הדואומו של פירנצה והכיפה של ברונלסקי
מאת: כרמית וייס

ספרו המרתק של רוס קינג "הכיפה של ברונלסקי", מתאר את סיפור בנייתה של כיפת הדואומו של פירנצה. הספר מתמקד בחייו של בונה הכיפה, האדריכל פיליפו ברונלסקי, שבתחילה היו רבים שפקפקו ביכולתו להתגבר על האתגר ההנדסי שלא היה כדוגמתו מעולם, ובסיום העבודה הכירו כולם בגאוניותו. ברקע מתאר הספר את פירנצה של ימי הרנסאנס, עם המגפות, המלחמות, התככים והמאבקים הפוליטיים. אין זה ספר קל לקריאה, הוא גדוש בפרטים טכניים והיסטוריים, אך למי שמתעתד לבקר בפירנצה יתן הספר רקע והבנה מעמיקה של גודל ההישג והתקופה.

בכתבה זו אביא מספר קטעי רקע מתוך הספר ולאחריהם נצא לביקור בדואומו של פירנצה. אין לי ספק שקריאת הספר כולו, או קטעים ממנו המופיעים בכתבה זו, יעניקו ממד נוסף לביקור באחת הערים היפות והמרתקות בעולם.

הדואומו של פירנצה וכיפתו המרשימה, אתגר הנדסי שלא היה כדוגמתו מעולם (צילום: rabbit75_cav)

על הספר "הכיפה של ברונלסקי"

"בעידן זה של גורדי שחקים נישאים והיכלי ספורט ענקי קמרונים יש לקתדרלה של פירנצה, עם כיפת הלבנים האדומות האדירה שלה, הכוח להדהים. קוויה האלגנטיים ואצילותה מסתירים את העמל המפרך, הגאונות הטכנית והמאבקים היצריים שהושקעו ביצירתה. במשך יותר ממאה שנה אחרי התחלת בנייתה בשנת 1296, נתפסה הכיפה, בה רצו פרנסי העיר, כבלתי ניתנת לביצוע בגלל גודלה העצום. כאשר הושלם האתגר האדריכלי הגדול ביותר של זמנו, בשנת 1436, כונתה הכיפה אחד מפלאי העולם. עד היום היא הכיפה הרחבה והגבוהה ביותר שנבנתה אי פעם".

"זוהי דרמה אנושית על רקע המגפות, המלחמות, המאבקים הפוליטיים והתסיסה האינטלקטואלית של פירנצה בימי הרנסאנס – אותה תקופה נהדרת, שהכיפה היא אחד מסמליה הנפלאים ביותר". (מתוך כריכת הספר "הכיפה של ברונלסקי", מאת רוס קינג)

כתבות על מרכז איטליה ופירנצה

בעידן זה של גורדי שחקים נישאים והיכלי ספורט ענקי קמרונים יש לקתדרלה של פירנצה,
עם כיפת הלבנים האדומות האדירה שלה, הכוח להדהים (צילום: pcdazero)

הדואומו של פירנצה (A), מוזיאון הדואומו (B), תחנת הרכבת (C),
מלון לה טרצה סול דואומו בכיכר הדואומו

מלון סי-הוטלס ג'וי ליד תחנת הרכבת | מלון בלסטרי ליד נהר ארנו

  טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
  צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »

קטעים מהפרק הראשון של הספר

לפירנצה של ראשית המאה החמש-עשרה היה עדיין מראה כפרי. בתוך חומותיה אפשר היה לראות שדות חיטה, מטעים וכרמים, ועדרי כבשים פועות מונהגים דרך רחובותיה אל השוק שליד בית הטבילה. אך לעיר גם היתה אוכלוסייה בת 50,000 נפש, דומה למדי לזו של לונדון, והקתדרלה החדשה נועדה לשקף את חשיבותה, כעיר מסחר גדולה ובעלת עוצמה.

ביום תשעה-עשר באוגוסט 1418 הוכרזה תחרות בפירנצה, בה הייתה הקתדרלה החדשה והנהדרת, סנטה מריה דל פיורה, הולכת ונבנית זה יותר ממאה שנה:

"כל החפץ ליצור מודל או תוכנית לקירוי הכיפה העיקרית של הקתדרלה המצויה בבנייה בידי האופרה דל דואומו עבור התמיכות, הפיגום או דבר אחר, או כל מתקן הרמה הנוגע להקמה או לשכלול הכיפה או הקמרון האמור – יעשה כן לפני תום חודש ספטמבר. אם יעשה שימוש במודל, הוא יהיה זכאי לתשלום של 200 פלורינים זהב".

מאתיים פלורינים היה סכום נכבד של כסף – יותר ממה שבעל מלאכה מיומן עשוי היה להרוויח בשנתיים עבודה, וכך משכה התחרות את תשומת ליבם של נגרים, בנאים וטפסנים, מכל רחבי טוסקנה. הצעותיהם אמורות היו לפתור מגוון בעיות, ובכלל זה כיצד ניתן להקים רשת של סמוכות-עץ זמניות, כדי לתמוך במבנה האבן של הכיפה, וכיצד יש להרים גושי אבן, חול ושיש, שכל אחד מהם שוקל טונות אחדות.

בחמישים השנים שעברו ניצב בכנסייה הבלתי גמורה מודל של המבנה, שאורכו כעשרה מטרים, שהדגים מה מראה אמור להיות לקתדרלה כשתושלם. הבעיה היתה שהמודל כלל כיפה עצומה – כיפה, אשר לו הייתה נבנית בפועל, היתה הופכת לכיפה הגבוהה ביותר והרחבה ביותר שנבנתה מעולם. במשך חמישים שנה היה ברור כי לאיש בפירנצה – או במקום אחר באיטליה – לא היה מושג כיצד להקימה.

הכיפה הבלתי בנויה של קתדרלת סנטה מריה דל פיורה הפכה אפוא לחידה האדריכלית של התקופה. מומחים רבים החזיקו בדעה, כי הקמתה היא מבצע בלתי אפשרי. אפילו המתכננים המקוריים של הכיפה לא היו מסוגלים לייעץ כיצד יש לסיים את המפעל, הם רק הביעו את אמונתם שבמועד כלשהו בעתיד, האל יספק את הפתרון, וכי יימצאו אדריכלים בעלי ידע מתקדם יותר.
כתבות על איטליה לפי אזורים

חזית הדואומו בסגנון נאו-גותי, נועדה לשקף את חשיבותה של פירנצה כעיר מסחר גדולה ובעלת עוצמה (צילום: Phattana)

והזוכה המאושר הוא...

בסיומה של התחרות התלבטו אנשי האופרה דל דואומו, שבעצמם לא האמינו שימצא פתרון לבניית הכיפה, בין שני אדריכלים – לורנצ'ו גיברטי (Lorenzo Ghiberti) ופיליפו ברונלסקי (Filippo Brunelleschi). 17 שנה קודם לכן זכו השניים בתחרות לבניית דלתות בית הטבילה, אך ברונלסקי, יריב מר של ג'יברטי, פרש, וג'יברטי זכה מאוחר יותר בתהילת עולם עם "דלתות גן העדן" שלו.

אך אולי דווקא הפסדו איפשר לו להגיע למה שהגיע. ברונלסקי שזכה בכלל להכשרה והסמכה כצורף, בילה שנים אחדות במדידות וחקר של עתיקות רומא, ביחד עם ידידו דונטלו. בעבודתו הראשונה כאדריכל, בית החולים של התמימים (Ospedale degli Innocenti‎), ניכרת השפעה זו באכסדרת הקשתות, שהיתה מראה חריג בפירנצה של אותם ימים.

לבסוף הוחלט ברוב קולות שאת הקמת הכיפה יבצע ברונלסקי, שהפגין ידע רב, יש האומרים גאונות, בפתרונות טכנולוגיים ומתמטיים. פרנסי העיר אסרו על תמיכות חיצוניות לכיפה, וברונלסקי הצליח לבנות אותה ללא כל תמיכה פנימית, דבר שלא בוצע עד אותו יום. רבים ציפו לקריסתה, אך זו הלכה וגבהה, במשך לא פחות מ- 16 שנה שנדרשו לבנייתה.

ברונלסקי נפטר בשנת 1446, עשר שנים לאחר סיום בנייתה של הכיפה, וזמן קצר לפני סיום בנייתה של הלנטרנה (כיפת האור) שלה. הכיפה, המפארת את פירנצה עד היום, הקנתה לו תהילת עולם. כבוד גדול ניתן לברונלסקי והוא נקבר בקריפטה של הדואומו.

אכסדרת בית החולים של התמימים, ניתן לראות את ההשפעה הרומית על ברונלסקי (צילום: Pio3)

הדואומו של פירנצה

קתדרלת סנטה מרייה דל פיורה (Santa Maria del Fiore), או כפי שמכנים אותה כולם – הדואומו (Duomo=קתדרלה) בולטת בקו הרקיע של פירנצה, בכיפתה האדומה האדירה. מכל מקום בו תהיו תמיד תראו אותה. הכנסייה, שהקמתה החלה בסוף המאה ה-13, נחשבת לאחד מפלאי ההנדסה של ימי הביניים.

בוני הקתדרלה רצו שהיא תהיה הקתדרלה הגדולה ביותר, שיא הפאר והיופי – 153 מטרים אורכה, ורוחבה נע בין 38-90 מטרים. כיום זוהי הקתדרלה הרביעית בגודלה בעולם (אחרי סנט פייטרו ברומא, סנט פול בלונדון והדואומו של מילאנו). בנייתה ארכה למעלה ממאה שנה, וברונלסקי היה זה שזכה לבנות את הכיפה.

כיפת הדואומו, 91 מטרים גובהה (106 מ' כולל כיפת האור במרכזה), היא עדיין המבנה הגבוה ביותר בעיר. הכיפה בנויה משתי שכבות – פנימית וחיצונית, שבינהן מערכת מדרגות מסועפת. בנייתה ללא תמיכה, נחשבה אז ונחשבת גם כיום, הישג הנדסי רב חשיבות, שלא נודע כדוגמתו קודם לכן. פנים הכיפה הענקית מעוטר בפרסקו מדהים ביופיו, של ג'ורג'ו וזארי, שצויר במאה ה-16. הדמויות, המתארות את יום הדין – מי לגיהנום ומי לגן העדן, צוירו בפרספקטיבה כל כך טובה, שנראה כאילו הן עוד רגע קופצות מהתקרה.

בתי מלון בקרבת הדואומו של פירנצה

הכניסה הראשית לדואומו, כל סנטימטר מעוטר ומצויר (צילום: כרמית וייס)

טיפוס לכיפת הדואומו

מומלץ ביותר לטפס לכיפת הדואומו, טיפוס לא קל של 463 מדרגות, ולזכות בתצפית מרהיבה של 360 מעלות על העיר פירנצה והגבעות שסביבה. אם תעלו מעט לפני השקיעה, תזכו לראות את העיר באור, ולחזות בשקיעה הנפלאה ובאורות העיר הנדלקים. בונוס גדול של הטיפוס הוא המעבר בחלקה הפנימי של הכיפה, המאפשר מבט מקרוב על הפרסקו הנפלא של ואזרי.

הכניסה לצורך טיפוס לכיפה היא מצידו הדרום-מערבי של הדואומו. בשלב הראשון מטפסים 150 מדרגות לולייניות, אשר בסופן מגיעים למרפסת פנימית, המקיפה את בסיס הכיפה מבפנים. מהמרפסת הצרה, שמאפשרת תנועה רק בכיוון אחד, נראית הכיפה במלוא גודלה ועוצמתה. מכאן ניתן להשקיף מקרוב על הפרסקו המדהים של יום הדין, שצייר וזארי, המעטר את פנים הכיפה. זהו אחד מציורי הפרסקו הגדולים בעולם. חדי העין יוכלו להבחין בטבעות ברזל שהותקנו על ידי ברונלסקי בתוך הכיפה, לצורך תליית הפיגומים עבור ציירי הפרסקו, כמו גם חלונות קטנים שהותקנו בכיפה הפנימית כדי שהציירים יכנסו דרכם.

עוד על הדואומו בכתבה פירנצה בעקבות ארטימיסיה

פרסקו יום הדין, אחד מציורי הפרסקו הגדולים בעולם (צילום: Rabit75 cav)

בהמשך מטפסים במערכת סבוכה ומבלבלת של מדרגות ופתחים, נמוכים וצרים, שנבנו בין שתי הכיפות, הפנימית והחיצונית. כשתגיעו סוף סוף למשטח התצפית המתומן שבבסיס הלנטרנה של הכיפה, יתגלה לעינכם מראה מרהיב של העיר פירנצה והגבעות המקיפות אותה. תוכלו גם להתרשם מגודלם העצום של גושי השיש ששימשו לבניית הלנטרנה (2,250 ק"ג לערך) ולתהות איזה מנוף אדיר נדרש כדי להעלותם לכאן. גם מנוף זה, "מנוף השוורים" שמו, נבנה על ידי ברונלסקי, והונע בכוח שני שוורים ומערכת, חדשנית מאד לזמנה, של גלגלי שיניים.

יש לציין שעד למאה העשרים לא נבנו כיפות גדולות יותר מכיפתו של הדואומו של פירנצה, כולל כיפות גדולות מאד שנבנו אחריה, כמו הכיפה של סן פייטרו בוותיקן (צרה ב-3 מ'), סנט פול בלונדון (צרה ב-9 מ') ואפילו כיפת הקפיטול בוושינגטון (צרה ב-14 מ'). רק במאה העשרים, עם המעבר לשימוש בחומרים מודרניים, כמו פלסטיק, פלדה ואלומיניום, נבנו בעולם כיפות גדולות יותר.

בין שתי הכיפות בטיפוס לכיפה, רק כך ניתן להעריך את עוצמתו של המקום (צילום: הילה וייס)

לאחר שתסיימו להתפעל ולצלם תתחילו במסע למטה, שלמעט במספר קטעים קצרים בהם תאלצו להתחכך בתיירים העולים, מתבצע בנתיב שונה מהעלייה. גם בירידה תזכו לעבור דרך מרפסת פנימית בתוך הכיפה, ותיהנו ממבט, אפילו מגבוה יותר, על הפרסקו שלה.

אם קראתם את הספר לפני ביקורכם, תוכלו להבחין ולהבין הרבה יותר טוב את גודל ההישג האדריכלי של הכיפה, כמו, למשל, הנחת הלבנים בצורת "שדרת הדג", אותה ניתן לראות היטב. דמיינו את ברונלסקי ופועליו מטפסים במדרגות אלו כל יום, ואולי כך יקל עליכם הטיפוס...

קחו בחשבון שבקיץ עלול להשתרך תור ארוך מאוד של תיירים המבקשים כמוכם לעלות לכיפה, תור נפרד מהתור, הארוך גם הוא, לכניסה לדואומו. מומלץ מאוד לא להתייאש ולא לוותר על החוויה.

תצפית מכיפת הדואומו, טיפוס לא קל אבל מתגמל (צילום: DanFLCreativo)

מגדל הפעמונים – הקאמפנילה (Campanile)

מגדל הפעמונים הצמוד לדואומו, מול בית הטבילה, לעיתים קצת נזנח ליד שני הענקים שלצידו. המגדל עוצב על ידי גיאוטו, אך הושלם רק 22 שנה לאחר מותו, במאה ה-14. המגדל מעוטר בתבליטים של דונאטלו, אך מרבית הפסלים והתמונות במקום הם העתקים והמקוריים שמורים במוזיאון האופרה של הדואומו.

גובהו של מגדל הפעמונים 84.7 מטר, והוא נמוך מעט מכיפת הדואומו שגובהה 91 מטרים. כדי לעלות למגדל יהיה עליכם לטפס 414 מדרגות. אך אם יש ביכולתכם להתגבר על 49 המדרגות הנוספות הדרושות על מנת לעלות לכיפת הדואומו, כדאי שתשקלו זאת בחיוב, מאחר ובנוסף לכך שדבר לא יסתיר לכם את הנוף, תזכו גם להביט מקרוב על הפרסקו של כיפת הדואומו, בונוס שעבורו בהחלט שווה להתאמץ.

גובהו של מגדל הפעמונים 84.7 מטר, והוא נמוך מעט מכיפת הדואומו שגובהה 91 מטרים (צילום: tupungato)

בית הטבילה – באטיסטרו (Batistero)

מעברה השני של הפיאצה דל דואומו, ממול לדואומו, נמצא בית הטבילה של פירנצה – באטיסטרו, באיטלקית. כאן קנה לו תהילת עולם יריבו המר של ברונלסקי, לורנצ'ו גיברטי, שתיכנן את דלתות הברונזה המפורסמות כל כך. הדלתות מציגות סצינות מהתנ"ך והברית החדשה, וידועות בכינוי "דלתות גן העדן". על פי המסורת הובאו כל שנה ב-25 במארס (ראש השנה על פי הלוח הפלורנטיני הישן) כל ילדי העיר שנולדו בשנה האחרונה, לטקס טבילה המוני בבית הטבילה.

המבנה בנוי בצורת מתומן, ומכוסה מבחוץ בשיש לבן וירוק. במאה ה-14 נוספו למבנה דלתות הברונזה הדרומיות, אשר עוצבו על ידי אנדראה פיסאנו, ומתארות סצינות מחייו של יוחנן המטביל. כמאה שנה מאוחר יותר, בשנת 1401, על מנת לציין את סיום הבצורת בפירנצה, הזמינה גילדת סוחרי הבדים עוד סט של דלתות לכניסה הצפונית. בתחרות בין האומנים על עיצוב הדלתות זכו ברונלסקי וגיברטי, אך ברונלסקי פרש, והדלתות הצפוניות עוצבו על ידי גיברטי, והן מתארות סצנות מחייו של ישו.

ההתלהבות מהדלתות היתה כה גדולה, שמיד הוחלט לתת לגיברטי לעצב סט דלתות נוסף, הדלתות המזרחיות, הפעם ללא מכרז. 30 שנה לקח לו להשלים את סט הדלתות המזרחיות, המרשימות מכולן, אשר מתארות עשר סצנות מהברית הישנה. היה זה מיכלאנג'לו שהתפעל כל כך מדלתות הברונזה, שנתן להן את הכינוי Porta del Paradisi, שמשמעו "שער גן העדן". הדלתות שנמצאות כיום בבטיסטרו הן העתק של הדלתות המקוריות, אותן ניתן לראות במוזיאון האופרה של הדואומו.

סצנות מהברית החדשה על דלתות הברונזה של בית הטבילה – "שער גן העדן" (צילום: franxyz)

מוזיאון האופרה של הדואומו (Museo dell'Opera del Duomo)

זהו אחד המוזיאונים החשובים של פירנצה, והוא קרוי על שם המשרד שהיה ממונה על בניית הקתדרלה. מוצגות בו יצירות מופת שהועברו לכאן מהדואומו, בית הטבילה ומגדל הפעמונים, שבסמוך אליהם הוא שוכן. מבית הטבילה הועברו לכאן שתי יצירות מרשימות: מריה מגדלנה, פסלו של דונאטלו, ודלתות הברונזה המקוריות, שהועברו למוזיאון על מנת להגן עליהן. לצידן מוצגים מספר גדול של פסלים ושרידי אדריכלות של ימי הביניים, ובהם היצירה המרשימה ביותר במוזיאון זה, פסל הפייטה הפלורנטינית של מיכלאנג'לו.

עוד על מוזיאון האופרה של הדואומו בכתבה על פניני אומנות בטוסקנה

מוזיאון האופרה של הדואומו, יצירות מופת שהועברו לכאן מהדואומו (צילום: sailko)

מלון מומלץ ליד הקתדרלה של פירנצה

מלון B&B לה טרצה סול דואומו (B&B La Terrazza Sul Duomo) ממוקם ממש מעל כיכר הקתדרלה, במרכז של המרכז. החדרים מעוצבים בסגנון קלאסי מקסים והם ממוזגים ומבודדים היטב מרעש הרחוב. החדרים פונים אל הכיכר המרכזית, עם נוף של הקתדרלה ומגדל הפעמונים. כמו כל מלונות מרכז העיר, עדיף לא להגיע לכאן עם רכב, שממש אין בו צורך, ולהתנייד ברגל ובתחבורה הציבורית הנוחה.

מלון B&B לה טרצה סול דואומו – חדרים בסגנון קלאסי ונוף לקתדרלה ומגדל הפעמונים

בתי מלון נוספים במרכז פירנצה

מלון סי-הוטלס ג'וי (C-Hotels Joy) הוא מלון 4 כוכבים, במיקום מעולה במרכז פירנצה, ליד תחנת הרכבת ובקרבת מספר תחנות השכרת רכב. זהו מלון חדיש ומודרני, בעיצוב נקי ונעים, בכל החדרים יש מיזוג אוויר, שולחן וקומקום חשמלי. הוא מציע גם בר, ארוחת בוקר מעולה וחניה, ונותן תמורה מצוינת למחיר.
מלון בלסטרי (Hotel Balestri - WTB Hotels) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם על גדות נהר ארנו, מצידו הצפוני, בקרבת גלריית אופיצי (200 מ'), גשר פונטה וקיו (300 מ') ובמרחק הליכה קצר לרבים מאתרי העיר. ממרפסת הגג של המלון ומחלונות חלק מהחדרים נשקפים הנופים היפים של העיר והנהר.

המלצה על מלון במרכז פירנצה בקרבת תחנת הרכבת

מלון סי-הוטלס ג'וי – מיקום מעולה במרכז פירנצה ותמורה מצוינת למחיר

מלון בלסטרי – משקיף על נהר הארנו ובמרחק הליכה קצר מכל אתרי מרכז פירנצה

מידע נוסף

השכרת רכב באיטליה
בתי מלון בפירנצה
אפשרויות לינה נוספות באיטליה

כתבות נוספות

כתבות נוספות על מרכז איטליה

כתבה על מוזיאון אופיצי
שלוש ערים בטוסקנה - פירנצה, סיינה ופיזה

אודות הכותבת

כרמית וייס (Carmit Weiss), מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, מנהלת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים.

כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות

לקריאת כתבות נוספות של כרמית