אם יש גן עדן – כאן הוא!
יעדי טיול בדרום הודו
מאת: סורנגה גלית יצחקי

שקיעה על אתר הנופש קומאראקון לייק לחופי אגם ומבאנאד, ליד העיר קוצ'ין במדינת קרלה
(צילום: Kumarakom Lake Resort)

 

יעדים בדרום הודו המוזכרים בכתבה, ומקומות לינה מומלצים:
מלון דה אוברוי בנגלורו בעיר בנגלור (B)  |  מלון פרגרנט נייצ'ר קוצ'י בעיר קוצ'ין (J)
אתר הנופש קומאראקון לייק לחופי אגם ומבאנאד (L)
 

טיול בארבע מדינות בדרום הודו

נציגתה של מדינת מהרשטרה היא העיר מומבאי – ביתם של מהגרים מכל רחבי הודו, של מוסדות כלכליים מן החשובים במדינה, ושל תעשיית הקולנוע והטלוויזיה הענפה.

במדינת קרנאטקה מתגלים מטעי תבלינים אקזוטיים, עיירות המגיחות מתוך ערפל, יערות טרופיים ואוצרות היסטוריים.

קרלה, אחת המדינות היפות בהודו, חושפת מראות ונופים מעוררי השראה: לגונות יפהפיות ותעלות מים טבעיות, עצי קוקוס תמירים, מרבדים של שדות אורז, מטבח עשיר ואנשים חמים וידידותיים.

במדינת טאמיל נאדו התפתחה תרבות בעלת סממנים ארכיטקטוניים ייחודיים, המתבטאים בעיקר במקדשים ענקיים בעלי גופוראם – מגדלי כניסה תלולים וצבעוניים. תרבות זו משתקפת היטב במקדש מינאקשי שבעיר מדוראי, אחד המקדשים המעניינים בדרום.
כתבה על מסלול טיול במומבאי

 

ארמון מייסור בעיר מייסור, העיר השנייה בגודלה במדינת קרנאטקה    (צילום: CC Christopher Fynn)
 

---

---

ראג'יש, הנהג שחיכה לנו בשדה התעופה בעיר בנגלור (Bangalore), היה לבוש מדים לבנים וצחורים, כמעט כמו השיניים שלו שבצבצו מתוך החיוך הרחב בו קיבל את פנינו. לאחר שיחת היכרות קצרה, הוא סיפר לנו סיפור קטן ששיקף היטב את מה שהפך למקור שעשוע בהמשך הטיול, אבל במפגש הראשוני עם אנשי המקום, יכול להיות מקור לבלבול וחוסר בהירות. מדובר כמובן בנענוע הראש המפורסם, מצד אל צד – האם זה כן? לא? לא יודע?

 

ראג'יש אסף פעם לקוח שהגיע להודו בפעם הראשונה. מיד בתחילת הנסיעה, ווידא הנוסע שראג'יש יודע כיצד להגיע למחוז חפצו. ראג'יש ענה באותו נענוע ראש והמשיך בנסיעה. לאחר כמה דקות, שוב שאל הנוסע האם הוא יודע את הדרך ונענה, שוב, בנענוע ראש. כך חזרה על עצמה אותה התנהלות מספר פעמים, עד שראגי'ש הנהג, שהנוסע הצליח לבסוף להוציא אותו משלוותו: " למה אתה שואל אותי כל כך הרבה פעמים? הרי כבר עניתי לך ש- כן". מכאן, הבין הנוסע שנענוע הראש הזה, הבלתי הגיוני לעתים, משמעו "כן".

 

בכדי לחדור להודו, להבין וללמוד אותה, צריך ללמוד להתמסר לסוג אחר של יופי וזמן, לסוג אחר של חשיבה והתנהלות, סוג אחר של ריח וטעם, לתפיסה חושית שעושה הבדל. החושים, בהיותם האפיק המרכזי לתפיסתנו את העולם – מהווים נקודת מחקר מרתקת, דרכה ניתן להבין איך חוויות חושיות שונות מאפשרות פרשנויות שונות על העולם. נקודות תצפית שונות, חושפות חיים אחרים. מצוידות בגישה כזו, טיולינו בהודו מגלים אט אט את השכבות התרבותיות ותפיסת העולם המקומית, ומאפשרים נגיעה בזמן אחר.

בספרו "יומן דרכים" מצטט המחבר עזריאל קרליבך: " ...אם כן, מה לעשות? אמר נהרו: זו שאלה אופיינית לאיש אירופה; הודי היה שואל – מה להיות..."
בתי מלון במומבאי

 

נענוע הראש המפורסם, מצד אל צד – האם זה כן? לא? לא יודע?    (צילום: CC Richard Walker)

 

אל הודו נכנסנו דרך שער הכניסה המערבי שלה, העיר מומבאי (Mumbai), אליה עוד נשוב בהמשך. ממומבאי טסנו לבנגלור שבדרומה של הודו וממנה המשכנו בנסיעה לעיירה הקטנה שריראנגאפטנאם (Srirangapatna). במאה ה-18 היתה זו עיר הבירה של הידר-עלי והסולטן טיפו, אשר שלט על חלקים נרחבים של דרום הודו במאה ה-18. ארמון הקיץ הבנוי ברובו מעץ טיק, הפגיש אותנו עם מורשת הסולטן ועם התרבות ההינדו-מוסלמית בהודו. המשכנו בנסיעה של 16 ק"מ למייסור (Mysuru), העיר השנייה בגודלה במדינת קרנאטקה, השומרת על איזון עדין בין המורשת העתיקה שלה לבין העידן המודרני. מן העיר המלכותית הזו שלטה שושלת מאהאראג'ות עד לקבלת העצמאות של הודו בשנת 1947. נסיעה ברחבי העיר, החולפת על פני מבנים מעניינים, הציגה בפנינו את מורשת התרבות וההיסטוריה של המקום.

 

גבעת צ'אמונדי (Chamundi hill) אשר הפכה לסימן ההיכר של מייסור, מתנשאת לגובה כ-300 מטר מעל העיר, וממנה השקפנו על העיר שנפרשה לפנינו. בראש הגבעה מתנוסס פסל צבעוני וגבוה של השד מאהישאסורה. האגדה מספרת כי השד הומת על ידי האלה צ'אמונדי במהלך קרב אכזרי על הגנת העיר. כדי להלל את שמה של האלה, הוקם מקדש המשקף את הארכיטקטורה האופיינית למקדשים בדרום הודו: גופוראם (מגדל כניסה) גבוה המכוסה שלל ציורים ותבליטים של חיות ודמויות מהמיתולוגיה ההינדית.
לינה במדינת קרנאטקה

 

פסלו של השד מאהישאסורה שעל שמו העיר מייסור (צילום: CC Christopher Fynn)

 

ארמון המאהאראג'ה המקסים היה המשכן הרשמי של משפחת המלוכה ושל משרדי הממשל המלכותי. זהו מבנה אלגנטי ומרשים בעל כיפות, צריחים ואכסדרות, המשמש בית אוצרות של עבודות אומנות מעודנות. דלתות מגולפות בעץ נפתחות לחדרים ואולמות מרוהטים בפאר, תקרות מקושטות, עמודים מפוסלים וציורים היסטוריים.
 

בשוק דבאראג'ה (Devaraja) התמזגנו עם הקהל הרב המגיע לכאן כדי לקנות ירקות ופירות שונים ומשונים, כלי מטבח, פרחים ואבקות צבע. ספגנו את אווירת הרחוב ההודי ולרכוש שמן עץ אלגום (Sandalwood) אקזוטי, קטורות ריחניות, משי עשיר ועוד.

 

 

---

---

מלון מומלץ במרכז בנגלור

מלון דה אוברוי בנגלורו (The Oberoi Bengaluru) מדורג ברמת 5 כוכבים, מוקף גנים יפהפיים וממוקם על כביש מהאטמה גנדי שבמרכז העיר. הוא מציע שתי מסעדות, בריכה חיצונית, מרכז בריאות וספא, חדר כושר, דלפק קבלה ושירות קונסיירז' 24/7 והסעות מ/אל שדה התעופה. החדרים גדולים ומרווחים והסוויטות ענקיות, כולם ממוזגים ולכולם מרפסות הפונות לגן. 
בתי מלון נוספים בעיר בנגלור

מלון דה אוברוי בנגלורו - פינוק 5 כוכבים במיקום מצוין

 

---

---

המשכנו למחוז קורג ((Coorg, הממוקם במדרונות הרי גהאט המערביים (Western Ghats). בזמנים קדומים, תבלינים היו יקרי ערך כמו זהב, ובעלי חשיבות כמו תרופות ובשמים. הודו- ארץ התבלינים, מייצרת כ- 3 מליון טון של סוגי תבלינים שונים, יותר מכל מדינה בעולם. עובדה זו מקנה לה מעמד חשוב ביותר בשוק התבלינים העולמי. יותר מ-80 מדינות מגדלות קפה והודו מדורגת במקום השני באסיה והשמיני בעולם. מזג האוויר הקריר של הגבעות במחוז קורג, עורר השראה בקרב הבריטים, שעזרו להפוך את הקפה לאחד הגידולים העיקריים באזור והעניקו לו את השם: "סקוטלנד של הודו". אזור זה מאוכלס בשפע מטעים ובאחד מהם, שבלבו נמצא בית המלון בו לנו, זכינו לראות מקרוב כיצד מגדלים כאן את התבלינים והקפה המקומי. ביער דובארה הסמוך, קפצנו על ההזדמנות הנדירה לשמוע את השקט הייחודי של היער, המופר על-ידי ציוץ הציפורים, הרוח השורקת דרך גזעי הבמבוק ופכפוך מי הנהר. ביציאה מן היער נגלה בפנינו הכפר הקטן של אנשי שבט הקורבאס; בקתות טיט מכוסות בגגות קש ושטחי חקלאות קטנים. אנשי הכפר מתפללים ומגישים מנחות בפני תילי טרמיטים, שעל-פי האמונה האל שיווה מתגלם בהם.

 

בבילאקופה (Bylakuppe) אחת מההתיישבויות הגדולות של טיבטים מחוץ לטיבט, הכרנו את התרבות הטיבטית בהודו, כשביקרנו בסרה-מיי (Sera Mey), מנזר מרהיב ביופיו הפועל על פי עקרונות הבודהיזם הלאמאיסטי (המקובל בטיבט). ממשלת הודו מעניקה מקלט מדיני לפליטים רבים הבורחים מטיבט מאז שנות ה-60. בהתיישבויות שנוצרו ברחבי הודו הוקמו מנזרים, מקדשים ומוסדות חינוך, ברוח המסורת והתרבות.

 

מנזר סרה-מיי, ממשלת הודו מעניקה מקלט מדיני לפליטים הבורחים מטיבט (צילום: CC avalonmediaworks)

 

בימים הבאים עברנו לשהות באקולוגיה המשרה תחושת רעננות ואנרגיה מחודשת, כיוון שהצמחייה השופעת במדינת קרלה (Kerala) מתפקדת כ"מפעל" ביולוגי מסיבי לטיהור אוויר. הסינים, הפורטוגזים, הערבים וההולנדים, כולם הגיעו לאזור זה בעקבות החיפוש אחר תבלינים ושנהב, והפכו את שפע המשאבים הטבעיים שמצאו כאן למקור פרנסה. בדרכנו לדרום המדינה עצרנו בעיר קוזי'קוד (Kozhikode, לשעבר קליקוט), שקנתה את מקומה בהיסטוריה העולמית בהיותה נמל הסחר הבין-לאומי הגדול בהודו, עוד במאה ה-14, ועם "גילויו" האירופי של נתיב הסחר הימי להודו, בשנת 1498, על ידי מגלה הארצות הפורטוגלי ואסקו דה גאמה.

 

הגיוון התרבותי בהודו, מתבטא גם במגוון הדתות המתקיימות בה זו לצד זו. האיסלאם חדר לצפון הודו על-ידי צבאות פולשים, ולדרום הביאו אותו סוחרים ערבים. כיום מהווים המוסלמים כ-13% מכלל האוכלוסייה בהודו. עם הגיענו לעיר, זכינו בקבלת פנים חמה של חברתנו רינו פטימה, בחורה מוסלמית המלמדת בישול בבי"ס מקומי. במפגש מקרב לבבות ומרחיב דעת בביתה של רינו, הכרנו את משפחתה המורחבת, והסבנו יחד לארוחת ערב המורכבת ממטעמי המטבח המוסלמי המקומי.

 

חוף בעיר קוזי'קוד, בעבר נמל הסחר הבין-לאומי הגדול בהודו (צילום: CC simianwolverine)

 

העיר קוצ'ין (Cochin, וגם Kochi), היעד הבא במסע שלנו, מתפרשת על מקבץ איים וחצאי-איים. אופייה הייחודי של העיר, מתבטא בנוכחות משמעותית של קהילות אתניות מגוונות, מאזורים שונים של המדינה. רובה של הקהילה היהודית שחיה בעבר בקוצ'ין וברחבי מאלבר כולה, היגר לישראל ולארה"ב, וכיום מתגוררות בעיר רק מספר משפחות יהודיות. בג'ו טאון (Jew Town), הרובע היהודי, ביקרנו בבית הכנסת שהוקם במאה ה-16, האוצר בתוכו נברשות מבלגיה, מרצפות מצוירות שהובאו מסין ובמה מעוטרת בזהב. מלבד בית הכנסת מצאנו כאן גם חנויות מקסימות לממכר תבלינים, תכשיטים, ספרים ועתיקות.

 

ההיסטוריה המורכבת של קוצ'ין התעוררה לחיים לנגד עיננו, כשסיירנו בסמטאות הציוריות של הרובע העתיק: לאורך החוף צפינו בטכנולוגית דיג מיוחדת שהובאה לכאן על-ידי סוחרים סינים: רשתות ענקיות הפועלות באמצעות מערכת משקולות. בכנסיית סנט פרנסיס, אחת העתיקות ביותר בהודו, היה קבור ואסקו דה גאמה עד ששרידיו הובאו לקבורה בפורטוגל. ארמון מטאנצ'רי נבנה על ידי הפורטוגלים, שופץ על ידי ההולנדים ונסיכים הודים הוסיפו ציורי קיר המתארים סיפורים מן המיתולוגיה ההודית. בערב צפינו במופע קתהקלי, אומנות מחול הדרמה המפורסמת של קרלה. מופע זה מבוסס במקור על אחד מסיפורי האפוס ההודים, בו מציגים הרקדנים את הדמויות השונות באמצעות שליטה מדהימה בתנועות הגוף והבעות הפנים. המיצג מאופיין באיפור יוצא דופן ובתלבושות מרהיבות. באותו ערב הוזמנו לארוחת ערב אצל חברים וותיקים, בני משפחת אברהם, שסיפרו לנו את סיפור חייהם הנע בין הודו לישראל, על חיי הקהילה היהודית ושיתפו אותנו בנקודת מבטם על התפתחותה המהירה של הודו.
בתי מלון בעיר קוצ'ין  |  כתבה על יהדות קוצ'ין

 

אזור מטנצ'רי בעיר קוצ'ין – בתים קולוניאליים ובולט ביניהם מלון פרגרנט נייצ'ר קוצ'י  (Fragrant Nature Kochi)


מלון פרגרנט נייצ'ר קוצ'י באזור מטנצ'רי שבעיר קוצ'ין – מלון מפנק במיקום מעולה   (Fragrant Nature Kochi)

 

היומיים הבאים התנהלו בקצב איטי יותר, כיאה לקצב המקום אליו הגענו. קומארקום (Kumarakom) הינו כפר קטן ומנומנם, הממוקם על מקבץ איים באגם ומבאנאד (Vembanad). על שפת האגם נמצאת שמורת ציפורים המשמשת בית ל"תושבים המקומיים": תוכים, שלדגים, אנפות, קורמורנים, אווזים ומקום חניה לציפורים נודדות המגיעות מההימלאיה, וממקומות רחוקים יותר.
 

הטיול שלנו הפך למענג במיוחד, בזכות בתי המלון המעולים שהתאכסנו בהם. כל בית מלון מתהדר בספא, המציע מגוון טיפולי איורוודה ועיסויים, סאונות, בריכות נהדרות, שעות של רוגע ונחת המחזירות את החיוניות לגוף. בית המלון בו התאכסנו בקומאראקום, צופה אל האגם ונבנה באופן הרמוני עם סביבתו. זה היה הזמן והמקום לנוח על ערסל, להביט בקרני השמש המנצנצות על-פני המים, להתרענן בספא וליהנות ממשבצת זמן נדירה.

 

במקומות רבים ברחבי קרלה, מופרדת היבשה על ידי לשונות ים ונהרות המתנקזים מן ההרים. כך נוצרת רשת מורכבת של תעלות וערוצים, לגונות ואגמים, הנפרשת משולי החוף אל תוך היבשה. ממעוף הציפור, נראות התעלות כרשת של חוטי כסף זעירים השזורים לאורכה של שמיכת טלאים. לעתים צרות כמרחק בין שתי זרועות, לעתים נפתחות למרחבי האגם, ישרות כחץ, או מתפתלות בחינניות בין יערות מבושמים של קוקוס, פלפל וקינמון.

 

במקומות רבים ברחבי קרלה מופרדת היבשה על ידי לשונות ים ונהרות המתנקזים מן ההרים    (צילום: CC Ashwin Kumar)

 

יצאנו למסע בתעלות המים המקבילות לחוף הים (ה- Backwater), בסירות המחליקות בעצלתיים על פני המים, על רקע תפאורה ססגונית המבזיקה שילובים של ירוק הדקלים עם כחול השמים. השייט חשף בפנינו את אורח החיים המיוחד שפיתחו לעצמם תושבי המקום, כיוון שלחלק מהמקומות ניתן להגיע בסירות בלבד.
 

בערב קפצנו ל"בר השכונתי" והתמזגנו בסצנת הבילוי המקומי. בבר הגישו לנו את הטודי, משקה אלכוהולי המופק מנוזל הניגר מעלי עץ הקוקוס, והמלווה בדרך כלל בנתחי דג מטוגן. הקוקוס, הגדל כאן בשפע, משמש למטרות נוספות: בקליפה משתמשים כחומר בעירה, מהסיבים מכינים מחצלות, מברשות וחבלים, מהעלים קולעים סלים ומכינים גגות לבקתות, מציפת האגוז מכינים שמן בסיס מזין לשיער ולעור, וציפת האגוז הלבנה משמשת למאכל.
בתי מלון סביב אגם ומבאנאד

 

 
אתר הנופש קומאראקון לייק לחופי אגם ומבאנאד – בריכות שחייה, אגם, גנים ורוגע אינסופי
מלון 5 כוכבים עם וילות וחדרים שכולם פונים לבריכה פרטית או משותפת


תעלות המים המאפיינות את קרלה, כאן באתר הנופש קומאראקון לייק

 

---

---

מדינת טאמיל נאדו יוצגה עבורנו בביקור בעיר מדוראי (Madurai), אליה המשכנו במסע. זוהי העיר העתיקה ביותר בדרום הודו, אשר שימשה בעברה בית לתרבות ולארכיטקטורה של התרבות הדרוויאנית.

 

דרך הסמטאות נכנסנו אל לב העיר העתיקה וביקרנו במקדש מינאקשי (Meenakshi Temple), אליו עולים לרגל מכל קצוות הודו. מינאקשי נחשבת לאלה המגינה של העיר, ובמקדש זה היא נישאה לאל שיווה. למקדש 12 גופוראמים עצומים (מגדלים המשמשים שערי כניסה) המכוסים בשפע צבעוני של פסלי אלים ואלות, חיות ודמויות מיתולוגיות. שוק החייטים הסמוך, הממוקם באולם עמודים מרשים התגלה כמקום טוב לקנות בו בדים ואף להזמין בגד בתפירה אישית. במוזיאון גנדי למדנו על חייו של מאהאטמה גנדי, השזורים בסיפור המאבק של הודו לעצמאות. את שעות אחר הצהריים הקדשנו לסיורים אישיים בקצב אישי והרגשנו במלוא העוז את אווירת השוק העירונית התוססת: רחובות שוקקים עמוסים בחנויות, דוכנים, עגלות, ריקשות, אופניים והמוני הולכי רגל.

 

בשעות הערב כאשר המקדש מתמלא מאמינים רבים, שבנו אליו כדי לצפות בטקס המיוחד של העברת פסלי האלים אל מקום מנוחת הלילה שלהם.

 

מקדש מינאקשי - שפע צבעוני של פסלי אלים ואלות, חיות ודמויות מיתולוגיות (צילום: CC Jean Pierre Candelier)

 

בטיסה הגענו חזרה למומבאי, השער דרכו נכנסנו להודו וממנו גם נצא. מומבאי התקדמה עם השנים והפכה מביתם של עם דייגים לעיר מודרנית ותוססת. עיר המבטאת היטב את אופייה הייחודי של הודו כולה -  ניגודים קוטביים שהופכים להרמוניים. בניינים בוהקים וחדים לצד מבנים קולוניאליים, אנשי עסקים בחליפות מחויטות, לצד אנשים היושבים על שפת המדרכה, מרטיני צונן לצד צ'אי מהביל... זוהי עיר של מובטלים ומבקשי עתיד טוב יותר, הזורמים אליה בקצב של אלפי אנשים ליום, והופכים את מומבאי לכור היתוך של קהילות ותרבויות שונות מכל הודו.

 

במכבסה העירונית (הדהובי-גהאט), הממוקמת תחת כיפת השמים, ראינו המוני גברים הכובסים באופן ידני אלפי קילוגרמים של בגדים ובדים. הכביסה הנקייה מתנפנפת בשורות אינסופיות על החבלים, והחידה הגדולה היא כיצד קורה שכל לקוח מקבל בדיוק את מה שמסר...
 

המשכנו לשער הודו, דרכו השקפנו על הים הערבי. השער, המזכיר את שער הניצחון בפריז, הפך לסמל פופולרי של העיר, ולמקום מפגש החביב על המקומיים. בתחנת הרכבת צ'אהטראפאטי-שיבאג'י (שבעבר נקראה על שם המלכה ויקטוריה), השוכנת במבנה מרשים, ראינו ביטוי מוחשי כיצד בהודו סדר ובלגן שוכנים בהרמוניה, זה לצד זה. רכבות נכנסות ויוצאות, המוני אנשים זורמים לכל מיני כיוונים, נפלטים ועולים לקרונות, וכל זה מתנהל באיזשהו סוג של סדר שקט ומופלא.

 

הבניין בו שוכן שוק קרופורד הססגוני, אחד השווקים המפורסמים של העיר, נראה כאילו נקטף מתוך סצנה של לונדון מהתקופה הויקטוריאנית. בעבר שימש כשוק הסיטונאי לתוצרת חקלאית, וכיום מגיעים אליו תושבי העיר לקניות מרוכזות. דוכנים וחנויות קטנטנות מציגים כאן שפע של סחורה מקומית: פירות וירקות, תבלינים, חמוצים, פיצוחים מצופים וממתקים.

 

שער הודו בעיר מומבאי, מזכיר את שער הנצחון בפריז (צילום: CC Nicolas Vollmer)

 

באזור קולאבה (Colaba) שבדרום העיר, ספגנו את האווירה הייחודית של מומבאי, בציפייה שתלווה אותנו גם עם השיבה ארצה. לאזור אופנתי זה מתנקזים המטיילים והמקומיים, כדי לערוך קניות בבוטיקים היוקרתיים ובדוכני הרחוב המציעים שלל פריטים מפתים. זה היה הזמן לעצור ולהתבונן בסרט הצבעוני החולף מול עינינו.

 

לקראת ערב הסתייענו באחד מכלי הרכב הפופולריים בהודו (והאסורים בכניסה ללב מומבאי) - האוטו-ריקשה. מנווטות באומנות את דרכן, הובילו אותנו הריקשות בנתיב קולינרי, במסע טעימות החולף על פני נקודות-ציון ראויות: מסעדה צמחונית עממית, בה דגמנו מבחר מנות פתיחה, שיפודיית-רחוב הפועלת רק בשעות הערב (אז נפרסים שולחנות פלסטיק קטנים לאורך כל הרחוב), ולאונג'-בר מעוצב, שלא מבייש אף מטרופולין מערבי....

 

לאחר ארוחה בהודו, נוהגים האנשים לפקוד דוכן קטן הנמצא בכל פינת רחוב כמעט, לממכר טאמול-פאן (Tamul-Paan). זהו עלה הבאטל, עליו מונח שבר אגוז דקל הארקה, תערובת תבלינים וטבק. כל זה מגולגל לחבילה קטנה ומפתיעה שמכניסים לפה. ההודים מאמינים כי התערובת הזו שומרת על ניקיון הפה, מחזקת את הקול, הלשון והשיניים, מסייעת בעיכול, מטהרת את הדם ומפיגה מתחים.
כתבה על מסלול טיול במומבאי
 

 

מידע נוסף

כתבות נוספות