www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



תעלות המים ושווקי התבלינים במדינת קרלה
מאת: ליאור בר


בדרום-מערב הודו, בין רצועת רכסי הרי הגהאט המערביים לבין הים הערבי, נמצאת מדינת קֶרַלָה (Kerala). זהו אחד מחבלי הארץ הפוריים ביותר בהודו, בו מתקיים מזה אלפי שנים סחר תבלינים שהיה כאבן שואבת לסוחרים שהגיעו אל המדינה מכל קצוות תבל. חלקם התיישבו סביב עיר הנמל קוצ'ין, וכך נוצרו בה קהילות סוחרים של נוצרים, מוסלמים והינדואיסטים. לצידם התקיימה עד לפני כחמישים שנה קהילה יהודית עתיקה ומופלאה שהותירה מורשת יהודית ובעיקר בית כנסת נדיר מהמאה ה-16.


העיר הקוסמופוליטית-דתית קוצ'ין (Cochin), הקרויה כיום קוצ'י, מחוברת ליישובים מִסְביבה ברשת סבוכה של גופי מים, המכונים "מים סכורים". לאורך גדותיהם פזורים כפרי דייגים קטנים שבהם התפתחה תרבות של חיים על פני המים. השילוב של עיר נמל קוסמופוליטית המוקפת ארץ פלגי מים, יוצר חווית ביקור שונה לחלוטין מכל מקום אחר בהודו.
 
על נהרות המים של קרלה
על נהרות המים של קרלה (צילום: יובל נעמן)

יהודי קוצ'ין - מעבר לנהר הסמבטיון
המוכרים בחנות המזכרות הצביעו לעבר הבית הלבן הדו-קומתי, במרחק כמה עשרות מטרים, ואמרו לי ששם אולי מתגוררים יהודים. התקרבתי אל הבית ומחלון הקומה השנייה הציץ אדם מבוגר שפלג גופו העליון עירום. "האם אדוני מדבר עברית?" שאלתי, "למה לא" הוא ענה "אני יהודי". כך החלה שיחתי עם יצחק אנטיגואה, אחד מאחרוני היהודים שנותרו בקוצ'ין.
יצחק הוא שריד לקהילה יהודית עתיקה ומפוארת, אחת מתוך מספר קהילות ורבדים תרבותיים שנאספו זה על גבי זה במשך אלפי שנות היסטוריה של קוצ'ין. ההשפעות החיצוניות על הקהילה ההינדואיסטית המקורית חלחלו לאזור קוצ'ין כבר במאה הראשונה לספירה עם הגעת המיסיונרים והשליחים הנוצרים (תומס הקדוש הוא המפורסם שבהם). שבע מאות שנה לאחר מכן הביאו עימם סוחרים ערבים את האיסלאם. במאה ה-16 כבשו הפורטוגזים את העיר והביאו את תחילת עידן הקולוניאליזם, במהלכו עברה העיר מידי הפורטוגזים להולנדים ולבסוף לבריטים. חוט השני המחבר את המיסיונרים, אנשי הדת, הסוחרים, האימפריות והמעצמות שהגיעו לאזור הוא סחר התבלינים, מקור עושרה ומשיכתה של עיר הנמל המרכזית של מדינת קרלה (Kerala) - קוצ'ין. [1]
 
[1] למרות פירסומה הרב של קוצ'י (או קוצ'ין בשמה הישן והידוע בו יעשה שימוש כאן), עיר הנמל הגדולה של חופי מאלבאר היתה קוזיקוד (קאליקוט בשמה הישן), כ-200 ק"מ צפונית מקוצ'י, אולם בשל חוזקה התמקם ואסקו דה-גאמה הפורטוגזי בחוף קוצ'י שהפך לחשוב ולמשפיע לסחר התבלינים, ובמיוחד סחר ההל והפלפל, מסיום מלחמת מייסור השלישית בסוף המאה ה-18.
כתבה על יהדות קוצ'ין
 

יעדים טיול במדינת קרלה המוזכרים בכתבה
להגדלה לחץ למעלה משמאל


המזרח הרחוק




 
קרלה - מדינת התבלינים
קרלה היא אחת המדינות הפוריות, המשגשגות והעשירות בהודו. הסיבה הראשונית לכך היא אקלים טרופי חם ולח, המאופיין בריבוי משקעים שיצרו שפע של מקורות מים טבעיים ותנאים אידיאליים לענפי חקלאות, כמו מטעי קוקוס, שדות אורז, מטעי תה ובעיקר התבלינים.
מזה אלפי שנים מגדלים המקומיים על המורדות המערביים של הרי הגהאט'ס Ghat)) המערביים שבמדינת קרלה שיחי תבלין שונים: הל, פלפל, קינמון, אגוז מוסקט זנגוויל וצ'ילי.
 
כל יבולי התבלינים יוצאו דרך מספר ערי נמל ובעיקר מקוצ'ין. השם קוצ'ין התייחס בעבר לאחת מתוך שלוש ממלכות שהתקיימו באזור קרלה במהלך האלף השני לספירה. כיום השם קוצ'ין מתייחס לעיר נמל חשובה, המונה כ-600 אלף תושבים, דרכה ממשיכים לשנע תבלינים לכל העולם. העיר משתרעת על פני מספר איים וחצאי איים זעירים, היוצרים ביניהם נמל טבעי. החלק המסחרי, המודרני של העיר נקרא ארנקולם והוא המצא בסמוך לרציפי הנמל. החלק העתיק, המרתק, שבו שוהים ומטיילים מרבית התיירים נקרא מטנצ'רי (Mattancherry). זהו חצי אי קטן שרוחבו קילומטר וחצי על שניים וחצי ובו נשתמר המראה הקולוניאלי: כנסיות פורטוגזיות, וילות הולנדיות, בתי מידות בריטיים וגם "עיר היהודים", הרחוב שבו התרכזה אחת מקהילות היהודים באזור קוצ'ין.
תבלינים הודיים
תבלינים הודיים
 
מטנצ'רי - דייגים הודים ורשתות סיניות 
אתר נוח להתחיל סיור במטנצ'רי (Mattancherry) הוא מזח רשתות הדייג הסיניות, התלויות בין שמיים למים ומהוות דוגמא לריבוי ההשפעות שספגה העיר. השימוש ברשתות סיניות החל כנראה כבר במאה ה-14 ומעיד על קשרי מסחר עם סוחרים סיניים, שלימדו את המקומיים לבנות את הרשתות המגושמות. יש לציין שהטכניקה אינה משכנעת במיוחד ומעייפת למדי: צוות של מספר אנשים עומד על החוף ובאמצעות חבל עבה מורידים לתוך המים מוט עץ בעובי ואורך גזע עץ. בקצהו מתוחה רשת רבועה. לאחר מספר דקות מעלים את הרשת וניגשים לאסוף את השלל שהצטבר בחלקה השקוע. לברי המזל שבין התיירים הסקרנים מזדמן לראות מחזה די שכיח של דולפינים קטנים, השוחים בין הרשתות ומנסים ליהנות משלל שחמק בין חורי המכמורת.
 
בסמוך למזח ישנם מספר רחובות בעלי ניחוח קולוניאלי. סגנונות בניה אירופאיים, גינות פטיו בין הבתים ושדרות ישרות כמו פלס, החוסות בצל שדרות עצים. חלק מהבתים הפכו למסעדות יוקרתיות ובתי מלון בוטיק, חלקם בבעלות ובניהול של מערביים. בין בתי המידות ומבני הציבור ישנם בתים חדשים יותר וקטנים ומפוארים פחות. בהם מתגוררים המקומיים, שחלקם מתפרנסים בין השאר בהלנת תיירים בחלק מהבית. בגסטהאוס שכזה התאכסנתי מספר ימים ויכולתי להתוודע למשפחה מקומית ממוצעת, עם ילד אחד, אופנוע אחד ואמונה במספר דתות. הם הציגו עצמם כהינדואיסטים לא מחמירים, אולם קירות הבית היו מכוסים בתמונות ואיקונות של ישו והבעל סיפר שהוא מרבה לקרוא בקוראן. זוהי אולי תמצית ההוויה הקוסמו-דתית של העיר שתושביה התמזגו והושפעו זה מזה.
 
רשתות הדיג הסיניות
רשתות הדיג הסיניות (צילום: יובל נעמן)
 




 
מעשה בארמון הולנדי, מלך הינדוהיסטי ובית כנסת יהודי
בקוצ'ין אין יותר מדי אתרי תיירות פורמליים היסטוריים כמו מוזיאונים. זוהי עיר של אווירה, המרשימה בהתרחשות חיי הרחוב, השווקים ואזור סחר התבלינים. האתר הרשמי ביותר הוא ארמון מטנצ'רי שנבנה על ידי הפורטוגזים במאה ה-16 וניתן למלך קוצ'ין בתמורה לזכויות סחר. ההולנדים שיפצו אותו במאה ה-17 ודאגו ששמו יהיה ה"ארמון ההולנדי". זהו מבנה דו קומתי סביב חצר, המשמש כיום כמוזיאון של חפצי אמנות מלכותיים וציורי קיר נדירים. הציורים החשובים ביותר נמצאים בחדרי השינה ומתארים סצנות שונות מהמיתולוגיה ההינדואיסטית, כמו סיפור ה"רמאיינה".
עוד אתר היסטורי הנמצא בבחינת קוריוז הוא כנסיית פרנסיסקוס הקדוש שבה נקבר בשנת 1524 הימאי ומגלה הארצות המפורסם וסקו דה-גמה. אין צורך לחפש את הקבר, מאוחר יותר הועברה גופתו לפורטוגל, ארץ מוצאו. בסמוך לארמון ולא באופן מקרי, נמצא רחוב היהודים המכונה "עיר היהודים". שבו התקיימה אחת מקהילות האזור שחסתה תחת הגנת המרהג'ה, השליט המקומי.
 
לא ברור מתי בדיוק הגיעו יהודים לקרלה ובמהלך השנים נוצרו מספר גרסאות. לפי אחת מהן סוחרים יהודים הגיעו לאזור כבר בתקופת שלמה המלך. העדות המוקדמת ביותר להמצאות יהודים היא כתב זכויות למסחר שקיבל יהודי בשם יוסף רבן במאה ה-11 מאת השליט של אזור. במהלך מאות השנים האחרונות התגוררו היהודים בעיקר בארבעה ישובים, מלבד "עיר היהודים" באזור קוצ'ין: ארנקולם, פארור, צ'נאמאנגאלום ומאלה. לפני קום מדינת ישראל מנו היהודים בכל הקהילות כ-2,500 איש. בשנות ה-50 עלו לישראל רובם המכריע של בני הקהילה וכיום נותרו כמה עשרות, המתגוררים בארנוקלם ובמטנצורי.
כתבה על יהדות הודו
 
קוצ'ין - שער בעיר היהודים ועליו סימנים יהודיים רבים
קוצ'ין - שער בעיר היהודים ועליו סימנים יהודיים רבים (צילום: יובל נעמן)
 
בקוצ'ין עיר היהודים
מלבד יצחק פגשתי ב"עיר היהודים" גם ברימה סאלם, אישה מבוגרת שחיה בצנעה עם בעלה בבית קטן ברחוב היהודים. לרימה בן ושתי בנות החיות בקנדה. משפחת בעלה לעומת זאת מתגוררת בחיפה. רימה בקושי הספיקה להחליף איתי מספר מילים וכבר מיהרה להיפרד בתואנה שהיום יום שישי וצריך לסיים את ההכנות האחרונות לשבת. חוסר נכונותה להאריך בשיחה משקף את גישתם של שאר היהודים האחרונים ברחוב, הנוטים להסתגר בבתיהם ולא להתרועע עם מבקרים יהודים וישראלים. מהמורשת החומרית של הקהילה כמעט ולא נותר דבר. ברחוב היהודים ישנם סימנים של מזוזות שנעקרו ממשקוף פתח הבתים ולעיתים מבחינים בשלט חלוד, הנושא שם משפחה יהודית שחייה בעבר ברחוב כמו סלומון. חלק מהבתים ברחוב הפכו לחנויות ממכר עתיקות ומזכרות לתיירים. בחלקן מובלטים חפצים בעלי סממן יהודי, כמו שלטי מגן דוד התלויים בחזית החנות.
 
סוחרי תבלינים בעיר היהודים בקוצ'ין
סוחרי תבלינים בעיר היהודים בקוצ'ין (צילום: יובל נעמן)
 
מרצפות בית הכנסת
השריד היחידי הממשי שנותר מהקהילה הוא בית הכנסת "הפרדסי" (Paradesi, שמה של הקהילה הספרדית שנוספה לקהילה המקורית), שנבנה בשנת 1568. בכניסה לבית הכנסת יש לחלוץ נעליים. יתכן והמנהג אומץ מהשכנים ההינדואיסטים הנוהגים כך במקדשיהם. הסבר נוסף למנהג זה טמון אולי בסיבה פרקטית, רצון לשמור על רצפת בית הכנסת השברירית. הרצפה מורכבת מכ- 1,100 אריחי חרסינה בצבעי כחול ולבן, שהובאו מסין במאה ה-18. כל אריח שונה משכנו ומתאר ציור שונה במקצת של ערבה בוכייה. אחד המאפיינים הייחודים הנוספים בבית הכנסת הוא הימצאות במה גם בקומת הגברים וגם בקומת עזרת הנשים. הדבר משקף את היחס המיוחד לו זכו נשות הקהילה, שיכלו לעקוב מקרוב אחר הקריאה בספר התורה.
 
מרצפות סיניות בבית הכנסת הפרדאסי של קוצ'ין  
מרצפות סיניות בבית הכנסת הפרדאסי של קוצ'ין  (צילום: יובל נעמן)
 
כבר 40 שנה שבית הכנסת משמש כמוזיאון חשוב של העיר, אליו מגיעות קבוצות תיירים מהודו ומכל העולם. חשיבותו של המבנה עלתה בשנת 1968, לאחר שראש ממשלת הודו דאז אינדירה גנדי הגיעה לבית הכנסת כדי להשתתף בחגיגות לציון 400 שנה להקמתו. מאז הגיעו אישים מפורסמים נוספים, כמו מלכת אנגליה אליזבת, שלא הסתירה את התפעלותה מהמרצפות, ועזר ויצמן במהלך כהונתו כנשיא המדינה.
בצמוד לבית הכנסת עומד מגדל פעמונים בן ארבע קומות שהוקם במאה ה-18 על ידי יחזקאל רחבי, אחד מפרנסי הקהילה ששימש כסוכן הראשי של החברה ההולנדית להודו המזרחית. לשעון ישנם ארבעה צדדים, כאשר כל אחד מציין את השעה באמצעות ספרות שונות: אותיות בשפה המקומית מליילאם, אותיות רומיות, עבריות וערביות. סביב רחוב היהודים מתנהל בכל שעות היום סחר ערני של תבלינים. בחצרות המחסנים ניתן לראות ולהריח סוגים שונים של תבלינים מונחים לייבוש או ממתינים לשקילה, ואריזה בשקי יוטה בהירים: ריח ערמות של זנגוויל ושקי הצ'ילי מתערבב עם ארומת פלפל לבן המעקצץ את האף.
 
הבול ההודי שיצא כהוקרה ל-400 שנות קיומו של בית הכנסת הפארדסי בקוצ'ין
הבול ההודי שיצא כהוקרה ל-400 שנות קיומו של בית הכנסת הפארדסי בקוצ'ין
 
 
שייט במבוך התעלות 
קוצ'ין מוקפת בעשרות תעלות מים מלאכותיות המתחברות לנהרות, לאגמים ולחוף הים. השיט במבוך התעלות האין-סופיות, הוא אחת החוויות הנפלאות שמציעה קרלה.
גופי המים הרבים והמגוונים, המכונים מים סכורים (Back Waters), הם המקור לדימוי של קרלה כגן-עדן עלי אדמות, סמל לשפעת המדינה ולאווירת הנינוחות השורה על המקום. המים הסכורים כוללים 27 שפכי נהרות, 7 לגונות ואינספור תעלות, חלקן טבעיות וחלקן מעשה אדם. האזור הנרחב ביותר של גופי מים סכורים משתרע בין קוצ'ין לאלאפוזה (Alappuzha), על פני שטח של למעלה מ-200 קמ"ר. התעלות יכולות להיות ברוחב של מספר מטרים ועד עשרות מטרים. גדותיהן לעולם אינן חשופות אלא מכוסות בצמחיה טרופית סבוכה. בקו האופק שולטים עצי קוקוס בעלי צבע ירוק עז, ביניהם מבצבצים מדי פעם עצי מנגו, פפאיה ובננות.
 
במהלך שייט חולפים על פני כפרים קטנים או קבוצות בתים, הממוקמת על אחד מבין אין ספור איים קטנים שנכלאו בין גופי המים. השיט האיטי מאפשר להתבונן בקצב החיים המקומי: סירות דייגים עוגנות סביב רשתות הפרושות במקביל לתעלות, חצרות בתים בהם מתבצעת טווייה בפלך של חבלים מסיבי קליפת אגוז הקוקוס, כריית חול מקרקעית התעלות, המשמש כחומר לבניה, ועוד.
קטע השיט הפופולרי ביותר בקרב התיירים, נמצא בין העיירות אלאפוזה לקולם (Kollam) – שתיהן נמצאות מדרום לקוצ'ין. ניתן לצאת ליום שיט חווייתי גם מקו'צין עצמה. השיט מתבצע במעבורת מקומיות, בספינות של תיירים או בסירות קטנות. הפינוק האמיתי של התעלות הוא סירות הבתים. אלו הן ספינות קטנות שעליהן נבנו יחידות של חדרי שינה, שירותים צמודים ומטבח מרכזי. ניתן לשכור ספינה שכזו למספר ימים יחד עם צוות של הגאי, מבשל, מנקה ועוד.
 
בית מלון צף בתעלות הבק-ווטרס של קרלה
בית מלון צף בתעלות הבק-ווטרס של קרלה (צילום: יובל נעמן)
 




 
תיאטרון הקתהקלי
לקראת ערב קצב החיים בקוצ'ין והסביבה נהיה איטי יותר, מלבד מקום אחד שדווקא ניעור לחיים לקראת שעות החשיכה: תיאטרון הקתהקלי (कथकली Kathakali). בדיוק כשנכנסתי לאוהל התיאטרון הגיעה השדה נקרטונדי לגן העדן, כדי לתפוס יצורים שמימים עבור מלך השדים נארקה. בדרך היא פגשה את ג'ינטאן, עלם צעיר ויפה תואר אשר גורם לה לשכוח את משימתה ולהתאהב בו. כדי לפתות אותו היא משנה צורה לעלמה יפיפייה (לליטה). עיניה רשפו מתשוקה תרתי משמע, מאחר ולובן העין הפך לאדום עז, הודות לזרעי חציל ששחקני התיאטרון תוחבים לעיניהם לפני ההצגה. מילים לא הוחלפו בין גיבורי המחזה. במקום זאת הושמעו נהמות ושאגות, נעשו מחוות גוף, תנועות ריקוד ומימיקה מדהימה של הבעות פנים. כל הבעה מסמלת מצב רוח או מסר אותו מבקש השחקן להעביר לקהל. הבעות הפנים מובלטות באמצעות איפור פנים ססגוני ודרמטי, המדגיש את השפתיים, קווי המתאר של העיניים והגבות.
 
תיאטרון הקתהקלי התפתח בקרלה בלבד, במקדשים שבהם בוצעו ההופעות בפני האל. מאוחר יותר החלו להעלות הצגות גם מחוץ למקדשים, כמו בתיאטרון בקוצ'ין המורכב מממספר שחקנים מקצועיים המעלים כמעט מדי ערב הצגה שנושאה לקוח מהכתבים ההינדואיסטים. הנושא המרכזי לרוב מתמקד במאבק המתמיד בין כוחות הטוב לכוחות הרשע, כאשר זירת התיאטרון נועדה לשמש כמדיום, המקשר בין עולם בני האדם הארצי לבין עולמות האלים והשדים.
ביציאה מהתיאטרון פניהם של הצופים מביעות ספק, כאילו רצו לשאול היכן עובר הגבול בין החיים, המשחק ועולם המציאות. שאלה שבהודו התשובה לה תמיד חמקמקה ומטושטשת.
 
מסכת התיאטרון הקתהקלי
מסכת התיאטרון הקתהקלי (צילום: יובל נעמן)





ליאור בר
 
אודות הכותב
ליאור ברדוקטורנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון ומדריך טיולים, המתמחה בטיולים לתת היבשת ההודית, לדרום מזרח-אסיה ולמדינות הבלקן. פרסם מדריך טיולים לקרואטיה, סלובניה ומונטנגרו. 

לקריאת כתבות נוספות של ליאור.








מספר צפיות: 12833
2320