.jpg)
חבל סצ’ואן והרמה הטיבטית של קאם:
השער לטיבט האמיתית
מאת: יובל לוי
לתרים אחר מפגש אותנטי עם טיבט ועם נופי הרמה הטיבטית, אסור לפספס הזדמנות לטיול יוצא דופן באזור קאם שבדרום מזרח הרמה הטיבטית, המשתרע בחלקו גם על שטחי מחוז סצ'ואן, ומהווה את אחת מפניני הטבע והתרבות המיוחדות ביותר בעולם.
מאז שביקרתי פה לראשונה אני פוקד את האזור בכל קיץ. בתקופה זו הרמה פורחת – נערכים פסטיבלים עונתיים (מפורסמים או ספונטניים). השילוב שבין תרבות טיבטית בודהיסטית ונוודית, עם כפרים ומנזרים מבודדים ונופים מרהיבים, משרה אווירה רוחנית. לכל זה נוספים עדרי היאקים והנוודים אשר מתחילים להתפרש על פני השטח. בכתבה אספר על קאם – האזור שבו כל זה מתרחש ואחד מהמקומות המרהיבים בעולם.
.jpg "לפעמים התושבים נראים קשוחים בהתחלה... (צילום: יובל לוי)")
.jpg "בישול בסירי ענק, עיר הנזירים סדה (צילום: יובל לוי)")
להגדלת המפה לחצו על הפינה העליונה
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיולים לארה'ב וקנדה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מחוז סצ'ואן – אסם התבואה של סין
אזור קאם ( Kham ) אשר ממוקם בחלקה המזרחי והדרום מזרחי של הרמה הטיבטית, מחולק כיום באופן גס בין המחוז האוטונומי טיבט (Region Autonomous Tibet) לבין מערב מחוז סצ'ואן דרום צ'ינגחאי וצפון יונאן (Yunnan). בסך הכול, הוא משתרע על שטח כולל של כ- 924,000 קמ”ר (בערך פי 40 משטח ישראל...). האזור המרכזי בו מבקרים, ומזוהה ביותר עם קאם, הוא זה שבמערב מחוז סצ'ואן, אשר זכה לימים לכינוי ה בק דור ( Back Door ) – כלומר הדלת האחורית לטיבט, שנמצאת בין המחוזות יונאן וסצ’ואן.
מחוז סצ'ואן נחשב לאחד המחוזות היפים ביותר בסין ובעל חשיבות רבה בהיסטוריה הסינית . אך לא תמיד היה האזור פורה ומלבלב. למעשה, בעת העתיקה – לפני תקופת הקיסרות הסינית העתיקה – היה מרכז סצ’ואן אזור מוכה שיטפונות. במהלך המאה השלישית לפנה”ס מצאה ממלכת צ'ין (שעוד הייתה אז ממלכה קטנה יחסית) דרך לשים לזה סוף. מושל מקומי בשם לי בינג הקים על נהר מין ( Min River ) מערכת סכרים מתוחכמת אשר הפכה את עמק צ'נגדו ( Chengdu – העיר צ'נגדו – כיום בירת מחוז סצ'ואן) לאחד האזורים הפוריים ביותר בסין. עתודות המזון שיצרו שם סייעו במהלך המאות הבאות לממלכת צ’ין להפוך לכוח החזק באזור ולהכניע את יתר המדינות שחתרו לכתר השלטון הסיני, ובשל כך סצ'ואן זכתה לימים לכינוי: "אסם התבואה של סין", ולי בינג זכה למעמד של אל.
החקלאות הסצ’ואנית סמלה במידה רבה גם את קו הגבול בין הציוויליזציה הסינית של בני האן (כיום 91.5% מכלל האוכלוסיה הסינית), לבין אזורי הרמה הטיבטית של קאם - הגבוהים והקשים לעיבוד חקלאי, בהם שלטו עמי הנוודים הטיבטיים.
כתבה על יעדים מומלצים בטיבט
נווד רוכב על רקע הר יאלה (Yala) ונופים מרהיבים (צילום: יובל לוי)
מנזר טאגונג למרגלות הר יאלה, שגובהו 5,500 מ', מחוז סצ'ואן (צילום: Kobackpacko)
אזור קאם – ההרים והנהרות
המעבר בין האזורים הנמוכים של מרכז סצ'ואן אל אזורי הרמה הטיבטית של קאם, כמוהו כמעבר בין שני עולמות, ונדמה שגם בין שני עידנים שונים. בעוד שהאזורים ה"סיניים" מאופיינים בערים צפופות, גורדי שחקים, כבישים מהירים, לחות וקצב חיים מודרני, אזור קאם גבוה ושקט, טומן בחובו נופים בתוליים ועוצמתיים, מרחבים פרועים המתמשכים עד אין סוף, ותרבות עתיקת יומין שמשמרת את ייחודה. כשמטיילים בקאם, מרגישים כאילו היינו המבקרים המערביים הראשונים שכף רגלם דרכה באזור .
אזור קאם נחשב לאחד משלושת האזורים המסורתיים של טיבט, יחד עם אמדו (Amdo) שבצפון הרמה ויו-טסאנג' ( Ü-Tsang) שבמערבה. מבין שלושת השטחים הטיבטיים, קאם הוא המגוון ביותר הן מבחינת תתי הקבוצות שמאכלסות אותו והן מבחינת ההיצע הגיאוגרפי. הנהר הצהוב (Yellow river), נהר היאנגצה ( Yangtze ) , המקונג ( Mekong ) וה סלווין ( Salween ) – ארבעה מהנהרות הארוכים ביותר באסיה מתחילים בקאם. ביתר אזורי קאם ניתן למצוא קניונים עמוקים, רכסי הרים מרהיבים ופסגות נישאות, שהגבוהה בהן היא פסגת הר גונגה (Gonga Shan), עם רום של 7,550 מ' מעל פני הים. לידו נדמה שכמעט כל הר או נהר אחרים הן גבעות מסכנות וזרזיפי נחלים.
כתבה על שלושת הנהרות הגדולים של מחוז יונאן
החל מהמאה העשירית ועד השתלטות הצבא האדום הסיני, בשנת 1950, לא חווה האזור שלטון חיצוני לזמן ממושך, לא של הממלכה הטיבטית, שבירתה להאסה ( Lhasa ) וגם לא של הקיסרות הסינית. למעשה האזור העצום, כלל לא נשלט על ידי מנהיג אחד, אלא חולק ל- 24 ממלכות קטנות, שבהתאם לפוליטיקה של עמי הנוודים הטיבטיים, סגרו בריתות ושינו את נאמנותן במהלך השנים.
כפר הנזירות הקטן אניגומפה, ליד העיירה טאגונג (צילום: יובל לוי)
בני קאם – היפים והאמיצים
כשמעמיקים לתוך שטחי קאם ומתרחקים מהאזורים המתויירים, פוגשים בתושבים, שעל אף שידועים בכל סין כאנשים קשוחים וקשים, מתגלים במהרה כידידותיים להפליא. הדבר המעניין הוא, שכשם שאנחנו מגלים עניין בהם, גם הם מגלים עניין מופגן בנו. לא פעם במרכז העיר, בנסי עה בין כפר ל כפר או בכניסה לאוהל נוודים, בהו בי המקומיים בהלם. לאחר שהזמינו אותי לארוחה או ל משקה, החלו הגברים למולל את שערות הידיים והזקן ש לי בפליאה, משל הייתי קוף חביב , בעוד הנשים משתדלות לכבוש את צחוקן המתפרץ.
האוכלוסייה הטיבטית של קאם נקראת בשם הכולל קאמפה ( Khampa ) והיא מורכבת מלמעלה מתריסר תתי קבוצות אתניות שונות, המשויכות לאומה הטיבטית הגדולה. הקאמפה היו ידועים מאז ומעולם כלוחמים הקשוחים והאכזריים ביותר מבין הטיבטים, ואף כמגיני טיבט שחצצו בינה לבין הממלכה הסינית. במשך מאות שנים הטילו בני הקאמפה את חיתתם על מרכז ומזרח סצ’ואן ואף פלשו לאזורים מרוחקים יותר. גם כיום, עובר אורח יבחין בקלות שבני הקאמפה (בעיקר אלו שחיים במערב סצ’ואן) גדולים בהרבה מאחיהם ב רמה הטיבטית. עד היום חלק מהגברים נושאים חרבות או פגיונות מתחת ללבוש המסורתי.
מספר בני הקאמפה מגיע לכשני מיליון איש, המהווים כ- 35% מכלל האוכלוסייה הטיבטית. הניב אותו הם מדברים שייך לשפה הטיבטית אך מחולק לעוד כמה וכמה תתי ניבים. לא רק אדם ממוצא טיבטי שיגיע מאזורים שמחוץ לקאם לא יבין את שפת המקומיים, אלה גם תושבי שני כפרים שונים או קבוצות נוודים שונות, אשר חיות משני צדיו של אותו הר, לעתים קרובות לא יבינו זה את שפתו של זה.
לבוש בני הקאמפה גם הוא מגוון ביותר. הגברים נוהגים לגדל את שערם ולאסוף אותו בצמות או זנבות סוס, ללבוש מעילי עור, לענוד טבעות זהב וכסף, שרשראות תפילה עבות, ולהשלמת המראה הקשוח - לחבוש גם כובעי קאובוי רחבים. הנשים גם הן מתהדרות בלבוש ססגוני, חובשות כובעים רקומים רחבי שוליים, עונדות תכשיטים ולשערן סרטים, חבלים, או תכשיטי ראש מרהיבים – בהתאם לשייכותן האתנית או הדתית. אצל חלקן, בין שורת שיניים צחורות תבצבץ לה שן זהב, שנחשבת לסימן של יופי.
כתבה על היחסים בין סין לטיבט
לא תמיד בגדיהם מצוחצחים, אך תושבי קאם שמחים בחלקם (צילומים: יובל לוי)
חיי הנוודים
כשמטיילים בקאם מגיעים לערים גדולות, ל כפרים מבודדים או לערי נזירים, שבלבם מקדשים ענקיים או מנהרות צנועות החצובות בהר. עם זאת, נדמה שצורת ההתיישבות הנוודית היא המעניינת מכולן. אוהליהם, אשר נבנים ומתקפלים במהירות, מכילים את כל הדרוש להם לחודשי הקיץ. במרכז האוהל ניצבת מדורה או תנור ברזל, אשר שומר על החום כאשר הטמפרטורה צונחת מתחת לאפס. מעליו תלויות לעישון חתיכות גדולות של בשר יאק או חזיר. חלקו האחד של האוהל מיועד לשינה ואירוח, ואילו חלקו השני – לאחסון מזון וציוד, כגון אוכפים, חבלים, סלים ועוד. הריח באוהל הוא שילוב מוזר בין עשן המדורה, הבשר המיובש, העץ הישן ופרוות היאק – אשר מכסה את המזרנים או פרוסה על הרצפה, ומעל הכול מרחף ריחו של חלב היאקים, אותו לרוב חולבות הנשים וחובצות לחמאה או ליוגורט.
בחודשי הקיץ מתפזרים אנשי קאם על מרבדי העשב הנמתחים עד קצה האופק, ורועים את עדרי היאק. מרבית פרנסתם נקבעת בתקופה זאת. הם מחפשים עשבים, פטריות ותולעי מרפא ביערות, מייצרים חמאת יאק ויוגורט, מפטמים את היאקים ומפרוותם מכינים חבלים, שמיכות ובגדים. בין החודשים יוני לאוגוסט נעות קבוצות הנוודים השונות משטח אחד למשנהו בהתאם לתנאי המרעה.
עקב הריחוק מיישובי הקבע וחוסר היכולת לשמר ולנוע עם כמויות גדולות של מזון, תזונת הנוודים צנועה ומורכבת בעיקר ממאכלי שעורה,דוגמת "צ'אמבה " (אבקת שעורה קלויה וריחנית, שמרקמה יבש וטעמה מריר ושרוף), אותה אוכלים ישירות או מערבבים עם תה חמאת יאק (שטעמו מלוח ומזכיר יותר מרק), כמו גם מיוגורט חמוץ ובשר מיובש. אך אורח החיים הנוודי הולך ונעלם עם התיישבות הסינים באזורים אלה, והתיישבות עירונית של הטיבטים. ההתיישבות העירונית שולחת זרועות ארוכות בדמות כבישים, שדות תעופה, סגירת אזורים כ"שמורות טבע" ועוד, אשר יחד מגבילות את שטחי המרעה של הנוודים.
הכנת חמאת היאק במרכז האוהל, בעת ביקור אצל משפחת נוודים מקסימים וחמים (צילומים: יובל לוי)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיולים לארה'ב וקנדה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
הקיץ – זמן לחגיגות
מי שלא חי באזורים בהם הטמפרטורה הממוצעת במהלך החורף יורדת הרבה מתחת לאפס, האדמה קופאת ומאפירה והרוח ששורקת מקפיאה את העצמות וצורבת את הלחיים, לא יבין לעולם את שמחת הטיבטיים עם בוא הקיץ, כאשר הגבעות מתכסות בעשב, היאקים מתחילים לרעות והשמש מפשירה את שאריות הכפור. בסביבות החודשים יולי ואוגוסט, לאחר שפוטמו היאקים ונוצלו מרבית שטחי המרעה, איסוף האספקה לחורף כמעט והושלם ומזג האוויר השמשי בשיאו – נערכים בכל רחבי קאם פסטיבלים בודהיסטים ופסטיבלי סוסים רבים.
במהלך הפסטיבלים הללו ניתן לצפות בתחרויות סוסים, שירים וריקודים, ולהיכנס לאוהלי המקומיים אשר עורכים משתאות של יומיים שלושה . לרוב, ישמחו המקומיים לארח עוברי אורח ואף יחשיבו זאת ככבוד גדול, בעיקר כאשר מדובר במערביים שהגיעו זה מרחוק. עם זאת, למתכננים להצטרף לאחד הפסטיבלים כדאי לקחת בחשבון שבדרך כלל קל לדעת כיצד נכנסים לחגיגות, אך לא תמיד יודעים כיצד לצאת מהן... המקומיים חביבים ונחמדים, אך עקשנים באותה מידה ולא יוותרו לאורחים גם אם אינם מורגלים במנהגי המקום. הטיבטים נוהגים להאכיל את האורחים בצאמבה ובממתקים, להשקות אותם בתה חמאת יאק ובעיקר בהרבה מאוד אלכוהול מקומי, לאחר מכן מתחילים הריקודים והתחרויות. מרגע שמצטרפים לחגיגה מאוד לא מנומס לעזוב וראוי להישאר כדי לכבד את המארחים. אם יש בידיכם סיגריות או ממתקים כדאי לחלוק עם המארחים.
כצמחוני, אחד האתגרים שנתקלתי בהם הוא לסרב לאכילת הבשר המיובש. משפט כמו: "אני צמחוני" – יענה בצחוק או בהרמת גבה, במקרה הטוב, או בכעס – במקרה הרע. הפתרון הטוב ביותר שמצאתי למצבים מעין אלה הוא להצהיר שאני בודהיסט ולא אוכל חיות, ובכך גם להרוויח סוג של הערכה נוספת מצד המקומיים. מזל שסגנון השיער "הנזירי" שלי משווה לי אמינות...
הפסטיבלים המרכזיים מתקיימים כאמור ברוב אזורי קאם, אך קל יותר להיתקל בהם באזור נפת גארזה ( Garze ), למשל בעיר קאנדינג (Kangding), בעיירות באמיי ( Bamei ), ליטאנג ( Litang ), טאגונג ( Tagong ) , בעיר הנזירים סדה ( Seda ) ועוד. חלק מהפסטיבלים אינם מתפרסמים ברבים, אך בחודשים יוני עד אוקטובר יש סיכוי להיתקל בהם באקראי. גם באזורים של צפון יונאן יש לא מעט פסטיבלים, למשל פסטיבל סוסים בשנגרילה, פסטיבלים בודהיסטיים במקדשים השונים ועוד.
לינה בעיר קאנדינג 
רכיבה ללא אוכף, פסטיבל הסוסים השנתי (צילום: יובל לוי)
מנזר טאגונג ליד העיירה טאגונג במערב מחוז סצ'ואן (צילום: Liu Lei)
מידע מעשי למתכננים טיול לאזור קאם
בשונה מהמחוז האוטונומי טיבט, לרוב חלקי קאם ניתן להגיע ללא אשרה מיוחדת, והמבקרים חופשיים יחסית לתור את האזור ללא הרבה מגבלות או פיקוח ממשלתי. האזורים המפורסמים במיוחד הם אזורי צפון יונאן ומערב סצwואן. להרפתקנים ולחובבי התרבות האותנטית מומלץ לסטות מהדרך הרגילה ולשוטט באזורים הפחות מוכרים, אשר מזמנים תמיד חוויות בלתי מתוכננות ומפגשים בלתי אמצעיים מרתקים.
ניתן לטייל באזור במסגרת טיול מאורגן או כטיול עצמאי . יש לקחת בחשבון שככל שמעמיקים אל לב הרמה והאזורים הפחות מתויירים – אך היותר אותנטיים, מרחקי הנסיעה ארוכים יחסית ויכולים להגיע עד ל- 6-7 שעות ואפילו יותר. בנוסף יש לקחת בחשבון את תנאי התיירות הירודים באופן יחסי. בעיירות מרכזיות ניתן למצוא בתי מלון סיניים פשוטים, אך ככל שמעמיקים אל האזורים המרוחקים ואל הכפרים הקטנים פוגשים רק בגסטהאוסים ובאירוח ביתי. עניין נוסף הוא השפה – כמעט שלא ניתן למצוא דוברי אנגלית, ולמען האמת גם דוברי הסינית אינם רבים. כמו כן, אין כספומטים שמקבלים אשראי בינלאומי באזורים שמערבית לקנדינג, כך שיש להיערך לכך בהתאם.
חובבי הטרקים יוכלו למצוא כאן הרים יפהפיים עם טבע בתולי שכמעט ולא נפגע ממסחור. מכיוון שהאזור כולו אינו מאוד מתויר, אין צורך "לרדת מהשביל" כדי לטייל באזורים "בלתי נגועים" אלה .
כתבה על מחוז יונאן - שמורות טבע בתולי בדרום סין
כותב שורות אלו בתנוחה אופיינית... (צילום: יובל לוי)
גם אם ביקרתם בעבר באזורים טיבטיים, דוגמת אלו של צפון הודו, נפאל ואפילו באזור האוטונומי טיבט, תגלו באזורי קאם פנים חדשות ומרתקות של התרבות הטיבטית המסורתית, כמו גם נופים בתוליים, אשר יחדיו יוצרים חוויה אנתרופולוגית, הרפתקנית ופוקחת עיניים, מיוחדת ונדירה.
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבה על יעדים מומלצים בטיבט
נווד רוכב על רקע הר יאלה (Yala) ונופים מרהיבים (צילום: יובל לוי)
מנזר טאגונג למרגלות הר יאלה, שגובהו 5,500 מ', מחוז סצ'ואן (צילום: Kobackpacko)
כתבה על שלושת הנהרות הגדולים של מחוז יונאן
כפר הנזירות הקטן אניגומפה, ליד העיירה טאגונג (צילום: יובל לוי)
בני קאם – היפים והאמיצים
כשמעמיקים לתוך שטחי קאם ומתרחקים מהאזורים המתויירים, פוגשים בתושבים, שעל אף שידועים בכל סין כאנשים קשוחים וקשים, מתגלים במהרה כידידותיים להפליא. הדבר המעניין הוא, שכשם שאנחנו מגלים עניין בהם, גם הם מגלים עניין מופגן בנו. לא פעם במרכז העיר, בנסי עה בין כפר ל כפר או בכניסה לאוהל נוודים, בהו בי המקומיים בהלם. לאחר שהזמינו אותי לארוחה או ל משקה, החלו הגברים למולל את שערות הידיים והזקן ש לי בפליאה, משל הייתי קוף חביב , בעוד הנשים משתדלות לכבוש את צחוקן המתפרץ.
האוכלוסייה הטיבטית של קאם נקראת בשם הכולל קאמפה ( Khampa ) והיא מורכבת מלמעלה מתריסר תתי קבוצות אתניות שונות, המשויכות לאומה הטיבטית הגדולה. הקאמפה היו ידועים מאז ומעולם כלוחמים הקשוחים והאכזריים ביותר מבין הטיבטים, ואף כמגיני טיבט שחצצו בינה לבין הממלכה הסינית. במשך מאות שנים הטילו בני הקאמפה את חיתתם על מרכז ומזרח סצ’ואן ואף פלשו לאזורים מרוחקים יותר. גם כיום, עובר אורח יבחין בקלות שבני הקאמפה (בעיקר אלו שחיים במערב סצ’ואן) גדולים בהרבה מאחיהם ב רמה הטיבטית. עד היום חלק מהגברים נושאים חרבות או פגיונות מתחת ללבוש המסורתי.
מספר בני הקאמפה מגיע לכשני מיליון איש, המהווים כ- 35% מכלל האוכלוסייה הטיבטית. הניב אותו הם מדברים שייך לשפה הטיבטית אך מחולק לעוד כמה וכמה תתי ניבים. לא רק אדם ממוצא טיבטי שיגיע מאזורים שמחוץ לקאם לא יבין את שפת המקומיים, אלה גם תושבי שני כפרים שונים או קבוצות נוודים שונות, אשר חיות משני צדיו של אותו הר, לעתים קרובות לא יבינו זה את שפתו של זה.
לבוש בני הקאמפה גם הוא מגוון ביותר. הגברים נוהגים לגדל את שערם ולאסוף אותו בצמות או זנבות סוס, ללבוש מעילי עור, לענוד טבעות זהב וכסף, שרשראות תפילה עבות, ולהשלמת המראה הקשוח - לחבוש גם כובעי קאובוי רחבים. הנשים גם הן מתהדרות בלבוש ססגוני, חובשות כובעים רקומים רחבי שוליים, עונדות תכשיטים ולשערן סרטים, חבלים, או תכשיטי ראש מרהיבים – בהתאם לשייכותן האתנית או הדתית. אצל חלקן, בין שורת שיניים צחורות תבצבץ לה שן זהב, שנחשבת לסימן של יופי.
כתבה על היחסים בין סין לטיבט
לא תמיד בגדיהם מצוחצחים, אך תושבי קאם שמחים בחלקם (צילומים: יובל לוי)
חיי הנוודים
כשמטיילים בקאם מגיעים לערים גדולות, ל כפרים מבודדים או לערי נזירים, שבלבם מקדשים ענקיים או מנהרות צנועות החצובות בהר. עם זאת, נדמה שצורת ההתיישבות הנוודית היא המעניינת מכולן. אוהליהם, אשר נבנים ומתקפלים במהירות, מכילים את כל הדרוש להם לחודשי הקיץ. במרכז האוהל ניצבת מדורה או תנור ברזל, אשר שומר על החום כאשר הטמפרטורה צונחת מתחת לאפס. מעליו תלויות לעישון חתיכות גדולות של בשר יאק או חזיר. חלקו האחד של האוהל מיועד לשינה ואירוח, ואילו חלקו השני – לאחסון מזון וציוד, כגון אוכפים, חבלים, סלים ועוד. הריח באוהל הוא שילוב מוזר בין עשן המדורה, הבשר המיובש, העץ הישן ופרוות היאק – אשר מכסה את המזרנים או פרוסה על הרצפה, ומעל הכול מרחף ריחו של חלב היאקים, אותו לרוב חולבות הנשים וחובצות לחמאה או ליוגורט.
בחודשי הקיץ מתפזרים אנשי קאם על מרבדי העשב הנמתחים עד קצה האופק, ורועים את עדרי היאק. מרבית פרנסתם נקבעת בתקופה זאת. הם מחפשים עשבים, פטריות ותולעי מרפא ביערות, מייצרים חמאת יאק ויוגורט, מפטמים את היאקים ומפרוותם מכינים חבלים, שמיכות ובגדים. בין החודשים יוני לאוגוסט נעות קבוצות הנוודים השונות משטח אחד למשנהו בהתאם לתנאי המרעה.
עקב הריחוק מיישובי הקבע וחוסר היכולת לשמר ולנוע עם כמויות גדולות של מזון, תזונת הנוודים צנועה ומורכבת בעיקר ממאכלי שעורה,דוגמת "צ'אמבה " (אבקת שעורה קלויה וריחנית, שמרקמה יבש וטעמה מריר ושרוף), אותה אוכלים ישירות או מערבבים עם תה חמאת יאק (שטעמו מלוח ומזכיר יותר מרק), כמו גם מיוגורט חמוץ ובשר מיובש. אך אורח החיים הנוודי הולך ונעלם עם התיישבות הסינים באזורים אלה, והתיישבות עירונית של הטיבטים. ההתיישבות העירונית שולחת זרועות ארוכות בדמות כבישים, שדות תעופה, סגירת אזורים כ"שמורות טבע" ועוד, אשר יחד מגבילות את שטחי המרעה של הנוודים.
הכנת חמאת היאק במרכז האוהל, בעת ביקור אצל משפחת נוודים מקסימים וחמים (צילומים: יובל לוי)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיולים לארה'ב וקנדה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
הקיץ – זמן לחגיגות
מי שלא חי באזורים בהם הטמפרטורה הממוצעת במהלך החורף יורדת הרבה מתחת לאפס, האדמה קופאת ומאפירה והרוח ששורקת מקפיאה את העצמות וצורבת את הלחיים, לא יבין לעולם את שמחת הטיבטיים עם בוא הקיץ, כאשר הגבעות מתכסות בעשב, היאקים מתחילים לרעות והשמש מפשירה את שאריות הכפור. בסביבות החודשים יולי ואוגוסט, לאחר שפוטמו היאקים ונוצלו מרבית שטחי המרעה, איסוף האספקה לחורף כמעט והושלם ומזג האוויר השמשי בשיאו – נערכים בכל רחבי קאם פסטיבלים בודהיסטים ופסטיבלי סוסים רבים.
במהלך הפסטיבלים הללו ניתן לצפות בתחרויות סוסים, שירים וריקודים, ולהיכנס לאוהלי המקומיים אשר עורכים משתאות של יומיים שלושה . לרוב, ישמחו המקומיים לארח עוברי אורח ואף יחשיבו זאת ככבוד גדול, בעיקר כאשר מדובר במערביים שהגיעו זה מרחוק. עם זאת, למתכננים להצטרף לאחד הפסטיבלים כדאי לקחת בחשבון שבדרך כלל קל לדעת כיצד נכנסים לחגיגות, אך לא תמיד יודעים כיצד לצאת מהן... המקומיים חביבים ונחמדים, אך עקשנים באותה מידה ולא יוותרו לאורחים גם אם אינם מורגלים במנהגי המקום. הטיבטים נוהגים להאכיל את האורחים בצאמבה ובממתקים, להשקות אותם בתה חמאת יאק ובעיקר בהרבה מאוד אלכוהול מקומי, לאחר מכן מתחילים הריקודים והתחרויות. מרגע שמצטרפים לחגיגה מאוד לא מנומס לעזוב וראוי להישאר כדי לכבד את המארחים. אם יש בידיכם סיגריות או ממתקים כדאי לחלוק עם המארחים.
כצמחוני, אחד האתגרים שנתקלתי בהם הוא לסרב לאכילת הבשר המיובש. משפט כמו: "אני צמחוני" – יענה בצחוק או בהרמת גבה, במקרה הטוב, או בכעס – במקרה הרע. הפתרון הטוב ביותר שמצאתי למצבים מעין אלה הוא להצהיר שאני בודהיסט ולא אוכל חיות, ובכך גם להרוויח סוג של הערכה נוספת מצד המקומיים. מזל שסגנון השיער "הנזירי" שלי משווה לי אמינות...
הפסטיבלים המרכזיים מתקיימים כאמור ברוב אזורי קאם, אך קל יותר להיתקל בהם באזור נפת גארזה ( Garze ), למשל בעיר קאנדינג (Kangding), בעיירות באמיי ( Bamei ), ליטאנג ( Litang ), טאגונג ( Tagong ) , בעיר הנזירים סדה ( Seda ) ועוד. חלק מהפסטיבלים אינם מתפרסמים ברבים, אך בחודשים יוני עד אוקטובר יש סיכוי להיתקל בהם באקראי. גם באזורים של צפון יונאן יש לא מעט פסטיבלים, למשל פסטיבל סוסים בשנגרילה, פסטיבלים בודהיסטיים במקדשים השונים ועוד.
לינה בעיר קאנדינג
רכיבה ללא אוכף, פסטיבל הסוסים השנתי (צילום: יובל לוי)
מנזר טאגונג ליד העיירה טאגונג במערב מחוז סצ'ואן (צילום: Liu Lei)
מידע מעשי למתכננים טיול לאזור קאם
בשונה מהמחוז האוטונומי טיבט, לרוב חלקי קאם ניתן להגיע ללא אשרה מיוחדת, והמבקרים חופשיים יחסית לתור את האזור ללא הרבה מגבלות או פיקוח ממשלתי. האזורים המפורסמים במיוחד הם אזורי צפון יונאן ומערב סצwואן. להרפתקנים ולחובבי התרבות האותנטית מומלץ לסטות מהדרך הרגילה ולשוטט באזורים הפחות מוכרים, אשר מזמנים תמיד חוויות בלתי מתוכננות ומפגשים בלתי אמצעיים מרתקים.
ניתן לטייל באזור במסגרת טיול מאורגן או כטיול עצמאי . יש לקחת בחשבון שככל שמעמיקים אל לב הרמה והאזורים הפחות מתויירים – אך היותר אותנטיים, מרחקי הנסיעה ארוכים יחסית ויכולים להגיע עד ל- 6-7 שעות ואפילו יותר. בנוסף יש לקחת בחשבון את תנאי התיירות הירודים באופן יחסי. בעיירות מרכזיות ניתן למצוא בתי מלון סיניים פשוטים, אך ככל שמעמיקים אל האזורים המרוחקים ואל הכפרים הקטנים פוגשים רק בגסטהאוסים ובאירוח ביתי. עניין נוסף הוא השפה – כמעט שלא ניתן למצוא דוברי אנגלית, ולמען האמת גם דוברי הסינית אינם רבים. כמו כן, אין כספומטים שמקבלים אשראי בינלאומי באזורים שמערבית לקנדינג, כך שיש להיערך לכך בהתאם.
חובבי הטרקים יוכלו למצוא כאן הרים יפהפיים עם טבע בתולי שכמעט ולא נפגע ממסחור. מכיוון שהאזור כולו אינו מאוד מתויר, אין צורך "לרדת מהשביל" כדי לטייל באזורים "בלתי נגועים" אלה .
כתבה על מחוז יונאן - שמורות טבע בתולי בדרום סין
כותב שורות אלו בתנוחה אופיינית... (צילום: יובל לוי)
גם אם ביקרתם בעבר באזורים טיבטיים, דוגמת אלו של צפון הודו, נפאל ואפילו באזור האוטונומי טיבט, תגלו באזורי קאם פנים חדשות ומרתקות של התרבות הטיבטית המסורתית, כמו גם נופים בתוליים, אשר יחדיו יוצרים חוויה אנתרופולוגית, הרפתקנית ופוקחת עיניים, מיוחדת ונדירה.
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבה על היחסים בין סין לטיבט
לא תמיד בגדיהם מצוחצחים, אך תושבי קאם שמחים בחלקם (צילומים: יובל לוי)
הכנת חמאת היאק במרכז האוהל, בעת ביקור אצל משפחת נוודים מקסימים וחמים (צילומים: יובל לוי)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיולים לארה'ב וקנדה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
הקיץ – זמן לחגיגות
מי שלא חי באזורים בהם הטמפרטורה הממוצעת במהלך החורף יורדת הרבה מתחת לאפס, האדמה קופאת ומאפירה והרוח ששורקת מקפיאה את העצמות וצורבת את הלחיים, לא יבין לעולם את שמחת הטיבטיים עם בוא הקיץ, כאשר הגבעות מתכסות בעשב, היאקים מתחילים לרעות והשמש מפשירה את שאריות הכפור. בסביבות החודשים יולי ואוגוסט, לאחר שפוטמו היאקים ונוצלו מרבית שטחי המרעה, איסוף האספקה לחורף כמעט והושלם ומזג האוויר השמשי בשיאו – נערכים בכל רחבי קאם פסטיבלים בודהיסטים ופסטיבלי סוסים רבים.
במהלך הפסטיבלים הללו ניתן לצפות בתחרויות סוסים, שירים וריקודים, ולהיכנס לאוהלי המקומיים אשר עורכים משתאות של יומיים שלושה . לרוב, ישמחו המקומיים לארח עוברי אורח ואף יחשיבו זאת ככבוד גדול, בעיקר כאשר מדובר במערביים שהגיעו זה מרחוק. עם זאת, למתכננים להצטרף לאחד הפסטיבלים כדאי לקחת בחשבון שבדרך כלל קל לדעת כיצד נכנסים לחגיגות, אך לא תמיד יודעים כיצד לצאת מהן... המקומיים חביבים ונחמדים, אך עקשנים באותה מידה ולא יוותרו לאורחים גם אם אינם מורגלים במנהגי המקום. הטיבטים נוהגים להאכיל את האורחים בצאמבה ובממתקים, להשקות אותם בתה חמאת יאק ובעיקר בהרבה מאוד אלכוהול מקומי, לאחר מכן מתחילים הריקודים והתחרויות. מרגע שמצטרפים לחגיגה מאוד לא מנומס לעזוב וראוי להישאר כדי לכבד את המארחים. אם יש בידיכם סיגריות או ממתקים כדאי לחלוק עם המארחים.
כצמחוני, אחד האתגרים שנתקלתי בהם הוא לסרב לאכילת הבשר המיובש. משפט כמו: "אני צמחוני" – יענה בצחוק או בהרמת גבה, במקרה הטוב, או בכעס – במקרה הרע. הפתרון הטוב ביותר שמצאתי למצבים מעין אלה הוא להצהיר שאני בודהיסט ולא אוכל חיות, ובכך גם להרוויח סוג של הערכה נוספת מצד המקומיים. מזל שסגנון השיער "הנזירי" שלי משווה לי אמינות...
הפסטיבלים המרכזיים מתקיימים כאמור ברוב אזורי קאם, אך קל יותר להיתקל בהם באזור נפת גארזה ( Garze ), למשל בעיר קאנדינג (Kangding), בעיירות באמיי ( Bamei ), ליטאנג ( Litang ), טאגונג ( Tagong ) , בעיר הנזירים סדה ( Seda ) ועוד. חלק מהפסטיבלים אינם מתפרסמים ברבים, אך בחודשים יוני עד אוקטובר יש סיכוי להיתקל בהם באקראי. גם באזורים של צפון יונאן יש לא מעט פסטיבלים, למשל פסטיבל סוסים בשנגרילה, פסטיבלים בודהיסטיים במקדשים השונים ועוד.
לינה בעיר קאנדינג
רכיבה ללא אוכף, פסטיבל הסוסים השנתי (צילום: יובל לוי)
מנזר טאגונג ליד העיירה טאגונג במערב מחוז סצ'ואן (צילום: Liu Lei)
מידע מעשי למתכננים טיול לאזור קאם
בשונה מהמחוז האוטונומי טיבט, לרוב חלקי קאם ניתן להגיע ללא אשרה מיוחדת, והמבקרים חופשיים יחסית לתור את האזור ללא הרבה מגבלות או פיקוח ממשלתי. האזורים המפורסמים במיוחד הם אזורי צפון יונאן ומערב סצwואן. להרפתקנים ולחובבי התרבות האותנטית מומלץ לסטות מהדרך הרגילה ולשוטט באזורים הפחות מוכרים, אשר מזמנים תמיד חוויות בלתי מתוכננות ומפגשים בלתי אמצעיים מרתקים.
ניתן לטייל באזור במסגרת טיול מאורגן או כטיול עצמאי . יש לקחת בחשבון שככל שמעמיקים אל לב הרמה והאזורים הפחות מתויירים – אך היותר אותנטיים, מרחקי הנסיעה ארוכים יחסית ויכולים להגיע עד ל- 6-7 שעות ואפילו יותר. בנוסף יש לקחת בחשבון את תנאי התיירות הירודים באופן יחסי. בעיירות מרכזיות ניתן למצוא בתי מלון סיניים פשוטים, אך ככל שמעמיקים אל האזורים המרוחקים ואל הכפרים הקטנים פוגשים רק בגסטהאוסים ובאירוח ביתי. עניין נוסף הוא השפה – כמעט שלא ניתן למצוא דוברי אנגלית, ולמען האמת גם דוברי הסינית אינם רבים. כמו כן, אין כספומטים שמקבלים אשראי בינלאומי באזורים שמערבית לקנדינג, כך שיש להיערך לכך בהתאם.
חובבי הטרקים יוכלו למצוא כאן הרים יפהפיים עם טבע בתולי שכמעט ולא נפגע ממסחור. מכיוון שהאזור כולו אינו מאוד מתויר, אין צורך "לרדת מהשביל" כדי לטייל באזורים "בלתי נגועים" אלה .
כתבה על מחוז יונאן - שמורות טבע בתולי בדרום סין
כותב שורות אלו בתנוחה אופיינית... (צילום: יובל לוי)
גם אם ביקרתם בעבר באזורים טיבטיים, דוגמת אלו של צפון הודו, נפאל ואפילו באזור האוטונומי טיבט, תגלו באזורי קאם פנים חדשות ומרתקות של התרבות הטיבטית המסורתית, כמו גם נופים בתוליים, אשר יחדיו יוצרים חוויה אנתרופולוגית, הרפתקנית ופוקחת עיניים, מיוחדת ונדירה.
מידע נוסף
כתבות נוספות
לינה בעיר קאנדינג
רכיבה ללא אוכף, פסטיבל הסוסים השנתי (צילום: יובל לוי)
מנזר טאגונג ליד העיירה טאגונג במערב מחוז סצ'ואן (צילום: Liu Lei)
כתבה על מחוז יונאן - שמורות טבע בתולי בדרום סין
כותב שורות אלו בתנוחה אופיינית... (צילום: יובל לוי)
מידע נוסף
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב
יובל לוי, טייל במשך זמן רב במזרח אסיה והשתקע בסין. למד שפה ותרבות סינית בסצ'ואן וכיום מתגורר בעיר דאלי במחוז יונאן. דובר קורא, כותב ונושם את השפה והתרבות הסינית ובעל היכרות עמוקה עם המיעוטים, הדתות, הפילוסופיות וההיסטוריה של סין. הקים את חברת "לשם ובחזרה" שמוציאה טיולי בוטיק בכל רחבי סין. מתמחה בהובלת טיולי עומק אל התרבות וההיסטוריה הסינית, כמו גם טיולי צילום וטרקים יחודיים.
|
יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
