאת: גיא נוימן


רחבת הקתדרלה של נאפולי המתה אדם. המונים בעלי סבר פנים חמור, לבושים במיטב בגדיהם, ניסו להידחק אל תוך חלל הכנסייה. אלה שזכו להיכנס ניסו למצוא נקודת תצפית נוחה לכוון המזבח. מלמולים ולחישות עברו בקהל ולפתע פסקו. האורגן השמיע את קולו ומחדר צדדי הופיע הבישוף בלבוש חג.


הבישוף התקדם לעבר המיקרופון, הרים בשתי ידיו ארגז כסף מעוטר ששכן מתחת למזבח, פתח אותו בידיים רועדות והוציא מתוכו בחרדת קודש שני בקבוקונים קטנים ואטומים, שהכילו את מה שנראה כגבישים כהים. הוא הרים את שני הבקבוקונים וכאשר נדמו צלילי האורגן, החל להפוך אותם באיטיות. במשך דקות ארוכות לא אירע דבר, ואז כאילו חדרה רוח חיים אל תוך הבקבוקים. החומר הכהה החל לשנות את צבעו לאדום, והגבישים החלו להיראות כנוזל סמיך.
 
הקהל, שעדיין עצר את נשימתו, החל להתלחש בהתרגשות. כאשר עברה השמועה אל ההמונים שהמתינו בחוץ, התחלפו הלחישות בשאגות שמחה ובמחיאות כפיים. הבישוף הרים את שני הבקבוקים והראה לקהל שהמוצק הפך לנוזל. הוא קירב את פיו אל המיקרופון ואמר בהתרגשות: "Il miracolo e' fatto– הנס נעשה.
 
1 / 8
2 / 8
3 / 8
4 / 8
5 / 8
6 / 8
7 / 8
8 / 8

שקיעה יורדת על נאפולי (צילום: RudyBalasko)
גלריית אומברטו הראשון - מהיפות ביותר באירופה (צילום: Anastasia Collection)
מבצר הביצה בנאפולי נקרא כך על שום אגדה מקומית (צילום: Leonid Andronov)
כנסייה סן פרנצ'סקו די פאולה בכיכר הגדולה פיאצה דל פלבישיטו (צילום: Siempreverde22)
חורבות העיר פומפיי עם הר הגעש וזוב ברקע (צילום: dbvirago)
העיירה הציורית אמלפי (צילום: Tom Podmore)
וילה רופולו בעיירה ראוולו (צילום: Anastasia Collection)
העיירה סורנטו לחופי מפרץ נאפולי (צילום: Emran Yousof)

מפת אזור העיר נאפולי עם יעדי הטיול המוזכרים בכתבה ובתי מלון מומלצים:

מלון לה צ'ילייג'ינה בנאפולי  |  מלון מרינה ריביירה באמאלפי
מלון גאלה רזידנס וילה ג'ובאנה בראוולו  |  מלון גרנד הוטל אמבשיאטורי בסורנטו
 

הנס שמגן על נאפולי

שורשיו של הנס הזה מגיעים עד לתחילת המאה הרביעית לספירה, עת היתה הנצרות דת אסורה ונרדפת. באותה תקופה חי בנאפולי אדם בשם ג'נארו, והמסורת מספרת שבשנת 305 לספירה הוא נתפס, והואשם על ידי הנציב הרומאי בהשתייכות לדת האסורה. מדורת שריפה הוכנה, וג'נארו הושלך אל האש, אך למרבה ההפתעה לא פגעו בו הלהבות לרעה. הנציב הרומאי ציווה להוציאו מהמדורה ולהשליכו לאמפיתיאטרון, שם ציפו לו אריות רעבים, אך לאחר שגם אלה לא התאוו לפגוע בקדוש, ערפו את ראשו וקברו את גופתו בפוצואולי (Pozzuoli) שבקרבת נאפולי. מאמיניו אספו מעט מדמו בשני בקבוקים קטנים, ואלו מצאו את דרכם אל הקתדרלה של נאפולי.
 
מאז מתכנסים תושבי העיר נאפולי פעמיים בשנה, בשבת הראשונה של חודש מאי וביום מותו של הקדוש (19 בספטמבר), כדי לחזות בנס המתבצע לנגד עיניהם הנדהמות, בו הופך דמו הקרוש של הקדוש ג'נאריוס (ג'נארו באיטלקית), לנוזל. להצלחת הנס יש קשר לגורל העיר  אם לא יצלח הנס, צפוי אסון גדול. זקני נאפולי מספרים על שנת 1944, אז הציל סנטו ג'נארו את תושבי העיר מהתפרצות הר הגעש וזוב.
 

בסרטון: סיור וירטואלי באתרים המרכזיים של נאפולי
 

טיולי אופניים



המבצר של בֵּיצת הפלאים

ניסים, אגדות ומיתוסים שזורים בסיפורה של נאפולי החל מלידתה. המיתולוגיה היוונית מספרת על שלוש סירנות: ליגאה, לאוקוסיה, ופרת'נופה, שהתחרו בזמרה באורפיאוס, זמר האלים, הפסידו בתחרות והפכו לסלעים. העיר הראשונה הוקמה באזור בידי מתיישבים יוונים מהאי רודוס, ונשאה את שמה של פרת'נופה, שהפכה לסלע בסביבות העיר. העיר החדשה (ניאה פוליס), שהוקמה לצידה של העיר פרת'נופה, היא נאפולי של ימינו.

בעיני רבים נקשר שמה של נאפולי בפשע ובשחיתות בגלל הקאמורה, המאפיה המקומית. אך למרות המוניטין השלילי שלה, נאפולי היא אחת הערים הנפלאות באיטליה, ובה כנסיות מרשימות, סמטאות צרות וציוריות, המוזיאון הארכיאולוגי, המציג את אוצרות פומפיי והרקולאנום, וגם מבצרי חוף, שבנו בה כובשים שהבינו את חשיבותה האסטרטגית. העתיק מבין מבצרים אלה הוא מבצר הביצה (Castel dell'ovo), שנבנה על ידי הנורמנים בשנת 1115. השם המוזר הודבק למבצר בשל אגדה, המספרת שבמקום זה נקברה ביצת פלאים, על ידי המשורר הרומאי וירגיליוס, ואם זו תישבר יחול אסון על ראשה של העיר.
מבצר הביצה בנאפולי
מבצר הביצה של נאפולי, אגדה על ביצת פלאים (צילום: 
Antonio Gravate)
 

ליבה ההיסטורי של העיר נאפולי

כיום מתגוררים בנאפולי כשני מיליון איש, צאצאיהם של יוונים, רומאים, נורמנים, צרפתים, אוסטרים וספרדים. ערב רב של עמים וכובשים עבר בעיר, והותיר בה היסטוריה מגוונת וסבך מרתק של שלל סגנונות בנייה.

בתחילת המאה ה-17 תכננו הספרדים במרכז העיר את הכיכר הגדולה פיאצה דל פלבישיטו (Piazza del Plebiscito), ובה הארמון המלכותי המרכזי (Palazzo Reale). מאוחר יותר הוסיפו הספרדים לכיכר כנסייה נאו-רנסאנסית עגולה ויפה, בשם סן פרנצ'סקו די פאולה (San Francesco di Paola).

במאה ה-19, לאחר איחוד איטליה, נבנתה במרחק קצר משם הגלריה של אומברטו הראשון (
Galleria Umberto I), מהיפות באירופה, המשלבת חומרים מודרניים של זכוכית וברזל עם שיש ועיטורי פסיפס, המסמלים את העבר. הגלריה, ואיתה תיאטרון סן קרלו (Teatro San Carlo), בית האופרה הגדול של איטליה, שנבנה עבור צ'רלס מבורבון, עוררו קנאה גדולה בחצרות המלכים של אירופה.
 
פיאצה דל פלבישיטו, נאפולי
פיאצה דל פלבישיטו, הכיכר הגדולה בנאפולי (צילום: Vincent Cartabiano)
 
 
ליבה ההיסטורי של העיר נמצא במזרחה, בסמטאות הסמוכות לקתדרלה. אזור ציורי זה נקרא ספקנאפולי (Spaccanapoli), שמשמעו נאפולי החצויה. הסמטאות הצרות נמתחות כאן על תוואי הדקומנוס הרומאי [1], ועשרות בעלי חנויות מוכרים פסטות, גבינות, וחפצי קודש לעולי הרגל המגיעים לצפות בנס של סנטו ג'נארו.
 
אחד המוצרים הייחודיים הנמכרים בחנויות הוא היין המפורסם ששמו "דמעות ישו" (Lacrima del Jesu), המיוצר במפרץ המשתרע ממזרח לנאפולי, בו החלה ראשית ההתיישבות באזור. מספרים שפעם התארח הסופר והמשורר היינריך היינה אצל הברון דה רוטשילד ושניהם ישבו ושתו ביחד את היין. "אתה יודע למה קוראים כך ליין הנפלא הזה?", הסביר הברון למשורר, "כי כשישו הנוצרי רואה שני יהודים עלובים כמונו שותים יין כל כך טוב בא לו לבכות..."
_____________________________
1] דקומנוס (decumanus) הוא שמו של הרחוב הראשי הרוחבי, החוצה ממזרח למערב, בערים רומיות. כמעט בכל הערים שנבנו על ידי הרומאים, כמו גם במחנות הצבאיים שלהם, השתמשו בתכנון עירוני כמעט זהה שהיה מבוסס על רשת רחובות סדורה שבמרכזה עוברים שני רחובות ראשיים: "קארדו" – ציר צפון-דרום, ו"דקומנוס" – ציר מזרח-מערב.
 
גלריית אומברטו הראשון, נאפולי
גלריית אומברטו הראשון – מהגלריות מהיפות באירופה (צילומים: Anastasia Collection, Jupiterimages)
 

הסירנות בין הצוקים

מפרץ נאפולי נמצא בין שלוחת פוצואולי (Pozzuoli) שבצפון, לבין שלוחת סורנטו (Sorrento) שבדרום. שתי בליטות יבשה אלו תוחמות את המפרץ העמוק. קוסטיירה אמאלפיטאנה (Costiera Amalfitana), דרך החוף המובילה משלוחת סורנטו המצוקית אל אמלפי (Amalfi), נמתחת לאורך 68 קילומטרים. היא חולפת על פני צוקי אבן הנופלים לים הכחול, טרסות כרמים, עיירות וכפרים ציוריים. זוהי אחת הדרכים היפות באירופה, שתחילתה בעיירה סורנטו, השוכנת על צוק תלול בגובה 50 מטרים מעל לים.
הרומאים היו הראשונים ליישב את סורנטום [2] העתיקה. על פי המסורת התגוררו בצוקים שלרגלי העיירה הסירנות, נשים בעלות קול ערב, שלעיתים מתוארות כציפורים נפלאות בעלות ראש אישה. המיתולוגיה מספרת שאיש אינו יכול לעמוד בפני שירתן הנפלאה, וכי בעזרת כוח מפתה זה, הן מושכות ספנים אל הצוקים החדים, וגורמות לספינותיהם להתרסק. אודיסאוס, מגיבורי מלחמת טרויה, עבר במקום, ומצא דרך מקורית להתגבר על הבעיה: הוא ציווה על אנשיו לאטום את אוזניהם בשעווה, ואת עצמו קשר לתורן הספינה.
_________________________
[2] 
סורנטום (Surrentum) הוא שמה הקדום של סורנטו.
 
מלון מומלץ באמאלפי, איטליה
נופי אמלפי והדרך האמלפיטנית נשקפים ממרפסת מלון מרינה ריביירה בכפר אמאלפי (Hotel Marina Riviera)




נתיבי הים של ספני אמלפי

בהמשך הדרך המתפתלת שוכנת אמלפי, עיירה ציורית בת 6,000 תושבים. קשה להאמין שנקודה קטנה זו הייתה במאה התשיעית עיר מדינה, בעלת עוצמה צבאית אדירה, שכבשה שטחים, הקימה מושבות באגן הים התיכון, והשפעתה הגיעה עד לירושלים. בכניסה לעיירה ניצב פסלו של משפר המצפן פלביו ג'ויה (Flavio Gioia), שחי בעיר במאה ה-11. כאן גם נקבעו חוקי הספנות הראשונים, "טאבולה דה אמאלפה", התקפים עד היום. עותק של חוקים אלו שמור בבית העירייה שבמרכז העיירה. את הבאים בשער העיר מקדם ציור קרמיקה גדול, המתאר את נתיבי הים שבהם שטו ספני אמלפי, שהגיעו למקומות מרוחקים כמו ירושלים וים המלח.
לינה בעיירה אמלפי
 
בדרך החוף לאמלפי כדאי לבקר בעיירה ראוולו (Ravello), הנמצאת 6 קילומטרים מצפון לעיירה אמלפי, שמלבד המראות עוצרי הנשימה שוכנת בה וילה רופולו (Villa Rufolo), מעל פיאצה וסקוואדו (Piazza Vescovado). הווילה נבנתה במאה ה-13 על ידי משפחת רופולו, והיתה בית לאפיפיורים אחדים. במאה ה-18 ישב והלחין בווילה המוסיקאי הגרמני השנוי במחלוקת ריכרד וגנר. בווילה שדרות מוצלות, חצר בסגנון מוּרי עם קשתות אופייניות, גנים מטופחים ונוף נפלא הנשקף מהמרפסת אל הפסגות התלולות והמפרצים הכחולים שלמטה.
וילה רופולו, ראוולו
וילה רופולו בעיירה ראוולו, נוף נפלא מהמרפסת אל הפסגות והמפרצים הכחולים (צילום: Anastasia Collection)

מלון מומלץ בעיירה ראוולו, דרך אמאלפי
מלון גאלה רזידנס וילה ג'ובאנה בעיירה ראוולו - נוף משגע מהחדרים והטרסה המשותפת
(צילום: Gala Residence Villa Giovanna)


מלון מומלץ בסורנטו

מלון גרנד הוטל אמבשיאטורי (Grand Hotel Ambasciatori) בסורנטו הוא מלון 5 כוכבים יוקרתי השוכן על צוק המשקיף לים הטירני. המלון כולל טרסת גג המציעה נופים של מפרץ נאפולי, חוף פרטי, גינה עם בריכה, ספא ומרכז כושר ואינטרנט אלחוטי חינם. החדרים והסוויטות ממוזגים ומעוצבים בסגנון אלגנטי, כולם כוללים מרפסת ומחלקם נשקף נוף יפה של הים.

המלון כולל שלושה ברים ומסעדה (Le Muse) המציעה מנות מסורתיות מהמטבח הנאפוליטני, האיטלקי והבינלאומי. הארוחות מוגשות בחדר האוכל או על הטרסה, אשר משניהם נשקף נוף לים. חטיפים, משקאות וקוקטיילים זמינים בכל שעות היממה, וארוחת בוקר מעולה מוגשת מדי יום בסגנון בופה. המלון נמצא במרחק של 5 דקות הליכה מפיאצה טאסו (Piazza Tasso), הכיכר המרכזית של סורנטו.

מלון גרנד הוטל אמבשיאטורי, סורנטו
מלון גרנד הוטל אמבשיאטורי בסורנטו – מיקום מצוין לטיול בדרך האמלפיטנית ובאי קפרי


זעמו הקטלני של הווזוב

23 קילומטרים ממזרח לנאפולי שוכן לו בשלווה הר געש. לועו של הר הגעש וזוב (Vesuvio), בגובה 1,277 מטרים, נראה כמכתש קטן ותמים, אך מתחת לחזות השלווה מסתתר אחד מהרי הגעש המסוכנים ביותר בעולם. בממוצע מתפרץ ההר אחת ל-50 שנה. ההתפרצות המפורסמת ביותר אירעה בשעת צהריים, ב-24 באוגוסט של שנת 79 לספירה, עת החלו 25 אלף התושבים שבעיר פומפיי (Pompei), השוכנת במרחק ארבעה קילומטרים בלבד מן ההר, לשמוע קולות נפץ מחרידים.
 
בפומפיי התגוררו סנטורים לשעבר ופורשי הצבא הרומי, אנשים אמידים, שבנו לעצמם וילות מרווחות באחת הערים הנעימות ביותר של האימפריה. הם נבהלו מריחות הגזים הלוהטים שפרצו מן הלוע ומשברי הסלעים שהידרדרו במורד ההר, אך כל זה היה כאין וכאפס לעומת הפיצוץ האדיר שנשמע בעת שההר פלט אל השמיים כמויות אדירות של אפר וחומרים וולקניים. החומרים שנפלטו מן ההר במצב של רתיחה התגבשו במגע עם האוויר והפכו לאבני טוף זעירות, שירדו על העיר כמו גשם של אבנים קטנטנות. אנשים קשרו כריות לראשם, אספו את דברי הערך שיכלו לשאת בידיהם, והחלו לרוץ לכוון הנמל, לשם הגיע הצי הרומאי כדי לאסוף את הפליטים.
 
השלב הקטלני והדרמטי ביותר בהתפרצות הגיע בשעה אחת אחר חצות. זרם של בוץ פירוקלסטי, המכיל כמויות גדולות של אפר, שברי סלעים, לבה נוזלית ומים, פרץ בלחץ אדיר מן הלוע. גל ענק נוצר בראש ההר והחל לזרום לכיוון העיר, במהירות של כ-150 מטרים לשנייה (לא, זו לא טעות!). בתוך פחות משתי דקות נעלמה העיר המפוארת תחת שכבה בת ארבעה עד שמונה מטרים של בוץ רותח. כך הפכה פומפיי מעיר שוקקת חיים לבית הקברות הגדול ביותר של האימפריה.

החפירות הארכיאולוגיות, שהחלו באופן רשמי כבר בשנת 1850, נמשכות ללא הפסקה גם בימינו. הביקור בפומפיי נחשב לאחת החוויות המרתקות ביותר באגן הים התיכון. חלקים גדולים מהעיר הנרחבת הולכים ונחשפים כיום, ומאפשרים הצצה אל חיי ההדר המרתקים, שהופסקו בן לילה.
 
בטיפוס, שאינו קשה במיוחד, ניתן להגיע אל לוע הווזוב המאיים. מהפסגה נראים באופק בתי העיר נאפולי, מיתמרים אל השמים. צלעות ההר מתמזגות בכרמים בצבעי שחור וירוק, גגות הרעפים האדומים בולטים על רקע הבתים הלבנים וגינות הפרחים, וברקע מכחיל הים הטירני על מפרציו וצוקיו. בתוך השלווה המושלמת הזו, כמעט שאפשר להבין מדוע החליטו אנשים לקבוע את ביתם כה קרוב לפסגת הר הגעש.
 
חורבות העיר פומפיי
חורבות העיר פומפיי, עם הר הגעש וזוב ברקע (צילום: Michael Swanson)
 

המערה הכחולה באי קאפרי

שלושה איים שוכנים במפרץ נאפולי, והמפורסם מכולם הוא ללא ספק קאפרי (Capri). במהלך ההיסטוריה התאהבו באי כל אלה שכף רגלם דרכה בו. הקיסר אוגוסטוס בנה בו וילה ובנו טיבריוס הגדיל לעשות, ולאחר נבואה שניבאה את מותו הצפוי ברומא, עזב לחלוטין את העיר ועבר לחיות ב-12 וילות שבנה על האי. הגדולה והמפוארת שבהן היא וילה יוביס (Villa Jovis), שניצבת עד היום בראש הר טיבריוס, אחת משתי פסגות האי.

טיבריוס החשדן פיתח לו מנהג מגונה להשליך את אויביו ממרפסת הווילה אל הצוקים המחודדים שמתחתיה. במשך 11 השנים בהן חי באי, נוהלו מכאן כל ענייני האימפריה הרומית, באמצעות שליחים, שנשאו מכתבים ומשואות, שהעבירו מסרים כל הדרך לרומא.
האי קאפרי, דרום איטליה
האי קאפרי הוא המפורסם ביותר מבין איי מפרץ נאפולי (צילום: 
elijah.lovokoff)
 

מלבד אנשי שלומו של הקיסר התגוררה באי קבוצה קטנה של דייגים ורועי צאן. משמעות שמו של האי קאפרי בלטינית הוא עיזים – אבל מקורו כנראה מתקופת המתיישבים הראשונים מיוון, שבשפתם קאפרוס הוא חזיר-בר. כיום חזירי בר אין כאן, וגם לא עיזים, אבל תיירים יש – והרבה. רובם מגיעים לקאפרי כדי לחזות במערה הכחולה (Grotta Azzurra), שהיא אחד מאתרי הטבע המפורסמים של איטליה, והאטרקציה העיקרית באי.
 
לכאורה קיים במקום בלגאן אחד גדול: עשרות סירות קטנות אוספות תיירים מהיבשה ומן הים, ומכניסות אותם לסיבוב בן שתי דקות במערה, אך בינות לצעקות מסתמנים סדר ושיתוף פעולה בין הדייגים, שעשו הסבה מקצועית מדיג דגים לדיג תיירים.
 
המערה הכחולה היא אחת ממאות מערות קארסטיות, המאפיינות את הרי הגיר של האזור. ייחודה הוא במיקומה ממש על קו המים של האי. כאשר נישאת הרוח, והגלים מתרוממים, נמנעת הכניסה דרך הפתח הצר של המערה, אך ברוב ימות השנה, מאפשרים מי המפרץ, השקטים בדרך כלל, כניסה באמצעות הסירות הקטנות.
 
אורכה של המערה הוא 50 מטר, רוחבה 30 מטר, וגובהה מפני המים ועד לתקרה, 15 מטר. בימי שמש מוארת המערה בצורה טבעית בצבעי טורקיז כחול, המציפים את הקירות התלולים ואת זיזי הסלע. קרני השמש הנשברות במים הן היוצרות את האפקט האופטי. המים במערה הם כה צלולים, עד שנדמה לעיתים שניתן רק לשלוח יד ולגעת בחלוקי האבן, המונחים בעומק של 16 מטר בעומק הים.
 
המערה הכחולה, קאפרי, דרום איטליה
המערה הכחולה בקאפרי, מבפנים ומבחוץ (צילומים: mike george, wagnerm25)
 

רכבל איטי מעל העצים הירוקים

למרות שהמערה היא האתר המפורסם ביותר, יסכימו רבים כי העלייה ברכבל האיטי אל פסגת מונטה סולארו (Monte Solaro), שגובהה 589 מטרים, כאשר הרגלים תלויות מעל העצים הירוקים, היא החוויה החזקה ביותר באי. את הכפרים שעל האי מחברים אוטובוסים קטנים, הנוסעים בדרכים צרות ומתפתלות, כאילו הייתה זו האוטוסטרדה בין רומא למילאנו. אנאקאפרי (Anacapri), הגבוה שבכפרי האי, ממוקם בשיפוליו של מונטה סולארו.

בשנת 1884 פרצה בדרום איטליה מגיפת כולרה קשה, ולעזרה נחלצה קבוצה גדולה של רופאים אירופאים. ביניהם היה גם הרופא השוודי אכסל מונתה, שהחליט להתיישב במקום וקבע את ביתו בווילה סן מיקלה (Villa San Michele) שבאנאקאפרי, על חורבות מקדש רומי. ספרו מגילת סן מיקלה מספר את סיפורם של הרופא המפורסם ושל האי.
 
קאפרי ואנאקאפרי הם כפרים ציוריים עמוסים בחנויות מזכרות לתיירים, מסעדות דגים וגלידריות.
כתבה על קאפרי והאיים של דרום איטליה
 
רכבל לפסגת מונטה סולארו, קאפרי, דרום איטליה
רכבל לפסגת מונטה סולארו, קאפרי (צילום: 
Diego Fiore)
 

עמוק אל דרום המגף

לאלה היכולים להרשות לעצמם מספר ימים נוספים של טיול בדרום איטליה, ורוצים לחוות נופים הרריים, דרכי נוף יפות, חופים מפורצים ושפע של כפרים מעניינים ולא תיירותיים, מומלץ לרדת דרומה מנאפולי לכיוון חבל קלבריה (Calabria), ושם לבקר בריוולו (Rivello), מרתיאה (Maratea), וטרופאה (Tropea). לאזור מגיעים בכביש המהיר A3 או ברכבת.
 
הכפר הציורי ריוולו (190 ק"מ מדרום לנאפולי) שוכן 23 קילומטרים צפונה למרתיאה, וממוקם בצורה דרמטית, בין שלוחות הרים מחודדות. 20 ק"מ דרומה משם, על שלוחה הררית, שוכן הכפר מרתיאה ונהנה מנופים מרהיבים. למעלה מתנשא הר ביאג'ו (Monte Biagio) ועליו פסל ישו המושיע, בסגנון הקורקובאדו בריו דה ז'ניירו, ולמטה משתרע מפרץ ציורי ובו מסעדת הדגים, בית הקפה והפיצרייה.
 
טרופאה (Tropea), עוד 200 קילומטרים דרומה, השוכנת על צוק מחורר, נחשבת לאחת הערים הציוריות של דרום איטליה. רחובות עתיקים השומרים על צביון ימי הביניים, חוף חולי נעים וכנסיית מרים הקדושה של האי (Santa Maria del'Isola), הבנויה על צוק גבוה מעל קו המים.

העיירה טרופאה, דרום איטליה
טרופאה  אחת העיירות הציוריות בדרום איטליה (צילום: Aurore Kervoern)

סוף דבר

בשעות אחר הצהריים נפתחה דלת צדדית בדואומו של נאפולי, והבישוף יצא בבגדיו הרגילים. דמו של ג'נארו הקדוש שב והפך למוצק עד לתאריך הנס הבא, וכעת אחז הבישוף בידו בקבוק ללא תווית, ובו נוזל צהבהב. בצעד איטי פנה לביתו שבנאפולי העתיקה, ישב על המרפסת, ומזג את הנוזל אל כוס זכוכית דהויה משימוש. עיניו נעצמו. כעת, כאשר המתח נעלם, הוא אפשר לעצמו להירגע. הנוזל הצהוב נגע בשפתיו, והוא הצטמרר מהמתיקות שפשטה באבריו. לימונצ'לו תוצרת בית  "המשקה הלאומי" של מפרץ נאפולי.
 
הבישוף שלח את מבטו אל גגות העיר, אל המבצרים הנישאים, אל נופי הים הכחול, ואל פסגת הווזוב, שנראתה בקושי בינות לעננים. "נס אמיתי", הוא מלמל לעצמו, ונרדם לאור קרני השמש האחרונות, תוך ידיעה ואמונה אמיתית, שאלוהים בירך אותו בזכות לחיות במקום הנפלא בעולם.


מלון מומלץ במרכז נאפולי

מלון לה צ'ילייג'ינה לייף סטייל (La Ciliegina Lifestyle Hotel) הוא מלון בוטיק 4 כוכבים, הממוקם במרכז נאפולי, במרחק הליכה נוח מרוב האתרים בעיר העתיקה. החדרים והסוויטות ממוזגים כולם, עם שולחן, פינת ישיבה, פינת קפה-תה ומרפסת. על הגג ג'קוזי וכסאות נוח, עם תצפית על העיר והר וזוב. הצוות חביב ואדיב ומסייע בהמלצות.

מלון לה צ'יליגינה לייף סטייל, נאפולי
מלון לה צ'יליגינה לייף סטייל  מיקום מצוין במרכז נאפולי


מידע נוסף

לקריאה נוספת

"ימי פומפיי האחרונים", בולוור ליטון אדוארד
"מגילת סן-מיקלה", אכסל מונתה

כתבות נוספות על דרום איטליה

חבל קמפניה - נאפולי והאזור
האיים של דרום איטליה
מחוז פוליה - חלק א'


גיא נוימן
 
אודות הכותב
גיא נוימן, בוגר החברה להגנת הטבע. מרצה ומדריך בארץ ובעולם בתחומי טבע נוף ותרבות. מתמחה בנצרות, דתות המזרח הרחוק ותרבויות לטיניות. מדריך ותיק למגוון רחב של יעדים באסיה ובדרום אמריקה. מדריך טיולים בחברת אקו - טיולי שטח. 







סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר