ראג'סטאן – יעדי טיול ותרבות א'

ראג'סטאן – יעדי טיול ותרבות (חלק א')
מאת: יובל נעמן


כשראתה אותם מברישים את סוסיהם ומהדקים את רצועות אוכפיהם היטב, כשהם לבושים במיטב מחלצותיהם הכתומות כאש, מסדרים את הטורבן המגולגל מצעיף בד ארוך, היא ידעה. כבר חודשים שהם נלחמים בכל כוחם נגד יריב עדיף ועיקש. אוכל אין וגם מים מעופשים במשורה, בעוד השמש קופחת כמו ששמש מדבר יודעת – מכה ללא רחם. 


הנשים סביבה אטומות מבט, מביאות כל חומר בערה אפשרי, ולו גם מחצלות מקירות בקתות רעועות וקורות שערי הבית, עורמות מוקדי ענק.
 
ראג'סטאן, יעדי טיול ותרבות
בסדרה בת שתי כתבות נסקור את יעדי הטיול המרכזיים של ראג'סטאן,
נבין את ההיסטוריה שהביאה לפניני האדריכלות שלה וכמה ממנהגי התרבות המקומית
 (צילום: yuliahg11)


מפת היעדים המוזכרים בסדרת הכתבות על ראג'סטאן, ומלון מומלץ בעיר אודאיפור:
מלון טאג' לייק פאלאס אודאיפור בלב אגם פיצ'ולה (פרטים בכתבה השנייה בסדרה)
 

מבצר צ'יטורגר בתחילת המאה ה- 14 לספירה

1303 לספירה, מבצר צ'יטורגר (Chittorgarh), או בקיצור: צ'יטור, מצודה בחבל הארץ שלימים ייקרא ראג’סטאן (Rajasthan), אשר במרכז הודומדבר תאר האינסופי, ארץ קשה של הראג’ות והמאהאראג’ות (המלכים והמלכים הגדולים), ארץ שיירות המסחר של הסמים, התבלינים, הבשמים ושאר טובין, העושות דרכן לפרס והלאה מערבה.
 
ארץ טרשים בראשיתית, מצולקת בארות, דרכן מעלים מהאדמה את סם החיים היקר, בשורה של דליים זולגים, כשצמד שוורים סובב ומפעיל משאבות מים ממי התהום הרדודים. ארץ בה צומחת השיטה הקוצנית ותפוח סדום ואנטילופות שהסתגלו למדבר מדלגות ורצות בה.

אגמי מלח מתייבשים, שפלמינגו אדום נוצות ומעוקל מקור, עומד בהם בלהקות ענק וקוצר אצות מלאות כלורופיל, המאדים את נוצותיו במטען ברזל חלוד. ארץ שאיש לא לוטש עיניו אליה, בה מולכים בגאון הראג’פוטים, לוחמים אמיצים עשויים ללא חת, החיים לפי קודי כבוד וחוקי מלחמה, לפיהם כניעה אינה אפשרות כלל.
ראג'סטאן, יעדי טיול ותרבות
ארץ טרשים בראשיתית, מצולקת בארות, דרכן מעלים מהאדמה את סם החיים היקר  (צילום: hadynyah)

המזרח הרחוק



 

הסולטן שחמד את אשתו של המלך

1303 לספירה, צ'יטור. במבצר בעל צורת הדג, החולש על צבאות רבים שנאספו למרגלותיו, התכונה בעיצומה. את מעט שמן הבוטנים כבר שפכו על מוקדי הענק.
מאז שהוכרז ג'והאר (התאבדות המונית) לא נשמעת מילה ובפנים קפואות ההכנות מתבצעות. רק צניפות סוסים נשמעות ומנסרות את חלל האוויר הלוהט. עוד מעט קט יפתחו השערים, וכל הגברים בעיר יעלו על סוסיהם במיטב גלימות האש הבוהקות שלהם, ישלפו חרבותיהם וידהרו את מותם הבטוח מעבר לצוק. כבר מוצתת להבת הענק אליה ישליכו עצמן כל נשות העיר הנצורה, מוות של כבוד, ערך עליון.

ראג'סטאן, מבצר צ'יטור
מבצר צ'יטורגר, או בקיצור: צ'יטור, מצודה בחבל הארץ שלימים ייקרא ראג’סטאן  (צילום: Boris Gelman)
 
הכל החל כאשר עלאא א-דין אל-ח'לג'י, הסולטן של דלהי, בן לשבט נוודים לוחמים פקיסטניים, זכה לראות בחטף את בבועת דמותה של ראני-פאדאמיני היפה, שהסבה בביתן שבמרכז הברכה שליד ארמונה. פאדימיני, אשתו של ראוואל-ראטנג-סינג, מלך צ'יטור, יופייה היה לה לרועץ. מבט חטוף אחד של אל-א-דין בבבואתה, במראת הברכה השלווה, גרם לו לגמור אומר שהיא תהייה שלו ויהי מה. מייד אסף את צבאותיו ויצא להטיל מצור על אחד מהמבצרים המוגנים בארצם מזרת האימה של הלוחמים הראג’פוטים. המצור הלך והתמשך, כשהנצורים אין באוצר המילים שלהם את המילה "כניעה". כשכלו כל הקיצים יצא ראוואל-ראטנג-סינג, ובראש כוחותיו דהר למוות בטוח, אל מול האויב העדיף. באותו זמן נשות העיר המבוצרת, ובראשן פאדאמיני היפה, השליכו עצמן למדורת הענק שהציתו בלב העיר.
ישנן דתות בהן אין אדם רשאי לקחת את נפשו בכפו, וישנם עמים בהם אין מושג כניעה, ובהם אנשי ראג’סטאן.
כתבה על העיר העתיקה של דלהי
 
ראג'סטאן, יעדי טיול ותרבות
מבט חטוף אחד בבבואתה, גרם לו לגמור אומר שהיא תהייה שלו ויהי מה  (צילום: hadynyah)

טקס כלולות הודי
זוג ראג'סטאני בטקס כלולותיו
 (צילום: יובל נעמן)
 
 

ג'איפור – העיר הוורודה

כשעיר עוברת ממבצר בראש ההר למישור הפתוח תחתיו, מורה הדבר על ביטחון ועוצמה. העיר, המבצר והארמונות של ג'איפור (Jaipur), הוקמו בראשית המאה ה- 17, כבירתו של מצביא בשם מאן-סינג. העיר ההררית, שכיום קרויה מבצר אמבר (Amber fort), התפתחה במשך כ- 130 שנה.
המלך ג'אי סינג השני, שהיה לוחם גדול ואסטרונום, החליט שעקב חולשת השלטון המרכזי, והשקט היחסי, הגיע הזמן לרדת לעמק ולהקים בירה חדשה, מתוכננת, מוקפת חומה, שבמרכזה גן אסטרונומי. לבירה קרא על שמו - עירו של ג'אי - ג'אי-פור.

ראג'סטאן, מבצר אמבר, ג'איפור
העיר ההררית, שכיום קרויה מבצר אמבר, התפתחה במשך כ- 130 שנה  (צילום: MmeEmail)
 
לכבוד ביקורו בעיר של יורש העצר הבריטי, בשנת 1879, קבע מלך ג'איפור תקנה לפיה יש לצבוע את מבני העיר בצבע הכנסת אורחים אדום. המבנים, שממילא בנויים היו אז, ובנויים גם כיום, מאבן חול חלודה ומצופים בטיח מאדמת החול האדומה, לא ממש נדרשו לצביעה. השימוש בטיח בצבע אדמה חלוד משמש גם כיום.
 
כמו כל בירה משמשת ג'איפור אבן שואבת לכפריים חסרי כול. אלו צובאים על מדרכות העיר והגנים הציבוריים ומבלים את חייהם בחוסר מעש, ברביצה של שעות וימים, בישול שאריות מזון ונבירה באשפת העיר, בחיפוש אחר מוצרים בעלי ערך. סביבם עגלות שוורים, חמורים, סוסים וגמלים, מובילות סחורות בשקים אטומים, כשהן מנווטות בין אלפי הריקשות החורקות, המוטוריקשות המעשנות, האופנועים המזמזמים, וקופסאות הפח המצפצפות, הקרויות אוטובוס.
כתבה על ההאבלי'ס - ארמונות הסוחרים בראג'סטאן
 
ראג'סטאן, ג'איפור
ג'איפור - לכבוד ביקורו בעיר של יורש העצר הבריטי, בשנת 1879,
קבע מלך ג'איפור תקנה לפיה יש לצבוע את מבני העיר בצבע הכנסת אורחים אדום
  (צילום: mcantarero)
 



תפארת העבר ונופי המדבר של ג'איפור

מזוהם בג'איפור בירת מדינת ראג'סטאן. לא זיהום סביבה, זה אינו ייחודי לג'איפור. זיהום אווירה ואוויר. מזמן סלילת הרכבות הבריטיות ברחבי הודו, אין מסתמכות דרכי המסחר על שיירות הגמלים, שהיו חוצות ממלכות בארץ המדבר של הראג’ות, שקיבלו ברצון את שלטון הגג הבריטי.
את זהבם המירו במסעות פאר בארצות ניכר והוללות לשמה, בעוד שהחקלאות הדלה התקשתה לפרנס. בכך שקעה ארץ הראג’ות האגדית לשפל, ממנו יצאה במקצת רק בזכות התיירות הענפה, שהחלה להגיע כדי לטעום את תפארת העבר ונופי המדבר.
 
זן חדש של מהגרים הודים הציף את ראג'סטאן, תוך שהוא נשען על כספו של התייר הזר והמקומי. תעשיית תיירות מבוססת "קומישן" (עמלה) צמחה והצמיחה את כלכלת המדינה, שהפכה את חלק מאנשיה לבלתי נסבלים בעליל לתייר המזדמן לחלק זה של העולם.
 
בעלי החנויות ברחוב שמתחת ארמון הרוחות, הוואה-מאהל (Hawa Mahal), מוכרים בגדים, בדים וסמרטוטים, תכשיטי כסף ואבנים יקרות ומזויפות. הם הפכו דביקים כמו ממתקי הרחוב רוויי הדבש, המוצגים לראווה בגאווה, עטויי זבובים טורדניים. זיהום האוויר כתוצאה של ריבוי מוטוריקשות עצבניות ורועשות ואופנועים נופחי עשן. 
רק הזקנים הראג’פוטים הגאים, עטויי טורבן צבעוני ענק וזקורי שפם, והנשים הראג’פוטיות עדויות הזהב (תכשיטי כסף עונדות רק המוסלמיות), שפעת צמידי הפלסטיק המוזהב ומלבושי הצבע העז, מזכירים שזוהי ראג'סטאן.
לינה בעיר ג'איפור

ראג'סטאן, ג'איפור
 ארמון הרוחות - הוואה-מאהל - בעיר ג'איפור  (צילום: Apoorva Shakya)
 
ראג'סטאן, יעדי טיול ותרבות
הנשים הראג’פוטיות עם מלבושי הצבע העז, מזכירות שזוהי ראג'סטאן  (צילום: sabirmallick)
 

אומנות הצ'אי של הודו

האומן יוצר הצ'אי יושב ישיבה מזרחית על מדף מוגבה. למרגלותיו שורק פרימוס הנפט, המוקף פחי חיפוי נגד רוח, כשהוא מלהיט סיר פח מלא חלב עד מחציתו. שורשי ג'ינג'ר מקולפים, מגובבים בערמה. שקית מעיתון ישן, פרומת קצה, מגלה זרעי הל ירוקים. צנצנת זכוכית שידעה ימים טובים יותר, מכוסה מכסה פח חלוד, מאכסנת סוכר גס ולא אחיד בצבעו. בקופסת פח רבועה נשמר תה מגורען. שקית נוספת מחביאה את אוצרה הסודי, בשורת המרכיבים של משקה המלכים הקרוי "צ'אי".
 
הצ'אי ההודי הוא דרך חיים ומוסד ולא רק משקה:
החלב כמעט גולש כשהאומן מרים את הסיר ומסובב אותו בבטחה ועדינות כדי להרגיע. חלב של צ'אי צריך להיות רגוע כדי שיקבל את הטעמים.
את הג'ינג'ר הוא קוצץ במכתש עץ קטן, וגם מספר פולי הל ירוק.
אחר כך, בעזרת אצבע מיומנת, שואב את התוכן הירקרק, המשחתי, לתוך החלב, וגם אבקת תה, כפות סוכר וקמצוץ משקית ההפתעות, מוצא דרכו לחלב שמתחיל להתרגש בשנית ולגלוש.
ושוב הרמה
וסיבוב אופקי, להרגעת הר הגעש שבלב הנוזל המבעבע מהמרכז החוצה, כשהוא מרים איתו מתחתית הסיר את נקודות התה השחורות.

ראג'סטאן, ג'אי, תה הודי
הצ'אי ההודי הוא דרך חיים ומוסד ולא רק משקה  (צילום: Aroybarman)
 
הצ’אי-בוי, הילד בעל המכנסיים הקצרות והחולצה המשובצת, המשמשת כמגבת, גומר לשטוף בשתי אצבעותיו את כוסות הזכוכית במים שבסיר השטיפה. לא נורא, הצ’אי לפחות עובר הרתחת חיטוי. הכוסות מסודרות בשורה צמודה לטקס המזיגה, הכולל מסננת וסיר צ’אי, האחוז בצבת מתכת שחורה משחור, ונעשה בתנועות הרמה רחבות.
 
זהו רגע החשיבות של הצ’אי-בוי. הוא מסדר שישיות של כוסות במאחז הברזל בעל הידית, איתו יעבור בין הממתינים על שרפרפי העץ הפזורים סביב. איתו ירוץ לחנויות בסביבה, לחלק את סם החיים של שיחות עסקיות ממושכות, הנערכות בין ערמות הבדים הפזורים בהן, או במוסכי הפנצ'רים של האופניים ומוטוריקשות מושבתות. את שאריות התמצית, שתיאסף במסננת יזרוק המאסטר לשק, שלעולם לא יתקרב אליו זבוב. חריפות הג'ינג'ר עושה את עבודת ההרחקה של הזבובים, הלהוטים אחר כמויות הסוכר האדירות.
 
ראג'סטאן, ג'אי, תה הודי
חלב של צ'אי צריך להיות רגוע כדי שיקבל את הטעמים  (צילום: Swastik Arora)
 


יובל נעמן אודות הכותב
יובל נעמןצלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב.





יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר