www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

רמת הדקאן והעיר אורנגבד


רמת הדקאן - העיר אורנגבד וסביבותיה
מאת: יובל נעמן


אזור העיר אורנגבד, בלב רמת הדקאן, במדינת מהארשטרה שבמרכז הודו, 7 שעות נסיעה ממומבאיי, במיקום אסטרטגי על דרכי מסחר, היה מרכז תרבותי דתי מיושב כבר לפני אלפיים שנה. כאן התקיימו זו לצד זו דתות שונות בתקופות פריחה ממושכות, ולראייה ניתן לראות עוד היום מערות, המפארות את הדתות הבודהיסטיות והינדואיסטיות, ולאחר מכן גם את הדת הג'יינית, הפזורות באזור נרחב סביב אורנגבד.


מדרום למישורי הגנגס המנקזים את ההימלאיה, ולגבעות סטפורה, מתרוממת רמה מישורית בגבהים של 100-1,000 מטר, שגבולותיה הם שרשרת הרי הגהאט המערביים, שרשרת הרי הגהאט המזרחיים ובדרום גבעות נילגירי. הקרקע מבוססת סלע וולקני, שנלכד בהתפרצויות געשיות לפני כ-60 מיליון שנה.
 
מציורי הקיר במערות הבודהיסטיות באג'נטה
מציורי הקיר במערות הבודהיסטיות באג'נטה (צילום: יובל נעמן)


יעדים באזור העיר אורנגבד על רמת הדקאן


המזרח הרחוק




 

העיר אורנגבד - מרכז תרבותי מאז ומעולם

מהמאה ה- 12 נבנתה במקום עיר חומה בצורה בשם דולאטאבאד, עד להקמת העיר אורנגבד (Aurangabad) במקומה הנכחי על ידי מאליק-אמבר בסוף המאה ה- 17. העיר מהווה מרכז ממנו מגיעים רבים לראות את מערות אלורה ואג'נטה, אולם יש בעיר דברים רבים לראות בנוסף לביקורים במערות.

אורנגזב, אחרון הקיסרים המוגוליים הגדולים, וזה שהפך את העיר לבירתו ונתן לעיר את שמה, נקבר לא הרחק מהעיר, בעיירה קהולדבאד (Khuldabad), עיירת מבצר קטנה הסמוכה למערות אלורה. הוא קבור בקבר חשוף וצנוע בחצר הדארגה שבעיירה, בעוד שאשתו נקברה בתחום העיר אורנגבד, במבנה מפואר הנושא את השם "קברה של גברת" (ביבי קה מקאברה).

העיר העתיקה של אורנגבד, היא היום מרכז מודרני וסואן של חנויות יוקרה. מרבית התרמילאים מתרכזים באזור תחנת הרכבת בדרום העיר, שם ישנם מלונות זולים ומסעדות טובות. אוטובוסים לכל יעדי מהארשטרה יוצאים מהתחנה בצפון העיר, כשני קילומטרים מצפון לתחנת הרכבת.
העיר מהווה מרכז לטווית כותנה ומשי, וליצור בירה ואופנועים.
לינה ואירוח באורנגבד - השוואת מחירים

 

פיסול קיר במערות אורנגבד
פיסול קיר במערות אורנגבד  (צילום: יובל נעמן)
 

מערות אורנגבד ותחנת הקמח

מערות בודהיסטיות הנמצאות כ- 5 ק"מ ממרכז העיר, על צלע ההר המשקיפה אל העיר. במקום נמצאות 12 מערות בשני ריכוזים, בהן ישנו פיסול בודהיסטי מעניין עם השפעות טאנטריות. המערות אמנם לא מהוות תחרות של ממש למערות המפורסמות של האזור, באלורה ואג'נטה, אך הן מהוות דוגמה יפה למערות דתיות מהמאות 3 עד 7.

טחנת הקמח העתיקה פנצ'אקי (Panchakkiנבנתה בשנת 1695 על ידי מלך הדקאן האתיופי מאליק אמבאר (Malik Ambar), בונה העיר אורנגבד הנוכחית, כמאגר מים וכטחנת קמח לעולי הרגל הרבים המגיעים לעיר. הטחנה נחשבה לפלא הנדסי, ועובדת גם כיום, כשצינור חימר באורך שמונה קילומטרים מביא ב'סיפון' את המים לתעלה מוגבהת, ממנה צונחים המים על כנפי הטחנה ומסובבים אותה. בבריכה מזרקת מים המצננת את האוויר, ועץ פיקוס ענק בן מאות שנים המצל את צידה הדרומי של הבריכה. בסמוך לבריכה נמצא קברו של החכם הסופי מבוכרה האוזבקית, שהיה מורו הרוחני של אורנגזב.
 
טחנת הקמח העתיקה פנצ'אקי
טחנת הקמח העתיקה פנצ'אקי  (צילום: יובל נעמן)
 

מסורת והיסטוריה 

מוזיאון שיוואג'י (Shivaji Museum) מוקדש למלך המאהראתי הגדול שיוואג'י (Chhatrapati Shivaji), שלחם באימפריה המוגולית במאה ה- 17. במוזיאון מוצגות חליפות שריון, הקוראן של אורנגזב, וחפצים שונים מתקופת גדולתה של העיר, במאות 16-17.
 
מטוויות המשי (Urangabad Himroo Industery) מציגות את מסורת טוויית המשי בעיר, הנקראת הימרו [*](Himroo), ונחשבת לאומנות ייחודית למקום. טוויה של הימרו נעשית בהזמנה מראש בחוטי משי מצופים זהב וכסף, כמו גם חוטי משי וכותנה צבועים. הדוגמאות דורשות הפעלת הנול על ידי שתי נשים בו זמנית, בהתקדמות של 10-15 מילימטר ליום (סארי אורכו כחמישה מטר, והטוויה יכולה לקחת למעלה משנה וחצי!). אומנות הטוויה הזו פרחה באזור במאה השנייה, וכמעט נעלמה בעידן המודרני, אך לאחרונה פורחת שוב האומנות, עקב הזמנות עשירי האזור.
אין דמי כניסה לראות את תהליך הטוויה, אבל יש לראות דוגמאות המוצגות למכירה, ואולי אף לרכוש משהו. כתובת: 113 Zaffer Gate, Monda Rd. ליד שוק העיר.
 
[*] הימרו היא טווית משי עם חוטים המצופים כסף וזהב, האופיינית לאורנגבד לבדה. זוהי טכניקה שהובאה במהלך הסאגה של העברת הבירה מדלהי לכאן ב- 1327. מקורה של ההימרו בפרס. השם הוא שיבוש של Hum-ruh שמשמעו בפרסית "חיקוי", מכיוון שזהו חיקוי של Kum-khwab שהיא טוויה בחוטי זהב וכסף של ממש, שנעשתה בעבר בחצרות מלכי פרס. ההימרו אינו ריקמה, כי אם דוגמא, הנארגת בבד עצמו, בסגנון פרסי מורכב הדורש הפעלת הנול בידי שתי נשים - האורגת בצידו האחד של הנול, ומסדרת הדוגמא ממולה. הביקוש להימרו של אורנגבד גדול וכך גם מחירו. אריגת הימרו לסארי של חתונה דורשת הזמנה ארוכה מראש וסכום כסף נכבד.
 
הימרו מחוטי משי מצופה זהב
הימרו מחוטי משי מצופה זהב  (צילום: יובל נעמן)





 

מבצר דולאטאבאד

מבצר דולאטאבאד (Daulatabad Fort) נישא שמשמעות שמו בפרסית הוא "עיר השגשוג". הוא נבנה במאה ה- 14 במקום בו הייתה עיר מהמאה ה- 6,  שהייתה תחנת דרך של אורחות מסחר. האזור היה מוקד להחלפת שלטון ופריחה תרבותית מאז המאה ה- 2 לפנה"ס, ומרכז תרבותי-דתי, כפי שאפשר להתרשם במערות אורנגבד ואלורה הסמוכות ומערות אג'נטה הלא רחוקות. מלכים רבים ממלכי רמת הדאקן שלטו במקום, ובתקופות הזוהר של סולטאני דלהי הרחיבו הללו את שטחי שלטונם גם לאזור זה. גם המוגולים הגדולים ראו במקום נקודה מרכזית וקבעו כאן את בירת הקיץ שלהם.
 
חומות מבצר דולאטאבד והמבצר ברקע
חומות מבצר דולאטאבד והמבצר ברקע  (צילום: יובל נעמן)
 
המבצר בנוי מעל גבעת דאוגירי (Deogiri "גבעת האלים"), ומשקיף ממרום 200 מטרים, על נוף יפה למרבית הכיוונים, והוא מספר את אחד מהסיפורים העצובים של הודו:
בשנת 1327, שנתיים אחרי המלכת מוחמד-בין-טוגלוק, כסולטאן דלהי, החליט השליט המגלומן שאך רצח את אביו, להעביר את מרכז שלטונו דרומה לרמת הדקאן, הרחק מכוחות המונגולים שבצפון. לשם אכלוס העיר החליט לקחת את כל תושבי דלהי, ולהצעידם 1,100 קילומטרים דרומה, כדי להקים את בירתו החדשה במקום זה בו בנה את המבצר בראש הגבעה ואת העיר המוקפת 4.5 ק"מ חומה כפולה בשיפולי הגבעה.
לא רבים צלחו את המסע הכפוי הזה, ולאחר מספר שנים במקום הצחיח, אליו אין אספקת מים שיכולה לתמוך באוכלוסיית עיר, הוא הצעיד את שארית האנשים חזרה לדלהי. העברת אוכלוסייה להקמת בירה חדשה, חזרה רבות בהודו ובעולם (הקמת פוטיפור-סיקרי ע"י אכבר, העברת אנשי נאנג'ינג הסינית לבייג'ינג ע"י יונג-לה, ועוד), אבל מסע כושל כזה לא היה.
 
מערך הביצורים מראש המבצר
מערך הביצורים מראש המבצר  (צילום: יובל נעמן)
 
המבצר מיוחד בשל מספר מרכיבים:
בתחילת העלייה ניצב מגדל הירח (צ'אנד-מינר
Chand Minar), שנבנה ב- 1445 ומתנשא לגובה 60 מטר.
מהתופעות הייחודיות במסגד זה היא שהמבנה המוסלמי שלמרגלותיו, הפך לבית תפילה הינדי לאמא-הודו (בהארט-מאטה מאנדיר
Bharat Mata Mandir). בהודו ישנם מבני דת הינדים רבים שהפכו למוסלמיים אבל לא הרבה שהוסבו בכיוון ההפוך!
בסמוך למגדל הירח נמצאת בריכת הפילים
Hathi Haud.
 
מגדל הירח צ'אנד-מינר
מגדל הירח צ'אנד-מינר  (צילום: יובל נעמן)
 
המבנה הבא בהמשך העלייה, בו עדיין נראים אריחי קרמיקה כחולים, הוא הארמון הסיני (צ'יני מהאל Chini Mahal) בו כלא הקיסר אורנגזב את עבדול-חסן-טאנא-שאח, מלך גלקונדה האחרון (מהעיר הידראבד) בין השנים 1687-1700, עד למותו. המבנה בעל שתי הקומות, קיבל את שמו מאריחי הקרמיקה הצהובים והתכולים שציפו אותו, והוא נבנה ככלא מלכותי.
 
צ'יני-מהאל - ארמון הכלא - כלוב של זהב
צ'יני-מהאל - ארמון הכלא - כלוב של זהב  (צילום: יובל נעמן)
 
בהמשך העלייה עוברים על פני עמדה שבראשה תותח ענק באורך 6 מטרים, שיש האומרים ששמו של אורנגזב חרוט עליו. בהמשך נמצא חפיר וגשר מעל המים המוריקים שבו, המביא את המבקר לביצור ממנו הדרך היחידה למרומי המבצר מטפסת במדרגות לולייניות באפלה מוחלטת, שעליהן ועל המנהרה בה הן עולות, קל ביותר להגן. יש להצטייד בפנס, באומץ-לב, ובבוז לעטלפים הרבים, כדי להמשיך את הדרך אל מרומי המצודה.
 
בחלקה העליון מביאה הדרך את המבקר לארמון באראדארי (Baradari) , המשקיף על נוף האזור כולו וחומות הביצורים הרבות סביבו. הארמון נבנה בהוראת הקיסר הגדול שאח-ג'אהן, כארמון קיץ, בשנת 1636, והיה המקום המועדף על הקיסר ועל בנו אורנגזב. המבנה הסימטרי בעל שתי הקומות בנוי מאבן בזלת שחורה בצורת מתומן, כשבבסיסו חצר רבועה, מעליה גלריות עם מרפסות המשקיפות על האזור כולו, כשהגג בנוי ככיפה.  
המבצר נמצא כ- 13 ק"מ מאורנגבד, בכיוון מערות אלורה.
 
מערך הביצורים האחרון בדרך למדרגות הלוליניות המובילות למעלה המצודה. מאחוריה עמדת התותח
מערך הביצורים האחרון בדרך למדרגות הלוליניות המובילות למעלה המצודה. מאחוריה עמדת התותח  (צילום: יובל נעמן)





 

מערות אלורה Ellora

בין המאות השישית והעשירית לספירה, נחצבו בצלע ההר 34 מקדשים ומנזרים בצלע ההר. אין דוגמא טובה יותר לסובלנות הדתית של אותה תקופה, בה ירדה קרנו של הבודהאיזם בהודו והחלה פריחתו של ההינדואיזם, ומאוחר יותר פרח גם הג'ייניזם. נבנו באותו מקום, כאילו תוך תחרות עיצובית, מערות בסלע, כשכל קבוצת נזירים בונה את מקדשיה/מנזריה ללא פגיעה זו בזו.
 
מקדש קאילש – המונומנט הגדול ביותר באלורה
מקדש קאילש – המונומנט הגדול ביותר באלורה  (צילום: יובל נעמן)
 

סיור במערות אלורה

מהכניסה פונים ימינה (דרומה) למערות מספר 1-12 הבודהיסטיות, שכמעט כולן הן מערות וויאהרה (מנזר) ורק מערה 10 היא מערת צ'אטיה (מקדש). ככל שמתקדמים במספר המערות כך עוברים קדימה במנהרת הזמן מהמאה השישית לשמינית, כשהפאר והגודל הולך ועולה. במערות האחרונות ניכרת תחרות עם המערות ההינדואיסטיות שחציבתן החלה במקביל לבודהיסטיות והמשיכו בבנייתן עוד מאה שנה עד שנת 910AD.  מערות מספר 13-29 הן הינדואיסטיות, כשמהמרשימות ביותר מבחינה פיסולית הן מערות 14 ו- 15, בהן המכיר את סיפורי ההינדואיזם, ימצא כר נרחב לפרשנות של סיפורי דת, עם דגש חזק על חשיבות האל שיווא.
 
שיווא מגיח מהלינגם
שיווא מגיח מהלינגם (דרך יוני?), כשבראהמה משמאלו וווישנו מימינו מברכים אותו  (צילום: יובל נעמן)
 
החציבה המרשימה ביותר, בסדרי גודל אדירים, היא מערה מספר 16 שהיא למעשה הפסל המונוליתי הגדול ביותר בעולם של לפני המצאת הדינמיט. מתוך צלע ההר גולף מקדש ענק המייצג את הר קאילש - משכנו של האל שיווא במערב טיבט - ההר הקדוש ביותר לדתות רבות ובכללן להינדואיזם. המקדש כולו הוא פסל מאבן אחת, ולצורך יצירתו הוצאו מצלע ההר עשרות אלפי טונות של סלע במשך 150 שנה (760AD-910AD) החציבה השאירה אחריה אולמות ועמודים ופסלים לרוב, בהיקף שאינו מוכר בעולם העתיק.
קבוצת המערות המרוחקת כוללת 5 מערות ג'ייניות מאוחרות יותר (800AD-1000AD) שהן מערות צנועות יותר, אבל הפיסול בהן מפורט יותר מהמערות האחרות.
האתר נמצא כ-26 ק"מ מאורנגבד. הכניסה הראשית נמצאת מול מערת קאילש מספר 16.
 
מבט על פרסת המערות באג'נטה
מבט על פרסת המערות באג'נטה (צילום: יובל נעמן)
 

מערות אג'אנטה Ajanta

עיקול פרסה בנהר וואגהור (Weghore), שעל מצוקי גדתו הניצבים, נחצבו במהלך מאות שנים, מערות דתיות, שחלקן מקדשים וחלקן מנזרים ומקומות תפילה. במקום 30 מערות בודהיסטיות שנחצבו בסלע בין המאות לפנה"ס ו- 7 לספירה, (קדומות למערות אלורה). עם נטישת מערות אג'נטה ותחילת פריחת מערות אלורה, ננטש בהדרגה הבודהיזם בהודו ומערות אג'נטה נשכחו ונעלמו מהתודעה, עד לגילוין המחודש בתחילת המאה ה- 19 על ידי משלחת צייד של חיילים בריטיים. המערות (כמו מערות אלורה) הוכרו כנכס עולמי לשימור תרבות על ידי אונסק"ו.
במערות פסלים וציורי טמפרה [**] - ציורי קיר שצוירו בדבק מעורב בפיגמנטים. כדאי להביא פנס כיוון שהמערות כמעט חשוכות כמעט לחלוטין.
במרחק הליכה קצר אל מעבר לנהר,
דרך גשרים שמתחת למערות 8 ו- 27, יש נקודת תצפית טובה על הערוץ שבקירותיו התלולים נחצבו המערות.


[**] בעוד פרסקו היא טכניקת ציור קיר בה נצבע הציור על טיח רטוב וטרי (=פרש), טמפרה הוא ציור על טיח יבש, בצבע העשוי מדבק עם פיגמנט, אולם הזמן, הפרשי טמפרטורה ולחות גורמים לצבע להיפרד מהקיר ולנשור. זוהי אחת הסיבות שפרט להוראת אונסק"ו להרחקת תחבורה למרחק 4 ק"מ מהאתר, והסעות משם באוטובוסים "ירוקים", גם נאסר על צילום עם מבזק במערות בהן יש ציורי קיר, ותאורה מיוחדת ודלה על הציורים עצמם. 
 
ציור טמפרה מתקלף
ציור טמפרה מתקלף (צילום: יובל נעמן)
 

סיור במערות אג'אנטה 

לאחר הכניסה מטפסים למערה מספר 1, שהיא המרשימה ביותר בציורי הקיר שנותרו בה, ובכללם ציור פאדמאפאני, הבודהיסטווה העתידית, כשהיא נושאת לוטוס פורח, וציורים אחרים. גם מערות 2, 16 ו-17 הן מערות בהן נותרו ציורי קיר ותקרה מרהיבים, ולכן גם אסור בהן השימוש במבזק בעת הצילום. המערות המרכזיות הן העתיקות יותר, בעוד שהקיצוניות הן החדשות יותר והמשומרות יותר. חמש מערות הן מקדשים בעוד שייתרת המערות הן מנזרים.
 
פאדמאפאני, הבודהיסטווה העתידית כשהיא נושאת לוטוס פורח
פאדמאפאני, הבודהיסטווה העתידית כשהיא נושאת לוטוס פורח (צילום: יובל נעמן)
 
הגעה למערות אג'אנטה
אג'אנטה נמצאת כ- 105 ק"מ צפונית לאורנגבד (74 רופי, שלוש שעות באוטובוס) וכ- 60 ק"מ דרומית לג'אלגאון. מרכז המבקרים והחנויות, הורחקו לצומת ב-2002 כדי לשמור על המקום.
הנסיעה למערות, המרוחקות כ- 4 ק"מ ממרכז המבקרים, נעשית באוטובוסים "ירוקים" (מזהמים פחות)
.
  
לא חובה לצעוד ברגל
לא חובה לצעוד ברגל, לפחות לא ברגליים שלך... (צילום: יובל נעמן)

 






יובל נעמן אודות הכותב
יובל נעמןצלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב. www.yuval-naaman.com





יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של יובל








מספר צפיות: 7388
1890