חגיגות הממצ'ה כרמן בפאוקרטמבו
מאת: רוני זהבי

האלכוהול זורם בדם, התזמורת מנגנת מוזיקה אינדינית מונוטונית. הפרואנים שמצטופפים איתי בקהל נמוכים ממני ומאפשרים לי לראות את המופע הצבעוני ברחוב: עשרות רקדנים לבושים בתחפושות צבעוניות ועוטים לראשם מסכות גרוטסקיות, מפזזים לצלילי המוזיקה בריקוד מחזורי.

הלהקה חולפת ולאחריה מגיעה להקה נוספת, מכפר אחר. גם ללהקה זו יש תזמורת משלה, תחפושות משלה, מסכות משלה וריקודים משלה. בזו אחר זו מתחלפות הלהקות, יוצרות תהלוכה המשתרכת בכל רחובות הכפר פאוקרטמבו (Paucartambo), בלב רכס האנדים שבפרו. עבור הרקדנים, שיאו של היום הוא ההגעה לכנסייה של הכפר.

ברחבה, אל מול הכנסייה, מתעצם הריקוד והמוזיקה כבר זורמת בעורקים עם הצ'יצ'ה (Chicha) – בירה מקומית שעשויה מתירס. כשיגיע תורם, יפלסו הרקדנים את דרכם בין ההמון החוגג, ייכנסו לכמה דקות של ריקוד תפילה ויקבלו ברכה מהבתולה של הכפר, כרמן שמה – Virgin del Carmen – שלכבודה נערך הפסטיבל. אבל אולי כדאי שלפני שאספר לכם על הפסטיבל, אלך לתחילת הסיפור: איך הגיעה הבתולה הנוצרית לכפר נידח בהרי האנדים, לאזור שנראה לכאורה פגאני?
כתבות נוספות על פרו

פסטיבל הבתולה כרמן בכפר פאוקרטמבו - בהחוגגים עוטים מסכות, תחפושות והרבה סגנון
(צילום: CC Ricardo Sánchez)

   טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »

הכול מתחיל בכיבוש פרו על ידי הספרדים...

במאה ה-16 כבשו הספרדים את פרו ואילצו את אנשי אימפרית האינקה לקבל עליהם את הדת הנוצרית בעל כורחם. ברחבי האנדים נבנו כנסיות, נערכו הטבלות המוניות ועקרונות הנצרות הקתולית התפשטו עד לכפרים הנידחים ביותר. חל איסור על בני האינקה להמשיך ולקיים את מנהגיהם, דוגמת החגיגות לכבוד פנתיאון האלים העשיר שלהם. על מנת להמשיך בכל זאת לחגוג ולהתפלל לאלים שלהם, נאלצו בני האינקה לעטוף את מנהגיהם במעטפת נוצרית. כך, למשל, האל החשוב ביותר של האינקה – אל השמש – הוסתר בדמותו של ישו, ואמא אדמה – פאצ'אמאמא – מצאה לה תשובה נוצרית בדמותה של הבתולה מריה.

אם עד להגעת הספרדים היה לכל כפר באנדים אל מקומי ששמר על אנשי הכפר, הרי שלאחר התפשטות הנצרות, כל כפר אימץ לעצמו קדוש נוצרי שמילא את תפקיד אותו אל. הקדושים מהווים עד היום התגלמויות נוצריות של האלים העתיקים, האלים ששומרים על החיים המאוזנים בהרי האנדים כבר מאות שנים. על האיזון הזה מודים אנשי האנדים בתפילות ובחגיגות. בכל כפר מקדישים יום חג לכבוד הקדוש של הכפר ומודים לו, או בעצם לאל שאותו הוא מייצג, על השנה החקלאית שחלפה. מרבית החגיגות באנדים מתקיימות בחודשים יולי-אוגוסט, לפני תחילת השנה החקלאית החדשה.

טרם הצתיידתם במסיכה נאותה? אין בעיה, תוכלו לבחור כל דמות, כל עוד היא מוזרה ומעניינת...
(צילום: CC Ricardo Sánchez)

הפסטיבל הסוער שבכפר פאוקרטמבו

דוגמא מרתקת לפסטיבל מסוג זה ניתן לראות בכפר פאוקרטמבו, סביב ה-16 ביולי. מדי שנה, מתקיימות שם חגיגות ססגוניות לכבוד דמות הבתולה של הכפר. מקור הפסטיבל באנדלוסיה שבספרד, שם סביב תאריך זה מתקיימות בכפרי הדייגים לאורך החוף חגיגות לכבוד הבתולה virgin del Carmen. גם בהרי האנדים, מתפללים לבתולה ומודים לה: על היבול, על הפריון, על הבריאות, על הפרנסה. עמוק בלב בעצם מודים לפאצ'אמאמא, אמא אדמה – שאחרי הכול, עוד לפני הגעת הנצרות, היא זו שאחראית לשנה החקלאית המוצלחת שזה עתה הגיעה לסיומה. באותה הזדמנות, גם מבקשים בקשות שונות ובעיקר ברכה לקראת השנה החקלאית החדשה, שתתחיל באוגוסט.

אחד משיאי החגיגה הוא הוצאת הבתולה מהכנסיה כדי שתברך את אורחי הכפר. הבתולה, דמות מקושטת עשויה פורצלן, מונחת על אפיריון חגיגי ונישאת על כתפי החוגגים ברחובות פאוקרטמבו. לפניה ואחריה – רוקדות הלהקות את הריקוד המיוחד לשלב זה של הפסטיבל ושרות, בליווי התזמורת, לכבוד הבתולה. האווירה מסביב כבר כל כך תוססת ומוטרפת, כך שהרקדנים פורצים אל צידי הדרכים וסוחפים לריקוד את האנשים המתגודדים על המדרכות. חלקם, כאחוזי טירוף, מטפסים על קירות הבתים ומדגימים מהמרפסות והגגות מופעים אקרובטיים ספונטניים.
כתבה על פסטיבל השטן בבוליביה

צמד חמד. צועדים בפסטיבל שבכפר פאוקרטמבו
(צילום: CC Ricardo Sánchez)

פורקן מוחלט ומדרון חלקלק

מה שמאפשר את פורקן היצרים הזה הוא השילוב של האלכוהול והמוזיקה שיוצר שכרון חושים. גם ההסתתרות מאחורי מסכה מאפשרת לרקדן בתהלוכה להשתחרר ולהיות במשך 3 ימים מישהו אחר; מישהו שהוא אף פעם לא יהיה, או אולי דוקא להתחבר לזהות נסתרת שלו, שהוא אינו מעז להחצין בדרך כלל. הפורקן הזה יוצר שבירת שגרה מיוחדת, אוירה כללית של פריצת גבולות ושחרור לחצים. 3 ימים של טשטוש בין אסור למותר, בין לילה ליום, בין מציאות לדמיון. החגיגה בפאוקרטמבו היא, ללא ספק, החגיגה הצבעונית והמרשימה ביותר באיזור. בשנים האחרונות היא כבר אינה נחלתם של הפרואנים בלבד.

כתבה על עונת הקרנבלים בברזיל

הבתולה כרמן שסביבה כל ההמולה (צילום: CC Ricardo Sánchez)

לחגוג כמו מקומי בכפר פאוקרטמבו

מטיילים סקרנים משנים את מסלול הטיול שלהם על מנת להגיע לאיזור קוסקו בסמוך ל-16 ביולי כדי לקחת חלק באירוע. עבור מטיילים, הדרך הנוחה ביותר להגיע לפאוקרטמבו היא בתחבורה ציבורית מקוסקו – נסיעה של כ-4 שעות בדרך מפותלת במעלה ההרים. אם מחפשים טוב, אפשר גם למצוא סוכנויות טיולים בקוסקו המארגנות טיול של שלושה ימים לחגיגה, הכולל הסעה, לינה ומדריך. הרכב נשאר עם הקבוצה בפאוקרטמבו, כך שלרוב משתמשים בו גם על מנת להגיע ל-Tres Cruzes – נקודת צפייה מדהימה בזריחה, אליה עולים לפנות בוקר עם שאר החוגגים בפסטיבל.

התנאים בחגיגה הם בסיסיים ביותר – לרוב ישנים בשקי שינה על רצפת חדר משותף ואוכלים בדוכני השוק את המאכלים שאוכלים המקומיים. לבעלי קיבה חזקה זו דוקא חוויה קולינרית מעניינת. מומלץ לקחת כוס צ'יצ'ה ביד, לעטות מסכה מחייכת על הפנים ולהיסחף אל המנגינה המונוטונית ותהלוכת הרקדנים הצבעונית... הקצב של המוזיקה לא יצא לכם מהראש בשבועות הבאים, ראו הוזהרתם!

מידע נוסף

השכרת רכב בפרו
בתי מלון בקוסקו
אפשרויות לינה נוספות בפרו
מתי לטייל בפרו ובמרכז ודרום אמריקה?

כתבות נוספות

אתרים ויעדים מרכזיים בפרו
כתבות על דרום פרו ולימה
כתבות על טרקים וטיולים בפרו

כתבות על קרנבלים ופסטיבלים נוספים בכל העולם

אודות הכותבת

רוני זהבי, מדריכה בחברה הגיאוגרפית- ברק אפיק, בהרי האנדים של פרו ובוליביה. רוני מובילה טיולים עם "נשמה", הרבה מעבר לטיול הקלאסי ולידע הפורמלי. זוהי חוויה של להיות חלק אמיתי מהתרבות האינדיאנית הקסומה.

לקריאת כתבות נוספות של רוני