www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

נגויה ומרכז האי הונשו


נגויה ומרכז האי הונשו -
נהרות וטירות מימי הביניים
מאת: דני אורבך


נאגויה היא עיר נמל גדולה במרכז האי המרכזי של יפן, האי הונשו, ואחת הערים התעשייתיות והמסחריות החשובות במדינה. העיר הופצצה קשות במהלך מלחמת העולם השנייה ודי נחרבה, אבל חלק מהאתרים העתיקים שלה שוחזרו. האטרקציה מספר אחת בנגויה היא ללא ספק הטירה המשוחזרת, שהיא לדעתי אחת היפות ביפן.


העיר נג'ויה ממוקמת במרחק 4.5 שעות נסיעה מערבה מטוקיו, ופחות מ- 3 שעות ברכבת.
 
טירת נג'ויה, יפן
טירת נאגויה, מהיפות ביותר ביפן כולה   (צילום: Marufish)


מסלול הטיול, שתחילתו בטוקיו ובאזור טוקיו (A) והמשכו באלפים היפניים (B+C), נגויה ומרכז הונשו (D),
קיוטו וסביבתה (E), אוסקה וצפון קנסאי (F), הירושימה ומייאגימה (G+H), האי שיקוקו (I), וצפון האי הונשו (J)
להגדלת המפה לחצו בפינה העליונה


המזרח הרחוק




 

טירת נאג'ויה

טירת נאגויה (Nagoya) הוקמה על ידי המאחד של יפן, השליט הצבאי (שוגון) הראשון טוקוגאווה איאסו במאה ה-17. בתוך הטירה יש מוזיאון מקסים שמוקדש לתולדות הסמוראים של האזור, ובמיוחד שלושת המאחדים של יפן, טוקוגאווה איאסו ושני קודמיו, שסללו את דרכו לאיחוד המדינה, אודה נובונגה וטויוטומי הידיושי (האחרון- איכר וחייל פשוט שהצליח להשתלט על המדינה כולה בכוחות עצמו). מעניין שטוקוגאווה הכריח את האצילים הפיאודליים, הדאימיו, לבנות את הטירה בכוחות עצמם (!), בתצוגה רואים שחזור שלהם סוחבים אבנים. כל אציל, דרך אגב, חרט את שמו באבן כדי שידעו שהיא שלו ולא של אציל אחר... 

במקום יש גם מוזיאון קטן שמוקדש לתיאטרון הנוֹ המסורתי (מחזות איטיים, מינימליסטיים, השחקנים עוטים מסיכות, בדרך כלל העלילות נסובות על סיפורי רוחות). המטרה של התנועות האיטיות של השחקנים היא להגשים אידיאל של יופי מסתורי, שרב בו הנסתר על הגלוי. ביפנית- יוּגֶן.
 
טירת נג'ויה, יפן
טירת נאגויה, הקומה ע"י השוגון במאה ה- 17   (צילום: Marufish)
 
שלושת הסמוראים    מסיכת נו ביפן
שלושת הסמוראים והכותב במסכת "נו"    (צילום: דני אורבך)
 

מקדש אצוּטָה

בעיר נגויה (Nagoya) נמצא גם מקדש אצוּטָה (Atsuta), אחד ממקדשי השינטו החשובים ביפן. למשפחה הקיסרית היפנית יש שלושה אוצרות, שלפי המסורת הוענקו לאבי השושלת בידי אלת השמש: החרב, האבן היקרה והראי. אחד מהאוצרות, החרב, נמצא לפי המסופר במקדש אצוטה - אף שרק לבני המשפחה הקיסרית ולכוהנים ספורים מותר לראות אותו. לכן, המקדש הוא אחד המפורסמים והפופולאריים במדינה כולה.
 
יתר האטרקציות (מלבד אזור הבילויים והקניות של העיר, סָקַאֶה), נמצאים בעיקר בנמל: ספינת המחקר פוג`י, שנשלחה על ידי הממשלה היפנית לאנטארקטיקה בשנות השישים, ואקוואריום ענק עם יצורים ימיים מכל העולם - אחד היפים והמעניינים שראיתי. הדבר היחיד שהעיב על השמחה היו מופעי הדולפינים המבישים... בנמל של נאגויה, דרך אגב, מצאתי דוכן שווארמה (!) שהופעל בידי מהגר מצרי שזה מקרוב הגיע. הייתה לי שיחה די מעניינת איתו על המצב במזרח התיכון, אבל הבעיה שהוא לא ידע ממש יפנית או אנגלית, אז הייתי חייב לגמגם בערבית. נו טוב, גם זו הייתה חוויה...

העיר נג'ויה, יפן
כיכר בעיר נאגויה   (צילום: Marufish)
 

אִינוּיַאמָה - הטירה, הנהר והגן

אינויאמה (Inuyama) היא עיירה כפרית שנמצאת חצי שעה נסיעה מנאגויה. לדעתי המקום המעניין והמקסים ביותר באזור, ובלא ספק אחת העיירות היפות ביפן. אינויאמה, היא דוגמא אידיאלית לפיתוח תיירותי נבון. העיירה מתגאה בטירה עתיקה ויפיפייה, אחת היחידות שלא הוחרבו במלחמת העולם השנייה- ונשמרו כמעט במלואן לאחר שחזור קליל. הטירה נבנתה במאה השש-עשרה והיא דוגמא מרהיבה לאדריכלות היפנית של תקופת מורומאצ`י. הטירה נמצאת על גדות נהר הקיסו הרחב והתכול, שתיירים גרמנים וגיאוגרפים יפניים כינו אותו "הריין היפני". ואכן, כל מי שהיה באינויאמה, וגם בעמק הריין בגרמניה, יודע שהכינוי מוצדק. הריין ונהר הקיסו דומים להפליא, גם ביופיים, ברוחבם, בגשרים שעליהם, בכפרים הציוריים שנמצאים על גדותיהם, בטירות, ביערות המקיפים אותם... מאד אהבתי את הנהר הזה. 

ליד הטירה יש מוזיאון קטן של בובות מכניות של דמויות יפניות מסורתיות, שנעשה בהם שימוש בפסטיבלים השונים באזור. חוץ מזה, יש גם גן יפני קטן ויפה. אחיו של אודה נובונגה (המאחד הראשון של יפן ודיקטטור אכזרי בפני עצמו), אומן תה שהפך לנוצרי בסתר (שמו המחתרתי היה `חואן`), גר שם בסוף ימיו ועסק בהגות ומדיטציה
בגן ישנו גם בית תה עתיק, שנחשב לאוצר לאומי, וכלי נגינה מוזר- מים שמטפטפים לתוך קערה קטנה שמעלה הד ויוצרת מוזיקה...
בתי מלון בעיירה אינויאמה
 
 
"הריין היפני(צילום: דני אורבך)
 
באינויאמה אינספור אטרקציות אחרות, שיכולות למלא בקלות מספר ימים. הרשויות אספו עשרות רבות של בניינים מתקופת מייג`י, והרכיבו אותם מחדש על אחד ההרים שליד אינויאמה. תקופת מייג`י, היא תקופת ההתחדשות של יפן במאה ה- 19. יפן נפתחה למערב לראשונה, והתחילה אופנה מטורפת של חיקוי של כל דבר מערבי. לכן, הבנייה במייג`י היא שילוב מעניין של סגנון ניאו-קלאסי קיצ`י מערבי, וסגנון יפני מסורתי.

ב"מייג`י מוּרָה" (כפר מייג`י) יש בניינים אמיתיים שהורכבו מחדש, כמו ביתו של קצב, בית הממשל של מחוז מיאֶה, אולם נשפים, אחוזתו של ראש הממשלה הנסיך סאיונג`י, ובית יפני מסורתי שגרו בו שני הסופרים הגדולים של התקופה, נָצוּמֶה סוֹסֶקִי ומוֹרִי אוֹגַאי. בבית הזה כתב נצומה את סיפורו המפורסם "אני חתול", אוטוביוגרפיה משעשעת של חתול בית מפונק וסקרן מתקופת מייג`י, המהווה סטירה על החברה המנופחת של תקופתו, המחקה בהתלהבות ובעיוורון כל דבר מערבי. בתוך הבית יש הקלטה דרמטית, של שחקן המקריא קטעים מ"אני חתול", בליווי אפקטים קוליים של מיאו...
  

טירת אִינוּיַאמָה  (צילום: דני אורבך)
 
יש באינויאמה, כמובן, מקדשים רבים. המיוחדים והמעניינים שבהם הם שני מקדשים מרוחקים, המוקדשים לזוג איזנאמי ואיזנאגי, בוראי העולם במיתולוגיה היפנית. הזדווגותם של איזנאמי ואיזנאגי יצרה חלק גדול מהאלים האחרים. לאחר שאיזנאמי מתה (היא נשרפה כשילדה את אל האש) ניסה איזאנאגי לחפשה בשאול, אך מכיוון שראה אותה כגוויה רקובה היא זעמה עליו וניסתה להרוג אותו. איזאנגי ברח מהשאול, ונטהר בנהר מטומאת המוות. בעקבות הרחצה, נולדו ממנו שאר האלים. המקדשים הללו מעניינים במיוחד, מכיוון שמקדשי שינטו מוקדשים בדרך כלל לאלים ה"צעירים" יותר, כמו אלת השמש או אלים קטנים יותר, שנולדו מאיזנאמי ואיזנאגי, אבל לא לדור האלים הקדום יותר. כפי שאפשר לדמיין, המקדשים מלאים בסמלים פאליים, במיוחד המקדש של איזאנגי. מקדש איזנאמי, אלת הפריון הקדומה, ידוע במיוחד כמקום עלייה לרגל לנשים מכל יפן.
 
ואם זה לא מספיק, יש באזור כפרי שליד הנהר גם פארק שלם המוקדש למומו טארו, הילד שנולד מאפרסק וניצח שדים, אחד מהגיבורים האהובים ביותר באגדות העם היפניות. ליד הפארק יש מקדש שינטו קטן, עם פסל של מומו טארו נולד מתוך האפרסק. במקדש הזה, כמו שאתם יכולים לדמיין, סוגדים למומו טארו עצמו שמקבל פולחן של אל... זהו רק מבחר קטן מהאטרקציות האינסופיות באינויאמה. לי יצא להיות גם במוזיאון ממתקים, שנבנה כמו טירת אגדות אירופית, שם קיבלתי קורס מזורז באפיית עוגיות...
 




 

יָאוֹצוּ והזווית היהודית

לעיירה יאוצו (Yaotsu) יש נקודה יהודית מעניינת. זהו כפר הולדתו של סוּגיהארה צִ`יאוּנֶה (סֶנְפּוֹ), דיפלומט יפני שהציל מאות ואולי אלפי יהודים בתקופת השואה. סוגיהארה היה קונסול יפן בליטא, ולמעשה היה מרגל שתפקידו היה לעקוב אחרי תנועת הכוחות הסובייטים באזור. הרוסית השוטפת שלו, כמו גם המאהבת הרוסייה שהחזיק, עזרו לו מאד בעבודה הזאת.

ב- 1941, ממש לפני פלישת גרמניה לליטא ולברית המועצות, הידפקו עשרות יהודים על דלתות הקונסוליה וביקשו ויזות מעבר ביפן, כדי להציל את עצמם ואת משפחותיהם. סוגיהארה קיבל הוראה מפורשת ממשרד החוץ היפני שלא להנפיק את הויזות, אך בכל זאת הפר את ההוראות. הוא התחיל בטירוף של הנפקת ויזות, כאשר בכל יום הנפיק מאתיים ויזות. גם כאשר נצטווה לעזוב את ליטא, המשיך להנפיק ויזות בתחנת הרכבת. לאחר מכן, נתן את החותמת שלו לקציני מודיעין של המחתרת הפולנית, שהמשיכו להנפיק ויזות יפניות ליהודים. משרד החוץ היפני לא הפריע להנפקת הויזות, למרות ההתנגדות הרשמית. אבל לאחר המלחמה, התנקמו פקידים בסוגיהארה ופיטרו אותו בטוענה של קיצוצים. ב-1985 הוכר סוגיהארה על ידי יד-ושם כחסיד אומות העולם.

סוגיה מעניינת היא המריבה בין אשתו של סוגיהארה, יוקיקו, לבין הביוגרף הישראלי שלו, שהזכיר בביוגרפיה גם את המאהבת הרוסייה...
על סוגיהארה בכתבה על העיר קובנה בליטא
 
 
פסלו של סוגיהארה  (צילום: דני אורבך)
 
ביאוצו יש מוזיאון המוקדש לסוגיהארה, עם אנדרטה על "גבעת האנושיות". על הגבעה שלושה פעמונים המצלצלים בצלילים שונים, ומסמלים את שלושת מעלותיו של סוגיהארה: אומץ, נדיבות ואהבת אדם. מעניין שבסרט המוצג במוזיאון (כולל גרסה בעברית), מדגישים את הקשר של סוגיהארה לכפר הולדתו, אף שבמציאות ניסה לברוח מהשעמום הכפרי כל עוד נפשו בו...
 
העיירה יאוצו מוקת בנהרות, יערות עבותים ללא שבילים ושוקקים חיי בר, נחשים ודובים, מפלים, נהרות צלולים ואגמים. הוא מפורסם לא רק בגלל סוגיהארה, אלא בגלל סיפור נוסף.  גדול הסמוראים בכל הזמנים, מיאמוטו מוסאשי, מחבר "ספר חמש הטבעות" על הפילוסופיה והאסטרטגיה של הסמוראי, שהה במקדש הכפר זמן רב, ואפילו התבודד ליד המפלים באזור. 
 
מפל בסביבת יָאוֹצוּ  (צילום: דני אורבך)






דני אורבך
 
אודות הכותב
דני אורבך, בעל תואר דוקטור להיסטוריה מאוניברסיטת הרווארד וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מחבר הספר ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר פוסט-דוקטורנט בתוכנית ללימודי יפן-ארה"ב באוניברסיטת הרווארד. בעל הבלוג "הינשוף".

לקריאת כתבות נוספות של דני








מספר צפיות: 14644
3031