.jpg)
.jpg)
מערות אלורה, מערות אג'אנדה והעיר אורנגבאד
מאת: יובל נעמן
אזור העיר אורנגבאד, במדינת מהארשטרה שבמרכז הודו, שבע שעות נסיעה ממומבאי, במיקום אסטרטגי על דרכי מסחר, היה מרכז תרבותי דתי מיושב כבר לפני אלפיים שנה. כאן התקיימו זו לצד זו דתות שונות בתקופות פריחה ממושכות, ולראייה ניתן לראות עוד היום מערות המפארות את הדת הבודהיסטית וההינדואיסטית.
מערכת מערות עתיקות מהמרשימות בעולם, על רמת הדקאן, רמה מישורית בגבהים של 100-1,000 מטר, מדרום למישורי הגנגס המנקזים את ההימלאיה. הקרקע מבוססת סלע וולקני, שנלכד בהתפרצויות געשיות לפני כ-60 מיליון שנה, ויש בה
העיר מומבאי (A), העיר אורנגבאד (B), מערות אלורה (C),
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
העיר אורנגבאד – מרכז תרבותי מאז ומעולם
במאה ה- 12 נבנתה במקום עיר חומה בצורה בשם דולאטאבאד, עד להקמת העיר אורנגבאד ( Aurangabad ) במקומה הנוכחי על ידי מאליק אמבר בסוף המאה ה- 17. העיר מהווה מרכז ממנו מגיעים רבים לראות את מערות אלורה ו אג'אנטה, אולם יש בעיר דברים רבים לראות בנוסף לביקור במערות.
אורנגזב, אחרון הקיסרים המוגוליים הגדולים, וזה שהפך את העיר לבירתו ונתן לעיר את שמה, נקבר לא הרחק מהעיר, בעיירה קהולדבאד (Khuldabad) , עיירת מבצר קטנה הסמוכה למערות אלורה. הוא קבור בקבר חשוף וצנוע בחצר הדארגה שבעיירה, בעוד שאשתו נקברה בתחום העיר אורנגבאד, במבנה מפואר הנושא את השם "קברה של גברת" (ביבי קה מקאברה).
העיר מהווה מרכז לטווית כותנה ומשי, וליצור בירה ואופנועים. העיר העתיקה של אורנגבאד, היא היום מרכז מודרני וסואן של חנויות יוקרה. מרבית התרמילאים מתרכזים באזור תחנת הרכבת בדרום העיר, שם ישנם מלונות זולים ומסעדות טובות. אוטובוסים לכל יעדי מדינה מהארשטרה (Maharashtra ) יוצאים מהתחנה בצפון העיר, כשני קילומטרים מצפון לתחנת הרכבת.
לינה בעיר אורנגבאד
מערות אג'אנטה , 30 מערות בודהיסטיות מרשימות ביותר (צילום: Andrey Khorobostov )
מערות אורנגבאד ותחנת הקמח
מערות אורנגבאד ( Aurangabad Caves ) הן מערות בודהיסטיות, הנמצאות כ- 5 ק"מ ממרכז העיר, על צלע ההר המשקיפה אל העיר. במקום יש 12 מערות בשני ריכוזים, ויש בהן פיסול בודהיסטי מעניין עם השפעות טאנטריות. המערות אמנם לא מהוות תחרות של ממש למערות המפורסמות של האזור - אלורה ואג'אנטה, אך הן מהוות דוגמה יפה למערות דתיות מהמאות 3 עד 7.
טחנת הקמח העתיקה פנצ'אקי ( Panchakki ) נבנתה בשנת 1695 על ידי מלך הדקאן האתיופי מאליק אמבאר ( Malik Ambar ), בונה העיר אורנגבאד הנוכחית, כמאגר מים וכטחנת קמח לעולי הרגל הרבים המגיעים לעיר. הטחנה נחשבה לפלא הנדסי, ועובדת גם כיום, כשצינור חימר באורך שמונה קילומטרים מביא ב'סיפון' את המים לתעלה מוגבהת, ממנה צונחים המים על כנפי הטחנה ומסובבים אותה. בבריכה מזרקת מים המצננת את האוויר, ועץ פיקוס ענק בן מאות שנים המצל את צידה הדרומי של הבריכה. בסמוך לבריכה נמצא קברו של החכם הסופי מבוכרה שבאוזבקיסטן, שהיה מורו הרוחני של אורנגזב.
סגנון בודהיסטי מעניין עם השפעות טאנטריות (צילום: ePhotocrop )
מסורת טוויית המשי של אורנגבאד
מוזיאון שיוואג'י (Shivaji Museum) מוקדש למלך המאהראתי הגדול שיוואג'י (Chhatrapati Shivaji) , שלחם באימפריה המוגולית במאה ה- 17. במוזיאון מוצגות חליפות שריון, הקוראן של אורנגזב, וחפצים שונים מתקופת גדולתה של העיר, במאות 16-17.
מטוויות המשי (Himroo) מציגות את מסורת טוויית המשי בעיר, הנקראת הימרו *( Himroo ), ונחשבת לאומנות ייחודית למקום. טוויה של הימרו נעשית בהזמנה מראש, בחוטי משי מצופים זהב וכסף, כמו גם חוטי משי וכותנה צבועים. הדוגמאות דורשות הפעלת הנול על ידי שתי נשים בו זמנית, בהתקדמות של 10-15 מילימטר ליום (סארי אורכו כחמישה מטר, והטוויה יכולה לקחת למעלה משנה וחצי!). אומנות הטוויה הזו פרחה באזור במאה השנייה, וכמעט נעלמה בעידן המודרני, אך לאחרונה פורחת שוב האומנות, עקב הזמנות עשירי האזור.
אין דמי כניסה לראות את תהליך הטוויה, אבל יש לראות דוגמאות המוצגות למכירה, ואולי אף לרכוש משהו.
________________
* הימרו היא טווית משי עם חוטים המצופים כסף וזהב, האופיינית לאורנגבאד בלבד. זוהי טכניקה שהובאה עם העברת הבירה מדלהי לכאן ב- 1327. מקורו של ההימרו בפרס. השם הוא שיבוש של Hum-ruh שמשמעו בפרסית " חיקוי ", מכיוון שזהו חיקוי של Kum-khwab שהיא טוויה בחוטי זהב וכסף של ממש, שנעשתה בעבר בחצרות מלכי פרס. ההימרו אינו ריקמה, כי אם דוגמא, הנארגת בבד עצמו, בסגנון פרסי מורכב. הביקוש להימרו של אורנגבאד גדול וכך גם מחירו. אריגת הימרו לסארי של חתונה דורשת הזמנה זמן רב מראש וסכום כסף נכבד.
אריגת הימרו מחוטי משי מצופה זהב (צילום: יובל נעמן)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מבצר דולאטאבאד והשליט המגלומן
מבצר דולאטאבאד (Daulatabad Fort), שמשמעות שמו בפרסית הוא "עיר השגשוג", נבנה במאה ה- 14 במקום בו הייתה תחנת דרך של אורחות מסחר. האזור היה מוקד להחלפת שלטון ופריחה תרבותית מאז המאה ה- 2 לפנה"ס , ומרכז תרבותי-דתי, כפי שאפשר להתרשם במערות אורנגבאד ואלורה הסמוכות ומערות אג'אנטה, הנמצאות לא רחוק. מלכים רבים ממ לכי רמת הדאקן שלטו במקום, ובתקופות הזוהר של סולטאני דלהי הרחיבו הללו את שטחי שלטונם גם לאזור זה. גם המוגולים הגדולים ראו במקום נקודה מרכזית וקבעו כאן את בירת הקיץ שלהם.
המבצר בנוי מעל גבעת דאוגירי ( Devgiri, "גבעת האלים"), ומשקיף ממרום 200 מטרים, על נוף יפה למרבית הכיוונים. הוא מספר את אחד מהסיפורים העצובים של הודו: בשנת 1327, שנתיים אחרי המלכת מוחמד-בין-טוגלוק, כסולטאן דלהי, החליט השליט המגלומן שאך רצח את אביו, להעביר את מרכז שלטונו דרומה לרמת הדקאן, הרחק מכוחות המונגולים שבצפון. לשם אכלוס העיר החליט לקחת את כל תושבי דלהי, ולהצעידם 1,100 קילומטרים דרומה, כדי להקים את בירתו החדשה במקום זה, בו בנה את המבצר בראש הגבעה ואת העיר המוקפת 4.5 ק"מ חומה כפולה בשיפולי הגבעה.
לא רבים צלחו את המסע הכפוי הזה, ולאחר מספר שנים במקום הצחיח, אליו אין אספקת מים שיכולה לתמוך באוכלוסיית עיר, הוא הצעיד את שארית האנשים חזרה לדלהי. העברת אוכלוסייה להקמת בירה חדשה, חזרה רבות בהודו ובעולם, אבל מסע כושל כזה לא היה.
המבצר מיוחד בשל מספר מרכיבים: בתחילת העלייה ניצב מגדל הירח (צ'אנד-מינר Chand Minar ), שנבנה ב- 1445 ומתנשא לגובה 60 מטר. מהתופעות הייחודיות במסגד זה היא שהמבנה המוסלמי שלמרגלותיו, (בהארט-מאטה מאנדיר Bharat Mata Mandir ). בהודו ישנם מבני דת הינדים רבים שהפכו למוסלמים' אבל לא הרבה שהוסבו בכיוון ההפוך!
בסמוך למגדל הירח נמצאת בריכת הפילים ( Hathi Haud) .
מגדל הירח המתנשא לגובה 60 מ', מבצר דולאטאבאד (צילום: Girish Gopi)
המבנה הבא בהמשך העלייה, בו עדיין נראים אריחי קרמיקה כחולים, הוא הארמון הסיני (צ'יני מהאל Chini Mahal ) בו כלא הקיסר אורנגזב את עבדול-חסן-טאנא-שאח, מלך גלקונדה האחרון (מהעיר היידראבאד) בין השנים 1687-1700, עד למותו. המבנה בעל שתי הקומות, קיבל את שמו מאריחי הקרמיקה הצהובים והתכולים שציפו אותו, והוא נבנה ככלא מלכותי.
בחלקה העליון מביאה הדרך את המבקר לארמון באראדארי (Baradari) , המשקיף על נוף האזור כולו וחומות הביצורים הרבות סביבו. הארמון נבנה בהוראת הקיסר הגדול שאח-ג'אהן, כארמון קיץ, בשנת 1636, והיה המקום המועדף על הקיסר ועל בנו אורנגזב. המבנה הסימטרי בעל שתי הקומות בנוי מאבן בזלת שחורה בצורת מתומן, כשבבסיסו חצר רבועה, מעליה גלריות עם מרפסות המשקיפות על האזור כולו, כשהגג בנוי ככיפה.
המבצר נמצא כ- 13 ק"מ מאורנגבאד, בכיוון מערות אלורה.
מבצר דולאטאבאד , נבנה במאה ה- 14 במקום בו הייתה תחנת דרך של אורחות מסחר (צילום: ePhotocrop)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מערות אלורה – הפסל המונוליתי הגדול בעולם
בין המאות השישית והעשירית לספירה נחצבו בצלע ההר 34 מקדשים ומנזרים של מערות אלורה ( Ellora Caves ). אין דוגמא טובה יותר לסובלנות הדתית של אותה תקופה, בה ירדה קרנו של הבודהיזם בהודו והחלה פריחתו של ההינדואיזם. כל קבוצת נזירים בנתה את מקדשיה ומנזריה ללא פגיעה באחרות, כמו מתוך תחרות עיצובית.
מהכניסה פונים ימינה (דרומה) למערות מספר 1-12 הבודהיסטיות, שכמעט כולן הן מערות וויאהרה (מנזר) ורק מערה 10 היא מערת צ'אטיה (מקדש). ככל שמתקדמים במספר המערות כך עוברים קדימה במנהרת הזמן מהמאה השישית לשמינית, כשהפאר והגודל הולך ועולה. במערות האחרונות ניכרת תחרות עם המערות ההינדואיסטיות, שחציבתן החלה במקביל לבודהיסטיות והמשיכו בבנייתן עוד מאה שנה עד שנת 910 לספירה . מערות מספר 13-29 הן הינדואיסטיות, כשמהמרשימות ביותר מבחינה פיסולית הן מערות 14 ו- 15, בהן המכיר את סיפורי ההינדואיזם, ימצא כר נרחב לפרשנות של סיפורי דת, עם דגש חזק על חשיבות האל שיווה.
מערות אלורה , הפסל המונוליתי הגדול ביותר בעולם (צילום: Rattham)
החציבה המרשימה ביותר, בסדרי גודל אדירים, היא מערה מספר 16 שהיא למעשה הפסל המונוליתי הגדול ביותר בעולם. מתוך צלע ההר גולף מקדש ענק, המייצג את הר קאילאש – משכנו של האל שיווא במערב טיבט – ההר הקדוש ביותר לדתות רבות ובכללן להינדואיזם. המקדש כולו הוא פסל מאבן אחת, ולצורך יצירתו הוצאו מצלע ההר עשרות אלפי טונות של סלע במשך 150 שנה (760 AD -910 AD ) החציבה השאירה אחריה אולמות ועמודים ופסלים לרוב, בהיקף שאינו מוכר בעולם העתיק.
כתבה על טיפוס להר קאילאש
קבוצת המערות המרוחקת כוללת 5 מערות ג'ייניות מאוחרות יותר ( 800AD-1000AD ) שהן מערות צנועות יותר, אבל הפיסול בהן מפורט יותר מהמערות האחרות. האתר נמצא כ -26 ק"מ מאורנגבאד. הכניסה הראשית נמצאת מול מערת קאילאש מספר 16.
מערות אלורה - אולמות, עמודים ופסלים , בהיקף שאינו מוכר בעולם העתיק (צילום: Andrey Khorobostov )
מערות אלורה , כמו מתוך תחרות עיצובית (צילום: sanjdar)
מערות אג'אנטה - ציורי קיר מרשימים
על המצוקים מעל עיקול פרסה בנהר וואגהור (Weghore) , נחצבו במהלך מאות שנים מערות דתיות, שחלקן מקדשים וחלקן מנזרים ומקומות תפילה. מערות אג'אנטה ( Ajanta Caves ) כוללות 30 מערות בודהיסטיות שהן קדומות למערות אלורה. עם נטישת מערות אג'אנטה ותחילת פריחת מערות אלורה, ננטש בהדרגה הבודהיזם בהודו ומערות אג'אנטה נשכחו ונעלמו מהתודעה, עד לגילויין המחודש בתחילת המאה ה- 19 על ידי משלחת צייד של חיילים בריטים. המערות, כמו מערות אלורה, הוכרו כנכס עולמי לשימור תרבות על ידי אונסק"ו.
במערות פסלים וציורי טמפרה** - ציורי קיר שצוירו בדבק מעורב בפיגמנטים. כדאי להביא פנס כיוון שהמערות כמעט חשוכות כמעט לחלוטין. במרחק הליכה קצר אל מעבר לנהר, דרך גשרים שמתחת למערות 8 ו- 27, יש נקודת תצפית טובה על הערוץ שבקירותיו התלולים נחצבו המערות.
(צילום: architecture monuments photography)
לאחר הכניסה מטפסים למערה מספר 1, שהיא המרשימה ביותר בציורי הקיר שנותרו בה, ובכללם ציו כשהיא נושאת לוטוס פורח. גם מערות 2, 16 ו-17 הן מערות בהן נותרו ציורי קיר ותקרה מרהיבים, ולכן גם אסור בהן השימוש בפלאש בעת הצילום. המערות המרכזיות הן העתיקות יותר, בעוד שהקיצוניות הן החדשות יותר והמשומרות יותר. חמש מערות הן מקדשים בעוד שייתרת המערות הן מנזרים.
____________________
** בעוד פרסקו היא טכניקת ציור קיר בה נצבע הציור על טיח רטוב וטרי, טמפרה הוא ציור על טיח יבש, בצבע העשוי מדבק עם פיגמנט. הזמן, הפרשי טמפרטורה ולחות גורמים לצבע להיפרד מהקיר ולנשור. זוהי אחת הסיבות שפרט להוראת אונסק"ו להרחקת תחבורה למרחק 4 ק"מ מהאתר, והסעות משם באוטובוסים "ירוקים", גם נאסר על צילום עם פלאש במערות בהן יש ציורי קיר, ותאורה מיוחדת ודלה על הציורים עצמם. 
(צילום: Andrey Khorobostov )
(צילום: Andrey Khorobostov )
לינה בעיר אורנגבאד
פיסול קיר במערות אורנגבאד, סגנון בודהיסטי מעניין עם השפעות טאנטריות (צילום: ePhotocrop )
מסורת טוויית המשי של אורנגבאד
מוזיאון שיוואג'י (Shivaji Museum) מוקדש למלך המאהראתי הגדול שיוואג'י (Chhatrapati Shivaji) , שלחם באימפריה המוגולית במאה ה- 17. במוזיאון מוצגות חליפות שריון, הקוראן של אורנגזב, וחפצים שונים מתקופת גדולתה של העיר, במאות 16-17.
מטוויות המשי (Himroo) מציגות את מסורת טוויית המשי בעיר, הנקראת הימרו *( Himroo ), ונחשבת לאומנות ייחודית למקום. טוויה של הימרו נעשית בהזמנה מראש, בחוטי משי מצופים זהב וכסף, כמו גם חוטי משי וכותנה צבועים. הדוגמאות דורשות הפעלת הנול על ידי שתי נשים בו זמנית, בהתקדמות של 10-15 מילימטר ליום (סארי אורכו כחמישה מטר, והטוויה יכולה לקחת למעלה משנה וחצי!). אומנות הטוויה הזו פרחה באזור במאה השנייה, וכמעט נעלמה בעידן המודרני, אך לאחרונה פורחת שוב האומנות, עקב הזמנות עשירי האזור.
אין דמי כניסה לראות את תהליך הטוויה, אבל יש לראות דוגמאות המוצגות למכירה, ואולי אף לרכוש משהו.
________________
* הימרו היא טווית משי עם חוטים המצופים כסף וזהב, האופיינית לאורנגבאד בלבד. זוהי טכניקה שהובאה עם העברת הבירה מדלהי לכאן ב- 1327. מקורו של ההימרו בפרס. השם הוא שיבוש של Hum-ruh שמשמעו בפרסית " חיקוי ", מכיוון שזהו חיקוי של Kum-khwab שהיא טוויה בחוטי זהב וכסף של ממש, שנעשתה בעבר בחצרות מלכי פרס. ההימרו אינו ריקמה, כי אם דוגמא, הנארגת בבד עצמו, בסגנון פרסי מורכב. הביקוש להימרו של אורנגבאד גדול וכך גם מחירו. אריגת הימרו לסארי של חתונה דורשת הזמנה זמן רב מראש וסכום כסף נכבד.
אריגת הימרו מחוטי משי מצופה זהב (צילום: יובל נעמן)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מבצר דולאטאבאד והשליט המגלומן
מבצר דולאטאבאד (Daulatabad Fort), שמשמעות שמו בפרסית הוא "עיר השגשוג", נבנה במאה ה- 14 במקום בו הייתה תחנת דרך של אורחות מסחר. האזור היה מוקד להחלפת שלטון ופריחה תרבותית מאז המאה ה- 2 לפנה"ס , ומרכז תרבותי-דתי, כפי שאפשר להתרשם במערות אורנגבאד ואלורה הסמוכות ומערות אג'אנטה, הנמצאות לא רחוק. מלכים רבים ממ לכי רמת הדאקן שלטו במקום, ובתקופות הזוהר של סולטאני דלהי הרחיבו הללו את שטחי שלטונם גם לאזור זה. גם המוגולים הגדולים ראו במקום נקודה מרכזית וקבעו כאן את בירת הקיץ שלהם.
המבצר בנוי מעל גבעת דאוגירי ( Devgiri, "גבעת האלים"), ומשקיף ממרום 200 מטרים, על נוף יפה למרבית הכיוונים. הוא מספר את אחד מהסיפורים העצובים של הודו: בשנת 1327, שנתיים אחרי המלכת מוחמד-בין-טוגלוק, כסולטאן דלהי, החליט השליט המגלומן שאך רצח את אביו, להעביר את מרכז שלטונו דרומה לרמת הדקאן, הרחק מכוחות המונגולים שבצפון. לשם אכלוס העיר החליט לקחת את כל תושבי דלהי, ולהצעידם 1,100 קילומטרים דרומה, כדי להקים את בירתו החדשה במקום זה, בו בנה את המבצר בראש הגבעה ואת העיר המוקפת 4.5 ק"מ חומה כפולה בשיפולי הגבעה.
לא רבים צלחו את המסע הכפוי הזה, ולאחר מספר שנים במקום הצחיח, אליו אין אספקת מים שיכולה לתמוך באוכלוסיית עיר, הוא הצעיד את שארית האנשים חזרה לדלהי. העברת אוכלוסייה להקמת בירה חדשה, חזרה רבות בהודו ובעולם, אבל מסע כושל כזה לא היה.
המבצר מיוחד בשל מספר מרכיבים: בתחילת העלייה ניצב מגדל הירח (צ'אנד-מינר Chand Minar ), שנבנה ב- 1445 ומתנשא לגובה 60 מטר. מהתופעות הייחודיות במסגד זה היא שהמבנה המוסלמי שלמרגלותיו, (בהארט-מאטה מאנדיר Bharat Mata Mandir ). בהודו ישנם מבני דת הינדים רבים שהפכו למוסלמים' אבל לא הרבה שהוסבו בכיוון ההפוך!
בסמוך למגדל הירח נמצאת בריכת הפילים ( Hathi Haud) .
מגדל הירח המתנשא לגובה 60 מ', מבצר דולאטאבאד (צילום: Girish Gopi)
המבנה הבא בהמשך העלייה, בו עדיין נראים אריחי קרמיקה כחולים, הוא הארמון הסיני (צ'יני מהאל Chini Mahal ) בו כלא הקיסר אורנגזב את עבדול-חסן-טאנא-שאח, מלך גלקונדה האחרון (מהעיר היידראבאד) בין השנים 1687-1700, עד למותו. המבנה בעל שתי הקומות, קיבל את שמו מאריחי הקרמיקה הצהובים והתכולים שציפו אותו, והוא נבנה ככלא מלכותי.
בחלקה העליון מביאה הדרך את המבקר לארמון באראדארי (Baradari) , המשקיף על נוף האזור כולו וחומות הביצורים הרבות סביבו. הארמון נבנה בהוראת הקיסר הגדול שאח-ג'אהן, כארמון קיץ, בשנת 1636, והיה המקום המועדף על הקיסר ועל בנו אורנגזב. המבנה הסימטרי בעל שתי הקומות בנוי מאבן בזלת שחורה בצורת מתומן, כשבבסיסו חצר רבועה, מעליה גלריות עם מרפסות המשקיפות על האזור כולו, כשהגג בנוי ככיפה.
המבצר נמצא כ- 13 ק"מ מאורנגבאד, בכיוון מערות אלורה.
מבצר דולאטאבאד , נבנה במאה ה- 14 במקום בו הייתה תחנת דרך של אורחות מסחר (צילום: ePhotocrop)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מערות אלורה – הפסל המונוליתי הגדול בעולם
בין המאות השישית והעשירית לספירה נחצבו בצלע ההר 34 מקדשים ומנזרים של מערות אלורה ( Ellora Caves ). אין דוגמא טובה יותר לסובלנות הדתית של אותה תקופה, בה ירדה קרנו של הבודהיזם בהודו והחלה פריחתו של ההינדואיזם. כל קבוצת נזירים בנתה את מקדשיה ומנזריה ללא פגיעה באחרות, כמו מתוך תחרות עיצובית.
מהכניסה פונים ימינה (דרומה) למערות מספר 1-12 הבודהיסטיות, שכמעט כולן הן מערות וויאהרה (מנזר) ורק מערה 10 היא מערת צ'אטיה (מקדש). ככל שמתקדמים במספר המערות כך עוברים קדימה במנהרת הזמן מהמאה השישית לשמינית, כשהפאר והגודל הולך ועולה. במערות האחרונות ניכרת תחרות עם המערות ההינדואיסטיות, שחציבתן החלה במקביל לבודהיסטיות והמשיכו בבנייתן עוד מאה שנה עד שנת 910 לספירה . מערות מספר 13-29 הן הינדואיסטיות, כשמהמרשימות ביותר מבחינה פיסולית הן מערות 14 ו- 15, בהן המכיר את סיפורי ההינדואיזם, ימצא כר נרחב לפרשנות של סיפורי דת, עם דגש חזק על חשיבות האל שיווה.
מערות אלורה , הפסל המונוליתי הגדול ביותר בעולם (צילום: Rattham)
החציבה המרשימה ביותר, בסדרי גודל אדירים, היא מערה מספר 16 שהיא למעשה הפסל המונוליתי הגדול ביותר בעולם. מתוך צלע ההר גולף מקדש ענק, המייצג את הר קאילאש – משכנו של האל שיווא במערב טיבט – ההר הקדוש ביותר לדתות רבות ובכללן להינדואיזם. המקדש כולו הוא פסל מאבן אחת, ולצורך יצירתו הוצאו מצלע ההר עשרות אלפי טונות של סלע במשך 150 שנה (760 AD -910 AD ) החציבה השאירה אחריה אולמות ועמודים ופסלים לרוב, בהיקף שאינו מוכר בעולם העתיק.
כתבה על טיפוס להר קאילאש
קבוצת המערות המרוחקת כוללת 5 מערות ג'ייניות מאוחרות יותר ( 800AD-1000AD ) שהן מערות צנועות יותר, אבל הפיסול בהן מפורט יותר מהמערות האחרות. האתר נמצא כ -26 ק"מ מאורנגבאד. הכניסה הראשית נמצאת מול מערת קאילאש מספר 16.
מערות אלורה - אולמות, עמודים ופסלים , בהיקף שאינו מוכר בעולם העתיק (צילום: Andrey Khorobostov )
מערות אלורה , כמו מתוך תחרות עיצובית (צילום: sanjdar)
מערות אג'אנטה - ציורי קיר מרשימים
על המצוקים מעל עיקול פרסה בנהר וואגהור (Weghore) , נחצבו במהלך מאות שנים מערות דתיות, שחלקן מקדשים וחלקן מנזרים ומקומות תפילה. מערות אג'אנטה ( Ajanta Caves ) כוללות 30 מערות בודהיסטיות שהן קדומות למערות אלורה. עם נטישת מערות אג'אנטה ותחילת פריחת מערות אלורה, ננטש בהדרגה הבודהיזם בהודו ומערות אג'אנטה נשכחו ונעלמו מהתודעה, עד לגילויין המחודש בתחילת המאה ה- 19 על ידי משלחת צייד של חיילים בריטים. המערות, כמו מערות אלורה, הוכרו כנכס עולמי לשימור תרבות על ידי אונסק"ו.
במערות פסלים וציורי טמפרה** - ציורי קיר שצוירו בדבק מעורב בפיגמנטים. כדאי להביא פנס כיוון שהמערות כמעט חשוכות כמעט לחלוטין. במרחק הליכה קצר אל מעבר לנהר, דרך גשרים שמתחת למערות 8 ו- 27, יש נקודת תצפית טובה על הערוץ שבקירותיו התלולים נחצבו המערות.
(צילום: architecture monuments photography)
לאחר הכניסה מטפסים למערה מספר 1, שהיא המרשימה ביותר בציורי הקיר שנותרו בה, ובכללם ציו כשהיא נושאת לוטוס פורח. גם מערות 2, 16 ו-17 הן מערות בהן נותרו ציורי קיר ותקרה מרהיבים, ולכן גם אסור בהן השימוש בפלאש בעת הצילום. המערות המרכזיות הן העתיקות יותר, בעוד שהקיצוניות הן החדשות יותר והמשומרות יותר. חמש מערות הן מקדשים בעוד שייתרת המערות הן מנזרים.
____________________
** בעוד פרסקו היא טכניקת ציור קיר בה נצבע הציור על טיח רטוב וטרי, טמפרה הוא ציור על טיח יבש, בצבע העשוי מדבק עם פיגמנט. הזמן, הפרשי טמפרטורה ולחות גורמים לצבע להיפרד מהקיר ולנשור. זוהי אחת הסיבות שפרט להוראת אונסק"ו להרחקת תחבורה למרחק 4 ק"מ מהאתר, והסעות משם באוטובוסים "ירוקים", גם נאסר על צילום עם פלאש במערות בהן יש ציורי קיר, ותאורה מיוחדת ודלה על הציורים עצמם. (צילום: Andrey Khorobostov )
(צילום: Andrey Khorobostov )
אריגת הימרו מחוטי משי מצופה זהב (צילום: יובל נעמן)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »בסמוך למגדל הירח נמצאת בריכת הפילים (
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מערות אלורה – הפסל המונוליתי הגדול בעולם
בין המאות השישית והעשירית לספירה נחצבו בצלע ההר 34 מקדשים ומנזרים של מערות אלורה ( Ellora Caves ). אין דוגמא טובה יותר לסובלנות הדתית של אותה תקופה, בה ירדה קרנו של הבודהיזם בהודו והחלה פריחתו של ההינדואיזם. כל קבוצת נזירים בנתה את מקדשיה ומנזריה ללא פגיעה באחרות, כמו מתוך תחרות עיצובית.
מהכניסה פונים ימינה (דרומה) למערות מספר 1-12 הבודהיסטיות, שכמעט כולן הן מערות וויאהרה (מנזר) ורק מערה 10 היא מערת צ'אטיה (מקדש). ככל שמתקדמים במספר המערות כך עוברים קדימה במנהרת הזמן מהמאה השישית לשמינית, כשהפאר והגודל הולך ועולה. במערות האחרונות ניכרת תחרות עם המערות ההינדואיסטיות, שחציבתן החלה במקביל לבודהיסטיות והמשיכו בבנייתן עוד מאה שנה עד שנת 910 לספירה . מערות מספר 13-29 הן הינדואיסטיות, כשמהמרשימות ביותר מבחינה פיסולית הן מערות 14 ו- 15, בהן המכיר את סיפורי ההינדואיזם, ימצא כר נרחב לפרשנות של סיפורי דת, עם דגש חזק על חשיבות האל שיווה.
מערות אלורה , הפסל המונוליתי הגדול ביותר בעולם (צילום: Rattham)
החציבה המרשימה ביותר, בסדרי גודל אדירים, היא מערה מספר 16 שהיא למעשה הפסל המונוליתי הגדול ביותר בעולם. מתוך צלע ההר גולף מקדש ענק, המייצג את הר קאילאש – משכנו של האל שיווא במערב טיבט – ההר הקדוש ביותר לדתות רבות ובכללן להינדואיזם. המקדש כולו הוא פסל מאבן אחת, ולצורך יצירתו הוצאו מצלע ההר עשרות אלפי טונות של סלע במשך 150 שנה (760 AD -910 AD ) החציבה השאירה אחריה אולמות ועמודים ופסלים לרוב, בהיקף שאינו מוכר בעולם העתיק.
כתבה על טיפוס להר קאילאש
קבוצת המערות המרוחקת כוללת 5 מערות ג'ייניות מאוחרות יותר ( 800AD-1000AD ) שהן מערות צנועות יותר, אבל הפיסול בהן מפורט יותר מהמערות האחרות. האתר נמצא כ -26 ק"מ מאורנגבאד. הכניסה הראשית נמצאת מול מערת קאילאש מספר 16.
מערות אלורה - אולמות, עמודים ופסלים , בהיקף שאינו מוכר בעולם העתיק (צילום: Andrey Khorobostov )
מערות אלורה , כמו מתוך תחרות עיצובית (צילום: sanjdar)
מערות אג'אנטה - ציורי קיר מרשימים
על המצוקים מעל עיקול פרסה בנהר וואגהור (Weghore) , נחצבו במהלך מאות שנים מערות דתיות, שחלקן מקדשים וחלקן מנזרים ומקומות תפילה. מערות אג'אנטה ( Ajanta Caves ) כוללות 30 מערות בודהיסטיות שהן קדומות למערות אלורה. עם נטישת מערות אג'אנטה ותחילת פריחת מערות אלורה, ננטש בהדרגה הבודהיזם בהודו ומערות אג'אנטה נשכחו ונעלמו מהתודעה, עד לגילויין המחודש בתחילת המאה ה- 19 על ידי משלחת צייד של חיילים בריטים. המערות, כמו מערות אלורה, הוכרו כנכס עולמי לשימור תרבות על ידי אונסק"ו.
במערות פסלים וציורי טמפרה** - ציורי קיר שצוירו בדבק מעורב בפיגמנטים. כדאי להביא פנס כיוון שהמערות כמעט חשוכות כמעט לחלוטין. במרחק הליכה קצר אל מעבר לנהר, דרך גשרים שמתחת למערות 8 ו- 27, יש נקודת תצפית טובה על הערוץ שבקירותיו התלולים נחצבו המערות.
(צילום: architecture monuments photography)
לאחר הכניסה מטפסים למערה מספר 1, שהיא המרשימה ביותר בציורי הקיר שנותרו בה, ובכללם ציו כשהיא נושאת לוטוס פורח. גם מערות 2, 16 ו-17 הן מערות בהן נותרו ציורי קיר ותקרה מרהיבים, ולכן גם אסור בהן השימוש בפלאש בעת הצילום. המערות המרכזיות הן העתיקות יותר, בעוד שהקיצוניות הן החדשות יותר והמשומרות יותר. חמש מערות הן מקדשים בעוד שייתרת המערות הן מנזרים.
____________________
** בעוד פרסקו היא טכניקת ציור קיר בה נצבע הציור על טיח רטוב וטרי, טמפרה הוא ציור על טיח יבש, בצבע העשוי מדבק עם פיגמנט. הזמן, הפרשי טמפרטורה ולחות גורמים לצבע להיפרד מהקיר ולנשור. זוהי אחת הסיבות שפרט להוראת אונסק"ו להרחקת תחבורה למרחק 4 ק"מ מהאתר, והסעות משם באוטובוסים "ירוקים", גם נאסר על צילום עם פלאש במערות בהן יש ציורי קיר, ותאורה מיוחדת ודלה על הציורים עצמם. (צילום: Andrey Khorobostov )
(צילום: Andrey Khorobostov )
כתבה על טיפוס להר קאילאש
ציורי טמפרה - ציורי קיר שצוירו בדבק מעורב בפיגמנטים (צילום: architecture monuments photography)
מערות אג'אנטה כוללות 30 מערות בודהיסטיות שהן קדומות למערות אלורה (צילום: Andrey Khorobostov )
מערות אג'אנטה, הוכרו כנכס עולמי לשימור תרבות על ידי אונסק"ו (צילום: Andrey Khorobostov )
 |
אודות הכותב
יובל נעמן, צלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב.
|
יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
