.jpg)
.jpg)
באלי – אי המקדשים הציוריים
מאת: אתי ישיב
האי הקטן באלי התפרסם בעולם כאחד מגני העדן הטרופיים הנחשקים ביותר. אנשי רוח וידוענים רבים ביקרו בו ופרסמו את מחקריהם או את סיפוריהם. הוא התפרסם במיוחד בעקבות המחזמר ההוליוודי משנות החמישים: דרום פסיפיק, ושיר הנושא של הסרט, "באלי היי". 60 שנה אחרי, האי אומנם התמסחר לא מעט, אבל עדיין שורה עליו קסם מיוחד במינו של טבע יפהפה, אנשים עדינים, עושר תרבותי, הנהגים כאילו מיסטיים והרמוניה המקשרת בין כל אלה, באמצעות הטקסים הדתיים.
באלי (Bali) הוא אי קטן שכל שטחו 5,000 קילומטרים רבועים (כרבע מישראל) וצורתו כצורת פטרייה על רגל או אפרוח בן יומו, כיד הדמיון הטובה של כל אחד. שלושה וחצי מיליון תושביו מתגוררים בכמה ערים קטנות ובמאות כפרים השוכנים במרכזו, במזרחו ובעיקר בחלקו הפורה ביותר – רגל הפטרייה שבדרום. רוב חלקו המערבי הוא שמורות טבע שאינן מיושבות כמעט.
אתרים באי באלי המוזכרים בסדרת הכתבות על האי (A-G)
האי באלי - נופים ותרבות | האי באלי - אי המקדשים | האי באלי - העולם כולו במה
אתר הנופש וודה סיטה בפאתי העיירה אובוד
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מקדש אין סופי
באלי נראתה לי כמו מקדש גדול אחד הנמשך ומתפתל בכל האי, ובאמת, היא מלאה מקדשים. מקדש לכל בית, מקדשים של השכונה, מקדשים בכל כפר (שלושה לפחות), ומקדשים אזוריים. יש גם מקדשים של הסובאקים (Subak) שהם מעין קואופרטיבים כפריים להקצאת מים לשדות, ומקדשים לצוקי החוף ולשדות האורז וליערות ולמה לא? עשרות אלפי מקדשים קטנים וגדולים מקשטים את כל הכפרים והדרכים באי. היה ויש לצד הכביש כמה מטרים פנויים ממקדש, הרי שם מוכרים עבודות אמנות מקומית (בעיקר לתיירים) ואת פסלי האלים, השדים והחיות המיתולוגיות (בעיקר למקומיים). עבודות היד והפסלים הם בכל גודל ומכל חומר: עץ, אבן ובטון. אם רואים בצמתים ובאיי התנועה פסלים ולידם שמשיות, או מונומנטים עטופים בבדים, הרי גם הם מן הסתם מקדשונים או צלמי אלים, עד שהכל מתערבב זה בזה. לי לפחות כל באלי נראתה כמו מקדש אחד גדול. אין פלא. הבאלינזים משייכים את כל תופעות החיים לאלים. כך למשל, ברור שיבולי אורז טובים הם פרי מאמציה של אלת הפריון והאורז, ויש לחלות את פניה, לרצותה ולהודות לה. בכל אבן, בכל עץ וגם במים שוכנות רוחות וגם אותן חייבים לרצות. באי מתקיים גם פולחן אבות, וכך, משילוב משולש זה של הינדואיזם, אנימיזם ופולחן האבות, נוצרה הדת הבאלינזית הייחודית . באלי הוא האי היחיד באינדונזיה שתושביו לא התאסלמו ונותרו הינדים. הם עוברים את חייהם כשחלק גדול מזמנם ומכספם הדל (40-30 דולר לנפש לחודש) מוקדשים לטקסים ופסטיבלים ולהכנות לטקסים ולפסטיבלים. 
מקדש קהן ( Pura Kehen ), באלי נראתה לי כמו מקדש גדול אחד הנמשך ומתפתל בכל האי (צילום: CC xiquinhosilva)
מקדש אולון ( Ulun ), מהיפים במקדשי באלי, עליו נכתב בכתבה על נופים ותרבות באי באלי (צילום: CC Sergii Gulenok)
הכנת מנחות לאלים
הדרך הטובה ביותר לריצוי האלים הן מנחות ובכל מקום בבאלי אפשר לראות אותן במקדשים, בבתים, בכבישים, בצמתים ועל גשרים. נשים מגיעות עם מנחה ביד, מתפללות תפילה קצרה, מלוות את התפילה בתנועות ידיים מסוגננות, מדליקות קטורת ומגישות את המנחה. נראה כי נשות באלי עסוקות כמעט כל יום בהכנת מנחות קטנות או גדולות. בתוך מגשים או סלסלות עלי דקל הן שמות קונוסים מעוצבים מבצק אורז צבעוני (המסמלים את ההר הקדוש), פטריות (המסמלות את הים), פרחים, עלים ירוקים, פירות, גרגירי אורז, אגוזי ארקה.
לפעמים הן יושבות בביתן ומכינות את המנחה ולפעמים, לפני טקסים גדולים וחשובים, מתרכזות כל נשות הכפר ועובדות ימים אחדים בהכנות. אלו קולעות סלסלות, אלו יוצרות דמויות מבצק האורז ואחרות ממלאות בטעם רב את המכלים. באפוס ההינדי מאהאברטה אומר האווטר קרישנה: מי שמציע לי במסירות עלה, פרח, פרי, או מים, וזו הצעה של אהבה, של לב טהור, אני מקבלה", וזהו המוטו של נשות באלי בהכינן מנחות. 
נשות הכפר בהכנת מנחות לטקס האודלאן, "יום ההולדת של המקדש" צ ילום: אוריאל ישיב)
חגיגות האדולאן
לקראת ה"אודלאן" ( Odalan ), הפסטיבל של המקדשים הנערך אחת ל'שנה', לפי לוח השנה המקומי שהוא בן 210 ימים, מטהרים הגברים את המקדש ויחד עם הכוהנים מקשטים אותו בדגלים ובשמשיות טקסיות. הנשים מכינות את עמודי "המנחות הגבוהות". חרוטים אלה מתנשאים לגובה של 3-1 מטר ומשובצים בהם עוגות, פירות, פרחים ואפילו ברווז צלוי או חזירון, כשכל פרט מסמל משהו מהפילוסופיות המקומיות. הנשים היפות נושאות אותם על ראשיהן כשהן הולכות זקופות וגאות כל הדרך מביתן אל המקדש.
למראה החיוכים שפיזרו לעברנו הנשים, נראה שהן די נהנות מהמצלמות המתקתקות של תיירים מצחיקים, שלכבוד האירוע במקדש קושרים ברשלנות סארונגים* ( Sarong ) למותניהם. אגב, האודלאנים מכונים "יום ההולדת של המקדש", אבל למעשה זה החג בו יורדים האלים מ הר מרו (Mt. Meru) ומבלים יומיים שלושה במקדש. בימים אלה נערכות תהלוכות מרהיבות של נשים נושאות מנחות, לבושות בסארונג חגיגי וחולצת תחרה עדינה. הן מלוות בגברים ובילדים בבגדי לבן נוצץ. לצידן הולכות תזמורות גאמלאן (Gamelan) שחבריהן, גברים כולם, לבושים מעילים אדומים ומנגנים במצלתיים, תופים וקסילופונים, בהם הם מכים עם פטישים.
הכוהנים, גם הם בבגדי לבן, מקבלים את המנחות, נושאים תפילות, עורכים טקסי היטהרות ומזים מים קדושים. מאוחר יותר נמשכים הטקסים בלי נוכחות אורחים זרים, כשהחוגגים נערכים לריקודי קבלת הפנים לאלים. כשהאלים מחליטים לחזור לעולמם גם הנשים חוזרות הביתה, נושאות עימן חזרה חלק גדול מהמנחה שהביאו למקדש. זה יהיה מזונה העיקרי של משפחתן בימים הקרובים. הגברים והכוהנים מפשיטים את המקדש מקישוטיו והאודלאן מסתיים. המקדש יישאר שומם עד הטקס הבא. * קאין סארונג (kain sarung) , שפירושו "בד סארונג", הוא שמה האינדונזי של 'חצאית' בד לא תפורה, עשויה מלבן בד כותנה צבוע בבטיק או הדפס, בגודל של כמטר על 1.5-2 מטר. הסארונג משמש לבוש תחתון לגברים ונשים בכל רחבי אסיה, בחצי האי ערב ובקרן אפריקה. הסארונג נקרא במקומות אחדים לונגי, דהוטי או מונדו. 
תהלוכות מרהיבות של נשים נושאות מנחות, לבושות בסארונג חגיגי וחולצת תחרה עדינה CC Riza Nugraha)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מלווים את המת בדרכו – ההכנות
באמצע הכביש הצר, בכפר טונקולה, התחיל להתארגן מסע הלווייתו של נזיר מקומי, ערירי, בן 70, שנפטר בעת טקס שריפת גופתה של אשתו, שנפטרה 22 יום לפניו. גופת הנפטר שכבה בראש מגדל מתים מיוחד, שהוא מעין אפיריון במבוק יפהפה, צבוע צבעי זהב ולבן ומקושט ביריעות בד לבנות מבהיקות.
עשרות נושאי האפיריון, נשים נושאות מנחות בידיהן או על ראשיהן, גברי הכפר, ואנחנו - שהצטרפנו, לא מוזמנים, למסע ההלוויה. המתנו בסבלנות בשמש הצהריים הקופחת עד שהגיע למקום מיתקן נוסף - מדרגות במבוק עם משטח בראשן. עכשיו אפשר כבר לצאת לדרך. אפשר? עוד לא. כי עתה פתחו נושאי האפיריון במעין ריקוד, כשהם מסובבים איתם את האפריון המתנדנד עם גויית הנפטר השוכב בראשו. פעם סיבוב מלא ימינה ופעם שמאלה, ושוב ושוב, שהרי אם ייצאו פשוט לדרך, עלולה נשמת המת, מתוך הרגל, לחזור אל הכפר וזה ממש לא רצוי, אז מבלבלים אותה קצת עם סיבובים. 
הכנת האפריון לגוויית נזיר ערירי צ ילום: אוריאל ישיב)
טקס שריפת גופה
סוף סוף יוצאים לדרך, מלווים בתזמורת הגאמלאן המסורתית של הכפר. עוברים שדות מעובדים וסמטאות צרות, שחוטי חשמל מתוחים לאורכן. בעזרת קני במבוק ארוכים מרימים את חוטי החשמל, כדי לאפשר לאפיריון-המגדל ומה שהוא נושא בראשו לעבור בשלום. המסע הגיע למקום השריפה, בשדה ריק מעל ואדי, שם חיכה כבר המיתקן האחרון, מיתקן השריפה בדמותו של שור חייכן.
הנשים המלוות הגישו את המנחות שהביאו עמן לכוהן, שנטל אותן והניחן על האפיריון. את גופת המת העטופה בתכריכים הורידו בעדינות במדרגות הבמבוק והניחו על גב השור במיתקן השריפה. האפריון והמדרגות נזרקו אל הוואדי. עוד מנחות הוגשו, שתי יונים צחורות שוחררו למרומים, ועכשיו הצטרפו לטקס שורפי הגופות.
האש החזקה שהבעירו אחזה במיתקן, ליחכה את דמות השור וגם את המנחות וקיבלה את המת אל בין זרועותיה המתפתלות. מאוחר יותר ייאסף אפר המת ויישפך אל מי הים, או למי נהר המגיע אל הים, ויסתיים טקס הפרידה הגדול, ה- Ngaben . 
שריפת הגווייה במתקן השור, בתקווה שרוחו לא תשוב לעולם החיים צ ילום: אוריאל ישיב)
ההר שהגיע מהודו
האי באלי, הנטוע באזור קו המשווה, הוא אי מופלא, שבגלל מימדיו הזעירים (140 ק"מ ממזרח למערב, 80 ק"מ מצפון לדרום) הכל מרוכז בו מאוד שרשרת הרי געש, יערות עד, אגמים, נחלים, חופי אוקיינוס חוליים וצוקים נישאים הנשפכים לתוך הים. יש בו מטעי פרי טבעיים של קוקוס ובננות ומדרגות אורז, שבשל יופיין עוצר הנשימה הן מכונות "מדרגות האלים". על היופי הזה, למי תודה ולמי ברכה? להרי הגעש כמובן. בזכות האפר הוולקאני הדשן הנפלט מהם, האדמה המנוצלת כאן באינטנסיביות נשארת פורייה כל כך. לא זאת בלבד, אלא שבזכותם נעצרים העננים באי ומורידים עליו גשמי ברכה. משום כך נתפסים הרי הגעש כמקור החיים של האי וכמקום מושבם של האלים. ברור שכל המקדשים פונים אל ההרים ובבתים הפרטיים מכוונים אליהם את החלקים המוערכים יותר של הבית. מכל הרי הגעש, הר אגונג ( Gunung Agung ), שגובהו 3,142 מטר, הוא הגבוה ביותר ולכן הקדוש ביותר. ההר הוא מקום מושבם של רוב האלים, וגם של רוחות האבות, שהיטהרו לאחר מותם על ידי שריפת גופותיהם. על פי אמונת התושבים ההר המסוים הזה, תאמינו או לא, הגיע כולו (בטיסה כנראה) מהודו, קודם כל לאי ג'אווה ומשם, לאחר חנייה קצרה, המשיך ונחת היישר באי באלי. כמיצגו של הר מרו עלי אדמות הוא משמש בעיני הבאלינזים כמרכז העולם...
על מורדות הר אגונג שוכן מקדש בסאקי ( Pura Besakih ) "אם כל המקדשים". זהו מתחם בן כאלף שנים ובו כשלושים מקדשים מטופחים הבנויים על שבעה מפלסים בצדו הדרומי של ההר. לכפרים שונים ולשושלות מלכים בבאלי יש בבסאקי מקדש משלהם ובו הם עורכים את הטקסים היותר חשובים של המשפחה או של הכפר. היום המלכים הם כבר ללא כתר של ממש. אין להם זכויות יתר ומה שנותר להם הוא רק תוארם, חלק מרכושם ומשרה ציבורית כלשהי.
חם ולח באינדונזיה
בקרנו באינדונזיה בחודש אוגוסט, שיא העונה עונת התיירות. כל השנה חם ולח באינדונזיה ובעונת הגשמים, המשתנה בהתאם למיקום האיים, גם רטוב מאוד. אבל בחודש אוגוסט, שהוא חודש יבש יחסית, מגיעות לאיים רוחות קרירות מחצי הכדור הדרומי, השרוי בעונת החורף שלו, ואלו ממתנות קצת את מזג האוויר. אז היה נעים? לא. היה אמנם מקסים אבל חם ולח. רק בהרים זכינו להפוגת מה, בעיקר מהלחות הנוראה. 
מיקומו של האי הזעיר באלי בארכיפלג האינדונזי
צורתו של האי באלי – פטרייה, אפרוח או דג?
מלון מומלץ באי באלי
אתר הנופש וודה סיטה (Weda Cita Resort and Spa by Mahaputran) הוא מלון 5 כוכבים, הממוקם בפאתי העיירה אובוד, מרחק הליכה קצר מכפר מסורתי וכחצי שעה הליכה ממרכז העיירה (יש הסעות בחינם ואפשר לשכור אופניים). זהו מלון קטן ובוטיקי, עם בריכה קטנה, מרכז בריאות וספא, מסעדה, חדרים מקסימים, גדולים וממוזגים, וילות עם בריכה פרטית, וצוות מסייע ואדיב.
מתוך 17,508 האיים המרכיבים את אינדונזיה ביקרנו בשלושה: ג'אווה , סולאווסי ובאלי. כל אחד יחיד ומיוחד, אבל באלי זה המקום שחיכינו לו במיוחד. "אי האושר", "גן העדן האבוד" כך לפחות הוא טבוע במוחנו.
כתבה על נפלאות האי באלי - נופיו ותרבותו
מידע נוסף
כתבות נוספות
לפעמים הן יושבות בביתן ומכינות את המנחה ולפעמים, לפני טקסים גדולים וחשובים, מתרכזות כל נשות הכפר ועובדות ימים אחדים בהכנות. אלו קולעות סלסלות, אלו יוצרות דמויות מבצק האורז ואחרות ממלאות בטעם רב את המכלים. באפוס ההינדי מאהאברטה אומר האווטר קרישנה: מי שמציע לי במסירות עלה, פרח, פרי, או מים, וזו הצעה של אהבה, של לב טהור, אני מקבלה", וזהו המוטו של נשות באלי בהכינן מנחות.
חגיגות האדולאן
לקראת ה"אודלאן" ( Odalan ), הפסטיבל של המקדשים הנערך אחת ל'שנה', לפי לוח השנה המקומי שהוא בן 210 ימים, מטהרים הגברים את המקדש ויחד עם הכוהנים מקשטים אותו בדגלים ובשמשיות טקסיות. הנשים מכינות את עמודי "המנחות הגבוהות". חרוטים אלה מתנשאים לגובה של 3-1 מטר ומשובצים בהם עוגות, פירות, פרחים ואפילו ברווז צלוי או חזירון, כשכל פרט מסמל משהו מהפילוסופיות המקומיות. הנשים היפות נושאות אותם על ראשיהן כשהן הולכות זקופות וגאות כל הדרך מביתן אל המקדש.
למראה החיוכים שפיזרו לעברנו הנשים, נראה שהן די נהנות מהמצלמות המתקתקות של תיירים מצחיקים, שלכבוד האירוע במקדש קושרים ברשלנות סארונגים* ( Sarong ) למותניהם. אגב, האודלאנים מכונים "יום ההולדת של המקדש", אבל למעשה זה החג בו יורדים האלים מ הר מרו (Mt. Meru) ומבלים יומיים שלושה במקדש. בימים אלה נערכות תהלוכות מרהיבות של נשים נושאות מנחות, לבושות בסארונג חגיגי וחולצת תחרה עדינה. הן מלוות בגברים ובילדים בבגדי לבן נוצץ. לצידן הולכות תזמורות גאמלאן (Gamelan) שחבריהן, גברים כולם, לבושים מעילים אדומים ומנגנים במצלתיים, תופים וקסילופונים, בהם הם מכים עם פטישים.
הכוהנים, גם הם בבגדי לבן, מקבלים את המנחות, נושאים תפילות, עורכים טקסי היטהרות ומזים מים קדושים. מאוחר יותר נמשכים הטקסים בלי נוכחות אורחים זרים, כשהחוגגים נערכים לריקודי קבלת הפנים לאלים. כשהאלים מחליטים לחזור לעולמם גם הנשים חוזרות הביתה, נושאות עימן חזרה חלק גדול מהמנחה שהביאו למקדש. זה יהיה מזונה העיקרי של משפחתן בימים הקרובים. הגברים והכוהנים מפשיטים את המקדש מקישוטיו והאודלאן מסתיים. המקדש יישאר שומם עד הטקס הבא. * קאין סארונג (kain sarung) , שפירושו "בד סארונג", הוא שמה האינדונזי של 'חצאית' בד לא תפורה, עשויה מלבן בד כותנה צבוע בבטיק או הדפס, בגודל של כמטר על 1.5-2 מטר. הסארונג משמש לבוש תחתון לגברים ונשים בכל רחבי אסיה, בחצי האי ערב ובקרן אפריקה. הסארונג נקרא במקומות אחדים לונגי, דהוטי או מונדו.
תהלוכות מרהיבות של נשים נושאות מנחות, לבושות בסארונג חגיגי וחולצת תחרה עדינה CC Riza Nugraha)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מלווים את המת בדרכו – ההכנות
באמצע הכביש הצר, בכפר טונקולה, התחיל להתארגן מסע הלווייתו של נזיר מקומי, ערירי, בן 70, שנפטר בעת טקס שריפת גופתה של אשתו, שנפטרה 22 יום לפניו. גופת הנפטר שכבה בראש מגדל מתים מיוחד, שהוא מעין אפיריון במבוק יפהפה, צבוע צבעי זהב ולבן ומקושט ביריעות בד לבנות מבהיקות.
עשרות נושאי האפיריון, נשים נושאות מנחות בידיהן או על ראשיהן, גברי הכפר, ואנחנו - שהצטרפנו, לא מוזמנים, למסע ההלוויה. המתנו בסבלנות בשמש הצהריים הקופחת עד שהגיע למקום מיתקן נוסף - מדרגות במבוק עם משטח בראשן. עכשיו אפשר כבר לצאת לדרך. אפשר? עוד לא. כי עתה פתחו נושאי האפיריון במעין ריקוד, כשהם מסובבים איתם את האפריון המתנדנד עם גויית הנפטר השוכב בראשו. פעם סיבוב מלא ימינה ופעם שמאלה, ושוב ושוב, שהרי אם ייצאו פשוט לדרך, עלולה נשמת המת, מתוך הרגל, לחזור אל הכפר וזה ממש לא רצוי, אז מבלבלים אותה קצת עם סיבובים. הכנת האפריון לגוויית נזיר ערירי צ ילום: אוריאל ישיב)
טקס שריפת גופה
סוף סוף יוצאים לדרך, מלווים בתזמורת הגאמלאן המסורתית של הכפר. עוברים שדות מעובדים וסמטאות צרות, שחוטי חשמל מתוחים לאורכן. בעזרת קני במבוק ארוכים מרימים את חוטי החשמל, כדי לאפשר לאפיריון-המגדל ומה שהוא נושא בראשו לעבור בשלום. המסע הגיע למקום השריפה, בשדה ריק מעל ואדי, שם חיכה כבר המיתקן האחרון, מיתקן השריפה בדמותו של שור חייכן.
הנשים המלוות הגישו את המנחות שהביאו עמן לכוהן, שנטל אותן והניחן על האפיריון. את גופת המת העטופה בתכריכים הורידו בעדינות במדרגות הבמבוק והניחו על גב השור במיתקן השריפה. האפריון והמדרגות נזרקו אל הוואדי. עוד מנחות הוגשו, שתי יונים צחורות שוחררו למרומים, ועכשיו הצטרפו לטקס שורפי הגופות.
האש החזקה שהבעירו אחזה במיתקן, ליחכה את דמות השור וגם את המנחות וקיבלה את המת אל בין זרועותיה המתפתלות. מאוחר יותר ייאסף אפר המת ויישפך אל מי הים, או למי נהר המגיע אל הים, ויסתיים טקס הפרידה הגדול, ה- Ngaben . שריפת הגווייה במתקן השור, בתקווה שרוחו לא תשוב לעולם החיים צ ילום: אוריאל ישיב)
ההר שהגיע מהודו
האי באלי, הנטוע באזור קו המשווה, הוא אי מופלא, שבגלל מימדיו הזעירים (140 ק"מ ממזרח למערב, 80 ק"מ מצפון לדרום) הכל מרוכז בו מאוד שרשרת הרי געש, יערות עד, אגמים, נחלים, חופי אוקיינוס חוליים וצוקים נישאים הנשפכים לתוך הים. יש בו מטעי פרי טבעיים של קוקוס ובננות ומדרגות אורז, שבשל יופיין עוצר הנשימה הן מכונות "מדרגות האלים". על היופי הזה, למי תודה ולמי ברכה? להרי הגעש כמובן. בזכות האפר הוולקאני הדשן הנפלט מהם, האדמה המנוצלת כאן באינטנסיביות נשארת פורייה כל כך. לא זאת בלבד, אלא שבזכותם נעצרים העננים באי ומורידים עליו גשמי ברכה. משום כך נתפסים הרי הגעש כמקור החיים של האי וכמקום מושבם של האלים. ברור שכל המקדשים פונים אל ההרים ובבתים הפרטיים מכוונים אליהם את החלקים המוערכים יותר של הבית. מכל הרי הגעש, הר אגונג ( Gunung Agung ), שגובהו 3,142 מטר, הוא הגבוה ביותר ולכן הקדוש ביותר. ההר הוא מקום מושבם של רוב האלים, וגם של רוחות האבות, שהיטהרו לאחר מותם על ידי שריפת גופותיהם. על פי אמונת התושבים ההר המסוים הזה, תאמינו או לא, הגיע כולו (בטיסה כנראה) מהודו, קודם כל לאי ג'אווה ומשם, לאחר חנייה קצרה, המשיך ונחת היישר באי באלי. כמיצגו של הר מרו עלי אדמות הוא משמש בעיני הבאלינזים כמרכז העולם...
על מורדות הר אגונג שוכן מקדש בסאקי ( Pura Besakih ) "אם כל המקדשים". זהו מתחם בן כאלף שנים ובו כשלושים מקדשים מטופחים הבנויים על שבעה מפלסים בצדו הדרומי של ההר. לכפרים שונים ולשושלות מלכים בבאלי יש בבסאקי מקדש משלהם ובו הם עורכים את הטקסים היותר חשובים של המשפחה או של הכפר. היום המלכים הם כבר ללא כתר של ממש. אין להם זכויות יתר ומה שנותר להם הוא רק תוארם, חלק מרכושם ומשרה ציבורית כלשהי.
חם ולח באינדונזיה
בקרנו באינדונזיה בחודש אוגוסט, שיא העונה עונת התיירות. כל השנה חם ולח באינדונזיה ובעונת הגשמים, המשתנה בהתאם למיקום האיים, גם רטוב מאוד. אבל בחודש אוגוסט, שהוא חודש יבש יחסית, מגיעות לאיים רוחות קרירות מחצי הכדור הדרומי, השרוי בעונת החורף שלו, ואלו ממתנות קצת את מזג האוויר. אז היה נעים? לא. היה אמנם מקסים אבל חם ולח. רק בהרים זכינו להפוגת מה, בעיקר מהלחות הנוראה.
מלון מומלץ באי באלי
אתר הנופש וודה סיטה (Weda Cita Resort and Spa by Mahaputran) הוא מלון 5 כוכבים, הממוקם בפאתי העיירה אובוד, מרחק הליכה קצר מכפר מסורתי וכחצי שעה הליכה ממרכז העיירה (יש הסעות בחינם ואפשר לשכור אופניים). זהו מלון קטן ובוטיקי, עם בריכה קטנה, מרכז בריאות וספא, מסעדה, חדרים מקסימים, גדולים וממוזגים, וילות עם בריכה פרטית, וצוות מסייע ואדיב.
מתוך 17,508 האיים המרכיבים את אינדונזיה ביקרנו בשלושה: ג'אווה , סולאווסי ובאלי. כל אחד יחיד ומיוחד, אבל באלי זה המקום שחיכינו לו במיוחד. "אי האושר", "גן העדן האבוד" כך לפחות הוא טבוע במוחנו.
כתבה על נפלאות האי באלי - נופיו ותרבותו
מידע נוסף
כתבות נוספות
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
טקס שריפת גופה
סוף סוף יוצאים לדרך, מלווים בתזמורת הגאמלאן המסורתית של הכפר. עוברים שדות מעובדים וסמטאות צרות, שחוטי חשמל מתוחים לאורכן. בעזרת קני במבוק ארוכים מרימים את חוטי החשמל, כדי לאפשר לאפיריון-המגדל ומה שהוא נושא בראשו לעבור בשלום. המסע הגיע למקום השריפה, בשדה ריק מעל ואדי, שם חיכה כבר המיתקן האחרון, מיתקן השריפה בדמותו של שור חייכן.
הנשים המלוות הגישו את המנחות שהביאו עמן לכוהן, שנטל אותן והניחן על האפיריון. את גופת המת העטופה בתכריכים הורידו בעדינות במדרגות הבמבוק והניחו על גב השור במיתקן השריפה. האפריון והמדרגות נזרקו אל הוואדי. עוד מנחות הוגשו, שתי יונים צחורות שוחררו למרומים, ועכשיו הצטרפו לטקס שורפי הגופות.
האש החזקה שהבעירו אחזה במיתקן, ליחכה את דמות השור וגם את המנחות וקיבלה את המת אל בין זרועותיה המתפתלות. מאוחר יותר ייאסף אפר המת ויישפך אל מי הים, או למי נהר המגיע אל הים, ויסתיים טקס הפרידה הגדול, ה- Ngaben . שריפת הגווייה במתקן השור, בתקווה שרוחו לא תשוב לעולם החיים צ ילום: אוריאל ישיב)
ההר שהגיע מהודו
האי באלי, הנטוע באזור קו המשווה, הוא אי מופלא, שבגלל מימדיו הזעירים (140 ק"מ ממזרח למערב, 80 ק"מ מצפון לדרום) הכל מרוכז בו מאוד שרשרת הרי געש, יערות עד, אגמים, נחלים, חופי אוקיינוס חוליים וצוקים נישאים הנשפכים לתוך הים. יש בו מטעי פרי טבעיים של קוקוס ובננות ומדרגות אורז, שבשל יופיין עוצר הנשימה הן מכונות "מדרגות האלים". על היופי הזה, למי תודה ולמי ברכה? להרי הגעש כמובן. בזכות האפר הוולקאני הדשן הנפלט מהם, האדמה המנוצלת כאן באינטנסיביות נשארת פורייה כל כך. לא זאת בלבד, אלא שבזכותם נעצרים העננים באי ומורידים עליו גשמי ברכה. משום כך נתפסים הרי הגעש כמקור החיים של האי וכמקום מושבם של האלים. ברור שכל המקדשים פונים אל ההרים ובבתים הפרטיים מכוונים אליהם את החלקים המוערכים יותר של הבית. מכל הרי הגעש, הר אגונג ( Gunung Agung ), שגובהו 3,142 מטר, הוא הגבוה ביותר ולכן הקדוש ביותר. ההר הוא מקום מושבם של רוב האלים, וגם של רוחות האבות, שהיטהרו לאחר מותם על ידי שריפת גופותיהם. על פי אמונת התושבים ההר המסוים הזה, תאמינו או לא, הגיע כולו (בטיסה כנראה) מהודו, קודם כל לאי ג'אווה ומשם, לאחר חנייה קצרה, המשיך ונחת היישר באי באלי. כמיצגו של הר מרו עלי אדמות הוא משמש בעיני הבאלינזים כמרכז העולם...
על מורדות הר אגונג שוכן מקדש בסאקי ( Pura Besakih ) "אם כל המקדשים". זהו מתחם בן כאלף שנים ובו כשלושים מקדשים מטופחים הבנויים על שבעה מפלסים בצדו הדרומי של ההר. לכפרים שונים ולשושלות מלכים בבאלי יש בבסאקי מקדש משלהם ובו הם עורכים את הטקסים היותר חשובים של המשפחה או של הכפר. היום המלכים הם כבר ללא כתר של ממש. אין להם זכויות יתר ומה שנותר להם הוא רק תוארם, חלק מרכושם ומשרה ציבורית כלשהי.
חם ולח באינדונזיה
בקרנו באינדונזיה בחודש אוגוסט, שיא העונה עונת התיירות. כל השנה חם ולח באינדונזיה ובעונת הגשמים, המשתנה בהתאם למיקום האיים, גם רטוב מאוד. אבל בחודש אוגוסט, שהוא חודש יבש יחסית, מגיעות לאיים רוחות קרירות מחצי הכדור הדרומי, השרוי בעונת החורף שלו, ואלו ממתנות קצת את מזג האוויר. אז היה נעים? לא. היה אמנם מקסים אבל חם ולח. רק בהרים זכינו להפוגת מה, בעיקר מהלחות הנוראה.
מלון מומלץ באי באלי
אתר הנופש וודה סיטה (Weda Cita Resort and Spa by Mahaputran) הוא מלון 5 כוכבים, הממוקם בפאתי העיירה אובוד, מרחק הליכה קצר מכפר מסורתי וכחצי שעה הליכה ממרכז העיירה (יש הסעות בחינם ואפשר לשכור אופניים). זהו מלון קטן ובוטיקי, עם בריכה קטנה, מרכז בריאות וספא, מסעדה, חדרים מקסימים, גדולים וממוזגים, וילות עם בריכה פרטית, וצוות מסייע ואדיב.
מתוך 17,508 האיים המרכיבים את אינדונזיה ביקרנו בשלושה: ג'אווה , סולאווסי ובאלי. כל אחד יחיד ומיוחד, אבל באלי זה המקום שחיכינו לו במיוחד. "אי האושר", "גן העדן האבוד" כך לפחות הוא טבוע במוחנו.
כתבה על נפלאות האי באלי - נופיו ותרבותו
מידע נוסף
כתבות נוספות
חם ולח באינדונזיה
בקרנו באינדונזיה בחודש אוגוסט, שיא העונה עונת התיירות. כל השנה חם ולח באינדונזיה ובעונת הגשמים, המשתנה בהתאם למיקום האיים, גם רטוב מאוד. אבל בחודש אוגוסט, שהוא חודש יבש יחסית, מגיעות לאיים רוחות קרירות מחצי הכדור הדרומי, השרוי בעונת החורף שלו, ואלו ממתנות קצת את מזג האוויר. אז היה נעים? לא. היה אמנם מקסים אבל חם ולח. רק בהרים זכינו להפוגת מה, בעיקר מהלחות הנוראה.
מלון מומלץ באי באלי
אתר הנופש וודה סיטה (Weda Cita Resort and Spa by Mahaputran) הוא מלון 5 כוכבים, הממוקם בפאתי העיירה אובוד, מרחק הליכה קצר מכפר מסורתי וכחצי שעה הליכה ממרכז העיירה (יש הסעות בחינם ואפשר לשכור אופניים). זהו מלון קטן ובוטיקי, עם בריכה קטנה, מרכז בריאות וספא, מסעדה, חדרים מקסימים, גדולים וממוזגים, וילות עם בריכה פרטית, וצוות מסייע ואדיב.
מתוך 17,508 האיים המרכיבים את אינדונזיה ביקרנו בשלושה: ג'אווה , סולאווסי ובאלי. כל אחד יחיד ומיוחד, אבל באלי זה המקום שחיכינו לו במיוחד. "אי האושר", "גן העדן האבוד" כך לפחות הוא טבוע במוחנו.
כתבה על נפלאות האי באלי - נופיו ותרבותו
מידע נוסף
כתבות נוספות
מיקומו של האי הזעיר באלי בארכיפלג האינדונזי
צורתו של האי באלי – פטרייה, אפרוח או דג?
מלון מומלץ באי באלי
אתר הנופש וודה סיטה (Weda Cita Resort and Spa by Mahaputran) הוא מלון 5 כוכבים, הממוקם בפאתי העיירה אובוד, מרחק הליכה קצר מכפר מסורתי וכחצי שעה הליכה ממרכז העיירה (יש הסעות בחינם ואפשר לשכור אופניים). זהו מלון קטן ובוטיקי, עם בריכה קטנה, מרכז בריאות וספא, מסעדה, חדרים מקסימים, גדולים וממוזגים, וילות עם בריכה פרטית, וצוות מסייע ואדיב.
מתוך 17,508 האיים המרכיבים את אינדונזיה ביקרנו בשלושה: ג'אווה , סולאווסי ובאלי. כל אחד יחיד ומיוחד, אבל באלי זה המקום שחיכינו לו במיוחד. "אי האושר", "גן העדן האבוד" כך לפחות הוא טבוע במוחנו.
כתבה על נפלאות האי באלי - נופיו ותרבותו
כתבות נוספות
 |
אודות הכותבים
אתי ואוריאל ישיב, עוסקים שנים רבות בתיירות. ב- 1989 ייסדו את העיתון המקצועי לענף הנסיעות והתיירות "חדשות תיירות". ב- 1992 הקימו את מגזין התיירות "רואים עולם" שהוקדש כולו לכתבות תיירות וכיסה יעדים מקוטב לקוטב. גם היום מרבים לנסוע בעולם. כתבותיהם מתפרסמות בכתבי עת שונים ובאתר האינטרנט tnet.org.il
|
