www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

טיול ביפן - מתחילים בטוקיו


טיול ארוך ביפן - מתחילים בטוקיו
מאת: דני אורבך 


כתבה ראשונה בסדרה של מספר כתבות, על טיולים שערכתי בעת לימודיי ביפן - טיול בהונשו וטיול ארוך בן שלושה חודשים בעריה, הריה, כפריה ועמקיה של יפן היפהפייה. זהו הטיול הארוך ביותר שהייתי בו מאז בואי ליפן. טיילנו בטוקיו, האלפים היפניים, קיוטו, נארה, הירושימה, האי שיקוקו ואוסקה.


בדרך טיילנו עם סטודנטים זרים מארצות שונות, ידידה יפנית שלי מכיתת העברית באוניברסיטת טוקיו, תיירת אמריקאית מקסימה, והדובדבן שבקצפת - שני חברים מאוסקה, זוג נשוי (פיליפיני וסינית) שהכירו לנו את העיר הגדולה והמסובכת הזאת מקרוב, באופן שאף אחד אחר לא יכול לעשות.

פסטיבל בטוקיו
נשים בלבוש מסורתי בפסטיבל האצ'ימן בטוקיו  (צילום: Gin The Wanderer)


מסלול הטיול, שתחילתו בטוקיו ובאזור טוקיו (A) והמשכו באלפים היפניים (B+C), נגויה ומרכז הונשו (D),
קיוטו וסביבתה (E), אוסקה וצפון קנסאי (F), הירושימה ומייאגימה (G+H), האי שיקוקו (I), וצפון האי הונשו (J)
להגדלת המפה לחצו בפינה העליונה

 

לחוות פסטיבל בטוקיו

פסטיבל הזיקוקים בהון-אצוגי הנערך באחד מפרברי טוקיו, היה האירוע המשמעותי הראשון שלנו בטיול. פסטיבלים כאלו, הם המקנים ערך מוסף לטיול בעיר, מעבר לריצה בין המקדשים, הארמונות והמוזיאונים. למעשה, הסתפחנו לקבוצה מאורגנת של סטודנטים זרים, והיינו חבורה די מעורבת. היה די כיף, חוץ מהעובדה שהיה צפוף. אני חושב שאחת התופעות המכות בתייר שמגיע ליפן, היא באמת הצפיפות. אנשים שגרים ביפן מתרגלים לכך לאחר מספר חודשים, אבל הרגשתי שעבור חברי זו הייתה באמת חוויה חדשה.  

יפן היא ארץ קטנה יחסית, בה חיים כ- 127 מיליון תושבים. רובם מצטופפים בערים הגדולות ורצועת החוף, וכשיש פסטיבל המוני באחת הערים הגדולות, אתה חש את זה על בשרך. הרחובות דחוסים ומלאים ביפנים מזיעים, צוהלים, שרים, רוקדים ומבושמים, ולאור זאת יש להתפלא ולהתפעל מהסדר שבו הכל מתנהל. שוטרים מכווינים את הקהל למקום הנכון במהירות וביעילות, ולמרות השכרות ואווירת החג אף אחד לא דוחף ומתפרע. גם כמות הזבל על הרצפה קטנה יחסית, למרות העדר פחי הזבל. היפנים פשוט נושאים את הזבל שלהם איתם. אם יש משהו שאנחנו כישראלים צריכים ללמוד מיפן - זה הדבר.

הפסטיבל עצמו היה מעט מאכזב - זיקוקים באיכות בינונית, בערך כמו אלו שאנחנו מכירים מיום העצמאות, והמושבים לא היו נוחים (שטיחים על אבנים קטנות ומעצבנות). אבל העיקר ממילא היה החברה, הפיקניק והאווירה, ולא הפסטיבל עצמו. עוד בעיה הייתה ברכבות חזרה שהיו כמובן דחוסות ביותר.

פסטיבל בטוקיו
נשים בלבוש מסורתי בפסטיבל האצ'ימן בטוקיו  (צילום: Gin The Wanderer)
 

פסטיבל האצ'ימן

פסטיבל האצ'ימן (Fukagawa Hachiman Festival) מתקיים מדי שנה בסוף הקיץ במקדש צורוגאוקה, מקדש השינטו הגדול ביותר בקמקורה, המוקדש לאל המלחמה הצ`ימאן. אל זה, שהיה בעבר פטרונה של משפחת הלוחמים מינאמוטו ששלטה ביפן תקופה מסוימת החל מסוף המאה ה- 12, ממלא תפקיד חשוב ומרכזי מאד בהיסטוריה היפנית כפטרונם של לוחמים. בעבר נהגו להקדיש לו ראשים כרותים של אויבים, אולם בימינו הוא מסתפק במנחות צנועות יותר כקטורת, סאקה ומיני פירות.  

בפסטיבל ניתן למצוא את כל המאפיינים של פסטיבל שינטו גדול: תהלוכה ססגונית של פרשים, כוהנים לבושים בסגול, אדום ולבן המחזיקים ענפים רעננים וטריים, תזמורת ילדים מסורתית, מוכרי נקניקיות ושיפודים, וכל זאת לצלילי חלילים ותופים.
בתי מלון בטוקיו   |  בתי מלון ליד שדה התעופה טוקיו נריטה
 
משתתפים בבגדי חג מסורתי  (צילם: דני אורבך)
 

המזרח הרחוק




 

אִיזַאקַאיָה - פאב יפני מסורתי

חוויה מעניינת אחרת בטוקיו, הייתה יציאה שלנו עם סטודנטים זרים וחברים יפנים לפאב יפני מסורתי, המכונה אִיזַאקַאיָה (izakaya). חוויית האיזאקאיה היא אחת החוויות המרנינות ביותר ביפן. איזאקאיה הוא פאב כיפי בסגנון יפני ישן. יושבים על כיסאות נמוכים יחסית או על כריות מסביב לשולחנות ארוכים, בחבורות גדולות. לאיזאקאיה לא כדאי לצאת בקבוצה קטנה, אלא רק בקבוצות גדולות יחסית של מעל חמישה אנשים. כל סועד משלם תשלום קבוע מראש ובתמורה מקבלים כולם סדרה ארוכה של מנות יפניות קטנות אך טעימות להפליא, וכמובן - (איך אפשר בלי?) משקאות אלכוהוליים ולא-אלכוהוליים לפי בחירה. באיזאקאיה אין ממש מנות פרטיות וכולם אוכלים מהמנות של כולם.    זו חלק מאווירת ה"ביחד" של המוסדות העליזים הללו. האיזקאיה הספציפית שהיינו בה הייתה ממוקמת בשיבויה, אחד מאזורי הבילויים השמחים והרועשים ביותר בטוקיו.

מי שרוצה לראות את טוקיו במיטבה - חייב ללכת בלילה לרובע שיבויה (Shibuya). שיבויה הוא אזור בילויים יפני של ממש - בניגוד לאזורי בילויים אחרים כמו איקבוקורו (שקט מדי), שינג`וקו (חצי עסקי) ובמיוחד רופונגי (מסחור דוחה ויקר לתיירים זרים, חיילי מרינס, גנגסטרים ופרחות יפניות). לא שבשיבויה חסרות פרחות, שגם הן חלק מהאווירה העליזה של המקום. הפרחה היפנית הטיפוסית מסתובבת עם הרבה מאד נצנצים, חולצות זוהרות, ובעיקר - מיני קצר עד כמה שאפשר. אבל בחורה יפנית לעולם לא תלך עם מחשוף. חולצות חשופות, שמאד נפוצות במערב, כמעט לא קיימות ביפן. לידינו באיזאקאיה ישבה חבורה רועשת ושמחה של צעירים יפנים, שהוסיפה מאד לאווירה הטובה. יפנים אוהבים מאד להשתכר, ומשתכרים במהירות. הם אמנם משתגעים, אבל בדרך כלל לא מתנהגים באלימות, כך שאזורי הבילויים ביפן הם יחסית בטוחים בלילה למרות אחוז השכרות הגבוה.
 
איזאקאיה בטוקיו
איזאקאיה הוא פאב כיפי בסגנון יפני ישן - יושבים על הבר מול המטבח  (צילום: Gin The Wanderer)
 

מקדש סנגקוג`י בטוקיו 

מקדש סנגקוג'י (Sengaku-ji) הוא מקדש קטן יחסית בלב העיר ההומה, שקשור אליו סיפור מיוחד ומרתק ביותר, אחד הסיפורים המפורסמים ביותר במסורת הלוחמה היפנית: סיפורם של ארבעים ושבעה הסמוראים. מעשה באדון פיאודלי, דאימיו, בשם אָקוֹ, שהועלב בארמון השוגון על ידי יועץ זקן ומרושע בשם קִירָה.  אקו הזועם שלף חרב כדי להגן על כבודו, אך מכיוון ששליפת חרבות בארמון השוגון הייתה פשע שדינו מיתה, נאלץ אקו להתאבד. ארבעים ושבעה משרתיו של אקו נשבעו לנקום, אך ידעו שלא יוכלו לעשות זאת מיד, מכיוון שקירה ציפה לנקמה והקיף את עצמו במשמר חזק. וכך, יצאו ארבעים ושבעה הסמוראים מאֶדוֹ (טוקיו של אותה תקופה), נטשו את דרך הלוחם והתפזרו בכל יפן. חלקם הפכו לאיכרים ובעלי מלאכה, וחלקם אפילו לבטלנים ולפושעים. בלט מכולם מנהיג החבורה, אוֹאִישִי קוּרָנוֹסוּקֶה, שהפך לבטלן ולשיכור ידוע לשמצה. הוא הזניח את בנו והשפיל את כבודה של אשתו.

יום אחד, כאשר התגולל שיכור בקיאו ברחובותיה של אחת הערים, עבר לידו סמוראי קשוח מדרום יפן וזיהה אותו. "איזה חזיר אתה!" נהם עליו הסמוראי, "מתגולל כאן בקיא במקום לנקום את מות אדונך? אני בז לך!" ובמילים אלו ירק עליו הסמוראי ודרך על פניו. אואישי לא הגיב. בכל אותו הזמן אספו ארבעים ושבעה הסמוראים בסתר כסף לחרבות חדשות, והמתינו שקירה יירגע ויפחית את כמות השומרים המגנים עליו. בסופו של דבר, קירה עשה זאת. ובליל חורף מושלג, התאספו ארבעים ושבעה הסמוראים, בראשותם של אואישי ובנו, ליד טירתו של קירה- פרצו לטירה ושיספו את אויבו של אדונם עד שלא היה ניתן לזהותו. לאחר מכן, הם כרתו את ראשו ושמו אותו על קברו של אדונם, על מנת לפייס את רוחו הזועמת. לאחר מכן, הם נאסרו מניה וביה על ידי השוגון - ונידונו למיתה. אבל החלה תנועה אדירה בקרב הסמוראים, שדרשה לכבד אותם ולהניח להם להתאבד כגיבורים. השוגון נכנע, וארבעים ושבעה הסמוראים התאבדו כלוחמים בעלי כבוד. הם נקברו במקדש סנגקוג`י בטוקיו, ומאז ועד היום הם נחשבים לגיבורי תרבות חסרי תקדים ביפן.

המקדש עצמו נראה כמקדש רגיל למדי, ממש במרכז העיר. אבל ליד המקדש, נמצא בית קברות קטן, ובו טמונים אואישי קורנוסוקה וארבעים ושישה לוחמיו הנאמנים. יפנים רבים עדיין מגיעים לבית הקברות כדי לכבד את רוחות הגיבורים, לשאת תפילה ולהדליק קטורת. פסלו של אואישי קורנוסקה נמצא ליד בית הקברות, האפוף כולו עשן קטורת ריחני.
 
מקדש סנגקוג'י בטוקיו
מקדש סנגקוג'י בלב העיר טוקיו  (צילום: jpellgen)
 
 



היכן מומלץ להתמקם ללינה בטוקיו

מומלץ לחפש בית מלון בקרבת אחת מתחנות הרכבת על קוו יאמאנוטה (Yamanote Line) המקיף את מרכז טוקיו דרך מספר תחנות חשובות. אמליץ כאן על שתיים מהן - תחנות הרכבת שינג'וקו (nShinjuku Train Statio) או תחנת הרכבת שיבויה (Shibuya Railway Station).
לא אמליץ כאן על בתי מלון ספציפיים, כי המגוון עצום וכך גם דרישות המטיילים. יש לקחת בחשבון שהמחירים בטוקיו אינם זולים, למרות שהחדרים עצמם בד"כ קטנים ביחס למקובל במדינות אחרות. כנסו ללינקים, הגדירו את תאריכי הביקור, ובצעו בתוצאות סינון ומיון לפי הקריטריונים שלכם.
להשוואת מחירי בתי מלון ליד תחנת שינג'וקו – לחצו כאן
להשוואת מחירי בתי מלון ליד תחנת שיבויה – לחצו כאן

בכל זאת, המלצה למלון אחד במרכז טוקיו

מלון סנרוטה פלאזה (Hotel Sunroute Plaza Shinjuku) ממוקם במרכז רובע שינג'וקו (Shinjuku), רובע העסקים והממשל של טוקיו, ליד תחנת הרכבת שינג'וקו (200 מ'). החדרים ממוזגים ומבודדים לרעש, ובכולם גם שולחן, מקרר וקומקום חשמלי (בחלקם גם כורסא). השירות אדיב והניקיון מופתי.
מלון סנרוטה פלאזה – השוואת מחירים (שימו לב לתנאי הביטול)

המלצה על מלון מומלץ בטוקיו, יפן   המלצה על מלון מומלץ בטוקיו, יפן
המלצה על מלון מומלץ בטוקיו, יפן   המלצה על מלון מומלץ בטוקיו, יפן
מלון סנרוטה פלאזה
 - מיקום מצוין בלב טוקיו, שירות אדיב והמלצות חמות




 

מידע נוסף

כתבות נוספות






דני אורבך
 
אודות הכותב
דני אורבך, בעל תואר דוקטור להיסטוריה מאוניברסיטת הרווארד וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מחבר הספר ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר פוסט-דוקטורנט בתוכנית ללימודי יפן-ארה"ב באוניברסיטת הרווארד. בעל הבלוג "הינשוף".

לקריאת כתבות נוספות של דני








מספר צפיות: 13171
2654