האוצר החבוי של מוזיאון אופיצי בפירנצה
מאת: ליאור אביב
מוזיאון אופיצי בפירנצה הוא אחד המוזיאונים המפורסמים ביותר בעולם, בעיקר בזכות הציורים התלויים על קירותיו. בין אלה אפשר למצוא יצירות של גדולי כל הדורות: לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל, ועוד רבים וטובים אחרים.
יופיים הנצחי של הפסלים
מטרת השורות הבאות היא לאפשר לכל אחד לגלות רבדים נוספים מהיופי של פסלי האופיצי ושל פסלים עתיקים בכלל. בין אם יש לכם רקע כלשהו באומנות ובין אם לאו, בין אם זהו ביקורכם הראשון או אולי המי-יודע-כמה במוזיאון אופיצי. אביא כאן שתיים מתוך נקודות רבות, אליהן כדאי וראוי להתייחס בעת ההתבוננות בפיסול עתיק. בעזרת אלה ניתן יהיה להעצים ולהעמיק את החוויה הפנימית.
פסליהם של שני פסלים גדולים – לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו, בכניסה למוזיאון אופיצי (צילום: ליאור אביב)
שאלה ראשונה: מהיכן הגיעו הפסלים ומה זה מספר לנו?
גם אם לא תמיד מדברים על זה ואולי זה נראה מובן מאליו, שווה להזכיר נקודה מהותית. כמו הציורים שבמוזיאון, גם הפסלים הרומיים העתיקים אינם נמצאים במקום ה"טבעי" אליו ובעבורו נוצרו, מקום שבלאו הכי אינו קיים עוד ושנעלם לנצח. אומנם לעיתים, תודות למחקרי ההיסטוריונים של האומנות, אפשר לשער בסבירות גבוהה יחסית את המיקום המקורי של חלק מהפסלים, אך עדיין מקומם המקורי של הרוב המכריע נותר בגדר תעלומה. בהתחשב בכך, בעת ההתבוננות בפסל זה או אחר, לא נותר אלא להתחיל ולשאול את עצמנו מה היה המקום המקורי אליו יועד, ולא פחות חשוב, בעבור מי נעשה.
אביא כאן דוגמה של פסל בדמות אישה, שאין החוקרים יודעים לומר דבר ודאי אודותיה: מיהי? מה היה שמה? זהותה? ואפילו היכן הוצב הפסל. אם נאפשר לעצמנו להעז ולדמיין, אפשר אולי לחשוב שהפסל היה ממוקם בווילה של אציל רומי, כך יכלו בני משפחתה של האשה, שאולי כבר אינה בין החיים, לזכור אם נערצת, רעיה אהובה או כל דמות אחרת מעברם.
מיהי האישה בפסל שזהותו אינה ידועה? (צילום: ליאור אביב)
אם נביט בפסל דמות שזהותה ידועה לנו, נוכל לשאול שאלות אחרות. הדיוקן הבא הוא של אדריאנוס קיסר ( Hadrianus ). בהנחה שהפסל לא הוצג דווקא בארמונו של הקיסר, אלא בחלקים אחרים של האימפריה הרומית האדירה, אפשר לנסות ולהבין את המשמעות הנוספת והמסר שהוא מציג. בתקופה העתיקה, בה עיתונים, טלוויזיה ואינטרנט עדיין לא היו, פסלים דוגמת זה היו כמעט הדרך היחידה בה אנשי האימפריה יכלו להיחשף למראה הקיסר הנערץ שלהם. ככל שדמות הקיסר הוצגה בצורה יפה ומרשימה יותר, כך הפכה האומנות בשירות הפוליטיקה ליעילה יותר.
פסלו של אדריאנוס קיסר, יחצנות באימפריה הרומית (צילום: ליאור אביב)
אם כבר אדריאנוס קיסר, ראוי להזכיר דיוקן יפיפה של דמות נוספת – הנער אנטינואוס ( Antinous ). בעת ששט על נהר הנילוס בחברת הקיסר אדריאנוס, נפל הנער מהסירה וטבע. אדריאנוס מוכה הצער בעקבות המוות הטרגי, הכריז על הנער כאל ו דיוקנו הופץ בכל רחבי האימפריה הרומית. לפנינו ניצב אחד מהדיוקנאות ששרדו.
פסלו של הנער אנטינואוס שטבע בנילוס (צילום: ליאור אביב)
אם נזכור שהפסלים אינם נמצאים במקום אליו נועדו מלכתחילה, נוכל כעת להסתכל בהם בצורה אחרת, לשאול את עצמנו שאלות שונות ולנסות לתת להן את התשובות.
שאלה שנייה: האם אבן יכולה להשתנות?
האם הפסלים נראים כיום בדיוק כפי שהיו לפני אלפיים שנה, או אולי... לא בדיוק?
זוהי הנקודה השנייה ששווה להתייחס אליה כשאנו מביטים בפסלים. היום, למרות שאנו מעריצים את אותו פיסול עתיק כפי שהעריצו אותו גם אנשי הרנסאנס, עלינו לקחת בחשבון שהאנשים בתקופת רומא העתיקה ראו את הפסלים הללו בצורה שונה. מה זה אומר בדיוק? איך אותם אנשים "עתיקים" יכלו לראות את הפסלים בצורה שונה? אחרי הכול, כמה אבן יכולה להשתנות במשך אלפיים שנה?
התשובה תובא תוך מספר שורות, אבל קודם כול – עובדה חשובה אחרת. משלהי רומא העתיקה ועד ימינו חלפו 1,500 שנה. הפסלים שבאופיצי ראו גם את תקופת ימי הביניים הארוכה, שהושפעה וקיבלה השראה מהעולם העתיק, אך מאידך התייחסה אליו כעולם של כפירה ועבודת אלילים. אנשי ימי הביניים שאפו להתעלם ולהתנתק מהעולם העתיק, ועוד יותר מכך, ביקשו להשמיד כל עדות וזכר שלו. רבים מהפסלים היווניים והרומיים, שהציגו אלים, עירום ונושאים "חילוניים", נופצו ונהרסו בכוונה תחילה, בעוד אחרים נשרפו כדי ליצור מהם סיד לבנייה. הפסלים "ברי המזל" כוסו בעפר או נקברו תחת ההריסות, בין אם במתכוון או לא, ותודות לכך שרדו את המשא הארוך וגדוש האלימות.
תקופת הרנסנס, שבניגוד לימי הביניים, העריצה את יוון ורומא העתיקות, חיפשה וחשפה הרבה מאוד פסלים עתיקים, שחלקם מוצגים במוזיאון אופיצי. פסלים אלה היו מושא הערצה לאספנים ולצופים, ולא פחות מכך מקור השראה לאומנים. תודות לכל אלה גם אנחנו יכולים ליהנות מהיופי של היצירות השותקות הללו עד עצם היום הזה.
אך נראה שזהו רק "חצי סוף טוב" של סיפור הפסלים הללו. עד שהתגלו מחדש, היו חלקם מכוסים בעפר ולעיתים פשוט זרוקים ללא דורש בשדות, כמו כל אבן אחרת. הם ניזוקו באופן חמור מאוד, ורק עבודת השיקום והניקוי הנפלאה של המשחזרים בני ימינו מאפשרת לנו לראות אותם נקיים ולעיתים אף משופצים. אבל למרבה הצער, משהו עדיין נעלם מהם לנצח.
אלכסנדר הגוסס, לאן נעלמו אישוני העיניים? (צילום: ליאור אביב)
כדי להבין מהו אותו דבר שנעלם, ואיך ייתכן שלא שרד ממנו כמעט כל זכר, נשאל את עצמנו את השאלה הבאה: מדוע בכל כך הרבה פסלים עתיקים האישונים חסרים, כמו למשל בזה המכונה אלכסנדר הגוסס? יותר מכך, מדוע לעיתים גלגל העין כולו לא מופיע ובמקומו נראים רק שני חורים? האם יתכן שלאומני אותה תקופה פשוט לא היו הידע והיכולת הטכנית לפסל את האישונים ולכן נמנעו מכך?
כדי לשלול לחלוטין אפשרות כזאת מספיק להתבונן בפסל דוריפורוס ( Doryphorus ), שפירושו בעברית "האוחז ברומח". למרות שמדובר בהעתק של פסל יווני עתיק שלא שרד, אפשר לראות את הטיפול בשרירים, בפרטים השונים ובפרופורציות של הדמות. היכולות האומנותיות והטכניות האדירות שנראות בו, מבטיחות כי האומן לא היה מתקשה לפסל גם אישונים, אם רק היה רוצה בכך.
אם כך, איך ניתן בכל זאת להסביר את היעדר האישונים וגלגלי העין בפסלים כה רבים? התשובה הכל כך פשוטה ואולי מפתיעה, היא שפסלים אלו, לפחות ברובם המכריע, היו צבועים ומצוירים... וכך גם האישונים. כעת, כשיש בידינו את המידע הזה, נסו לדמיין עד כמה שונים היו הפסלים הללו במקור. כל פסל רומי עתיק שניצב בפנינו, ייתכן והיה בעל גוון שיער כלשהו, צהוב אולי, עיניים כחולות או אולי חומות, שריון מצופה עלי זהב, ואפשר עוד להרחיק ולדמיין.
פסל הדוריפורוס, יכולות טכניות מרשימות (צילום: ליאור אביב)
דוד עם אישונים כחולים ותלתלים זהובים...
רגע לפני סיום, עוד נקודה מעניינת לחשוב עליה. כאמור גם אנשי הרנסאנס העריצו את הפיסול הרומי העתיק והושפעו ממנו עמוקות. אחד מהבולטים בין האומנים הללו הוא לא אחר מאשר מיכלאנג'לו שפיסל את דוד המפורסם. רק נסו לדמיין לעצמכם איך מיכלאנג'לו היה עושה את דוד שלו אם היה מושפע מפסלים רומיים עתיקים... צבועים... (בפסל דוד האישונים מפוסלים.)
כאשר משוטטים בין ים הפסלים וערים לחידת מקומם המקורי ולצבע שהיה ואיננו, נוכל להתבונן כעת לא רק בפסל, אל גם ממש לתוך תוכו. להשלמת החוויה, מעבר לשתי הנקודות הללו, יש להוסיף את שני הדברים המהותיים ביותר שנמצאים בתוכנו מתמיד – הרגש והנשמה. עם כל אלה, נראה שנפתחת האפשרות לחוות דברים חדשים, כפי שמשתלבים ומתחברים לעולם הפנימי והעשיר של כל אחד ואחת מאיתנו.
מאחל סיור מהנה ומרתק – בראש ובראשונה בתוככם פנימה.
העתק פסל דוד של מיכלאנג'לו בכיכר הסיניוריה הסמוכה לגלריה אופיצי (צילום: ליאור אביב)
בתי מלון מומלצים במרכז פירנצה
מלון B&B לה טרצה סול דואומו ( B&B La Terrazza Sul Duomo ) ממוקם ממש מעל כיכר הקתדרלה, במרכז של המרכז. החדרים מעוצבים בסגנון קלאסי מקסים והם ממוזגים ומבודדים היטב מרעש הרחוב. החדרים פונים אל הכיכר המרכזית, עם נוף של הקתדרלה ומגדל הפעמונים. כמו כל מלונות מרכז העיר, עדיף לא להגיע לכאן עם רכב, שממש אין בו צורך, ולהתנייד ברגל ובתחבורה הציבורית הנוחה.
מלון סי-הוטלס ג'וי ( C-Hotels Joy ) הוא מלון 4 כוכבים, במיקום מעולה במרכז פירנצה, ליד תחנת הרכבת ובקרבת מספר תחנות השכרת רכב. זהו מלון חדיש ומודרני, בעיצוב נקי ונעים, בכל החדרים יש מיזוג אוויר, שולחן וקומקום חשמלי. הוא מציע גם בר, ארוחת בוקר מעולה וחניה, ונותן תמורה מצוינת למחיר.
מלון בלסטרי ( Hotel Balestri - WTB Hotels ) הוא מלון 4 כוכבים, ה ממוקם על גדות נהר ארנו, מצידו הצפוני, בקרבת גלריית אופיצי (200 מ'), גשר פונטה וקיו (300 מ') ובמרחק הליכה קצר לרבים מאתרי העיר. ממרפסת הגג של המלון ומחלונות חלק מהחדרים נשקפים הנופים היפים של העיר והנהר.
מלון B&B לה טרצה סול דואומו – חדרים בסגנון קלאסי ונוף לקתדרלה ומגדל הפעמונים
מלון סי-הוטלס ג'וי – מיקום מעולה במרכז פירנצה ותמורה מצוינת למחיר
מלון בלסטרי – משקיף על נהר הארנו ובמרחק הליכה קצר מכל אתרי מרכז פירנצה
מידע נוסף
הביקוש למוזיאון אופיצי יכול להיות גבוה מאוד ואתם עלולים להיתקל בזמני המתנה ארוכים.
מומלץ לבצע הזמנת כרטיסים מראש באינטרנט (בתשלום עמלת הזמנה) המקצרת את זמן ההמתנה.
כתבות נוספות
פסליהם של שני פסלים גדולים – לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו, בכניסה למוזיאון אופיצי (צילום: ליאור אביב)
שאלה שנייה: האם אבן יכולה להשתנות?
האם הפסלים נראים כיום בדיוק כפי שהיו לפני אלפיים שנה, או אולי... לא בדיוק?
זוהי הנקודה השנייה ששווה להתייחס אליה כשאנו מביטים בפסלים. היום, למרות שאנו מעריצים את אותו פיסול עתיק כפי שהעריצו אותו גם אנשי הרנסאנס, עלינו לקחת בחשבון שהאנשים בתקופת רומא העתיקה ראו את הפסלים הללו בצורה שונה. מה זה אומר בדיוק? איך אותם אנשים "עתיקים" יכלו לראות את הפסלים בצורה שונה? אחרי הכול, כמה אבן יכולה להשתנות במשך אלפיים שנה?
התשובה תובא תוך מספר שורות, אבל קודם כול – עובדה חשובה אחרת. משלהי רומא העתיקה ועד ימינו חלפו 1,500 שנה. הפסלים שבאופיצי ראו גם את תקופת ימי הביניים הארוכה, שהושפעה וקיבלה השראה מהעולם העתיק, אך מאידך התייחסה אליו כעולם של כפירה ועבודת אלילים. אנשי ימי הביניים שאפו להתעלם ולהתנתק מהעולם העתיק, ועוד יותר מכך, ביקשו להשמיד כל עדות וזכר שלו. רבים מהפסלים היווניים והרומיים, שהציגו אלים, עירום ונושאים "חילוניים", נופצו ונהרסו בכוונה תחילה, בעוד אחרים נשרפו כדי ליצור מהם סיד לבנייה. הפסלים "ברי המזל" כוסו בעפר או נקברו תחת ההריסות, בין אם במתכוון או לא, ותודות לכך שרדו את המשא הארוך וגדוש האלימות.
תקופת הרנסנס, שבניגוד לימי הביניים, העריצה את יוון ורומא העתיקות, חיפשה וחשפה הרבה מאוד פסלים עתיקים, שחלקם מוצגים במוזיאון אופיצי. פסלים אלה היו מושא הערצה לאספנים ולצופים, ולא פחות מכך מקור השראה לאומנים. תודות לכל אלה גם אנחנו יכולים ליהנות מהיופי של היצירות השותקות הללו עד עצם היום הזה.
אך נראה שזהו רק "חצי סוף טוב" של סיפור הפסלים הללו. עד שהתגלו מחדש, היו חלקם מכוסים בעפר ולעיתים פשוט זרוקים ללא דורש בשדות, כמו כל אבן אחרת. הם ניזוקו באופן חמור מאוד, ורק עבודת השיקום והניקוי הנפלאה של המשחזרים בני ימינו מאפשרת לנו לראות אותם נקיים ולעיתים אף משופצים. אבל למרבה הצער, משהו עדיין נעלם מהם לנצח.
אלכסנדר הגוסס, לאן נעלמו אישוני העיניים? (צילום: ליאור אביב)
כדי להבין מהו אותו דבר שנעלם, ואיך ייתכן שלא שרד ממנו כמעט כל זכר, נשאל את עצמנו את השאלה הבאה: מדוע בכל כך הרבה פסלים עתיקים האישונים חסרים, כמו למשל בזה המכונה אלכסנדר הגוסס? יותר מכך, מדוע לעיתים גלגל העין כולו לא מופיע ובמקומו נראים רק שני חורים? האם יתכן שלאומני אותה תקופה פשוט לא היו הידע והיכולת הטכנית לפסל את האישונים ולכן נמנעו מכך?
כדי לשלול לחלוטין אפשרות כזאת מספיק להתבונן בפסל דוריפורוס ( Doryphorus ), שפירושו בעברית "האוחז ברומח". למרות שמדובר בהעתק של פסל יווני עתיק שלא שרד, אפשר לראות את הטיפול בשרירים, בפרטים השונים ובפרופורציות של הדמות. היכולות האומנותיות והטכניות האדירות שנראות בו, מבטיחות כי האומן לא היה מתקשה לפסל גם אישונים, אם רק היה רוצה בכך.
אם כך, איך ניתן בכל זאת להסביר את היעדר האישונים וגלגלי העין בפסלים כה רבים? התשובה הכל כך פשוטה ואולי מפתיעה, היא שפסלים אלו, לפחות ברובם המכריע, היו צבועים ומצוירים... וכך גם האישונים. כעת, כשיש בידינו את המידע הזה, נסו לדמיין עד כמה שונים היו הפסלים הללו במקור. כל פסל רומי עתיק שניצב בפנינו, ייתכן והיה בעל גוון שיער כלשהו, צהוב אולי, עיניים כחולות או אולי חומות, שריון מצופה עלי זהב, ואפשר עוד להרחיק ולדמיין.
פסל הדוריפורוס, יכולות טכניות מרשימות (צילום: ליאור אביב)
דוד עם אישונים כחולים ותלתלים זהובים...
רגע לפני סיום, עוד נקודה מעניינת לחשוב עליה. כאמור גם אנשי הרנסאנס העריצו את הפיסול הרומי העתיק והושפעו ממנו עמוקות. אחד מהבולטים בין האומנים הללו הוא לא אחר מאשר מיכלאנג'לו שפיסל את דוד המפורסם. רק נסו לדמיין לעצמכם איך מיכלאנג'לו היה עושה את דוד שלו אם היה מושפע מפסלים רומיים עתיקים... צבועים... (בפסל דוד האישונים מפוסלים.)
כאשר משוטטים בין ים הפסלים וערים לחידת מקומם המקורי ולצבע שהיה ואיננו, נוכל להתבונן כעת לא רק בפסל, אל גם ממש לתוך תוכו. להשלמת החוויה, מעבר לשתי הנקודות הללו, יש להוסיף את שני הדברים המהותיים ביותר שנמצאים בתוכנו מתמיד – הרגש והנשמה. עם כל אלה, נראה שנפתחת האפשרות לחוות דברים חדשים, כפי שמשתלבים ומתחברים לעולם הפנימי והעשיר של כל אחד ואחת מאיתנו.
מאחל סיור מהנה ומרתק – בראש ובראשונה בתוככם פנימה.
העתק פסל דוד של מיכלאנג'לו בכיכר הסיניוריה הסמוכה לגלריה אופיצי (צילום: ליאור אביב)
בתי מלון מומלצים במרכז פירנצה
מלון B&B לה טרצה סול דואומו ( B&B La Terrazza Sul Duomo ) ממוקם ממש מעל כיכר הקתדרלה, במרכז של המרכז. החדרים מעוצבים בסגנון קלאסי מקסים והם ממוזגים ומבודדים היטב מרעש הרחוב. החדרים פונים אל הכיכר המרכזית, עם נוף של הקתדרלה ומגדל הפעמונים. כמו כל מלונות מרכז העיר, עדיף לא להגיע לכאן עם רכב, שממש אין בו צורך, ולהתנייד ברגל ובתחבורה הציבורית הנוחה.
מלון סי-הוטלס ג'וי ( C-Hotels Joy ) הוא מלון 4 כוכבים, במיקום מעולה במרכז פירנצה, ליד תחנת הרכבת ובקרבת מספר תחנות השכרת רכב. זהו מלון חדיש ומודרני, בעיצוב נקי ונעים, בכל החדרים יש מיזוג אוויר, שולחן וקומקום חשמלי. הוא מציע גם בר, ארוחת בוקר מעולה וחניה, ונותן תמורה מצוינת למחיר.
מלון בלסטרי ( Hotel Balestri - WTB Hotels ) הוא מלון 4 כוכבים, ה ממוקם על גדות נהר ארנו, מצידו הצפוני, בקרבת גלריית אופיצי (200 מ'), גשר פונטה וקיו (300 מ') ובמרחק הליכה קצר לרבים מאתרי העיר. ממרפסת הגג של המלון ומחלונות חלק מהחדרים נשקפים הנופים היפים של העיר והנהר.
מלון B&B לה טרצה סול דואומו – חדרים בסגנון קלאסי ונוף לקתדרלה ומגדל הפעמונים
מלון סי-הוטלס ג'וי – מיקום מעולה במרכז פירנצה ותמורה מצוינת למחיר
מלון בלסטרי – משקיף על נהר הארנו ובמרחק הליכה קצר מכל אתרי מרכז פירנצה
מידע נוסף
הביקוש למוזיאון אופיצי יכול להיות גבוה מאוד ואתם עלולים להיתקל בזמני המתנה ארוכים.
מומלץ לבצע הזמנת כרטיסים מראש באינטרנט (בתשלום עמלת הזמנה) המקצרת את זמן ההמתנה.
כתבות נוספות
בתי מלון מומלצים במרכז פירנצה
מלון B&B לה טרצה סול דואומו ( B&B La Terrazza Sul Duomo ) ממוקם ממש מעל כיכר הקתדרלה, במרכז של המרכז. החדרים מעוצבים בסגנון קלאסי מקסים והם ממוזגים ומבודדים היטב מרעש הרחוב. החדרים פונים אל הכיכר המרכזית, עם נוף של הקתדרלה ומגדל הפעמונים. כמו כל מלונות מרכז העיר, עדיף לא להגיע לכאן עם רכב, שממש אין בו צורך, ולהתנייד ברגל ובתחבורה הציבורית הנוחה.
מלון סי-הוטלס ג'וי ( C-Hotels Joy ) הוא מלון 4 כוכבים, במיקום מעולה במרכז פירנצה, ליד תחנת הרכבת ובקרבת מספר תחנות השכרת רכב. זהו מלון חדיש ומודרני, בעיצוב נקי ונעים, בכל החדרים יש מיזוג אוויר, שולחן וקומקום חשמלי. הוא מציע גם בר, ארוחת בוקר מעולה וחניה, ונותן תמורה מצוינת למחיר.
מלון בלסטרי ( Hotel Balestri - WTB Hotels ) הוא מלון 4 כוכבים, ה ממוקם על גדות נהר ארנו, מצידו הצפוני, בקרבת גלריית אופיצי (200 מ'), גשר פונטה וקיו (300 מ') ובמרחק הליכה קצר לרבים מאתרי העיר. ממרפסת הגג של המלון ומחלונות חלק מהחדרים נשקפים הנופים היפים של העיר והנהר.
מלון B&B לה טרצה סול דואומו – חדרים בסגנון קלאסי ונוף לקתדרלה ומגדל הפעמונים
מלון סי-הוטלס ג'וי – מיקום מעולה במרכז פירנצה ותמורה מצוינת למחיר
מלון בלסטרי – משקיף על נהר הארנו ובמרחק הליכה קצר מכל אתרי מרכז פירנצה
מידע נוסף
מלון B&B לה טרצה סול דואומו – חדרים בסגנון קלאסי ונוף לקתדרלה ומגדל הפעמונים
מלון בלסטרי – משקיף על נהר הארנו ובמרחק הליכה קצר מכל אתרי מרכז פירנצה