www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



טיבט: הר קאילאש - מסע מצולם בעקבות צליינים
מאת: דרור לאופר


בקצה המערבי של טיבט, שוכן הר ממנו יוצאים ארבעת הנהרות הגדולים של אסיה - הינדוס, גאנגס, בראהמפוטרה וסוטלג. שמו של הר קאילאש (Mount Kailash, "קריסטל" בסנסקריט) יצא למרחוק, אגדות רבות סופרו עליו זה מאות בשנים, צורתו סימטרית ונעימה לעין, ולרגליו אגמים קפואים.


אוהל מקומי, ברקע - הר קאילאש המרוחק


הר קאילאש (A) ובירת טיבט להאסה (B)


טיולי אופניים





הרים רבים וגבוהים יש באסיה, ובמיוחד באזור ההימלאיה. קאילאש הוא לא הגבוה בהם וגם לא המאתגר ביותר לטיפוס. 
למרות כל זאת הוא יחיד ומיוחד בכך שהוא קדוש לארבע דתות שונות - הינדואיזם, בודהאיזם, בון, ו-ג'יין.

הר קאילאש המושלג, למרגלותיו הולך אדם
הר קאילאש המושלג, למרגלותיו הולך אדם 

קדוש אך בלתי נגיש
ההינדים מאמינים שההר הוא משכנם של אלילים: מקום משכנו של האל ההורס ומחדש – שיווה, ושל פרוואטי אישתו, וכן התגלמות ארצית של הר מרו הקדוש, מעין מקבילה של האולימפוס היווני. העולה לרגל  להר, יזכה לראות במו עיניו את משכן האל ובכך לזכות בהארה.
בודהיסטים מאמינים שהמקום היה אתר עליה לרגל של בודהא ומתגוררים בו אלים מגינים המעניקים סגולות לעולי הרגל.
בני דת ג'יין, מאמינים שזהו המקום בו זכה רישבה, הנביא הראשון של דתם, להארה.
בני דת בון, מאמינים שהמקום היה זירת קרב קדום בין כוחות האמונה לכוחות השאמניזם והמאגיה השחורה, שהובסו לאחר קרב ממושך. (בון היא דת טיבטית קדומה לבודהיזם שהשפעתה רבה גם על הבודהיזם הטיבטי העכשוי. הם מאמינים כי קאילאש הוא ביתה של סיפאיימן, אלת השמיים).
 
כך או כך, המקום קדוש למאות מיליוני אנשים, ועם זאת, מספיק בלתי נגיש, אם בגלל ריחוק וחוסר אמצעי תחבורה ואם בגלל בירוקרטיה סינית בשטחים כבושים, כך שרק אלפים בודדים יכולים להגיע אליו מדי שנה.

 בודהיזם טיבטי  הדרך למערב טיבט...

הדרך למערב טיבט...  הדרך למערב טיבט...
בדהיזם טיבטי והדרך למערב טיבט


מסע של שבוע בסוף העולם
התמזל מזלי והגעתי לאזור קצת לפני מועד חג ה-Saga Dawa, חג המציין את הולדת בודהא ומותו, ונחשב למועד עליה לרגל עיקרי להר עבור כל עמי האזור - הודים, טיבטים, נפאלים, בורמזים וסינים.
צליינים רבים חוסכים במשך שנים כדי לעלות לרגל לטיבט ולהקיף את ההר הקדוש. אני הצטרפתי אליהם.

הדרך לאזור ארוכה ומסובכת, וכוללת מעבר בלא מעט מקומות נידחים. לוקח כמעט שבוע נסיעה להגיע לאזור מלהאסה, בירת טיבט וגם הבירוקרטיה הנלוות מעט מסובכת.
כפר נידח במיוחד בו ישנו באחד הלילות בדרך...
כפר נידח במיוחד בו ישנו באחד הלילות בדרך...

בית היחיד בו היה חשמל המיוצר באנרגיה סולרית
הבית היחיד בו היה חשמל המיוצר באנרגיה סולרית
הילדים מציצים מבעד לחלון בטלוויזיית השחור/לבן היחידה בכפר
 
משחקי ילדות
משחקי ילדות
 
דרכים משובשות
דרכים משובשות ותופעות טבע מוזרות - מראה נפוץ בטיבט

מערב טיבט   סופת חול בדרך
 סופת חול בדרך

ללילה קפוא למרגלות ההר
לאחר שני פנצ'רים, מספר כבישים חסומים (ע"י מחסומים של הצבא הסיני או מפולות), דליפת גז לתוך הרכב ונסיעה של כשבוע, הגענו לנקודות ההתחלה של העלייה לרגל - לעיירה טארצ'ן (Tarchen).
העיירה מורכבת בעיקר ממאהל גדול של עולי רגל ומטיילים.

בטמפרטורת יום של מינוס מעלה אחת, וטמפרטורת לילה של אלוהים או הבודהא יודע כמה, הקמנו אוהל והלכנו לישון.
כתבה על טיפוס להר מקינלי שבאלסקה

מחנה העולים לרגל, בתחילת המסלול
מחנה העולים לרגל, בתחילת המסלול

 יאקים בדרך
 
מקדש בודד על רקע ההרים
מקדש בודד על רקע ההרים






הקפת ההר הקדוש
כשזרחה השמש (אירוע מבורך בשממה קפואה כמו טיבט) החל טקס הפתיחה.
בראש ישבו הלאמות, שבירכו את עולי הרגל לקראת המסע. מאות עולי רגל ניסו במאמץ משותף להרים עמוד כבד, עטוף בדגלים בודהיסטים, לצלילי מוזיקה רועשת וצעקות עידוד של זקנים וילדים. בסופו של דבר הצליחו במשימה, והעלייה לרגל להקפה סביב ההר החלה.
לאמות, כוהני הדת
לאמות, כוהני הדת

 

הכל תחת עינו הפקוחה של השלטון הסיני  עמוד תפילה טיבטי
הקמת עמוד תפילה טיבטי, 
תחת עינו הפקוחה של השלטון הסיני

עולי רגל מבוגרים מתבוננים במחזה
עולי רגל מבוגרים מתבוננים במחזה

טרקים בטיבט
טרקים בטיבט לרוב קצרים יותר, אבל קשים יותר מהטרקים הפופולריים בנפאל והודו, בעיקר בגלל הצורך לסחוב הרבה ציוד כבד על גבך ובעצמך.

המסלול לא "מובנה" וערוך לתייר כמו המסלולים המוכרים בנפאל, שמאוד רחוקה מטיבט במובן הזה. אין עליה מדורגת, אלא טרק שכמעט כולו בגובה של מעל 5,000 מטר. לאורך הדרך אין כמעט מקומות מאורגנים עם אוכל (חוץ מקצת תה טיבטי וצמפה - סוג של בצק טיבטי), לכן צריך להצטייד באוכל, ציוד לבישול, אוהל והרבה ציוד להגנה מפני הקור.

כל זה הוא כלום לעומת המאמץ של המקומיים - רובם עושים את המסלול בלי ציוד, מקיפים את ההר מספר פעמים, וחלקם (טיבטים ובני דת הבון בעיקר) עושים את המסלול כולו בזחילה בדרך המושלגת במשך שבועות, ללא שום ציוד (הבון עושים את המסלול בכיוון ההפוך). פגשתי גם נפאלי שעשה את כל הדרך מקטמנדו לקאילאש ברגל במשך חודשים. 

בלי חשיבות לדעה האישית לגבי אמונה, חייבים להסכים שהמסירות של המקומיים אכן מרשימה.
 
עולי רגל במסלול סביב ההר  עולי רגל במסלול סביב ההר
עולי רגל במסלול סביב ההר

יאק מסתכל בתמיהה

רוסים והודים בהקפת הר קאילאש
הקבוצה המצחיקה ביותר שפגשתי במהלך הטרק הייתה חבורה של תיירים רוסים, שהגזימו לחלוטין בכמות הציוד שהיה להם - משאית שלמה עמוסה בציוד, חמישה סבלים, שני טבחים, שני מדריכים, אוהלים ענקיים נגד קור ומיכלי גז בישול וחימום (שסחבו הסבלים המסכנים) - היה נראה כאילו הם יוצאים למלחמה.

קבוצה מעניינת נוספת שפגשתי הייתה חבורה של רופאים הודים, איתם היה לי מאוד מעניין לדבר. זאת הייתה גם הפעם ראשונה בהרבה מאוד זמן בסין וטיבט שיצא לי לפגוש אנשים דוברי אנגלית טובה. לאורך מסלול ה"קורה" (הקפת מקום קדוש בטיבט והודו), פזורים מדי פעם אוהלים מקומיים המספקים בעיקר תה ומקום מנוחה קל לעולי הרגל.
 
סבלי ה"משלחת" הרוסית
 
עולת רגל מניחה אבן על סימן דרך במסלול   תכולת האוהל מבפנים
עולת רגל מניחה אבן על סימן דרך במסלול, תכולת האוהל מבפנים






מדבר מוקף פסגות מושלגות
הקפת ההר עוברת בעמקים, אגמים קפואים וצוקי הרים. הנוף משתנה לאורך המסלול , מהליכה בשממה יבשה ושטוחה לטיפוס במדרון מושלג וקפוא. 

חלקים מסוימים בטיבט מזכירים מדבר מצד אחד, אבל מוקפים בפסגות מושלגות מצד שני. החלקים היותר קשים של המסלול מורכבים מעליות תלולות למעברי הרים, שהגבוה ביותר בהם מגיע לגובה בסביבות ה- 5,700 מטר מעל פני הים.

הולכים בשלג 

ערימות אבנים בצורה כזאת (רוג'ום) ניתן למצוא במסלולי טיפוס רבים
ערימות אבנים בצורה כזאת (רוג'ום) ניתן למצוא במסלולי טיפוס רבים
תפקידן לסמן שזוהי הדרך הנכונה


חלומו של כל בודהיסטי
העלייה לרגל סביב קאילאש היא שאיפתם של רבים בהודו, נפאל, בהוטן וטיבט. אפשר להקביל אותה בערך לעליה למכה עבור המוסלמים, לירושלים עבור הנוצרים של ימי הביניים וביקור בכותל המערבי עבורנו, היהודים.

מספר חודשים מאוחר יותר, כשביקרתי בצפון הודו ושוחחתי עם טיבטים בגלות שברחו לשם בזמן הכיבוש הסיני, הראיתי להם תמונות של קאילאש והם סיפרו לי בהתרגשות שחלומם הוא להגיע לשם.
 

אגם מאנסובר
אגם מאנסובר

מידע נוסף






 
אודות הכותב
דרור לאופראיש מחשבים בן 25 מתל אביב, האוהב בזמנו החופשי לקרוא, להאזין למוזיקה, לצלול, אוהב ללמוד שפות, סינית וספרדית בעיקר  ויותר מהכל לטייל ולהנציח זאת במצלמתו. 

לקריאת כתבות נוספות של דרור








מספר צפיות: 11154
2406