הקומבה מלה של נאשיק
ואגדת נקטר האלים
מאת: יותם יעקבסון

בארבעה מקומות בהודו אירעה השקה פלאית בין הארץ לבין משקה האלים, ולכן הם התקדשו. ארבע הנקודות הללו – אוג'אין, הרידוואר, איללהבאד ונאשיק, נמצאות כולן לאורך נהרות גדולים. הטובל במקומות אלו במועדים מקודשים, כמוהו כטובל בנקטר האלים עצמו, שכן בהודו מציאות ודמיון מתערבבים.

בארבעת המקומות האלו מתקיימות חגיגות הקומבה מלה, במחזוריות של 12 שנה. אנו נתרכז כאן בחגיגה המתקיימת בעיר נאשיק השוכנת במרכז הודו, במרחק 4 שעות נסיעה מהעיר מומבאי.

1 / 9

2 / 9

3 / 9

4 / 9

5 / 9

6 / 9

7 / 9

8 / 9

9 / 9

❯ ❮

   טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »

קפיצת ראש למעמקי האמונה

עבור התייר המערבי השתתפות בחגיגות קומבה מלה (Kumbh mella) היא חוויה מסחררת במיוחד. גודש המראות, האירועים והזרות, מסקרן ומצד שני עשוי גם לאיים ולהרתיע. הקומבה מלה מאפשר מפגש עם שלל מסורות הצליינות ההינדואיות ועולי רגל שמגיעים מכל רחבי תת היבשת. משתתפים בו מסדרים דתיים שונים, מורי דת ונזירים. בכל רגע נתון מתרחשים בו במקביל אירועים רבים מלהכיל – תפילות המוניות, טקסי פולחן אש, דרשות דתיות, ארוחות ציבוריות ועוד.

מסקרן ומרגש לא פחות לבחון את האופן שבו מתנהל הפרט הבודד בתוך ההתרחשות הגדולה: מה מביא איתו צליין מהבית, כיצד מתנהלות משפחות גרעיניות, כיצד נערכים לארוחת ערב ולשנת לילה בשטח הפתוח וכיצד נערך הפולחן האישי.

שיאו של הפסטיבל הוא בטבילות ההמוניות, שלקראתן גם נערכות תהלוכות ראוותניות. זכורות לי היטב חוויותיהם של מטיילים שטיילו איתי, בימי השיא של הקומבה מלה הגדול ביותר, באיללבאד. היו שדימו את ההשתתפות באירוע להליכה על שפתו של לוע געשי מבעבע, והיה מי שסיפר שעבורו חווית השהייה בפסטיבל דמתה לצניחה חופשית, אלא שהצניחה נמשכה שתי דקות בעוד הפסטיבל שלושה ימים.

בעוד הקומבה מלה בנאשיק אינו חסר דבר, הוא אינו המוני ועצום כמו הקומבה מלה בהרידוואר ובאיללאבאד, הנקודות המקודשות על גדות הגנגס. עבור מי שחושש מתעייה בין עשרות מיליונים ומדוחק רב, אולי בכך טמון סוד קסמו של האירוע המסחרר הזה.
כתבה על העיר מומבאי | כתבה על הערים הרידוואר ורישיקש

ארבע הערים בהן מתקיים הקומבה מלה לסירוגין, במחזור של 12 שנים

נאשיק במיתולוגיה ההודית

נאשיק (Nashik) היא העיר השלישית בגודלה במדינת מהארשטרה (Maharashtra) שבמרכז הודו. אוכלוסייתה מונה למעלה ממיליון וחצי תושבים. כשחוצים את רחובותיה ההומים קשה לדמיין את יער דנדקה (Dandaka) העבות שהשתרע כאן לפנים, אך אותו בדיוק רואה לנגד עיניו הצליין ההינדואי המאמין. בין אם הוא מגיע לכאן באוטובוס מקרטע, מפייח ודחוס, ובין אם ברכבו הפרטי המהודר.
לינה בעיר נאשיק

על פי המסורת ההינדואית על גדות נהר גודאוורי (Godavari), הנהר החוצה כיום את העיר נאשיק, השתרע היער הגדול שבו התחוללו כמה מהאירועים הדרמטיים של אפוס הראמאיאנה, אחד האפוסים המוכרים ביותר באסיה כולה, שאותם שבים ומשחזרים ביצירות אומנות ובמופעי במה.

על פי המסורת אל יער דנדקה נדד הנסיך ראמה, עם אשתו האהובה סיטא ועם אחיו המסור לקשמנה, כשנגזר עליו לצאת לגלות בת ארבע-עשרה שנים. לשווא חיזרה כאן השדה סורפנקהא אחר ראמה. הוא הדף אותה מעליו מתוך נאמנות לסיטה והציע לה לחזר אחר אחיו לקשמנה. אך זה סילק אותה מעל פניו בטענה שכל תכליתו היא לשרת את אחיו. משלא הניחה לו, קיצץ את אפה בבוז. מתוך תאוות נקם שיסתה סורפנקהא את ראוונה, אחיה ושליטה הכל יכול של לנקה הדרומית (כיום סרי לנקה), בלקשמנה ובאחיו. היא הכירה היטב את חולשתו כרודף שמלות ידוע ולא יכלה להתעלם מיופייה המהמם של סיטא, שזכתה בבחיר לבה.
כתבה על מערות אלורה ומערות אג'אנטה במדינת מהארשטרה

ארוחות חינם מטעם אחד האשרמים לרווחת הכלל, קומבה מלה (צילום: יותם יעקבסון)

היער המיתולוגי הסבוך

באזור המכונה כיום פנצ'וותי (Panchavati) גדלים עד היום חמישה עצי בניאן (Banyan, פיקוס בנגלי) גדולים, שמאמינים שעיניהם של גיבורי האפוס שזפו את גזעם ועליהם. ביניהם וסביבם פזורים מקדשים לרוב. כעיר מקודשת מתהדרת נאשיק בכמאה מקדשים. כמה וכמה מהם מנציחים אפיזודות מהאפוס.

אחד החשובים שבמקדשים הוא מקדש קאלראם (Kalaram), המוקדש לאל ראמה. המקדש מושך אליו אלפי מאמינים מידי יום, אך אין ספק שמספר הצליינים הגדול ביותר פוקד אותו במהלך הקומבה מלה שמתקיימת בעיר מידי שתיים עשרה שנה.

אין אירוע טוב מהקומבה מלה (Kumbh Mela) כדי להבין עד כמה מפעמת המיתולוגיה בנפשם של ההינדואים. עובדה, יותר ממאה מיליון איש (!) הולכים בעקבות סיפור.

טבילה במי הגנגס (צילום: יותם יעקבסון)

הסיפור על נקטר האלים

הסיפור, המופיע בכמה וכמה כתבים הודיים קדומים (מהאבהרתה, ראמאינה וכמה פוראנות), לכאורה פשוט:

האלים נחלצו להציל את אוצרות העולם ממבול נורא, והחליטו לערבל את המים ולהעלות מתוכם את כל שטובע בהם. לשם כך התקינו מתקן חיבוץ, שהורכב מהר מרו ומהנחש ואסוקי האינסופי, שנכרך סביבו. מכיוון שהאלים לא היו חזקים דיים ולא הצליחו לערבל את מי האוקיאנוס לבדם, הם כרתו ברית עם האסורות, יצורים מיתולוגיים בני קבוצה אחרת, הנבדלת מהאלים. תוך שסיכמו האלים והאסורות שיתחלקו מחצה במחצה בכל מה שייעלה מהמים המתערבלים,

אחזו שתי הקבוצות בנחש מכאן ומכאן. אוצרות רבים ושונים עלו מהמים הגועשים, אך קצרה היריעה מלתאר את כולם. כשהבחינו האלים בכד הנקטר, שמטו את הנחש, נטלו אותו לעצמם ומיהרו אל מקום שבו ילגמו מהמשקה ויבטיחו לעצמם שליטה נצחית בעולם. האסורות התנגדו למעשה שותפיהם וחטפו מהם את הנקטר.

וישנו, האל המסוגל לשנות צורתו, שינה בתחילה את צורתו לצב מים גדול. צב המים שימש כתושבת בבסיסו הר מרו העצום, שהיה למוט חיבוץ ובכך מנע את נפילתו אל המים הגועשים. כעת, משחטפו האסורות את הנקטר הוא שינה את דמותו לדמותה של מוהיני היפה ופיתה את האסורות. הוא איפשר לג'יאנתה, בנו של אינדרה, אל השמיים, לחטוף את כד הנקטר. על ג'יאנתה השגיח בריהספתי אחיו, הלא הוא הכוכב המאיר יופיטר. ג'יאנתה נחפז לקצה האחר של הארץ, שם המתינו לו יתר האלים, מריעים ולוגמים בזה אחר זה מהנקטר. אל בין האלים התנגב אחד האסורות – ראהו שמו. השמש והירח הבחינו בו מיד, לאחר שכבר לגם את הנקטר. וישנו ערף את ראשו בעזרת הצ'קרה שלו (דיסקוס). אולם בעוד גופו המת נשר על הארץ, ראשו של ראהו, שבא במגע עם הנקטר, זכה לחיי עולם ועודו מרחף בשמיים ומנסה לנקום בשמש ובירח (זהו ההסבר המיתולוגי לליקוי חמה וליקוי לבנה).

תהיה הגרסה אשר תהיה – כאמור, בארבעה מקומות אירעה השקה פלאית בין הארץ לבין משקה האלים, ולכן הם התקדשו. ארבע הנקודות הללו - אוג'אין, הרידוואר, איללהבאד ונאשיק, נמצאות כולן לאורך נהרות גדולים.
כתבה נוספת על הקומבה מלה

אשה מיטהרת במי הגנגס שהיא ממימיו יוצקת על ראשה (צילום: יותם יעקבסון)

אמונה בשירות הכלכלה והלאום

מדהים לגלות שחרף הפופולריות העצומה של האירוע, הוא אינו קדום כפי שהמאמינים נוהגים להציגו. המקום המקודש ביותר מבין ארבע הנקודות שבהן נחגג הקומבה מלה, הוא ללא ספק איללאבאד (או בשמו ההינדי: פריאג), שבו הנהרות גנגס וימונה נפגשים. קדושתו של הסנגם, מפגש הנהרות, קדומה מאד ומגובה בטקסטים ובתיאורי נוסעים רבים. כבר במהאבהרתה נכתב כי טבילה בסנגם, תוך התכוונות מלאה והקפדה על כללים מסוימים, מבטיחה טיהור של כל החטאים וגאולה. ישנם מקורות שלפיהם אף מתואר, כי בעוד התאבדות היתה מעשה שגונה בדרך כלל, משהיא נעשתה בסנגם היא נתפשה כמעשה נשגב והרואי.

טבילות המוניות במקום מתוארות כבר במאה השביעית, אולם אף לא אחד מהמקורות מזכיר את אגדת חיבוץ האוקיאנוס או את המילה קומבה (כד). ככל הנראה הקישור בין אגדת חיבוץ האוקיאנוס לבין קדושת ארבעת המקומות ומחזור החגיגות בן שתיים עשרה השנים (התואם את מחזורו של יופיטר בשמיים), הוא פרי יצירתם של הכוהנים החכמים של איללאבאד. זכותם הבלעדית לשרת את הצליינים ההינדואים ניתנה להם מהשליט המוסלמי אכבר בשנת 1593.

מאז הם פעלו להגדלת הפופולאריות של עירם כאתר פולחן מרכזי. בשנת 1801, כשהשתלטו הבריטים על איללאבאד, הם נטלו לעצמם את הזכות לגבות דמי ביקור מהצליינים. במקביל הם הקטינו את כוחם של המסדרים הדתיים השונים. הדבר יצר עימות חריף בין הבריטים לבין הכוהנים המקומיים וראשי המסדרים הדתיים, שכן הדבר פגע במקורות ההכנסה שלהם. בשנת 1840הבריטים אמנם הפסיקו לגבות מס מכל צליין שפקד את המקום, אך המשיכו להרוויח מכך שגבו מס מסוחרים שהקימו אורחנים ודוכנים בחגיגות.

בשנת 1857 הצטרפו כוהני איללאבאד למורדים בבריטים, ובשנת 1858 לא התקיימה חגיגה בעיר. ככל הנראה אלו היו הנסיבות שבהן שוכללה האגדה על חיבוץ האוקיאנוס. האגדה נועדה להתאים לנסיבות החדשות, ליצור אחדות צפון-הודית גדולה ולהשיב את כוחם של הכוהנים באיללאבאד ובשלוש הנקודות האחרות שבהן נחוג הקומבה מלה.

קומבה מלה – ההתכנסות האנושית הגדולה בעולם (צילום: יותם יעקבסון)

מידע נוסף

בתי מלון בעיר נאשיק
בתי מלון בהודו

כתבות נוספות

כתבה על הקומבה מלה
כתבות נוספות על מרכז הודו
פושקר וחגיגות מלה

אודות הכותב

יותם יעקבסון, עוסק במחקר תרבותי במרחב הודו-טיבט ובתיעוד והדרכה לאורך נתיבי הסחר הקדומים באסיה (אינדונזיה, סרי-לנקה, הודו, בהוטאן, נפאל, טיבט, מונגוליה, מערב סין, אוזבקיסטאן, קירגיסטאן, גאורגיה, ארמניה, תורכיה וישראל) - שם התוודע לאורחות החיים המקומיים, לאמונות, להגות ולפולחן. מרצה במסגרות רבות, עורך סדנאות, ומפרסם כתבות וצילומים במגזינים שונים. מחבר הספרים "מסאלה" ו"הודו כי טוב" העוסקים בהודו, ו"חמצן דליל" העוסק בטיבט. האתר של יותם יעקבסון

לקריאת כתבות נוספות של יותם