www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

ניו דלהי בירת הודו     


ניו דלהי - בירת הרפובליקה ההודית
מאת: יובל נעמן


המפגש הראשון של תיירים רבים עם​ הודו, הוא הנחיתה בשדה התעופה של ניו דלהי והדרך הארוכה עד להתמקמות בלב רחוב השוק הצפוף והמזוהם פהאר-גאנג' – מעוז התרמילאים ומהרחובות התוססים (תרתי משמע) בהודו. מאות חנויות של סמרטוטים ומזכרות, מאות דוכני רחוב, מוטוריקשות המנסות לעבור בין אלפי התיירים, המקומיים והפרות הסובבות חפשי, כשהן מנסות לגנוב פרי או ירק מאחד הדוכנים שברחוב.


דלהי בירת הודו
קיוסק נייד "בראש טוב" 
 (צילום: יובל נעמן)
 

המזרח הרחוק





 לנחות לראשונה בהודו - חוויה שלא שוכחים...
מפגש ראשון זה הוא סטירה מצלצלת למטייל החדש או התגשמות החלומות של מחפשי ה"אוריינט" השונה כל כך, גם אם אינו ממש הודי בעיקרו. ברוך בואכם לדלהי ולבירת הודו ניו-דלהי.
כדי לעשות מעט סדר ולהבין את העיר, אביא כאן כמה עובדות יבשות ותיאור כמה מאתרי העיר. אולם בכתב, ואף בתמונות, לא ניתן לסקר את חווית העיר כפי שהיא נגלית למבקר, דרך חמשת החושים ועוד כמה חושים שעדיין לא תוארו באנציקלופדיות.

דלהי היא ישות נבדלת – כלומר, אינה שייכת למדינה כלשהי בפדרציה ההודית (בה יש בנוסף לדלהי עוד 28 מדינות ו-6 שטחי איחוד).
 
ניא-דיללי, או כמו שקוראים לה הזרים ניו-דלהי, היא רשות מוניציפאלית, המשמשת בירת הרפובליקה הפדרלית של הודו. היא אחת משלוש ערים בשטח דלהי. זו עיר שנבנתה במאה האחרונה, לאחר תכנון קפדני, כמו העיר צ'אנדיגאר, בירתם המשותפת של מדינות אריאנה ופונג'אב.הארכיטקט אדווין לוטיינס (Sir Edwin Landseer Lutyens) נבחר לתכנן את הבירה החדשה של הודו הבריטית, בשיתוף עם הרברט בייקר (Sir Herbert Baker), אשר זכה בעבר לתשבחות על תכנון מבנים בדרום אפריקה הקולוניאלית. מאוחר יותר זכה לוטיינס בהערכה ופרסום רבים בשל תוכנית המתאר המקורית וחלקים ממנה אף יושמו בעבודותיו המאוחרות באנגליה. בניית הבירה החלה בשנת 1912 בשטח גבעת ראיסינה - מרחק קילומטרים ספורים מדרום ל"דלהי הישנה" (Old Delhi) - והסתיימה ב-1929. שרידים היסטוריים שנותרו מתקופות קודמות מנקדים את פני העיר החדשה.
 
בסיסה של העיר הוא משולש של כיכרות עגולות ענקיות, המחוברות ביניהן בשדרות נרחבות. בכיכר הראשונה שוכן המרכז השלטוני ובו בית הנציב הבריטי (וכיום מעון הנשיא) ולצידו הפרלמנט ההודי. הכיכר השנייה היא מרכז הזיכרון הלאומי ההודי - שער הודו הענק. הכיכר השלישית, הסוגרת משולש עם השתיים האחרות, היא הלב הכלכלי, המורכב משלושה כבישי טבעת במרכזם - כיכר קונאוט.
 
בעיר ממוקמים מוסדות ממשלת הודו - מושב ומשרדי הממשלה המרכזית, משרד ראש הממשלה ומגוריהם של כל אנשי הממשל והצבא. בניו-דלהי אוכלוסיית קבע של כ-300 אלף תושבים בלבד, אך האוכלוסייה הדינמית - המתחלפת תדירות בקומפלקסים הממשלתיים המשמשים כאכסניות לעובדי מדינה מבקרים - מוערכת בפי 3 מכך בכל זמן נתון.
לינה בדלהי - השוואת מחירים והזמנות
 
דלהי בירת הודו 
לוחמי ראג'סטאן בתהלוכת יום העצמאות בניו-דלהי, על כלי רכבם המסורתי  (צילום: יובל נעמן)

 
מרכז השלטון הבריטי
המיתולוגיה מהאברטה, שנכתבה לפני 3,000 שנה, מספרת שבמקום בו שוכנת דלהי, היתה העיר האגדית אינדראפראשטה. עדויות ארכיאולוגיות נמצאו רק מישוב שהיה במקום לפני כ- 2,500 שנה. כמקום חשוב החלה דלהי את דרכה במאה ה-12, כשכבשו אותה בני שושלת צ'וטהאן ההינדים והפכו אותה למרכז הינדי חשוב. לפני תום אותה מאה כבש אותה קוטאב-אוד-דין אייבאק ובמשך מאות שנים היתה מרכז שלטוני מוסלמי חשוב, כששושלות עולות וערים חדשות נבנות על הריסות הערים הישנות.
 
העיר הקיימת, דלהי החדשה, היא העיר השמינית שנבנתה במהלך ההיסטוריה באותו מקום שלגדת נהר יאמונה הקדוש, כשהחלק הקרוי דלהי הישנה או בשמו המקורי: שהא-ג'האנאבד, היא העיר השביעית שנבנתה בתקופה המוגולית על ידי שאה-ג'אהאן, בונה הטאג'-מהאל שבאגרה. עיר זאת נכבשה ונבזזה ב-1739 על ידי האפגנים בראשות נאדיר-שאה לאחר מות המוגול הגדול האחרון אורנגזב. היא נכבשה שוב על ידי המארתים, ולבסוף על ידי הבריטים, שבנו לצידה את העיר החדשה ניו-דלהי.
הבריטים בחרו בה כמרכז שלטונם לאחר שבירתם הקודמת – כלכותה – הפכה לבעייתית, עם התסיסה הפוליטית של בנגל בסוף המאה ה-19. הבריטים החליטו לבנות בירה בחלק הבטוח יותר, במרכז המדינה של אז (שכללה גם את פקיסטן של היום).
כתבה על הטאג' מהאל - שנכנס לרשימת פלאי תבל
 

מבנה העיר המתוכננת ניו-דלהי, על כיכרותיה הראשיות והמשניות


 

פהאר-גאנג' – שער הכניסה לתיירים

בצפון העיר ניו-דלהי, בגבול בין דלהי החדשה והישנה, מצפון לכיכר קונאוט, נמצאת תחנת הרכבת של ניו-דלהי, וממנה יוצא רחוב השוק פהאר-גאנג', המוכר לתיירים כאזור התרמילאים. הרחוב הראשי של האזור נקרא "מיין-בזאר" ולאורכו, וכן בסמטאות היוצאות ממנו,ניתן למצוא אין-ספור דוכנים, בתי-הארחה (גסטהאוז), מסעדות, סוכנויות טיולים, חלפני כספים וכמובן (איך לא?) את בית חב"ד.
 
פהאר-גאנג' או מיין-בזאר, אינו ממש מקום תיירותי, ואין בו אטרקציות תיירותיות. זהו מיקרוקוסמוס מנותק של רעש, המולה, צפיפות, חנויות ודוכנים, בו החלו להתמקם תרמילאים. נוצר בליל מוזר של הודים "מתמערבים" עם מערביים זרוקים, לבושי סמרטוטים בסגנון "כמו הודי מדומה", עם ראסטות מודבקות, קעקועי חינה, בדים צבעוניים ושרוואלים מתנפנפים. הגעת התיירים לוותה בהגעת המון סוחרים, המנסים למכור הכל במחירים מופקעים להחריד, בסגנון ההודי הדביק מעט. שסביב ההמולה לא שוקטת, מאגזוזי המוטוריקשות המטרטרים ומעשנים ועד חיות הבית המוצאות ברחוב את מקום מגוריהן וכן את השירותים לצרכיהן, תוך כדי ניסיון לסחוב אוכל מדוכני הרחוב, המוכרים מחטיפים חמים ועד פירות וירקות. זהו מהמקומות אליהם מגיעים המשונים שבמערביים, כמו גם המשונים שבהודים. תמצאו בו את המעוותים וחסרי הגפיים – חלקם עוותו באופן מכוון על ידי משפחות פשע (כפי שניתן לראות בסרט "נער החידות ממומבאי"), כדי לסדר לילדים מקצוע מכניס עבור הפושעים ועתיד קיום מפוקפק לילד. יש גם "באבות" ו"סאדהוס" – אנשים שבאופן מוצהר נוהים אחרי גורלם העתידי ומסדרים לעצמם קארמה טובה יותר, ובינתיים, קל יותר לדאוג לקארמה כשהבטן מלאה והכיסים גם כן...
 
רבים מהמבקרים מתייחסים לרחוב זה כמקום היחיד בדלהי, ויוצאים ממנה לשמורות תיירים אחרות, ולא ממש מנסים להכיר ולהתחבר אל העיר, בעוד שהעיר מציעה אטרקציות לרוב. כל שנדרש כדי לראות את העיר הוא לקחת מונית או אפילו ריקשה (נהגי ריקשות רבים יציעו אפילו טיול בעיר בחינם, באם תסכימו להיכנס, ולו לרגע, לכמה חנויות מזכרות מהן יקבל נהג הריקשה תלושי דלק שיהפכו את הסיור למשתלם עבורם).
 
דלהי בירת הודו 
צבעוניות החנויות של המיין בזאר ושל הודו כולה  (צילום: יובל נעמן)
 

כיכר קונאוט – הלב המסחרי של דלהי החדשה

הכיכר מהווה מרכז עסקים חשוב בדלהי. זוהי כיכר ענק, שתוכננה על ידי תור ראסל בשנת 1932, עם מבנים נתמכים עמודי אבן בסגנון ויקטוריאני. הכיכר מורכבת משלוש טבעות, הנחלקות על-ידי 8 רחובות היקפיים, המתחילים בטבעת הפנימית וממשיכים החוצה בקו ישר. שבעה מהרחובות נקראים "דרך רדיאלית מספר 1-7" והשמיני רחוב הפרלמנט. במרכז הכיכר מדשאה ירוקה, שחלקה הוא כיסוי לשוק תת-קרקעי ענק, פאליקה-בזאר, בו ניתן למצוא הכל מכל ולאבד כיוון בקלות. בכיכר נמצאות חנויות היוקרה וחלונות ראווה מודרניים, המשרדים הגדולים של חברות הענק כמו גם סוכנויות טיסה רבות ומסעדות גורמה. כולם מסודרים בחצאי מסדרונות מקורים, המצילים על העוברים ושבים.
 
חלקה המרכזי של הכיכר נקרא כיכר קונאוט (Connaught Place), מכונה בפי המקומיים בקיצור "סי.פי." (C.P). שמה הרשמי מאז 1995 הוא ראג'יב-צ'וק (Rajiv Chowk), לזכר ראג'יב גאנדי. שם זה משמש רק את תחנת המטרו הראשית שבכיכר – מההומות בדלהי, בה נפגשים מסלול המטרו הצהוב עם הכחול. הכיכר נקראה על שם בנה של המלכה ויקטוריה: הדוכס מקונאוט (מחוז במערב אירלנד).
קנאוט-פלייס הוא רק שמה של הטבעת הפנימית בכיכר, המוקפת בטבעת אמצעית (מידל-סירקל) ובטבעת חיצונית (קונאוט-סירקל) ששמה הוחלף אף הוא בשנת 1995 לאינדירה-צ'וק – שם שגם בו לא עושים שימוש.
 
דלהי בירת הודו
אינטימיות בלב הכיכר ההומה קונאוט 
 (צילום: יובל נעמן)





 

שער הודו – מרכז הגאווה הלאומית

מדרום מזרח לכיכר קונאוט, נמצאת כיכר קטנה במעט, והיא כיכר שער הודו (India Gate). בלב הכיכר מתנשאת אנדרטה בצורת שער, שתוכננה על ידי אדווין לוטיינס ונחשפה בשנת 1931. היא הוקמה לזכר 20 אלף חיילי הצבא הבריטים וההודים, אשר נהרגו במלחמת העולם הראשונה ובמהלך שלושת המלחמות האפגניות. לאחר קבלת העצמאות הוסר פסלו של המלך ג'ורג' החמישי והשער הפך לאנדרטה של הצבא ההודי, על 85,000 חלליו, וקבר החייל האלמוני.
 
השער הסמלי מוצב בקצה המזרחי של שדרת המלך (Rajpat), המובילה אל הקומפלקס הממשלתי. רחבות הדשא סביב השער ובקצה השדרה משמשות כמקום מנוחה ומפגש ובימי חג מאכלסות התקהלויות המוניות. סביב הכיכר עשרות מוכרים בדוכנים מאולתרים (אין רשות רשמית לפתוח חנויות שם) וכל שתרצו בתחום האוכל המהיר וצעצועים קטנים תמצאו שם. זהו מקום יציאה מהעיר הסואנת לריאה הירוקה של מרכז העיר – אחת מיני רבות הפזורות בניו-דלהי. משער זה, יוצאים תהלוכות ומצעדים צבאיים, שהגדול שבהם הוא המצעד של יום הקמת הרפובליקה החל ב-26 בינואר.
 
 

שער הודו 
 (צילום: יובל נעמן)
קומפלקס השלטון בניו דלהי
כהשלמה וכצלע השלישית של דלהי החדשה, ניצב הקומפלקס השלטוני של הודו, הישר ממערב לשער הודו ודרום מערבית לקונאוט. במתחם זה נמצאים ארמון הנשיא שבעבר שירת את המשנה למלך הבריטי והפרלמנט ההודי על שני בתיו: לוֹק סבהה (Lok Sabha - "בית העם" - בית תחתון) וראג'יה סבהה (Rajya Sabha - "מועצת המדינות" - בית עליון). זהו בניין אליפטי ומרשים ובו היכל מרכזי שקוטר כיפתו כשלושים מטרים.
 
ארמון הנשיא - ראשטראפאטי בהאהבן (Rashtrapati Bhavan) – הוא משכנו הרשמי של נשיא הודו. הוא ממוקם בשיא גובהה של "גבעת ראיסינה" ומוקף מגרשים וגנים בסגנון מוגולי. הארמון תוכנן כמבנה החשוב ביותר בדלהי החדשה, עבור המשנה למלך בריטניה, על-ידי אדווין לויטנס, ובנייתו הסתיימה ב-1929.
עם קבלת העצמאות של הודו, נוספו למבנה מוטיבים הודים.
אזור זה מוגבל לכניסת זרים, אולם לגנים הנרחבים סביב ארמון הנשיא נותנים להיכנס במהלך פברואר, כך שאם תהיו בתקופה זו כדאי לברר האם פתוח הגן לביקור. ככלל, עקב ההגבלות לביקור אין בקומפלקס השלטוני ערך תיירותי רב.
 
דלהי בירת הודו
שער הכניסה למתחם השלטוני 
 (צילום: יובל נעמן)
 
 
הריאות הירוקות של ניו-דלהי
כחלק מהריאות הירוקות הפזורות בניו-דלהי, המפרידות בינה לשאר שטח המטרופולין, חוצצים פארקים וגנים רבים וחורש אורבני נרחב.
אתרים רבים נוספים בעיר הם פינות שקטות של מדשאות ומים, בהם לא מורגש הכרך שסביב.

מספר דוגמאות מייצגות:
בדרום מערב העיר נמצאים גני לודי (Lodi Gardens) אלו גנים מטופחים המקיפים את קבריהם של השליטים מוחמד-שאה ו-סיקנדר-לודי.
בפאתי העיר נמצא המקדש הבאהי המדהים, שנבנה כפרח לוטוס, בשילוב של שיש צחור, מים זורמים וגן פורח, באופן אסטטי כמו שרק הבהאים יודעים לעשות ולשמר.
 
דלהי בירת הודו
המקדש הבהאי של ניו-דלהי – פרח הלוטוס משיש, בדומה לבית האופרה של סידני 
 (צילום: יובל נעמן)
 
עוד מקום שקט ורגוע הוא הראג'-גהאט. זהו מקום שרפת גופותיהם של מנהיגי הודו הדגולים. בקרבת מקום נמצאים אתרי השריפה של גופות מאהאטמה גאנדי שנרצח ב-1948, ראש ממשלתה הראשון של הודו – ג'וואהרלל נהרו, בתו שהיתה ראש ממשלה במשך שנים רבות – אינדירה גאנדי שנרצחה ב- 1984, בנה ראש הממשלה ראג'יב שנרצח אף הוא ואנשים חשובים אחרים. במקום יש מוזיאון קטן המוקדש למוהאנדס (מאהאטמה) גאנדי, בו נמצא האקדח שהרג אותו. כל המכלול הוא פינה של רוגע בטבע ושקט משגעים. הפשטות היא הבולטת לעין, כשכל שיש לזכר האישים הן אבנים רבועות מכוסות פרחים, בלב מדשאה ירוקה. מוקדי שריפת הגופות אינם קברים, אבל ההתייחסות אליהם היא כמו לכל מקום קדוש.
 
דלהי בירת הודו
מקום שרפת הגופה של מוהאנדס גאנדי 
 (צילום: יובל נעמן)
 

מוזיאונים בניו דלהי

כיאה לבירה, יש בדלהי החדשה מוזיאונים לרוב, וכן גם אתרים עתיקים הקדומים לעיר הבריטית, ששולבו בתכנון העיר החדשה.
בין עשרות המוזיאונים נמצא מוזיאון הרכבת הלאומי בו מוצג אוסף קטרים, קרונות ופריטים הקשורים בהיסטוריה של מערכת הרכבות של הודו, אשר נוסדה במאה ה-19.
 
במוזיאון הלאומי מוצג אוסף ממצאים ארכיאולוגיים של תרבות המאוריה, מהמאות ה-2 וה-3 לפנה"ס, וכן תצוגה של פריטים השייכים לתרבויות שבטיות (אדיואסי - Adivasi) דרום-הודיות מתקופת ויג'יאנגר. מי שיופתע מהדמיון בין פיסול הודי לפיסול הנטורליסטי, ההלניסטי, ראוי שידע שהסיגנון ההלניסטי, מקורו בנטייה הנטורליסטית בתרבות הבודהיסטית של גנדהרה (Gandhara) שבצפון פקיסטן, שהושפעה מהפיסול היווני ומהאמנות של ממלכת פרס. סגנון הפיסול ה"גנדהרי" מאופיין בשיער גלי, בדים המכסים את כתפי הדמויות, שימוש בעלי אקנטוס כמוטיב דקורטיבי ועוד. בשעות היום ישנם במוזיאון סיורים מודרכים ללא תשלום.
 
מוזיאון לא פחות מעניין הוא המוזיאון הבינלאומי סולאב לבתי-שימוש. כן, בהודו המציאו את השירותים כשעדיין כל העולם עשה צרכיו בחוץ. האמת, בינתיים כל העולם עבר לשימוש בבתי שימוש, בעוד שבהודו השימוש בנהרות ובשדות נפוץ עד מאד. ובכל זאת, פרט למתקנים מעניינים וכתובות גרפיטי משעשעות, למוזיאון יש מטרה טובה במציאת תקציב תמיכה לתעסוקה אלטרנטיבית למאות אלפי חברי תת הקאסטה, שתעסוקתה העיקרית פינוי צואה ממחראות האדונים – משרה הקטנה בהקפה בעולם המודרני.
 

מבנים עתיקים בניו דלהי

בין המבנים העתיקים ששולבו בתכנון העיר החדשה, ראש וראשון הוא קבר הקיסר המוגולי השני הומאיון (Humayun). זהו נכס שימור בחסות אונסק"ו והדוגמא הטובה ביותר לאדריכלות המוגולית העתיקה שיש בדלהי. הקבר מזכיר את מקור מוצאה של משפחת הקיסר באוזבקיסטן (סב-סבו של הומאיון היה טימור-לאנג). הקבר נבנה על ידי אשתו הפרסיה של הקיסר, שגם היא קבורה בו וכן מעצב השיער שלה (היא "מתה" להסתפר גם אחרי המוות...). כשרואים את המבנים המוגולים המאוחרים באגרה, בפוטיפור-סיקרי ובאורנגבד, טוב לראות את התמצית האדריכלית כפי שהיא משתקפת בקבר הומאיון, בצורתה הראשונית של תחילת דרכה בהודו.
 
בין המונומנטים העתיקים המעניינים, נמצא גם מצפה הכוכבים ג'נתר-מנטר (Jantar Mantar), אותו בנה בשנת 1725 ג'אי-סינג ה-2, מייסד העיר גאיפור (בה הוא בנה את אחיו הגדול של המצפה, הנושא את אותו השם). זהו מגרש של מבנים משונים, המאפשרים למדוד תופעות אסטרונומיות בעזרת השמש, הצל, מיקום הכוכבים, ליקויי חמה ולבנה ועוד. חשוב מכל – בעזרת המגדלים המשונים הללו יכלו לקרוא את השעה לפני שהיפנים המציאו את השעונים הדיגיטליים. המטייל שזמנו קצוב, המתעתד לבקר בג'איפור, יכול לוותר על הביקור במצפה זה.
 
דלהי בירת הודו
קברם של הומאיון, אשתו והספר שלה - נכס שימור עולמי של אונסק"ו 
 (צילום: יובל נעמן)
 
המונומנט העתיק יותר והבולט בדלהי החדשה, הוא הקוטאב-מינאר (Qutab Minar). זהו מינרט הניצחון של קוטב-אוד-דין אייבאק (Qutb-ud-din Aybak). הקוטאב-מינאר הוא מגדל בן 5 קומות, ההולכות ונהיות צרות: מקוטר 15 מטר בבסיס ועד 2.5 מטר בראשו, בגובה 72.5 מטרים, ובכך הוא זוכה להיות מגדל הלבנים הגבוה בעולם! הוא עומד מאות שנים, למרות שסבל משתי רעידות אדמה קשות במהלך השנים. המינרט הושלם רק בסוף המאה ה-14. חלקו התחתון עשוי אבן חול אדומה הנפוצה בדלהי, וראשו עשוי שיש ואבן חול משולבים. בסמוך למינרט נמצא המסגד הראשון של דלהי, קואט-אול-איסלאם  (Quwwat-ul-Islam) ומונומנטים מוסלמיים נוספים הנחשבים כולם לראשונים בארכיטקטורה ההינדו-מוסלמית, ובשל כך גם הם נכס לשימור בחסות אונסק"ו.
 
האם המינרט נבנה כמו כל צריח מואזין כדי לקרוא למאמינים לתפילה במסגד? אולי לסמל את הניצחון על עובדי האלילים ההינדים? או אולי נבנה כמגדל שמירה? אין תשובה החלטית בנדון. ולגבי השם, יש הטוענים שקוטאב הוא על שם השאה הבונה, אבל יש גם דעה שהוא נקרא על שם קדוש מוסלמי ממרכז אסיה שהיגר להודו, ושמו Qutbuddin Bakhtiar Kaki .
 
במתחם המינרט מוצב עמוד פלדה בגובה של למעלה מ-7 מטר ובמשקל של כ-6.5 טון. העמוד מוקדם בהרבה מהמתחם, ושימש כנראה ככן לפסלו של איש הנשר גארודה, אל מול מקדש וישנו עתיק שהיה במקום. האמונה אומרת שאם תקיף אותו בידך, כשגבך מופנה אליו, תזכה להתגשמות משאלותיך. לא תוכלו לנסות זאת בגלל שהעמוד הוקף גדר...
המינרט והמתחם סביבו הם אתר התיירות מספר אחד בהודו, המושך אליו כ-4 מיליון מבקרים בשנה – יותר אפילו מהטאג'-מהאל!
 
 
 
קוטאב מינאר - מבנה האבן הגבוה בהודו  (צילום: יובל נעמן)





 

מקדשים בניו דלהי

פרט לאתרים שהוזכרו יש עוד כהנה וכהנה אתרים עתיקים, מרכזי תרבות, אזורי מסחר, שווקים, גנים ומוזיאונים, וגם במספר ימים קשה להקיף את שיש לדלהי החדשה להציע.
גם מקדשים יש בעיר, וגם למי ששבא ממקדשי הודו כדאי לבקר במקדש ההינדי הוורוד, המצועצע לאקשמי-נאריאן (Lakshmi narayan) , שנבנה ב-1622 לכבוד אלת המזל והעושר לאקשמי ובן זוגה וישנו, בסגנון מזרח הודו. המקדש ידוע גם בשם מקדש "בירלה-מאנדיר", שכן משפחת בירלה - משפחת תעשיינים הודים ידועה ועשירה מאוד, המשפחה העשירה ביותר בהודו ואחת המשפחות העשירות בעולם, ששולטת בכלכלת הודו - שיפצה ומתחזקת את המקדש הזה. שם המשפחה הוא שם נרדף לעושר ולא בכדי הם תומכים במקדש של אלת העושר. את המצלמות והנעליים תאלצו להשאיר מאחוריכם, אבל המקדש יפה גם ללא הסתכלות דרך הוויו-פיינדר או המסך של המצלמה.
 
דלהי בירת הודו
מקדש לאקשמי-נאריאן 
 (צילום: יובל נעמן)
 
מקדש מעניין נוסף, אבל של הדת הסיקית, הוא מקדש הזהב הסיקי גורדווארה באנגלה סאהיב. בראשו מתנוססות שלוש כיפות מוזהבות, ובצדו ברכת נקטר חיי הנצח, שיש המאמינים שמגע במים אכן מעניקים חיים ארוכים. חיים ארוכים יש וודאי למי שמחכה בתור לארוחת החינם, המוגשת כמו בכל מקדש סיקי לכל מי שבא בשעריו וטורח כמובן לחלוץ את נעליו ולכסות את ראשו. מומלץ בחום לברר את שעות חלוקת האוכל. זה דבר מרשים ביותר!

 
הסוכרייה האמיתית נמצאת דווקא בצידו המזרחי של הנהר, וזהו הקומפלקס הדתי האדיר אקשרדאם דלהי (Akshardham Delhi) שנחנך בשנת 2005. זהו העתק המוצלח מהמקור של אקשדאם שגאנדינגר שבמדינת גוג'ראט (בנתיים בנו העתק שלו בניסדן Neasdan באנגליה, בפרויקט בניה מהגדולים שראתה אנגליה של המאות האחרונות).
המבנה בדלהי, הגנים העוטפים אותו ואפילו המזרקה המוזיקלית שלידו, הם מהאטרקציות המובילות לשנים הבאות בדלהי.
אתר המקדש הרשמי: www.akshardham.com
 
דלהי בירת הודו
הלוטוס של אקשרדאם, הגנים והמקדש ברקע (צילום:
Juthani1)
 

דלהי העתיקה – החיים בעיצומם

לאחר שמיצינו את אתרי דלהי החדשה, הגיע הזמן לחלק האחר, והוא דלהי העתיקה או שהא-ג'האנבד: עיר זו הוקמה על ידי הקיסר המוגולי החמישי שהא-ג'האן, בעודו בונה את קברה של אשתו בבירה הישנה אגרה, והכוונה כמובן לטאג'-מהאל. האמת היא שהוא החל בבניה ב-1638, אבל כשהסתיימו העבודות לאחר עשור, הוא כבר היה כלוא במבצר האדום באגרה ולא זכה לראות ולהתגורר בארמונות שיזם בדלהי.
 
המעבר של הבירה מאגרה לדלהי, הצריך בניית עיר ארמונות מוקפת חומה, מאבן חול אדומה, כמו שיש גם באגרה.
הלאל-קילה (Lal Qila, המבצר האדום) של דלהי, הוא מתחם בעל חומות עבות וגבוהות (33 מטר גובהן). מהכניסה משער לאהור, דרך משעול מקורה ומוגן - צ'אטה-צ'וק בזאר (Chatta Chowk Bazzar) - שהפך לשרשרת חנויות, דרכה נכנסים פנימה. עם הכניסה כאילו נפלטים מהמולת העיר ומגיעים לשטח גן, בו מתנוססים ארמונות מצופים שיש לבן ועבודות פיאטרה-דור איטלקיות, מרחצאות וברכות מים, כמו שמי שמשפחתו הגיעה מהמדבר האוזבקי, רואה לנכון להקיף עצמו, כחלק מהרגשת שפע ואושר.
 
המצודה מסמלת גם את הכמיהה ההודית לחופש, והאמירה שנאמרה בתקופה הבריטית, שיגיע יום ודגל הודו יתנוסס מעל שער לאהור, סוף-סוף הגשימה עצמה, והדגל כמובן מתנוסס עד היום.
 
דלהי בירת הודו 
הדגל המתנוסס מעל שער לאהור במצודה האדומה של דלהי  (צילום: יובל נעמן)
 
מרחבת המצודה הגדולה יוצא אחד מהרחובות המרתקים והעמוסים ביותר בהודו, הוא הצ'אנדני-צ'וק (Chandni Chowk). פעם, במאה ה-17, היה זה רחוב ראשי של אחוזות עשירים. כיום זהו רחוב שוק עמוס לעייפה, בו אלפי חנויות, דוכנים, ריקשות, מכוניות והמון עשן אגזוזים. זהו מהרחובות המייצגים יותר את דלהי העתיקה והודו כולה. כדאי לטייל בריקשה בתוך השוק. הנהגים יודעים מה התייר רוצה לראות.
אין זה אתר ביקור חובה, אבל זו דרך מעניינת להגיע מהמצודה האדומה למסגד יום השישי ג'אמה-מאסג'יד (Jama Masjid). זהו מהמסגדים הגדולים בשטחם בעולם והגדול ביותר בהודו. הוא יכול לאכלס ברחבה שלו 25,000 אלפי מאמינים. הוא נבנה ב- 1644 כפרויקט אחרון של שהא-ג'האן לפני שהודח על ידי בנו אורנגזב. יש בו גרמי מדרגות המובילים לשלושה שערי ענק – כמובן מאבן חול אדומה. בפינותיו 4 מגדלים ויש בו שני צריחים גבוהים מעוטרים בשיש לבן ולבנים אדומות. גברים יכולים לעלות להשקיף ממרומי הצריח הדרומי, ולראות את העיר מגובה 40 מטר. נשים יכולות לעלות רק בליווי גבר. כמו בכל מסגד (וכמו ב"האח הגדול") "יש להתנהג בהתאם!" - מי שיגיע בלבוש לא צנוע, יש בשער הצפוני אפשרות לשכור בד כיסוי רגליים ולאחסן נעליים.
 

רחבת מסגד יום השישי 
 (צילום: יובל נעמן)
 






יובל נעמן אודות הכותב
יובל נעמןצלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב. www.yuval-naaman.com





יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של יובל.








מספר צפיות: 12242
2399