בייג'ינג – חוויות בעיר הקסומה
מאת: ד"ר דני אורבך
במשך שבוע טיילתי בבייג'ינג, תרגלתי (או ליתר דיוק גמגמתי) את מעט המשפטים בסינית מנדרינית שידעתי, אכלתי אוכל סיני נפלא וראיתי הרבה מאוד מראות ונופים עוצרי נשימה.
מקדש הלאמה בבייג'ינג – בודהיזם טיבטי במיטבו (צילום:
יעדים לביקור בבייג'ינג המוזכרים בכתבה ושני בתי מלון מומלצים במרכז העיר:
כיכר טיאנאנמן והמשטר הסמכותי של סין
בכיכר טיאנאנמן (Tiananmen, מבטאים טיין-אן-מן), מרגישים את המשטר הסמכותי של סין – הכיכר הענקית מלאה בשוטרים גלויים וסמויים ומצלמות אבטחה. כדאי גם לזכור את הסטודנטים הפרו-דמוקרטיים שנטבחו שם על ידי הממשלה ב- 1989. סין כבר מזמן לא קומוניסטית, מלבד בשם וברטוריקה, והמשטר קצת התרכך (למשל, יש חופש דת גדל והולך), אבל עדיין מדובר ביד חזקה ביותר. הכיכר מלאה בשלטים באנגלית סינית מצחיקה, שאוסרים על העוברים ושבים לירוק על אבני הכיכר.
מהכיכר ניתן לראות את הבניינים המונומנטאליים והמרשימים של "ההיכל הגדול של העם" (הפרלמנט הסיני), המוזיאון הלאומי, המוזוליאום של מאו והאנדרטה לגיבורי העם. מספר מטרים קדימה, ואתה כבר נמצא בעיר האסורה, ביתם של קיסרי סין, האנשים החזקים במזרח אסיה, במשך מאות שנים. בצפונה של הכיכר נמצא שער טיין-אן-מן, המוליך אל העי רהאסורה.
העיר האסורה, מוזיאון השעונים והבאר של הפילגש
העיר האסורה היא מקום ענק, שכדאי להקצות לו לפחות ארבע שעות של ביקור. כשמה כן היא – עיר של ממש – מלאה בפביליונים, ארמונות, סמטאות צרות, מוזיאונים קטנים, גנים מוריקים, בריכות קרפיונים קטנות וגלריות של אומנות סינית. הארמונות עצמם הם בדרך כלל מבנים קטנים יחסית. יש להם שמות סיניים טיפוסיים כמו "פביליון שמירת ההרמוניה", "ארמון תשע ההרמוניות", "ארמון השלווה הנצחית", "ארמון החמלה וטוב הלב", וכדומה. אי אפשר להיכנס לתוכם בדרך כלל, אבל אפשר להביט פנימה דרך גדר נמוכה. חלק מהארמונות הפכו למוזיאונים, והם פתוחים לקהל. המוזיאונים היפים ביותר הם מוזיאון התכשיטים הקיסריים, ומוזיאון השעונים.
מוזיאון השעונים מציג אוסף של שעונים מהממים שניתנו במתנה לקיסרי סין ממדינות אירופיות שונות, מעשה ידיהם של אומנים מגרמניה, אנגליה, צרפת ושוויץ. השעונים הם למעשה מכונות מורכבות, שמבצעות משחקים מכאניים משעשעים. באחד מהם, למשל, מחובר למחוג פסל ענק של מלומד סיני, שכותב קליגרפיה על נייר בכל שעה עגולה - כותב סימניות אמיתיות ומורכבות מאוד בדיו – לא רק כאילו.
גן צ'יין-לונג הוקם בידי הקיסר הגדול צ'יין-לונג במאה ה- 18 כמקום פרישה לעת זקנתו. כאן הוא אירח אלף זקנים סינים מפשוטי העם למשתה גדול, אך יש בו גם מקום אפל ומצמרר יותר – באר הפילגש הטבועה. מעשה בפילגשו של הקיסר ששכנעה אותו שסין חייבת לחדש את עצמה, לערוך רפורמות ולהפוך למדינה מודרנית. אבל אמו של הקיסר, שמרנית, אנוכית ומושחתת, כלאה את בנה בחדר, ביטלה את כל הרפורמות והשתמשה בכסף שנועד לבניית צי מודרני כדי לבנות ארמון לעצמה. מיד לאחר שעשתה זאת, הטביעה את פילגשו של הקיסר בבאר שנמצאת ליד גן צ'יין-לונג.
מצפון לעיר האסורה פארק מקסים בשם פארק ג'ינגשאן (Jingshan), שאפשר לעלות בו לפגודה גבוהה, ולקבל מבט שאין שני לו על הגגות המוזהבים של העיר האסורה.
בתי מלון באזור העיר האסורה
מקדש הלאמה הבודהיסטי
מקדש הלאמה ( Lama Temple) הוא המקדש הבודהיסטי-טיבטי הגדול ביותר בסין (מחוץ לטיבט הכבושה). המקדש מהווה אב הטיפוס למקדשים סיניים – מוזהב, ססגוני, צבעוני ובעיקר חי ותוסס מאוד. מכיוון שהמשטר הסיני מאפשר כיום חופש דת לנתיניו, ישנה התעוררות דתית מדהימה בסין של ימינו. במקדש הלאמה, כמו גם במקדשים אחרים בבייג'ינג, אפשר לראות סינים מכל הרקעים וכל הגילאים הולכים להתפלל לאלים ולהדליק קטורת. הסינים כורעים ברך ומשתחווים מספר פעמים לאלים. בסין מדליקים קטורת על אש פתוחה ליד המקדש, מנהג שיוצר אווירה מיוחדת.
ליד מקדש הלאמה אפשר לראות מקדש קונפוציאני, שכיאה לשמו, אין בו את הצבעוניות הרבה של מקדשים בודהיסטיים. הוא הרבה יותר שקט, מרשים ומלא הוד, מוקף בחורשה של עצים עתיקים. כמעט אפשר לדמיין את המלומדים הסינים שהסתובבו בו פעם בגלימותיהם ודנו בקלאסיקות.
מקדש הלאמה – המקדש הבודהיסטי-טיבטי הגדול ביותר בסין (צילום: CC David Baron)
מקדש השמיים והקיסר היחיד שהגיע לגיל שבעים
המקדש הקיסרי החשוב ביותר בבייג'ינג הינו מקדש השמיים ( Temple of Heaven), המקום, שבו התפלל הקיסר לקציר טוב עבור האומה כולה. התפילה נישאה לשמיים, שהיו מעין אלוהות מופשטת, אולי האלוהות העיקרית בדת הממסדית בסין המסורתית. המקדש נמצא בציר ישיר עם העיר האסורה, כך שהקיסר הלך לשם תמיד בתהלוכה מלווה באנשים רבים.
בסוף המאה השמונה עשרה, הגיע הקיסר צ`יין-לונג לשנתו השבעים, ויועציו הציעו לו לפתוח דלת קרובה יותר בחומה, כך שיוכל להגיע למקדש השמיים בלי להתאמץ. הקיסר הסכים, בשל גילו המתקדם, אך פחד שיורשיו ינצלו את הדרך הנוחה יותר ויתרשלו בחובותיהם. לפיכך, הוציא צו שרק קיסר שמלאו לו שבעים רשאי לעבור בדרך הקיצור. אף אחד מהקיסרים שאחריו לא זכה להשתמש בדלת הזאת, והיא נותרה מיותמת... בזמנים הסוערים שעברו בסין שלאחר צ'יין-לונג, לא היה אפילו קיסר אחד שהגיע לגיל שבעים.
המקדש הוא מרשים אך קר מאוד – אין בו את העממיות התוססת שבמקדשים בודהיסטיים ודאואיסטיים – בדומה לאתרי פולחן קיסריים רבים. הוא מוקף בפארק מלא פרחים ועצים עתיקים, חלקם בני מאות שנים ויותר.
סמטאות עיר העתיקה, פארק בייחאי וארמון הקיץ
שילמתי מחיר מופקע (מה לעשות, זה קורה לרוב התיירים) ולקחתי סיור ריקשה בסמטאות של העיר העתיקה. הריקשות בסין רתומות לאופניים גדולים. הנהג לקח אותי לסיבוב מרתק בסמטאות קטנות וצרות, שנקראות חוטונג ( Hutongs) – הזדמנות טובה לראות כיצד חיו בבייג`ינג המסורתית ועדיין חיים בבייג`ינג המודרנית, לצד הרחובות הרחבים והנוצצים. תמורת תשלום נוסף, נכנסתי לסיור באחד מהבתים העתיקים בסמטאות.
פארק בייחאי (Beihai Park) ממוקם סביב אגם יפהפייה, מוקף פביליונים קטנים, ולידו מסכים עם דרקונים צבעוניים מגולפים, אומני קליגרפיה שעובדים על מלאכתם ליד הנהר, סינים ששרים ורוקדים מוזיקה מסורתית להנאתם, וסתם מבלים. באי שבמרכז האגם יש פגודה לבנה יפה, ובבסיס האי - מערות שנועדו לחקות את מערות בני האלמוות בהרי קון-לון לפי המיתולוגיה הסינית, עם פסלים קטנים של בני אלמוות.
ארמון הקיץ של קיסרי סין, בפרברי בייג`ינג הצפון-מערביים, הוא אחד מהאתרים המפורסמים והיפים ביותר בעיר. הארמון מוקף באגם תכול, וניתן לראות ממנו חורשות, פביליונים ופגודות נישאות. בקצה האגם ישנה ספינת שייש, שנבנתה על ידי הקיסרית האם (כמו גם הארמון כולו) בכספים שנועדו לבניית צי מודרני. הספינה היא הסמל האולטימטיבי לטמטום שאחז בקיסרות הסינית בסוף ימיה והביא עליה את קיצה.
מפגשים נעימים ופחות נעימים עם העם הסיני
אחת ההנאות האמיתיות בסין, היא המפגש עם העם הסיני. הסינים שיצא לי לפגוש ברחוב, בשוק וברכבת היו מאוד לבביים, פתוחים (לפחות באופן שטחי), סקרנים ומתעניינים בזרים, באופן כללי – אנשים מקסימים. המוכרים בשוק רעשניים, מנסים לגרור אותך לדוכן ומתבדחים בלי הפסק. בניגוד לכך, ישנם את הטרדנים המאוסים שמנסים לדחוק בך לקנות זבל מסוגים שונים ברחובות, שעוני רולקס מזויפים וכדומה, או לקחת מוניות וריקשות במחירים מופקעים.
בסין לעולם אסור לקחת מונית מטרדן כזה, אלא רק מונית מסודרת – שתמיד תעלה הרבה פחות. למשל, בשדה התעופה ישנו שירות מוניות בלתי חוקי מבוסס מאוד, שמחפש תיירים עייפים שלא מבינים מימינם ומשמאלם, ולוקח אותם למרכז בייג`ינג ב- 300 יואן, כאשר מונית רגילה עולה כ-100 יואן.
בנוסף לכך, יש את הפקידים המגעילים שנותנים שירות בכל מיני מקומות רשמיים, ומתייחסים אליך כמו ברוסיה הסובייטית. אני עדיין זוכר שוטר בלבוש אזרחי שדחף אותי בכניסה לעיר האסורה לכיוון הבדיקה הביטחונית, לאחר שפספסתי אותה כי לא ראיתי את הבודקים. מלבד זאת, יש נטייה למספר מוכרים, כמו למשל מוכרי כרטיסים, לקחת את הכסף בלי להסתכל עליך ולזרוק לך את הכרטיס כלאחר יד. דווקא השירות בנמל התעופה היה מהיר, יעיל ומאוד אדיב, למרבה ההפתעה. לאחר בדיקת ויזה של שנייה וחצי, הכניסו אותי לסין בלי שאלות נוספות.
האבטחה המשטרתית במקומות המרכזיים בסין יעילה מאוד, ולפיכך היא ארץ שנחשבת בטוחה יחסית. בבייג'ינג אתה רואה שוטרים בכל מקום, ולכן כמעט לא שמעו על שוד אלים של תיירים. לעומת זאת, יש כייסים שעובדים באופן מקצועי ובצוותים, אבל הם לא יתקרבו למי שבאמת שומר על הארנק שלו.
על רכבות סיניות ומוניות
לקח לי ארבעים דקות של אוריינטציה בתחנת הרכבת המרכזית של בייג'ינג, עד שהסתגלתי למערכת הרכבות הסינית, אין כאן רציפים ולפניהם מכונות כרטיסים. אתה קונה כרטיס, ואז צריך לבדוק באיזה אולם המתנה אתה אמור לחכות. בכניסה לאולם ההמתנה יש שומרת שבודקת את הכרטיס, כך שרק נוסעים יכולים להיכנס אליו. אולם ההמתנה נוח מאוד, לפחות אלו של הרכבות ארוכות הטווח, ורק ממנו אפשר להיכנס לרציף, ששומרים מובילים אותך אליו .
סין היא מדינה ענקית, ולכן כל הרכבות ארוכות הטווח הן למעשה רכבות לילה. מזוכיסטים מושבעים יכולים לשלם פחות ולהסתפק במושב, אבל כל מי שרוצה תנאי מחייה מינימליים, צריך לשלם עבור מיטה. ברכבות הסיניות, קרונות השינה מתחלקים לשתי קטגוריות.
הקטגוריה הזולה יותר נקראת "מיטה קשה". המיטה לא קשה, היא רכה מאוד, אבל אתה ישן במין תא פתוח מלא דרגשים רבים. האופציה השנייה, היקרה בהרבה, היא "מיטה רכה" – תא עם דלת שאפשר לסגור וארבע מיטות (נוחות מאוד!) בלבד. אם רוצים מיטה למטה, צריך כמובן לשלם יותר. המיטות למעלה זולות יותר.
מהכיכר ניתן לראות את הבניינים המונומנטאליים והמרשימים של "ההיכל הגדול של העם" (הפרלמנט הסיני), המוזיאון הלאומי, המוזוליאום של מאו והאנדרטה לגיבורי העם. מספר מטרים קדימה, ואתה כבר נמצא בעיר האסורה, ביתם של קיסרי סין, האנשים החזקים במזרח אסיה, במשך מאות שנים. בצפונה של הכיכר נמצא שער טיין-אן-מן, המוליך אל העי רהאסורה.
מוזיאון השעונים מציג אוסף של שעונים מהממים שניתנו במתנה לקיסרי סין ממדינות אירופיות שונות, מעשה ידיהם של אומנים מגרמניה, אנגליה, צרפת ושוויץ. השעונים הם למעשה מכונות מורכבות, שמבצעות משחקים מכאניים משעשעים. באחד מהם, למשל, מחובר למחוג פסל ענק של מלומד סיני, שכותב קליגרפיה על נייר בכל שעה עגולה - כותב סימניות אמיתיות ומורכבות מאוד בדיו
גן צ'יין-לונג הוקם בידי הקיסר הגדול צ'יין-לונג במאה ה- 18 כמקום פרישה לעת זקנתו. כאן הוא אירח אלף זקנים סינים מפשוטי העם למשתה גדול, אך יש בו גם מקום אפל ומצמרר יותר
מצפון לעיר האסורה פארק מקסים בשם פארק ג'ינגשאן (Jingshan), שאפשר לעלות בו לפגודה גבוהה, ולקבל מבט שאין שני לו על הגגות המוזהבים של העיר האסורה.
בתי מלון באזור העיר האסורה
מקדש הלאמה הבודהיסטי
מקדש הלאמה ( Lama Temple) הוא המקדש הבודהיסטי-טיבטי הגדול ביותר בסין (מחוץ לטיבט הכבושה). המקדש מהווה אב הטיפוס למקדשים סיניים – מוזהב, ססגוני, צבעוני ובעיקר חי ותוסס מאוד. מכיוון שהמשטר הסיני מאפשר כיום חופש דת לנתיניו, ישנה התעוררות דתית מדהימה בסין של ימינו. במקדש הלאמה, כמו גם במקדשים אחרים בבייג'ינג, אפשר לראות סינים מכל הרקעים וכל הגילאים הולכים להתפלל לאלים ולהדליק קטורת. הסינים כורעים ברך ומשתחווים מספר פעמים לאלים. בסין מדליקים קטורת על אש פתוחה ליד המקדש, מנהג שיוצר אווירה מיוחדת.
ליד מקדש הלאמה אפשר לראות מקדש קונפוציאני, שכיאה לשמו, אין בו את הצבעוניות הרבה של מקדשים בודהיסטיים. הוא הרבה יותר שקט, מרשים ומלא הוד, מוקף בחורשה של עצים עתיקים. כמעט אפשר לדמיין את המלומדים הסינים שהסתובבו בו פעם בגלימותיהם ודנו בקלאסיקות.
מקדש הלאמה – המקדש הבודהיסטי-טיבטי הגדול ביותר בסין (צילום: CC David Baron)
מקדש השמיים והקיסר היחיד שהגיע לגיל שבעים
המקדש הקיסרי החשוב ביותר בבייג'ינג הינו מקדש השמיים ( Temple of Heaven), המקום, שבו התפלל הקיסר לקציר טוב עבור האומה כולה. התפילה נישאה לשמיים, שהיו מעין אלוהות מופשטת, אולי האלוהות העיקרית בדת הממסדית בסין המסורתית. המקדש נמצא בציר ישיר עם העיר האסורה, כך שהקיסר הלך לשם תמיד בתהלוכה מלווה באנשים רבים.
בסוף המאה השמונה עשרה, הגיע הקיסר צ`יין-לונג לשנתו השבעים, ויועציו הציעו לו לפתוח דלת קרובה יותר בחומה, כך שיוכל להגיע למקדש השמיים בלי להתאמץ. הקיסר הסכים, בשל גילו המתקדם, אך פחד שיורשיו ינצלו את הדרך הנוחה יותר ויתרשלו בחובותיהם. לפיכך, הוציא צו שרק קיסר שמלאו לו שבעים רשאי לעבור בדרך הקיצור. אף אחד מהקיסרים שאחריו לא זכה להשתמש בדלת הזאת, והיא נותרה מיותמת... בזמנים הסוערים שעברו בסין שלאחר צ'יין-לונג, לא היה אפילו קיסר אחד שהגיע לגיל שבעים.
המקדש הוא מרשים אך קר מאוד – אין בו את העממיות התוססת שבמקדשים בודהיסטיים ודאואיסטיים – בדומה לאתרי פולחן קיסריים רבים. הוא מוקף בפארק מלא פרחים ועצים עתיקים, חלקם בני מאות שנים ויותר.
סמטאות עיר העתיקה, פארק בייחאי וארמון הקיץ
שילמתי מחיר מופקע (מה לעשות, זה קורה לרוב התיירים) ולקחתי סיור ריקשה בסמטאות של העיר העתיקה. הריקשות בסין רתומות לאופניים גדולים. הנהג לקח אותי לסיבוב מרתק בסמטאות קטנות וצרות, שנקראות חוטונג ( Hutongs) – הזדמנות טובה לראות כיצד חיו בבייג`ינג המסורתית ועדיין חיים בבייג`ינג המודרנית, לצד הרחובות הרחבים והנוצצים. תמורת תשלום נוסף, נכנסתי לסיור באחד מהבתים העתיקים בסמטאות.
פארק בייחאי (Beihai Park) ממוקם סביב אגם יפהפייה, מוקף פביליונים קטנים, ולידו מסכים עם דרקונים צבעוניים מגולפים, אומני קליגרפיה שעובדים על מלאכתם ליד הנהר, סינים ששרים ורוקדים מוזיקה מסורתית להנאתם, וסתם מבלים. באי שבמרכז האגם יש פגודה לבנה יפה, ובבסיס האי - מערות שנועדו לחקות את מערות בני האלמוות בהרי קון-לון לפי המיתולוגיה הסינית, עם פסלים קטנים של בני אלמוות.
ארמון הקיץ של קיסרי סין, בפרברי בייג`ינג הצפון-מערביים, הוא אחד מהאתרים המפורסמים והיפים ביותר בעיר. הארמון מוקף באגם תכול, וניתן לראות ממנו חורשות, פביליונים ופגודות נישאות. בקצה האגם ישנה ספינת שייש, שנבנתה על ידי הקיסרית האם (כמו גם הארמון כולו) בכספים שנועדו לבניית צי מודרני. הספינה היא הסמל האולטימטיבי לטמטום שאחז בקיסרות הסינית בסוף ימיה והביא עליה את קיצה.
מפגשים נעימים ופחות נעימים עם העם הסיני
אחת ההנאות האמיתיות בסין, היא המפגש עם העם הסיני. הסינים שיצא לי לפגוש ברחוב, בשוק וברכבת היו מאוד לבביים, פתוחים (לפחות באופן שטחי), סקרנים ומתעניינים בזרים, באופן כללי – אנשים מקסימים. המוכרים בשוק רעשניים, מנסים לגרור אותך לדוכן ומתבדחים בלי הפסק. בניגוד לכך, ישנם את הטרדנים המאוסים שמנסים לדחוק בך לקנות זבל מסוגים שונים ברחובות, שעוני רולקס מזויפים וכדומה, או לקחת מוניות וריקשות במחירים מופקעים.
בסין לעולם אסור לקחת מונית מטרדן כזה, אלא רק מונית מסודרת – שתמיד תעלה הרבה פחות. למשל, בשדה התעופה ישנו שירות מוניות בלתי חוקי מבוסס מאוד, שמחפש תיירים עייפים שלא מבינים מימינם ומשמאלם, ולוקח אותם למרכז בייג`ינג ב- 300 יואן, כאשר מונית רגילה עולה כ-100 יואן.
בנוסף לכך, יש את הפקידים המגעילים שנותנים שירות בכל מיני מקומות רשמיים, ומתייחסים אליך כמו ברוסיה הסובייטית. אני עדיין זוכר שוטר בלבוש אזרחי שדחף אותי בכניסה לעיר האסורה לכיוון הבדיקה הביטחונית, לאחר שפספסתי אותה כי לא ראיתי את הבודקים. מלבד זאת, יש נטייה למספר מוכרים, כמו למשל מוכרי כרטיסים, לקחת את הכסף בלי להסתכל עליך ולזרוק לך את הכרטיס כלאחר יד. דווקא השירות בנמל התעופה היה מהיר, יעיל ומאוד אדיב, למרבה ההפתעה. לאחר בדיקת ויזה של שנייה וחצי, הכניסו אותי לסין בלי שאלות נוספות.
האבטחה המשטרתית במקומות המרכזיים בסין יעילה מאוד, ולפיכך היא ארץ שנחשבת בטוחה יחסית. בבייג'ינג אתה רואה שוטרים בכל מקום, ולכן כמעט לא שמעו על שוד אלים של תיירים. לעומת זאת, יש כייסים שעובדים באופן מקצועי ובצוותים, אבל הם לא יתקרבו למי שבאמת שומר על הארנק שלו.
על רכבות סיניות ומוניות
לקח לי ארבעים דקות של אוריינטציה בתחנת הרכבת המרכזית של בייג'ינג, עד שהסתגלתי למערכת הרכבות הסינית, אין כאן רציפים ולפניהם מכונות כרטיסים. אתה קונה כרטיס, ואז צריך לבדוק באיזה אולם המתנה אתה אמור לחכות. בכניסה לאולם ההמתנה יש שומרת שבודקת את הכרטיס, כך שרק נוסעים יכולים להיכנס אליו. אולם ההמתנה נוח מאוד, לפחות אלו של הרכבות ארוכות הטווח, ורק ממנו אפשר להיכנס לרציף, ששומרים מובילים אותך אליו .
סין היא מדינה ענקית, ולכן כל הרכבות ארוכות הטווח הן למעשה רכבות לילה. מזוכיסטים מושבעים יכולים לשלם פחות ולהסתפק במושב, אבל כל מי שרוצה תנאי מחייה מינימליים, צריך לשלם עבור מיטה. ברכבות הסיניות, קרונות השינה מתחלקים לשתי קטגוריות.
הקטגוריה הזולה יותר נקראת "מיטה קשה". המיטה לא קשה, היא רכה מאוד, אבל אתה ישן במין תא פתוח מלא דרגשים רבים. האופציה השנייה, היקרה בהרבה, היא "מיטה רכה" – תא עם דלת שאפשר לסגור וארבע מיטות (נוחות מאוד!) בלבד. אם רוצים מיטה למטה, צריך כמובן לשלם יותר. המיטות למעלה זולות יותר.
ליד מקדש הלאמה אפשר לראות מקדש קונפוציאני, שכיאה לשמו, אין בו את הצבעוניות הרבה של מקדשים בודהיסטיים. הוא הרבה יותר שקט, מרשים ומלא הוד, מוקף בחורשה של עצים עתיקים. כמעט אפשר לדמיין את המלומדים הסינים שהסתובבו בו פעם בגלימותיהם ודנו בקלאסיקות.
המקדש הקיסרי החשוב ביותר בבייג'ינג הינו מקדש השמיים ( Temple of Heaven), המקום, שבו התפלל הקיסר לקציר טוב עבור האומה כולה. התפילה נישאה לשמיים, שהיו מעין אלוהות מופשטת, אולי האלוהות העיקרית בדת הממסדית בסין המסורתית. המקדש נמצא בציר ישיר עם העיר האסורה, כך שהקיסר הלך לשם תמיד בתהלוכה מלווה באנשים רבים.
סמטאות עיר העתיקה, פארק בייחאי וארמון הקיץ
שילמתי מחיר מופקע (מה לעשות, זה קורה לרוב התיירים) ולקחתי סיור ריקשה בסמטאות של העיר העתיקה. הריקשות בסין רתומות לאופניים גדולים. הנהג לקח אותי לסיבוב מרתק בסמטאות קטנות וצרות, שנקראות חוטונג ( Hutongs) – הזדמנות טובה לראות כיצד חיו בבייג`ינג המסורתית ועדיין חיים בבייג`ינג המודרנית, לצד הרחובות הרחבים והנוצצים. תמורת תשלום נוסף, נכנסתי לסיור באחד מהבתים העתיקים בסמטאות.
פארק בייחאי (Beihai Park) ממוקם סביב אגם יפהפייה, מוקף פביליונים קטנים, ולידו מסכים עם דרקונים צבעוניים מגולפים, אומני קליגרפיה שעובדים על מלאכתם ליד הנהר, סינים ששרים ורוקדים מוזיקה מסורתית להנאתם, וסתם מבלים. באי שבמרכז האגם יש פגודה לבנה יפה, ובבסיס האי - מערות שנועדו לחקות את מערות בני האלמוות בהרי קון-לון לפי המיתולוגיה הסינית, עם פסלים קטנים של בני אלמוות.
ארמון הקיץ של קיסרי סין, בפרברי בייג`ינג הצפון-מערביים, הוא אחד מהאתרים המפורסמים והיפים ביותר בעיר. הארמון מוקף באגם תכול, וניתן לראות ממנו חורשות, פביליונים ופגודות נישאות. בקצה האגם ישנה ספינת שייש, שנבנתה על ידי הקיסרית האם (כמו גם הארמון כולו) בכספים שנועדו לבניית צי מודרני. הספינה היא הסמל האולטימטיבי לטמטום שאחז בקיסרות הסינית בסוף ימיה והביא עליה את קיצה.
מפגשים נעימים ופחות נעימים עם העם הסיני
אחת ההנאות האמיתיות בסין, היא המפגש עם העם הסיני. הסינים שיצא לי לפגוש ברחוב, בשוק וברכבת היו מאוד לבביים, פתוחים (לפחות באופן שטחי), סקרנים ומתעניינים בזרים, באופן כללי – אנשים מקסימים. המוכרים בשוק רעשניים, מנסים לגרור אותך לדוכן ומתבדחים בלי הפסק. בניגוד לכך, ישנם את הטרדנים המאוסים שמנסים לדחוק בך לקנות זבל מסוגים שונים ברחובות, שעוני רולקס מזויפים וכדומה, או לקחת מוניות וריקשות במחירים מופקעים.
בסין לעולם אסור לקחת מונית מטרדן כזה, אלא רק מונית מסודרת – שתמיד תעלה הרבה פחות. למשל, בשדה התעופה ישנו שירות מוניות בלתי חוקי מבוסס מאוד, שמחפש תיירים עייפים שלא מבינים מימינם ומשמאלם, ולוקח אותם למרכז בייג`ינג ב- 300 יואן, כאשר מונית רגילה עולה כ-100 יואן.
בנוסף לכך, יש את הפקידים המגעילים שנותנים שירות בכל מיני מקומות רשמיים, ומתייחסים אליך כמו ברוסיה הסובייטית. אני עדיין זוכר שוטר בלבוש אזרחי שדחף אותי בכניסה לעיר האסורה לכיוון הבדיקה הביטחונית, לאחר שפספסתי אותה כי לא ראיתי את הבודקים. מלבד זאת, יש נטייה למספר מוכרים, כמו למשל מוכרי כרטיסים, לקחת את הכסף בלי להסתכל עליך ולזרוק לך את הכרטיס כלאחר יד. דווקא השירות בנמל התעופה היה מהיר, יעיל ומאוד אדיב, למרבה ההפתעה. לאחר בדיקת ויזה של שנייה וחצי, הכניסו אותי לסין בלי שאלות נוספות.
האבטחה המשטרתית במקומות המרכזיים בסין יעילה מאוד, ולפיכך היא ארץ שנחשבת בטוחה יחסית. בבייג'ינג אתה רואה שוטרים בכל מקום, ולכן כמעט לא שמעו על שוד אלים של תיירים. לעומת זאת, יש כייסים שעובדים באופן מקצועי ובצוותים, אבל הם לא יתקרבו למי שבאמת שומר על הארנק שלו.
על רכבות סיניות ומוניות
לקח לי ארבעים דקות של אוריינטציה בתחנת הרכבת המרכזית של בייג'ינג, עד שהסתגלתי למערכת הרכבות הסינית, אין כאן רציפים ולפניהם מכונות כרטיסים. אתה קונה כרטיס, ואז צריך לבדוק באיזה אולם המתנה אתה אמור לחכות. בכניסה לאולם ההמתנה יש שומרת שבודקת את הכרטיס, כך שרק נוסעים יכולים להיכנס אליו. אולם ההמתנה נוח מאוד, לפחות אלו של הרכבות ארוכות הטווח, ורק ממנו אפשר להיכנס לרציף, ששומרים מובילים אותך אליו .
סין היא מדינה ענקית, ולכן כל הרכבות ארוכות הטווח הן למעשה רכבות לילה. מזוכיסטים מושבעים יכולים לשלם פחות ולהסתפק במושב, אבל כל מי שרוצה תנאי מחייה מינימליים, צריך לשלם עבור מיטה. ברכבות הסיניות, קרונות השינה מתחלקים לשתי קטגוריות.
הקטגוריה הזולה יותר נקראת "מיטה קשה". המיטה לא קשה, היא רכה מאוד, אבל אתה ישן במין תא פתוח מלא דרגשים רבים. האופציה השנייה, היקרה בהרבה, היא "מיטה רכה" – תא עם דלת שאפשר לסגור וארבע מיטות (נוחות מאוד!) בלבד. אם רוצים מיטה למטה, צריך כמובן לשלם יותר. המיטות למעלה זולות יותר.
פארק בייחאי
ארמון הקיץ
בסין לעולם אסור לקחת מונית מטרדן כזה, אלא רק מונית מסודרת
בנוסף לכך, יש את הפקידים המגעילים שנותנים שירות בכל מיני מקומות רשמיים, ומתייחסים אליך כמו ברוסיה הסובייטית. אני עדיין זוכר שוטר בלבוש אזרחי שדחף אותי בכניסה לעיר האסורה לכיוון הבדיקה הביטחונית, לאחר שפספסתי אותה כי לא ראיתי את הבודקים. מלבד זאת, יש נטייה למספר מוכרים, כמו למשל מוכרי כרטיסים, לקחת את הכסף בלי להסתכל עליך ולזרוק לך את הכרטיס כלאחר יד. דווקא השירות בנמל התעופה היה מהיר, יעיל ומאוד אדיב, למרבה ההפתעה. לאחר בדיקת ויזה של שנייה וחצי, הכניסו אותי לסין בלי שאלות נוספות
על רכבות סיניות ומוניות
לקח לי ארבעים דקות של אוריינטציה בתחנת הרכבת המרכזית של בייג'ינג, עד שהסתגלתי למערכת הרכבות הסינית, אין כאן רציפים ולפניהם מכונות כרטיסים. אתה קונה כרטיס, ואז צריך לבדוק באיזה אולם המתנה אתה אמור לחכות. בכניסה לאולם ההמתנה יש שומרת שבודקת את הכרטיס, כך שרק נוסעים יכולים להיכנס אליו. אולם ההמתנה נוח מאוד, לפחות אלו של הרכבות ארוכות הטווח, ורק ממנו אפשר להיכנס לרציף, ששומרים מובילים אותך אליו .
הקטגוריה הזולה יותר נקראת "מיטה קשה". המיטה לא קשה, היא רכה מאוד, אבל אתה ישן במין תא פתוח מלא דרגשים רבים. האופציה השנייה, היקרה בהרבה, היא "מיטה רכה"
הדרך העיקרית לנוע בבייג'ינג היא מוניות, מאחר והרכבת התחתית מיושנת ולא מגיעה לרוב האתרים המרכזיים, והאוטובוסים דחוסים ולא צפויים. מוניות, לעומת זאת, נוחות ומאוד זולות. הבעיה היא שהנהגים לא יודעים תמיד היכן נמצאים האתרים, ובכל מקרה כדאי להראות להם את שם האתר כתוב בסימניות סיניות, שתוכלו לבקשר מהפקיד במלון לכתוב לכם.
בתי מלון מומלצים במרכז בייג'ין