.jpg)
נגויה ומרכז האי הונשו:
נהרות וטירות מימי הביניים
מאת: דני אורבך
נגויה היא עיר נמל גדולה במרכז האי המרכזי של יפן, האי הונשו, ואחת הערים התעשייתיות והמסחריות החשובות במדינה. העיר הופצצה קשות במהלך מלחמת העולם השנייה ודי נחרבה, אבל חלק מהאתרים העתיקים שלה שוחזרו. האטרקציה מספר אחת בנגויה היא ללא ספק הטירה המשוחזרת, שהיא לדעתי אחת היפות ביפן.
העיר נגויה ממוקמת במרחק 4.5 שעות נסיעה מערבה מטוקיו, ופחות מ- 3 שעות ברכבת.
להגדלת המפה לחצו בפינה העליונה
.jpg)
כפרי נופש סנטר פארקס לחצו לרשימת יעדים »
טיולי משפחות עם אקשן בטבע לחצו לרשימת היעדים »
טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טירת נגויה
במקום יש גם מוזיאון קטן שמוקדש לתיאטרון הנוֹ המסורתי (מחזות איטיים, מינימליסטיים, השחקנים עוטים מסיכות, בדרך כלל העלילות נסובות על סיפורי רוחות). המטרה של התנועות האיטיות של השחקנים היא להגשים אידיאל של יופי מסתורי, שרב בו הנסתר על הגלוי. ביפנית – יוּגֶן
טירת נגויה, הקומה על ידי השוגון במאה ה- 17 (צילום: Marufish)
מקדש אצוּטָה
כיכר בעיר נגויה (צילום: Marufish)
אִינוּיַאמָה – הטירה, הנהר והגן
אינויאמה (Inuyama) היא עיירה כפרית שנמצאת חצי שעה נסיעה מנגויה. לדעתי המקום המעניין והמקסים ביותר באזור, ובלא ספק אחת העיירות היפות ביפן. אינויאמה היא דוגמה אידיאלית לפיתוח תיירותי נבון. העיירה מתגאה בטירה עתיקה ויפיפייה, אחת היחידות שלא הוחרבו במלחמת העולם השנייה, ונשמרו כמעט במלואן לאחר שחזור קליל. הטירה נבנתה במאה ה-16 והיא דוגמה מרהיבה לאדריכלות היפנית של תקופת מורומאצ'י.
הטירה נמצאת על גדות נהר הקיסו הרחב והתכול, שתיירים גרמנים וגאוגרפים יפנים כינו אותו "הריין היפני". ואכן, כל מי שהיה באינויאמה, וגם בעמק הריין בגרמניה, יודע שהכינוי מוצדק. הריין ונהר הקיסו דומים להפליא, גם ביופיים, ברוחבם, בגשרים שעליהם, בכפרים הציוריים שנמצאים על גדותיהם, בטירות, ביערות המקיפים אותם... מאוד אהבתי את הנהר הזה.
ליד הטירה יש מוזיאון קטן של בובות מכניות של דמויות יפניות מסורתיות, שנעשה בהם שימוש בפסטיבלים השונים באזור. חוץ מזה, יש גם גן יפני קטן ויפה. אחיו של אודה נובונגה (המאחד הראשון של יפן ודיקטטור אכזרי בפני עצמו), אומן תה שהפך לנוצרי בסתר (שמו המחתרתי היה "חואן"), גר שם בסוף ימיו ועסק בהגות ומדיטציה. בגן ישנו גם בית תה עתיק, שנחשב לאוצר לאומי, וכלי נגינה מוזר – מים שמטפטפים לתוך קערה קטנה שמעלה הד ויוצרת מוזיקה...
הטירה נמצאת על גדות נהר הקיסו הרחב והתכול, שתיירים גרמנים וגאוגרפים יפנים כינו אותו "הריין היפני". ואכן, כל מי שהיה באינויאמה, וגם בעמק הריין בגרמניה, יודע שהכינוי מוצדק. הריין ונהר הקיסו דומים להפליא, גם ביופיים, ברוחבם, בגשרים שעליהם, בכפרים הציוריים שנמצאים על גדותיהם, בטירות, ביערות המקיפים אותם... מאוד אהבתי את הנהר הזה.
ליד הטירה יש מוזיאון קטן של בובות מכניות של דמויות יפניות מסורתיות, שנעשה בהם שימוש בפסטיבלים השונים באזור. חוץ מזה, יש גם גן יפני קטן ויפה. אחיו של אודה נובונגה (המאחד הראשון של יפן ודיקטטור אכזרי בפני עצמו), אומן תה שהפך לנוצרי בסתר (שמו המחתרתי היה "חואן"), גר שם בסוף ימיו ועסק בהגות ומדיטציה
ב"מייג'י מוּרָה" (כפר מייג'י) יש בניינים אמיתיים שהורכבו מחדש, כמו ביתו של קצב, בית הממשל של מחוז מיאֶה, אולם נשפים, אחוזתו של ראש הממשלה הנסיך סאיונג'י, ובית יפני מסורתי שגרו בו שני הסופרים הגדולים של התקופה, נָצוּמֶה סוֹסֶקִי ומוֹרִי אוֹגַאי. בבית הזה כתב נצומה את סיפורו המפורסם "אני חתול", אוטוביוגרפיה משעשעת של חתול בית מפונק וסקרן מתקופת מייג'י, המהווה סטירה על החברה המנופחת של תקופתו, המחקה בהתלהבות ובעיוורון כל דבר מערבי. בתוך הבית יש הקלטה דרמטית, של שחקן המקריא קטעים מ"אני חתול", בליווי אפקטים קוליים של מיאו
המקדשים הללו מעניינים במיוחד, מכיוון שמקדשי שינטו מוקדשים בדרך כלל לאלים ה"צעירים" יותר, כמו אלת השמש או אלים קטנים יותר, שנולדו מאיזנאמי ואיזנאגי, אבל לא לדור האלים הקדום יותר. כפי שאפשר לדמיין, המקדשים מלאים בסמלים פאליים, במיוחד המקדש של איזאנגי. מקדש איזנאמי, אלת הפריון הקדומה, ידוע במיוחד כמקום עלייה לרגל לנשים מכל יפן
כפרי נופש סנטר פארקס לחצו לרשימת יעדים »
טיולי משפחות עם אקשן בטבע לחצו לרשימת היעדים »
טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
יָאוֹצוּ והזווית היהודית
ב- 1941, ממש לפני פלישת גרמניה לליטא ולברית המועצות, הידפקו עשרות יהודים על דלתות הקונסוליה וביקשו ויזות מעבר ביפן, כדי להציל את עצמם ואת משפחותיהם. סוגיהארה קיבל הוראה מפורשת ממשרד החוץ היפני שלא להנפיק את הויזות, אך בכל זאת הפר את ההוראות. הוא התחיל בטירוף של הנפקת ויזות, כאשר בכל יום הנפיק מאתיים ויזות. גם כאשר נצטווה לעזוב את ליטא, המשיך להנפיק ויזות בתחנת הרכבת. לאחר מכן, נתן את החותמת שלו לקציני מודיעין של המחתרת הפולנית, שהמשיכו להנפיק ויזות יפניות ליהודים. משרד החוץ היפני לא הפריע להנפקת הוויזות, למרות ההתנגדות הרשמית. אבל לאחר המלחמה, התנקמו פקידים בסוגיהארה ופיטרו אותו בטוענה של קיצוצים. ב-1985 הוכר סוגיהארה על ידי יד-ושם כחסיד אומות העולם
על סוגיהארה בכתבה על העיר קובנה בליטא
העיירה יאוצו מוקת בנהרות, יערות עבותים ללא שבילים ושוקקים חיי בר, נחשים ודובים, מפלים, נהרות צלולים ואגמים. הוא מפורסם לא רק בגלל סוגיהארה, אלא בגלל סיפור נוסף. גדול הסמוראים בכל הזמנים, מיאמוטו מוסאשי, מחבר "ספר חמש הטבעות" על הפילוסופיה והאסטרטגיה של הסמוראי, שהה במקדש הכפר זמן רב, ואפילו התבודד ליד המפלים באזור.
 |
אודות הכותב
דני אורבך, בעל תואר דוקטור להיסטוריה מאוניברסיטת הרווארד וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מחבר הספר ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר. פוסט-דוקטורנט בתוכנית ללימודי יפן-ארה"ב באוניברסיטת הרווארד. בעל הבלוג "הינשוף".
|
