טיול בצפון יפן:
מוריאוקה ופסטיבל האש בהר האגורו 
מאת: ד"ר דני אורבך


טיולים מחוץ לעיר ביפן נוטים להיות יקרים למדי. הבעיה העיקרית היא בתחבורה הבין-עירונית ובמחיריה היקרים. הדרך הטובה ביותר להתגבר על הבעיה, היא להשתמש באוטובוסי הלילה המצוינים והזולים להפליא. כך, הזמנתי מקום באוטובוס לילה מטוקיו לעיר הצפונית מוֹרִיאוֹקָה. האוטובוס יוצא מטוקיו בסביבות 23:30 בלילה, ומגיע למוריאוקה בשש בבוקר, כך שאפשר לטייל במחיר זול יחסית בלי לאבד זמן.


הר האגורו, צפון האי הונשו, יפן
פגודה בת 5 קומות על הר הָאגוּרוֹ, בו מתקיים פסטיבל האש בראש השנה (צילום: Gojū-tō) 
 
מייד כשהגעתי לעיר מוריאוקה (Morioka), בירת מחוז אִיוואטֶה (Iwate) שבצפון האי הונשו (Honshu), האי המרכזי של יפן, הבנתי שאני נמצא בארץ אחרת. צפון הונשו הוא יותר פראי, פחות ממוסחר, ופחות תיירותי ממקומות אחרים ביפן. רוב התיירות בו (אם כי בהחלט לא כולה) היא תיירות פנים של יפנים, ומזג האוויר קר... קפוא... מצמרר. כבר במוריאוקה ראיתי שלג נערם ברחובות, ונזקקתי לשירותיהם הטובים של סוודר, צעיף ומעיל עבה.

כדי להתחמם מעט, השארתי את הטיול במוריאוקה עצמה להמשך ולקחתי אוטובוס לאתר הטבע המבודד מצוקאווה אוֹנסֶן 
– "המעיין החם של נחל האורנים". 
 

מסלול הטיול, שתחילתו בטוקיו ובאזור טוקיו (A) והמשכו באלפים היפניים (B+C), נגויה ומרכז הונשו (D),
קיוטו וסביבתה (E), אוסקה וצפון קנסאי (F), הירושימה ומייאגימה (G+H), האי שיקוקו (I), וצפון האי הונשו (J)
להגדלת המפה לחצו בפינה העליונה
 

המזרח הרחוק




 

מעיין חם בצפון הקר

הנסיעה ארכה כשעתיים, וכבר במהלכה אפשר היה לראות את הנוף הצפוני הפראי וליהנות ממנו  גבעות מושלגות, מכוסות באורנים שענפיהם העירומים נעים ברוח הקפואה, נחלים כחולים כהים מוקפים במעטה עבה של שלג, ובאופק  הרים גבוהים שפסגתם עוטה לבן. האוטובוס יצא במהרה מהכבישים הראשיים, והסתובב בין כפרים ועיירות קטנות, ולבסוף נכנס לכביש צר בתוך יער אורנים עבות, שהשתרע עד קצה האופק.

התחנה האחרונה הייתה מצוקאווה אונסן (Matsukawa Onsen לא יישוב, לא כפר, לא עיירה  אלא רק נקודה מבודדת בטבע, עם מספר מלונות יפנים מסורתיים (ריוקאן), מעיינות חמים בתוך השלג, וזהו זה: בלי חנויות המזכרות, המסעדות, ומוכרי התמנונים והשיפודים האופייניים לרוב אתרי התיירות ביפן. אונסן היא נביעה חמה, וישוב שבשמו משולב "אונסן", משמע יש בו פעילות גאותרמית ורבים מהמנהגים היפנים הקשורים למרחצאות.
 
כמה דקות במדרון מושלג ואני כבר בתוך הפונדק. "פונדק מעיין האורנים" (שוֹפוּסוֹ), הוא מלון יפני מסורתי וכפרי, על כל המשתמע. חדרים עם מחצלות קש רכות (טאטאמי), מסדרונות מעץ חורק, ארוחות ערב של אוכל יפני כפרי, והנקודה הפחות טובה  שירותים מחוץ לחדר, כנהוג במלונות מסורתיים. אין מקלחת רגילה, וגם לא צריך אחת  כולם ממילא מתרחצים במעיינות החמים. בשביל זה מגיעים לשם, לא? בדלפק מוכרים ביצים שלוקות שמבושלות בתוך המים הלוהטים, ומיצים עשירים מענבי הרים.
כתבה על תרבות המיינות החמים ביפן - אונסן
 
מוריאוקה, צפון האי הונשו, יפן
אונסן באחד מבתי המלון של מצוקאווה אונסן - מלון הספא היצ'ימנטאי -
דמיינו שמסביב הכל מושלג 
(צילום: 
Hachimantai Mountain Hotel & Spa) 
 
מוריאוקה, צפון האי הונשו, יפן
נוף צפוני קפוא ומושלג  צפון האי הונשו (צילום: yisri) 
  

מוריאוקה – בירת מחוז איוואטֶה

מוריאוקה (Morioka) היא דוגמה קלאסית לעיר מחוז צפונית  עם גורדי שחקים, קניונים, פאבים ומסעדות טובות, אבל קומפקטית וקטנה  יתרון שמפחית מאוד את הצורך בתחבורה ציבורית. במוריאוקה אפשר להסתובב בעיקר ברגל. במוריאוקה ישנו מקדש זֶן עתיק ומפורסם.
 
ביליתי את הערב בשוטטות רגועה בפארק איוואטה, הפארק העיקרי של מוריאוקה, שבו נמצאות גם חורבות הטירה העתיקה. בפארק יש נחל קטן, וכמה אנדרטאות לאינטלקטואלים ומשוררים ילידי העיר. אחת האנדרטאות ניצבת על גבעה בפארק. בילדותו, נהג איצ'יקאווה, אחד מהמשוררים המפורסמים של העיר, להבריז מבית הספר ולברוח לגבעה הזאת, שם בילה את הזמן בהתבוננות בפסגתו המושלגת של הר איוואטה (Iwate), בקריאה ובחלומות בהקיץ. בפארק יש גם אנדרטה לחיילי מלחמת רוסיה-יפן.
 
כיום נותר רק הבסיס, לאחר שהפסל הורד במסגרת הרפורמות האנטי-מיליטריסטיות של הכיבוש האמריקאי ב-1945. בנוסף לכך, באחד מהשבילים מתנוסס לו בגאווה טוטם אינדיאני, תרומתה של האגודה לידידות יפנית-קנדית, ופרי עבודתם המשותפת של אומן קנדי וצ'יף אינדיאני. פרט למקדש, לפארק ולמספר מוזיאונים, אין יותר מדי מה לעשות במוריאוקה. האטרקציה העיקרית בעיר היא המסעדות המצוינות שמתמחות באוכל צפוני.

מוריאוקה, צפון האי הונשו, יפן
הר איוואטה מעל העיר מוריאוקה, עיר מחוז צפונית  (צילום: Noriko YAMAMOTO) 
 



הירַאִיזוּמִי – איך חולפת תהילת עולם

היראיזומי (Hiraizumi), כיום עיירה קטנה כשעה של נסיעה ברכבת ממוריאוקה, הייתה עיר מחוז משגשגת בימי הביניים המוקדמים. במהלך המאה ה-12. שלושה דורות של שליטים ממשפחת פוג'יווארה העוצמתית הפכו את העיר למרכז פוליטי, כלכלי ותרבותי חשוב בצפון יפן, והצליחו להגן עליה בהצלחה במהלך מלחמת האזרחים האכזרית שהתחוללה בסוף המאה. מינאמוטו נו יושיצונה, הגיבור העיקרי של מלחמת האזרחים, נרדף בסופה על ידי אחיו הקנאי, יוריטומו, הדיקטאטור הצבאי של יפן, שחשש מהפופולאריות שלו. בסופו של דבר הגיע יושיצונה, הגיבור המפורסם ביותר במסורת הלוחמים היפנית, להיראיזומי, שם מצא מקלט אצל משפחת פוג'יווארה.
 
האדון הזקן, שהעניק מקלט ליושיצונה, שמר לו אמונים, ואכן המצביא המהולל הצליח להגן עליו מכל ניסיונות ההתקפה של אחיו. בסופו של דבר מת האדון הזקן, ובנו הבוגדני החליט להסגיר את יושיצונה לאחיו יוריטומו. יושיצונה הרג את אשתו וילדיו, והתאבד ביחד עם עוזרו הנאמן בֶּנְקֵיי. כולם קבורים בהיראיזומי. לאחר מותם, ניצל יוריטומו את ההזדמנות, כבש את היראיזומי, שרף אותה וחיסל את משפחת פוג'יווארה. לפי אגדה אחרת, יושיצונה הצליח לברוח מיפן למונגוליה, והלוא הוא ג'ינגס-חאן...
 
 
כיום היראיזומי היא עיירה קטנה מאוד, עם כמה אתרים היסטוריים חשובים ומעניינים. מקדש יפה של כת הארץ הטהורה, עם גן שאמור לסמל את גן העדן המערבי (ג'וֹדוֹ-אֶן). בגן, שבמרכזו אגם, ישנה אנדרטה למשורר ההייקו הנודע מָצוּאוֹ בַּאשוֹ, שעליה חקוק שירו המפורסם: "עשבי קיץ – זה כל מה שנותר מחלומות הגיבורים".

האגם בנוי לפי חוקי האסתטיקה הקלאסיים של תקופת הֶ"יַאן" (800-1185). הסלעים שבו מסמלים הרים, וגדותיו מעוצבות כחופים סלעיים, חופים חוליים וכדומה. באשו ביקר בהיראיזומי, ולפי שלטי ההדרכה לתיירים, כתב במהלך הביקור את שירו המפורסם. מלבד זאת, ישנה אנדרטה מרשימה ליושיצונה ׁ(באתר הקרב האחרון שלו), קברי אשתו, ילדיו ועוזרו בנקיי, שנמצאים בהרים מסביב, ומקדש מוזהב יפיפייה שמפורסם בכל יפן.

היראיזומי היא עיירה קטנה מאוד, והכול נסגר בה פחות או יותר בארבע אחרי הצהריים. כשמסתובבים במקומות כאלה, מבינים את הקינות על נטישת האוכלוסייה באזורים הכפריים. בארבע אחר הצהריים, כמעט ואין כבר אף אחד ברחובות. בכל זאת, היראיזומי היא מקום מעניין
 ומומלץ מאוד לטיולי יום ממוריאוקה.
 
היראיזומי
מקדש קטן בעיירה היראיזומי, נסיעה של שעה ברכבת מעיר המחוז  (צילום: Sergiy Galyonkin)
 

טיול יום אל מערת הדרקון

את היום השני במוריאוקה ביליתי בטיול יום באחד מאתרי הטבע המעניינים ביותר ביפן: מערת הדרקון (ביפנית "ריוסן-דו"  Ryūsendō). המערה נמצאת במערב מחוז איוואטה, בקרבת הים. לפיכך, פחות מושלג שם, אם כי בדרך האוטובוס עבר בנוף פראי במיוחד של יערות והרים מושלגים. המערה נמצאת על שפת נחל. ומה מיוחד בה? והרי מערות רבות ישנן ביפן, וחלקן הגדול פתוחות לתיירים. מערת הדרקון היא אחת המפורסמות שבהן. היא מאוד עמוקה ומסועפת, אומרים שאורכה עשרה קילומטרים, אם כי עד היום רק 2.5 קילומטר נחקרו, הנטיפים היפים שלה זוהרים בירוק חיוור, והכי חשוב  יש בה שלושה אגמים תת קרקעיים – רק אחד מהם פתוח לתיירים.

האגמים הם הצלולים ביותר בעולם, כך לפי שלטי ההדרכה  ואפשר לראות עד ארבעים ואחד מטרים למטה. אני יכול להעיד באופן אישי שצלילותם של המים מבהילה, ומשרה אווירה מסתורית על המערה כולה. הבעיה העיקרית היא הרמקול המעצבן, המטרטר הסברים על הסלעים והמערה ביפנית מרגיזה במיוחד. אם רק היו משתיקים אותו, חוויית המערה הייתה מושלמת.
 
מערת הדרקון, צפון הונשו, יפן
מערת הדרקון, אומרים שאורכה עשרה קילומטרים, אם כי עד היום רק 2.5 קילומטר נחקרו  (צילום: nori jaga)

מערת הדרקון, צפון הונשו, יפן
מערת הדרקון, על שפת נחל יפה (צילום: Marjorie Ordillas)
 

פסטיבל האש לרגל ראש השנה – חוויות מהר הַאגוּרוֹ

יָמָאבוּשִי (Yamabushi), מסדר של כוהנים מיסטיקנים, הוא אחד מהאגודות הדתיות העתיקות והמרתקות יותר שקיימות ביפן כיום. שורשיה של מסורת יָמָאבוּשִי בימי הביניים המוקדמים ביפן. הם היו מעין כוהנים עממיים שהסתובבו בין הכפרים, וסייעו לאוכלוסיה כמרפאים, מורים, וקוסמים לעת מצוא. השקפתם הדתית שילבה יסודות בודהיסטים, שינטואיסטים, טנטרים ומיסטיקת יין/יאנג סינית. המשטר היפני לאחר הרסטורציה של מייג'י, שראה את הימבושי כתופעה ימי-בינמיית מפגרת (ורצה גם ליצור שינטו טהור, נקי מהשפעות בודהיסטיות, כדת מדינה) אסר על קיום המסדר. הוא הותר מחדש רק ב-1945, על ידי שלטונות הכיבוש האמריקאי, כחלק מהשבת חופש הדת ליפן.
 
מאמיני ימבושי מתרכזים מסביב להרים קדושים, בין היתר  שלושה הרים במחוז ימגאטה (Yamagata) שבצפון יפן, המכונים ביחד דֶוַוה סָנְזָן (Dewa Sanzan): הר גָאס, הר יוּדוֹנוֹ והר הַאגוּרוֹ.
הר הָאגוּרוֹ (Mt. Haguro), הנמוך מבין השלושה, הוא היחיד שפתוח בחורף. שני האחרים סגורים בשל שלגים כבדים. לפיכך, מאמיני ימבושי מכל שלושת ההרים מתכנסים, ביחד עם אלפים רבים של עולי רגל, בהר האגורו – לחגוג את פסטיבל האש של ראש השנה (Shoreisai Festival).
 
ראש השנה הוא יום מיוחד בהר האגורו. כבר שהגעתי לשם, בשעה מוקדמת, הייתה תכונה בפסגה. המרחבים הפתוחים מסביב למקדש היו מלאים בכוהנים ששזרו חבלים והכינו זרדים למדורות של הערב. עולי רגל מכל רחבי יפן כבר החלו להתקבץ, מגיעים במכוניות ואוטובוסים מהעיירה הסמוכה צוּרוּאוֹקָה (Tsuruoka). בשני הלילות הבאים ישנתי באכסניית הצליינים שצמודה למקדש – חוויה יפנית אמיתית: מסדרונות עץ, דלתות הזזה מנייר אורז, בית מרחץ משותף, לוהט ומעלה אדים, אוכל וסאקה משובח בארוחת הערב. כשעולים לרגל לפסטיבל ראש השנה, לא צריך יותר.
 
הר האגורו, צפון הונשו, יפן
 בשני הלילות הבאים ישנתי באכסניית הצליינים שצמודה למקדשהר הָאגוּרוֹ  (צילום: Crown of Lenten rose)
 
בצהריים כבר החלו מאמיני ימבושי, הכוהנים ועולי הרגל להתקבץ בבקתה חמימה מקש על שפת היער המושלג. בתוך הביקתה, המוקפת בשלג, בערו מדורות, שמסביבן התקבצו האנשים. המאמינים תקעו בשופרות, התפללו, שרו ושתו קעריות של סאקה חם. כל עולי הרגל קיבלו בחינם קעריות של סאקה חם וכדורי אורז מהבילים ומתובלים עם חמוצים. בינתיים, מאמיני ימבושי החלו בטקסיהם המסורתיים: ויכוח ריטואלי ואפוף אלכוהול מסביב למדורה, על הנושא הרה הגורל: העיר של מי יפה יותר, מירוץ בתחפושות של ארנבות, תיפוף ושירים דתיים.
 
לקראת ערב, הובערו מדורות ברחבה הגדולה שלפני המקדש. במקדש עצמו התקיים טקס גדול, והמאמינים ביצעו תרגילים מורכבים, גלגולים וקפיצות באוויר, לקול תופים, שירה ושופר. לקראת חצות, התקבצו המוני עולי הרגל ליד המקדש, לתפילה המסורתית של ליל ראש השנה. בכל יפן, נהוג ללכת להתפלל במקדש בחצות, בדיוק ברגע שנכנסת השנה החדשה. בינתיים, המאמינים ברחבה הגדולה ניהלו תחרות משיכת חבל (בוער!), תקעו בשופרות, ורקדו ריקודים מיסטיים מסביב למדורות. התנועות, כך אמרו לנו, נועדו לסמל את הניצחון על הרוע, ואת המזל והברכה לקראת השנה החדשה.
בחצות, תקעו מאמיני ימבושי בשופרות, ואחד מהם צלצל מאה ושמונה פעמים בדיוק בפעמון העתיק של המקדש. ביום המחרת, התקיים אחד הטקסים החשובים ביותר בלוח השנה היפני, לכבוד השנה החדשה. המוני עולי רגל הגיעו, אפילו יותר מאשר לפסטיבל, כדי לקיים את מצוות הָצוּמוֹדֶה – עלייה לרגל למקדש ביום הראשון של השנה החדשה. נכנסתי למקדש ביחד עם עולי הרגל. המקדש עצמו הוא מבנה דו-קומתי מרווח, עם חדרים לאורחים, ספות נוחות ותה ירוק חם.
בתורות, נכנסו עולי הרגל למקדש עצמו 
– בהתחלה לחדר התפילה החיצוני, ומשם, לפי התור, לקודש הקודשים. הכוהנים ביצעו טקסים וזימרו, בעוד המאמינים השתחוו והרכינו את ראשיהם במהלך רוב הטקס (אסור לראות חלק ממנו, ככל הנראה). שיא הטקס היה כאשר הכוהן בירך את המאמינים עם מטה מיוחד, שנקרא נוּסָה. אחד הטקסים השינטואיסטים האופייניים ביותר. במשך כל היום עלו אנשים למקדש, חלקם טיפסו עם ילדים קטנים במדרונות ההר החלקלקים והמושלגים. היה נחמד לראות שהמסורת היפנית עדיין חיה וקיימת, למרות כל המודרניזציה וההשפעה המערבית. 


אם לא בא לכם לקפוא, אתם מוזמנים לצפות בפסטיבל האש בווידאו



מקדש זֶנְפּוֹ ג'י

את טיולי בצפון הונשו בחורף, סיימתי במקדש זנפו-ג'י (Zenpo-ji Temple), מקדש זן עתיק ליד העיירה צורואוקה, שנוסד במאה העשירית כמקדש לאל הים. עד היום, חברות דייג תורמות למקדש ציורי דגים ופסלי קרפיונים, על מנת להבטיח את הצלחתן בים. במקדש התקיימו טקסים לראש השנה. בניגוד לטקסי הימבושי הסינקריטיסטית  היו אלו טקסים בודהיסטיים מובהקים. הנזירים היו מגולחי ראש ובגלימות מסורתיות (בניגוד להימבושי, שהיו חופשיים בהרבה), ואב המנזר הקשיש נתן דרשה ארוכה באולם דחוס עד להתפקע, מלא במאמינים, זקנים וצעירים, ומשפחות עם ילדים.

ליד המקדש, ביונוהאמה אונסן, חוף ים מלוכלך למדי (למרבה האכזבה, ביפן בדרך כלל נקי מאוד). בכיכר העיירה הקטנה והשוממה הייתה הפתעה נעימה  מעיין חם שנבע באמצע הכיכר, שכל עובר אורח יכול לטבול בו את רגליו.
 
מקדש זנפו-ג'י (Zenpo-ji Temple), מקדש זן עתיק ליד העיירה צורואוקה, צפון הונשו, יפן
מקדש זנפו-ג'י, מקדש זן עתיק ליד העיירה צורואוקה  (צילום: דני אורבך)
 


דני אורבך
 
אודות הכותב
ד"ר דני אורבך, בעל תואר דוקטור להיסטוריה מאוניברסיטת הרווארד וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מחבר הספר ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר פוסט-דוקטורנט בתוכנית ללימודי יפן-ארה"ב באוניברסיטת הרווארד. בעל הבלוג "הינשוף".







סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר