.jpg)
.jpg)
הקרנבל – תופעה עולמית חוצת גבולות
מאת:
מדי שנה, בסביבות חודש פברואר מתחילה תסיסה מרגשת באוויר. במדינות רבות בעולם, חוגגים התושבים ומיליוני המבקרים, בקרנבלים צבעוניים, פרועים יותר או פחות ולרוב ייחודיים למסורת המקומית. על אף ההבדלים והדגשים השונים, לקרנבלים מקור משותף, שנטוע עמוק בנבכי הנפש האנושית.
מי אמר קרנבל ולא קיבל?
רבים מקשרים, כמעט באופן אוטומטי, את המילה קרנבל עם החגיגות הגדולות בברזיל. האמת היא שלקרנבל יש נציגות במקומות רבים בעולם, ובכל מקום הוא מקבל את הכבוד לו הוא ראוי.
ואיך קרה שמדינות שאין ביניהן קשר גיאוגרפי ותרבותי חולקות את אותה מסורת? פשוט מאוד: הפצת הקרנבלים כרוכה במסורת הנוצרית, על כן כמעט לכל מקום אליו הגיעה הנצרות, הגיע גם הקרנבל. כך אפשר לחגוג בקרנבלים בגרמניה, בצרפת, בקולומביה, בטנריף, בבוליביה, בהודו, בפיליפינים, בטרינידד ובברזיל. מומלץ לא לנסות לבקר בכולם באותו החודש...
כתבות נוספות על קרנבלים בעולם
מצעד פרחוני בקרנבל טרינידד (צילום: גילי חסקין )
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
קרנבל - מקור השם ומי אשם
לפי המסורת, ישו התבודד 40 יום במדבר, והתמודד בהצלחה עם פיתויי השטן. לזכר הימים הללו נגזר על הנוצרים לצום 40 יום (ולאכול רק בלילות, בדומה לרמדאן), לפני חג הפסחא. הצום היה גם הזדמנות לחוטאים, לכבשים התועות, לחזור בתשובה ולשוב לחיק הקהילה. החוטאים היו יושבים בקרנות רחוב, לבושי שק, ואפר על ראשם. לכן מכונה יום פתיחת הצום, "יום ד' של האפר". הקרנבל, שהתקיים בימים שלפני תחילת התענית, היווה עבור הצמים הזדמנות לזלול בשר, לשתות אלכוהול, לרקוד, להשתולל ולנאוף.
יש הסוברים בטעות כי מקור המילה קרנבל הוא באמרה "קרנה וולה", כלומר, "עזבו את הבשר". אולם מקור המילה קדום יותר. כנראה שהחגיגות נקראות על שם ה"קרנבלה", ספינת השוטים בה היו משתמשים בחגיגות העונתיות לכבודו של דיוניסוס, אל היין הקדום. גם חגיגות קדומות אלו, שהומצאו לפני עידן הנצרות, כמו יתר הפסטיבלים של העולם העתיק, נועדו להיות "טקסי היפוך" שמטרתם: שחרור מבוקר של היצרים והאגרסיות, כדי שיהיה קל יותר להחזיר את ההמון אל התלם. אם נחפור מעט בתרבויות העתיקות של אירופה והמזרח התיכון, נמצא הדים לקרנבלים בתקופות עתיקות. במקומות רבים במזרח הקדום יצאו ההמונים לחגיגות חושניות, בעיקר ביום השוויון המסמל את בוא האביב. כאלו היו חגיגות אוזיריס במצרים, פולחני תמוז בבל, הנרוואז של איראן וחג הצבעים של הודו. כל אלו היו איים בים של שגרה וציינו את ניצחון החיים על המוות. הנוצרים הראשונים השכילו לרתום את הצורך הבסיסי הזה לחגוג, לשמוח ולפרוק עול, לצרכי הכנסייה, וכך קרה שהקרנבל עוגן בשורשי המסורת הנוצרית.
כתבה על קרנבל קומבה מלה שבהודו
הקרנבל – צורך פסיכולוגי אנושי
כבר בימי קדם, הגיעו העומדים בראש הפירמידה החברתית, להבנה שהאדם זקוק לשסתום כדי לשחרר לחצים. עדיף, אם כך, לתת לבני האדם בחברה הנתונה מועד קבוע, מוגדר ומתוחם, שידוע מתי הוא מתחיל ומתי הוא מסתיים, בו מותר לפרוק כל עול. בו מותר להתפרק ולהתנגח, להגיד ולעשות כל מה שאסור ביתר ימות השנה, לשחרר את כל הלחצים וכך למעשה לחסוך ולמנוע גילויים של חתרנות ומרדנות במהלך השנה. חשוב לציין שהכאוס, התוהו ובוהו החברתי הזה בקרנבל לא מציע סדר חלופי. הוא אינו מציע להוריד שליט ולהמליך אחר תחתיו. הוא פשוט מציג מצב כאוטי, חסר סדר. המסר הסמוי הוא שהאלטרנטיבה למצב הקיים כיום היא אלטרנטיבה כאוטית, אנרכיה מוחלטת. מסיבה זו כאשר נגמר הקרנבל והסדר שב על כנו, יש תחושה של רווחה מכיוון שכל הכאוס הזה, בשלב מסוים, יוצר תחושה של איום רציני מאוד על הפרט ועל החברה.
הקרנבל הכאוטי ביותר בו נתקלתי הוא זה של סלבדור שבברזיל: המוני אדם, מחוללים בהתגעשות יצרים ברחובות, מניפים אגרופים בשמחה ובזעם, מחזרים בלהט, נוגעים היכן שאסור, שותים ומחוללים עד קצה גבול היכולת. ככול שהם עניים יותר, כך הם רוקדים יותר ככל שהם רעבים יותר, כך הם שמחים יותר. כמאמר השיר: "יש לך כאב, רמסהו ברגליים".
ברומא הרפובליקנית היו נוהגים לחגוג מדי שנה את ה"סטורנליה", לכבוד האל האטרורי סטורנוס (שהתגלגל לדמותו היוונית של קרונוס). אופי האירוע היה מוזר – האדונים היו משרתים את עבדיהם במשך ארבעה ימים. אם לא די בכך, היו ממנים עבד גדל גוף ובעל הבעה מטופשת למלך הקרנבל. בידי המלך הזמני היו מפקידים חותמת להנפקת צווים מלכותיים והיו מתירים לו לשכב עם פילגשי אדונו. בתום ארבעת ימי הפסטיבל, היה ה"מלך" מובא אחר כבוד אל חבל התלייה, כדי לסמן את חזרת הסדר החברתי. טקס היפוך מובהק. מעניין שגם , מתחיל הקרנבל בטקס בו נבחר שחור במשקל של לפחות 150 ק"ג, מוכתר כמלך הקרנבל וראש העירייה מוסר לו באופן סמלי את מפתחות העיר. הסטורנליה לא הייתה באמת חגם של העבדים, כך הקרנבלים בכל העולם הם חגיהם של העשירים. של האדונים, של השליטים. ברצותם ישחררו את הרסן וברצותם יהדקוהו שוב.
גם כיום, בכל תרבות כמעט, בעיקר אם היא מסודרת והיררכית, יש צורך בתקופה בה ניתן לנתץ את הטאבו החברתי. גם ביהדות מופיע "טקס היפוך", צנוע וקצר יותר, אך שעון על אותו עקרון: מי שביקר בישיבה תיכונית נתקל וודאי במערכת היררכית וממושמעת להפליא, אך בפורים משתנה הסדר והמורים הופכים לחוכא ואיטלולה.
הקרנבל מאפשר לאנשים להתחכך ללא מחיצות של מעמד ומגדר, להחליף תפקידים בין גברים לנשים, עניים ועשירים, משרתים ואדונים. הקרנבל מאפשר לאדם לצאת מתוך הקיבעון של חייו, לשנות את צורתו החיצונית באמצעות תחפושת ומסכה ולהמיר את הליכתו הרגילה למקצב אקסטטי של תנועה. הקרנבל מאפשר לנפש האדם לצאת מן המגבלות ולאפשר כניסתם של רוחות אחרות. במקומות רבים מוביל מקצב התופים האקסטטי למצב של טראנס, למצב של מעבר לעולמנו זה, כפי שמיטיב לתאר ז'ורז'ה אמאדו בספרו "דונה פלור ושני בעליה": דונה פלור בוהה בחוגגים ולנגד עיניה מחוללת ימנז'ה אלת הים. כך רומז אמאדו לרבדים עמוקים בהרבה מאלו הנראים לעין.
כתבה על חגיגות הממצ'ה כרמן בפרו
קרנבל המסכות על רקע ונציה היפהפייה (צילום: גילי חסקין)
מוטיבים חוזרים בקרנבלים
כמה אלמנטים חוזרים בקרנבלים רבים: ראשית, המסכות המאפשרות לאדם להסתתר מאחורי חזות אחרת ולהשתולל באופן חופשי. כמו גם לשאול זהות שהיה מתאווה לה. המסכה היא אינה לגמרי זהות זרה, שהרי יש סיבה מדוע אדם בוחר במסכה זו ולא במסכה אחרת. כפי שאמר אוסקר ווילד, "המסכה יותר חושפת מאשר מסתירה".
בקרנבלים רבים נראה את דמותו של הליצן. לא מדובר כאן רק בדמות חביבה וחייכנית, אלא בהרבה יותר מזה. המוקיון העובר ממצבים של צחוק לבכי, מעליצות לרצינות, מסמל את המעבר של החוגג ממצב רציונלי למצב כאוטי.
בקרנבלים רבים נפגוש את דמותו של השוטה. הכסיל, האוויל, ארלקינו באיטליה, פיירו בצרפת, פטרושקה ברוסיה.
בכל קרנבל כמעט, גם בפורים שלנו, נראים גברים רבים מחופשים לנשים. ידוע במיוחד "חג הבתולות" המתרחש ברסיפה שבברזיל, לפני הקרנבל. אכן, משעשע לראות גבר מתהדר בשדי אישה או מנסה לעכס בהילוך ארוטי. גם כאן מדובר במשמעות עמוקה יותר. ישנן תכונות הנחשבות ליותר נשיות, כמו הקשבה ורגישות. דרך התחפושת הנשית מנסה הגבר להתחבר לאלמנטים הנשיים באישיותו.
כתבה על קרנבל המסכות שבאיטליה
ברזיל - קרנבל סלבדור שבמדינת באהיה. אושר ופשטות עממית (צילום: גילי חסקין )
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
להתעורר ביום של אחרי כיום, הקרנבל נחוג במשך ארבעה ימים, אך במקומות מסוימים, כמו ונציה למשל, הם נמתחים גם על פני שבועיים. הוא מתחיל ביום שבת, ממשיך עד "יום שלישי של השמן" ומסתיים בחצות הליל. בעבר, פעמוני העיר היו מצלצלים בבת אחת ומבשרים בכך על סיומו של הקרנבל .
אך השלכות הקרנבל, לאחר שהסתיים ונשכח, לא הסתכמו בכמה כיכרות מטונפות ובקבוקים שבורים. הקרנבל קשור לתאוות בשרים מכל הסוגים, והוא אפשר התרה זמנית של כבלי הנישואים ופריצות מינית. בגרמניה של ימי הבינים המוקדמים, למשל, במיוחד בקלן ובמיינץ, היו גברים ונשים יוצאים לרקוד בגפם, ללא טבעות הנישואין, חופשיים מכבלי המסגרת. אם הכנסייה מטילה טאבו על מין מחוץ למסגרת הנישואין, זה הזמן לשבור את הטאבו. אם המין הוא חטא, הבה ונחטא, בימים בהם הכל מותר. בעקבות כך נודעו גם מקרים רבים של הטרדות מיניות ומעשי אונס. אין זה מפתיע אם כך, שברשומות העיר ונציה מימי הביניים, מצוין שכתשעה חודשים אחרי הקרנבל הגיע חודש משופע בלידות, מעין Baby Boom מטורף.
מה שקורה בקרנבל - נשאר בקרנבל... (צילום: גילי חסקין)
הקרנבל האהוב עלי ביותר הוא , עיר הכורים שבבוליביה. זהו קרנבל שנועד לפייס את השטן, השוכן בקרקע ונחשב לאויבם הגדול של הכורים ושל הבתולה מסוקבון Socabon) ) שמקדשה הוקם מעל למכרה. בקרנבל זה חובשים המחוללים מסיכות של שדים ויצורי שטן. כמו כן הם מנצלים את ההזדמנות כדי להתחשבן עם הספרדים, המוצגים כאן באופן נלעג, על עיניהם הכחולות ואפם הארוך. ממשלת בוליביה מנצלת את הקרנבל כמכשיר לגיבוש זהות לאומית (כך קורה גם בטרינידד). ילידים רבים מגיעים מרחבי המדינה, כל שבט ותלבושתו, כל שבט ומסכותיו, ואגב כך מציגים מגוון פולקלוריסטי מגוון ועצום.
כתבות נוספות על פסטיבלים וקרנבלים ברחבי העולם
ואיך קרה שמדינות שאין ביניהן קשר גיאוגרפי ותרבותי חולקות את אותה מסורת? פשוט מאוד: הפצת הקרנבלים כרוכה במסורת הנוצרית, על כן כמעט לכל מקום אליו הגיעה הנצרות, הגיע גם הקרנבל. כך אפשר לחגוג בקרנבלים בגרמניה, בצרפת, בקולומביה, בטנריף, בבוליביה, בהודו, בפיליפינים, בטרינידד ובברזיל. מומלץ לא לנסות לבקר בכולם באותו החודש...
כתבות נוספות על קרנבלים בעולם
מצעד פרחוני בקרנבל טרינידד (צילום:
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
כתבה על קרנבל קומבה מלה שבהודו
הקרנבל – צורך פסיכולוגי אנושי
כבר בימי קדם, הגיעו העומדים בראש הפירמידה החברתית, להבנה שהאדם זקוק לשסתום כדי לשחרר לחצים. עדיף, אם כך, לתת לבני האדם בחברה הנתונה מועד קבוע, מוגדר ומתוחם, שידוע מתי הוא מתחיל ומתי הוא מסתיים, בו מותר לפרוק כל עול. בו מותר להתפרק ולהתנגח, להגיד ולעשות כל מה שאסור ביתר ימות השנה, לשחרר את כל הלחצים וכך למעשה לחסוך ולמנוע גילויים של חתרנות ומרדנות במהלך השנה. חשוב לציין שהכאוס, התוהו ובוהו החברתי הזה בקרנבל לא מציע סדר חלופי. הוא אינו מציע להוריד שליט ולהמליך אחר תחתיו. הוא פשוט מציג מצב כאוטי, חסר סדר. המסר הסמוי הוא שהאלטרנטיבה למצב הקיים כיום היא אלטרנטיבה כאוטית, אנרכיה מוחלטת. מסיבה זו כאשר נגמר הקרנבל והסדר שב על כנו, יש תחושה של רווחה מכיוון שכל הכאוס הזה, בשלב מסוים, יוצר תחושה של איום רציני מאוד על הפרט ועל החברה.
הקרנבל הכאוטי ביותר בו נתקלתי הוא זה של סלבדור שבברזיל: המוני אדם, מחוללים בהתגעשות יצרים ברחובות, מניפים אגרופים בשמחה ובזעם, מחזרים בלהט, נוגעים היכן שאסור, שותים ומחוללים עד קצה גבול היכולת. ככול שהם עניים יותר, כך הם רוקדים יותר ככל שהם רעבים יותר, כך הם שמחים יותר. כמאמר השיר: "יש לך כאב, רמסהו ברגליים".
ברומא הרפובליקנית היו נוהגים לחגוג מדי שנה את ה"סטורנליה", לכבוד האל האטרורי סטורנוס (שהתגלגל לדמותו היוונית של קרונוס). אופי האירוע היה מוזר – האדונים היו משרתים את עבדיהם במשך ארבעה ימים. אם לא די בכך, היו ממנים עבד גדל גוף ובעל הבעה מטופשת למלך הקרנבל. בידי המלך הזמני היו מפקידים חותמת להנפקת צווים מלכותיים והיו מתירים לו לשכב עם פילגשי אדונו. בתום ארבעת ימי הפסטיבל, היה ה"מלך" מובא אחר כבוד אל חבל התלייה, כדי לסמן את חזרת הסדר החברתי. טקס היפוך מובהק. מעניין שגם , מתחיל הקרנבל בטקס בו נבחר שחור במשקל של לפחות 150 ק"ג, מוכתר כמלך הקרנבל וראש העירייה מוסר לו באופן סמלי את מפתחות העיר. הסטורנליה לא הייתה באמת חגם של העבדים, כך הקרנבלים בכל העולם הם חגיהם של העשירים. של האדונים, של השליטים. ברצותם ישחררו את הרסן וברצותם יהדקוהו שוב.
גם כיום, בכל תרבות כמעט, בעיקר אם היא מסודרת והיררכית, יש צורך בתקופה בה ניתן לנתץ את הטאבו החברתי. גם ביהדות מופיע "טקס היפוך", צנוע וקצר יותר, אך שעון על אותו עקרון: מי שביקר בישיבה תיכונית נתקל וודאי במערכת היררכית וממושמעת להפליא, אך בפורים משתנה הסדר והמורים הופכים לחוכא ואיטלולה.
הקרנבל מאפשר לאנשים להתחכך ללא מחיצות של מעמד ומגדר, להחליף תפקידים בין גברים לנשים, עניים ועשירים, משרתים ואדונים. הקרנבל מאפשר לאדם לצאת מתוך הקיבעון של חייו, לשנות את צורתו החיצונית באמצעות תחפושת ומסכה ולהמיר את הליכתו הרגילה למקצב אקסטטי של תנועה. הקרנבל מאפשר לנפש האדם לצאת מן המגבלות ולאפשר כניסתם של רוחות אחרות. במקומות רבים מוביל מקצב התופים האקסטטי למצב של טראנס, למצב של מעבר לעולמנו זה, כפי שמיטיב לתאר ז'ורז'ה אמאדו בספרו "דונה פלור ושני בעליה": דונה פלור בוהה בחוגגים ולנגד עיניה מחוללת ימנז'ה אלת הים. כך רומז אמאדו לרבדים עמוקים בהרבה מאלו הנראים לעין.
כתבה על חגיגות הממצ'ה כרמן בפרו
קרנבל המסכות על רקע ונציה היפהפייה (צילום: גילי חסקין)
מוטיבים חוזרים בקרנבלים
כמה אלמנטים חוזרים בקרנבלים רבים: ראשית, המסכות המאפשרות לאדם להסתתר מאחורי חזות אחרת ולהשתולל באופן חופשי. כמו גם לשאול זהות שהיה מתאווה לה. המסכה היא אינה לגמרי זהות זרה, שהרי יש סיבה מדוע אדם בוחר במסכה זו ולא במסכה אחרת. כפי שאמר אוסקר ווילד, "המסכה יותר חושפת מאשר מסתירה".
בקרנבלים רבים נראה את דמותו של הליצן. לא מדובר כאן רק בדמות חביבה וחייכנית, אלא בהרבה יותר מזה. המוקיון העובר ממצבים של צחוק לבכי, מעליצות לרצינות, מסמל את המעבר של החוגג ממצב רציונלי למצב כאוטי.
בקרנבלים רבים נפגוש את דמותו של השוטה. הכסיל, האוויל, ארלקינו באיטליה, פיירו בצרפת, פטרושקה ברוסיה.
בכל קרנבל כמעט, גם בפורים שלנו, נראים גברים רבים מחופשים לנשים. ידוע במיוחד "חג הבתולות" המתרחש ברסיפה שבברזיל, לפני הקרנבל. אכן, משעשע לראות גבר מתהדר בשדי אישה או מנסה לעכס בהילוך ארוטי. גם כאן מדובר במשמעות עמוקה יותר. ישנן תכונות הנחשבות ליותר נשיות, כמו הקשבה ורגישות. דרך התחפושת הנשית מנסה הגבר להתחבר לאלמנטים הנשיים באישיותו.
כתבה על קרנבל המסכות שבאיטליה
ברזיל - קרנבל סלבדור שבמדינת באהיה. אושר ופשטות עממית (צילום: גילי חסקין )
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
להתעורר ביום של אחרי כיום, הקרנבל נחוג במשך ארבעה ימים, אך במקומות מסוימים, כמו ונציה למשל, הם נמתחים גם על פני שבועיים. הוא מתחיל ביום שבת, ממשיך עד "יום שלישי של השמן" ומסתיים בחצות הליל. בעבר, פעמוני העיר היו מצלצלים בבת אחת ומבשרים בכך על סיומו של הקרנבל .
אך השלכות הקרנבל, לאחר שהסתיים ונשכח, לא הסתכמו בכמה כיכרות מטונפות ובקבוקים שבורים. הקרנבל קשור לתאוות בשרים מכל הסוגים, והוא אפשר התרה זמנית של כבלי הנישואים ופריצות מינית. בגרמניה של ימי הבינים המוקדמים, למשל, במיוחד בקלן ובמיינץ, היו גברים ונשים יוצאים לרקוד בגפם, ללא טבעות הנישואין, חופשיים מכבלי המסגרת. אם הכנסייה מטילה טאבו על מין מחוץ למסגרת הנישואין, זה הזמן לשבור את הטאבו. אם המין הוא חטא, הבה ונחטא, בימים בהם הכל מותר. בעקבות כך נודעו גם מקרים רבים של הטרדות מיניות ומעשי אונס. אין זה מפתיע אם כך, שברשומות העיר ונציה מימי הביניים, מצוין שכתשעה חודשים אחרי הקרנבל הגיע חודש משופע בלידות, מעין Baby Boom מטורף.
מה שקורה בקרנבל - נשאר בקרנבל... (צילום: גילי חסקין)
הקרנבל האהוב עלי ביותר הוא , עיר הכורים שבבוליביה. זהו קרנבל שנועד לפייס את השטן, השוכן בקרקע ונחשב לאויבם הגדול של הכורים ושל הבתולה מסוקבון Socabon) ) שמקדשה הוקם מעל למכרה. בקרנבל זה חובשים המחוללים מסיכות של שדים ויצורי שטן. כמו כן הם מנצלים את ההזדמנות כדי להתחשבן עם הספרדים, המוצגים כאן באופן נלעג, על עיניהם הכחולות ואפם הארוך. ממשלת בוליביה מנצלת את הקרנבל כמכשיר לגיבוש זהות לאומית (כך קורה גם בטרינידד). ילידים רבים מגיעים מרחבי המדינה, כל שבט ותלבושתו, כל שבט ומסכותיו, ואגב כך מציגים מגוון פולקלוריסטי מגוון ועצום.
כתבות נוספות על פסטיבלים וקרנבלים ברחבי העולם
כתבה על חגיגות הממצ'ה כרמן בפרו
קרנבל המסכות על רקע ונציה היפהפייה (צילום: גילי חסקין)
כתבה על קרנבל המסכות שבאיטליה
ברזיל - קרנבל סלבדור שבמדינת באהיה. אושר ופשטות עממית (צילום:
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
להתעורר ביום של אחרי כיום, הקרנבל נחוג במשך ארבעה ימים, אך במקומות מסוימים, כמו ונציה למשל, הם נמתחים גם על פני שבועיים. הוא מתחיל ביום שבת, ממשיך עד "יום שלישי של השמן" ומסתיים בחצות הליל. בעבר, פעמוני העיר היו מצלצלים בבת אחת ומבשרים בכך על סיומו של הקרנבל .
אך השלכות הקרנבל, לאחר שהסתיים ונשכח, לא הסתכמו בכמה כיכרות מטונפות ובקבוקים שבורים. הקרנבל קשור לתאוות בשרים מכל הסוגים, והוא אפשר התרה זמנית של כבלי הנישואים ופריצות מינית. בגרמניה של ימי הבינים המוקדמים, למשל, במיוחד בקלן ובמיינץ, היו גברים ונשים יוצאים לרקוד בגפם, ללא טבעות הנישואין, חופשיים מכבלי המסגרת. אם הכנסייה מטילה טאבו על מין מחוץ למסגרת הנישואין, זה הזמן לשבור את הטאבו. אם המין הוא חטא, הבה ונחטא, בימים בהם הכל מותר. בעקבות כך נודעו גם מקרים רבים של הטרדות מיניות ומעשי אונס. אין זה מפתיע אם כך, שברשומות העיר ונציה מימי הביניים, מצוין שכתשעה חודשים אחרי הקרנבל הגיע חודש משופע בלידות, מעין Baby Boom מטורף.
מה שקורה בקרנבל - נשאר בקרנבל... (צילום: גילי חסקין)
הקרנבל האהוב עלי ביותר הוא , עיר הכורים שבבוליביה. זהו קרנבל שנועד לפייס את השטן, השוכן בקרקע ונחשב לאויבם הגדול של הכורים ושל הבתולה מסוקבון Socabon) ) שמקדשה הוקם מעל למכרה. בקרנבל זה חובשים המחוללים מסיכות של שדים ויצורי שטן. כמו כן הם מנצלים את ההזדמנות כדי להתחשבן עם הספרדים, המוצגים כאן באופן נלעג, על עיניהם הכחולות ואפם הארוך. ממשלת בוליביה מנצלת את הקרנבל כמכשיר לגיבוש זהות לאומית (כך קורה גם בטרינידד). ילידים רבים מגיעים מרחבי המדינה, כל שבט ותלבושתו, כל שבט ומסכותיו, ואגב כך מציגים מגוון פולקלוריסטי מגוון ועצום.
כתבות נוספות על פסטיבלים וקרנבלים ברחבי העולם
אך השלכות הקרנבל, לאחר שהסתיים ונשכח, לא הסתכמו בכמה כיכרות מטונפות ובקבוקים שבורים. הקרנבל קשור לתאוות בשרים מכל הסוגים, והוא אפשר
מה שקורה בקרנבל - נשאר בקרנבל... (צילום: גילי חסקין)
 |
אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין, PhD מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות
|
.jpg)
.jpg)
