s america_120(2).jpg)
.jpg)
קרנבל המסכות של ונציה
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין
כבר שנים שאני מתרוצץ בעולם כאחוז תזזית, מחפש קרנבלים, פסטיבלים ואירועים פולקלוריסטיים. אומנם יש קרנבלים שעולים על זה של ונציה בשמחה, בתהלוכות ובהשתתפות הקהל, אבל בשום מקום בעולם אין תפאורה מושלמת לקרנבל כמו זו של ונציה העתיקה.
ונציה של טרום בוקר. אני יוצא ממלוני בפאתי כיכר סן מרקו ( Piazza San Marco ), אל העיר הקרה, לוגם קפוצ'ינו באחד מבתי הקפה ושם פעמיי אל קו המים. שם, במקום בו מזדקרים ארמונות מפוארים, מתקשטת העיר היפה ביותר בתבל בעשרות דמויות מעוטרות, מאופרות ולבושות בשמלות מלמלה, חלקן הגדול חובש מסכות. הן עומדות בתנוחות מיומנות מול עשרות הצלמים מכל העולם, שמנסים להנציח אותן באור ראשון, על רקע האיים והכנסיות.
כשכיכר סן מרקו לובשת חג
מכל עבר מופיעות דמויות נוספות, כל אחת מפליאה מרעותה. זוגות שלובי זרוע מהלכים בצעד מלכותי, מלאכותי ומגוחך משהו, מקפידים לראות ובעיקר להיראות. אני לא מצליח לשלוט בהתלהבותי ורץ כאחוז אמוק להנציח את היצירות המושקעות הללו. הכיכר נשטפת בקרניים חזקות של שמש נדיבה, כתמי אור חזקים מרצדים על הקירות, אני מצלם ללא הרף, כאילו מנסה לאצור בקרבי ולקחת עימי הביתה את כל היופי הזה.
לא תמיד השמש נדיבה כל כך ולא תמיד מזכה את החוגגים והצופים באור חד. לעיתים מצאתי את עצמי ביום חורפי, בו מתערבבים להם מים ושמיים, ערפילים מכסים את העיר, עננים נמוכים עוטפים בשמיכה את המבנים ודומה כי העיר כולה נמוגה. באותם רגעים מיסטיים, כשאד לבן עוטף את התבליטים והפסיפסים, צצות מתוך הכיכרות, הרחובות וכאילו מעל סמטאות המים דמויות מחופשות, המקשטות את העיר במערבולת צבעונית.
ונציה ( Venezia ) היא עיר הבנויה על פני 117 איים קטנים וצפופים. יש בה כ- 150 תעלות, למעלה מ- 400 גשרים והרבה מאוד סמטאות מפותלות כשבלולים. ברחבי העיר פזורים עשרה כיכרות קטנות, מעוטרות בפסלים ומוקפות במבנים מרהיבים, ברים ובתי קפה.
לאחר ארוחת הבוקר אני יוצא אל הכיכר, השקט של השחר פינה את מקומו להמולת היום. מאות בני אדם גודשים את העיר. כיכר סן מרקו היא פיאצה גדולה, ואחת הכיכרות היפות בעולם, כיכר מונומנטלית ורבת הוד. הפיאצה מוקפת מבנים, שהמרהיב מכולם הוא בזיליקת סן מרקו שם פטרון העיר. על המבנה פסיפסים נהדרים בהשראה ביזנטית, הבולעים את האור בדרגות שונות ובכל שעה נראים אחרת. בתי הקפה מסביב, בהם מנגנים בדרך כלל מוסיקה קלאסית, מעניקים תחושה של טרקלין. הכנסייה, כמו מגדל הפעמונים שלה, מוסיפים הדר לאירוע.
הדמויות בקרנבל המסכות של ונציה מהלכות בצעד מלכותי ונהנות מתשומת הלב
יעדי ביקור חשובים בוונציה (1-11), המוזכרים בכתבה היכרות עם ונציה ובכתבה אתרים מרכזיים בוונציה,
שדה התעופה של ונציה (12), ובתי מלון מומלצים:
מלון לה איסולה | מלון איי קוואליירי די ונציה במרכז העיר
מלון הילטון גארדן אין ברובע מסטרה ליד שדה התעופה
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
לפלס את הדרך בזרם
אסור ללכת מהר בוונציה. גם לא בתקופת הקרנבל. כל תעלה היא לא רק נתיב תחבורה אלא גם זירת התרחשויות. אני מפלס את דרכי בתוך זרם אנושי; לעתים נתקל באומני רחוב המציגים את כישוריהם, לעתים פוגש להטוטן המציג את יכולתו, או צייר מסכות היוצר יצירת אומנות בת חלוף על פני כל דורש. לעיתים חוצה את דרכי תהלוכה קטנה ומאורגנת.
לבסוף אני מגיע אל גשר ריאלטו נדחק עם המוני האדם לתצפית על התעלה הגדולה – קנאל גראנדה (Canal Grande), שרוחבה 40-100 מ', צורתה כ- S הפוכה ולאורכה שטות סירות שונות. בין הסירות אני מזהה סירת משטרה, סירת אמבולנס, סירות אוטובוס ציבורי, המכונות ופורטו (Vaporetto), ואפילו סירת זבל. אני נדחק בין המחופשים שעלו לגשר, כדי להצטלם לצד המנעולים המסמלים את תקוות האוהבים, שהשליכו את מפתחותיהם אל המים. לאחר התצפית, אני עושה הפסקה מתודית לצורך מילוי מצברים, זולל כמה כריכים בבר טיציאנו (Tiziano), לוגם כוס קמפרי עם סודה וחוזר לשוטט בסמטאות.
גשר ריאלטו, מעל התעלה הגדולה בוונציה (צילום: blaze_rob)
נופי ונציה מקו המים
לאחר הפוגה קצרה, אני יוצא לשייט בסירת אוטובוס כדי להתבונן בארמונות ובמוזיאונים מתוך התעלה. אני משתאה כיצד מושבה זו של פליטים הפכה את מקום מקלטם לאחד המקומות החשובים והעשירים באירופה. לאורך התעלה אפשר למצוא כמאתיים ארמונות בשלל סגנונות בנייה, החל מגותיקה מאוחרת, דרך רנסנס, בארוק ואפילו רוקוקו, עם השפעה מזרחית ייחודית – תוצאה של קשרי המסחר עם המזרח.
בארמונות מרוכזים אוספי אומנות רבים, שמעידים על עושרן של משפחות האצולה ועל חיבתן לאומנות. שייט בתעלה, כמו טיול בסמטאות ונציה, שווה ערך לביקור במוזיאון, במובנים רבים. ונציה הייתה מעצמה ימית שחלשה על דרכי הסחר העולמיים. החל מהמאה ה- 15, היא הפכה לכוח כלכלי אדיר, מרכז תרבותי, יעד לסוחרים, דיפלומטים ואנשי רוח, שהתנקזו לכאן ממזרח וממערב. כ
במהלך השייט חולפות על פני גונדולות ציוריות ועליהן זוגות מאוהבים ומוקסמים. הגונדולה היא ללא ספק סמלה המסחרי של ונציה. בעבר היא הייתה הלימוזינה של העשירים וכיום היא משמשת בעיקר כדרך תיירותית ומוצלחת להתבונן בעיר מלמטה, מקו המים.
כתבה על ונציה - עיר התעלות
סיור בין התעלות והאתרים של ונציה היפהפייה בזמן קרנבל המסכות
אירועי הקרנבל של ונציה
בקרנבל ונציה ישנם כמה אירועים מרכזיים. ראשית, הקרנבל נפתח בתהלוכת פתיחה בסגנון ימי הביניים. המחופשים צועדים חמורי סבר, ללא ריקוד, ענטוז או שמחה. אירוע מרגש קצת יותר הוא "ירידת המלאך": דמות מכונפת, לבושה בשמלה כחולה עתירת קפלים, נראית בראש מגדל הפעמונים של בזיליקת סן מרקו. האישה, המסמלת מלאך, מחליקה על הכבל ו"יורדת מהשחקים" אל העיר. ההמון מוחא כפיים, מעודד בשמחה והופ – גמרנו. ההמון חוזר להסתובב ברחובות שסביב.
אחד האירועים החשובים בקרנבל הוא תחרות המסכה היפה ביותר ( la maschera più bella ). התחרות נערכת בסוף השבוע האחרון של הקרנבל. חבר השופטים הבין-לאומי בה מורכב ממעצבי אופנה וממעצבי תחפושות.
מי יזכה בתחרות המסכה היפה ביותר? (צילום: Neyya)
למעשה, האירועים בקרנבל ונציה אינם משמעותיים. בניגוד לקרנבל בוורונה הסמוכה, לקרנבל בטרינידד, במלטה, או אפילו בפאסנאכט של שוויץ, מדובר כאן בהבעה אישית ולא קבוצתית. בעבר הרחוק היה זה אירוע קהילתי פרוע וחסר מעצורים, אך היום מדובר באירוע תיירותי, מעוצב ומאופק.
לעיתים ישנה תהלוכת נושאי לפידים, הד לימים קדומים, בהם ייצגה האש כְּלָיָה והרס מוחלט שלאחריו באה צמיחה מחודשת. בעבר התאפיינו הקרנבלים בהדלקת מדורות ברחוב ובטקסים הקשורים באש. כיום נותרו רק התהלוכות ולעתים גם מחולות עם לפידים.
לעיתים קרובות, בעיקר בשעות הלילה, חולפת ברחובות, או לגדת הלגונה, תהלוכה של מתופפים. הם לבושים בסגנון ימי הביניים ובדרך כלל עם כובע נוצה לראשם. מכניסים להילוך האיטי שמסביב מעט מקצב אקסטטי. כמו פעימות לב בעת מאמץ.
האירוע המלהיב ביותר הוא תחרות הסירות בקנאל גראנדה. התעלה הופכת בימי הקרנבל, ובעיקר בימי ראשון, לפנטזיה של סירות צבעוניות, מונעות במשוטים בלבד. חלקן גונדולות וכולן עמוסות בחוגגים מחופשים, הצובעים את התעלה והופכים אותה לערבוביה נפלאה של צבעים פסיכודליים.
הקרנבל, שאמור היה להימשך ארבעה ימים, נמתח לתקופה של שבועיים, ומושך אליו מדי שנה כ- 3,000,000 תיירים. המחירים היקרים מאמירים עוד יותר, אבל המאמץ שווה.
אירוע הפתיחה של הקרנבל – מצעד סירות צבעוני נפלא בתעלת קאנארג'ו
הקרנבל הוונציאני – יופי צרוף
בניגוד לקרנבלים של ברזיל, קולומביה או בוליביה, קרנבל ונציה הוא חגה של אוכלוסייה שבעה ועשירה. האיטלקים של ימינו נהנים ממשאבי זמן וכסף, ומשקיעים בתחפושות היקרות. ולא מדובר רק באיטלקים – חלק ניכר מהמחופשים בקרנבל הם צרפתים, אוסטרים ובעיקר גרמנים.
קל להתנגד לקרנבל של ונציה, שהרי איננו קרנבלי כלל עיקר. הממד הכאוטי נעדר ממנו לחלוטין. אין בו את הקצב של ריו דה ז'נירו, לא את האקסטזה של באהיה, לא את השורשים התרבותיים של אורורו, לא את החגיגיות של טרינידד ולמען האמת, הוא רחוק מהאותנטיות של קרנבלי איטליה המוכרים מוורונה, ויארג'ו וערי פוליה. ובכל זאת, השילוב של העיר המלכותית, הארמונות המפוארים, היצירות הארכיטקטוניות, תעלות המים המרשתות את העיר, צבעי הפסטל הרכים, מקבל משנה יופי על ידי המחופשים. השילוב הזה הוא חזיון נדיר. אכן, לא שאיפה אל הכאוס, לא שורשים פולקלוריסטיים, אלא רק יופי צרוף.
הדמויות בקרנבל ונציה מאופקות ומרוחקות, מאפשרות להתבונן בהן מהצד, אך לא מתקרבות (צילום: גילי חסקין)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
שורשי קרנבל ונציה
הקרנבל הוונציאני מופיע לראשונה בכתובים ב- 1094, במגילת הזכויות של דוכס ונציה ויטאלה פאליירו. הוא כנראה נחוג לראשונה כבר במאה ה- 10. בשנת 1162, ונציה ניצחה בעימות את אולְרִיקוֹ, הפטריארך של אקווילה. מאז נהגו התושבים לציין את האירוע בהתכנסות ובריקודים ב אירוע שהתמזג עם חגיגות הקרנבל. פסטיבל זה היה לרשמי ומאורגן יותר בתקופה הרנסנס. במאה ה- 17 שימר הקרנבל את תדמיתה היוקרתית של ונציה ברחבי אירופה.
החגיגות של אז נפתחו בטקס בו עברה ברחובות שיירה של פרים מקושטים בפרחים – סמלי הפריון, שפסעה בסמטאות המפותלות, עד לכיכר סן מרקו. במרכז הכיכר, על במה מוגבהת, ישב הדוג'ה (דוכס ונציה) ופמלייתו. אז, בטקס רב רושם, כרתו את ראשי הפרים. ייתכן שהדבר סימל את דאגת הדוג'ה לבשר עבור צאן מרעיתו וייתכן שהדבר סימל את תחילת החגיגות, שלאחריהן תחל תקופה חדשה. לאחר הטקס נפתח שבוע של חגיגות רבות, כולל תחרויות של סירות ושל תחפושות, נשפים וארוחות שחיתות. בתקופת הקרנבל נהגו להוזיל את מחירי המזון, כדי לאפשר להמונים זלילה רבתית, בעיקר של בשר, שנחשב למאכל האהוב על האלים.
היה זה אירוע קהילתי פרוע ביותר. אנשים שפכו מים מהמרפסות על ראשי העוברים ושבים ברחובות, פזרו קמח ושברו ביצים סרוחות. מעשי הטירוף האמתיים נשמרו תמיד ליום האחרון של הקרנבל. בחורים צעירים נהגו לרוץ ברחובות כשהם אוחזים בלפידים בוערים. בערב הגיעה ההתלהטות לשיא ובאה לידי ביטוי באורגיה של מחולות, השתוללות, שירי זימה ושירים ששמו ללעג את המעמדות העליונים, את השלטון ואת קודשי הכנסייה. אם לא די בכך, הוסיפו בקרנבל ונציה חטא על פשע, וחוללו את הקודש גם ברמה האזרחית – דמות הדוג'ה הושמה ללעג ולקלס.
בעבר היה קרנבל ונציה אירוע פרוע בו נשברו כל הנורמות ואפילו אצילים ודוכסים הושמו ללעג (צילום: גילי חסקין)
אז איזו מסכה תבחרו לקרנבל?
במאה ה- 18 התפרסם הקרנבל הוונציאני ברחבי העולם כולו. הוא קנה לו שם במיוחד בזכות המסכות, שהחוגגים השקיעו בהן הרבה מרץ ויצירתיות. המסכות עשויות מעיסת נייר, נצבעות ביד ומקושטות בנוצות ובאבנים טובות. לצד המסכות היוקרתיות, המוצגות בחלונות ראווה מעוצבים, נמכרים בדוכני העיר גם מסכות פלסטיק זולות,"מייד אין צ'יינה".
בעבר, הקפידו החוגגים ללבוש את התלבושות האופייניות, המייצגות את הדמויות המסורתיות. הן עדיין קיימות, אם כי צריך לחפש אותן. לעתים נראות מסכות המייצגות את בכחוס – אל היין של התקופה הקלאסית, לעתים מופיעות מסכות של מלאכים או שטן, שמקורן בראשית ימי הביניים ובעיקר מסכות המייצגות דמויות מתוך הקומדיה דל'ארטה, תיאטרון הרחוב האיטלקי, ומסכות אחרות מתוך הפולקלור האיטלקי.
המסכה הפופולרית ביותר היא הבאוטה ( Bauta ). היא סמלה המסחרי של ונציה, כמעט כמו הגונדולה. מסכה זו נועדה לכסות את הפנים לחלוטין ובנוחיות. צבעה המקורי היה לבן מבהיק, אך כיום היא מצופה בצבע זהב. מאפייניה המסורתיים הם אף בולט במיוחד, גבות זקופות, סנטר בולט מאוד כלפי חוץ והיעדר פה. הסנטר דמוי המקור של המסכה מעוצב כך שחובש המסכה יוכל לדבר, לאכול, ולשתות מבלי להזיז אותה, וכך להישאר אלמוני. לעיתים קרובות המסכה מלווה גם שכמייה אדומה או שחורה, הנקראת טאבארו (Tabarro) ובכובע שלו שלוש פינות. מסכות כאלו היה חובש קאזנובה כשהיה יוצא לצוד את טרפו בנשפים של המאה ה- 18. ייחודה של הבאוטה הוא תיבת התהודה שלה שמעוותת את קולו של מי שחובש אותה, דבר שמסייע לשמירת האנונימיות.
הבאוטה היא המסכה המפורסמת ביותר, והיא לרוב מלווה בשכמייה ובכובע בעל שלוש פינות (צילום: Gabor Fejes)
אחת המסכות המוזרות בוונציה היא מסכת רופא המגפה ( Medico della Peste ). מסכה זו התחילה כאמצעי זהירות שנקט שארל דה לורם (Charles de Lorme) , רופא בן המאה ה- 17, בעת שטיפל בקרבנות המגיפה.
המורטה (Moretta היא מסכת קטיפה עגולה ומוארכת בעלת ארובות עיניים רחבות. אין לה שפתיים או פה. מקורה במסכת ההסוואה בצרפת של המאה ה- 16. המסכה הייתה גדולה דיה כדי להסתיר את זהותה של האצילה שחבשה אותה. כדי שהמסכה תישאר במקומה אחזה המתחפשת בשיניה כפתור או רתמה ומשום כך לא יכלה לדבר. לכן כונתה המסכה " "Servetta muta (מילולית: המשרתת האילמת).
מסכת הוולטו ( Volto ) מודרנית יותר. היא מכסה את כל הפנים לרבות הסנטר, משתרעת לאחור ונקשרת בסרט. שלא כמו במורטה, בוולטו משורטטים פרטי הפנים. מכיוון שהסנטר והלחיים מכוסים לגמרי, חובשי מסכת הוולטו מנועים מלאכול או לשתות.
מסכה פופולרית אחרת היא הקולומבינה (Colombina) . זוהי חצי מסכה, המכסה רק את העיניים, האף ואת החלק העליון של לחיי המתחפש. לעתים קרובות המסכה מקושטת בזהב, בכסף, בבדולח ובנוצות. מסכה זו קרויה על שם משרתת קלת דעת, שהייתה אחד התפקידים הנחשקים בקומדיה דל'ארטה.
בנוסף לבאוטה ישנן מסכות רבות אחרות, ביניהן המורטה, הוולטו ומסכות קומדיה דל'ארטה (צילומים: גילי חסקין)
דמות קלאסית נוספת מהתיאטרון האיטלקי היא פנטלונה (Pantalone) , ה"אדם הלובש מכנסיים". בדרך כלל זוהי דמות של אדם זקן, שאפו ענק כמו מקור של עורב והבעתו עצובה. גבותיה של הדמות גבוהות ועיניה מלוכסנות (בתיאטרון, עיניים מלוכסנות משמען חוכמה). "מכנסיים" הוא כינוי לסוחר קשיש ורכושני, המגלם לעיתים קרובות את אביה או מחזרה של הכלה. הוא מכונה כך, משום שבכיסו מצויים הכסף והתאווה.
ארלקינו (Arlecchino) – באיטלקית "מוקיון" – הוא דמות המשרת בקומדיה דל'ארטה, משולל ההיגיון אך מלא רגש. המסכה המייצגת אותו היא חצי מסכה, שבמקור הייתה עשויה מעץ ולאחר מכן מעור הצבוע שחור. למסכת ארלקינו אף זקוף, קצר ובולט. יש לו גבות רחבות, עגולות ומקושטות וזקנו מעוגל. על מצחו יש תמיד בליטה – סימן לקרנו של השטן.
זאני (Zanni) היא קלאסיקה נוספת, על הבמה וברחובות הקרנבל. חצי המסכה שלו העשויה עור, מדגישה מצח נמוך, גבות בולטות ואף ארוך, שלו פיתול הפוך קרוב לקצה. האף הארוך מעיד על טיפשות, כמו גם המצח הנמוך.
הדמויות אינן חברותיות ומהלכות בצעד סוריאליסטי כמעט, כאילו מרחפות ברחובות, קופאות לרגע או נעות בתנועה איטית. נעצרות לבקשת הצלמים, לעיתים מנדבות תנודת ראש ומתבשמות מהערצת הקהל.
קשה לבחור מסכה מבין אינספור האפשרויות (צילומים: Anke Schofeld, Gianni Crestani)
להיפרד מוונציה, ארץ המסכות
ערב אחרון בוונציה. אני שט לאי סן ג'ורג'ו מג'ורה ( San Giorgio Maggiore ) שבלגונה. ליד הכנסייה, על קו המים נעמדות עשרות דמויות מחופשות, שהגיעו הנה במיוחד כדי להצטלם. הצלמים, ואני בתוכם, מתקתקים ללא הרף, מנצלים את הגוון החם של קרני השמש. השמיים מצטבעים בכתום, ההופך לוורוד, אחר כך לכחלחל, המבזקים מאירים את המסכות באור חזק. עוד רגע תרד העלטה ועימה הקור וכולם ישובו לכיכר המוארת.
יום אחרון של קרנבל. אין כאן תחושה של עצב על השמחה שנעלמה. אין תחושה צורבת של מוות כפי שחוויתי בערי ברזיל. לא הבנה קודרת שחוזרים למציאות עגומה, אלא רק תחושה סתמית שהמשחק נגמר, ושהעסקים הטובים, כמו הפנטזיה של היופי, ימתינו לשנה הבאה.
קרנבל ונציה נגמר, אבל המסכות יהיו כאן, ליצור את הקסם, גם בשנה הבאה (צילום: גילי חסקין)
בתי מלון מומלצים בקרבת כיכר סן מרקו מלון לה איסולה ( Hotel Le Isole ) הוא מלון בוטיק (3 כוכבים), הממוקם במיקום נוח לטיול באתריה המרכזיים של ונציה, במרחק 300 מ' מכיכר סן מרקו. הבניין המשופץ מהמאה ה- 16 מציע חדרים זוגיים וחדרי משפחה ממוזגים. ארוחת בוקר עשירה מוגשת בחדר האוכל, המשקיף לחצר הפנימית, ובחודשי הקיץ גם בחוץ. הצוות שירותי ואדיב ומציע גם שירותי קונסיירז'. תחנת אוטובוס המים שליד המלון, מציעה קישור לתחנת הרכבת ונציה סנטה לוצ'יה ולנמל התעופה מרקו פולו.
מלון איי קוואליירי די ונציה ( Hotel Ai Cavalieri di Venezia ) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם 500 מ' מכיכר סן מרקו. המלון מציע חדרים וסוויטות עם מיזוג אוויר, מיני בר, פינת תה/קפה. מתקני המלון מונגשים לבעלי קשיי ניידות. צוות המלון אדיב וישמח לסייע בהכוונה לאתרי העיר.
מלון מומלץ ברובע מסטרה מלון הילטון גארדן אין ( Hilton Garden Inn Venice Mestre ), ממוקם ברובע מסטרה, בין שדה התעופה והמרכז ההיסטורי של ונציה (כ- 10 ק"מ), לא הרחק מגשר החירות המוביל אליו. המלון מציע הסעות מ/אל שדה התעופה, חניה פרטית ותחנת אוטובוס סמוכה למרכז ונציה. כל החדרים מרווחים וממוזגים, עם מקרר ופינת קפה/תה, והסוויטות יכולות להתאים גם למשפחות. המלון זוכה להמלצות חמות ומחירים סבירים מאוד לוונציה.
מידע נוסף
כתבות נוספות על פסטיבלים וקרנבלים
כתבות נוספות על צפון איטליה
שווקי חג המולד בצפון איטליה
סדרת כתבות על הרי הדולומיטים
הדמויות בקרנבל המסכות של ונציה מהלכות בצעד מלכותי ונהנות מתשומת הלב
יעדי ביקור חשובים בוונציה (1-11), המוזכרים בכתבה היכרות עם ונציה ובכתבה אתרים מרכזיים בוונציה,
שדה התעופה של ונציה (12), ובתי מלון מומלצים:
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
לבסוף אני מגיע אל גשר ריאלטו
גשר ריאלטו, מעל התעלה הגדולה בוונציה (צילום: blaze_rob)
נופי ונציה מקו המים
לאחר הפוגה קצרה, אני יוצא לשייט בסירת אוטובוס כדי להתבונן בארמונות ובמוזיאונים מתוך התעלה. אני משתאה כיצד מושבה זו של פליטים הפכה את מקום מקלטם לאחד המקומות החשובים והעשירים באירופה. לאורך התעלה אפשר למצוא כמאתיים ארמונות בשלל סגנונות בנייה, החל מגותיקה מאוחרת, דרך רנסנס, בארוק ואפילו רוקוקו, עם השפעה מזרחית ייחודית – תוצאה של קשרי המסחר עם המזרח.
בארמונות מרוכזים אוספי אומנות רבים, שמעידים על עושרן של משפחות האצולה ועל חיבתן לאומנות. שייט בתעלה, כמו טיול בסמטאות ונציה, שווה ערך לביקור במוזיאון, במובנים רבים. ונציה הייתה מעצמה ימית שחלשה על דרכי הסחר העולמיים. החל מהמאה ה- 15, היא הפכה לכוח כלכלי אדיר, מרכז תרבותי, יעד לסוחרים, דיפלומטים ואנשי רוח, שהתנקזו לכאן ממזרח וממערב. כ
במהלך השייט חולפות על פני גונדולות ציוריות ועליהן זוגות מאוהבים ומוקסמים. הגונדולה היא ללא ספק סמלה המסחרי של ונציה. בעבר היא הייתה הלימוזינה של העשירים וכיום היא משמשת בעיקר כדרך תיירותית ומוצלחת להתבונן בעיר מלמטה, מקו המים.
כתבה על ונציה - עיר התעלות
סיור בין התעלות והאתרים של ונציה היפהפייה בזמן קרנבל המסכות
אירועי הקרנבל של ונציה
בקרנבל ונציה ישנם כמה אירועים מרכזיים. ראשית, הקרנבל נפתח בתהלוכת פתיחה בסגנון ימי הביניים. המחופשים צועדים חמורי סבר, ללא ריקוד, ענטוז או שמחה. אירוע מרגש קצת יותר הוא "ירידת המלאך": דמות מכונפת, לבושה בשמלה כחולה עתירת קפלים, נראית בראש מגדל הפעמונים של בזיליקת סן מרקו. האישה, המסמלת מלאך, מחליקה על הכבל ו"יורדת מהשחקים" אל העיר. ההמון מוחא כפיים, מעודד בשמחה והופ – גמרנו. ההמון חוזר להסתובב ברחובות שסביב.
אחד האירועים החשובים בקרנבל הוא תחרות המסכה היפה ביותר ( la maschera più bella ). התחרות נערכת בסוף השבוע האחרון של הקרנבל. חבר השופטים הבין-לאומי בה מורכב ממעצבי אופנה וממעצבי תחפושות.
מי יזכה בתחרות המסכה היפה ביותר? (צילום: Neyya)
למעשה, האירועים בקרנבל ונציה אינם משמעותיים. בניגוד לקרנבל בוורונה הסמוכה, לקרנבל בטרינידד, במלטה, או אפילו בפאסנאכט של שוויץ, מדובר כאן בהבעה אישית ולא קבוצתית. בעבר הרחוק היה זה אירוע קהילתי פרוע וחסר מעצורים, אך היום מדובר באירוע תיירותי, מעוצב ומאופק.
לעיתים ישנה תהלוכת נושאי לפידים, הד לימים קדומים, בהם ייצגה האש כְּלָיָה והרס מוחלט שלאחריו באה צמיחה מחודשת. בעבר התאפיינו הקרנבלים בהדלקת מדורות ברחוב ובטקסים הקשורים באש. כיום נותרו רק התהלוכות ולעתים גם מחולות עם לפידים.
לעיתים קרובות, בעיקר בשעות הלילה, חולפת ברחובות, או לגדת הלגונה, תהלוכה של מתופפים. הם לבושים בסגנון ימי הביניים ובדרך כלל עם כובע נוצה לראשם. מכניסים להילוך האיטי שמסביב מעט מקצב אקסטטי. כמו פעימות לב בעת מאמץ.
האירוע המלהיב ביותר הוא תחרות הסירות בקנאל גראנדה. התעלה הופכת בימי הקרנבל, ובעיקר בימי ראשון, לפנטזיה של סירות צבעוניות, מונעות במשוטים בלבד. חלקן גונדולות וכולן עמוסות בחוגגים מחופשים, הצובעים את התעלה והופכים אותה לערבוביה נפלאה של צבעים פסיכודליים.
הקרנבל, שאמור היה להימשך ארבעה ימים, נמתח לתקופה של שבועיים, ומושך אליו מדי שנה כ- 3,000,000 תיירים. המחירים היקרים מאמירים עוד יותר, אבל המאמץ שווה.
אירוע הפתיחה של הקרנבל – מצעד סירות צבעוני נפלא בתעלת קאנארג'ו
הקרנבל הוונציאני – יופי צרוף
בניגוד לקרנבלים של ברזיל, קולומביה או בוליביה, קרנבל ונציה הוא חגה של אוכלוסייה שבעה ועשירה. האיטלקים של ימינו נהנים ממשאבי זמן וכסף, ומשקיעים בתחפושות היקרות. ולא מדובר רק באיטלקים – חלק ניכר מהמחופשים בקרנבל הם צרפתים, אוסטרים ובעיקר גרמנים.
קל להתנגד לקרנבל של ונציה, שהרי איננו קרנבלי כלל עיקר. הממד הכאוטי נעדר ממנו לחלוטין. אין בו את הקצב של ריו דה ז'נירו, לא את האקסטזה של באהיה, לא את השורשים התרבותיים של אורורו, לא את החגיגיות של טרינידד ולמען האמת, הוא רחוק מהאותנטיות של קרנבלי איטליה המוכרים מוורונה, ויארג'ו וערי פוליה. ובכל זאת, השילוב של העיר המלכותית, הארמונות המפוארים, היצירות הארכיטקטוניות, תעלות המים המרשתות את העיר, צבעי הפסטל הרכים, מקבל משנה יופי על ידי המחופשים. השילוב הזה הוא חזיון נדיר. אכן, לא שאיפה אל הכאוס, לא שורשים פולקלוריסטיים, אלא רק יופי צרוף.
הדמויות בקרנבל ונציה מאופקות ומרוחקות, מאפשרות להתבונן בהן מהצד, אך לא מתקרבות (צילום: גילי חסקין)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
שורשי קרנבל ונציה
הקרנבל הוונציאני מופיע לראשונה בכתובים ב- 1094, במגילת הזכויות של דוכס ונציה ויטאלה פאליירו. הוא כנראה נחוג לראשונה כבר במאה ה- 10. בשנת 1162, ונציה ניצחה בעימות את אולְרִיקוֹ, הפטריארך של אקווילה. מאז נהגו התושבים לציין את האירוע בהתכנסות ובריקודים ב אירוע שהתמזג עם חגיגות הקרנבל. פסטיבל זה היה לרשמי ומאורגן יותר בתקופה הרנסנס. במאה ה- 17 שימר הקרנבל את תדמיתה היוקרתית של ונציה ברחבי אירופה.
החגיגות של אז נפתחו בטקס בו עברה ברחובות שיירה של פרים מקושטים בפרחים – סמלי הפריון, שפסעה בסמטאות המפותלות, עד לכיכר סן מרקו. במרכז הכיכר, על במה מוגבהת, ישב הדוג'ה (דוכס ונציה) ופמלייתו. אז, בטקס רב רושם, כרתו את ראשי הפרים. ייתכן שהדבר סימל את דאגת הדוג'ה לבשר עבור צאן מרעיתו וייתכן שהדבר סימל את תחילת החגיגות, שלאחריהן תחל תקופה חדשה. לאחר הטקס נפתח שבוע של חגיגות רבות, כולל תחרויות של סירות ושל תחפושות, נשפים וארוחות שחיתות. בתקופת הקרנבל נהגו להוזיל את מחירי המזון, כדי לאפשר להמונים זלילה רבתית, בעיקר של בשר, שנחשב למאכל האהוב על האלים.
היה זה אירוע קהילתי פרוע ביותר. אנשים שפכו מים מהמרפסות על ראשי העוברים ושבים ברחובות, פזרו קמח ושברו ביצים סרוחות. מעשי הטירוף האמתיים נשמרו תמיד ליום האחרון של הקרנבל. בחורים צעירים נהגו לרוץ ברחובות כשהם אוחזים בלפידים בוערים. בערב הגיעה ההתלהטות לשיא ובאה לידי ביטוי באורגיה של מחולות, השתוללות, שירי זימה ושירים ששמו ללעג את המעמדות העליונים, את השלטון ואת קודשי הכנסייה. אם לא די בכך, הוסיפו בקרנבל ונציה חטא על פשע, וחוללו את הקודש גם ברמה האזרחית – דמות הדוג'ה הושמה ללעג ולקלס.
בעבר היה קרנבל ונציה אירוע פרוע בו נשברו כל הנורמות ואפילו אצילים ודוכסים הושמו ללעג (צילום: גילי חסקין)
אז איזו מסכה תבחרו לקרנבל?
במאה ה- 18 התפרסם הקרנבל הוונציאני ברחבי העולם כולו. הוא קנה לו שם במיוחד בזכות המסכות, שהחוגגים השקיעו בהן הרבה מרץ ויצירתיות. המסכות עשויות מעיסת נייר, נצבעות ביד ומקושטות בנוצות ובאבנים טובות. לצד המסכות היוקרתיות, המוצגות בחלונות ראווה מעוצבים, נמכרים בדוכני העיר גם מסכות פלסטיק זולות,"מייד אין צ'יינה".
בעבר, הקפידו החוגגים ללבוש את התלבושות האופייניות, המייצגות את הדמויות המסורתיות. הן עדיין קיימות, אם כי צריך לחפש אותן. לעתים נראות מסכות המייצגות את בכחוס – אל היין של התקופה הקלאסית, לעתים מופיעות מסכות של מלאכים או שטן, שמקורן בראשית ימי הביניים ובעיקר מסכות המייצגות דמויות מתוך הקומדיה דל'ארטה, תיאטרון הרחוב האיטלקי, ומסכות אחרות מתוך הפולקלור האיטלקי.
המסכה הפופולרית ביותר היא הבאוטה ( Bauta ). היא סמלה המסחרי של ונציה, כמעט כמו הגונדולה. מסכה זו נועדה לכסות את הפנים לחלוטין ובנוחיות. צבעה המקורי היה לבן מבהיק, אך כיום היא מצופה בצבע זהב. מאפייניה המסורתיים הם אף בולט במיוחד, גבות זקופות, סנטר בולט מאוד כלפי חוץ והיעדר פה. הסנטר דמוי המקור של המסכה מעוצב כך שחובש המסכה יוכל לדבר, לאכול, ולשתות מבלי להזיז אותה, וכך להישאר אלמוני. לעיתים קרובות המסכה מלווה גם שכמייה אדומה או שחורה, הנקראת טאבארו (Tabarro) ובכובע שלו שלוש פינות. מסכות כאלו היה חובש קאזנובה כשהיה יוצא לצוד את טרפו בנשפים של המאה ה- 18. ייחודה של הבאוטה הוא תיבת התהודה שלה שמעוותת את קולו של מי שחובש אותה, דבר שמסייע לשמירת האנונימיות.
הבאוטה היא המסכה המפורסמת ביותר, והיא לרוב מלווה בשכמייה ובכובע בעל שלוש פינות (צילום: Gabor Fejes)
אחת המסכות המוזרות בוונציה היא מסכת רופא המגפה ( Medico della Peste ). מסכה זו התחילה כאמצעי זהירות שנקט שארל דה לורם (Charles de Lorme) , רופא בן המאה ה- 17, בעת שטיפל בקרבנות המגיפה.
המורטה (Moretta היא מסכת קטיפה עגולה ומוארכת בעלת ארובות עיניים רחבות. אין לה שפתיים או פה. מקורה במסכת ההסוואה בצרפת של המאה ה- 16. המסכה הייתה גדולה דיה כדי להסתיר את זהותה של האצילה שחבשה אותה. כדי שהמסכה תישאר במקומה אחזה המתחפשת בשיניה כפתור או רתמה ומשום כך לא יכלה לדבר. לכן כונתה המסכה " "Servetta muta (מילולית: המשרתת האילמת).
מסכת הוולטו ( Volto ) מודרנית יותר. היא מכסה את כל הפנים לרבות הסנטר, משתרעת לאחור ונקשרת בסרט. שלא כמו במורטה, בוולטו משורטטים פרטי הפנים. מכיוון שהסנטר והלחיים מכוסים לגמרי, חובשי מסכת הוולטו מנועים מלאכול או לשתות.
מסכה פופולרית אחרת היא הקולומבינה (Colombina) . זוהי חצי מסכה, המכסה רק את העיניים, האף ואת החלק העליון של לחיי המתחפש. לעתים קרובות המסכה מקושטת בזהב, בכסף, בבדולח ובנוצות. מסכה זו קרויה על שם משרתת קלת דעת, שהייתה אחד התפקידים הנחשקים בקומדיה דל'ארטה.
בנוסף לבאוטה ישנן מסכות רבות אחרות, ביניהן המורטה, הוולטו ומסכות קומדיה דל'ארטה (צילומים: גילי חסקין)
דמות קלאסית נוספת מהתיאטרון האיטלקי היא פנטלונה (Pantalone) , ה"אדם הלובש מכנסיים". בדרך כלל זוהי דמות של אדם זקן, שאפו ענק כמו מקור של עורב והבעתו עצובה. גבותיה של הדמות גבוהות ועיניה מלוכסנות (בתיאטרון, עיניים מלוכסנות משמען חוכמה). "מכנסיים" הוא כינוי לסוחר קשיש ורכושני, המגלם לעיתים קרובות את אביה או מחזרה של הכלה. הוא מכונה כך, משום שבכיסו מצויים הכסף והתאווה.
ארלקינו (Arlecchino) – באיטלקית "מוקיון" – הוא דמות המשרת בקומדיה דל'ארטה, משולל ההיגיון אך מלא רגש. המסכה המייצגת אותו היא חצי מסכה, שבמקור הייתה עשויה מעץ ולאחר מכן מעור הצבוע שחור. למסכת ארלקינו אף זקוף, קצר ובולט. יש לו גבות רחבות, עגולות ומקושטות וזקנו מעוגל. על מצחו יש תמיד בליטה – סימן לקרנו של השטן.
זאני (Zanni) היא קלאסיקה נוספת, על הבמה וברחובות הקרנבל. חצי המסכה שלו העשויה עור, מדגישה מצח נמוך, גבות בולטות ואף ארוך, שלו פיתול הפוך קרוב לקצה. האף הארוך מעיד על טיפשות, כמו גם המצח הנמוך.
הדמויות אינן חברותיות ומהלכות בצעד סוריאליסטי כמעט, כאילו מרחפות ברחובות, קופאות לרגע או נעות בתנועה איטית. נעצרות לבקשת הצלמים, לעיתים מנדבות תנודת ראש ומתבשמות מהערצת הקהל.
קשה לבחור מסכה מבין אינספור האפשרויות (צילומים: Anke Schofeld, Gianni Crestani)
להיפרד מוונציה, ארץ המסכות
ערב אחרון בוונציה. אני שט לאי סן ג'ורג'ו מג'ורה ( San Giorgio Maggiore ) שבלגונה. ליד הכנסייה, על קו המים נעמדות עשרות דמויות מחופשות, שהגיעו הנה במיוחד כדי להצטלם. הצלמים, ואני בתוכם, מתקתקים ללא הרף, מנצלים את הגוון החם של קרני השמש. השמיים מצטבעים בכתום, ההופך לוורוד, אחר כך לכחלחל, המבזקים מאירים את המסכות באור חזק. עוד רגע תרד העלטה ועימה הקור וכולם ישובו לכיכר המוארת.
יום אחרון של קרנבל. אין כאן תחושה של עצב על השמחה שנעלמה. אין תחושה צורבת של מוות כפי שחוויתי בערי ברזיל. לא הבנה קודרת שחוזרים למציאות עגומה, אלא רק תחושה סתמית שהמשחק נגמר, ושהעסקים הטובים, כמו הפנטזיה של היופי, ימתינו לשנה הבאה.
קרנבל ונציה נגמר, אבל המסכות יהיו כאן, ליצור את הקסם, גם בשנה הבאה (צילום: גילי חסקין)
בתי מלון מומלצים בקרבת כיכר סן מרקו מלון לה איסולה ( Hotel Le Isole ) הוא מלון בוטיק (3 כוכבים), הממוקם במיקום נוח לטיול באתריה המרכזיים של ונציה, במרחק 300 מ' מכיכר סן מרקו. הבניין המשופץ מהמאה ה- 16 מציע חדרים זוגיים וחדרי משפחה ממוזגים. ארוחת בוקר עשירה מוגשת בחדר האוכל, המשקיף לחצר הפנימית, ובחודשי הקיץ גם בחוץ. הצוות שירותי ואדיב ומציע גם שירותי קונסיירז'. תחנת אוטובוס המים שליד המלון, מציעה קישור לתחנת הרכבת ונציה סנטה לוצ'יה ולנמל התעופה מרקו פולו.
מלון איי קוואליירי די ונציה ( Hotel Ai Cavalieri di Venezia ) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם 500 מ' מכיכר סן מרקו. המלון מציע חדרים וסוויטות עם מיזוג אוויר, מיני בר, פינת תה/קפה. מתקני המלון מונגשים לבעלי קשיי ניידות. צוות המלון אדיב וישמח לסייע בהכוונה לאתרי העיר.
מלון מומלץ ברובע מסטרה מלון הילטון גארדן אין ( Hilton Garden Inn Venice Mestre ), ממוקם ברובע מסטרה, בין שדה התעופה והמרכז ההיסטורי של ונציה (כ- 10 ק"מ), לא הרחק מגשר החירות המוביל אליו. המלון מציע הסעות מ/אל שדה התעופה, חניה פרטית ותחנת אוטובוס סמוכה למרכז ונציה. כל החדרים מרווחים וממוזגים, עם מקרר ופינת קפה/תה, והסוויטות יכולות להתאים גם למשפחות. המלון זוכה להמלצות חמות ומחירים סבירים מאוד לוונציה.
מידע נוסף
כתבות נוספות על פסטיבלים וקרנבלים
כתבות נוספות על צפון איטליה
שווקי חג המולד בצפון איטליה
סדרת כתבות על הרי הדולומיטים
בארמונות מרוכזים אוספי אומנות רבים, שמעידים על עושרן של משפחות האצולה ועל חיבתן לאומנות. שייט בתעלה, כמו טיול בסמטאות ונציה, שווה ערך לביקור במוזיאון, במובנים רבים. ונציה הייתה מעצמה ימית שחלשה על דרכי הסחר העולמיים. החל מהמאה ה- 15, היא הפכה לכוח כלכלי אדיר, מרכז תרבותי, יעד לסוחרים, דיפלומטים ואנשי רוח, שהתנקזו לכאן ממזרח וממערב. כ
כתבה על ונציה - עיר התעלות
אחד האירועים החשובים בקרנבל הוא תחרות המסכה היפה ביותר (
מי יזכה בתחרות המסכה היפה ביותר?
לעיתים קרובות, בעיקר בשעות הלילה, חולפת ברחובות, או לגדת הלגונה, תהלוכה של מתופפים. הם לבושים בסגנון ימי הביניים ובדרך כלל עם כובע נוצה לראשם. מכניסים להילוך האיטי שמסביב מעט
אירוע הפתיחה של הקרנבל
הקרנבל הוונציאני – יופי צרוף
בניגוד לקרנבלים של ברזיל, קולומביה או בוליביה, קרנבל ונציה הוא חגה של אוכלוסייה שבעה ועשירה. האיטלקים של ימינו נהנים ממשאבי זמן וכסף, ומשקיעים בתחפושות היקרות. ולא מדובר רק באיטלקים – חלק ניכר מהמחופשים בקרנבל הם צרפתים, אוסטרים ובעיקר גרמנים.
קל להתנגד לקרנבל של ונציה, שהרי איננו קרנבלי כלל עיקר. הממד הכאוטי נעדר ממנו לחלוטין. אין בו את הקצב של ריו דה ז'נירו, לא את האקסטזה של באהיה, לא את השורשים התרבותיים של אורורו, לא את החגיגיות של טרינידד ולמען האמת, הוא רחוק מהאותנטיות של קרנבלי איטליה המוכרים מוורונה, ויארג'ו וערי פוליה. ובכל זאת, השילוב של העיר המלכותית, הארמונות המפוארים, היצירות הארכיטקטוניות, תעלות המים המרשתות את העיר, צבעי הפסטל הרכים, מקבל משנה יופי על ידי המחופשים. השילוב הזה הוא חזיון נדיר. אכן, לא שאיפה אל הכאוס, לא שורשים פולקלוריסטיים, אלא רק יופי צרוף.
הדמויות בקרנבל ונציה מאופקות ומרוחקות, מאפשרות להתבונן בהן מהצד, אך לא מתקרבות (צילום: גילי חסקין)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
שורשי קרנבל ונציה
הקרנבל הוונציאני מופיע לראשונה בכתובים ב- 1094, במגילת הזכויות של דוכס ונציה ויטאלה פאליירו. הוא כנראה נחוג לראשונה כבר במאה ה- 10. בשנת 1162, ונציה ניצחה בעימות את אולְרִיקוֹ, הפטריארך של אקווילה. מאז נהגו התושבים לציין את האירוע בהתכנסות ובריקודים ב אירוע שהתמזג עם חגיגות הקרנבל. פסטיבל זה היה לרשמי ומאורגן יותר בתקופה הרנסנס. במאה ה- 17 שימר הקרנבל את תדמיתה היוקרתית של ונציה ברחבי אירופה.
החגיגות של אז נפתחו בטקס בו עברה ברחובות שיירה של פרים מקושטים בפרחים – סמלי הפריון, שפסעה בסמטאות המפותלות, עד לכיכר סן מרקו. במרכז הכיכר, על במה מוגבהת, ישב הדוג'ה (דוכס ונציה) ופמלייתו. אז, בטקס רב רושם, כרתו את ראשי הפרים. ייתכן שהדבר סימל את דאגת הדוג'ה לבשר עבור צאן מרעיתו וייתכן שהדבר סימל את תחילת החגיגות, שלאחריהן תחל תקופה חדשה. לאחר הטקס נפתח שבוע של חגיגות רבות, כולל תחרויות של סירות ושל תחפושות, נשפים וארוחות שחיתות. בתקופת הקרנבל נהגו להוזיל את מחירי המזון, כדי לאפשר להמונים זלילה רבתית, בעיקר של בשר, שנחשב למאכל האהוב על האלים.
היה זה אירוע קהילתי פרוע ביותר. אנשים שפכו מים מהמרפסות על ראשי העוברים ושבים ברחובות, פזרו קמח ושברו ביצים סרוחות. מעשי הטירוף האמתיים נשמרו תמיד ליום האחרון של הקרנבל. בחורים צעירים נהגו לרוץ ברחובות כשהם אוחזים בלפידים בוערים. בערב הגיעה ההתלהטות לשיא ובאה לידי ביטוי באורגיה של מחולות, השתוללות, שירי זימה ושירים ששמו ללעג את המעמדות העליונים, את השלטון ואת קודשי הכנסייה. אם לא די בכך, הוסיפו בקרנבל ונציה חטא על פשע, וחוללו את הקודש גם ברמה האזרחית – דמות הדוג'ה הושמה ללעג ולקלס.
בעבר היה קרנבל ונציה אירוע פרוע בו נשברו כל הנורמות ואפילו אצילים ודוכסים הושמו ללעג (צילום: גילי חסקין)
אז איזו מסכה תבחרו לקרנבל?
במאה ה- 18 התפרסם הקרנבל הוונציאני ברחבי העולם כולו. הוא קנה לו שם במיוחד בזכות המסכות, שהחוגגים השקיעו בהן הרבה מרץ ויצירתיות. המסכות עשויות מעיסת נייר, נצבעות ביד ומקושטות בנוצות ובאבנים טובות. לצד המסכות היוקרתיות, המוצגות בחלונות ראווה מעוצבים, נמכרים בדוכני העיר גם מסכות פלסטיק זולות,"מייד אין צ'יינה".
בעבר, הקפידו החוגגים ללבוש את התלבושות האופייניות, המייצגות את הדמויות המסורתיות. הן עדיין קיימות, אם כי צריך לחפש אותן. לעתים נראות מסכות המייצגות את בכחוס – אל היין של התקופה הקלאסית, לעתים מופיעות מסכות של מלאכים או שטן, שמקורן בראשית ימי הביניים ובעיקר מסכות המייצגות דמויות מתוך הקומדיה דל'ארטה, תיאטרון הרחוב האיטלקי, ומסכות אחרות מתוך הפולקלור האיטלקי.
המסכה הפופולרית ביותר היא הבאוטה ( Bauta ). היא סמלה המסחרי של ונציה, כמעט כמו הגונדולה. מסכה זו נועדה לכסות את הפנים לחלוטין ובנוחיות. צבעה המקורי היה לבן מבהיק, אך כיום היא מצופה בצבע זהב. מאפייניה המסורתיים הם אף בולט במיוחד, גבות זקופות, סנטר בולט מאוד כלפי חוץ והיעדר פה. הסנטר דמוי המקור של המסכה מעוצב כך שחובש המסכה יוכל לדבר, לאכול, ולשתות מבלי להזיז אותה, וכך להישאר אלמוני. לעיתים קרובות המסכה מלווה גם שכמייה אדומה או שחורה, הנקראת טאבארו (Tabarro) ובכובע שלו שלוש פינות. מסכות כאלו היה חובש קאזנובה כשהיה יוצא לצוד את טרפו בנשפים של המאה ה- 18. ייחודה של הבאוטה הוא תיבת התהודה שלה שמעוותת את קולו של מי שחובש אותה, דבר שמסייע לשמירת האנונימיות.
הבאוטה היא המסכה המפורסמת ביותר, והיא לרוב מלווה בשכמייה ובכובע בעל שלוש פינות (צילום: Gabor Fejes)
אחת המסכות המוזרות בוונציה היא מסכת רופא המגפה ( Medico della Peste ). מסכה זו התחילה כאמצעי זהירות שנקט שארל דה לורם (Charles de Lorme) , רופא בן המאה ה- 17, בעת שטיפל בקרבנות המגיפה.
המורטה (Moretta היא מסכת קטיפה עגולה ומוארכת בעלת ארובות עיניים רחבות. אין לה שפתיים או פה. מקורה במסכת ההסוואה בצרפת של המאה ה- 16. המסכה הייתה גדולה דיה כדי להסתיר את זהותה של האצילה שחבשה אותה. כדי שהמסכה תישאר במקומה אחזה המתחפשת בשיניה כפתור או רתמה ומשום כך לא יכלה לדבר. לכן כונתה המסכה " "Servetta muta (מילולית: המשרתת האילמת).
מסכת הוולטו ( Volto ) מודרנית יותר. היא מכסה את כל הפנים לרבות הסנטר, משתרעת לאחור ונקשרת בסרט. שלא כמו במורטה, בוולטו משורטטים פרטי הפנים. מכיוון שהסנטר והלחיים מכוסים לגמרי, חובשי מסכת הוולטו מנועים מלאכול או לשתות.
מסכה פופולרית אחרת היא הקולומבינה (Colombina) . זוהי חצי מסכה, המכסה רק את העיניים, האף ואת החלק העליון של לחיי המתחפש. לעתים קרובות המסכה מקושטת בזהב, בכסף, בבדולח ובנוצות. מסכה זו קרויה על שם משרתת קלת דעת, שהייתה אחד התפקידים הנחשקים בקומדיה דל'ארטה.
בנוסף לבאוטה ישנן מסכות רבות אחרות, ביניהן המורטה, הוולטו ומסכות קומדיה דל'ארטה (צילומים: גילי חסקין)
דמות קלאסית נוספת מהתיאטרון האיטלקי היא פנטלונה (Pantalone) , ה"אדם הלובש מכנסיים". בדרך כלל זוהי דמות של אדם זקן, שאפו ענק כמו מקור של עורב והבעתו עצובה. גבותיה של הדמות גבוהות ועיניה מלוכסנות (בתיאטרון, עיניים מלוכסנות משמען חוכמה). "מכנסיים" הוא כינוי לסוחר קשיש ורכושני, המגלם לעיתים קרובות את אביה או מחזרה של הכלה. הוא מכונה כך, משום שבכיסו מצויים הכסף והתאווה.
ארלקינו (Arlecchino) – באיטלקית "מוקיון" – הוא דמות המשרת בקומדיה דל'ארטה, משולל ההיגיון אך מלא רגש. המסכה המייצגת אותו היא חצי מסכה, שבמקור הייתה עשויה מעץ ולאחר מכן מעור הצבוע שחור. למסכת ארלקינו אף זקוף, קצר ובולט. יש לו גבות רחבות, עגולות ומקושטות וזקנו מעוגל. על מצחו יש תמיד בליטה – סימן לקרנו של השטן.
זאני (Zanni) היא קלאסיקה נוספת, על הבמה וברחובות הקרנבל. חצי המסכה שלו העשויה עור, מדגישה מצח נמוך, גבות בולטות ואף ארוך, שלו פיתול הפוך קרוב לקצה. האף הארוך מעיד על טיפשות, כמו גם המצח הנמוך.
הדמויות אינן חברותיות ומהלכות בצעד סוריאליסטי כמעט, כאילו מרחפות ברחובות, קופאות לרגע או נעות בתנועה איטית. נעצרות לבקשת הצלמים, לעיתים מנדבות תנודת ראש ומתבשמות מהערצת הקהל.
קשה לבחור מסכה מבין אינספור האפשרויות (צילומים: Anke Schofeld, Gianni Crestani)
להיפרד מוונציה, ארץ המסכות
ערב אחרון בוונציה. אני שט לאי סן ג'ורג'ו מג'ורה ( San Giorgio Maggiore ) שבלגונה. ליד הכנסייה, על קו המים נעמדות עשרות דמויות מחופשות, שהגיעו הנה במיוחד כדי להצטלם. הצלמים, ואני בתוכם, מתקתקים ללא הרף, מנצלים את הגוון החם של קרני השמש. השמיים מצטבעים בכתום, ההופך לוורוד, אחר כך לכחלחל, המבזקים מאירים את המסכות באור חזק. עוד רגע תרד העלטה ועימה הקור וכולם ישובו לכיכר המוארת.
יום אחרון של קרנבל. אין כאן תחושה של עצב על השמחה שנעלמה. אין תחושה צורבת של מוות כפי שחוויתי בערי ברזיל. לא הבנה קודרת שחוזרים למציאות עגומה, אלא רק תחושה סתמית שהמשחק נגמר, ושהעסקים הטובים, כמו הפנטזיה של היופי, ימתינו לשנה הבאה.
קרנבל ונציה נגמר, אבל המסכות יהיו כאן, ליצור את הקסם, גם בשנה הבאה (צילום: גילי חסקין)
בתי מלון מומלצים בקרבת כיכר סן מרקו מלון לה איסולה ( Hotel Le Isole ) הוא מלון בוטיק (3 כוכבים), הממוקם במיקום נוח לטיול באתריה המרכזיים של ונציה, במרחק 300 מ' מכיכר סן מרקו. הבניין המשופץ מהמאה ה- 16 מציע חדרים זוגיים וחדרי משפחה ממוזגים. ארוחת בוקר עשירה מוגשת בחדר האוכל, המשקיף לחצר הפנימית, ובחודשי הקיץ גם בחוץ. הצוות שירותי ואדיב ומציע גם שירותי קונסיירז'. תחנת אוטובוס המים שליד המלון, מציעה קישור לתחנת הרכבת ונציה סנטה לוצ'יה ולנמל התעופה מרקו פולו.
מלון איי קוואליירי די ונציה ( Hotel Ai Cavalieri di Venezia ) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם 500 מ' מכיכר סן מרקו. המלון מציע חדרים וסוויטות עם מיזוג אוויר, מיני בר, פינת תה/קפה. מתקני המלון מונגשים לבעלי קשיי ניידות. צוות המלון אדיב וישמח לסייע בהכוונה לאתרי העיר.
מלון מומלץ ברובע מסטרה מלון הילטון גארדן אין ( Hilton Garden Inn Venice Mestre ), ממוקם ברובע מסטרה, בין שדה התעופה והמרכז ההיסטורי של ונציה (כ- 10 ק"מ), לא הרחק מגשר החירות המוביל אליו. המלון מציע הסעות מ/אל שדה התעופה, חניה פרטית ותחנת אוטובוס סמוכה למרכז ונציה. כל החדרים מרווחים וממוזגים, עם מקרר ופינת קפה/תה, והסוויטות יכולות להתאים גם למשפחות. המלון זוכה להמלצות חמות ומחירים סבירים מאוד לוונציה.
מידע נוסף
כתבות נוספות על פסטיבלים וקרנבלים
כתבות נוספות על צפון איטליה
שווקי חג המולד בצפון איטליה
סדרת כתבות על הרי הדולומיטים
הדמויות בקרנבל ונציה מאופקות ומרוחקות, מאפשרות להתבונן בהן מהצד, אך לא מתקרבות
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
החגיגות של אז נפתחו בטקס בו עברה ברחובות שיירה של פרים מקושטים בפרחים – סמלי הפריון, שפסעה בסמטאות המפותלות, עד לכיכר סן מרקו. במרכז הכיכר, על במה מוגבהת, ישב הדוג'ה (דוכס ונציה) ופמלייתו. אז, בטקס רב רושם, כרתו את ראשי הפרים. ייתכן שהדבר סימל את דאגת הדוג'ה לבשר עבור צאן מרעיתו וייתכן שהדבר סימל את תחילת החגיגות, שלאחריהן תחל תקופה חדשה. לאחר הטקס נפתח שבוע של חגיגות רבות, כולל תחרויות של סירות ושל תחפושות, נשפים וארוחות שחיתות. בתקופת הקרנבל נהגו להוזיל את מחירי המזון, כדי לאפשר להמונים זלילה רבתית, בעיקר של בשר, שנחשב למאכל האהוב על האלים.
היה זה אירוע קהילתי פרוע ביותר. אנשים שפכו מים מהמרפסות על ראשי העוברים ושבים ברחובות, פזרו קמח ושברו ביצים סרוחות. מעשי הטירוף האמתיים נשמרו תמיד ליום האחרון של הקרנבל. בחורים צעירים נהגו לרוץ ברחובות כשהם אוחזים בלפידים בוערים. בערב הגיעה ההתלהטות לשיא ובאה לידי ביטוי באורגיה של מחולות, השתוללות, שירי זימה ושירים ששמו ללעג את המעמדות העליונים, את השלטון ואת קודשי הכנסייה. אם לא די בכך, הוסיפו בקרנבל ונציה חטא על פשע, וחוללו את הקודש גם ברמה האזרחית – דמות הדוג'ה הושמה ללעג ולקלס.
בעבר היה קרנבל ונציה אירוע פרוע בו נשברו כל הנורמות ואפילו אצילים ודוכסים הושמו ללעג
אז איזו מסכה תבחרו לקרנבל?
במאה ה- 18 התפרסם הקרנבל הוונציאני ברחבי העולם כולו. הוא קנה לו שם במיוחד בזכות המסכות, שהחוגגים השקיעו בהן הרבה מרץ ויצירתיות. המסכות עשויות מעיסת נייר, נצבעות ביד ומקושטות בנוצות ובאבנים טובות. לצד המסכות היוקרתיות, המוצגות בחלונות ראווה מעוצבים, נמכרים בדוכני העיר גם מסכות פלסטיק זולות,"מייד אין צ'יינה".
בעבר, הקפידו החוגגים ללבוש את התלבושות האופייניות, המייצגות את הדמויות המסורתיות. הן עדיין קיימות, אם כי צריך לחפש אותן. לעתים נראות מסכות המייצגות את בכחוס – אל היין של התקופה הקלאסית, לעתים מופיעות מסכות של מלאכים או שטן, שמקורן בראשית ימי הביניים ובעיקר מסכות המייצגות דמויות מתוך הקומדיה דל'ארטה, תיאטרון הרחוב האיטלקי, ומסכות אחרות מתוך הפולקלור האיטלקי.
המסכה הפופולרית ביותר היא הבאוטה ( Bauta ). היא סמלה המסחרי של ונציה, כמעט כמו הגונדולה. מסכה זו נועדה לכסות את הפנים לחלוטין ובנוחיות. צבעה המקורי היה לבן מבהיק, אך כיום היא מצופה בצבע זהב. מאפייניה המסורתיים הם אף בולט במיוחד, גבות זקופות, סנטר בולט מאוד כלפי חוץ והיעדר פה. הסנטר דמוי המקור של המסכה מעוצב כך שחובש המסכה יוכל לדבר, לאכול, ולשתות מבלי להזיז אותה, וכך להישאר אלמוני. לעיתים קרובות המסכה מלווה גם שכמייה אדומה או שחורה, הנקראת טאבארו (Tabarro) ובכובע שלו שלוש פינות. מסכות כאלו היה חובש קאזנובה כשהיה יוצא לצוד את טרפו בנשפים של המאה ה- 18. ייחודה של הבאוטה הוא תיבת התהודה שלה שמעוותת את קולו של מי שחובש אותה, דבר שמסייע לשמירת האנונימיות.
הבאוטה היא המסכה המפורסמת ביותר, והיא לרוב מלווה בשכמייה ובכובע בעל שלוש פינות (צילום: Gabor Fejes)
אחת המסכות המוזרות בוונציה היא מסכת רופא המגפה ( Medico della Peste ). מסכה זו התחילה כאמצעי זהירות שנקט שארל דה לורם (Charles de Lorme) , רופא בן המאה ה- 17, בעת שטיפל בקרבנות המגיפה.
המורטה (Moretta היא מסכת קטיפה עגולה ומוארכת בעלת ארובות עיניים רחבות. אין לה שפתיים או פה. מקורה במסכת ההסוואה בצרפת של המאה ה- 16. המסכה הייתה גדולה דיה כדי להסתיר את זהותה של האצילה שחבשה אותה. כדי שהמסכה תישאר במקומה אחזה המתחפשת בשיניה כפתור או רתמה ומשום כך לא יכלה לדבר. לכן כונתה המסכה " "Servetta muta (מילולית: המשרתת האילמת).
מסכת הוולטו ( Volto ) מודרנית יותר. היא מכסה את כל הפנים לרבות הסנטר, משתרעת לאחור ונקשרת בסרט. שלא כמו במורטה, בוולטו משורטטים פרטי הפנים. מכיוון שהסנטר והלחיים מכוסים לגמרי, חובשי מסכת הוולטו מנועים מלאכול או לשתות.
מסכה פופולרית אחרת היא הקולומבינה (Colombina) . זוהי חצי מסכה, המכסה רק את העיניים, האף ואת החלק העליון של לחיי המתחפש. לעתים קרובות המסכה מקושטת בזהב, בכסף, בבדולח ובנוצות. מסכה זו קרויה על שם משרתת קלת דעת, שהייתה אחד התפקידים הנחשקים בקומדיה דל'ארטה.
בנוסף לבאוטה ישנן מסכות רבות אחרות, ביניהן המורטה, הוולטו ומסכות קומדיה דל'ארטה (צילומים: גילי חסקין)
דמות קלאסית נוספת מהתיאטרון האיטלקי היא פנטלונה (Pantalone) , ה"אדם הלובש מכנסיים". בדרך כלל זוהי דמות של אדם זקן, שאפו ענק כמו מקור של עורב והבעתו עצובה. גבותיה של הדמות גבוהות ועיניה מלוכסנות (בתיאטרון, עיניים מלוכסנות משמען חוכמה). "מכנסיים" הוא כינוי לסוחר קשיש ורכושני, המגלם לעיתים קרובות את אביה או מחזרה של הכלה. הוא מכונה כך, משום שבכיסו מצויים הכסף והתאווה.
ארלקינו (Arlecchino) – באיטלקית "מוקיון" – הוא דמות המשרת בקומדיה דל'ארטה, משולל ההיגיון אך מלא רגש. המסכה המייצגת אותו היא חצי מסכה, שבמקור הייתה עשויה מעץ ולאחר מכן מעור הצבוע שחור. למסכת ארלקינו אף זקוף, קצר ובולט. יש לו גבות רחבות, עגולות ומקושטות וזקנו מעוגל. על מצחו יש תמיד בליטה – סימן לקרנו של השטן.
זאני (Zanni) היא קלאסיקה נוספת, על הבמה וברחובות הקרנבל. חצי המסכה שלו העשויה עור, מדגישה מצח נמוך, גבות בולטות ואף ארוך, שלו פיתול הפוך קרוב לקצה. האף הארוך מעיד על טיפשות, כמו גם המצח הנמוך.
הדמויות אינן חברותיות ומהלכות בצעד סוריאליסטי כמעט, כאילו מרחפות ברחובות, קופאות לרגע או נעות בתנועה איטית. נעצרות לבקשת הצלמים, לעיתים מנדבות תנודת ראש ומתבשמות מהערצת הקהל.
קשה לבחור מסכה מבין אינספור האפשרויות (צילומים: Anke Schofeld, Gianni Crestani)
להיפרד מוונציה, ארץ המסכות
ערב אחרון בוונציה. אני שט לאי סן ג'ורג'ו מג'ורה ( San Giorgio Maggiore ) שבלגונה. ליד הכנסייה, על קו המים נעמדות עשרות דמויות מחופשות, שהגיעו הנה במיוחד כדי להצטלם. הצלמים, ואני בתוכם, מתקתקים ללא הרף, מנצלים את הגוון החם של קרני השמש. השמיים מצטבעים בכתום, ההופך לוורוד, אחר כך לכחלחל, המבזקים מאירים את המסכות באור חזק. עוד רגע תרד העלטה ועימה הקור וכולם ישובו לכיכר המוארת.
יום אחרון של קרנבל. אין כאן תחושה של עצב על השמחה שנעלמה. אין תחושה צורבת של מוות כפי שחוויתי בערי ברזיל. לא הבנה קודרת שחוזרים למציאות עגומה, אלא רק תחושה סתמית שהמשחק נגמר, ושהעסקים הטובים, כמו הפנטזיה של היופי, ימתינו לשנה הבאה.
קרנבל ונציה נגמר, אבל המסכות יהיו כאן, ליצור את הקסם, גם בשנה הבאה (צילום: גילי חסקין)
בתי מלון מומלצים בקרבת כיכר סן מרקו מלון לה איסולה ( Hotel Le Isole ) הוא מלון בוטיק (3 כוכבים), הממוקם במיקום נוח לטיול באתריה המרכזיים של ונציה, במרחק 300 מ' מכיכר סן מרקו. הבניין המשופץ מהמאה ה- 16 מציע חדרים זוגיים וחדרי משפחה ממוזגים. ארוחת בוקר עשירה מוגשת בחדר האוכל, המשקיף לחצר הפנימית, ובחודשי הקיץ גם בחוץ. הצוות שירותי ואדיב ומציע גם שירותי קונסיירז'. תחנת אוטובוס המים שליד המלון, מציעה קישור לתחנת הרכבת ונציה סנטה לוצ'יה ולנמל התעופה מרקו פולו.
מלון איי קוואליירי די ונציה ( Hotel Ai Cavalieri di Venezia ) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם 500 מ' מכיכר סן מרקו. המלון מציע חדרים וסוויטות עם מיזוג אוויר, מיני בר, פינת תה/קפה. מתקני המלון מונגשים לבעלי קשיי ניידות. צוות המלון אדיב וישמח לסייע בהכוונה לאתרי העיר.
מלון מומלץ ברובע מסטרה מלון הילטון גארדן אין ( Hilton Garden Inn Venice Mestre ), ממוקם ברובע מסטרה, בין שדה התעופה והמרכז ההיסטורי של ונציה (כ- 10 ק"מ), לא הרחק מגשר החירות המוביל אליו. המלון מציע הסעות מ/אל שדה התעופה, חניה פרטית ותחנת אוטובוס סמוכה למרכז ונציה. כל החדרים מרווחים וממוזגים, עם מקרר ופינת קפה/תה, והסוויטות יכולות להתאים גם למשפחות. המלון זוכה להמלצות חמות ומחירים סבירים מאוד לוונציה.
מידע נוסף
כתבות נוספות על פסטיבלים וקרנבלים
כתבות נוספות על צפון איטליה
שווקי חג המולד בצפון איטליה
סדרת כתבות על הרי הדולומיטים
הבאוטה היא המסכה המפורסמת ביותר, והיא לרוב מלווה בשכמייה ובכובע בעל שלוש פינות
מסכת הוולטו (
זאני
קשה לבחור מסכה מבין אינספור האפשרויות
יום אחרון של קרנבל. אין כאן תחושה של עצב על השמחה שנעלמה. אין תחושה צורבת של מוות כפי שחוויתי בערי ברזיל. לא הבנה קודרת שחוזרים למציאות עגומה, אלא רק תחושה סתמית שהמשחק נגמר, ושהעסקים הטובים, כמו הפנטזיה של היופי, ימתינו לשנה הבאה.
קרנבל ונציה נגמר, אבל המסכות יהיו כאן, ליצור את הקסם, גם בשנה הבאה
בתי מלון מומלצים בקרבת כיכר סן מרקו מלון לה איסולה ( Hotel Le Isole ) הוא מלון בוטיק (3 כוכבים), הממוקם במיקום נוח לטיול באתריה המרכזיים של ונציה, במרחק 300 מ' מכיכר סן מרקו. הבניין המשופץ מהמאה ה- 16 מציע חדרים זוגיים וחדרי משפחה ממוזגים. ארוחת בוקר עשירה מוגשת בחדר האוכל, המשקיף לחצר הפנימית, ובחודשי הקיץ גם בחוץ. הצוות שירותי ואדיב ומציע גם שירותי קונסיירז'. תחנת אוטובוס המים שליד המלון, מציעה קישור לתחנת הרכבת ונציה סנטה לוצ'יה ולנמל התעופה מרקו פולו.
מלון איי קוואליירי די ונציה ( Hotel Ai Cavalieri di Venezia ) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם 500 מ' מכיכר סן מרקו. המלון מציע חדרים וסוויטות עם מיזוג אוויר, מיני בר, פינת תה/קפה. מתקני המלון מונגשים לבעלי קשיי ניידות. צוות המלון אדיב וישמח לסייע בהכוונה לאתרי העיר.
מלון מומלץ ברובע מסטרה מלון הילטון גארדן אין ( Hilton Garden Inn Venice Mestre ), ממוקם ברובע מסטרה, בין שדה התעופה והמרכז ההיסטורי של ונציה (כ- 10 ק"מ), לא הרחק מגשר החירות המוביל אליו. המלון מציע הסעות מ/אל שדה התעופה, חניה פרטית ותחנת אוטובוס סמוכה למרכז ונציה. כל החדרים מרווחים וממוזגים, עם מקרר ופינת קפה/תה, והסוויטות יכולות להתאים גם למשפחות. המלון זוכה להמלצות חמות ומחירים סבירים מאוד לוונציה.
מידע נוסף
מלון מומלץ ברובע מסטרה מלון הילטון גארדן אין ( Hilton Garden Inn Venice Mestre ), ממוקם ברובע מסטרה, בין שדה התעופה והמרכז ההיסטורי של ונציה (כ- 10 ק"מ), לא הרחק מגשר החירות המוביל אליו. המלון מציע הסעות מ/אל שדה התעופה, חניה פרטית ותחנת אוטובוס סמוכה למרכז ונציה. כל החדרים מרווחים וממוזגים, עם מקרר ופינת קפה/תה, והסוויטות יכולות להתאים גם למשפחות. המלון זוכה להמלצות חמות ומחירים סבירים מאוד לוונציה.
כתבות נוספות על פסטיבלים וקרנבלים
כתבות נוספות על צפון איטליה
סדרת כתבות על הרי הדולומיטים
 |
אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין, PhD מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות
|
.jpg)
.jpg)
