.jpg)
.jpg)
טיול בעקבות מיכלאנג'לו:
שלושה סיפורים באבן
מאת:
קשה לטייל באיטליה מבלי לשמוע, לפחות פעם אחת, את השם שהוא אולי הנודע ביותר בעולם האומנות – מיכלאנג'לו. לא לחינם הוא נקרא על ידי בני דורו "שמיימי" או "אלוהי" (Divine) – יצירותיו משאירות עד היום את כל העומד לפניהן פעור פה.
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
מיכלאנג'לו – מנעורים לזיקנה
מיכלאנג'לו בואונרוטי שחי בשנים 1475-1564, נודע כאחד הפסלים הגדולים בכל התקופות, וכמייצג של תקופת הרנסאנס. הוא נולד בפירנצה, למשפחה פלורנטינית, ואמו מתה כשהיה בן 6. את מלאכת הציור הוא למד בבית-מלאכתו של ג'רלנדיו ופיסול אצל ברתולדו, ומשם הוא הגיע למשפחת מדיצ'י, משפחת סוחרים עשירה, פטרונית האומנים הגדולה ביותר באותה תקופה, שהפכה להיות הפטרון שלו. הוא נפגש עם מיטב אומני פירנצה וספג את תורותיהם של הוגי הדעות הנאו-אפלטוניים. מיכלאנג’לו רצה להיות פסל, אך הוא ידע שלעולם לא יוכל להיות הפסל שהוא מתכוון להיות, עד שיכשיר את עצמו על ידי ניתוח גופות. הייתה זו דרך להכיר את כל אבריו של הגוף, לדעת את הפונקציות שהם ממלאים וקשרי הגומלין ביניהם. כל זאת כדי שהדמויות המפוסלות תהינה מושלמות והוא ידע כיצד לפסל אותן: במתח, בקונפליקט, בדרמה, במאמץ.
לצורך כך היה עליו ללמוד אנטומיה, כיצד? להיות רופא? הוא מוכרח למצוא דרך שתאפשר לו לראות ניתוח. וכך, ללא לימודי רפואה, הוא התחיל לנתח גוויות של עניי פירנצה המתים, שאין שומרים עליהן – בבתי חולים בהם האשפוז ניתן חינם. בנוסף ליצירותיו הגדולות והמפורסמות, הוא הותיר אחריו אוסף גדול של רישומי הכנה, שהיו חלק מתהליך יצירתו.
מיכלאנג'לו נמנה עם האומנים המעטים שיצרו סגנון חדש. נהוג לחלק את עבודתו לשלושה שלבים: 1. סגנון הנעורים – ניכרת השפעה של האסכולה הנאו-אפלטונית (הפייטה היפה).
2. סגנון הבגרות – ניכרת במיוחד השפעת הלאוקון (העבד הגווע, העבד המורד, משה, וציורי הקפלה הסיסטינית).
3. סגנון הזקנה – סגנון מאניוריסטי מהרנסאנס המאוחר (הפייטה הפלורנטינית, יום הדין האחרון).
פורטרט של מיכלאנג'לו שצוייר בשנת 1545 בידי הצייר דניאל דה וולטרה (
פסל הפייטה היפה (פייטת הנעורים) בכנסיית סן פייטרו
פייטה (באיטלקית: Pietà; רחמים) הוא שם כולל ליצירות אומנות שנושאן הוא הצגת מריה – האם והבתולה הקדושה, מערסלת את ישו המת לאחר שהורד מהצלב, כפי שמתואר בברית החדשה. פסל הפייטה היפה (Madonna della Pietà, ובקיצור La Pietà), המוצב בכנסיית סן פייטרו (Basilica di San Pietro) שבקריית הוותיקן, הוא פסל שיש שמידותיו 195X174 ס"מ. נושא הפייטה מקורו בגרמניה, ביצירות בהן מודגש הסבל והכאב, כאשר האם היא אישה מבוגרת הבוכייה על בנה הצפוד והמיובש מהמוות, כשעליו תבליטי דם, שהם ביטוי אקספרסיבי לסבל.
מיכלאנג'לו יצר את הפסל בהשפעת האסכולה הנאו-אפלטונית (מיזוג נוצרי מובהק עם רעיונות קלאסיים), המתבטאת בעניין הרב באנטומיה, במשחק קפלי הבגד, בפרופורציות, בתפיסה הגיאומטרית ובצער המאופק. בפסל זה לוקח מיכאלנג'לו את נושא הפייטה ומשנה אותו לחלוטין. הוא מעלים את הכיעור והכאב ויוצר דמויות אידיאליות, צעירות, יפות תואר, מושלמות בפרופורציות איבריהן (ידע אנטומי מרהיב), המוצגות בליטוש מושלם של השיש. הפסל הוא פסל חזיתי, עשוי בקומפוזיציה פירמידלית* . הדמויות של מריה וישו נמצאות בשיא הפייטה, וישנה תחושה של טשטוש בין זוג אוהבים לאם ובנה.
האבל של האם מאופק, אך ניתן לראותו בראשה המושפל מטה ובידה השמאלית, המביעה מעין שאלה "מדוע?". קפלי בגדה של מריה עוטפים את ישו מכל עבר, בבגד מיוחד, שהוא ספק גלימה, ספק תכריכים. היא מחזיקה בגופו המת והעירום הנח בחיקה. נראה כי היא אינה מתאמצת כלל להחזיקו – איננו מרגישים את מסת הגוף המת (בניגוד לפייטה המאוחרת יותר שלו, בה מורגשת מסת האבן המושכת למטה, כמו הגוף המת של ישו). ראשו של ישו נופל לאחור, במקביל לקו קפלי בגדה, כשעל פניו נראה שהוא שקוע בשינה ובכך נוטל מהאבן את נוקשותה. ישו נראה כמתמכר למוות (המוות בתקופת הרנסאנס התפרש כשינה שממנה לא קמים).
________________
*קומפוזיציה פירמידלית היא קומפוזיציה בה המיקוד נמצא במרכז הציר האופקי, ובשליש העליון של התמונה. זוהי קומפוזיציה מאוזנת ונעימה לעין.
הפייטה היפה, מריה צעירה ויפה ופניה מביעים עצב מאופק (צילום: Stanislav Traykov)
בשונה ממנה, הפייטה הפלורנטינית (או Pietà Bandini) , אף היא של מיכלאנג'לו, המוצגת במוזיאון האופרה של הדואומו בפירנצה, היא פייטה כבדה ומסיבית, חסרת אידיאליזם, המשדרת תחושה של מוות. הפייטה אינה גמורה, כמו פסל בגסיסה, כמעט כמו האומן. בנוסף למריה מופיע ביצירה נקודימוס (שליחו של ישו) ויש הטוענים שפניו הם הדיוקן של מיכלאנג'לו. חלק מהפסל מלוטש וחלקו האחר אינו מלוטש, אולי כדי להעצים את נושא המוות הקרב ובא והיעלמות הגוף, שהוא החומר, והישארותה של הנשמה – הרוח.
הפייטה הפלורנטינית במוזיאון האופרה של הדואומו בפירנצה, משדרת תחושה של מוות (צילום: Luca Aless)
הפייטה היפה
מתוך הספר "חיי מיכלאנג'לו" מאת ארווין סטון: ערב אחד הגיע שליח החשמן, עם חוזה חתום, בו הוגדר מיכלאנג'לו בפעם הראשונה כמאסטרו, ובו הוא מורה לו להכין פסל פייטה משיש בתוך שנה. מיכלאנג'לו יצא לחפש אבן שתהיה מתאימה לו, ומצא אותה בקאררה. הוא קרא בברית החדשה את הפרטים על הורדת ישו מהצלב. ברשימת הנוכחים במעמד ההורדה מן הצלב נמנו: מרים, אחותה של מרים, מרים המגדלנית, יוחנן, יוסף הרמתי ונקדימון. מיכלאנג'לו לא מצא בכתבי הקודש משפט על כך שמרים הייתה לבדה עם ישו. תמיד המקום היה גדוש באבלים.
הוא שאף לעצב דמויות אם ובן השרויים ביחידות ביקום. הוא אמר בליבו, שאלה שיראו את הפייטה הגמורה שלו, יבואו במקום עדי הראיה שבכתבי הקודש. הם יחושו בכל העובר על מרים. לא יהיו שם הילות ולא מלאכים, רק בני אדם. מרים הייתה קרובה ללבו, כיון שזמן רב הקדיש לחקר ראשית דרכה. עתה היא חיה בעליל ומתייסרת בייסורים, ואילו בנה מת. ואף על פי שמאוחר יותר יקום לתחייה, כרגע הוא בר מינן והבעת פניו משקפת את כל ייסוריו על הצלב. כיוון שכך, לא יוכל לתת ביטוי בפסלו למה שחש ישו כלפי אימו, רק למה שמרים חשה כלפי בנה. מרים היא שתהיה בעלת הביטוי האנושי, ואילו ישו יפוסל בגודל טבעי. כיצד מרים תאחז בו? מרים שלו תהיה דקת גפיים ועדינת מבנה, ובכל זאת יהיה עליה להחזיק בגבר מבוגר זה, בבטחה ובצורה משכנעת, כאילו ילד הוא.
מיכלאנג’לו שוטט ברחובות והתבונן בדמויות החולפות על פניו כדי לרשום את הסקיצות שלו לפייטה, למד אנטומיה של קפלי הבגד, רשם דוגמנים רבים, רזים ושריריים. מרים היוותה בעיה שונה לחלוטין. אף על פי שבפסלו ביקש להנציח מעמד, בו ישו היה בן שלושים ושלוש שנה, לא היה יכול מיכלאנג’לו לראות בדמיונו את מרים כאשה באמצע שנות החמישים לחייה, זקנה ומקומטת, שגופה הרוס ופניה הרוסים מטורח ודאגה. בדמיונו ראה את הבתולה תמיד כאשה צעירה, כפי שגם קלסתר אמו נשתמר בזיכרונו, ולכן רשם מתווים של נערות צעירות. המדונה משפילה עיניה אל בנה וכל המתבוננים בה מתבוננים בעצב וברחמים, וירגישו מה כבד עומס גופו של בנה המת על ברכיה וכבדה המעמסה שבליבה.
צירוף שתי דמויות בגודל טבעי בפסל אחד היה מעשה לא מקובל, אך השענת גבר מבוגר על ברכיה של אישה, היה מעשה מהפכני של ממש. הדמויות שרויות בשלווה המביעה יופי וקדושה, דמויות בעלות רוח חיים ללא ייסורים וללא אלימות. ישו נראה כישן שנת ישרים בזרועות אימו. הפסל מלוטש, חלק וקטיפתי ללא פגם. על סרט המתוח על חזה של מריה חרט מיכלאנג'לו, באותיות עיטוריות מהירות: MICHAEL ANGELVS BONAROTVS FLORENT FACIEBAT "מיכלאנג'לו איש פירנצה עשה זאת".
הפייטה היפה של מיכלאנג'לו בכנסיית סן פייטרו בוותיקן (צילום: כרמית וייס)
פסל משה, כנסיית סן פייטרו אין וינקולי
האפיפיור יוליוס השני הזמין את מיכלאנג'לו לרומא, כדי שיכין עבורו את הפסל משה הפסל נועד לפאר מצבה גדולה ומפוארת, אותה הזמין האפיפיור עבור עצמו. המצבה, אשר הייתה אמורה להיות מוקמת בבזיליקת פטרוס הקדוש, לא הוקמה מעולם ומיכלאנג'לו יצר במקומה מצבה פשוטה יותר, העומדת בקפלה בבזיליקת סן פייטרו אין וינקולי (Basilica di San Pietro in Vincoli) על גבעת האסקלין שברומא.
מיכלאנג'לו פיסל בראשו של משה קרניים, על פי תרגום נוצרי מוטעה של התנ"ך ללטינית, בפסוק: "וַיְהִי, בְּרֶדֶת משֶׁה מֵהַר סִינַי...כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו" שתורגם פשוטו כמשמעו. גובהו של פסל השיש 235 ס"מ. דמות משה יושבת בתוך גומחה צרה והיא בעלת עוצמה, מסיבית ומרשימה. משה שרירי מאוד, זוהי עוצמתו הפיזית (נוצר מתח בין שריריו לגומחה הצרה), כשחלק גופו העליון ערום. קפלי בגדו התחתון מסודרים בצורה מפותלת, היוצרת משחקי אור וצל. תחת ידו הימנית הוא מחזיק את לוחות הברית, תומך בהם בכף ידו הפרושה.
מבטו יוצר רושם כי הוא על סף זינוק ממקומו, דמות חסרת מנוחה, יושב אך מבטו מופנה החוצה, ומביע עוצמה המטילה אימה (כביכול ברגע שמשה רואה את עגל הזהב). עוצמתו הרוחנית של משה מתגלה בקפלי הבגד ובסלסול הזקן. זקנו המתבדר יוצר תחושה של רוח המניעה אותו, כך יוצר מיכלאנג'לו את התחושה של איש רוח ושרירים כאחד. משה מאחד בעצמו שתי הוויות, הנמצאות משני צידיו במצבת הקבר – לאה ורחל (עוצמה פיזית ורוחנית כאחד).
פסל משה בבזיליקת סן פייטרו אין וינקולי
פסל משה על מצבת הקבר של האפיפיור יוליוס השני
מתוך הספר "חיי מיכלאנג'לו" מאת ארווין סטון: בקראו את ספר התנ"ך נתקל מיכלאנג'לו בדמותו של משה, סמל לבגרות האדם, כשם שדוד מגלם את נעורי האדם. משה מנהיג בני עמו, מחוקק, הופך תוהו לסדר, ואנרכיה למשמעת. גופו לא מושלם, הוא מסוגל לכעוס ולגלות חולשה. מיכלאנג'לו רצה לצידו של משה את פאולוס, שנולד יהודי והיה אזרח רומי משכיל, מיוחס, בקי בתרבות היונית, שוחר חוק והקדיש את חייו להבאת בשורת הנצרות. הוא רצה לפסל שמונה דמויות, שכולן תהיינה ישובות. הוא החל לפסל את ארבעת השבויים הזכרים, מכל צד של הקבר, שכתפיהם וראשיהם מזדקרים גבוה מעל לעמודים אליהם הם כבולים. כמו כן רצה אלגוריות נשים: רחל, רות ולאה. אך העבודה הופסקה בשל הקרבות ב איטליה ומיכלאנג’לו נקרא לוותיקן ברומא לעטר את הקפלה הסיסטינית, עוד יצירת פאר שלו.
קברו של האפיפיור יוליוס השני ופסל משה במרכזו (צילום: )
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
פסל דוד, פירנצה
בשנת 1501 חזר מיכלאנג'לו לפירנצה עיר הולדתו, בירת הרנסאנס, כשהוא כבר פסל ידוע ומבוקש. כאן הוא פיסל את פסל דוד ( ), שהפך להיות אחד מסמליה של פירנצה. הפסל המקורי הוצב בכיכר הסניוריה (ליד מוזיאון אופיצי), אך כדי להגן עליו הוא הועבר בשנת 1882 למוזיאון האקדמיה. כיום ניצב העתק שלו בכיכר הסניוריה (Piazza della Signoria) , וב פיאצלה מיכלאנג'לו (Piazzale Michelangelo) בפירנצה ובמקומות נוספים בעולם.
פסל דוד המקורי במוזיאון האקדמיה, פירנצה (צילום: )
מתוך הספר "חיי מיכלאנג’לו" מאת ארווין סטון: מיכלאנג’לו חשב שהיוונים היו מגלפים גופים בשיש לבן, בעלי פרופורציות וחוסן כה מושלמים, שלעולם לא יוכל איש לעלות עליהם. אך הדמויות שלהם היו נטולות נשמה ורוח, ואילו "דוד" שלו יהיה התגלמות כל אותם דברים שעליהם נלחם לורנצו דה מדיצ'י*, כל אותם דברים שנחשבו בעיני האקדמיה האפלטונית כמורשת האדם. לא יצור קטן וחוטא, שאינו חי אלא למען פדות המצויה בעולם הבא, אלא יצור מפואר שניחן בסגולות היופי, האון, עוז הרוח, החוכמה והאמונה בבני מינו, בעל מוח ורצון נפשי וכושר לעצב את העולם המלא בתבונה.
"דוד" שלו יהיה האל אפולו, אולם הרבה יותר ממנו. הרקולס, אולם הרבה יותר ממנו – אדם. הוא יהיה האנוש, בהתגלמותו המושלמת ביותר שראה העולם מעודו. האנוש הפועל בעולם רציונלי, והומני. מיכלאנג'לו חדר לתוך השיש וניסה להבקיע את פתרון בעייתו בפטיש ובמפסלת. מן השיש הגיח עלם, פרימיטיבי וחסון, שפניו מושלמים מדי וחסרי החלטיות, ולכן חשב שעליו לסלק את גולית. ראש גולית המת מכוער, לא יכירנו בממלכת האומנות, כי הוא הופך את מעשה דוד לעניין פיזי בלבד – המתת אויב. דוד חייב לגלם את תעוזת האדם, בכל שטחי החיים: הוגה דעות, מלומד, משורר, אומן, מדען, מדינאי, חוקר. הוא ענק הנפש, התבונה, הרוח ולא הגוף בלבד. סמל לעוז רוחו של האדם ולניצחונו על אויבים חשובים הרבה יותר.
בזמן המנוחה חשב איזה רגש מקנן בלבו של דוד ברגע של ניצחון? תהילה? סיפוק? האם הוא מזלזל בגולית, האם הוא שחצן? מתי נהפך דוד לענק? כשהמית את גולית? ברגע שזרק את האבן? לפני שיצא לקרב? מיכלאנג'לו חיפש דמות אוניברסלית, אדם שהוא ככל האדם, מראשית הזמנים, ולא קשור למקרה פרטי.
התמחותו באנטומיה השפיעה במידה ניכרת על פיסולו, וניתן להבחין בשרירים וברקמות העור. הוא תכנן את דוד כגבר העומד ברשות עצמו. את הפסל הזה לעולם אין להכניס לגומחה, או להשעין על קיר, או להשתמש בו כדי לעטר חזית של בית. דוד מוכרח להיות בן חורין לעולמים.
_______________
*בית מדיצ'י (Medici) – שושלת סוחרים איטלקים אשר היוותה גורם רב השפעה באירופה במאות 13-17. מקרב המשפחה מונו שלושה אפיפיורים, מספר שליטים של רפובליקת פירנצה, שהחשוב שבהם היה לוֹרֶנצוֹ דִי פּיֶירוֹ דֶה מֶדִיצִ'י, שכונה" לורנצו המפואר" פטרונם של כמה מיצירות האומנות המפורסמות ברנסאנס.
התמחותו באנטומיה השפיעה במידה ניכרת על פיסולו, וניתן להבחין בשרירים וברקמות העור
(צילומים: Martine Cournoyer, squirrelsdoom)
את הפסל של דוד תכננו להעמיד לפני הדואומו בפירנצה, אך לבסוף הוחלט להעמידו בכיכר הסניוריה ליד פלאצו וקיו לשם כך הכינו עגלה ענקית, שניתן יהיה להוביל בה את הפסל הענק ברחובות פירנצה. שכרו 40 אנשים שיגררו את העגלה, מבצע שארך שעות רבות. לאחר ארבעה ימים הגיע הפסל ליעדו. דוד הוצב למרגלות מדרגות הארמון, מול מרחבי הפיאצה. בלילה הדביקו עליו אנשים פתקים. ביניהם היה פתק של קונטסינה רידולפי די מדיצ'י, בתו של לורנצו: "כל אשר קיווה אבי להשיג למען פירנצה, בא ליד ביטוי בדוד שלך".
כשש שנים לאחר הצבת הפסל, נערכו בכיכר הסניוריה קרבות של אזרחים, שביקשו חירות וחופש, על רקע המלחמות בין פירנצה לאורבינו. האזרחים שנכנסו לארמון זרקו חפצים ורהיטים לעבר הכיכר. אחד הרהיטים פגע בפסל "דוד" וזרועו השמאלית, המחזיקה בקלע, נקטעה מתחת למרפק ונשברה. מיכלאנג’לו הגיע לכיכר והרגיש כאילו הורידו לו את הזרוע. ואזרי הגיע אחריו, הרים את החלקים השבורים, והביא אותם לסדנה של מיכלאנג’לו.
(צילומים: givagaphotos, efired) לנוכח פסל דוד, מאת חיים חפר: קטע משיר שכתב חיים חפר, לאחר שירושלים סירבה לקבל את פסל דוד מעיריית פירנצה, כאות הוקרה במלאת לה 3,000 שנה. באתי עדיך אל פירנצה המלך דוד ואתה חצוב בשיש וגופך יפה וחזק מתמיד כך ידך הימנית גדולת המידות כמו מוכנה לאחוז באבן סלע ומצפה לגלית, נו שיבוא שיחטוף אותה בהינף הקלע ותלתליך דוד מי צריך להניח עליהם כתר מלכות כאשר מיכלאנג'לו עבד בתוכם במפסלות החוכמה והרכות? ומבע פניך לא כמו של איזה פושטק יבוסי או כנעני כי אם של גיבור ואציל כמו של אל יוני אח דוד, הייתי כותב לך מזמור ולא אני לבדי עומד מולך ומתפעל כי אם עשרות, מאות ואלפים מיושבי התבל באים לכאן לפירנצה לסגוד לך דוד מלך ישראל
היכן מומלץ ללון ברומא?
רומא היא עיר גדולה ולא ניתן להגיע ברגל לכל אתריה היפים, ולכן מומלץ ללון בקרבת תחנת הרכבת המרכזית רומא טרמיני ( Roma Termini ), ממנה יוצאות רכבות ליעדים שונים באיטליה, כולל שדה התעופה, ובה עוברים קווי המטרו איתם ניתן להגיע לכל מקום בעיר. אם אתם קלי רגליים תוכלו להגיע מכאן לחלק ניכר מאתרי התיירות המפורסמים גם ברגל.
להלן שני בתי מלון מומלצים באזור זה, מרחק הליכה קצר מתחנת הרכבת ומרחק 15 דקות הליכה (כקילומטר) לקולוסיאום:
מלון גלאם ( The Glam ) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם בקרבת תחנת טרמיני. במלון חדרים וסוויטות גדולות, המתאימות גם למשפחות, כולם ממוזגים, נקיים ומעוצבים בקפידה. בחדר גם פינת קפה ותה ומיני בר בחינם. ארוחת הבוקר עשירה יחסית.
מלון ארטמיד ( Hotel Artemide ) הוא מלון 4 כוכבים, בבניין מהמאה ה-19, המציע גם מרכז בריאות וספא (סאונה, אמבט עיסוי, חמאם טורקי ומגוון טיפולים). החדרים והסוויטת ממוזגים וכוללים מיני בר חופשי ופינת קפה ותה. מזנון ארוחת הבוקר עשיר וניתן ליהנות גם מבר-מסעדה Ambrosia הממוקם על הגג ומציע תצפית יפה על העיר.
בתי מלון מומלצים במרכז פירנצה מלון B&B לה טרצה סול דואומו ( B&B La Terrazza Sul Duomo ) ממוקם ממש מעל כיכר הקתדרלה, במרכז של המרכז. החדרים מעוצבים בסגנון קלאסי מקסים והם ממוזגים ומבודדים היטב מרעש הרחוב. החדרים פונים אל הכיכר המרכזית, עם נוף של הקתדרלה ומגדל הפעמונים. כמו כל מלונות מרכז העיר, עדיף לא להגיע לכאן עם רכב, שממש אין בו צורך, ולהתנייד ברגל ובתחבורה הציבורית הנוחה.
מלון בלסטרי ( Hotel Balestri - WTB Hotels ) הוא מלון 4 כוכבים, ה ממוקם על גדות נהר ארנו, מצידו הצפוני, בקרבת גלריית אופיצי (200 מ'), גשר פונטה וקיו (300 מ') ובמרחק הליכה קצר לרבים מאתרי העיר. ממרפסת הגג של המלון ומחלונות חלק מהחדרים נשקפים הנופים היפים של העיר והנהר.
מלון B&B לה טרצה סול דואומו – חדרים בסגנון קלאסי ונוף לקתדרלה ומגדל הפעמונים
מלון בלסטרי – משקיף על נהר הארנו ובמרחק הליכה קצר מכל אתרי מרכז פירנצה
מידע נוסף
עוד על איטליה
ומוצג במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק
________________
*קומפוזיציה פירמידלית היא קומפוזיציה בה המיקוד נמצא במרכז הציר האופקי, ובשליש העליון של התמונה. זוהי קומפוזיציה מאוזנת ונעימה לעין.
הפייטה היפה
מתוך הספר "חיי מיכלאנג'לו" מאת ארווין סטון: ערב אחד הגיע שליח החשמן, עם חוזה חתום, בו הוגדר מיכלאנג'לו בפעם הראשונה כמאסטרו, ובו הוא מורה לו להכין פסל פייטה משיש בתוך שנה. מיכלאנג'לו יצא לחפש אבן שתהיה מתאימה לו, ומצא אותה בקאררה. הוא קרא בברית החדשה את הפרטים על הורדת ישו מהצלב. ברשימת הנוכחים במעמד ההורדה מן הצלב נמנו: מרים, אחותה של מרים, מרים המגדלנית, יוחנן, יוסף הרמתי ונקדימון. מיכלאנג'לו לא מצא בכתבי הקודש משפט על כך שמרים הייתה לבדה עם ישו. תמיד המקום היה גדוש באבלים.
הוא שאף לעצב דמויות אם ובן השרויים ביחידות ביקום. הוא אמר בליבו, שאלה שיראו את הפייטה הגמורה שלו, יבואו במקום עדי הראיה שבכתבי הקודש. הם יחושו בכל העובר על מרים. לא יהיו שם הילות ולא מלאכים, רק בני אדם. מרים הייתה קרובה ללבו, כיון שזמן רב הקדיש לחקר ראשית דרכה. עתה היא חיה בעליל ומתייסרת בייסורים, ואילו בנה מת. ואף על פי שמאוחר יותר יקום לתחייה, כרגע הוא בר מינן והבעת פניו משקפת את כל ייסוריו על הצלב. כיוון שכך, לא יוכל לתת ביטוי בפסלו למה שחש ישו כלפי אימו, רק למה שמרים חשה כלפי בנה. מרים היא שתהיה בעלת הביטוי האנושי, ואילו ישו יפוסל בגודל טבעי. כיצד מרים תאחז בו? מרים שלו תהיה דקת גפיים ועדינת מבנה, ובכל זאת יהיה עליה להחזיק בגבר מבוגר זה, בבטחה ובצורה משכנעת, כאילו ילד הוא.
מיכלאנג’לו שוטט ברחובות והתבונן בדמויות החולפות על פניו כדי לרשום את הסקיצות שלו לפייטה, למד אנטומיה של קפלי הבגד, רשם דוגמנים רבים, רזים ושריריים. מרים היוותה בעיה שונה לחלוטין. אף על פי שבפסלו ביקש להנציח מעמד, בו ישו היה בן שלושים ושלוש שנה, לא היה יכול מיכלאנג’לו לראות בדמיונו את מרים כאשה באמצע שנות החמישים לחייה, זקנה ומקומטת, שגופה הרוס ופניה הרוסים מטורח ודאגה. בדמיונו ראה את הבתולה תמיד כאשה צעירה, כפי שגם קלסתר אמו נשתמר בזיכרונו, ולכן רשם מתווים של נערות צעירות. המדונה משפילה עיניה אל בנה וכל המתבוננים בה מתבוננים בעצב וברחמים, וירגישו מה כבד עומס גופו של בנה המת על ברכיה וכבדה המעמסה שבליבה.
צירוף שתי דמויות בגודל טבעי בפסל אחד היה מעשה לא מקובל, אך השענת גבר מבוגר על ברכיה של אישה, היה מעשה מהפכני של ממש. הדמויות שרויות בשלווה המביעה יופי וקדושה, דמויות בעלות רוח חיים ללא ייסורים וללא אלימות. ישו נראה כישן שנת ישרים בזרועות אימו. הפסל מלוטש, חלק וקטיפתי ללא פגם. על סרט המתוח על חזה של מריה חרט מיכלאנג'לו, באותיות עיטוריות מהירות: MICHAEL ANGELVS BONAROTVS FLORENT FACIEBAT "מיכלאנג'לו איש פירנצה עשה זאת".
הפייטה היפה של מיכלאנג'לו בכנסיית סן פייטרו בוותיקן (צילום: כרמית וייס)
פסל משה, כנסיית סן פייטרו אין וינקולי
האפיפיור יוליוס השני הזמין את מיכלאנג'לו לרומא, כדי שיכין עבורו את הפסל משה הפסל נועד לפאר מצבה גדולה ומפוארת, אותה הזמין האפיפיור עבור עצמו. המצבה, אשר הייתה אמורה להיות מוקמת בבזיליקת פטרוס הקדוש, לא הוקמה מעולם ומיכלאנג'לו יצר במקומה מצבה פשוטה יותר, העומדת בקפלה בבזיליקת סן פייטרו אין וינקולי (Basilica di San Pietro in Vincoli) על גבעת האסקלין שברומא.
מיכלאנג'לו פיסל בראשו של משה קרניים, על פי תרגום נוצרי מוטעה של התנ"ך ללטינית, בפסוק: "וַיְהִי, בְּרֶדֶת משֶׁה מֵהַר סִינַי...כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו" שתורגם פשוטו כמשמעו. גובהו של פסל השיש 235 ס"מ. דמות משה יושבת בתוך גומחה צרה והיא בעלת עוצמה, מסיבית ומרשימה. משה שרירי מאוד, זוהי עוצמתו הפיזית (נוצר מתח בין שריריו לגומחה הצרה), כשחלק גופו העליון ערום. קפלי בגדו התחתון מסודרים בצורה מפותלת, היוצרת משחקי אור וצל. תחת ידו הימנית הוא מחזיק את לוחות הברית, תומך בהם בכף ידו הפרושה.
מבטו יוצר רושם כי הוא על סף זינוק ממקומו, דמות חסרת מנוחה, יושב אך מבטו מופנה החוצה, ומביע עוצמה המטילה אימה (כביכול ברגע שמשה רואה את עגל הזהב). עוצמתו הרוחנית של משה מתגלה בקפלי הבגד ובסלסול הזקן. זקנו המתבדר יוצר תחושה של רוח המניעה אותו, כך יוצר מיכלאנג'לו את התחושה של איש רוח ושרירים כאחד. משה מאחד בעצמו שתי הוויות, הנמצאות משני צידיו במצבת הקבר – לאה ורחל (עוצמה פיזית ורוחנית כאחד).
פסל משה בבזיליקת סן פייטרו אין וינקולי
פסל משה על מצבת הקבר של האפיפיור יוליוס השני
מתוך הספר "חיי מיכלאנג'לו" מאת ארווין סטון: בקראו את ספר התנ"ך נתקל מיכלאנג'לו בדמותו של משה, סמל לבגרות האדם, כשם שדוד מגלם את נעורי האדם. משה מנהיג בני עמו, מחוקק, הופך תוהו לסדר, ואנרכיה למשמעת. גופו לא מושלם, הוא מסוגל לכעוס ולגלות חולשה. מיכלאנג'לו רצה לצידו של משה את פאולוס, שנולד יהודי והיה אזרח רומי משכיל, מיוחס, בקי בתרבות היונית, שוחר חוק והקדיש את חייו להבאת בשורת הנצרות. הוא רצה לפסל שמונה דמויות, שכולן תהיינה ישובות. הוא החל לפסל את ארבעת השבויים הזכרים, מכל צד של הקבר, שכתפיהם וראשיהם מזדקרים גבוה מעל לעמודים אליהם הם כבולים. כמו כן רצה אלגוריות נשים: רחל, רות ולאה. אך העבודה הופסקה בשל הקרבות ב איטליה ומיכלאנג’לו נקרא לוותיקן ברומא לעטר את הקפלה הסיסטינית, עוד יצירת פאר שלו.
קברו של האפיפיור יוליוס השני ופסל משה במרכזו (צילום: )
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
פסל דוד, פירנצה
בשנת 1501 חזר מיכלאנג'לו לפירנצה עיר הולדתו, בירת הרנסאנס, כשהוא כבר פסל ידוע ומבוקש. כאן הוא פיסל את פסל דוד ( ), שהפך להיות אחד מסמליה של פירנצה. הפסל המקורי הוצב בכיכר הסניוריה (ליד מוזיאון אופיצי), אך כדי להגן עליו הוא הועבר בשנת 1882 למוזיאון האקדמיה. כיום ניצב העתק שלו בכיכר הסניוריה (Piazza della Signoria) , וב פיאצלה מיכלאנג'לו (Piazzale Michelangelo) בפירנצה ובמקומות נוספים בעולם.
פסל דוד המקורי במוזיאון האקדמיה, פירנצה (צילום: )
מתוך הספר "חיי מיכלאנג’לו" מאת ארווין סטון: מיכלאנג’לו חשב שהיוונים היו מגלפים גופים בשיש לבן, בעלי פרופורציות וחוסן כה מושלמים, שלעולם לא יוכל איש לעלות עליהם. אך הדמויות שלהם היו נטולות נשמה ורוח, ואילו "דוד" שלו יהיה התגלמות כל אותם דברים שעליהם נלחם לורנצו דה מדיצ'י*, כל אותם דברים שנחשבו בעיני האקדמיה האפלטונית כמורשת האדם. לא יצור קטן וחוטא, שאינו חי אלא למען פדות המצויה בעולם הבא, אלא יצור מפואר שניחן בסגולות היופי, האון, עוז הרוח, החוכמה והאמונה בבני מינו, בעל מוח ורצון נפשי וכושר לעצב את העולם המלא בתבונה.
"דוד" שלו יהיה האל אפולו, אולם הרבה יותר ממנו. הרקולס, אולם הרבה יותר ממנו – אדם. הוא יהיה האנוש, בהתגלמותו המושלמת ביותר שראה העולם מעודו. האנוש הפועל בעולם רציונלי, והומני. מיכלאנג'לו חדר לתוך השיש וניסה להבקיע את פתרון בעייתו בפטיש ובמפסלת. מן השיש הגיח עלם, פרימיטיבי וחסון, שפניו מושלמים מדי וחסרי החלטיות, ולכן חשב שעליו לסלק את גולית. ראש גולית המת מכוער, לא יכירנו בממלכת האומנות, כי הוא הופך את מעשה דוד לעניין פיזי בלבד – המתת אויב. דוד חייב לגלם את תעוזת האדם, בכל שטחי החיים: הוגה דעות, מלומד, משורר, אומן, מדען, מדינאי, חוקר. הוא ענק הנפש, התבונה, הרוח ולא הגוף בלבד. סמל לעוז רוחו של האדם ולניצחונו על אויבים חשובים הרבה יותר.
בזמן המנוחה חשב איזה רגש מקנן בלבו של דוד ברגע של ניצחון? תהילה? סיפוק? האם הוא מזלזל בגולית, האם הוא שחצן? מתי נהפך דוד לענק? כשהמית את גולית? ברגע שזרק את האבן? לפני שיצא לקרב? מיכלאנג'לו חיפש דמות אוניברסלית, אדם שהוא ככל האדם, מראשית הזמנים, ולא קשור למקרה פרטי.
התמחותו באנטומיה השפיעה במידה ניכרת על פיסולו, וניתן להבחין בשרירים וברקמות העור. הוא תכנן את דוד כגבר העומד ברשות עצמו. את הפסל הזה לעולם אין להכניס לגומחה, או להשעין על קיר, או להשתמש בו כדי לעטר חזית של בית. דוד מוכרח להיות בן חורין לעולמים.
_______________
*בית מדיצ'י (Medici) – שושלת סוחרים איטלקים אשר היוותה גורם רב השפעה באירופה במאות 13-17. מקרב המשפחה מונו שלושה אפיפיורים, מספר שליטים של רפובליקת פירנצה, שהחשוב שבהם היה לוֹרֶנצוֹ דִי פּיֶירוֹ דֶה מֶדִיצִ'י, שכונה" לורנצו המפואר" פטרונם של כמה מיצירות האומנות המפורסמות ברנסאנס.
התמחותו באנטומיה השפיעה במידה ניכרת על פיסולו, וניתן להבחין בשרירים וברקמות העור
(צילומים: Martine Cournoyer, squirrelsdoom)
את הפסל של דוד תכננו להעמיד לפני הדואומו בפירנצה, אך לבסוף הוחלט להעמידו בכיכר הסניוריה ליד פלאצו וקיו לשם כך הכינו עגלה ענקית, שניתן יהיה להוביל בה את הפסל הענק ברחובות פירנצה. שכרו 40 אנשים שיגררו את העגלה, מבצע שארך שעות רבות. לאחר ארבעה ימים הגיע הפסל ליעדו. דוד הוצב למרגלות מדרגות הארמון, מול מרחבי הפיאצה. בלילה הדביקו עליו אנשים פתקים. ביניהם היה פתק של קונטסינה רידולפי די מדיצ'י, בתו של לורנצו: "כל אשר קיווה אבי להשיג למען פירנצה, בא ליד ביטוי בדוד שלך".
כשש שנים לאחר הצבת הפסל, נערכו בכיכר הסניוריה קרבות של אזרחים, שביקשו חירות וחופש, על רקע המלחמות בין פירנצה לאורבינו. האזרחים שנכנסו לארמון זרקו חפצים ורהיטים לעבר הכיכר. אחד הרהיטים פגע בפסל "דוד" וזרועו השמאלית, המחזיקה בקלע, נקטעה מתחת למרפק ונשברה. מיכלאנג’לו הגיע לכיכר והרגיש כאילו הורידו לו את הזרוע. ואזרי הגיע אחריו, הרים את החלקים השבורים, והביא אותם לסדנה של מיכלאנג’לו.
(צילומים: givagaphotos, efired) לנוכח פסל דוד, מאת חיים חפר: קטע משיר שכתב חיים חפר, לאחר שירושלים סירבה לקבל את פסל דוד מעיריית פירנצה, כאות הוקרה במלאת לה 3,000 שנה. באתי עדיך אל פירנצה המלך דוד ואתה חצוב בשיש וגופך יפה וחזק מתמיד כך ידך הימנית גדולת המידות כמו מוכנה לאחוז באבן סלע ומצפה לגלית, נו שיבוא שיחטוף אותה בהינף הקלע ותלתליך דוד מי צריך להניח עליהם כתר מלכות כאשר מיכלאנג'לו עבד בתוכם במפסלות החוכמה והרכות? ומבע פניך לא כמו של איזה פושטק יבוסי או כנעני כי אם של גיבור ואציל כמו של אל יוני אח דוד, הייתי כותב לך מזמור ולא אני לבדי עומד מולך ומתפעל כי אם עשרות, מאות ואלפים מיושבי התבל באים לכאן לפירנצה לסגוד לך דוד מלך ישראל
היכן מומלץ ללון ברומא?
רומא היא עיר גדולה ולא ניתן להגיע ברגל לכל אתריה היפים, ולכן מומלץ ללון בקרבת תחנת הרכבת המרכזית רומא טרמיני ( Roma Termini ), ממנה יוצאות רכבות ליעדים שונים באיטליה, כולל שדה התעופה, ובה עוברים קווי המטרו איתם ניתן להגיע לכל מקום בעיר. אם אתם קלי רגליים תוכלו להגיע מכאן לחלק ניכר מאתרי התיירות המפורסמים גם ברגל.
להלן שני בתי מלון מומלצים באזור זה, מרחק הליכה קצר מתחנת הרכבת ומרחק 15 דקות הליכה (כקילומטר) לקולוסיאום:
מלון גלאם ( The Glam ) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם בקרבת תחנת טרמיני. במלון חדרים וסוויטות גדולות, המתאימות גם למשפחות, כולם ממוזגים, נקיים ומעוצבים בקפידה. בחדר גם פינת קפה ותה ומיני בר בחינם. ארוחת הבוקר עשירה יחסית.
מלון ארטמיד ( Hotel Artemide ) הוא מלון 4 כוכבים, בבניין מהמאה ה-19, המציע גם מרכז בריאות וספא (סאונה, אמבט עיסוי, חמאם טורקי ומגוון טיפולים). החדרים והסוויטת ממוזגים וכוללים מיני בר חופשי ופינת קפה ותה. מזנון ארוחת הבוקר עשיר וניתן ליהנות גם מבר-מסעדה Ambrosia הממוקם על הגג ומציע תצפית יפה על העיר.
בתי מלון מומלצים במרכז פירנצה מלון B&B לה טרצה סול דואומו ( B&B La Terrazza Sul Duomo ) ממוקם ממש מעל כיכר הקתדרלה, במרכז של המרכז. החדרים מעוצבים בסגנון קלאסי מקסים והם ממוזגים ומבודדים היטב מרעש הרחוב. החדרים פונים אל הכיכר המרכזית, עם נוף של הקתדרלה ומגדל הפעמונים. כמו כל מלונות מרכז העיר, עדיף לא להגיע לכאן עם רכב, שממש אין בו צורך, ולהתנייד ברגל ובתחבורה הציבורית הנוחה.
מלון בלסטרי ( Hotel Balestri - WTB Hotels ) הוא מלון 4 כוכבים, ה ממוקם על גדות נהר ארנו, מצידו הצפוני, בקרבת גלריית אופיצי (200 מ'), גשר פונטה וקיו (300 מ') ובמרחק הליכה קצר לרבים מאתרי העיר. ממרפסת הגג של המלון ומחלונות חלק מהחדרים נשקפים הנופים היפים של העיר והנהר.
מלון B&B לה טרצה סול דואומו – חדרים בסגנון קלאסי ונוף לקתדרלה ומגדל הפעמונים
מלון בלסטרי – משקיף על נהר הארנו ובמרחק הליכה קצר מכל אתרי מרכז פירנצה
מידע נוסף
עוד על איטליה
פסל משה על מצבת הקבר של האפיפיור יוליוס השני
מתוך הספר "חיי מיכלאנג'לו" מאת ארווין סטון: בקראו את ספר התנ"ך נתקל מיכלאנג'לו בדמותו של משה, סמל לבגרות האדם, כשם שדוד מגלם את נעורי האדם. משה מנהיג בני עמו, מחוקק, הופך תוהו לסדר, ואנרכיה למשמעת. גופו לא מושלם, הוא מסוגל לכעוס ולגלות חולשה. מיכלאנג'לו רצה לצידו של משה את פאולוס, שנולד יהודי והיה אזרח רומי משכיל, מיוחס, בקי בתרבות היונית, שוחר חוק והקדיש את חייו להבאת בשורת הנצרות. הוא רצה לפסל שמונה דמויות, שכולן תהיינה ישובות. הוא החל לפסל את ארבעת השבויים הזכרים, מכל צד של הקבר, שכתפיהם וראשיהם מזדקרים גבוה מעל לעמודים אליהם הם כבולים. כמו כן רצה אלגוריות נשים: רחל, רות ולאה. אך העבודה הופסקה בשל הקרבות ב איטליה ומיכלאנג’לו נקרא לוותיקן ברומא לעטר את הקפלה הסיסטינית, עוד יצירת פאר שלו.
קברו של האפיפיור יוליוס השני ופסל משה במרכזו (צילום: )
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
פסל דוד, פירנצה
בשנת 1501 חזר מיכלאנג'לו לפירנצה עיר הולדתו, בירת הרנסאנס, כשהוא כבר פסל ידוע ומבוקש. כאן הוא פיסל את פסל דוד ( ), שהפך להיות אחד מסמליה של פירנצה. הפסל המקורי הוצב בכיכר הסניוריה (ליד מוזיאון אופיצי), אך כדי להגן עליו הוא הועבר בשנת 1882 למוזיאון האקדמיה. כיום ניצב העתק שלו בכיכר הסניוריה (Piazza della Signoria) , וב פיאצלה מיכלאנג'לו (Piazzale Michelangelo) בפירנצה ובמקומות נוספים בעולם.
פסל דוד המקורי במוזיאון האקדמיה, פירנצה (צילום: )
מתוך הספר "חיי מיכלאנג’לו" מאת ארווין סטון: מיכלאנג’לו חשב שהיוונים היו מגלפים גופים בשיש לבן, בעלי פרופורציות וחוסן כה מושלמים, שלעולם לא יוכל איש לעלות עליהם. אך הדמויות שלהם היו נטולות נשמה ורוח, ואילו "דוד" שלו יהיה התגלמות כל אותם דברים שעליהם נלחם לורנצו דה מדיצ'י*, כל אותם דברים שנחשבו בעיני האקדמיה האפלטונית כמורשת האדם. לא יצור קטן וחוטא, שאינו חי אלא למען פדות המצויה בעולם הבא, אלא יצור מפואר שניחן בסגולות היופי, האון, עוז הרוח, החוכמה והאמונה בבני מינו, בעל מוח ורצון נפשי וכושר לעצב את העולם המלא בתבונה.
"דוד" שלו יהיה האל אפולו, אולם הרבה יותר ממנו. הרקולס, אולם הרבה יותר ממנו – אדם. הוא יהיה האנוש, בהתגלמותו המושלמת ביותר שראה העולם מעודו. האנוש הפועל בעולם רציונלי, והומני. מיכלאנג'לו חדר לתוך השיש וניסה להבקיע את פתרון בעייתו בפטיש ובמפסלת. מן השיש הגיח עלם, פרימיטיבי וחסון, שפניו מושלמים מדי וחסרי החלטיות, ולכן חשב שעליו לסלק את גולית. ראש גולית המת מכוער, לא יכירנו בממלכת האומנות, כי הוא הופך את מעשה דוד לעניין פיזי בלבד – המתת אויב. דוד חייב לגלם את תעוזת האדם, בכל שטחי החיים: הוגה דעות, מלומד, משורר, אומן, מדען, מדינאי, חוקר. הוא ענק הנפש, התבונה, הרוח ולא הגוף בלבד. סמל לעוז רוחו של האדם ולניצחונו על אויבים חשובים הרבה יותר.
בזמן המנוחה חשב איזה רגש מקנן בלבו של דוד ברגע של ניצחון? תהילה? סיפוק? האם הוא מזלזל בגולית, האם הוא שחצן? מתי נהפך דוד לענק? כשהמית את גולית? ברגע שזרק את האבן? לפני שיצא לקרב? מיכלאנג'לו חיפש דמות אוניברסלית, אדם שהוא ככל האדם, מראשית הזמנים, ולא קשור למקרה פרטי.
התמחותו באנטומיה השפיעה במידה ניכרת על פיסולו, וניתן להבחין בשרירים וברקמות העור. הוא תכנן את דוד כגבר העומד ברשות עצמו. את הפסל הזה לעולם אין להכניס לגומחה, או להשעין על קיר, או להשתמש בו כדי לעטר חזית של בית. דוד מוכרח להיות בן חורין לעולמים.
_______________
*בית מדיצ'י (Medici) – שושלת סוחרים איטלקים אשר היוותה גורם רב השפעה באירופה במאות 13-17. מקרב המשפחה מונו שלושה אפיפיורים, מספר שליטים של רפובליקת פירנצה, שהחשוב שבהם היה לוֹרֶנצוֹ דִי פּיֶירוֹ דֶה מֶדִיצִ'י, שכונה" לורנצו המפואר" פטרונם של כמה מיצירות האומנות המפורסמות ברנסאנס.
התמחותו באנטומיה השפיעה במידה ניכרת על פיסולו, וניתן להבחין בשרירים וברקמות העור
(צילומים: Martine Cournoyer, squirrelsdoom)
את הפסל של דוד תכננו להעמיד לפני הדואומו בפירנצה, אך לבסוף הוחלט להעמידו בכיכר הסניוריה ליד פלאצו וקיו לשם כך הכינו עגלה ענקית, שניתן יהיה להוביל בה את הפסל הענק ברחובות פירנצה. שכרו 40 אנשים שיגררו את העגלה, מבצע שארך שעות רבות. לאחר ארבעה ימים הגיע הפסל ליעדו. דוד הוצב למרגלות מדרגות הארמון, מול מרחבי הפיאצה. בלילה הדביקו עליו אנשים פתקים. ביניהם היה פתק של קונטסינה רידולפי די מדיצ'י, בתו של לורנצו: "כל אשר קיווה אבי להשיג למען פירנצה, בא ליד ביטוי בדוד שלך".
כשש שנים לאחר הצבת הפסל, נערכו בכיכר הסניוריה קרבות של אזרחים, שביקשו חירות וחופש, על רקע המלחמות בין פירנצה לאורבינו. האזרחים שנכנסו לארמון זרקו חפצים ורהיטים לעבר הכיכר. אחד הרהיטים פגע בפסל "דוד" וזרועו השמאלית, המחזיקה בקלע, נקטעה מתחת למרפק ונשברה. מיכלאנג’לו הגיע לכיכר והרגיש כאילו הורידו לו את הזרוע. ואזרי הגיע אחריו, הרים את החלקים השבורים, והביא אותם לסדנה של מיכלאנג’לו.
(צילומים: givagaphotos, efired) לנוכח פסל דוד, מאת חיים חפר: קטע משיר שכתב חיים חפר, לאחר שירושלים סירבה לקבל את פסל דוד מעיריית פירנצה, כאות הוקרה במלאת לה 3,000 שנה. באתי עדיך אל פירנצה המלך דוד ואתה חצוב בשיש וגופך יפה וחזק מתמיד כך ידך הימנית גדולת המידות כמו מוכנה לאחוז באבן סלע ומצפה לגלית, נו שיבוא שיחטוף אותה בהינף הקלע ותלתליך דוד מי צריך להניח עליהם כתר מלכות כאשר מיכלאנג'לו עבד בתוכם במפסלות החוכמה והרכות? ומבע פניך לא כמו של איזה פושטק יבוסי או כנעני כי אם של גיבור ואציל כמו של אל יוני אח דוד, הייתי כותב לך מזמור ולא אני לבדי עומד מולך ומתפעל כי אם עשרות, מאות ואלפים מיושבי התבל באים לכאן לפירנצה לסגוד לך דוד מלך ישראל
היכן מומלץ ללון ברומא?
רומא היא עיר גדולה ולא ניתן להגיע ברגל לכל אתריה היפים, ולכן מומלץ ללון בקרבת תחנת הרכבת המרכזית רומא טרמיני ( Roma Termini ), ממנה יוצאות רכבות ליעדים שונים באיטליה, כולל שדה התעופה, ובה עוברים קווי המטרו איתם ניתן להגיע לכל מקום בעיר. אם אתם קלי רגליים תוכלו להגיע מכאן לחלק ניכר מאתרי התיירות המפורסמים גם ברגל.
להלן שני בתי מלון מומלצים באזור זה, מרחק הליכה קצר מתחנת הרכבת ומרחק 15 דקות הליכה (כקילומטר) לקולוסיאום:
מלון גלאם ( The Glam ) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם בקרבת תחנת טרמיני. במלון חדרים וסוויטות גדולות, המתאימות גם למשפחות, כולם ממוזגים, נקיים ומעוצבים בקפידה. בחדר גם פינת קפה ותה ומיני בר בחינם. ארוחת הבוקר עשירה יחסית.
מלון ארטמיד ( Hotel Artemide ) הוא מלון 4 כוכבים, בבניין מהמאה ה-19, המציע גם מרכז בריאות וספא (סאונה, אמבט עיסוי, חמאם טורקי ומגוון טיפולים). החדרים והסוויטת ממוזגים וכוללים מיני בר חופשי ופינת קפה ותה. מזנון ארוחת הבוקר עשיר וניתן ליהנות גם מבר-מסעדה Ambrosia הממוקם על הגג ומציע תצפית יפה על העיר.
בתי מלון מומלצים במרכז פירנצה מלון B&B לה טרצה סול דואומו ( B&B La Terrazza Sul Duomo ) ממוקם ממש מעל כיכר הקתדרלה, במרכז של המרכז. החדרים מעוצבים בסגנון קלאסי מקסים והם ממוזגים ומבודדים היטב מרעש הרחוב. החדרים פונים אל הכיכר המרכזית, עם נוף של הקתדרלה ומגדל הפעמונים. כמו כל מלונות מרכז העיר, עדיף לא להגיע לכאן עם רכב, שממש אין בו צורך, ולהתנייד ברגל ובתחבורה הציבורית הנוחה.
מלון בלסטרי ( Hotel Balestri - WTB Hotels ) הוא מלון 4 כוכבים, ה ממוקם על גדות נהר ארנו, מצידו הצפוני, בקרבת גלריית אופיצי (200 מ'), גשר פונטה וקיו (300 מ') ובמרחק הליכה קצר לרבים מאתרי העיר. ממרפסת הגג של המלון ומחלונות חלק מהחדרים נשקפים הנופים היפים של העיר והנהר.
מלון B&B לה טרצה סול דואומו – חדרים בסגנון קלאסי ונוף לקתדרלה ומגדל הפעמונים
מלון בלסטרי – משקיף על נהר הארנו ובמרחק הליכה קצר מכל אתרי מרכז פירנצה
מידע נוסף
עוד על איטליה
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
_______________
*בית מדיצ'י (Medici)
העתק של פסל דוד בכיכר בה הוצב בעבר המקור, כיכר הסניוריה (צילומים: givagaphotos, efired)
היכן מומלץ ללון ברומא?
רומא היא עיר גדולה ולא ניתן להגיע ברגל לכל אתריה היפים, ולכן מומלץ ללון בקרבת תחנת הרכבת המרכזית רומא טרמיני ( Roma Termini ), ממנה יוצאות רכבות ליעדים שונים באיטליה, כולל שדה התעופה, ובה עוברים קווי המטרו איתם ניתן להגיע לכל מקום בעיר. אם אתם קלי רגליים תוכלו להגיע מכאן לחלק ניכר מאתרי התיירות המפורסמים גם ברגל.
להלן שני בתי מלון מומלצים באזור זה, מרחק הליכה קצר מתחנת הרכבת ומרחק 15 דקות הליכה (כקילומטר) לקולוסיאום:
מלון גלאם ( The Glam ) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם בקרבת תחנת טרמיני. במלון חדרים וסוויטות גדולות, המתאימות גם למשפחות, כולם ממוזגים, נקיים ומעוצבים בקפידה. בחדר גם פינת קפה ותה ומיני בר בחינם. ארוחת הבוקר עשירה יחסית.
מלון ארטמיד ( Hotel Artemide ) הוא מלון 4 כוכבים, בבניין מהמאה ה-19, המציע גם מרכז בריאות וספא (סאונה, אמבט עיסוי, חמאם טורקי ומגוון טיפולים). החדרים והסוויטת ממוזגים וכוללים מיני בר חופשי ופינת קפה ותה. מזנון ארוחת הבוקר עשיר וניתן ליהנות גם מבר-מסעדה Ambrosia הממוקם על הגג ומציע תצפית יפה על העיר.
בתי מלון מומלצים במרכז פירנצה מלון B&B לה טרצה סול דואומו ( B&B La Terrazza Sul Duomo ) ממוקם ממש מעל כיכר הקתדרלה, במרכז של המרכז. החדרים מעוצבים בסגנון קלאסי מקסים והם ממוזגים ומבודדים היטב מרעש הרחוב. החדרים פונים אל הכיכר המרכזית, עם נוף של הקתדרלה ומגדל הפעמונים. כמו כל מלונות מרכז העיר, עדיף לא להגיע לכאן עם רכב, שממש אין בו צורך, ולהתנייד ברגל ובתחבורה הציבורית הנוחה.
מלון בלסטרי ( Hotel Balestri - WTB Hotels ) הוא מלון 4 כוכבים, ה ממוקם על גדות נהר ארנו, מצידו הצפוני, בקרבת גלריית אופיצי (200 מ'), גשר פונטה וקיו (300 מ') ובמרחק הליכה קצר לרבים מאתרי העיר. ממרפסת הגג של המלון ומחלונות חלק מהחדרים נשקפים הנופים היפים של העיר והנהר.
מלון B&B לה טרצה סול דואומו – חדרים בסגנון קלאסי ונוף לקתדרלה ומגדל הפעמונים
מלון בלסטרי – משקיף על נהר הארנו ובמרחק הליכה קצר מכל אתרי מרכז פירנצה
מידע נוסף
מלון B&B לה טרצה סול דואומו
מלון בלסטרי
מידע נוסף
עוד על איטליה
 |
אודות הכותבת
ד"ר ורדה רוטשטיין מאייר, מדריכת טיולים, בעלת תואר דוקטור באמנות ומגדר, מרצה לאמנות, מומחית לאיטליה. מדריכת טיולים למרוקו, הודו, מזרח אירופה, דרום צרפת, צפון ספרד. שותפה לכתיבת הספר "איטליה" בהוצאת שיחור. מייעצת למטיילים לאיטליה, צרפת וספרד. אתר האינטרנט של ד"ר ורדה רוטשטיין-מאייר.
|
ד"ר ורדה עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
.jpg)
.jpg)
