האי שיקוקו –
הדרומי באיים המרכזיים של יפן
מאת: דני אורבך
שיקוקו הוא האי הקטן ביותר מבין ארבעת האיים המרכזיים של יפן, וגם הכפרי והרגוע שבהם. במקומות רבים בשיקוקו בקושי ראו פני תייר, והיחס הלבבי והסקרני בהתאם.

האי שיקוקו, לא רואים כאן הרבה תיירים (צילום:
להגדלת המפה לחצו בפינה העליונה
שמורת הטבע של הר בֶּשִי
שמורת טבע נפלאה שהתברכה במפלים, אגמים, נהרות ושבילים הרריים צרים עם נוף מרהיב. ניסינו לתמרן כמיטב יכולתנו עם המכונית, ובסופו של דבר נהנינו מאוד מהנוף. יש שם מעיין חם לא רע בכלל. הנקודה הבעייתית היחידה באזור הם הסכרים המרובים, שהממשלה המקומית בנתה ככל הנראה לצורך אספקת חשמל. הם אומנם יצרו אגמי הרים יפים, אך ייבשו חלק גדול מהנהרות והנחלים.

שמורת הטבע של הר בֶּשִי (צילום: דני אורבך)
עמק אִיָה
עמק אִיָה נמצא בין הרים גבוהים ומיוערים, ומפורסם בנחל יושינו שיופיו עוצר נשימה. האתרים המרכזיים בעמק הם "גשרי הגפן", שנבנו מגפנים משתרגות לפני שנים רבות ועכשיו חוזקו בפלדה. בין הגשרים נסענו בכבישים הרריים יפים וראינו מקרוב את נופי מזרח שיקוקו. לכל מי שנוסע לאי, אסור להחמיץ את האזור הזה. נהנינו מהנוף, וגם מחברתה של שותפתנו הלא צפויה למסע. אחד הדברים הכי טובים בטיול מהסוג הזה, הוא הפגישות המקריות עם מטיילים מעניינים מארצות שונות בדרך.

תצפית על מצויאמה (צילום: דני אורבך)
העיר הגדולה מצויאמה
היעד הבא שלנו הייתה מצויאמה (Matsuyama) – העיר הגדולה ביותר באי שיקוקו, ה שוכנת ליד החוף המערבי. על אף היותה עיר גדולה, מצויאמה (ביפנית: "הר האורנים") היא יעד מלבב ושווה מאוד לעצור בו ליום או יומיים. מצויאמה היא אחת מהערים, שהערך שלהן עולה על סך האתרים והאטרקציות התיירותיות. התושבים שלה עליזים ואוהבי חיים, ובלילות הרחובות מתמלאים בצעירים מבושמים ומשעשעים. הרחובות עצמם יפים, נעימים וירוקים. בעיר ישנה טירה יפהפייה ועתיקה, עם רכבל שמטפס אליה ופארק נחמד, והיא קשורה בקשר בל ינתק להיסטוריה היפנית. הרכבל בטירה הוא מסוג מיוח ד – chair lift – אתה עולה בכיסא של ממש למעלה, בלי חגורות בטיחות, כמו כיסא בית ספר שעולה על הר. זה מפחיד בהתחלה, אבל ממש כיפי וממכר .
ממצויאמה יצאו כמה ממעצבי התרבות של תקופת מייג'י, התקופה במאה ה-19 בה יפן התחברה לעידן המודרני – חלוצי עיתונאות, ספרות, צי וצבא, שסייעו בפרויקט האדיר וחסר התקדים של הפיכת מדינה פאודלית נחשלת למעצמה מודרנית. במצויאמה גם חי מספר שנים הסופר נצומה סוסקי, גדול סופרי יפן בראשית המאה ה- 20. מצויאמה עדיין מתגאה באנשים הללו, והבתים שלהם הועברו לפארק שליד הטירה. ביתו של נצומה סוסקי הוא בית יפה במיוחד, בית יפני מסורתי מוסתר למחצה בין עצים גבוהים. בבית זה, לפי המסופר בעיר, כתב הסופר הגדול את הרומן הידוע שלו, "בוצ`אן", המספר על עלילותיו של מורה עירוני שנשלח לכפר . רשויות העיר שחזרו רכבת קיטור "מתקופתו של בוצ`אן", וניתן לנסוע בה במקביל לרכבת הקלה הרגילה ..

מרחצאות דוגו (צילום: דני אורבך)
האטרקציה השנייה העיקרית בעיר היא אתר מעיינות חמים, דוֹגוֹ אוֹנְסֶן, מהעתיקים והמפורסמים ביותר ביפן. עלוני התיירות בעיר טוענים שהאתר הוא בן כשלושת אלפים שנה, ואף על פי שהטענה נראית מוגזמת בפראות, אין ספק שהוא מוזכר במיתולוגיה היפנית והיה בשימוש נרחב כבר בימי הביניים. לפי סיפורי המיתולוגיה היפנית, טבל עגור את רגלו במעיין ונרפא – ומאז מייחסים לדוגו אונסן סגולות רפואיות נכבדות. אומרים שהתרחץ בו גם שוטוקו טאישי, אבי החוקה היפנית הקדומה ביותר במאה השישית, ובתקופה המודרנית יותר – התרחץ בו גם הסופר נצומה סוסקי. האתר עצמו הוא יפהפה, מוקף ברחובות יפניות מסורתיים ובמוכרים של שיפודים וחטיפי אורז פיקנטיים והבניין הוא מבנה עץ עתיק ומסורתי. ליד הבניין מנגנת להקת מתופפים מסורתית המופיעה מדי פעם בפעם.
האונסן עצמו מכיל שתי בריכות עיקריות: בריכת הרוחות ובריכת האלים. דווקא בריכת הרוחות היא היוקרתית יותר, אבל בריכת האלים מעניינת ויפה יותר. בכל האתר ישנם ציורים מהמיתולוגיה וההיסטוריה היפנית, ובין הבריכות יש חדרי רגיעה שבהן אפשר לשתות תה ולאכול ממתקים מסורתיים. תמורת סכום נוסף, מוביל אותך הצוות לסיור בחדרים המיוחדים יותר של האתר, באמבטיה הפרטית של המשפחה הקיסרית (קיסרים פקדו את המקום מפעם לפעם) ובחדר הרגיעה הפרטי של נצומה סוסקי – המוזכר גם ברומן שלו בוצ'אן. נצומה עצמו התרחץ בבריכת האלים, והצוות אומר לאורחים בדיוק היכן טבל הסופר המפורסם .

העיר מצויאמה (צילום: דני אורבך)
אוּוָג'ימָה ומקדש הסקס...
ממציואמה, תכננו לקחת מעבורת לבֶּפּוּ, אתר מפורסם באי אחר, קיושו, אבל ויתרנו על הרעיון בגלל שיקולים של לוח זמנים. במקום זה, נסענו לעיירה הקטנה אוּוָג'ימָה ( Wajima ) שבדרום האי שיקוקו, וביקרנו באחד המקדשים הביזאריים ביותר בכל יפן – מקדש הסקס של אווג'ימה. למעשה, במחשבה שנייה, המקדש אינו ביזארי במיוחד. דת השינטו הקדומה עודדה פולחני פריון, והיו אינספור פולחנים פאליים מסוגים שונים ביפן כולה. אבל בתקופה של מהפכת מייג'י המודרנית, ניסו המנהיגים החדשים להפוך את יפן למדינה מקובלת בעיני המערביים בעלי המוסר הוויקטוריאני, וכחלק מכך שאפו לחסל פולחנים ומנהגים "בלתי מוסריים". פולחני הסקס למיניהם סבלו במיוחד, והשתמרו בדרך כלל באזורים מרוחקים יחסית – העיירה אווג'ימה בשיקוקו היא אחד מהאזורים הללו.
מקדש הפריון הזה מלא בסמלים פאליים מכל סוג ומין ויש בו מוזיאון סקס ענק עם מוצגים מכל העולם – תמונות פורנוגרפיות יפניות מסורתיות מתקופת אדו (מאות 17 עד 19) שנקראו בשם הקוד החשאי "תמונות אביב" (שוּנְגָה), סמלי פריון פאליים מפסטיבלים יפניים, שלל של מוצגים מהודו וטיבט, כולל ספרי קאמה-סוטרה מצוירים, ציורי טנטרה ארוטיים, ועוד דברים טובים רבים. באתר יש גם אגף שלם של ציורים ופסלים ארוטיים ממערב אירופה, יוון ורומא. בקיצור – מקום מיוחד מאוד ובהחלט שווה ביקור, אם מזדמנים לאזור. בדרך חזרה למצויאמה עברנו בכפר הקטן והציורי אוּצִ`יקוֹ – עם רחובות עץ יפים ובתים מסורתיים. ביחד עם זאת, היה ניתן להבחין שהכפר הוא מקום גווע – רוב האנשים בו הם זקנים, ובדרך כלל הרחובות שקטים. זו היא התופעה הידועה של דלדול האוכלוסייה באזורי הכפר היפניים .
מקדש הסקס של אווג'ימה ... (צילום: דני אורבך)
גשר הפנינים
חצינו את האי לרוחבו ועברנו חזרה להונשו דרך "גשר הפנינים" ( Akashi Kaikyō Bridge) , מבצע הנדסי מרשים ואחד מהגשרים התלויים הארוכים ביותר בעולם. בינתיים קטלו אותנו באגרות נסיעה. כל מי שמתכנן לנסוע במכונית ביפן צריך לדעת, שהאגרות כאן הן פשוט רצח . בלי להרגיש, אתה יכול לשלם מאה דולר ויותר עבור יום של נסיעה למרחקים ארוכים .

גשר הפנינים המקשר את הונשו לשיקוקו (צילום: דני אורבך)
העיר קוֹבֶּה
קובה ( Kuba ), בחזרה על האי הונשו, היא עיר סיפמטית במיוחד, אף על פי שהיא אינה נמצאת בדרך כלל בסדר היום של תיירים קצרים בזמן. אין בה אטרקציות רבות, לפחות לא ברמה לאומית, אבל יש בה כמה מקומות מעניינים – ובעיקר, האווירה בעיר כולה נעימה מאוד. בקובה היינו בצ'יינטאון המקומית – לא מעניינת כמו הצ'יינטאון בניו יורק, אבל בהחלט יפה כמו זו בלונדון והרבה יותר מזו שבפריז. בקובה יש קהילה סינית גדולה, והדבר משתקף ברחובות הצבעוניים עם הפסלים הסיניים, במסעדות הסיניות הרבות, בחטיפים הסיניים שנמכרים בכל מקום...
לאחר מכן הלכנו לנמל, חוויה מומלצת בהחלט. אני חושב שעיריית קובה בהחלט צריכה לקבל פרס על פיתוח תיירותי יפה, לא מוגזם ומתון. האווירה בנמל רומנטית מאוד, במיוחד עם השקיעה, ואפשר לשבת דקות ארוכות ולהתבונן בספינות החולפות בו. ליד הנמל יש אזור נאה מאוד של מסעדות, גלריות וחנויות. לאחר התלבטות קשה, בחרנו בסופו של דבר במסעדה קוריאנית ולא התחרטנו.

נוף העיר קובה (צילום: דני אורבך)
מידע נוסף
כתבות נוספות

שמורת הטבע של הר בֶּשִי (צילום: דני אורבך)

העיר הגדולה מצויאמה
היעד הבא שלנו הייתה מצויאמה (Matsuyama) – העיר הגדולה ביותר באי שיקוקו, ה שוכנת ליד החוף המערבי. על אף היותה עיר גדולה, מצויאמה (ביפנית: "הר האורנים") היא יעד מלבב ושווה מאוד לעצור בו ליום או יומיים. מצויאמה היא אחת מהערים, שהערך שלהן עולה על סך האתרים והאטרקציות התיירותיות. התושבים שלה עליזים ואוהבי חיים, ובלילות הרחובות מתמלאים בצעירים מבושמים ומשעשעים. הרחובות עצמם יפים, נעימים וירוקים. בעיר ישנה טירה יפהפייה ועתיקה, עם רכבל שמטפס אליה ופארק נחמד, והיא קשורה בקשר בל ינתק להיסטוריה היפנית. הרכבל בטירה הוא מסוג מיוח ד – chair lift – אתה עולה בכיסא של ממש למעלה, בלי חגורות בטיחות, כמו כיסא בית ספר שעולה על הר. זה מפחיד בהתחלה, אבל ממש כיפי וממכר .
ממצויאמה יצאו כמה ממעצבי התרבות של תקופת מייג'י, התקופה במאה ה-19 בה יפן התחברה לעידן המודרני – חלוצי עיתונאות, ספרות, צי וצבא, שסייעו בפרויקט האדיר וחסר התקדים של הפיכת מדינה פאודלית נחשלת למעצמה מודרנית. במצויאמה גם חי מספר שנים הסופר נצומה סוסקי, גדול סופרי יפן בראשית המאה ה- 20. מצויאמה עדיין מתגאה באנשים הללו, והבתים שלהם הועברו לפארק שליד הטירה. ביתו של נצומה סוסקי הוא בית יפה במיוחד, בית יפני מסורתי מוסתר למחצה בין עצים גבוהים. בבית זה, לפי המסופר בעיר, כתב הסופר הגדול את הרומן הידוע שלו, "בוצ`אן", המספר על עלילותיו של מורה עירוני שנשלח לכפר . רשויות העיר שחזרו רכבת קיטור "מתקופתו של בוצ`אן", וניתן לנסוע בה במקביל לרכבת הקלה הרגילה ..

מרחצאות דוגו (צילום: דני אורבך)
האטרקציה השנייה העיקרית בעיר היא אתר מעיינות חמים, דוֹגוֹ אוֹנְסֶן, מהעתיקים והמפורסמים ביותר ביפן. עלוני התיירות בעיר טוענים שהאתר הוא בן כשלושת אלפים שנה, ואף על פי שהטענה נראית מוגזמת בפראות, אין ספק שהוא מוזכר במיתולוגיה היפנית והיה בשימוש נרחב כבר בימי הביניים. לפי סיפורי המיתולוגיה היפנית, טבל עגור את רגלו במעיין ונרפא – ומאז מייחסים לדוגו אונסן סגולות רפואיות נכבדות. אומרים שהתרחץ בו גם שוטוקו טאישי, אבי החוקה היפנית הקדומה ביותר במאה השישית, ובתקופה המודרנית יותר – התרחץ בו גם הסופר נצומה סוסקי. האתר עצמו הוא יפהפה, מוקף ברחובות יפניות מסורתיים ובמוכרים של שיפודים וחטיפי אורז פיקנטיים והבניין הוא מבנה עץ עתיק ומסורתי. ליד הבניין מנגנת להקת מתופפים מסורתית המופיעה מדי פעם בפעם.
האונסן עצמו מכיל שתי בריכות עיקריות: בריכת הרוחות ובריכת האלים. דווקא בריכת הרוחות היא היוקרתית יותר, אבל בריכת האלים מעניינת ויפה יותר. בכל האתר ישנם ציורים מהמיתולוגיה וההיסטוריה היפנית, ובין הבריכות יש חדרי רגיעה שבהן אפשר לשתות תה ולאכול ממתקים מסורתיים. תמורת סכום נוסף, מוביל אותך הצוות לסיור בחדרים המיוחדים יותר של האתר, באמבטיה הפרטית של המשפחה הקיסרית (קיסרים פקדו את המקום מפעם לפעם) ובחדר הרגיעה הפרטי של נצומה סוסקי – המוזכר גם ברומן שלו בוצ'אן. נצומה עצמו התרחץ בבריכת האלים, והצוות אומר לאורחים בדיוק היכן טבל הסופר המפורסם .

העיר מצויאמה (צילום: דני אורבך)
אוּוָג'ימָה ומקדש הסקס...
ממציואמה, תכננו לקחת מעבורת לבֶּפּוּ, אתר מפורסם באי אחר, קיושו, אבל ויתרנו על הרעיון בגלל שיקולים של לוח זמנים. במקום זה, נסענו לעיירה הקטנה אוּוָג'ימָה ( Wajima ) שבדרום האי שיקוקו, וביקרנו באחד המקדשים הביזאריים ביותר בכל יפן – מקדש הסקס של אווג'ימה. למעשה, במחשבה שנייה, המקדש אינו ביזארי במיוחד. דת השינטו הקדומה עודדה פולחני פריון, והיו אינספור פולחנים פאליים מסוגים שונים ביפן כולה. אבל בתקופה של מהפכת מייג'י המודרנית, ניסו המנהיגים החדשים להפוך את יפן למדינה מקובלת בעיני המערביים בעלי המוסר הוויקטוריאני, וכחלק מכך שאפו לחסל פולחנים ומנהגים "בלתי מוסריים". פולחני הסקס למיניהם סבלו במיוחד, והשתמרו בדרך כלל באזורים מרוחקים יחסית – העיירה אווג'ימה בשיקוקו היא אחד מהאזורים הללו.
מקדש הפריון הזה מלא בסמלים פאליים מכל סוג ומין ויש בו מוזיאון סקס ענק עם מוצגים מכל העולם – תמונות פורנוגרפיות יפניות מסורתיות מתקופת אדו (מאות 17 עד 19) שנקראו בשם הקוד החשאי "תמונות אביב" (שוּנְגָה), סמלי פריון פאליים מפסטיבלים יפניים, שלל של מוצגים מהודו וטיבט, כולל ספרי קאמה-סוטרה מצוירים, ציורי טנטרה ארוטיים, ועוד דברים טובים רבים. באתר יש גם אגף שלם של ציורים ופסלים ארוטיים ממערב אירופה, יוון ורומא. בקיצור – מקום מיוחד מאוד ובהחלט שווה ביקור, אם מזדמנים לאזור. בדרך חזרה למצויאמה עברנו בכפר הקטן והציורי אוּצִ`יקוֹ – עם רחובות עץ יפים ובתים מסורתיים. ביחד עם זאת, היה ניתן להבחין שהכפר הוא מקום גווע – רוב האנשים בו הם זקנים, ובדרך כלל הרחובות שקטים. זו היא התופעה הידועה של דלדול האוכלוסייה באזורי הכפר היפניים .
מקדש הסקס של אווג'ימה ... (צילום: דני אורבך)
גשר הפנינים
חצינו את האי לרוחבו ועברנו חזרה להונשו דרך "גשר הפנינים" ( Akashi Kaikyō Bridge) , מבצע הנדסי מרשים ואחד מהגשרים התלויים הארוכים ביותר בעולם. בינתיים קטלו אותנו באגרות נסיעה. כל מי שמתכנן לנסוע במכונית ביפן צריך לדעת, שהאגרות כאן הן פשוט רצח . בלי להרגיש, אתה יכול לשלם מאה דולר ויותר עבור יום של נסיעה למרחקים ארוכים .

גשר הפנינים המקשר את הונשו לשיקוקו (צילום: דני אורבך)
העיר קוֹבֶּה
קובה ( Kuba ), בחזרה על האי הונשו, היא עיר סיפמטית במיוחד, אף על פי שהיא אינה נמצאת בדרך כלל בסדר היום של תיירים קצרים בזמן. אין בה אטרקציות רבות, לפחות לא ברמה לאומית, אבל יש בה כמה מקומות מעניינים – ובעיקר, האווירה בעיר כולה נעימה מאוד. בקובה היינו בצ'יינטאון המקומית – לא מעניינת כמו הצ'יינטאון בניו יורק, אבל בהחלט יפה כמו זו בלונדון והרבה יותר מזו שבפריז. בקובה יש קהילה סינית גדולה, והדבר משתקף ברחובות הצבעוניים עם הפסלים הסיניים, במסעדות הסיניות הרבות, בחטיפים הסיניים שנמכרים בכל מקום...
לאחר מכן הלכנו לנמל, חוויה מומלצת בהחלט. אני חושב שעיריית קובה בהחלט צריכה לקבל פרס על פיתוח תיירותי יפה, לא מוגזם ומתון. האווירה בנמל רומנטית מאוד, במיוחד עם השקיעה, ואפשר לשבת דקות ארוכות ולהתבונן בספינות החולפות בו. ליד הנמל יש אזור נאה מאוד של מסעדות, גלריות וחנויות. לאחר התלבטות קשה, בחרנו בסופו של דבר במסעדה קוריאנית ולא התחרטנו.

נוף העיר קובה (צילום: דני אורבך)
מידע נוסף
כתבות נוספות

האונסן עצמו מכיל שתי בריכות עיקריות: בריכת הרוחות ובריכת האלים. דווקא בריכת הרוחות היא היוקרתית יותר, אבל בריכת האלים מעניינת ויפה יותר. בכל האתר ישנם ציורים מהמיתולוגיה וההיסטוריה היפנית, ובין הבריכות יש חדרי רגיעה שבהן אפשר לשתות תה ולאכול ממתקים מסורתיים. תמורת סכום נוסף, מוביל אותך הצוות לסיור בחדרים המיוחדים יותר של האתר, באמבטיה הפרטית של המשפחה הקיסרית (קיסרים פקדו את המקום מפעם לפעם) ובחדר הרגיעה הפרטי של נצומה סוסקי

מקדש הפריון הזה מלא בסמלים פאליים מכל סוג ומין ויש בו מוזיאון סקס ענק עם מוצגים מכל העולם

מקדש הסקס של אווג'ימה ... (צילום: דני אורבך)
גשר הפנינים
חצינו את האי לרוחבו ועברנו חזרה להונשו דרך "גשר הפנינים" ( Akashi Kaikyō Bridge) , מבצע הנדסי מרשים ואחד מהגשרים התלויים הארוכים ביותר בעולם. בינתיים קטלו אותנו באגרות נסיעה. כל מי שמתכנן לנסוע במכונית ביפן צריך לדעת, שהאגרות כאן הן פשוט רצח . בלי להרגיש, אתה יכול לשלם מאה דולר ויותר עבור יום של נסיעה למרחקים ארוכים .

גשר הפנינים המקשר את הונשו לשיקוקו (צילום: דני אורבך)
העיר קוֹבֶּה
קובה ( Kuba ), בחזרה על האי הונשו, היא עיר סיפמטית במיוחד, אף על פי שהיא אינה נמצאת בדרך כלל בסדר היום של תיירים קצרים בזמן. אין בה אטרקציות רבות, לפחות לא ברמה לאומית, אבל יש בה כמה מקומות מעניינים – ובעיקר, האווירה בעיר כולה נעימה מאוד. בקובה היינו בצ'יינטאון המקומית – לא מעניינת כמו הצ'יינטאון בניו יורק, אבל בהחלט יפה כמו זו בלונדון והרבה יותר מזו שבפריז. בקובה יש קהילה סינית גדולה, והדבר משתקף ברחובות הצבעוניים עם הפסלים הסיניים, במסעדות הסיניות הרבות, בחטיפים הסיניים שנמכרים בכל מקום...
לאחר מכן הלכנו לנמל, חוויה מומלצת בהחלט. אני חושב שעיריית קובה בהחלט צריכה לקבל פרס על פיתוח תיירותי יפה, לא מוגזם ומתון. האווירה בנמל רומנטית מאוד, במיוחד עם השקיעה, ואפשר לשבת דקות ארוכות ולהתבונן בספינות החולפות בו. ליד הנמל יש אזור נאה מאוד של מסעדות, גלריות וחנויות. לאחר התלבטות קשה, בחרנו בסופו של דבר במסעדה קוריאנית ולא התחרטנו.

נוף העיר קובה (צילום: דני אורבך)
מידע נוסף
כתבות נוספות

