ירח על פני האדמה:
היכרות עם חבל לדאק
מאת: יותם יעקבסון
בקצה הצפוני של הודו, בין פסגות מושלגות, עמקים ירוקים ומרחבים צחיחים המזכירים את פני הירח, שוכן חבל לדאק – ארץ של ניגודים מרהיבים, שתרבותה ומסורותיה קרובות יותר לטיבט מאשר להודו. לא בכדי זכתה לכינוי "טיבט הקטנה.
בכתבה נצא אל נופיה יוצאי הדופן של לדאק, נכיר את אורחות החיים של תושביה, נטייל בין כפרים ועמקים נידחים ונבקר במנזרים בודהיסטיים עתיקים, שבהם נשמרות מסורות רוחניות בנות מאות שנים.

בחודש ספטמבר נערך בעיר לה ובסביבתה פסטיבל לדאק, הכולל מופעי שירה וריקוד, הצגות ותלבושות מסורתיות (צילום: Andrey)
העיירה לה (A), בירת חבל לדאק, יעדים נוספים בצפון הודו המוזכרים בכתבה,
מלון מומלץ בעיירה לה: מלון צ'וספה לה
לדאק (Ladakh) הוא חבל ארץ הררי בצפון הודו, השוכן בין רכסי ההימלאיה והקראקורם (Karakoram), בגובה רב ובאקלים מדברי ויבש. נופיו מתאפיינים בהרים חשופים, עמקים עמוקים ומנזרים בודהיסטיים עתיקים. אוכלוסייתו מורכבת בעיקר מבודהיסטים וממוסלמים, ותרבותו הושפעה במשך מאות שנים מטיבט וממרכז אסיה. עד שנת 2019 היה לדאק חלק ממדינת ג'אמו וקשמיר, אך מאז הוא טריטוריה נפרדת של הודו. שטחו כ־59 אלף קמ"ר, ומתגוררים בו כ־274 אלף תושבים.

מנזר טיקסה, אחד מהמנזרים הבודהיסטים של לדאק (צילום: Dmitry Rukhlenko)

הגעה לחבל לדאק
שני הכבישים מושפעים משלג ומתנאי מזג האוויר, אך עונות הפתיחה שלהם שונות: כביש סרינגאר–לה פתוח בדרך כלל ממאי עד נובמבר, ולעיתים אף בדצמבר, ואילו כביש מנאלי–לה פתוח לרוב ממאי או יוני עד ספטמבר או אוקטובר. בשנים האחרונות נסללו גם דרכים נוספות דרך עמק זאנסקר (Zanskar).
הדרך המהירה ביותר להגיע ללדאק היא בטיסת פנים לעיר לה, בעיקר מדלהי. מכיוון שלה שוכנת בגובה של כ־3,500 מטר, חשוב להקדיש את היומיים הראשונים להסתגלות לגובה.
ניו דלהי - בירת הודו | חבל קשמיר
סיורים בחבל לדאק | כתבה על הדרך ממנלי אל לדאק

מעמק קולו יוצאת הדרך הנוחה ביותר להגיע אל חבל לדאק

הדרך ממנאלי לעיירה לה פתוחה
העמקים של לדאק
לדאק שוכנת לאורכו של נהר אינדוס (Indus). תחילתו של הנהר בטיבט והוא חוצה אותה בדרכו מערבה לקשמיר. רוב נקודות היישוב נמצאות לאורך עמק נהר אינדוס, או לאורכם של עמקים אחרים, כגון, עמק זאנסקר (Zanskar), עמק מארקה (Markha) ועמק נוברה (Nubra). אל האחרון מוביל מעבר קארדונג-לה (Kardong-La), מהמעברים הסלולים הגבוהים בעולם, בגובה של כ־5,359 מ'.
למיקומה של לדאק, בשוליו הצפוניים של רכס ההימאליה, ישנן השלכות גיאולוגיות ואקלימיות. הארץ מאופיינת במגוון סוגי סלעים ותופעות מרשימות של שבירה וקימוט. פני השטח הצחיחים חושפים בפנינו את הדרמה הגיאולוגית של האזור. במקומות מסוימים שכבות סלעי משקע ימיים, שנוצרו כשכבות אופקיות, ניצבות בצורה אנכית, זועקות אל השמיים.
ההימאליה, המחסום הטופוגרפי הגדול בעולם, חוסם את ענני המונסון ומונע את ירידת הגשמים מצפון לו. כמות המשקעים הרב-שנתית הממוצעת בלדאק, דומה לכמות המשקעים באילת. בניגוד אלינו, אין הלדאקים מתפללים לגשם, כי אם דווקא לשמש. השמש ממיסה את הקרחונים בפסגות ומימיהם הצוננים זורמים מטה אל העמקים. רשת ענפה של תעלות מובילה את המים מהערוץ אל כל חלקת שדה מעובדת. הגידולים העיקריים הם חיטה, שעורה ותפוחי אדמה. לצד הגידולים המסורתיים מגדלים כיום גם מגוון ירקות, בשדות ובחממות, לצריכה עצמית ולשיווק מקומי.
עוד על לאדאק בכתבה אהבה ממבט ראשון בלדאק

עמק נוברה, למרגלות מעבר ההרים קארדונג לה (צילום: Sarka Bejdova)

שיירת גמלים בעמק נוברה, מהעמקים הגבוהים של לדאק (צילום: dedishar)
היכרות עם לדאק
מעט עצים גדלים בלדאק. הנפוצים שבהם הם צפצפה, ערבה ומישמש (שפריו קטן מאוד, אך טעים וחשוב מאוד לגיוון התפריט המקומי). לצפצפה התמירה חשיבות רבה גם לצורכי בנייה. מהגזע הישר שלה, ניתן להקציע קורה ארוכה. הקורות משמשות כעמודי תמך לבנייה וכקירוי לבתים. בסוף עונת הקיץ (סוף אוגוסט-ראשית ספטמבר) נמצאת התכונה בשדות בעיצומה. בעלי השדות יוצאים אל הקציר, אוגדים את התבואה אלומות אלומות ונושאים אותן אל הגורן, שם מתבצע הדיש בעזרת בהמות רתומות. גם המשמשים נקטפים, החרצן מוצא מהם והם נפרסים על הסלעים לייבוש. הכתום העז יוצר כתם בולט בתוך הנוף הצחיח. התזונה המסורתית בלדאק מבוססת בעיקר על דגנים, ובראשם שעורה, לצד מוצרי חלב, ירקות ובשר. נוסף על הבשר נוהגים לשתות גורגור (Gurgur) – תה חמאה סמיך, מלוח בטעמו, שאינו עונה על טעמם הקולינרי של רוב המערביים ו צמפה (Tsampa) – גרגירי שעורה קלויים וטחונים, המעורבבים עם מים וחמאה לכדי דייסה .
בתי המקומיים בנויים מלבני בוץ. את הבוץ הדק כורים בסמוך לגדות הנהרות. דוחסים אותו לתוך תבניות עץ היוצרות את הלבנה ומניחים לייבוש בשמש. מחומר זה בונים גם מבנים עצומים כגון ארמון המלך הגדול בעיירה לה (Leh), המתנשא לגובה של תשע קומות ומזכיר במראהו את ארמון הפוטאלה בלהאסה אשר בטיבט. בגלל מיעוט המשקעים והצורך לחסוך בחומרי בעירה, אין שורפים את הלבנים. גשמים עזים ושיטפונות, הפוקדים לעיתים את האזור, עלולים לגרום נזק כבד למבני הבוץ המסורתיים.
לינה בחבל לדאק

ארמון המלך הגדול בעיירה לה, מתנשא לגובה של תשע קומות (צילום: mantaphoto)
מסלולי הליכה וטרקים בלדאק
אחת הדרכים הטובות ביותר להכיר את לדאק היא הליכה ברגל. לא מוכרחים לצאת למסלולי הליכה הרפתקנים חוצי רכסים. לעיתים די בהליכה נינוחה בכפרים וביניהם.
טרק בן שלושה עד חמישה ימים, בדרגת קושי בינונית עד קשה, בשל הגובה והעליות התלולות, יוצא מאזור הכפר ספיטוק (Spituk), דרומית לעיירה לה. הדרך נמשכת לאורך נהר זאנסקר, עד שהיא נוטשת אותו ומתחילה לטפס לעבר מעבר ההרים סטוק לה (Stok La), תוך שהיא חוצה קניון יפה, ובהמשך עמקים מעובדים וכפרים מבודדים. לא אחת רועים על עדריהם נקרים בדרך. הטיפוס הסופי למעבר ההרים תלול מאוד, אך ממרומיו נשקפת תצפית יפה על פסגת הר סטוק המושלגת תמיד. הירידה ממושכת, תלולה וקשה, ולכל אורכה נשקפת אל נוף פתוח של שכבות סלע נטויות בצורה אנכית ואל הנהר הזורם למטה. ההגעה אל הכפר סטוק, נקודת הסיום, דרמטית למדי ומדגישה את הניגוד החריף בין ההרים לעמק ובין הישימון לנקודת היישוב. ההליכה לאורך השדות ובין בתי הכפר משרה רוגע אמיתי.

הכפר ספיטק והמנזר שלצידו, מכאן יוצא הטרק (צילום: f9photo)
בירת חבל לדאק – העיירה לה
מרבית היישובים בלדאק הם כפרים חקלאיים ציוריים. לה היא המרכז העירוני והתיירותי העיקרי של החבל. היא שוכנת בגובה של קרוב ל- 3,500 מ', היא עיר קטנה ואחת הגבוהות בעולם. ארמון המלך הנטוש וכמה מנזרים קטנים, חולשים על אזורי המגורים הצפופים שבעמק. בלה של היום, לצד חיים מסורתיים ושלווים, ישנה תשתית תיירותית מתפתחת ונוכחות צבאית לא מבוטלת (של צבא הודו ומשוחררי צה"ל...). זוהי נקודה טובה ונוחה להתמקם בה ולצאת ממנה לגיחות באזור. במגרש שלמרגלות הארמון נערכות מעת לעת תחרויות פולו סוסים. המשחק הוא מעין סינתזה מעניינת בין המשחקים הנהוגים במרכז אסיה לבין המורשת הבריטית. מעניינים לא פחות הם ההמונים המתקבצים לצפות בתחרויות.
בחודש ספטמבר נערך בעיר לה ובסביבתה פסטיבל לדאק, הכולל מופעי שירה וריקוד, הצגות ותלבושות מסורתיות. הפסטיבל נועד בעיקרו לתיירים, אך לא אחת נוטלים בו המקומיים חלק.
לינה בעיירה לה

העיירה לה, הישוב העירוני היחיד בחבל לדאק (צילום: koldrum)
מלון מומלץ בעיירה לה
מלון צ'וספה לה (Chospa Hotel, Leh) הוא מלון ברמת 4 כוכבים, חדש, מודרני ונקי מאוד, עם עיצוב ושירות מערבי. החדרים גדולים ומרווחים, עם פינת ישיבה ועמדת קפה-תה. ארוחת הבוקר מוגשת בצורת בופה, נקי ואסתטי. דלפק הקבלה פועל 24/7 והשירות חייכני, יעיל ואדיב.
מקומות לינה נוספים בעיירה לה
לדאק – בין הודו לטיבט
דומה שללדאק אין ולא כלום עם הודו. נופיה, כמו גם מראה אנשיה, דתם ותרבותם, קרובים הרבה יותר לטיבט. הלדאקים דומים מאוד לטיבטים וגם שפתם ולבושם דומה. מדהים לפגוש אנשים שחייהם כה קשים, הנוהגים בכזו לבביות ואדיבות בזרים. בכל אשר תלכו תזכו לשמוע את ברכת ה"ג'וליי" (Juley), השלום הלדאקי, המלווה תמיד בחיוך הנישא מעל פני הירח העגולים. עדות לדרכי הסחר העתיקות אפשר לראות בתכשיטיהן המסורתיים של נשות לדאק, המשובצים בטורקיז, אלמוגים ואבנים נוספות . הטורקיז והענבר מקורו בטיבט ואילו האלמוג והפנינים מגיעים מחופי הודו. בחברה הלדאקית המסורתית נהנו נשים בתחומים מסוימים ממעמד עצמאי יחסית, בהשוואה לחברות מסורתיות אחרות באזור . בעבר התקיים בחלק מקהילות לדאק גם מנהג הפוליאנדריה – נישואי אישה לכמה גברים, לעיתים אחים – אך כיום הוא נדיר ביותר.
אחד הדברים הבולטים ביותר בלדאק הוא אמונתם של יושביה. אומנם, חיים באזור גם מוסלמים לא מעטים (ובלה עצמה ישנו מסגד גדול), אולם בכל הנוגע לסממנים חיצוניים - כאן שולטת האמונה הבודהיסטית טיבטית. במובנים רבים לדאק היא אחד המרכזים החשובים לשימור המסורת הבודהיסטית הטיבטית מחוץ לטיבט . בעקבות השתלטות סין על טיבט בשנות החמישים, ובייחוד לאחר ההתקוממות הטיבטית ב־1959, נמלטו לאזור פליטים טיבטים רבים. חלקם חיים עד היום במחנות נבדלים, למשל, בכפר צ’וגלאמסר (Choglamsar) הסמוך ללה. בכל מקום ניתן לפגוש בנזירים הלבושים בגלימות הבורדו, הארץ כולה זרועה במבני סטופות ובאבני מאני (Mani) , אבנים שעליהן חקוקות מנטרות ותפילות בודהיסטיות . בכל מעבר הרים, מעבר נהר, בראש כל מנזר ובית מגורים מתנוססים דגלי התפילה. חלק מהדגלים נראים מהוהים ובלויים, אך אל לכם לטעות ולחשוב שאבד עליהם הכלח. אין זאת אלא שייעודם הושלם וכי התפילות המודפסות עליהם נישאו על-ידי הרוחות, המנשבות אל מחוזות רחוקים בהם הן נדרשו.
מעניין לציין כי הבודהיזם היה מצוי בלדאק הרבה לפני שהגיע לטיבט. רק בתקופה מאוחרת יחסית (למן המאה השמינית) השפיעה האחות הגדולה מצפון על לדאק והנחילה לה את הבודהיזם הוג'ריאני (Vajrayana) המיוחד, הקרוי לעיתים טאנטרי, שהתפתח בה.

כאן שולטת האמונה הבודהיסטית טיבטית , מנזר טיקסה (צילום: Andrey Khrobostov)
המנזרים הבודהיסטיים של לדאק
הביקור בלדאק אינו שלם ללא ביקור בכמה גומפות (Gompa) – הכינוי המקומי למנזר. המנזרים ממוקמים במקומות נישאים, לרוב מעל הכפרים התומכים בהם כלכלית. הכניסה אל אולם התפילה, בו שולטים הגוונים החמים, מתוך הנוף הבוהק והאפרורי, יכולה להזכיר למי מאתנו חזרה אל הרחם. מפתה מאוד להתעטף באווירה החמימה והמזמינה ולשקוע אל עומק המשמעויות של שכיות החמדה (פסלים וציורים), המציגות עושר איקונוגרפי בלתי רגיל. תהייה גדולה עשויים להעלות אצלנו הציורים המבעיתים, בהם מוצג המוות במלוא הגרוטסקה שלו. אין הם באים אלא ללמדנו את עקרון הארעיות שבעולם. החיוך הנלווה אל היצורים מזרי האימה נועד להראות לנו את הדרך הנכונה להתגבר על הפחד מפני המוות.
הדרך אל ההארה ארוכה וממושכת ומלווה בתרגולים קשים ומסוכנים. באחדים מהציורים מופיעות דמויות של אלוהויות בחיבוק זוגי, סמל טאנטרי לאיחוד בין חוכמה לחמלה, שמשמעותו הרוחנית עמוקה בהרבה מן הדימוי המיני הגלוי לעין.

מנזר המיס הוא בין מנזרי לדאק הגדולים והמרשימים ביותר, מבחינת העושר המצוי בהם (צילום: Arun Sundar)
מנזרים מומלצים לביקור בלדאק
מנזר המיס (Hemis) הוא בין מנזרי לדאק הגדולים והמרשימים ביותר, מבחינת העושר המצוי בהם . ניתן לטפס ממנו אל מבדד קטן, מהלך כשעה וחצי הליכה, והלאה אל אוכף, ממנו נשקף נוף אל כל מרחב עמק אינדוס ועל שכבות סלע נטויות בעוצמה.
מנזר טיקסה (Thiksey ) נמצא מעל כפר הנושא אותו שם, אגפיו גולשים ממרומי הגבעה במדרון. בשיא הגובה נמצאים האולמות המרכזיים. באחד מהם נמצ א אחד מפסלי בודהה מאיטראה (Maitrea), שפירושו "הבודהה של העתיד", מהגדולים והיפים בכל האזור.
מנזר ספיטוק (Spituk) נושק לשדה התעופה הסמוך לעיירה לה. יש בו אולמות תפילה יפים, אפשרות להתרשם ממטבח המנזר הציורי ולהשקיף ממרומי הגג על הסביבה. ניתן לזכות בנוף מרשים במיוחד על המנזר, כאשר יורדים ממנו ומקיפים אותו מכיוון נהר האינדוס. במקום שבילים ברורים היוצאים מהכפר עצמו.
מנזר ליקיר (Likir) ממוקם במעלה עמק חקלאי מוריק, מספר קילומטרים מעל הכפר ליקיר. לפני שנים נחנך במקום פסל בודהה מאיטראה עצום, הנראה למרחוק. על יופיו ונחיצותו האסטטית ניתן להתווכח. ליקיר הוא מנזר גדול מאד ועשיר. הוא יוצא דופן בכך שיש בו שני אגפים נבדלים - לנזירים ולנזירות. בנוסף ישנו בית-ספר גדול לנזירים ילדים. כל המנזרים שהוזכרו נמצאים לאורך עמק האינדוס.
במנזר בכפר אלצ'י (Alchi) השתמרו ציורי קיר עתיקים במיוחד, שמקורם בעיקר במאות ה־11–12 לספירה .
מנזרים קטנים ומוכרים פחות, פזורים בכל לדאק. חלקם חבויים בכפרים עצמם. לעיתים, דווקא במנזר הקטן והמוזנח זוכים בחוויה המרגשת ביותר. מפעם לפעם מתקיימות במנזרים חגיגות דתיות שונות: ריקודי מסכות(Cham) וטקסי בניי ת מנדאלת חול. התאריכים אינם קבועים, כך שיש לברר את הפרטים עם ההגעה למקום.

מנזר ספיטוק, נושק לשדה התעופה הסמוך לעיירה לה (צילום: f9photo)

במנזר בכפר אלצ'י השתמרו ציורי קיר עתיקים במיוחד מהמאה השמינית לספירה (צילום: kunphel)
להט האמונה של המקומיים וקדמוניות הפולחן הבודהיסטי במקום גורמים לרבים לראות בלדאק את שנגרי-לה (Shangri La) האחרונה – ארץ אוטופית דמיונית, המזוהה עם שלווה ורוחניות . אולי אין זה מקרה שלרבים אחרים היא מזכירה את נופי הירח. הלבנה במילואה מסמלת עבור המקומיים את המודעות והערנות, את ההארה.
מידע נוסף
כתבות נוספות
למיקומה של לדאק, בשוליו הצפוניים של רכס ההימאליה, ישנן השלכות גיאולוגיות ואקלימיות. הארץ מאופיינת במגוון סוגי סלעים ותופעות מרשימות של שבירה וקימוט. פני השטח הצחיחים חושפים בפנינו את הדרמה הגיאולוגית של האזור. במקומות מסוימים שכבות סלעי משקע ימיים, שנוצרו כשכבות אופקיות, ניצבות בצורה אנכית, זועקות אל השמיים.
ההימאליה, המחסום הטופוגרפי הגדול בעולם, חוסם את ענני המונסון ומונע את ירידת הגשמים מצפון לו. כמות המשקעים הרב-שנתית הממוצעת בלדאק, דומה לכמות המשקעים באילת. בניגוד אלינו, אין הלדאקים מתפללים לגשם, כי אם דווקא לשמש. השמש ממיסה את הקרחונים בפסגות ומימיהם הצוננים זורמים מטה אל העמקים. רשת ענפה של תעלות מובילה את המים מהערוץ אל כל חלקת שדה מעובדת. הגידולים העיקריים הם חיטה, שעורה ותפוחי אדמה. לצד הגידולים המסורתיים מגדלים כיום גם מגוון ירקות, בשדות ובחממות, לצריכה עצמית ולשיווק מקומי.

עמק נוברה, למרגלות מעבר ההרים קארדונג לה

שיירת גמלים בעמק נוברה, מהעמקים הגבוהים של לדאק
היכרות עם לדאק
מעט עצים גדלים בלדאק. הנפוצים שבהם הם צפצפה, ערבה ומישמש (שפריו קטן מאוד, אך טעים וחשוב מאוד לגיוון התפריט המקומי). לצפצפה התמירה חשיבות רבה גם לצורכי בנייה. מהגזע הישר שלה, ניתן להקציע קורה ארוכה. הקורות משמשות כעמודי תמך לבנייה וכקירוי לבתים. בסוף עונת הקיץ (סוף אוגוסט-ראשית ספטמבר) נמצאת התכונה בשדות בעיצומה. בעלי השדות יוצאים אל הקציר, אוגדים את התבואה אלומות אלומות ונושאים אותן אל הגורן, שם מתבצע הדיש בעזרת בהמות רתומות. גם המשמשים נקטפים, החרצן מוצא מהם והם נפרסים על הסלעים לייבוש. הכתום העז יוצר כתם בולט בתוך הנוף הצחיח. התזונה המסורתית בלדאק מבוססת בעיקר על דגנים, ובראשם שעורה, לצד מוצרי חלב, ירקות ובשר. נוסף על הבשר נוהגים לשתות גורגור (Gurgur) – תה חמאה סמיך, מלוח בטעמו, שאינו עונה על טעמם הקולינרי של רוב המערביים ו צמפה (Tsampa) – גרגירי שעורה קלויים וטחונים, המעורבבים עם מים וחמאה לכדי דייסה .
בתי המקומיים בנויים מלבני בוץ. את הבוץ הדק כורים בסמוך לגדות הנהרות. דוחסים אותו לתוך תבניות עץ היוצרות את הלבנה ומניחים לייבוש בשמש. מחומר זה בונים גם מבנים עצומים כגון ארמון המלך הגדול בעיירה לה (Leh), המתנשא לגובה של תשע קומות ומזכיר במראהו את ארמון הפוטאלה בלהאסה אשר בטיבט. בגלל מיעוט המשקעים והצורך לחסוך בחומרי בעירה, אין שורפים את הלבנים. גשמים עזים ושיטפונות, הפוקדים לעיתים את האזור, עלולים לגרום נזק כבד למבני הבוץ המסורתיים.
לינה בחבל לדאק

טרק בן שלושה עד חמישה ימים, בדרגת קושי בינונית עד קשה, בשל הגובה והעליות התלולות, יוצא מאזור הכפר ספיטוק (Spituk), דרומית לעיירה לה. הדרך נמשכת לאורך נהר זאנסקר, עד שהיא נוטשת אותו ומתחילה לטפס לעבר מעבר ההרים סטוק לה (Stok La), תוך שהיא חוצה קניון יפה, ובהמשך עמקים מעובדים וכפרים מבודדים. לא אחת רועים על עדריהם נקרים בדרך. הטיפוס הסופי למעבר ההרים תלול מאוד, אך ממרומיו נשקפת תצפית יפה על פסגת הר סטוק המושלגת תמיד. הירידה ממושכת, תלולה וקשה, ולכל אורכה נשקפת אל נוף פתוח של שכבות סלע נטויות בצורה אנכית ואל הנהר הזורם למטה. ההגעה אל הכפר סטוק, נקודת הסיום, דרמטית למדי ומדגישה את הניגוד החריף בין ההרים לעמק ובין הישימון לנקודת היישוב. ההליכה לאורך השדות ובין בתי הכפר משרה רוגע אמיתי.

הכפר ספיטק והמנזר שלצידו, מכאן יוצא הטרק
בירת חבל לדאק – העיירה לה
מרבית היישובים בלדאק הם כפרים חקלאיים ציוריים. לה היא המרכז העירוני והתיירותי העיקרי של החבל. היא שוכנת בגובה של קרוב ל- 3,500 מ', היא עיר קטנה ואחת הגבוהות בעולם. ארמון המלך הנטוש וכמה מנזרים קטנים, חולשים על אזורי המגורים הצפופים שבעמק. בלה של היום, לצד חיים מסורתיים ושלווים, ישנה תשתית תיירותית מתפתחת ונוכחות צבאית לא מבוטלת (של צבא הודו ומשוחררי צה"ל...). זוהי נקודה טובה ונוחה להתמקם בה ולצאת ממנה לגיחות באזור. במגרש שלמרגלות הארמון נערכות מעת לעת תחרויות פולו סוסים. המשחק הוא מעין סינתזה מעניינת בין המשחקים הנהוגים במרכז אסיה לבין המורשת הבריטית. מעניינים לא פחות הם ההמונים המתקבצים לצפות בתחרויות.
בחודש ספטמבר נערך בעיר לה ובסביבתה פסטיבל לדאק, הכולל מופעי שירה וריקוד, הצגות ותלבושות מסורתיות. הפסטיבל נועד בעיקרו לתיירים, אך לא אחת נוטלים בו המקומיים חלק.
לינה בעיירה לה

העיירה לה, הישוב העירוני היחיד בחבל לדאק (צילום: koldrum)
מלון מומלץ בעיירה לה
מלון צ'וספה לה (Chospa Hotel, Leh) הוא מלון ברמת 4 כוכבים, חדש, מודרני ונקי מאוד, עם עיצוב ושירות מערבי. החדרים גדולים ומרווחים, עם פינת ישיבה ועמדת קפה-תה. ארוחת הבוקר מוגשת בצורת בופה, נקי ואסתטי. דלפק הקבלה פועל 24/7 והשירות חייכני, יעיל ואדיב.
מקומות לינה נוספים בעיירה לה
לדאק – בין הודו לטיבט
דומה שללדאק אין ולא כלום עם הודו. נופיה, כמו גם מראה אנשיה, דתם ותרבותם, קרובים הרבה יותר לטיבט. הלדאקים דומים מאוד לטיבטים וגם שפתם ולבושם דומה. מדהים לפגוש אנשים שחייהם כה קשים, הנוהגים בכזו לבביות ואדיבות בזרים. בכל אשר תלכו תזכו לשמוע את ברכת ה"ג'וליי" (Juley), השלום הלדאקי, המלווה תמיד בחיוך הנישא מעל פני הירח העגולים. עדות לדרכי הסחר העתיקות אפשר לראות בתכשיטיהן המסורתיים של נשות לדאק, המשובצים בטורקיז, אלמוגים ואבנים נוספות . הטורקיז והענבר מקורו בטיבט ואילו האלמוג והפנינים מגיעים מחופי הודו. בחברה הלדאקית המסורתית נהנו נשים בתחומים מסוימים ממעמד עצמאי יחסית, בהשוואה לחברות מסורתיות אחרות באזור . בעבר התקיים בחלק מקהילות לדאק גם מנהג הפוליאנדריה – נישואי אישה לכמה גברים, לעיתים אחים – אך כיום הוא נדיר ביותר.
אחד הדברים הבולטים ביותר בלדאק הוא אמונתם של יושביה. אומנם, חיים באזור גם מוסלמים לא מעטים (ובלה עצמה ישנו מסגד גדול), אולם בכל הנוגע לסממנים חיצוניים - כאן שולטת האמונה הבודהיסטית טיבטית. במובנים רבים לדאק היא אחד המרכזים החשובים לשימור המסורת הבודהיסטית הטיבטית מחוץ לטיבט . בעקבות השתלטות סין על טיבט בשנות החמישים, ובייחוד לאחר ההתקוממות הטיבטית ב־1959, נמלטו לאזור פליטים טיבטים רבים. חלקם חיים עד היום במחנות נבדלים, למשל, בכפר צ’וגלאמסר (Choglamsar) הסמוך ללה. בכל מקום ניתן לפגוש בנזירים הלבושים בגלימות הבורדו, הארץ כולה זרועה במבני סטופות ובאבני מאני (Mani) , אבנים שעליהן חקוקות מנטרות ותפילות בודהיסטיות . בכל מעבר הרים, מעבר נהר, בראש כל מנזר ובית מגורים מתנוססים דגלי התפילה. חלק מהדגלים נראים מהוהים ובלויים, אך אל לכם לטעות ולחשוב שאבד עליהם הכלח. אין זאת אלא שייעודם הושלם וכי התפילות המודפסות עליהם נישאו על-ידי הרוחות, המנשבות אל מחוזות רחוקים בהם הן נדרשו.
מעניין לציין כי הבודהיזם היה מצוי בלדאק הרבה לפני שהגיע לטיבט. רק בתקופה מאוחרת יחסית (למן המאה השמינית) השפיעה האחות הגדולה מצפון על לדאק והנחילה לה את הבודהיזם הוג'ריאני (Vajrayana) המיוחד, הקרוי לעיתים טאנטרי, שהתפתח בה.

כאן שולטת האמונה הבודהיסטית טיבטית , מנזר טיקסה (צילום: Andrey Khrobostov)
המנזרים הבודהיסטיים של לדאק
הביקור בלדאק אינו שלם ללא ביקור בכמה גומפות (Gompa) – הכינוי המקומי למנזר. המנזרים ממוקמים במקומות נישאים, לרוב מעל הכפרים התומכים בהם כלכלית. הכניסה אל אולם התפילה, בו שולטים הגוונים החמים, מתוך הנוף הבוהק והאפרורי, יכולה להזכיר למי מאתנו חזרה אל הרחם. מפתה מאוד להתעטף באווירה החמימה והמזמינה ולשקוע אל עומק המשמעויות של שכיות החמדה (פסלים וציורים), המציגות עושר איקונוגרפי בלתי רגיל. תהייה גדולה עשויים להעלות אצלנו הציורים המבעיתים, בהם מוצג המוות במלוא הגרוטסקה שלו. אין הם באים אלא ללמדנו את עקרון הארעיות שבעולם. החיוך הנלווה אל היצורים מזרי האימה נועד להראות לנו את הדרך הנכונה להתגבר על הפחד מפני המוות.
הדרך אל ההארה ארוכה וממושכת ומלווה בתרגולים קשים ומסוכנים. באחדים מהציורים מופיעות דמויות של אלוהויות בחיבוק זוגי, סמל טאנטרי לאיחוד בין חוכמה לחמלה, שמשמעותו הרוחנית עמוקה בהרבה מן הדימוי המיני הגלוי לעין.

מנזר המיס הוא בין מנזרי לדאק הגדולים והמרשימים ביותר, מבחינת העושר המצוי בהם (צילום: Arun Sundar)
מנזרים מומלצים לביקור בלדאק
מנזר המיס (Hemis) הוא בין מנזרי לדאק הגדולים והמרשימים ביותר, מבחינת העושר המצוי בהם . ניתן לטפס ממנו אל מבדד קטן, מהלך כשעה וחצי הליכה, והלאה אל אוכף, ממנו נשקף נוף אל כל מרחב עמק אינדוס ועל שכבות סלע נטויות בעוצמה.
מנזר טיקסה (Thiksey ) נמצא מעל כפר הנושא אותו שם, אגפיו גולשים ממרומי הגבעה במדרון. בשיא הגובה נמצאים האולמות המרכזיים. באחד מהם נמצ א אחד מפסלי בודהה מאיטראה (Maitrea), שפירושו "הבודהה של העתיד", מהגדולים והיפים בכל האזור.
מנזר ספיטוק (Spituk) נושק לשדה התעופה הסמוך לעיירה לה. יש בו אולמות תפילה יפים, אפשרות להתרשם ממטבח המנזר הציורי ולהשקיף ממרומי הגג על הסביבה. ניתן לזכות בנוף מרשים במיוחד על המנזר, כאשר יורדים ממנו ומקיפים אותו מכיוון נהר האינדוס. במקום שבילים ברורים היוצאים מהכפר עצמו.
מנזר ליקיר (Likir) ממוקם במעלה עמק חקלאי מוריק, מספר קילומטרים מעל הכפר ליקיר. לפני שנים נחנך במקום פסל בודהה מאיטראה עצום, הנראה למרחוק. על יופיו ונחיצותו האסטטית ניתן להתווכח. ליקיר הוא מנזר גדול מאד ועשיר. הוא יוצא דופן בכך שיש בו שני אגפים נבדלים - לנזירים ולנזירות. בנוסף ישנו בית-ספר גדול לנזירים ילדים. כל המנזרים שהוזכרו נמצאים לאורך עמק האינדוס.
במנזר בכפר אלצ'י (Alchi) השתמרו ציורי קיר עתיקים במיוחד, שמקורם בעיקר במאות ה־11–12 לספירה .
מנזרים קטנים ומוכרים פחות, פזורים בכל לדאק. חלקם חבויים בכפרים עצמם. לעיתים, דווקא במנזר הקטן והמוזנח זוכים בחוויה המרגשת ביותר. מפעם לפעם מתקיימות במנזרים חגיגות דתיות שונות: ריקודי מסכות(Cham) וטקסי בניי ת מנדאלת חול. התאריכים אינם קבועים, כך שיש לברר את הפרטים עם ההגעה למקום.

מנזר ספיטוק, נושק לשדה התעופה הסמוך לעיירה לה (צילום: f9photo)

במנזר בכפר אלצ'י השתמרו ציורי קיר עתיקים במיוחד מהמאה השמינית לספירה (צילום: kunphel)
להט האמונה של המקומיים וקדמוניות הפולחן הבודהיסטי במקום גורמים לרבים לראות בלדאק את שנגרי-לה (Shangri La) האחרונה – ארץ אוטופית דמיונית, המזוהה עם שלווה ורוחניות . אולי אין זה מקרה שלרבים אחרים היא מזכירה את נופי הירח. הלבנה במילואה מסמלת עבור המקומיים את המודעות והערנות, את ההארה.
מידע נוסף
כתבות נוספות
לינה בעיירה לה

העיירה לה, הישוב העירוני היחיד בחבל לדאק
מלון מומלץ בעיירה לה
מלון צ'וספה לה (Chospa Hotel, Leh) הוא מלון ברמת 4 כוכבים, חדש, מודרני ונקי מאוד, עם עיצוב ושירות מערבי. החדרים גדולים ומרווחים, עם פינת ישיבה ועמדת קפה-תה. ארוחת הבוקר מוגשת בצורת בופה, נקי ואסתטי. דלפק הקבלה פועל 24/7 והשירות חייכני, יעיל ואדיב.
מקומות לינה נוספים בעיירה לה
מקומות לינה נוספים בעיירה לה
מעניין לציין כי הבודהיזם היה מצוי בלדאק הרבה לפני שהגיע לטיבט. רק בתקופה מאוחרת יחסית (למן המאה השמינית) השפיעה האחות הגדולה מצפון על לדאק והנחילה לה

המנזרים הבודהיסטיים של לדאק
הביקור בלדאק אינו שלם ללא ביקור בכמה גומפות (Gompa) – הכינוי המקומי למנזר. המנזרים ממוקמים במקומות נישאים, לרוב מעל הכפרים התומכים בהם כלכלית. הכניסה אל אולם התפילה, בו שולטים הגוונים החמים, מתוך הנוף הבוהק והאפרורי, יכולה להזכיר למי מאתנו חזרה אל הרחם. מפתה מאוד להתעטף באווירה החמימה והמזמינה ולשקוע אל עומק המשמעויות של שכיות החמדה (פסלים וציורים), המציגות עושר איקונוגרפי בלתי רגיל. תהייה גדולה עשויים להעלות אצלנו הציורים המבעיתים, בהם מוצג המוות במלוא הגרוטסקה שלו. אין הם באים אלא ללמדנו את עקרון הארעיות שבעולם. החיוך הנלווה אל היצורים מזרי האימה נועד להראות לנו את הדרך הנכונה להתגבר על הפחד מפני המוות.
הדרך אל ההארה ארוכה וממושכת ומלווה בתרגולים קשים ומסוכנים. באחדים מהציורים מופיעות דמויות של אלוהויות בחיבוק זוגי, סמל טאנטרי לאיחוד בין חוכמה לחמלה, שמשמעותו הרוחנית עמוקה בהרבה מן הדימוי המיני הגלוי לעין.
הדרך אל ההארה ארוכה וממושכת ומלווה בתרגולים קשים ומסוכנים.

מנזרים מומלצים לביקור בלדאק
מנזרים קטנים ומוכרים פחות, פזורים בכל לדאק. חלקם חבויים בכפרים עצמם. לעיתים, דווקא במנזר הקטן והמוזנח זוכים בחוויה המרגשת ביותר.


.jpg)















