.jpg)
.jpg)
מחוז פוליה – עקב המגף האיטלקי
מאת:
לכל מגף יש שני צדדים. רובנו דואגים שלא ילחץ על הברך, שלא יעיק על השוק, שיסגר היטב ושיהיה יפה. כשמדברים על דרום איטליה, רובנו מכירים את נאפולי הסואנת, האי קאפרי המתויר, המערה הכחולה וכביש סורנטו-אמאלפי על שלל עיירותיו. אבל אסור לשכוח – הכי חשוב במגף הוא העקב, שיהיה רחב מספיק ונוח.
העקב של איטליה הוא מחוז פוליה, אותה נפה ארוכה וצרה, לאורך 760 קילומטרים של חוף הים האדריאטי. דווקא אזור מקסים זה לעיתים נשכח על ידי התיירים.
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
פוליה – איך הכול התחיל?
מערי הנמל של מחוז פוליה יצאו הצלבנים בספינותיהם אל מסעי הצלב ושחרור ארץ הקודש מהכופרים המוסלמים, בימי הביניים. כמה מאות שנים מאוחר יותר, יצאו מאותן ערי נמל ספינות המעפילים, ובהן שארית הפליטה של יהודי אירופה, אל חופי ארץ ישראל.
אבל עוד לפני הצלבנים, היו כאן שבטים אילריים ואיטלקים, ואחריהם הגיעו היוונים, במסגרת מסעותיהם, והתיישבו בעיקר בחלקים המערביים. גם הרומאים הקדומים הגיעו לכאן וגם חניבעל ניסה לכבוש את האזור. בתקופת הזוהר של האימפריה הרומית היתה פוליה מוקד סחר מרכזי לפרובינציות המזרחיות של רומא.
מאוחר יותר הגיעו לפוליה הגותים, הלומברדים ובמאה ה-6 הגיעו הביזנטים, שהפכו את בארי ( Bari ) לעיר הבירה ובנו בה בזיליקה מרכזית וארמון עבור שליטיהם. פוליה הייתה בשליטת ביזנטיון עד המאה ה- 11, אז הגיעו הנורמנים וכבשו אותה בקלות יחסית. הם העבירו את מרכז הכוח לפלרמו בסיצליה ופוליה הפכה להיות פרובינציה שולית למדי בממלכת סיצליה, ומאוחר יותר בממלכת נאפולי. במאה ה-12 היתה פוליה מקום מושבה של שושלת הקיסרים הוהנשטאופן ( Hohenstaufen ) הגרמנית, ועם נפילתה של זו במאה ה- 13, שלטו בה ברונים שונים.
חופי פוליה נשלטו לסירוגין על ידי התורכים והווניצאניים. גם הצרפתים עברו כאן, בתקופתו של נפוליון בונפרטה, והותירו אחריהם את שיטות השלטון והבירוקרטיה המודרנית. עם הקמתה של איטליה, במאה ה-19, הפכה פוליה לאחד מהמחוזות שלה.
יעדים במחוז פוליה המוזכרים בכתבה, על פי סדר הופעתם, ומקומות לינה מומלצים:
מלון טרולי הולידי אלברגו דיפיוזי בעיר אלברולו | מלון סבּל לאקצ'רי רומס בעיר בארלטה
מלון הסוויטות אורבן סוויטס אנד ספא בעיר בארי
מבצר דל מונטה – נסיך גרמני אובססיבי לספרה 8
בראש גבעה נישאה ניצב מבנה אבן עצום ממדים, ומכאן שמו, מבצר דל מונטה ( Castel del Monte ), שפירושו "המבצר של ההר", הוכר בשנת 1996 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. צורתו המיוחדת מאופיינת בצורת מתומן עם 8 מגדלים, שצורת כל אחד מהם... מתומן, שגובהו 24 מטר, ואם זה לא מספיק – בכל קומה יש 8 חדרים, כולם זהים.
כשנבנה המבצר, במאה ה-13, הצורה המקובלת לבניית מבצרים הייתה מרובעת, וזהו חריג ארכיטקטוני שאינו אופייני לביצורי ימי הביניים. נראה שלמישהו השני היתה אובססיה לספרה 8. יש הסבורים שאת צורת המתומן הביא פרידריך השני, מקים המבצר, ממסע צלב לארץ ישראל, אחרי שראה את כיפת הסלע על הר הבית.
איך נסיך עם שם גרמני (פרידריך) מגיע לדרום איטליה? פרידריך השני (1194– 1250 ) היה בן לשושלת הוהנשטאופן ( Hohenstaufen ), שושלת מלכים גרמנית, שמלכה על הקיסרות הרומית הקדושה מ-1138 ועד 1254. הוא שימש "קיסר רומי הקדושה", אבל באותה עת לכל מנהיג היו עוד כמה תארים, וכך היה פרידריך גם: "מלך הרומאים", "מלך גרמניה", "מלך איטליה" ו- "מלך בורגונדי". מצד אימו הוא ירש את התואר "מלך סיציליה", ובמשך חייו הוא גם הספיק להיות "מלך קפריסין ואפילו "מלך ירושלים", תואר אותו קיבל כשהשתתף במסע הצלב השישי.
את רוב ימיו חי פרידריך בסיציליה, שם גדל אצל אמו, שהייתה בתו של רוג'ר השני, מלך סיציליה. הוא היה ידוע כ"ילד פלא" שדיבר 6 שפות. כל כך מוכשר היה פרידריך ולכן גם תכנן את בניית המבצר לבדו. היות והתגורר בסיציליה הוא שלח את אחד מפקידיו הנאמנים לבדוק איך מתקדמת הבנייה. אך השליח פגש אישה יפה בדרכו, התאהב בה ו... לא הגיע לקצה השני של המגף האיטלקי. המלך, שלא חשד בדבר, שאל את השליח לגבי התקדמות הבנייה וקיבל ממנו דיווח שהבנייה מתעכבת. המלך פרידריך התרגז מאוד, עד כדי כך שהאדריכל שעבד עבורו בקסטל דל מונטה התאבד מייד, לפני שמלך יהרוג אותו. פרידריך לא התעצל ונסע בעצמו להתרשם מעיכובי הבנייה. כשראה שהמבצר בנוי לתפארת, בדיוק על פי תוכניתו, הוא גרר את פקיד החצר המאוהב אל אחד המגדלים וזרק אותו משם למטה.
באותה תקופה היה באזור המבצר יער גדול מאוד וציידים רבים הגיעו אליו, כך, למרות שנבנה בתור מבצר, שימש המקום בעיקר כמעון ציד. אם זה מעון ציד לא כדאי לחשוב מה היה פרידריך מתכנן בתור "מבצר של ממש"...
מהחניה עד המבצר מרחק של מעל קילומטר, תוכלו ללכת ברגל או לנסוע בהסעה של המקום. 
קסטל דל מונטה, ברוח המספר 8 (צילום: János Korom)
סן ג'ובאני רוטנדו – קדוש של המאה ה-21
בחצי האי גארגאנו ( Gargano ) , שפיץ קטן במגף, נמצאת העיירה סן ג'ובאני רוטנדו ( San Giovanni Rotondo ), העיירה של הקדוש שאת תמונותיו רואים בכל מקום במחוז פוליה. שמו של הקדוש פיו ( Pio ), או בשמו המלא, Padre Pio , שפירושו "אבא פיו". אנחנו כבר רגילים לקדושים נוצרים בני מאות שנים, לכבודם יש טקסים ועליה לרגל, אבל פה מדובר בקדוש מהמאה ה- 21, אשר הוכר כקדוש בשנת 2002 על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני.
איך כל זה קרה? פיו היה נזיר פרנסיסקני, שהגיע לכאן ב- 1916 כדי להחלים באוויר הקריר של ההרים, אך תוך זמן קצר למדי יצא לו מוניטין של "קוסם". על ידיו הופיעו סימני צליבה, כמו הסטיגמטה (פצעים שהיו בגופו של ישו בעת צליבתו), והוא היה לובש כפפות כדי שאלו לא יראו לעין. פעמים אחדות בא לבקר אותו השטן, אך הוא נאבק בו, למרות שזה הופיע בכל מיני תחפושות ודמויות (אחת מהן של אישה עירומה, באמת שטן...). רבים החלו להאמין שהוא קדוש ובאו לבקש ברכה ולשהות במחיצתו.
למרבה הצער נפטר פיו בשנת 1968, אבל למזלה של העיירה בשנת 2002 הכירה בו הכנסייה בתור "קדוש" ומאז לא פחות מ- 7 מיליון איש מגיעים למקום כל שנה! המתחם של הקדוש פיו ( Shrine of Padre Pio ) כולל את בית המרפא לחולים (נחשב אחד מבתי החולים המובילים באיטליה) והכנסייה החדשה שנבנתה לכבודו, היכולה להכיל כ- 7000 מתפללים. בעיר הוקמו גם 20 בתי מלון, אבל אלו תפוסים רוב הזמן על ידי צליינים. ביקרתי במקום ביום העצמאות האיטלקי – טעות פטאלית, כי כל האיטלקים גם הם הגיעו יחד עימי, כדי לקבל ברכה מהקדוש המת, או לפחות מהכנסייה שלו.
פאדרה פיו, קדוש של המאה העשרים ואחת (צילום: יונית אבני)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
מערות קסטלינה – נטיפים יפים גם באיטלקית מערות קסטלינה ( Castellana Grotte ) הן מערות נטיפים יפות, מהגדולות באירופה, הפתוחות כל השנה, אך ניתן לבקר בהן רק בסיור מודרך. הסיור הארוך כולל גם את המערה הלבנה ( Caverna Bianca ), שיש הטוענים שהיא היפה בעולם.
הסיור הקצר אורך כשעה וחצי ואורכו כ- 3 קילומטרים. בסיור הקצר לא רואים משהו שונה מכל מערת נטיפים אחרת, פרט לגודל העצום. הסיור הארוך, שאורך כשעתיים, אורכו כקילומטר וחצי לכל כיוון ובסיומו מגיע הדובדבן, בדמות "המערה הלבנה" (מי שרואה מבין מדוע). המקום באמת מיוחד.
יש לקחת בחשבון שהתור לסיורים ארוך מאוד (אפילו שעה!), ולהתעלם משפת ההסברים בטיול המודרך – שהרי נטיפים יפים בכל שפה (לו הסיור שהייתי בו היה באנגלית, יש סיכוי שגם הייתי מבינה משהו, אבל יש הרבה יותר סיורים באיטלקית מאשר באנגלית והעיקר כאן הם המראות). 
מערות קסטלינה, תור ארוך (צילום: Terry Feuerborn)
ארץ הטרולי – איך מתחמקים מתשלום מסים?
האזור בין מערות קסטלינה, העיירה אלברובלו ( Alberobello ) והעיירה מרטינה פרנקה ( Martina Franca ), נקרא ארץ הטרולי. טרולי ( Trulli ) הם בתים קטנים ועגולים, שנבנו החל מהמאה ה- 13, עשויים אבן מעובדת ולהם גג רעפים שצורתו מעין כיפה בצורת חרוט. הם נבנו בקבוצות (שכונות) קטנות, כשחלקם מחוברים יחדיו במעין כוורת של בתים, ושימשו בעבר למגורי פועלים. אל הקומה העליונה של כל הבתים עולים בסולם חיצוני.
בתקופה הפיאודלית היה על האריסים לשלם לפי מספר בני המשפחה המתגוררים על אדמתו של האדון. אז מה עושים כשלא רוצים לשלם – באמצע כל טרולי ניצב עמוד עץ, כאשר הגיע אל המקום המוכס, או הפקיד מטעם "בעל הבית", לביקורת או סתם ביקור נימוסים, היו הפועלים מושכים את עמוד העץ האמצעי ו... המבנה קרס.
סיבה נוספת להקמת העמוד במרכז היתה איסור שהטיל השליט- המלך פרדיננד מארגון, להשתמש במלט לבנייה, כדי שיוכל לנייד את התושבים בהתאם לצרכיו. למרות שמאז המאה ה- 18 כבר מותר להשתמש במלט, עדיין תושבים רבים מתגוררים ב"טרולי משופר". באלו אין מוט מרכזי ולא בדיוק הורסים כשמגיעים מבקרים, אבל לא משתמשים במלט ומזמינים עוברים ושבים להתרשם (ואולי גם לקנות משהו). יש טרולי צבועים לבן מבריק ואחרים בגוונים זוהרים של ירוק, ורוד וצהוב, עם תריסים בשלל בצבעים אחרים- חגיגה של צבע.
אלברובלו היא העיר המוכרת ביותר וגם התיירותית ביותר. היא נוסדה במחצית השנייה של המאה ה-16, ובשנת 1996 הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסקו. בעיר הקטנה, בה מתגוררים 11 אלף תושבים, יש 1,400 טרולי והמון תיירים. בעיר אלברובלו יש עד היום שכונה שלמה של טרולי שנשתמרה, והיא נחשבת אתר שימור לאומי . בכל העיר מעל 1,000 בתים – חלקם משמשים כיום חנויות לתיירים הרבים הפוקדים את האזור (מפיות, בובות ועבודות יד). בדקו היטב את התוצרת – חלק ניכר ממנה מיוצר במזרח הרחוק.
חלק מבתי הטרולי הפכו לחנויות מזכרות (צילום: Güldem Üstün) גם בדרכים אפשר לראות טרולי, שחלק מהם אפילו משמשים כבתי מלון ובאחרים גרים איטלקים עשירים. מלון אחד כזה, מומלץ במיוחד, הוא מלון טרולי הולידיי אלברגו דיפיוזי ( Trulli Holiday Albergo Diffuso ), שהוא למעשה מספר חדרים הפזורים במרכז העיירה אלברובלו ויש להם קבלה וחדר אוכל משותף ("אלברגו דיפיוזי" הוא מונח המתאר חדרים שנמצאים במבנים סמוכים, שיש להם קבלה משותפת ולעיתים גם חדר אוכל משותף).
איך בוחרים באיזה מהעיירות והערים הלבנות לבקר?
מדריכי נסיעות ומידע שליקטנו, כולם ממליצים על לצ'ה ( Lecce ) (כן, יפה מאוד, אבל דומה להרבה ערי בארוק אירופאיות אחרות) ועל בארי, שהיא בירת המחוז (גם שווה הצצה). אבל לבי נתון לעיירות הקטנות שלאורך החופים, עיירות שאם תנסו לקבל תשובה היכן נמצא בהן אתר מסוים, הסיכוי שיענו לכם באנגלית זהה לסיכוי שתזכו בפייס. במקרה הטוב יפנו אתכם ל"חכם הכפר" ובמקרה שלי הוא היה נער מחוצ'קן, בן 15, שידע כמה מילים באנגלית לטובת התיירים התוהים.
אז בכל זאת באיזה עיירות לבקר?
ברינדיזי – נמל ספינות המעפילים אם אתם חובבי מבצרים צלבנים והיסטוריה של עם ישראל בקרו בעיר ברינדיזי ( Brindisi ) – העיר של ז'ול וורן וספינות המעפילים.
ברינדיזי היא עיר נמל, שנודעה בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל כעיר ממנה יצאו ספינות מעפילים רבות (עלייה ב'). כמה שנים קודם לכן הגיע לכאן גם גיבור הספר הנודע שמונים יום מסביב לעולם, ספרו של ז'ול וורן. עוד כמה שנים קודם לכן יצאו מכאן הצלבנים במסעות הצלב לירושלים (בעיקר השישי) ועוד קודם לכך היה זה נמל המסעות ליוון. העיר מוקפת חופים של חול לבן ובסביבתה אין ספור מבצרים.
ברנדיזי, עיר חוף לחובבי מבצרים צלבנים והיסטוריה (צילום: Reise nach Apulien)
אוסטוני – העיר הלבנה על אוסטוני ( Ostuni ), המכונה La Citta Bianca – "העיר הלבנה", כמעט לא נכתב בספרים, אבל מדובר בעיירה מקסימה. כן, כמובן, בתים לבנים וסמטאות תלולות, אבל יש בה גם אין ספור כנסיות, אולי 20 כנסיות ששרדו מימי הביניים, שלא לדבר על כנסיות חדישות יותר. יחד עם זאת בעיירה לא מורגשת אווירה דתית. תמצאו בה חנויות ותיירים והמון איטלקים שמטיילים פה, כולל אין ספור אופנוענים, שהתאהבו בעיר – ובצדק.
אוסטוני, העיר הלבנה שנצבעת לעת שקיעה בשלל צבעים (צילום: Jason Lee)
בָארְלֶטָה - עיר האמיצים עיר הנמל בארלטה ( Barletta ) היא עיר מהתקופה הרומאית שעברה את כל הידיים ששלטו במחוז פוליה. ב- 1503 הייתה העיר בשליטה ספרדית, כשהצרפתים חשקה נפשם בה והם צרו עליה. אחד הצרפתיים שנלקח בשבי לגלג על האצילים האיטלקים שהם פחדנים (בערך מה שאומרים היום על הצרפתים עצמם) וכשפוגעים בכבוד של מישהו מה עושים? יוצאים לדו קרב. ואכן, 13 אבירים איטלקיים ו-13 אבירים צרפתיים התיצבו לדו קרב, כאשר נקבע כי מי שמנצח בדו קרב זה יזכה בשליטה על העיר ומי שמפסיד... שיסתלק. הצרפתים הפסידו, ולכן הסתלקו.
העיר התפרסמה עוד פעם בשל סיפר של אומץ לב. במהלך מלחמת העולם השנייה, החלה כאן ההתקוממות הלאומית של תנועת המחתרת האיטלקית נגד הנאצים, ועל כך זכתה העיר ב"מדליית האומץ האזרחי" (יש כזו, או הייתה כזו). בארלטה היא עיר נופש, הידועה בחופי הרחצה החוליים שלה, המשתרעים ממערב ומזרח לה, אבל נמל כבר אין כאן. העיר נודעת גם בשל פסל קולוסוס ברלטה ( Colossus Barletta ), פסל עשוי מברונזה, מהמאה ה-4. זהו פסל ענק, מעל 5 מטר גובהו, של קיסר ביזנטי שאיש אינו יודע את שמו (אלמוני). האגדה מספרת כי הפסל נשטף אל החוף, אחרי שאוניה ועליה צלבנים שחזרו ממסע הצלב הרביעי (1204) טבעה בסמוך. כנראה שהעובדות שונות והפסל התגלה בחפירות מקומיות - אבל לא ניתן לעובדות לקלקל את המיתוס.
פסל קולסוס ברלטה, הקיסר האלמוני (צילום: יונית אבני)
מלון מומלץ בבארלטה
מלון סבּל לאקצ'רי רומס (Sebèl Luxury Rooms) ממוקם במרכז ההיסטורי של בארלטה, במרחק של כמה דקות מחוף הים. המלון מציע סוויטות וחדרים נעימים, מעוצבים ואינטימיים, חלקם עם ג'קוזי פרטי. במלון מרפסת גדולה המשקיפה על אזור העיר העתיקה. החדרים ממוזגים ומאובזרים בטלוויזיה, מיני בר, מכונת קפה ואינטרנט אלחוטי בחינם.
המטבח של פוליה כה אמר על המטבח של פוליה אחד מחשובי השפים באיטליה: " La cucina pugliese nasce come cucina povera ", ובתרגום לעברית: "המטבח של פוליה נולד כמטבח של עניים".
למה הכוונה? את הפסטה מכינים ללא ביצים, את הלחם אופים מחיטת דורום (חיטה מקומית קשה), והכול מבוסס על מבחר הירקות שמגדלים במקום: עולש בר ( cicorielle ), עגבניות, פלפל אדום, חצילים, כרובית וברוקולי. בשר לא זוכים לראות כאן לעיתים קרובות, ולמעשה עד לפני כמה שנים לא היו אוכלים בכלל בקר בפוליה, מלבד בחגיגות דתיות וחתונות. כן אכלו את חיות המשק- כלומר, תרנגולות, ארנבות וכבשים שרעו בגבעות.
בפוליה אין שפים גדולים. המטבח הוא מטבח ביתי ( Cucina delle donne ), המבושל על ידי נשים ולא בידי טבחים מקצועיים, ולכן זהו מטבח ללא חוקים וכללים מקובלים של מותר ואסור. האוכל פשוט ומיועד להאכיל את בני המשפחה והאורחים הרעבים. פוליה מייצרת שני שליש מכמות שמן הזית של איטליה, ולכן השימוש בשמן זית נפוץ מאוד במטבח המקומי. אז אולי זה מטבח של עניים, אבל מטבח מעולה!
פסטיבלי קיץ רבים, המוקדשים כולם לאוכל, מתקיימים בפוליה. התושבים הפכו את האוכל לאלמנט קדושה איטלקי מן המניין. בכל החגיגות הללו, הנקראות Sagra (שפירושו פסטיבל) – תמצאו תהלוכה לציון אירוע דתי או היסטורי כזה או אחר, תחרויות ספורט עתיקות ימים, עם תלבושות ישנות, נשק ולעיתים סוסים. אבל במוקד החגיגה תמיד עומד מאכל מקומי – למשל, Sagra del Pomodoro (פסטיבל העגבניות), או Sagra del limone (פסטיבל הלימון). 
מטבח של עניים, אבל מטבח מעולה (צילום: יונית אבני)
איך מגיעים למחוז פוליה?
בשנים מסויימות יש טיסות לבארי בעונת התיירות , אך רוב ימות השנה הטיסה הישירה מישראל, שתביא אותנו קרוב ביותר, היא טיסה לרומא. מרחק הנסיעה מרומא הוא כ- 450 ק"מ לכל כיוון.
אם אתם טסים לבארי, וגם אם לא, נמליץ על מלון אורבן סוויטס אנד ספא (VIS Urban Suites&Spa), הממוקם במרכז העיר בארי ומדורג ברמת 4 כוכבים. תמצאו בו חדרים זוגיים נוחים ומפנקים, לצד סוויטות עם חדר שינה, היכולות להתאים למשפחות. לכל החדרים מרפסת, ולחלקם גם פאטיו קטן, והם מצוידים במטבחון ופינת ישיבה/אוכל. ניתן להזמין ארוחת בוקר בתשלום נוסף וגם על הספא נדרש תשלום נוסף.
טיול בדרום איטליה
אם תרצו, תוכלו לשלב טיול במחוז פוליה עם ביקור במחוזות דרום איטליה האחרים: קלבריה (אצבעות המגף), בזיליקטה (מצפון לקלבריה), קמפניה (נאפולי וחופי סורנטו), מוליזה ואברוצו (מצפון לפוליה) או לאציו ( והמחוזות השכנים).
מידע נוסף
כתבות נוספות על פוליה ודרום איטליה
יעדים במחוז פוליה המוזכרים בכתבה, על פי סדר הופעתם, ומקומות לינה מומלצים:
מלון טרולי הולידי אלברגו דיפיוזי בעיר אלברולו | מלון סבּל לאקצ'רי רומס בעיר בארלטה
מלון הסוויטות
מבצר דל מונטה – נסיך גרמני אובססיבי לספרה 8
סן ג'ובאני רוטנדו – קדוש של המאה ה-21
בחצי האי גארגאנו ( Gargano ) , שפיץ קטן במגף, נמצאת העיירה סן ג'ובאני רוטנדו ( San Giovanni Rotondo ), העיירה של הקדוש שאת תמונותיו רואים בכל מקום במחוז פוליה. שמו של הקדוש פיו ( Pio ), או בשמו המלא, Padre Pio , שפירושו "אבא פיו". אנחנו כבר רגילים לקדושים נוצרים בני מאות שנים, לכבודם יש טקסים ועליה לרגל, אבל פה מדובר בקדוש מהמאה ה- 21, אשר הוכר כקדוש בשנת 2002 על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני.
איך כל זה קרה? פיו היה נזיר פרנסיסקני, שהגיע לכאן ב- 1916 כדי להחלים באוויר הקריר של ההרים, אך תוך זמן קצר למדי יצא לו מוניטין של "קוסם". על ידיו הופיעו סימני צליבה, כמו הסטיגמטה (פצעים שהיו בגופו של ישו בעת צליבתו), והוא היה לובש כפפות כדי שאלו לא יראו לעין. פעמים אחדות בא לבקר אותו השטן, אך הוא נאבק בו, למרות שזה הופיע בכל מיני תחפושות ודמויות (אחת מהן של אישה עירומה, באמת שטן...). רבים החלו להאמין שהוא קדוש ובאו לבקש ברכה ולשהות במחיצתו.
למרבה הצער נפטר פיו בשנת 1968, אבל למזלה של העיירה בשנת 2002 הכירה בו הכנסייה בתור "קדוש" ומאז לא פחות מ- 7 מיליון איש מגיעים למקום כל שנה! המתחם של הקדוש פיו ( Shrine of Padre Pio ) כולל את בית המרפא לחולים (נחשב אחד מבתי החולים המובילים באיטליה) והכנסייה החדשה שנבנתה לכבודו, היכולה להכיל כ- 7000 מתפללים. בעיר הוקמו גם 20 בתי מלון, אבל אלו תפוסים רוב הזמן על ידי צליינים. ביקרתי במקום ביום העצמאות האיטלקי – טעות פטאלית, כי כל האיטלקים גם הם הגיעו יחד עימי, כדי לקבל ברכה מהקדוש המת, או לפחות מהכנסייה שלו.
פאדרה פיו, קדוש של המאה העשרים ואחת (צילום: יונית אבני)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
מערות קסטלינה – נטיפים יפים גם באיטלקית מערות קסטלינה ( Castellana Grotte ) הן מערות נטיפים יפות, מהגדולות באירופה, הפתוחות כל השנה, אך ניתן לבקר בהן רק בסיור מודרך. הסיור הארוך כולל גם את המערה הלבנה ( Caverna Bianca ), שיש הטוענים שהיא היפה בעולם.
הסיור הקצר אורך כשעה וחצי ואורכו כ- 3 קילומטרים. בסיור הקצר לא רואים משהו שונה מכל מערת נטיפים אחרת, פרט לגודל העצום. הסיור הארוך, שאורך כשעתיים, אורכו כקילומטר וחצי לכל כיוון ובסיומו מגיע הדובדבן, בדמות "המערה הלבנה" (מי שרואה מבין מדוע). המקום באמת מיוחד.
יש לקחת בחשבון שהתור לסיורים ארוך מאוד (אפילו שעה!), ולהתעלם משפת ההסברים בטיול המודרך – שהרי נטיפים יפים בכל שפה (לו הסיור שהייתי בו היה באנגלית, יש סיכוי שגם הייתי מבינה משהו, אבל יש הרבה יותר סיורים באיטלקית מאשר באנגלית והעיקר כאן הם המראות). מערות קסטלינה, תור ארוך (צילום: Terry Feuerborn)
ארץ הטרולי – איך מתחמקים מתשלום מסים?
האזור בין מערות קסטלינה, העיירה אלברובלו ( Alberobello ) והעיירה מרטינה פרנקה ( Martina Franca ), נקרא ארץ הטרולי. טרולי ( Trulli ) הם בתים קטנים ועגולים, שנבנו החל מהמאה ה- 13, עשויים אבן מעובדת ולהם גג רעפים שצורתו מעין כיפה בצורת חרוט. הם נבנו בקבוצות (שכונות) קטנות, כשחלקם מחוברים יחדיו במעין כוורת של בתים, ושימשו בעבר למגורי פועלים. אל הקומה העליונה של כל הבתים עולים בסולם חיצוני.
בתקופה הפיאודלית היה על האריסים לשלם לפי מספר בני המשפחה המתגוררים על אדמתו של האדון. אז מה עושים כשלא רוצים לשלם – באמצע כל טרולי ניצב עמוד עץ, כאשר הגיע אל המקום המוכס, או הפקיד מטעם "בעל הבית", לביקורת או סתם ביקור נימוסים, היו הפועלים מושכים את עמוד העץ האמצעי ו... המבנה קרס.
סיבה נוספת להקמת העמוד במרכז היתה איסור שהטיל השליט- המלך פרדיננד מארגון, להשתמש במלט לבנייה, כדי שיוכל לנייד את התושבים בהתאם לצרכיו. למרות שמאז המאה ה- 18 כבר מותר להשתמש במלט, עדיין תושבים רבים מתגוררים ב"טרולי משופר". באלו אין מוט מרכזי ולא בדיוק הורסים כשמגיעים מבקרים, אבל לא משתמשים במלט ומזמינים עוברים ושבים להתרשם (ואולי גם לקנות משהו). יש טרולי צבועים לבן מבריק ואחרים בגוונים זוהרים של ירוק, ורוד וצהוב, עם תריסים בשלל בצבעים אחרים- חגיגה של צבע.
אלברובלו היא העיר המוכרת ביותר וגם התיירותית ביותר. היא נוסדה במחצית השנייה של המאה ה-16, ובשנת 1996 הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסקו. בעיר הקטנה, בה מתגוררים 11 אלף תושבים, יש 1,400 טרולי והמון תיירים. בעיר אלברובלו יש עד היום שכונה שלמה של טרולי שנשתמרה, והיא נחשבת אתר שימור לאומי . בכל העיר מעל 1,000 בתים – חלקם משמשים כיום חנויות לתיירים הרבים הפוקדים את האזור (מפיות, בובות ועבודות יד). בדקו היטב את התוצרת – חלק ניכר ממנה מיוצר במזרח הרחוק.
חלק מבתי הטרולי הפכו לחנויות מזכרות (צילום: Güldem Üstün) גם בדרכים אפשר לראות טרולי, שחלק מהם אפילו משמשים כבתי מלון ובאחרים גרים איטלקים עשירים. מלון אחד כזה, מומלץ במיוחד, הוא מלון טרולי הולידיי אלברגו דיפיוזי ( Trulli Holiday Albergo Diffuso ), שהוא למעשה מספר חדרים הפזורים במרכז העיירה אלברובלו ויש להם קבלה וחדר אוכל משותף ("אלברגו דיפיוזי" הוא מונח המתאר חדרים שנמצאים במבנים סמוכים, שיש להם קבלה משותפת ולעיתים גם חדר אוכל משותף).
איך בוחרים באיזה מהעיירות והערים הלבנות לבקר?
מדריכי נסיעות ומידע שליקטנו, כולם ממליצים על לצ'ה ( Lecce ) (כן, יפה מאוד, אבל דומה להרבה ערי בארוק אירופאיות אחרות) ועל בארי, שהיא בירת המחוז (גם שווה הצצה). אבל לבי נתון לעיירות הקטנות שלאורך החופים, עיירות שאם תנסו לקבל תשובה היכן נמצא בהן אתר מסוים, הסיכוי שיענו לכם באנגלית זהה לסיכוי שתזכו בפייס. במקרה הטוב יפנו אתכם ל"חכם הכפר" ובמקרה שלי הוא היה נער מחוצ'קן, בן 15, שידע כמה מילים באנגלית לטובת התיירים התוהים.
אז בכל זאת באיזה עיירות לבקר?
ברינדיזי – נמל ספינות המעפילים אם אתם חובבי מבצרים צלבנים והיסטוריה של עם ישראל בקרו בעיר ברינדיזי ( Brindisi ) – העיר של ז'ול וורן וספינות המעפילים.
ברינדיזי היא עיר נמל, שנודעה בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל כעיר ממנה יצאו ספינות מעפילים רבות (עלייה ב'). כמה שנים קודם לכן הגיע לכאן גם גיבור הספר הנודע שמונים יום מסביב לעולם, ספרו של ז'ול וורן. עוד כמה שנים קודם לכן יצאו מכאן הצלבנים במסעות הצלב לירושלים (בעיקר השישי) ועוד קודם לכך היה זה נמל המסעות ליוון. העיר מוקפת חופים של חול לבן ובסביבתה אין ספור מבצרים.
ברנדיזי, עיר חוף לחובבי מבצרים צלבנים והיסטוריה (צילום: Reise nach Apulien)
אוסטוני – העיר הלבנה על אוסטוני ( Ostuni ), המכונה La Citta Bianca – "העיר הלבנה", כמעט לא נכתב בספרים, אבל מדובר בעיירה מקסימה. כן, כמובן, בתים לבנים וסמטאות תלולות, אבל יש בה גם אין ספור כנסיות, אולי 20 כנסיות ששרדו מימי הביניים, שלא לדבר על כנסיות חדישות יותר. יחד עם זאת בעיירה לא מורגשת אווירה דתית. תמצאו בה חנויות ותיירים והמון איטלקים שמטיילים פה, כולל אין ספור אופנוענים, שהתאהבו בעיר – ובצדק.
אוסטוני, העיר הלבנה שנצבעת לעת שקיעה בשלל צבעים (צילום: Jason Lee)
בָארְלֶטָה - עיר האמיצים עיר הנמל בארלטה ( Barletta ) היא עיר מהתקופה הרומאית שעברה את כל הידיים ששלטו במחוז פוליה. ב- 1503 הייתה העיר בשליטה ספרדית, כשהצרפתים חשקה נפשם בה והם צרו עליה. אחד הצרפתיים שנלקח בשבי לגלג על האצילים האיטלקים שהם פחדנים (בערך מה שאומרים היום על הצרפתים עצמם) וכשפוגעים בכבוד של מישהו מה עושים? יוצאים לדו קרב. ואכן, 13 אבירים איטלקיים ו-13 אבירים צרפתיים התיצבו לדו קרב, כאשר נקבע כי מי שמנצח בדו קרב זה יזכה בשליטה על העיר ומי שמפסיד... שיסתלק. הצרפתים הפסידו, ולכן הסתלקו.
העיר התפרסמה עוד פעם בשל סיפר של אומץ לב. במהלך מלחמת העולם השנייה, החלה כאן ההתקוממות הלאומית של תנועת המחתרת האיטלקית נגד הנאצים, ועל כך זכתה העיר ב"מדליית האומץ האזרחי" (יש כזו, או הייתה כזו). בארלטה היא עיר נופש, הידועה בחופי הרחצה החוליים שלה, המשתרעים ממערב ומזרח לה, אבל נמל כבר אין כאן. העיר נודעת גם בשל פסל קולוסוס ברלטה ( Colossus Barletta ), פסל עשוי מברונזה, מהמאה ה-4. זהו פסל ענק, מעל 5 מטר גובהו, של קיסר ביזנטי שאיש אינו יודע את שמו (אלמוני). האגדה מספרת כי הפסל נשטף אל החוף, אחרי שאוניה ועליה צלבנים שחזרו ממסע הצלב הרביעי (1204) טבעה בסמוך. כנראה שהעובדות שונות והפסל התגלה בחפירות מקומיות - אבל לא ניתן לעובדות לקלקל את המיתוס.
פסל קולסוס ברלטה, הקיסר האלמוני (צילום: יונית אבני)
מלון מומלץ בבארלטה
מלון סבּל לאקצ'רי רומס (Sebèl Luxury Rooms) ממוקם במרכז ההיסטורי של בארלטה, במרחק של כמה דקות מחוף הים. המלון מציע סוויטות וחדרים נעימים, מעוצבים ואינטימיים, חלקם עם ג'קוזי פרטי. במלון מרפסת גדולה המשקיפה על אזור העיר העתיקה. החדרים ממוזגים ומאובזרים בטלוויזיה, מיני בר, מכונת קפה ואינטרנט אלחוטי בחינם.
המטבח של פוליה כה אמר על המטבח של פוליה אחד מחשובי השפים באיטליה: " La cucina pugliese nasce come cucina povera ", ובתרגום לעברית: "המטבח של פוליה נולד כמטבח של עניים".
למה הכוונה? את הפסטה מכינים ללא ביצים, את הלחם אופים מחיטת דורום (חיטה מקומית קשה), והכול מבוסס על מבחר הירקות שמגדלים במקום: עולש בר ( cicorielle ), עגבניות, פלפל אדום, חצילים, כרובית וברוקולי. בשר לא זוכים לראות כאן לעיתים קרובות, ולמעשה עד לפני כמה שנים לא היו אוכלים בכלל בקר בפוליה, מלבד בחגיגות דתיות וחתונות. כן אכלו את חיות המשק- כלומר, תרנגולות, ארנבות וכבשים שרעו בגבעות.
בפוליה אין שפים גדולים. המטבח הוא מטבח ביתי ( Cucina delle donne ), המבושל על ידי נשים ולא בידי טבחים מקצועיים, ולכן זהו מטבח ללא חוקים וכללים מקובלים של מותר ואסור. האוכל פשוט ומיועד להאכיל את בני המשפחה והאורחים הרעבים. פוליה מייצרת שני שליש מכמות שמן הזית של איטליה, ולכן השימוש בשמן זית נפוץ מאוד במטבח המקומי. אז אולי זה מטבח של עניים, אבל מטבח מעולה!
פסטיבלי קיץ רבים, המוקדשים כולם לאוכל, מתקיימים בפוליה. התושבים הפכו את האוכל לאלמנט קדושה איטלקי מן המניין. בכל החגיגות הללו, הנקראות Sagra (שפירושו פסטיבל) – תמצאו תהלוכה לציון אירוע דתי או היסטורי כזה או אחר, תחרויות ספורט עתיקות ימים, עם תלבושות ישנות, נשק ולעיתים סוסים. אבל במוקד החגיגה תמיד עומד מאכל מקומי – למשל, Sagra del Pomodoro (פסטיבל העגבניות), או Sagra del limone (פסטיבל הלימון).
מטבח של עניים, אבל מטבח מעולה (צילום: יונית אבני)
איך מגיעים למחוז פוליה?
בשנים מסויימות יש טיסות לבארי בעונת התיירות , אך רוב ימות השנה הטיסה הישירה מישראל, שתביא אותנו קרוב ביותר, היא טיסה לרומא. מרחק הנסיעה מרומא הוא כ- 450 ק"מ לכל כיוון.
אם אתם טסים לבארי, וגם אם לא, נמליץ על מלון אורבן סוויטס אנד ספא (VIS Urban Suites&Spa), הממוקם במרכז העיר בארי ומדורג ברמת 4 כוכבים. תמצאו בו חדרים זוגיים נוחים ומפנקים, לצד סוויטות עם חדר שינה, היכולות להתאים למשפחות. לכל החדרים מרפסת, ולחלקם גם פאטיו קטן, והם מצוידים במטבחון ופינת ישיבה/אוכל. ניתן להזמין ארוחת בוקר בתשלום נוסף וגם על הספא נדרש תשלום נוסף.
טיול בדרום איטליה
אם תרצו, תוכלו לשלב טיול במחוז פוליה עם ביקור במחוזות דרום איטליה האחרים: קלבריה (אצבעות המגף), בזיליקטה (מצפון לקלבריה), קמפניה (נאפולי וחופי סורנטו), מוליזה ואברוצו (מצפון לפוליה) או לאציו ( והמחוזות השכנים).
מידע נוסף
כתבות נוספות על פוליה ודרום איטליה
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
ארץ הטרולי – איך מתחמקים מתשלום מסים?
האזור בין מערות קסטלינה, העיירה אלברובלו ( Alberobello ) והעיירה מרטינה פרנקה ( Martina Franca ), נקרא ארץ הטרולי. טרולי ( Trulli ) הם בתים קטנים ועגולים, שנבנו החל מהמאה ה- 13, עשויים אבן מעובדת ולהם גג רעפים שצורתו מעין כיפה בצורת חרוט. הם נבנו בקבוצות (שכונות) קטנות, כשחלקם מחוברים יחדיו במעין כוורת של בתים, ושימשו בעבר למגורי פועלים. אל הקומה העליונה של כל הבתים עולים בסולם חיצוני.
בתקופה הפיאודלית היה על האריסים לשלם לפי מספר בני המשפחה המתגוררים על אדמתו של האדון. אז מה עושים כשלא רוצים לשלם – באמצע כל טרולי ניצב עמוד עץ, כאשר הגיע אל המקום המוכס, או הפקיד מטעם "בעל הבית", לביקורת או סתם ביקור נימוסים, היו הפועלים מושכים את עמוד העץ האמצעי ו... המבנה קרס.
סיבה נוספת להקמת העמוד במרכז היתה איסור שהטיל השליט- המלך פרדיננד מארגון, להשתמש במלט לבנייה, כדי שיוכל לנייד את התושבים בהתאם לצרכיו. למרות שמאז המאה ה- 18 כבר מותר להשתמש במלט, עדיין תושבים רבים מתגוררים ב"טרולי משופר". באלו אין מוט מרכזי ולא בדיוק הורסים כשמגיעים מבקרים, אבל לא משתמשים במלט ומזמינים עוברים ושבים להתרשם (ואולי גם לקנות משהו). יש טרולי צבועים לבן מבריק ואחרים בגוונים זוהרים של ירוק, ורוד וצהוב, עם תריסים בשלל בצבעים אחרים- חגיגה של צבע.
אלברובלו היא העיר המוכרת ביותר וגם התיירותית ביותר. היא נוסדה במחצית השנייה של המאה ה-16, ובשנת 1996 הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסקו. בעיר הקטנה, בה מתגוררים 11 אלף תושבים, יש 1,400 טרולי והמון תיירים. בעיר אלברובלו יש עד היום שכונה שלמה של טרולי שנשתמרה, והיא נחשבת אתר שימור לאומי . בכל העיר מעל 1,000 בתים – חלקם משמשים כיום חנויות לתיירים הרבים הפוקדים את האזור (מפיות, בובות ועבודות יד). בדקו היטב את התוצרת – חלק ניכר ממנה מיוצר במזרח הרחוק.
חלק מבתי הטרולי הפכו לחנויות מזכרות (צילום: Güldem Üstün) גם בדרכים אפשר לראות טרולי, שחלק מהם אפילו משמשים כבתי מלון ובאחרים גרים איטלקים עשירים. מלון אחד כזה, מומלץ במיוחד, הוא מלון טרולי הולידיי אלברגו דיפיוזי ( Trulli Holiday Albergo Diffuso ), שהוא למעשה מספר חדרים הפזורים במרכז העיירה אלברובלו ויש להם קבלה וחדר אוכל משותף ("אלברגו דיפיוזי" הוא מונח המתאר חדרים שנמצאים במבנים סמוכים, שיש להם קבלה משותפת ולעיתים גם חדר אוכל משותף).
איך בוחרים באיזה מהעיירות והערים הלבנות לבקר?
מדריכי נסיעות ומידע שליקטנו, כולם ממליצים על לצ'ה ( Lecce ) (כן, יפה מאוד, אבל דומה להרבה ערי בארוק אירופאיות אחרות) ועל בארי, שהיא בירת המחוז (גם שווה הצצה). אבל לבי נתון לעיירות הקטנות שלאורך החופים, עיירות שאם תנסו לקבל תשובה היכן נמצא בהן אתר מסוים, הסיכוי שיענו לכם באנגלית זהה לסיכוי שתזכו בפייס. במקרה הטוב יפנו אתכם ל"חכם הכפר" ובמקרה שלי הוא היה נער מחוצ'קן, בן 15, שידע כמה מילים באנגלית לטובת התיירים התוהים.
אז בכל זאת באיזה עיירות לבקר?
ברינדיזי – נמל ספינות המעפילים אם אתם חובבי מבצרים צלבנים והיסטוריה של עם ישראל בקרו בעיר ברינדיזי ( Brindisi ) – העיר של ז'ול וורן וספינות המעפילים.
ברינדיזי היא עיר נמל, שנודעה בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל כעיר ממנה יצאו ספינות מעפילים רבות (עלייה ב'). כמה שנים קודם לכן הגיע לכאן גם גיבור הספר הנודע שמונים יום מסביב לעולם, ספרו של ז'ול וורן. עוד כמה שנים קודם לכן יצאו מכאן הצלבנים במסעות הצלב לירושלים (בעיקר השישי) ועוד קודם לכך היה זה נמל המסעות ליוון. העיר מוקפת חופים של חול לבן ובסביבתה אין ספור מבצרים.
ברנדיזי, עיר חוף לחובבי מבצרים צלבנים והיסטוריה (צילום: Reise nach Apulien)
אוסטוני – העיר הלבנה על אוסטוני ( Ostuni ), המכונה La Citta Bianca – "העיר הלבנה", כמעט לא נכתב בספרים, אבל מדובר בעיירה מקסימה. כן, כמובן, בתים לבנים וסמטאות תלולות, אבל יש בה גם אין ספור כנסיות, אולי 20 כנסיות ששרדו מימי הביניים, שלא לדבר על כנסיות חדישות יותר. יחד עם זאת בעיירה לא מורגשת אווירה דתית. תמצאו בה חנויות ותיירים והמון איטלקים שמטיילים פה, כולל אין ספור אופנוענים, שהתאהבו בעיר – ובצדק.
אוסטוני, העיר הלבנה שנצבעת לעת שקיעה בשלל צבעים (צילום: Jason Lee)
בָארְלֶטָה - עיר האמיצים עיר הנמל בארלטה ( Barletta ) היא עיר מהתקופה הרומאית שעברה את כל הידיים ששלטו במחוז פוליה. ב- 1503 הייתה העיר בשליטה ספרדית, כשהצרפתים חשקה נפשם בה והם צרו עליה. אחד הצרפתיים שנלקח בשבי לגלג על האצילים האיטלקים שהם פחדנים (בערך מה שאומרים היום על הצרפתים עצמם) וכשפוגעים בכבוד של מישהו מה עושים? יוצאים לדו קרב. ואכן, 13 אבירים איטלקיים ו-13 אבירים צרפתיים התיצבו לדו קרב, כאשר נקבע כי מי שמנצח בדו קרב זה יזכה בשליטה על העיר ומי שמפסיד... שיסתלק. הצרפתים הפסידו, ולכן הסתלקו.
העיר התפרסמה עוד פעם בשל סיפר של אומץ לב. במהלך מלחמת העולם השנייה, החלה כאן ההתקוממות הלאומית של תנועת המחתרת האיטלקית נגד הנאצים, ועל כך זכתה העיר ב"מדליית האומץ האזרחי" (יש כזו, או הייתה כזו). בארלטה היא עיר נופש, הידועה בחופי הרחצה החוליים שלה, המשתרעים ממערב ומזרח לה, אבל נמל כבר אין כאן. העיר נודעת גם בשל פסל קולוסוס ברלטה ( Colossus Barletta ), פסל עשוי מברונזה, מהמאה ה-4. זהו פסל ענק, מעל 5 מטר גובהו, של קיסר ביזנטי שאיש אינו יודע את שמו (אלמוני). האגדה מספרת כי הפסל נשטף אל החוף, אחרי שאוניה ועליה צלבנים שחזרו ממסע הצלב הרביעי (1204) טבעה בסמוך. כנראה שהעובדות שונות והפסל התגלה בחפירות מקומיות - אבל לא ניתן לעובדות לקלקל את המיתוס.
פסל קולסוס ברלטה, הקיסר האלמוני (צילום: יונית אבני)
מלון מומלץ בבארלטה
מלון סבּל לאקצ'רי רומס (Sebèl Luxury Rooms) ממוקם במרכז ההיסטורי של בארלטה, במרחק של כמה דקות מחוף הים. המלון מציע סוויטות וחדרים נעימים, מעוצבים ואינטימיים, חלקם עם ג'קוזי פרטי. במלון מרפסת גדולה המשקיפה על אזור העיר העתיקה. החדרים ממוזגים ומאובזרים בטלוויזיה, מיני בר, מכונת קפה ואינטרנט אלחוטי בחינם.
המטבח של פוליה כה אמר על המטבח של פוליה אחד מחשובי השפים באיטליה: " La cucina pugliese nasce come cucina povera ", ובתרגום לעברית: "המטבח של פוליה נולד כמטבח של עניים".
למה הכוונה? את הפסטה מכינים ללא ביצים, את הלחם אופים מחיטת דורום (חיטה מקומית קשה), והכול מבוסס על מבחר הירקות שמגדלים במקום: עולש בר ( cicorielle ), עגבניות, פלפל אדום, חצילים, כרובית וברוקולי. בשר לא זוכים לראות כאן לעיתים קרובות, ולמעשה עד לפני כמה שנים לא היו אוכלים בכלל בקר בפוליה, מלבד בחגיגות דתיות וחתונות. כן אכלו את חיות המשק- כלומר, תרנגולות, ארנבות וכבשים שרעו בגבעות.
בפוליה אין שפים גדולים. המטבח הוא מטבח ביתי ( Cucina delle donne ), המבושל על ידי נשים ולא בידי טבחים מקצועיים, ולכן זהו מטבח ללא חוקים וכללים מקובלים של מותר ואסור. האוכל פשוט ומיועד להאכיל את בני המשפחה והאורחים הרעבים. פוליה מייצרת שני שליש מכמות שמן הזית של איטליה, ולכן השימוש בשמן זית נפוץ מאוד במטבח המקומי. אז אולי זה מטבח של עניים, אבל מטבח מעולה!
פסטיבלי קיץ רבים, המוקדשים כולם לאוכל, מתקיימים בפוליה. התושבים הפכו את האוכל לאלמנט קדושה איטלקי מן המניין. בכל החגיגות הללו, הנקראות Sagra (שפירושו פסטיבל) – תמצאו תהלוכה לציון אירוע דתי או היסטורי כזה או אחר, תחרויות ספורט עתיקות ימים, עם תלבושות ישנות, נשק ולעיתים סוסים. אבל במוקד החגיגה תמיד עומד מאכל מקומי – למשל, Sagra del Pomodoro (פסטיבל העגבניות), או Sagra del limone (פסטיבל הלימון).
מטבח של עניים, אבל מטבח מעולה (צילום: יונית אבני)
איך מגיעים למחוז פוליה?
בשנים מסויימות יש טיסות לבארי בעונת התיירות , אך רוב ימות השנה הטיסה הישירה מישראל, שתביא אותנו קרוב ביותר, היא טיסה לרומא. מרחק הנסיעה מרומא הוא כ- 450 ק"מ לכל כיוון.
אם אתם טסים לבארי, וגם אם לא, נמליץ על מלון אורבן סוויטס אנד ספא (VIS Urban Suites&Spa), הממוקם במרכז העיר בארי ומדורג ברמת 4 כוכבים. תמצאו בו חדרים זוגיים נוחים ומפנקים, לצד סוויטות עם חדר שינה, היכולות להתאים למשפחות. לכל החדרים מרפסת, ולחלקם גם פאטיו קטן, והם מצוידים במטבחון ופינת ישיבה/אוכל. ניתן להזמין ארוחת בוקר בתשלום נוסף וגם על הספא נדרש תשלום נוסף.
טיול בדרום איטליה
אם תרצו, תוכלו לשלב טיול במחוז פוליה עם ביקור במחוזות דרום איטליה האחרים: קלבריה (אצבעות המגף), בזיליקטה (מצפון לקלבריה), קמפניה (נאפולי וחופי סורנטו), מוליזה ואברוצו (מצפון לפוליה) או לאציו ( והמחוזות השכנים).
מידע נוסף
כתבות נוספות על פוליה ודרום איטליה
ברינדיזי – נמל ספינות המעפילים אם אתם חובבי מבצרים צלבנים והיסטוריה של עם ישראל בקרו בעיר ברינדיזי ( Brindisi ) – העיר של ז'ול וורן וספינות המעפילים.
ברינדיזי היא עיר נמל, שנודעה בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל כעיר ממנה יצאו ספינות מעפילים רבות (עלייה ב'). כמה שנים קודם לכן הגיע לכאן גם גיבור הספר הנודע שמונים יום מסביב לעולם, ספרו של ז'ול וורן. עוד כמה שנים קודם לכן יצאו מכאן הצלבנים במסעות הצלב לירושלים (בעיקר השישי) ועוד קודם לכך היה זה נמל המסעות ליוון. העיר מוקפת חופים של חול לבן ובסביבתה אין ספור מבצרים.
ברנדיזי, עיר חוף לחובבי מבצרים צלבנים והיסטוריה (צילום: Reise nach Apulien)
אוסטוני – העיר הלבנה על אוסטוני ( Ostuni ), המכונה La Citta Bianca – "העיר הלבנה", כמעט לא נכתב בספרים, אבל מדובר בעיירה מקסימה. כן, כמובן, בתים לבנים וסמטאות תלולות, אבל יש בה גם אין ספור כנסיות, אולי 20 כנסיות ששרדו מימי הביניים, שלא לדבר על כנסיות חדישות יותר. יחד עם זאת בעיירה לא מורגשת אווירה דתית. תמצאו בה חנויות ותיירים והמון איטלקים שמטיילים פה, כולל אין ספור אופנוענים, שהתאהבו בעיר – ובצדק.
אוסטוני, העיר הלבנה שנצבעת לעת שקיעה בשלל צבעים (צילום: Jason Lee)
בָארְלֶטָה - עיר האמיצים עיר הנמל בארלטה ( Barletta ) היא עיר מהתקופה הרומאית שעברה את כל הידיים ששלטו במחוז פוליה. ב- 1503 הייתה העיר בשליטה ספרדית, כשהצרפתים חשקה נפשם בה והם צרו עליה. אחד הצרפתיים שנלקח בשבי לגלג על האצילים האיטלקים שהם פחדנים (בערך מה שאומרים היום על הצרפתים עצמם) וכשפוגעים בכבוד של מישהו מה עושים? יוצאים לדו קרב. ואכן, 13 אבירים איטלקיים ו-13 אבירים צרפתיים התיצבו לדו קרב, כאשר נקבע כי מי שמנצח בדו קרב זה יזכה בשליטה על העיר ומי שמפסיד... שיסתלק. הצרפתים הפסידו, ולכן הסתלקו.
העיר התפרסמה עוד פעם בשל סיפר של אומץ לב. במהלך מלחמת העולם השנייה, החלה כאן ההתקוממות הלאומית של תנועת המחתרת האיטלקית נגד הנאצים, ועל כך זכתה העיר ב"מדליית האומץ האזרחי" (יש כזו, או הייתה כזו). בארלטה היא עיר נופש, הידועה בחופי הרחצה החוליים שלה, המשתרעים ממערב ומזרח לה, אבל נמל כבר אין כאן. העיר נודעת גם בשל פסל קולוסוס ברלטה ( Colossus Barletta ), פסל עשוי מברונזה, מהמאה ה-4. זהו פסל ענק, מעל 5 מטר גובהו, של קיסר ביזנטי שאיש אינו יודע את שמו (אלמוני). האגדה מספרת כי הפסל נשטף אל החוף, אחרי שאוניה ועליה צלבנים שחזרו ממסע הצלב הרביעי (1204) טבעה בסמוך. כנראה שהעובדות שונות והפסל התגלה בחפירות מקומיות - אבל לא ניתן לעובדות לקלקל את המיתוס.
פסל קולסוס ברלטה, הקיסר האלמוני (צילום: יונית אבני)
מלון מומלץ בבארלטה
מלון סבּל לאקצ'רי רומס (Sebèl Luxury Rooms) ממוקם במרכז ההיסטורי של בארלטה, במרחק של כמה דקות מחוף הים. המלון מציע סוויטות וחדרים נעימים, מעוצבים ואינטימיים, חלקם עם ג'קוזי פרטי. במלון מרפסת גדולה המשקיפה על אזור העיר העתיקה. החדרים ממוזגים ומאובזרים בטלוויזיה, מיני בר, מכונת קפה ואינטרנט אלחוטי בחינם.
המטבח של פוליה כה אמר על המטבח של פוליה אחד מחשובי השפים באיטליה: " La cucina pugliese nasce come cucina povera ", ובתרגום לעברית: "המטבח של פוליה נולד כמטבח של עניים".
למה הכוונה? את הפסטה מכינים ללא ביצים, את הלחם אופים מחיטת דורום (חיטה מקומית קשה), והכול מבוסס על מבחר הירקות שמגדלים במקום: עולש בר ( cicorielle ), עגבניות, פלפל אדום, חצילים, כרובית וברוקולי. בשר לא זוכים לראות כאן לעיתים קרובות, ולמעשה עד לפני כמה שנים לא היו אוכלים בכלל בקר בפוליה, מלבד בחגיגות דתיות וחתונות. כן אכלו את חיות המשק- כלומר, תרנגולות, ארנבות וכבשים שרעו בגבעות.
בפוליה אין שפים גדולים. המטבח הוא מטבח ביתי ( Cucina delle donne ), המבושל על ידי נשים ולא בידי טבחים מקצועיים, ולכן זהו מטבח ללא חוקים וכללים מקובלים של מותר ואסור. האוכל פשוט ומיועד להאכיל את בני המשפחה והאורחים הרעבים. פוליה מייצרת שני שליש מכמות שמן הזית של איטליה, ולכן השימוש בשמן זית נפוץ מאוד במטבח המקומי. אז אולי זה מטבח של עניים, אבל מטבח מעולה!
פסטיבלי קיץ רבים, המוקדשים כולם לאוכל, מתקיימים בפוליה. התושבים הפכו את האוכל לאלמנט קדושה איטלקי מן המניין. בכל החגיגות הללו, הנקראות Sagra (שפירושו פסטיבל) – תמצאו תהלוכה לציון אירוע דתי או היסטורי כזה או אחר, תחרויות ספורט עתיקות ימים, עם תלבושות ישנות, נשק ולעיתים סוסים. אבל במוקד החגיגה תמיד עומד מאכל מקומי – למשל, Sagra del Pomodoro (פסטיבל העגבניות), או Sagra del limone (פסטיבל הלימון).
מטבח של עניים, אבל מטבח מעולה (צילום: יונית אבני)
איך מגיעים למחוז פוליה?
בשנים מסויימות יש טיסות לבארי בעונת התיירות , אך רוב ימות השנה הטיסה הישירה מישראל, שתביא אותנו קרוב ביותר, היא טיסה לרומא. מרחק הנסיעה מרומא הוא כ- 450 ק"מ לכל כיוון.
אם אתם טסים לבארי, וגם אם לא, נמליץ על מלון אורבן סוויטס אנד ספא (VIS Urban Suites&Spa), הממוקם במרכז העיר בארי ומדורג ברמת 4 כוכבים. תמצאו בו חדרים זוגיים נוחים ומפנקים, לצד סוויטות עם חדר שינה, היכולות להתאים למשפחות. לכל החדרים מרפסת, ולחלקם גם פאטיו קטן, והם מצוידים במטבחון ופינת ישיבה/אוכל. ניתן להזמין ארוחת בוקר בתשלום נוסף וגם על הספא נדרש תשלום נוסף.
טיול בדרום איטליה
אם תרצו, תוכלו לשלב טיול במחוז פוליה עם ביקור במחוזות דרום איטליה האחרים: קלבריה (אצבעות המגף), בזיליקטה (מצפון לקלבריה), קמפניה (נאפולי וחופי סורנטו), מוליזה ואברוצו (מצפון לפוליה) או לאציו ( והמחוזות השכנים).
מידע נוסף
כתבות נוספות על פוליה ודרום איטליה
בָארְלֶטָה - עיר האמיצים עיר הנמל בארלטה ( Barletta ) היא עיר מהתקופה הרומאית שעברה את כל הידיים ששלטו במחוז פוליה. ב- 1503 הייתה העיר בשליטה ספרדית, כשהצרפתים חשקה נפשם בה והם צרו עליה. אחד הצרפתיים שנלקח בשבי לגלג על האצילים האיטלקים שהם פחדנים (בערך מה שאומרים היום על הצרפתים עצמם) וכשפוגעים בכבוד של מישהו מה עושים? יוצאים לדו קרב. ואכן, 13 אבירים איטלקיים ו-13 אבירים צרפתיים התיצבו לדו קרב, כאשר נקבע כי מי שמנצח בדו קרב זה יזכה בשליטה על העיר ומי שמפסיד... שיסתלק. הצרפתים הפסידו, ולכן הסתלקו.
העיר התפרסמה עוד פעם בשל סיפר של אומץ לב. במהלך מלחמת העולם השנייה, החלה כאן ההתקוממות הלאומית של תנועת המחתרת האיטלקית נגד הנאצים, ועל כך זכתה העיר ב"מדליית האומץ האזרחי" (יש כזו, או הייתה כזו). בארלטה היא עיר נופש, הידועה בחופי הרחצה החוליים שלה, המשתרעים ממערב ומזרח לה, אבל נמל כבר אין כאן. העיר נודעת גם בשל פסל קולוסוס ברלטה ( Colossus Barletta ), פסל עשוי מברונזה, מהמאה ה-4. זהו פסל ענק, מעל 5 מטר גובהו, של קיסר ביזנטי שאיש אינו יודע את שמו (אלמוני). האגדה מספרת כי הפסל נשטף אל החוף, אחרי שאוניה ועליה צלבנים שחזרו ממסע הצלב הרביעי (1204) טבעה בסמוך. כנראה שהעובדות שונות והפסל התגלה בחפירות מקומיות - אבל לא ניתן לעובדות לקלקל את המיתוס.
פסל קולסוס ברלטה, הקיסר האלמוני (צילום: יונית אבני)
מלון מומלץ בבארלטה
מלון סבּל לאקצ'רי רומס (Sebèl Luxury Rooms) ממוקם במרכז ההיסטורי של בארלטה, במרחק של כמה דקות מחוף הים. המלון מציע סוויטות וחדרים נעימים, מעוצבים ואינטימיים, חלקם עם ג'קוזי פרטי. במלון מרפסת גדולה המשקיפה על אזור העיר העתיקה. החדרים ממוזגים ומאובזרים בטלוויזיה, מיני בר, מכונת קפה ואינטרנט אלחוטי בחינם.
המטבח של פוליה כה אמר על המטבח של פוליה אחד מחשובי השפים באיטליה: " La cucina pugliese nasce come cucina povera ", ובתרגום לעברית: "המטבח של פוליה נולד כמטבח של עניים".
למה הכוונה? את הפסטה מכינים ללא ביצים, את הלחם אופים מחיטת דורום (חיטה מקומית קשה), והכול מבוסס על מבחר הירקות שמגדלים במקום: עולש בר ( cicorielle ), עגבניות, פלפל אדום, חצילים, כרובית וברוקולי. בשר לא זוכים לראות כאן לעיתים קרובות, ולמעשה עד לפני כמה שנים לא היו אוכלים בכלל בקר בפוליה, מלבד בחגיגות דתיות וחתונות. כן אכלו את חיות המשק- כלומר, תרנגולות, ארנבות וכבשים שרעו בגבעות.
בפוליה אין שפים גדולים. המטבח הוא מטבח ביתי ( Cucina delle donne ), המבושל על ידי נשים ולא בידי טבחים מקצועיים, ולכן זהו מטבח ללא חוקים וכללים מקובלים של מותר ואסור. האוכל פשוט ומיועד להאכיל את בני המשפחה והאורחים הרעבים. פוליה מייצרת שני שליש מכמות שמן הזית של איטליה, ולכן השימוש בשמן זית נפוץ מאוד במטבח המקומי. אז אולי זה מטבח של עניים, אבל מטבח מעולה!
פסטיבלי קיץ רבים, המוקדשים כולם לאוכל, מתקיימים בפוליה. התושבים הפכו את האוכל לאלמנט קדושה איטלקי מן המניין. בכל החגיגות הללו, הנקראות Sagra (שפירושו פסטיבל) – תמצאו תהלוכה לציון אירוע דתי או היסטורי כזה או אחר, תחרויות ספורט עתיקות ימים, עם תלבושות ישנות, נשק ולעיתים סוסים. אבל במוקד החגיגה תמיד עומד מאכל מקומי – למשל, Sagra del Pomodoro (פסטיבל העגבניות), או Sagra del limone (פסטיבל הלימון).
מטבח של עניים, אבל מטבח מעולה (צילום: יונית אבני)
איך מגיעים למחוז פוליה?
בשנים מסויימות יש טיסות לבארי בעונת התיירות , אך רוב ימות השנה הטיסה הישירה מישראל, שתביא אותנו קרוב ביותר, היא טיסה לרומא. מרחק הנסיעה מרומא הוא כ- 450 ק"מ לכל כיוון.
אם אתם טסים לבארי, וגם אם לא, נמליץ על מלון אורבן סוויטס אנד ספא (VIS Urban Suites&Spa), הממוקם במרכז העיר בארי ומדורג ברמת 4 כוכבים. תמצאו בו חדרים זוגיים נוחים ומפנקים, לצד סוויטות עם חדר שינה, היכולות להתאים למשפחות. לכל החדרים מרפסת, ולחלקם גם פאטיו קטן, והם מצוידים במטבחון ופינת ישיבה/אוכל. ניתן להזמין ארוחת בוקר בתשלום נוסף וגם על הספא נדרש תשלום נוסף.
טיול בדרום איטליה
אם תרצו, תוכלו לשלב טיול במחוז פוליה עם ביקור במחוזות דרום איטליה האחרים: קלבריה (אצבעות המגף), בזיליקטה (מצפון לקלבריה), קמפניה (נאפולי וחופי סורנטו), מוליזה ואברוצו (מצפון לפוליה) או לאציו ( והמחוזות השכנים).
מידע נוסף
כתבות נוספות על פוליה ודרום איטליה
מלון מומלץ בבארלטה
מלון סבּל לאקצ'רי רומס (Sebèl Luxury Rooms) ממוקם במרכז ההיסטורי של בארלטה, במרחק של כמה דקות מחוף הים. המלון מציע סוויטות וחדרים נעימים, מעוצבים ואינטימיים, חלקם עם ג'קוזי פרטי. במלון מרפסת גדולה המשקיפה על אזור העיר העתיקה. החדרים ממוזגים ומאובזרים בטלוויזיה, מיני בר, מכונת קפה ואינטרנט אלחוטי בחינם.
מטבח של עניים, אבל מטבח מעולה
איך מגיעים למחוז פוליה?
בשנים מסויימות יש טיסות לבארי בעונת התיירות , אך רוב ימות השנה הטיסה הישירה מישראל, שתביא אותנו קרוב ביותר, היא טיסה לרומא. מרחק הנסיעה מרומא הוא כ- 450 ק"מ לכל כיוון.
אם אתם טסים לבארי, וגם אם לא, נמליץ על מלון אורבן סוויטס אנד ספא (VIS Urban Suites&Spa), הממוקם במרכז העיר בארי ומדורג ברמת 4 כוכבים. תמצאו בו חדרים זוגיים נוחים ומפנקים, לצד סוויטות עם חדר שינה, היכולות להתאים למשפחות. לכל החדרים מרפסת, ולחלקם גם פאטיו קטן, והם מצוידים במטבחון ופינת ישיבה/אוכל. ניתן להזמין ארוחת בוקר בתשלום נוסף וגם על הספא נדרש תשלום נוסף.
טיול בדרום איטליה
אם תרצו, תוכלו לשלב טיול במחוז פוליה עם ביקור במחוזות דרום איטליה האחרים: קלבריה (אצבעות המגף), בזיליקטה (מצפון לקלבריה), קמפניה (נאפולי וחופי סורנטו), מוליזה ואברוצו (מצפון לפוליה) או לאציו ( והמחוזות השכנים).
מידע נוסף
כתבות נוספות על פוליה ודרום איטליה
טיול בדרום איטליה
אם תרצו, תוכלו לשלב טיול במחוז פוליה עם ביקור במחוזות דרום איטליה האחרים: קלבריה (אצבעות המגף), בזיליקטה (מצפון לקלבריה), קמפניה (נאפולי וחופי סורנטו), מוליזה ואברוצו (מצפון לפוליה) או לאציו ( והמחוזות השכנים).
כתבות נוספות על פוליה ודרום איטליה
 |
אודות הכותבת
יונית אבני, תופרת טיולים - ייעוץ והתאמת מסלולי טיול מותאמים ללקוח באירופה. שירות וליווי אישי בהכנת מסלול הטיול, למשפחות, זוגות ויחידים, מותאם לתקציב, יכולות והעדפות אישיות. באתר הבית של יונית מידע רב על יעדים בהם טיילה, וצרורות של טיפים להתייעלות בטיולים. דוא"ל yonit@yonitour.co.il
|
יונית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
.jpg)
