www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

ונציה עיר התעלות       


טיול בוונציה – עיר התעלות
מאת: ד"ר רמי דברת


ונציה, אחת הערים היפות בעולם, כזו שעוצרת את הנשימה בכל פעם שמבקרים בה. עיר שידועה בעיקר בתעלותיה אך מפורסמת גם באומנות, בארכיטקטורה, בכיכר המרכזית (וגם ביונים). ונציה האחת והיחידה.
אני חוצה גשר צר, הנמתח מעל תעלת מים, שרוחבה אינו עולה על שלושה מטרים. לאחר צעידה קצרה אני פונה ימינה וממשיך ללכת במקביל לתעלה נוספת. מעלי מתנשאים בתים גבוהים, חלקם בעלי חזיתות מצודדות ואילו הטיח שעל גבי אחרים מתקלף. לרגע נדמה שאתה מהלך בין לוחות תפאורה ענקיים של סרט קולנוע או הצגת תיאטרון, ורק במשנהו אתה קולט כי מדובר בעיר אמיתית ומציאותית.


ונציה אינה העיר היחידה באירופה הבנויה על תעלות מים: גם חלקים מאמסטרדם, ברוז' וערים אחרות, שוכנות לגדות תעלות. אך לא בכדי דווקא מכל הערים ונציה היא זו אשר זכתה לכינוי "עיר התעלות" - שלא כבערים האחרות, בונציה בנויים חלקים נרחבים על תעלות. זאת ועוד, בערים האחרות נמצא בדרך כלל דרכים יבשתיות לצד התעלות ובמקביל להן, בעוד שבונציה דרכי מים הן נתיב התנועה היחיד אשר מקשר בין מקום למקום.
 
בזיליקת סן מרקו בכיכר סן מרקו, ונציה
בזיליקת סן מרקו בכיכר סן מרקו
(באדיבות: Tourist Board of the Province of Venice)
 

שייט תעלות




 

לכבוש את הים

ונציה נמצאת בצפון-מזרח איטליה וליבה שוכן על הלגונה (אזור ים של מים רדודים) בדלתת שפך נהר פו (Po) לים האדריאטי.
מקובל לומר כי העיר נוסדה על ידי תושבים, אשר בשנת 421 ברחו מהאי לידו (Lido di Venezia) הסמוך מאימתו של שבט הפרנקים, אם כי היו התארגנויות של קבוצות או שבטים בלגונה כבר לפני כן.
במאות השנים הבאות הפכה העיר לאחת מערי המדינה העשירות בעולם. כוחה הימי הלך וגבר בהדרגה והגיע לשיאו במאות ה-13 וה-14, עם כיבושה של קונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו), שהייתה אז בירתם של הביזנטים.
המתיישבים הראשונים מצאו באזור הרבה יותר מים, נתיבי מים וביצות מאשר מוצאים בה כיום. במשך הזמן יובשו ביצות בחול והוגבהו, כדי לכבוש עוד שטח אדמה מידי הים. בעקבות עבודות הייבוש הפכו האיים הקטנים והחוליים לשטח כמעט אחיד, אשר הספיק לתכנון קפדני של העיר. האופי הבסיסי של ההתיישבות בוונציה בראשית ימיה, היה של משפחה מורחבת, או קבוצת משפחות, שהכשירו וייבשו חלקת קרקע מרכזית ובנו את בתיהן סביבה. במרכז החלקה נחפרה באר מים (היכן שהיה ריכוז מספיק של מים מתוקים). גם כיום ניתן עדיין לראות מספר בארות מים מעוטרות בתבליטים, אשר פעלו באותה תקופה.
עדות נוספת לאותה תקופה היא המילה המציינת כיכר, קמפו (Campo), אשר משמעותה "שדה" בניב הוונציאני, זכר לאותן חלקות אדמה מרכזיות.
 
עד היום, השילוב בין בתי העיר לבין המים המקיפים אותה, הוא בעל אופי מיוחד: לכל בית יש למעשה שני פתחים, האחד מוביל ישירות לעבר המים ואילו השני מופנה לכיוון יבשה – סמטה, כיכר או מעבר לבית אחר, ממנו יש חיבור ליבשה. כיום יש בוונציה כ-150 תעלות מים והשיטוט בהן ובבתים שלגדותיהן מקנה, לטעמי, את אחת החוויות האורבניות המרשימות והמרתקות ביותר באירופה כולה. לא לחינם שוטפים את העיר כל שנה מיליוני תיירים, אשר רובם שבים לארצות מוצאם מלאי התפעלות מהעיר יוצאת הדופן.
כאשר אני מסייר בין התעלות ובהן אני מרגיש כי מדובר בחוויה רומנטית ומיסטית חליפות. בלילות מעורפלים היא יכולה להיות גם בעלת גוון מסתורי או מפחיד, הכל בעיני המסתכל.
בתי מלון בוונציה
 
הלגונה של דלתת נהר הפו, ונציה
הלגונה של דלתת נהר הפו  (באדיבות: Tourist Board of the Province of Venice)
 

שירים ונציאניים להנאת השטים

רוב תעלות ונציה צרות בהרבה מהתעלה הגדולה - הגרנד קאנאל, ומרבית הגשרים הבנויים עליהן צנועים מהגשר הגדול ביותר בעיר - הריאלטו, המתנשא לרוחב הגרנד קאנאל.
בהתחשב במידתן הצרה של התעלות, פותחה בעיר סירה מיוחדת, הידועה לכולנו בשם גונדולה. מדובר בסירה העשויה מעץ קל אשר מידותיה אחידות: כ-11 מטרים אורך ומטר וחצי רוחב בנקודה הרחבה ביותר בה. היא בנויה באופן כזה שרק חלקה הקטן שקוע במים. בחרטומה כעין פסלון בצבע כסף, המציין את הדוג'ה, שליט ונציה העצמאית, ושישה כפיסי עץ – אחד כנגד כל אחד מרבעי העיר. משערים כי במאה ה-16 היו בעיר כ-10,000(!) גונדולות, גונדולה לכל 20 תושבים. בעבר שימשה הגונדולה כלי התחבורה המרכזי בעיר, וכיום נותרו בה כ-300 כלי שיט מסוג זה, המיועדים לשימוש חווייתי (ויקר) לתיירים.
 
השָיָיט היחיד של הגונדולה – הגונדולייר, הוא דמות בלתי נפרדת מהנוף הוונציאני. הוא לבוש חליפת מלחים ולראשו מגבעת קש. את הספינה הוא משיט בעזרת משוט אחד בלבד, שאורכו כחמישה מטרים. לעתים, כאשר רוחו טובה עליו, הוא מלווה את השייט בשירת שירים ונציאניים להנאת השטים. כאשר הגונדולייר אינו עוסק בהשטת הספינה, הוא בדרך כלל עסוק בשכנוע מבקרים לשכור את שירותי הגונדולה שלו או במירוקה והברקתה. השטת הגונדולה. כמו גם בנייתה (בעבודת יד בלבד), נחשבות לעיסוקים מכובדים, אשר בדרך כלל עוברים בירושה מאב לבן.
 
מבט על גגות ונציה והגראנד קנאל
מבט על גגות ונציה והגראנד קנאל    (באדיבות: Tourist Board of the Province of Venice)
 


 

לחיות בתוך תמונה

התנועה בוונציה, או ליתר דיוק קשיי התנועה בה, הם רק אחד ממאפייני חיי היומיום בעיר. למבקרים בה היא נראית פעמים רבות כתמונה או כאוסף של תמונות מרהיבות. אך מסתבר כי "לחיות בתוך התמונה" עצמה הוא עניין מסובך קצת יותר מאשר להסתכל עליה. אומנם ניתן להבחין בסימני חיים אורבניים בוונציה, אך מספר תושבי העיר צנח מ- 140 אלף טרם מלחמת העולם השנייה, ללא יותר מאשר 75 אלף תושבים כיום.
סיבות רבות לכך. ראשית, קשיי התחבורה: במרביתה שטחה של ונציה אין דרכים יבשתיות, כך שתושב העיר חייב להחנות את רכבו באחד ממגרשי החנייה הגדולים, הממוקמים בשולי העיר, ולנוע בה רגלית או בכלי שייט. בנוסף, כל פעולה שגרתית, הן ברמת הפרט (כמו תחזוקה ושיפוץ מבנה) והן ברמה המוניציפאלית (כמו הרחבת תעלה, תיקון גשר או פינוי אשפה) הופכת למסובכת יותר וליקרה יותר, כך שאין זה פלא כי יוקר המחייה בוונציה הוא הגבוה ביותר מבין כל ערי איטליה. השיטפונות אשר פוקדים את העיר כל שנה (בדרך כלל שיאם הוא בחודשים מרץ ואפריל), מקשים על החיים השגרתיים, מחד גיסא, ועל שימור ותחזוק המבנים ואוצרות האומנות הנדירים של העיר, מאידך גיסא. ואם כל זה לא די, הרי שנחילי התיירים העטים על העיר, במיוחד בחודשי הקיץ ובעת הקרנבל בחורף, לא תורמים לאווירת חיים נינוחה, למרות שהם מהווים בסיס איתן לפרנסת רבים מתושביה.
 
קרנבל המסכות של ונציה, כמו מתוך תמונה
קרנבל המסכות של ונציה, כמו מתוך תמונה  (צילום: יובל נעמן)
 

כיכר סן מרקו - חדר האורחים של ונציה

אחד הנושאים המרתקים בוונציה הוא תחום הבנייה ותחזוקת המבנים. במשך הזמן פותחה בעיר שיטה מיוחדת לבנייה בתשתית המימית, המבוססת על החדרת כלונסאות עץ ארוכות לבוץ, עד הגיען לשכבה מוצקה יותר. לאחר מכן, כאשר היסוד הונח, שופכים מספר שכבות של חול וחומרי מילוי אחרים, ורק עליהם מתחילים להקים את המבנה.
היום, כאשר למעשה כל העיר בנויה ואין בה בנייה חדשה, מושקעים מאמצים רבים בשימור הקיים. כך למשל נראה על חלק מקירות המבנים לוחות או עמודי מתכת, אשר תפקידם למנוע או לעכב את שקיעת הבתים. גם שיפור או שיפוץ תעלה וגשר הן פעולות לא פשוטות, אשר מחייבות חסימת התעלה לכניסת מים, ייבושה או לפחות הורדת גובה פני המים בה, כדי שניתן יהיה לבצע את העבודה.
 
מסכת זו של קשיים לא מנעה מבני העיר להקים שכיות חמדה ארכיטקטוניות, שגולת הכותרת בהן היא הכיכר אשר נפוליאון כינה בשם "חדר האורחים של ונציה" – כיכר סן מרקו (Piazza San Marco). כיכר זו, אחת המפורסמות בעולם, מלבן ענק המוקף מבנים יפהפיים, אינה פרי תכנון מוקדם אלא תוצר של התפתחויות היסטוריות. הכיכר קרויה על שם מרקוס הקדוש, אחד מהאבנגליונים (מפיצי בשורת הנצרות הראשונים), שסוחרים ונציאנים מאלכסנדריה גנבו את עצמותיו בשנת 828. כך הפך סן מרקו לפטרונה של העיר, וסמלו, האריה המכונף, לסמלה של הרפובליקה הוונציאנית העצמאית.
בתי מלון בקרבת פיאצה סן מרקו
 

הבזיליקה של סן מרקו

מספר שנים לאחר מכן הוחל בבניית בזיליקה אשר תשמש קברו של הקדוש. בהדרגה הוכן המשטח המלבני הגדול השוכן ליד המים, עליו נמצאת הכיכר כיום, כדי שישמש מרכז דתי וחילוני של הישות העצמאית הוונציאנית. אין ספק כי שני המבנים הבולטים ביותר בכיכר הם הבזיליקה של סן מרקו ((Basilica di San Marco  וארמון הדוג'ים (Palazzo Ducale)– שליטי ונציה העצמאית.
הקתדרלה משמשת כיום, כבעבר, לחגיגות דתיות ושלטוניות ולא לתפילות שגרתיות של מאמינים. מדובר באחת מהכנסיות העשירות והאקלקטיות ביותר בעולם הנוצרי כולו, שילוב יוצא דופן בין אדריכלות מערבית לבין אדריכלות ביזנטית-מזרחית. חזיתות הכניסה, המקושתות ומעוטרות בסגנון גותי, מכוסות בציורים מרשימים, אשר הבולט בהם הוא תיאור העברת גופתו של מרקוס הקדוש אל הבזיליקה. מעל לדלת הראשית ניתן לראות גילופים נפלאים בסגנון רומנסקי.
פנים הכנסייה מסנוור את כל רואיה, פשוטו כמשמעו. קירותיה מכוסים באלפי אבני פסיפס מצופות זהב, השפעה ביזנטית מובהקת. בפינה של הבזיליקה הענקית בולט מוצג נוסף – ארבעת סוסי הברונזה, שהעתק שלהם קיים גם בחזיתו החיצונית של הבניין. הסוסים קשורים לפיסת היסטוריה מרשימה אחרת. הם הובאו מקונסטנטינופול בשנת 1204, אז יצאו עשרות אלפי ונציאנים לכיוון ירושלים במסגרת מסע הצלב הרביעי. בדרכם הם עברו בבירה הביזנטית וכבשו אותה, מביאים איתם בין השאר את הסוסים – עבודה יוונית-רומית מהמאה השלישית לספירה. אולי בבחינת, הגונב מגנב פטור...
 
הבזילקיה והיונים בכיכר סן מרקו, ונציה
הבזילקיה והיונים בכיכר סן מרקו
(באדיבות: Tourist Board of the Province of Venice)
 
 

ארמון הדודג'ים – עושר בלתי נתפס

כאשר יצאתי מהבזיליקה בדרכי לארמון הדוג'ים הסמוך, לא יכולתי שלא להבחין באחד מה"סמלים המסחריים" של הכיכר – המוני היונים השוהות בה דרך קבע, ונוהגות ללקט מדי פעם זרעונים המושלכים להן על ידי התיירים. לאחר אתנחתא קצרה וקלילה עם בעלי הכנף, נחזור לעסוק בפן רציני של ונציה העצמאית, או כפי שהיא כונתה באיטלקית "לה סרנסימה" – הרצינית, הגדולה.
המשפחות השליטות בעיר הבינו כי כדאי שאדם אחד ייצג אותן, וכך נבחר, בסוף המאה השביעית, השליט הראשון, אשר כונה דוג'ה. עד המאה ה-12 היה הדוג'ה שליט יחיד, אשר פעמים רבות נרצח על רקע מאבקי כוח בין משפחות ועדות יריבות. 
במאה ה-12 חל שינוי בצורת הממשל: סמכויות הדוג'ה צומצמו והוא נבחר לכל ימי חייו, מבין חברי המועצה הגדולה – גוף עצמאי אשר כלל את נציגי המשפחות החשובות בעיר. במקביל הוקמו שני גופים נוספים: סנאט, אשר היה אחראי למדיניות החוץ, והמועצה הקטנה, אשר ניהלה את עניני הפנים. כך הוקמה מערכת מורכבת של איזונים ובלמים, אשר מנעה שלטון יחיד. דוג'ה אשר לא ציית לכללי המשחק הפוליטי וניסה לרכז בידיו יותר סמכויות מאשר הותר לו, שילם על כך בתפקידו ולעתים גם בחייו. בדיעבד, שיטת שלטון זו הייתה אחת הסיבות ליציבותה של ונציה ולעליית כוחה במשך מאות בשנים.
 
ארמון הדוג'ים הוקם כמשכן לשליט וליתר מוסדות השלטון. גרסתו הראשונה הוקמה כבר במאה התשיעית, אך מרבית הארמון הנוכחי הוקם במאה ה-15. חיצוניותו של הארמון בולטת בשיש בעל גוון ורוד מעוטר ומקושט. קומת הקרקע נתמכת על ידי 36 עמודים, המקיפים חצר רנסאנסית מרשימה, שבאחת מקצותיה חזית ובה שעון קיר משנת 1615. מתחת לשעון נפערת כניסה למעבר, המוליך לכיוון הבזיליקה, בו עשו הדוג'ים את דרכם הקצרה מהארמון לעבר הכנסייה, בה הוכתרו לשליטים.
בארמון עצמו חדרים ואולמות רבים, אשר אכלסו את מוסדות השלטון, כמו גם את מגורי הדוג'ה ומשפחתו. שיטוט במקום יכול להקנות מושג מה על ממדי העושר הבלתי נתפס של ונציה דאז. אינדיקציה אחת מני רבות לעושר זה יכול לשמש ציור השמן הגדול בעולם של טינטורטו, צייר בן ונציה, המכסה את קירות אולם המועצה הגדולה.
 
ארמון הדודג'ים, כיכר סן מרקו, ונציה
ארמון הדודג'ים, כיכר סן מרקו   (באדיבות: Tourist Board of the Province of Venice)
 

גשר אנחות האסירים

אחד מהאתרים המפורסמים ביותר של אזור הכיכר קשור גם הוא לארמון הדוג'ים – גשר האנחות (Ponte dei Sospiri)מהמאהה-17, אשר מחבר בין הארמון לבית הכלא הסמוך לו. הגשר נקרא כך על שום האנחות, אשר נהגו האסירים להשמיע בדרכם האחרונה מהכלא לעבר אתר ההוצאה להורג, אשר נמצא בכיכר עצמה.
 
ביקור בכל מבני הכיכר המרשימה מצריך זמן רב, כמו גם יריעה רחבה יותר כדי לתארם. במסגרת זו כדאי אולי לציין את הקמפנילה (Campanile), מגדל הפעמונים המרשים של הבזיליקה, אשר מתנשא לגובה של 98.6 מטרים. מגדל הפעמונים נהרס בשנת 1902, כ-990 שנים לאחר שהוקם, ונבנה מחדש במתכונת דומה לזו המקורית.
אולי יש סמליות בעובדה כי עיצובה הסופי של כיכר סן מרקו נקבע דווקא בתקופתו של נפוליאון, אשר כבש את העיר בשנת 1797 ובכך הביא את הקץ ליותר מ-1,300 שנים של ונציה עצמאית. באגף אשר נבנה על ידו שוכן מוזיאון צ'יויקו קורר (Museo Civico Correr) ובו מוצגים שונים מההיסטוריה של העיר, כמו גם עבודות ציור ופיסול רבות.
 
גשר האנחות, ונציה GOTRAVEL הקמפנילה של בזיליקת סן מרקו, ונציה
גשר האנחות והקמפנילה של בזיליקת סן מרקו
(באדיבות: Tourist Board of the Province of Venice)
 
 

בית יוצר לאומנים

לא ניתן לדבר על ונציה מבלי להזכיר, באותה נשימה, את הקשר של העיר לכל תחומי התרבות והאומנות. אפשר אף לומר, ללא חשש להגזמה, כי קשה לדבר על התרבות המערבית ללא ציון תרומתם של בני ונציה לעיצובה. גם הכללתה של העיר בין אתרי מורשת התרבות של אונסק"ו נראית טבעית.
מבין המלחינים בני העיר ניתן למנות את ויוואלדי ומונטוורדי. בן העיר נוסף, קרלו גולדוני, הוא מחבר הקומדיה דל'ארטה המפורסמת- "משרתם של שני אדונים". עם האנשים אשר נולדו בוונציה נמנו גם הנוסע המפורסם מרקו פולו והמאהב האגדי קזנובה.
ונציה נודעה במשך השנים במסורת טיפוח של אומנים. כך התפתח בעיר מוסד בשם "סקולה" (Scuola) – מוסד ציבורי אשר אומן התבקש לעטרו תוך כדי מתן תגמול חומרי מתמשך. הסקולה המפורסמת ביותר היא זו של רוקו הקדוש(Scuola Granse di San Rocco). מדובר במבנה שהיה שייך למסדר נוצרי עשיר ובשנת 1564 הוכרזה תחרות לקישוטו. הזוכה היה הצייר טינטורטו, שבילה 23 משנותיו בציור 54 תמונות ענק, הפרושות על קירות הבניין ותקרותיו. 
מבין האומנים הוונציאנים הרבים הנוספים נזכיר עוד את הצייר טיציאן ואת הפסל סנסובינו.
הקשר האמיץ של העיר לתחומי האומנות השונים נמשך עד לימינו אלה. כך נוכל לחזות באוסף פגי גוגנהיים (Peggy Guggenheim Collection), מוזיאון מרשים לציור ולפיסול של המאה ה-20 הממוקם בתפאורה הולמת, בארמון מהמאה ה-18 הניצב על גדת אחת מהתעלות הגדולות של העיר. 
 
מסכות בקרנבל המסכות של ונציה מסכות בקרנבל המסכות של ונציה
מסכות בקרנבל המסכות של ונציה, עוד התמחות של אומני ונציה   (צילום: יובל נעמן)
 

הקרנבל של ונציה

למשך כשבוע וחצי בחורף משנה ונציה פניה. העיר היפה הופכת לתפאורה צבעונית, תפאורה להצגה הגדולה של הקרנבל. לקרנבל בוונציה שורשים רבים – החל מהצורך הפונקציונאלי להינתק מדמותך האמיתית לזמן קצר, על ידי חבישת מסיכה ויצירת אפשרות לחילופי תפקידים, ועד להשתלבות במסורת הקתולית של ציון הכניסה לתקופת צום הלנט - 40 ימי החול (להוציא ימי א') המקדימים את חג הפסחא, בהם לפי המסורת אין אוכלים בשר (קרנבל: קרנה=בשר וואל=פרידה). זוהי גם הסיבה לכך שתאריך תחילת הקרנבל אינו קבוע, כיוון שהוא מחושב בהתאם לתאריך בו חוגגים הקתולים את חג הפסחא.
מקור אחר של החג הוא מקור היסטורי: כיבוש מחוז פריולי על ידי ונציה בשנת 1162 הוליד מסורת של חגיגות, אשר נערכו מדי שנה בכיכר סן מרקו. במשך השנים אופי החגיגות לבש ופשט צורה ולימים התלכדו טקסי חגיגות אלו, אשר היו מלוות בשירה ובריקודים, עם החגיגות האחרות.
עלייתה של הקומדיה דל'ארטה ביססה למעשה את השימוש במסכות בעת הקרנבל. החל מהמאה ה-16 חלק לא מבוטל מהמסכות היו כאלו אשר נעשה בהן שימוש בהצגות הארטיסטיות של הז'אנר. הקרנבל נחוג ברציפות במשך מאות בשנים ושולבו בו גם טקסים אשר ביטאו את הקשר המיוחד של ונציה עם הים. כיבושה של העיר על ידי נפוליאון קטע באחת את קיום מסורת הקרנבל והיא חודשה (מסיבות תיירותיות-כלכליות) רק בסוף שנות השבעים של המאה ה-20.
עיקרו של הקרנבל בוונציה אינו ריקודים עליזים וסוחפי קהל ברחובות. גם מספר האירועים הציבוריים הפתוחים לקהל הרחב מועט יחסית. בימי הקרנבל מתמלאת העיר במאות עוטי מסיכות ותחפושות, ביניהן בולטות מסכות חסרות הבעה העשויות מגבס או מעיסת נייר, אשר הותאמו באופן אישי לתווי הפנים של החובשים אותן.
הקרנבל מרהיב ואלגנטי ויש האומרים גם קצת מרוחק וסטרילי. החוויה המרכזית בקרנבל של ימינו היא שיטוט בכיכרותיה של העיר ובין תעלותיה, תוך כדי עיון מדוקדק בתחפושות ובמסכות המרשימות, אשר החובשים אותן נהנים להציגן בפני כל. פן אחר, ממוסד יותר, של הקרנבל הוא שורה ארוכה של אירועים ומסיבות "סגורים" הנערכים בבתי קפה, במסעדות או בבתים פרטיים. המעונין לחגוג באירועים ממוסדים יותר מסוג זה יכול לעשות זאת לאחר תשלום דמי השתתפות יקרים.
 
מסכות בקרנבל המסכות של ונציה מסכות בקרנבל המסכות של ונציה
קרנבל המסכות של ונציה, כמו מתוך תמונה  (צילום: יובל נעמן)
 



בתי מלון מומלצים במרכז ונציה (בקרבת כיכר סן מרקו)

מלון לה איסולה (Hotel Le Isole) הוא מלון בוטיק (3 כוכבים), הממוקם במיקום נוח לטיול באתריה המרכזיים של ונציה, במרחק 300 מ' מכיכר סן מרקו. הבניין המשופץ מהמאה ה-16 מציע חדרים זוגיים וחדרי משפחה ממוזגים. ארוחת בוקר עשירה מוגשת בחדר האוכל, המשקיף לחצר הפנימית, ובחודשי הקיץ גם בחוץ. הצוות שירותי ואדיב ומציע גם שירותי קונסיירז'. תחנת אוטובוס המים שליד המלון, מציעה קישור לתחנת הרכבת ונציה סנטה לוצ'יה ולנמל התעופה מרקו פולו.
מלון לה איסולה – השוואת מחירים
 
מלון איי קוואליירי די ונציה (Hotel Ai Cavalieri di Venezia) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם 500 מ' מכיכר סן מרקו. המלון מציע חדרים וסוויטות עם מיזוג אוויר, מיני בר, פינת תה/קפה. מתקני המלון מונגשים לבעלי קשיי ניידות. צוות המלון אדיב וישמח לסייע בהכוונה לאתרי העיר.
מלון איי קוואליירי די ונציה – השוואת מחירים

בתי מלון מומלצים בוונציה   בתי מלון מומלצים בוונציה
בתי מלון מומלצים בוונציה   בתי מלון מומלצים בוונציה
בתי מלון בקרבת כיכר סן מרקו - למעלה - מלון לה איסולה, למטה - מלון איי קוואליירי די ונציה




 
ונציה – עיר שלא תמיד היא נראית אמיתית, כפי שהיטיב להגדירה הסופר תומאס מאן, שביטא יחס דו-ערכי לעיר בה מתרחשת עלילת ספרו מוות בוונציה:
"זוהי ונציה, מחניפה למבקר בה ביופייה עד כדי עורר חשד - חציה האחד סיפורי אגדות וחציה האחר מלכודת תיירים".
 
 
מידע נוסף
סדרת כתבות על הרי הדולומיטים
שווקי חג המולד באיטליה





רמי דברת אודות הכותב
ד"ר רמי דברת, חורש את העולם עם מצלמה ומעביר הרצאות חוויתיות על מסעות, תרבויות וטיולים בעולם. ניסיון עשיר בהרצאות למגוון של קהלים, מוסדות וגופים. מעביר קורסים בבית הספר המרכזי להשתלמויות של הסתדרות המורים. דוא"ל: ramidov@zahav.net.il

רמי עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של רמי.








מספר צפיות: 19119
2569