www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

סין הטיבטית - מסלול ה"בק-דור"


סין הטיבטית - מסלול במחוזות טיבט ההיסטורית
מאת: זאב רילסקי


גלגלי תפילה ועולי רגל, קסם ומסתורין, פסגות ההימלאיה, מפגש עמים ומיעוטים בשולי דרך המשי, שמורות טבע ונוף מהיפות בעולם. כל אילו בסין הטיבטית במפגש בין תרבויות ואמונות, בין קודש וחול, בין מים ושמים.


כתבה זו מציגה מסלול טיול בחלקה הצפוני של סין הטיבטית, במחוזות צ'ינגהאי (Qīnghăi), גאנסו (Gānsù) וסצ'ואן (Sìchuān), באזורים המכונים "בק-דור" (הדלת האחורית)
 


יעדים בהם מבקרים בכתבה זו
 

סין הטיבטית, פרוסה במחוזות צ'ינגהאי (Qīnghăi), גאנסו (Gānsù), צפון סצ'ואן (Sìchuān) וצפון יונאן (Yúnnán). נפות ומחוזות אלו נפתחו לא מכבר למטיילים מערביים ומציגים בפני המטיילים את "סין האמיתית", סין החקלאית, הכפרית, סין של מיעוטים במרחק מאות שנות פיתוח מהבירות הכלכליות בייג'ינג ושנגחאי.
 

בק-דור טיבט, מחוזות סין הטיבטית
מחוז טיבט (בצבע אדום) ומחוזות סין הטיבטית (גווני ירוק)  להגדלה לחץ על המפה
שטחו של המרחב הטיבטי הוא כגודל אירופה ומתוכו כמחצית הוא המחוז האוטונומי טיבט
(מקור www.d-maps.com

 


המזרח הרחוק



גג העולם - המרחב הטיבטי
הרמה הטיבטית מתרוממת מצפון לרכס ההימלאיה. בצפון היא "פוגשת" את רכס קון-לון (Kūnlún Shān), במזרח את הדרקון הסיני ובמערב את רכס הרי פמיר (Pamir, Congling). רמה סחופת רוחות, בחלקה ערבתית וצחיחה, שקיבלה את השם "גג העולם" ומתנשאת לגובה של מעל 4,000 מטר. שטחו של המרחב הטיבטי הוא כגודל אירופה ומתוכו כמחצית הוא המחוז האוטונומי טיבט. האוכלוסייה דלילה בעיקר בשל תנאי האקלים הקשה והקיצוני ורק 6 מליון תושבים חיים במחוז ההיסטורי.
כתבות על טיבט

כאן מוצאם של נהרות אסיה הגדולים, נהרות ש"ניקזו" את התרבויות הגדולות שעלו ופרחו בחלק זה של העולם. הנהר הצהוב (Huáng Hé) ערש התרבויות של סין, נהר יאנגצה (Yangtze), נהר הגנגס (Ganges) לב התרבות ההינדית, מא-קונג (Mekong) עמוד השדרה של דרום מזרח אסיה, בראהמהפוטרה (Brahmaputra) והינדוס(Sindhu) .

חבל אמדו (Amdo, Ānduō) הוא אזור של נוודים, אזור המכוסה ערבות עשב, הנמתחות עד גבול מונגוליה, בדיוק כפי שדמיינתם את טיבט או כפי שעולה בסרטים וספרים: ערבות עשב אינסופיות, נוודים שזופי לחיים עוטי מעילי עור ארוכים, עדרי יאק רועים ויורטות פזורות בעמקים. אילו הם הנופים בחבל ארץ זה המחבר את מחוזות גאנסו (Gānsù), צ'ינגהאי (Qīnghăi) וסצ'ואן (Sìchuān).
כאן
בצומת חשוב זה, בשולי דרך המשי, נפגשות קבוצות אתניות ודתות, בהם מונגולים, טיבטים, מיעוטים סינים ומיעוטים טורקמנים.
כתבות על דרך המשי

 

בלבוש מסורתי
בלבוש מסורתי (צילום: יובל נעמן)
 

העיר  לאנדז’ואו - מוצא לחבלים הטיבטים של סין

בעבר הייתה לאנדז’ואו (Lánzhōu) תחנת מסחר חשובה על דרך המשי והיום בירת מחוז גאנסו. העיר הדהויה לשפת הנהר הצהוב איננה חלק ממארג העולם הטיבטי, אך היא משמשת כנקודת מוצא לחבלים הטיבטיים. ממוקמת בגובה של 1,600 מ' מעל פני הים, עם טמפרטורת קיץ נוחה של 24 מעלות.
הנהר הצהוב, ערש תרבותה של סין, שעולה כה רבות בסיפורת ובשירה המקומית, התגלה לנו כתעלה רחבה ומצהיבה, בשל כמויות הטין המוסעות עם מי הנהר. גלגל מים גדול לחוף הנהר, הזכיר לנו את דרך ההשקיה המסורתית, בה העלו את מי הנהר למערכות החקלאיות שלצדו. עלינו על רפסודה שברירית, השטה על נודות מנופחים של עורות עיזים, ושטנו במורד הנהר. הרגשנו כעלה נידף במים. לגדת הנהר מתנשאת גבעת הפגודה הלבנה, המהווה מרכז ומפגש חברתי לתושבי העיר. כבתיאטרון רחוב עמדו זקנים חביבים, בבגדי מאו המסורתיים ובנעלים שחילק הצבא האדום לפני עשרות שנים, בעוד הם מקשקשים קולנית בהקשיבם לנגינתו הצורמת של חד-מיתר עתיק וצחקו למראה הלבנים, בעלי האף הארוך, שהגיעו מארץ לא נודעת.

מעט מחוץ לעיר גילינו את העורף החקלאי של העיר, מאות חממות מסורתיות הבנויות טין בצידן האחד ומקורות ביריעות פלסטיק מצידן האחר. חור כניסה קטן ונמוך משמש ככניסה לאתר המהביל בו מגדלים עגבניות, שעועית ואפונה ירוקה. על הגבעות המתנשאות סביב העיר ראינו עשרות פועלים מטפסים אל ראשי הגבעות, נוטעים, שמשימתם להפוך את משטחי החול האינסופיים ליערות ולמנוע את סופות האבק ב... אולימפיאדת בייג'ינג...
 

דוכן בשוק העיירה לאנדז’ואו
דוכן בשוק העיירה 
לאנדז’ואו  (צילום: יובל נעמן)





העיירה ש'יאחה ומנזר לאברנג

הדרך לעיירה ש'יאחה (Xiahe), עוברת באזור חקלאי עשיר של שדות חיטה ותירס ומשמשת בית למיעוט המוסלמי-מונגולי, צאצאי צבאות ג'ינגס-חאן. משאיות ועגלות אופניים, סוסים ועדרי צאן מהלכים ונוסעים לאורך הכביש, בואכה העיר המוסלמית לינש'יה (Línxià). אני בוהה בכל אילו והמושג דרך המשי מקבל תוכן וצבע. אמנם מתערבב עם נהמת מנועי הטוסטוסים, אך הרעיון של ה"דרך" חי ונושם. עצרתי בשוק מקומי, הנודד מעיר לעיר בימות השבוע. ים אדם בבגדים שחורים וכיסויי ראש לבנים, אלפי קונים ומוכרים ודוכנים בהם אוכל וירקות, פירות ובשר, יאקים וחיות מחמד, תבלינים ותרופות, שלוקטו ביערות סצ'ואן, ותרנגולות המציצות מתוך סלי במבוק גדולים.

הדרך מטפסת מערבה ומתחילות להתגלות נקודות ציון טיבטיות. האזור מיושב בדלילות ונופי הלס של דרום מחוז גאנסו הולכים ומתחלפים בפסגות משוננות המעטרות את האזור. השמים כחולים יותר, האוויר קר וצלול. הדרך בשיפוצים והרכב מיטלטל מצד לצד, הנהג הסיני רוטן וכועס.
למה יש פה בכלל כביש?
כי כביש זה שליטה והסינים משקיעים בכביש בכדי לחבר את המיעוט הטיבטי למרכז הסיני, בכדי להראות לעולם שהם משקיעים בתרבות הטיבטית וסוללים דרכים לאזורי ספר נידחים. העיר ש'יאחה (Xiàhé) ממוקמת בגובה 2,900 מ' והתפתחה סביב מנזר לאברנג (Monastère de Labrang), מששת המנזרים הטיבטיים של מסדר גלוק (,Gelug-pa המצנפת הצהובה) החשובים בעולם.

מרכז העיירה משובץ בחנויות המוכרות עבודות יד ותשמישי קדושה, משחות ותרופות, עבודות גילוף בעצם, מגפי עור וחולצות רקומות. סביב אוירה טיבטית אופיינית: נזירים צהובי גלימות משוטטים בסמטאות העיר, נוודים ועולי רגל בזרם דק, העולה לאיטו אל המנזר, מקיפים את המנזר בכוון השעון, מניעים את גלגלי התפילה הצבעוניים וממלמלים מנטרות טיבטיות מסורתיות.
 

ש'יאחה ומנזר לאברנג
ש'יאחה ומנזר לאברנג, פריסת טנקת הענק (צילום: זאב רילסקי)

הכניסה למנזר דרך סבך הסמטאות והחצרות הפנימיות מעניקה הרגשה של מבוך החיים הבודהיסטי. נזירים מהלכים בין הבתים, גילופי עץ, כעבודת תחרה, מעטרים את המשקופים וריח קל של קטורת נישא באוויר. המנזר נוסד ב- 1709 ומשמעות שמו היא "מעונו של הלאמה הגדול". בו יש שש מכללות ללימודי אסטרונומיה, רפואה טיבטית ובודהיזם טיבטי.

הצטרפתי אל אלפי עולי הרגל לחג חשיפת פני הבודהה. הטנקה העצומה, אותו שטיח קיר שהובא ממרתפי המנזר ע"י עשרות נזירים, נפרש על משטח רחב ידיים אל מול המנזר. דגלי תפילה טיבטיים קישטו את הרחבה ואת הדרכים למנזר וממנו. משפחות ובודדים סופקי כפיים עמדו בכל מקום בהמתנה מתוחה לפתיחת השטיח הצבעוני והעצום, ממנו ניבטים בצבעי זהב על רקע כתום וסגול פניו המושלמים של הבודהה.


ציור קיר במנזר לאברנג בש'יאחה
ציור קיר במנזר לאברנג בש'יאחה (צילום: יובל נעמן)

 

מנזרים על הגבול בין מחוזות גאנסו וסצ'ואן

דרך עתיקה ומפותלת "יורדת" להאזו (Hézuò) בירת הנפה הממוקמת על הציר הראשי לצ'נגדו (Chéngdū) בירת סצ'ואן. עם השינוי בנוף משתנה האוכלוסייה, תווי הפנים עדינים יותר, צפוניים יותר ובהירים יותר. בני האן (Hàn ), המרכיב העיקרי בעם הסיני  ובני ה-הווי (Huí zú), מוסלמים-סיניים, הם המרכיבים של האוכלוסיות המקומיות. האתר החשוב בעיר הוא טסו גומפה (Tsoe Gompa) או מנזר האזו, שהוקם במאה ה- 17 ושימש בית ל- 500 נזירים. כבר ממרחק זיהינו את המבנה הגבוה, צבוע בצבעי אדום-אדמה, ובו 13 קומות של מילרפה לקאנג (Milarepa Lhakhang).

מעבר לעמק ממוקמים 2 מנזרים נוספים, אחד על כל גבעה - הסיטרי והקיטרי גומפה. העמק מנוקז ע"י נחל וזה במימיו מניע את גלגלי התפילה. בלב העיירה עובר הגבול המנהלי בין מחוזות גאנסו וסצ'ואן וכל אחד מן המנזרים מצוי במחוז אחר.
עיירת המחוז לנגמוסי (Langmusi) עושה צעדיה הראשונים כתחנת דרכים תיירותית נידחת, עם בתי אוכל, חנויות דהויות ומלונות לזרים.
 

 להקה של פלמינגו מעל אגם המלח
להקה של פלמינגו מעל אגם המלח (צילום: יובל נעמן)
 

אגם המלח ואי הציפורים

200 ק"מ מערבה לש'ינינג (Xīníng) מתפתלת הדרך לאגם צינגהאי (Qīnghăi hú) , אגם המלח הגדול בסין. במרכז האגם אי ועליו מקדשון. בנסיעה מש'ינינג לאגם חוצים מעבר הרים בגובה של 3,500 מ' ובו שני מקדשים: מקדשי השמש והירח. מיד לאחר המעבר משתנה הנוף לארץ טיבט הטיפוסית עטורת פסגות, סחופת רוחות, עם עדרי יאק, הרועים במדרונות הירוקים. המושג "גג העולם" מתחיל לקבל צבע וצורה.

באגם אי קטן - ניאו דאו (Niao dao), אי הציפורים, המהווה אתר קינון לציפורים נודדות ובו אלפי עופות פלמינגו ואחרים (בעיקר בחדשי מאי ויוני). ההגעה מסובכת מעט ודורשת הליכה רגלית של כשעתיים מהכביש או יציאה מאורגנת לטיול יום מהמלון בש'ינינג.

העיר הגדולה ש'ינינג הממוקמת בגובה של 2,250 מ', היא בירתו של מחוז צ'ינגהאי ומהווה אחד משערי הכניסה לרמה הטיבטית. מכאן ניתן להתחיל את המסע לעבר להאסה או לטיבט הקטנה ואזור אמדו. לעיר עצמה ניחוח מוסלמי והיא בית למיעוט ההווי המוסלמי, אך סביבה משתנה הנוף האנושי לכפרים ואוכלוסיות טיבטיות.
דרום מערבית לש'ינינג ממוקם מנזר ט'אר או בטיבטית קומבום (Ta'er si / Kumbum) וגם הוא מהמנזרים החשובים לעולם הטיבטי. פירוש שמו "מאה אלף מופעי הבודהא" והמסורת מספרת שאמו של מייסד "מסדר המצנפת הצהובה" הקימה את הצ'ורטן במאה ה- 14  במקום בו נולד בנה.

קיסר המנצ'ו נתן כסף רב למנזר וכך הורחב והתפשט אל מעבר לגבעות. רבים מהלאמות החשובים, בהם גם הדלאי-לאמה ה- 14 (הנוכחי), למדו במרכז רוחני זה. פסלי חמאת יאק, סמלים בודהיסטיים לרוב, חדרי לימוד, עניבות וגלגלי תפילה צבעוניים, ומאות דוכנים וחנויות לממכר מזכרות טיבטיות, אבני חן ומזכרות.
 

לאמה ממסדר הגלוק-פה
לאמה ממסדר הגלוק-פה בעל המצנפת הצהובה (צילום: יובל נעמן)

 

העיירה סונגפן

בדרך מפותלת, היורדת בין הרים וגאיות, צפצופי נהגי המשאיות והאוטובוסים מחרישי אוזניים ומלווים כל פיתול ועיקול. הנוף משתנה במהירות ונופי הטרשים מעליהם תלויים שמים רחבי ידיים מאופק לאופק, מתחלפים בהרים, המכוסים יערות עד ומנוקזים ע"י נהרות מין ודג'ינדאן, מיובלי נהר היאנגצה.

שש שעות נסיעה ו- 350 ק"מ מצ'נגדו, נמצאת העיירה סונגפן (Songpan). עיירה היסטורית המקבלת צביון של אתר תרמילאים ונקודת מוצא לטיולי סוסים וטיולים רגליים בין הכפרים הטיבטיים. בלב הכפר שוק ססגוני, דוכנים, חנויות ומצודה עתיקה. מיד כשירדתי מהרכב פגשתי באמה, המארגנת טיולי סוסים של מספר שעות או ימים לשמורות האזור ובתוך דקות היינו בדרך לטיול רכוב של שלוש שעות, לכפרים ההרריים שברכס הצפוני.

בתי עץ שמרפסותיהם מעוטרות בקלחי תירס מיובש, חצרות מרכזיות בהן מתקיימות רוב עבודות הבית, וחלקות חקלאיות קטנות, בצמידות לבתי המגורים.
 

השתקפויות בשמורת ג'יו-דזאי-גו
השתקפויות בשמורת ג'יו-דזאי-גו (צילום: יובל נעמן)

 

שמורת "תשעת הכפרים" ושמורת הדרקון הצהוב

בתום יומיים של נסיעה, למרגלות פסגות מושלגות, במולדת הנהר מין וביובלים העליונים של מקורותיו, מצויות במרחק מספר שעות נסיעה זו מזו שתיים משמורות הטבע היפות בסין:
שמורת "תשעת הכפרים" הטיבטיים ג'יו-דזאי-גו (Jiǔzhàigōu)
שמורת "הדרקון הצהוב" הואנג-לונג (Huánglóng)

שטחה של שמורת ג'יו-דזאי-גו כ- 700 ק"מר והיא משובצת באגמים, ביצות, בריכות מים ומפלים. בעבר תשעה כפרים טיבטיים היו פזורים לאורך פלגי המים והם שנתנו לשמורה את שמה. השמורה פרוסה על פני גבהים של 2,000 עד 4,700 מ' וממוקמת לאורך שני עמקים. בריכות צלולות המשקפות את הפסגות, היערות והשמים. טרוורטין ששקע כיסה את גזעי העצים ונתן למים גוונים של ירוק, כחול, טורקיז ואפור. אצות שמתפתחות במים הרדודים וצמחיית-מים עשירה הופכת את האתר לגן עדן למטיילים ואכן מגיעים לאתר כ- 10 אלפים מטיילים מדי יום (!!!) בעונות השיא, אך רק מיעוטם הם תיירים זרים.
 

ממפלי צפון סצ'וואן
ממפלי צפון סצ'וואן (צילום: יובל נעמן)

למרגלות הפסגה של הר שארדונגי (שואבאו-דינג), המתנשא לגובה של 5,588 מ', ממוקמת אחת מהשמורות היפות בסין , שמורת "הדרקון הצהוב" הואנג-לונג (Huánglóng) ובה 3,400 בריכות בצבעי ירוק אזמרגד בטרסות טרוורטין לבנות, בהן המים גולשים לאיטם, מטרסה לטרסה ומבריכה לבריכה. רעש המים, איוושת הרוח, צבעי השמים והפסגות, עושים את הסיור לחוויה. הכניסה לשמורה בגובה 3,430 מ' ויהיה עליכם לעלות בשביל מוסדר עד לגובה של 3,800 מ', לחלוף על פני מקדש דאואיסטי קטן ולהגיע ללב הכחול של השמורה, מערכת של בריכות צלולות וכחולות גן עדן לצלמים. תחרות הולמת לברכות פמוקלה שבטורקיה.
 

טרסות הטרוונטין בשמורת הדרקון הצהוב הואנג-לונג
טרסות הטרוונטין בשמורת הדרקון הצהוב הואנג-לונג (צילום: זאב רילסקי)





תמצית ההיסטוריה הטיבטית עד ימינו

האגדה מספרת שהטיבטים הראשונים נולדו ממפגש של שני בעלי חיים. המלך הטיבטי הראשון הופיע לפני כ- 2,000 שנה, 418 שנה לאחר פטירתו של בודהה סקאמוני, הנסיך הנפאלי סידהרטה גוטמא, ועליית המלך לשלטון, פותח את לוח השנה הטיבטי. מסורות שונות מספרות על ירידת המלך מהרקיע או הגעתו מצפון הודו. מאז, קבוצות שבטיות ואתניות חברו והתמזגו ליצירת העם הטיבטי בארצו שברמה הטיבטית.

המלך ה- 32 סונגסטן, הרחיב את השפעתה של טיבט והגיע במשלחות עד גבולות פרס. ממשיכו הפיץ במאה ה- 7 את הבודהיזם בכל אזורי הארץ. הארצות השכנות נפאל וסין לטשו עיניהם וביקשו לקשור קשרים עם הכוח הטיבטי העולה. בכדי להדק הקשרים נשלחו נסיכות לחצרו של המלך סונגסטן גמפו. במאה ה- 8 בימי המלך טריסונג דצ'ן, שליטת טיבט הגיעה עד שערי צ'אנג-אן, בירת קיסרות טאנג שבלב סין. בימים אלו אוקלם הבודהיזם ההודי בטיבט.

במאה ה- 9 פרצה שוב מלחמה בין הטיבטיים והסינים ושוב ניצחה טיבט ובשנת 823 הוגדר הגבול בין המדינות, ואסטלות עליהן נכתב ההסכם, הוצבו בלאהסה ובצ'אנג-אן (ש'יאן של ימינו).
במאה ה- 13 שטפו המונגולים את סין ובדרכם כבשו את רמת טיבט. הקיסרים המונגולים הושפעו מהמפגש הרוחני דתי עם הטיבטים, והבודהיזם החל לטפטף למונגוליה.
מסדר גלוק-פה, שנוסד במאה ה- 14, הפך במאה ה- 16 , למסדר החשוב והמרכזי, ומנהיגו, הדלאי-לאמה ה- 4, קיבל מהמונגולים את התואר "דאלאי".

לאחר עליית קיסרות מנצ'ו כשושלת צ'ינג בסין, שגרירים סינים יצאו ללאהסה בירת טיבט, אך האחרונה החלה בסגירת שעריה מפני השפעות ומבקרים זרים.
בשלהי המאה ה- 19 לטשה עיניה הממשלה הבריטית בהודו, לפתיחת נתיבי מסחר לעבר טיבט.
מאז חזרתו של הלאמה ה- 13 מגלות הודו, נפילת קיסרות צ'ינג וכניסת סין למערבולת פנימית בת 38 שנה, ירד העניין הסיני בטיבט והיא זכתה בשנים של חופש, אך אלו ארכו רק עד 1950, כאשר 35 אלף חיילים סיניים כבשו את טיבט והמשלחת הטיבטית לבייג'ינג אולצה לחתום על הסכם שחרור השקט של טיבט". טיבט על מיליוני תושביה, חולקה למחוזות ונפות סיניים. תושביה הוגדרו כמיעוט אתני והחלה הגירה מכוונת של סינים לתוך טיבט.
 

נזיר ברקע נופים גירניים של הנהר הצהוב במסדרון חאש'י
נזיר ברקע נופים גירניים של הנהר הצהוב במסדרון חאש'י (צילום: יובל נעמן)

 

מידע נוסף





זאב (זאביק) רילסקי אודות הכותב
זאב (זאביק) רילסקי, ארכיאולוג וגיאוגרף. מדריך בכיר, מתמחה בתרבויות העולם העתיק וטיולי תרבות וטבע. עוסק בארגון, הדרכה וייעוץ טיולים. בוגר החברה להגנת הטבע ומרצה באוניברסיטה הפתוחה ובמכללות לתיירות. מדריך ברבות מחברות התיירות הגיאוגרפית בישראל, ובחברת לגלות עולם שבניהולו.

זאביק עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של זאביק








מספר צפיות: 14611
3367