הרידוואר ורישיקש:
הערים הקדושות על הגנגס
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


רכבת הלילה פלטה אותנו בשעת בוקר מוקדמת בעיר הָרידְוָואר. העיר, הנחשבת לאחת העתיקות בעולם, יושבת בנקודה בו מגיח הגנגס מהגבעות שלמרגלות ההימאליה. הנהר מתחיל להתפתל במישורים, להם העניק את שמו, מהלך של אלפיים קילומטרים מכאן, עד לשפך במפרץ בנגל. האגדה מספרת שהאל וישנו טבע כאן את עקב רגלו. המיקום הגאוגרפי והמיתוס הקשור לווישנו, הופך אותה למקום קדוש במיוחד. אחת משבע הערים הקדושות של הודו.


הרידוואר, נהר הגנגס
מאמינים לגדות נהר הגנגס בהרידוואר, אחת משבע הערים הקדושות של הודו  (צילום: Vivek Renukaprasad)


עיר הבירה ניו דלהי (A) והערים הקדושות הרידוואר (B) ורישיקש (C), ובתי מלון מומלצים:
מלון פיליביט האוז בעיר הרידוואר  |  מלון יוג ניקיטן בעיר רישיקש
 

המזרח הרחוק



הרידוואר – המנזרים ומנהג שריפת האלמנות

הרידוואר (Haridwar) תמיד משכה אליה אנשים. היא מוזכרת במהאבהרטה, האפוס ההודי הענק, שנכתב במאה ה- 13 לפני הספירה. העיר שהיתה אטרקטיבית כבר בימי קדם, מוזכרת בכתביו של הנזיר הסיני היאן צאנג (Hieng Tsang), שחקר במאה השביעית, את מה שתקרא לימים דרך המשי. עושרה של העיר משך לכאן גם את טימור לנג, הכובש הטורקמני (אוזבקי) שבא הנה ב- 1399 במסע השוד שלו, שבזז את אוצרותיה של הודו.
 
הגחנו מהקרון הלומי שינה, שתינו את הצ'אי הראשון של הבוקר והתארגנו במלון. נהג הריקשה הוריד אותנו קודם כל בשוק הפנינה (Moti Bazzar), השוק הנמתח לאורכו של רחוב שלם. מעניין, צבעוני, ריחני ובאופן מפתיע גם נקי. העיניים מסתחררות משפע הצבעים של התבלינים ושל הבדים. גם של הפרצופים. לא רק העיניים, גם האף מתבלבל משפע הגירויים. העיר עמוסה במקדשים: Mansa Devi נמצא על המפנה הדרומי של גבעות סיוואליק ושווה את הביקור, ולו רק בשל הנוף. רכבל מוביל את המטיילים ואת עולי הרגל, לנקודה בה רואים את הפס הכחול של הנהר, שפע הירק הגולש אליו והפאזל הצבעוני של בתי העיר. מקדש Dakseshwara נמצא ב- Kanhal, במרחק של שלושה קילומטרים במורד הנהר. כאן מספרת האגדה, שרפה את עצמה למוות סאטי, רעייתו של שיווה, והעניקה את שמה למנהג המזוויע של שריפת האלמנות.

הרידוואר, שוק הפנינה
שוק הפנינה נמתח לאורכו של רחוב שלם - מעניין, צבעוני, ריחני ובאופן מפתיע גם נקי  (צילום: RNMitra)


מלון מומלץ בבמרכז העיר הרידוואר

מלון פיליביט האוז הרידוואר (Pilibhit House Haridwar) הוא פינוק ברמת 5 כוכבים, הממוקם על גדות הגנגס, עם חדרים גדולים היכולים להתאים גם למשפחות, וסוויטות יפהפיות. למלון בריכת שחיה הנושקת לנהר ופינות ישיבה המשקיפות לנהר. פינוק לא זול, אבל שווה ביותר למי שיכול להרשות לעצמו.
מקומות לינה נוספים בעיר הרידוואר

מלון מומלץ בעיר הארידוואר
מלון פיליביט האוז הרידוואר - פינוק 5 כוכבים על גדות הגנגס

ברכות הברהמינים

משם יצאנו אל נהר הגָנְגֶס. אל ההצגה הגדולה בעיר. בדרך התבוננו בפעילות האנושית האינטנסיבית המאפיינת עיר הודית, במיוחד כזאת המשמשת יעד לעולי רגל. הנהר רחש פעילות. גבר לבוש כתום צעד מולנו. מראשו הסתלסלו ראסטות דביקות. הוא אחז בידו קופסת אלומיניום קטנה, קשקש בקופסא לעברנו, אך אנו חלפנו על פניו, כפי שחלפנו על פני מגידי העתידות ועל פני הלהטוטן.

עצרנו ליד ברהמינים המתפרנסים בדרך כלל
ממצוקתם של אחרים. הם עמדו שם, ניכרים בחוט המשי החוצה את חזם ובשלושה פסים מאוזנים בלבן, מצוירים לרוחב מצחם. הם העניקו ברכות לכולם – ילד שמת עליו אביו, אשה זקנה שאיבדה את נכדה, איכר שעומד לזרוע את שדהו. ברגעים קשים אנשים מתקרבים לאלוהים ויש היודעים לנצל זאת ולהתפרנס מכך. אפשר גם לטעון, במידה רבה של צדק, כי הברהמינים מספקים גם תקווה לבני אדם. הם לא היחידים בעולם, שמפגישים בהווייתם את הדת והכסף, אך דומה שיש משהו בוטה בכך, שקבוצה שלמה של אנשים, חשה תחושת עליונות על קבוצות אחרות, רק משום שנולדה בסקטור מסוים. מאידך, אין הרבה חברות בעולם, ששמו בראש הסולם החברתי שלהן, לא את הלוחמים ואפילו לא את השליטים, אלא דווקא את המשכילים.
 
ברהמינים
הברהמינים ניכרים בשלושה פסים מאוזנים בלבן, מצוירים לרוחב מצחם  (צילום: thinqkreations‏)
 

הסבר על הקאסטות בהודו

גבר שמנמן הציע לנו ברכה ואנו קיבלנו. קרבנו לנהר, הצמדנו ידינו זה לזו, הוא מרח משהו על מצחנו ובכך נגמר הטקס. אחרי ששילמנו לו את שכרו, לא התאפקנו ושאלנו אותו על מערכת הקאסטות ההינדית, שהיא הקשה לנו ביותר לעיכול בדת רבת פנים זו. ארבע הקאסטות העיקריות הן כוהני דת (הברהמינים), הלוחמים (קשטראיה), הסוחרים (וישואיה), איכרים ומשרתים (שודרה), אך חלוקה זו כללית מדי. החברה ההודית היא למעשה פסיפס של רסיסי קאסטות, שהבריטים מנו בהן אלפים.
 
הקאסטה היא מוסד נוקשה הרבה יותר מהגילדות האירופיות של ימי-הביניים. זוהי למעשה גילדה אנדוגמית, האוסרת באיסור חמור נישואין מחוץ לקבוצה. הבידול שהלך ונתקשח עם השנים, קבע את מעמדו החברתי של אדם אחת ולתמיד, על פי הקאסטה של הוריו. בקצה הנמוך של החברה יצר הבידוד את המעמד המדוכא של "האסורים במגע" - הטמאים - שביצעו את המלאכות הבזויות והיו עלולים לטמא בעצם נוכחותם את בני הקבוצות העליונות.
 
שיטת הקאסטות היא נושא עדין בדרך כלל, אולם הבראהמין החייכן סיפר לנו בבקיאות מפליאה על חוקי מאנו, המציבים הגדרות ברורות, המפרידות בין קבוצה אנושית אחת לשנייה. הוא חזר על הסיפור המוכר, שהקאסטות אינן יציר כפותיו של האדם, כי אם של בְּרָאהְמה, האל היוצר. מפיו יצאו הברהמינים המברכים את העם, מזרועותיו יצאו הקָשָטְרָאיָאס, הלוחמים, המגינים על העם, מבטנו יצאו הוישְׁנָאיָאס, הלוחמים, המזִינים את העם ומתחת לכפות רגליו יצאו השוּדְרָאס, הפועלים. זה טבע העולם. תמיד מגיעים לנושא הזה. אי אפשר להימלט ממנו.
כתבה על מגרש השדים הטיבטי
 
הרידוואר, פסל שיווה
פסלו של שיווה, שהאגדה מספרת שכאן שרפה את עצמה למוות רעייתו,
ובכך העניקה את שמה למנהג המזוויע של שריפת האלמנות
  (צילום: undefined)
 

נרות על פני הגנגס של הרידוואר

עולי הרגל נוהרים לכאן במשך כל השנה, כדי לרחוץ במימי הגנגס. בנקודה זו המים עדיין קרים וצלולים מאוד. גהאטות הטבילה (המדרגות היורדות לנהר) עמוסות באלפי אנשים, מעלות השחר ועד שעות הלילה. המרכזית שבהן היא הארא-קי-פאירי Hari-Ki-Pairi)), שם טבע וישנו את עקב רגלו. היא מוקפת במבוך של חנויות לממכר חפצי קודש.
 
בתוך המולת הטובלים, שירת המאמינים וקריאות הברהמינים, ישבו שתי ילדות קטנות, פרח קטן בידה הקפוצה של כל אחת מהן והתבוננו בגנגס המיתולוגי. הזרם בנהר חזק כאן במיוחד. המבקשים לטבול, ירדו בתחתוניהם או בלבוש מלא, כשיד אחת אוחזת היטב בשרשרת ברזל. ישבנו על הגהאטות, היורדות אל המים ונהנינו מהמחזה. מפעם לפעם עבר רוכל והציע לנו לקנות משהו. פעם זר פרחים, פעם מקלות קטורת, פעם בד משי. איילת התפתתה לקבל תחזית ממגיד עתידות ואני פניתי לקבל עיסוי. נשכבתי על פיסת בד וברנש רזה התחיל לעסות את גבי. בשלב מסוים נדמה היה לי שמספר הידיים גדול מהרגיל אצל אדם ממוצע, עד שהבחנתי ששלושה צעירים מעסים אותי בו זמנית, מצפים לפרנסה. התעצלתי לגרש אותם והתמכרתי לפינוק.
כתבה על הקסם של הגנגס
 
הרידוואר, נהר הגנגס
הרדיוואר - עולי הרגל נוהרים לכאן במשך כל השנה, כדי לרחוץ במימי הגנגס  (צילום: Tahir Ansari)
 
לקראת ערב יצאנו שוב אל הנהר. אתמול היה כאן ירח מלא, שהוא תמיד זמן טוב לטבול במימי הגנגס. גם הלילה יזרח כמעט במלואו והטובלים ממתינים לו, אז יגישו שי קטן לאלים.עשרות אנשים התגודדו שם, כל אחד מהם קנה פָּאטי, מנחה המכילה עלה מעץ הבּוֹ (פיקוס הודי אלסטי הנחשב קדוש), ובתוכו עלי כותרת אדומים ונר דולק, במחיר של שתי רופיות. כל אחד אחז את הפאטי בידו, כרע ברך והושיט אותו בנהר. המראה נוגע ללב - שמיים מאפירים, פס בהיר רוטט ומאות נרות צפים על המים הכהים. עוד רגע, השמים השחירו והנהר כולו נראה כאילו עולה באש.

הרידוואר, נהר הגנגס
מנחה המכילה עלה מעץ הבּוֹ, ובתוכו עלי כותרת צבעוניים ונר דולק (צילום: mantosh)

רישיקש – במקום בו הגנגס מגיח מההרים 

למחרת נסענו לרישיקֶש (Rishikesh), עיר קדושה השוכנת במקום בו הגנגס מגיח מההרים אל הגבעות. נקודת ציון גיאוגרפית, שהנהר הקדוש העניק לה משמעות דתית. מכל עבר צצו מקדשים, שיחד עם ההרים הירוקים שברקע, יצרו תפאורה מושלמת למקום קדוש ומכושף. הנקודה המפורסמת ביותר של רישיקש, התמונה האולטימטיבית, היא זו של הנוף הנשקף מהגשר התלוי לקשמאן (Lakshman Jhula), שנבנה בשנת 1919 על ידי משפחה עשירה וצופה על שני מקדשי ענק, המתנשאים לגובה של 13 קומות. המבנים, הצבועים בכתום, מחופים בגגות מחודדים ובכול אחד מהם עשרות מקדשונים קטנים, לאלים שונים.
 
רישיקש, גשר לקשמן
רישיקש, הגשר התלוי לקשמאן והמקדשים שבקצהו  (צילום: Andrey Khorobostov)
 

מלון מומלץ ברישיקש

מלון יוג ניקיטן (Yog Niketan By Sanskriti) ממוקם על גדות נהר הגנגס ומדורג ברמת 4 כוכבים. כל החדרים כוללים מרפסות עם נוף לנהר. החדרים גדולים ומרווחים ובכולם פינת ישיבה, מיזוג אוויר ואמצעים להכנת קפה/תה, ובמלון גם מסעדה ומרכז בריאות וספא. שימו לב שהקומות העליונות נגישות עם מדרגות בלבד, ולמרות שיסייעו לכם עם המזוודות, אם הדבר מהווה בעיה, בקשו בהזמנה חדר בקומה הראשונה.

מלון מומלץ בעיר רישיקש על גדות הגנגס
מלון יוג ניקיטן משקיף על נהר הגנגס ברישיקש



דת ההינדו והסמסרה - גלגול הנשמות בהודו

כשמונים אחוזים מן האוכלוסייה דבקים בדת המרכזית בהודו, בראהמיניזם (הינדואיזם). דת זו היא ייחודית וכמעט בלעדית להודו, למעט נפאל, סרי-לנקה, האי באלי באינדונזיה, פיג'י ומאוריציוס, והיא הדת הנפוצה ביותר באסיה ואחת הקדומות בעולם. המסורת הנקראת 'הינדואיזם', היא תולדה של חמשת אלפי שנות התפתחות, אולם שם זה ניתן לה רק במאה השתים עשרה, על ידי הפולשים המוסלמים. הינדו הוא הודי בפרסית – שיבוש של המלה סינדו. הודים רבים מעדיפים לקרוא לאמונתם סנטנה דהארמה (Santana Dharma), שפירושה 'תורה נצחית', או 'חוק נצחי'.
 
הרעיון המשותף לכל המאמינים בהינדואיזם, הוא הסָמְסָרָה, גלגול הנשמות, בו החיים של פרט אחד מהווים חוליה בשרשרת חיים של הנשמה, העוברת עם מותו לאחר. המעשים של אותו פרט בחייו, מהווים מפתח לגורלו בגלגול הבא. אם במהלך חייו התנהג האדם לפי 'אורח חיים נכון', אזי מובטח לו גלגול נוסף טוב יותר. אם לאו - גלגולו הבא יושפע מכך והוא ייוולד בקאסטה נמוכה או כחיה בזויה. חלומו של הפרט ההינדי, הוא למלא את הדהארמה שלו (ייעוד, שאינו ניתן לשינוי), להתנתק משרשרת הסמסרה (גלגול נשמות) ולהגיע אל המוֹקְשָׁה (שחרור), שם הוא יימלט סוף סוף ממעגל המוות והלידה מחדש.
 
רישיקש, הודו
אם במהלך חייו התנהג האדם לפי 'אורח חיים נכון', אזי מובטח לו גלגול נוסף טוב יותר.
אם לאו - גלגולו הבא יושפע מכך והוא ייוולד בקאסטה נמוכה או כחיה בזויה
  (צילום: Heartography)
 

הינדואיזם או בראהמניזם

הינדואיזם מציין את הדת מבחינה גיאוגרפית, בראהמניזם - מבחינה עניינית. ניתן להגדיר אותה כך: דת המיוצגת על ידי כת כוהנים, ששלטונה נתגבש, כנראה, בין השבטים האריים זמן ניכר לאחר פלישתם להודו. להינדואיזם אין מייסד ולא נביא. זו דת ללא מוסדות וכמעט ללא עיקרי אמונה. הדגש מיושם באורח חיים, יותר מאשר על ידי מחשבה. המונח חל על תחום נרחב של אמונות ופולחנים, מדקדוקי הספקולציות (הרהורים) המופשטות ביותר ועד לפולחנים עממיים פשוטים וגשמיים. אמונות ופולחנים אלה התפתחו במשך אלפי שנים, ברציפות בלתי פוסקת, כשכל הזמן חלה בהם התחדשות.
 
בעיני ההודי נראה ההינדואיזם כאחדות, וגילוייו השונים (אלים, פולחנים ומנהגים שונים) נתפשים כצדדים שונים של אותה האחדות, או כמוצגים ברמות שונות, אמת אחת ויחידה. אורח חייהם של ההינדים משתנה בין האזורים והאוכלוסיות השונות של הודו, שלא לדבר על מדינות אחרות, אליהן 'הועבר' ההינדואיזם. ההינדואיזם, כמו דתות אחרות, מהווה גג דתי לזרמים רבים. זו אינה תיאולוגיה ולא מערך יחיד של חוקי מוסר. ההינדואיזם חובק מגוון רחב של אמונות דתיות.
 
רוב ההינדואים מאמינים כי קיים אל עליון, בדרך כזו או אחרת. האלוהות, שבכל מקום היא יוצרת, הורסת ומשמרת, קיבלה בהודו שלושה ביטויים תמונתיים: ברהמה הוא האל היוצר, ווישְׁנוּ הוא האל המשמר את השינוי המתמיד ו-שׁיוָוה הוא האל ההורס כדי לבנות מחדש.
 
רישיקש, דת ההינדו
רישיקש, כבר עשרות שנים נוהרים לכאן צעירי המערב השבע  (צילום: AYMYogaSchool)
 

הינדואיזם - משפחה של אמונות דתיות

יש הסוגדים לשיווה כאל מרכזי, אחרים לווישנו או לאחד מתשעת גלגוליו, בעיקר קרישנה או רמה. יש כאילו שמאמינים בעשרות ומאות ביטויים של האל ויש שאינם מאמינים בשום אל פרסונאלי. יש הינדואים, המאמינים שהכבוד לכל בעל-חי, מחייב אותם להיות צמחונים. אחרים מקריבים בעלי חיים במקדש ואחר כך מחלקים את הצלי. לכל כפר מושא פולחן משלו. יש הטוענים שההינדואיזם הוא 'ברית של פולחנים ומנהגים, מרקם של דעות ושאיפות רוחניות'. 'הינדואיזם', לפיכך, הוא מונח גג, משפחה של אמונות דתיות.
 
הבראהמיניזם, במובנו המצומצם והמדויק, נוצר עם קליטתם של יסודות רבים מהתרבות ההודית הקדם-ארית המקומית, על ידי השבטים האריאנים הכובשים (שפלשו לפני כ-5,000 שנה מכיוון מרכז אסיה לצפון הודו). ההינדואיזם המאוחר הוא הדת ההודית, שנתגבשה גיבוש תיאולוגי על ידי הוגים מן המאה השמינית ואילך, תוך כדי התמודדות עם הבודהיזם ואחר כך עם האיסלם הפולש והאיסלם הפורש. ההינדואיזם קשור קשר הדוק למסורת, למבנה החברתי ולהיסטוריה של הודו. המים הזורמים בנהרותיה הם סמל לחיי נצח וסמל לכך שהכל זורם. לשינוי המתמיד.
 

רישיקש ואילן היוחסין המשפחתי

רישיקש מכונה 'עיר החכמים' ובצדק. אומרים שכבר במאה השלישית לפני הספירה, הכירו היוונים הקדמונים את היוגים שחיו כאן. מרישיקש יצאה תורה. רעיונות, דעות ואמונות נבעו מכאן והתפשטו ברחבי הודו כולה. רבים לא הסתפקו בזרמי הדעת ובאו עד לכאן להתאבק בעפר רגליהם של מורי ההלכה. הרידוואר ורישיקש הם מקומות בהם הדת איננה רק משהו שקוראים ושומעים עליו, אלא גם רואים, שומעים, מריחים, שואפים לריאות, כמעט ממששים בידיים.
 
יצאנו לנהר. משפחה של צליינים, שהגיעו לכאן מהדרום הרחוק, עצרה לברר היכן הפָּנדָה המשפחתי שלהם. הפנדים (Pandas) הם נזירים המתמחים בתיעוד של אילנות יוחסין ומתגוררים בערים הקדושות של הודו מזה אלפי שנים. הם שומרים רשימות תיעוד של משפחות רבות ומאפשרים לבני המשפחה להתחקות מאות שנים אחר עברם. התירטה-פורוהיט (Thirta Purohit - פורוהיט הן משפחות אצילות או כהני דת ותירטה הוא מקום קדוש), כלומר, הפנדים של עולי הרגל, משוטטים סביב הגאהטות ותרים אחרי פרנסה. הם פוגשים עולי רגל, לעתים כבר בתחנת הרכבת. אלו מוסרים להם את פרטי השדה אליהם הם משתייכים, היינו, שם השבט, הקאסטה, הכפר, המחוז והמדינה, ומיד יובל אל הפנדה המשפחתי שלו. לאחר שיפגוש בו, יעדכן הצליין שזה מכבר הגיע, את הפנדה המשפחתי בכול הפרטים הרלוונטיים אודות המשפחה. מי נולד, מי התחתן ומי מת, מאז המסע האחרון שביצע לכאן מי מבני המשפחה.
 
הפנדס כבר אינם משמשים כבנקאים כמו בעבר, אך הם מנהלים את הטקסים המשפחתיים של הצליינים. הטקס החשוב ביותר הוא פיזור האפר של קרובי המשפחה המתים. זהו כמובן תפקיד נכבד ומשום כך זוכים הפנדס לתשורות יקרות ערך, וחלקם עשיר מאד. רוח וחומר...
 
רישיקש, שיעורי יוגה
רישיקש, שיעור יוגה על גדות נהר הגנגס  (צילום: AYMYogaSchool)
 

רישיקש - בירת היוגה העולמית

יש להינדואיזם קסם של עולם אקזוטי ומלא מסתורין. זר לא יכול להיות הינדו, אבל יכול להתחכך בשפע של הרעיונות, האמונות והדעות שמרכיבות את ההינדואיזם. כבר עשרות שנים נוהרים לכאן יצירי עולמו של המערב השבע. בשנות השישים, כשצעירי אירופה החלו למרוד והסתובבו פרועי שיער ויחפים, נראתה הודו כתחליף הולם לעולם המנוון שבו בעטו.ה'ביטניקים', כך קראו להם אז, שהתחלפו ב'היפים', נגנו בגיטרות בגנים ציבוריים, ישנו בשקי שינה מתחת לגשרים ושרו על שלום ואהבה.
 
הם בזו להורים ולממסד והעריצו את צ'ה-גווארה הקובני ואת דני 'האדום', שהוביל את הסטודנטים הצרפתיים למרד אלים. גולת הכותרת של טקס ההתבגרות הזה היתה הודו, ובמיוחד חופי מדינת גואה והעיר רישיקש. ידועים מכולם הם חברי להקת ה'ביטלס', שבאו לרישיקש בשנות הששים, כשהיו יפים, צעירים, תמימים וחולמים, כדי ללמוד מדיטציה מהיוגי מָהָרישי. כאן כתבו כמה משיריהם היפים ביותר. מאז קיבלה העיר את התואר "בירת היוגה העולמית".
 
רישיקש, שיעורי יוגה
ידועים מכולם הם חברי להקת ה'ביטלס', שבאו לרישיקש בשנות הששים,
כשהיו יפים, צעירים, תמימים וחולמים, כדי ללמוד מדיטציה
  (צילום: Namasteyogaschoo) 
 
הביטלס התפרקו מזמן, חלקם כבר בגילגול הבא, מאוונגרד הפכו לקלסיקה. גם הודו הפכה לחומרנית ואלימה יותר. אך עדיין שומרת רישיקש על תוארה כמרכז חוכמה ועל קדושתה. משום כך היא עדיין מושכת לכאן תרמילאים רבים, המגיעים לכאן כדי ללמוד באשראם כזה או אחר. מטיילים רבים מצטרפים לסהאדוס, הסגפנים הנודדים, וטובלים עמם במי הנהר הצלולים. הודו שאהבנו.

מידע נוסף

כתבות נוספות 


גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין, PhD מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר