.jpg)
.jpg)
ג'ונגלים וים טורקיז:
מסע לאיי אוקינאווה והאיים הדרומיים של יפן
מאת: ד"ר דני אורבך
יפן היא מדינת איים, אך רוב שטחה שייך לארבעה איים גדולים, שכמעט מחוברים זה לזה. בים סין המזרחי, מדרום לארבעת האיים הגדולים שהיפנים רואים כ"מיין-לנד", נמשכת שורת איים השייכים ליפן. מיעוטם מיושבים וחלקם אטולים בלבד, והם מגיעים עד טאייוואן.
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
היכן נמצאים האיים הדרומיים של יפן? שרשרת האיים הידועה בשם איי ריוּקיוּ (Ryukyu Islands) אינה מקשה אחת, אלא איים פזורים, הנחלקים מנהלית לאיים הדרומיים והצפוניים.
• הקבוצה הצפונית של האיים – שייכת למחוז קאגושימה ( Kagoshima ), על שם העיר הגדולה בדרום האי קיושו.
• הקבוצה הדרומית של האיים – שייכת למחוז אוקינאווה ( Okinawa ), על שם האי הגדול והמפורסם שלה – האי אוקינאווה. הם סמוכים יותר ל שנגחאי (סין) ולטאיפיי (טאייוואן) מאשר לאיי יפן המרכזיים.
איי ריוּקיוּ ( Ryukyu Islands ), האיים הדרומיים של יפן, לעיתים נקראים על שם האי הגדול ביותר בקבוצה – אוקינאווה. לאנשים שונים דעות קדומות שונות לחלוטין על אוקינאווה: יש המדמיינים חופים לבנים, ים נוצץ בצבע טורקיז, אלמוגים, אתרי צלילה נפלאים ואוכל טרופי. יש החושבים על מולדת אומנויות הלחימה, ויש הזוכרים את מלחמת העולם השנייה עקובת הדם – האכזריות היפנית והשלטון האמריקני.
האיים המרכזיים של דרום יפן, ומלון מומלץ בעיר נאהה בירת אוקינאווה: מלון JR קיושו
להגדלת המפה לחצו בפינה העליונה
איי ריוקיו – בין יפן לסין
עד סיפוחם ליפן ב-1879 היו איי ריוקיו ממלכה עצמאית. הייתה זו ממלכה קטנה ופציפיסטית, שוויתרה ביודעין על צבא ומלחמות וחיה על ספנות וסחר עם ין, ולפעמים גם קוריאה ודרום מזרח אסיה. תושבי האיים חיו בעוני רב, והאזור סבל מטייפונים ואסונות טבע חוזרים ונשנים. ובכל זאת, הצליחו אנשי ריוקיו, בהנהגת שושלת המלכים הותיקה מבית שוֹ לשמור על אחדות ממלכתם ולפתח תרבות ייחודית, הממזגת השפעות יפניות, סיניות ומקומיות.
מייסד שושלת שו תפס את השלטון בדרך משונה קצת: הוא היה שר אוצר, שזעם על פריצת מסגרת התקציב ותמך באופן בלתי ישיר בהפיכה צבאית. השפה המקורית של אוקינאווה דומה ליפנית, אך שונה ממנה מספיק בכדי שיפני לא יבין אוקינאווי המדבר בשפתו. כיום, דועכת השפה האוקינאווית ומוחלפת במהירות ביפנית סטנדרטית (תהליך שהחל כבר בסוף המאה ה-19).
מאז סוף המאה ה-14, בזמן שושלת מינג הסינית, הפכה אוקינאווה מרצון לממלכת חסות של סין מרכז הציוויליזציה של מזרח אסיה באותה התקופה. הסינים מעולם לא כבשו את אוקינאווה או שלטו בה באופן ישיר, אך מלכי אוקינאווה הכירו בעליונותו של קיסר סין וקיבלו ממנו תארים וכיבודים. כל מספר שנים שלחו אנשי ריוקיו משלחות כדי להעניק מתנות לקיסר ולסחור ברישיון עם המחוזות הדרומיים של הקיסרות. האוקינאווים אהבו וכיבדו את הסינים, וראו בהם מורים ואחים גדולים שהעניקו להם את מתנת הציוויליזציה.
איי אוקינאווה – כיום שייכים ליפן, אך היו שייכים לסין תקופה ארוכה (צילום: f11photo)
היחסים המורכבים בין יפן ואוקינאווה החלו למעשה בראשית המאה ה-17, כאשר הסמוראים מההאן (נחלה פיאודלית), שבדרום האי קיושו, פלשו לאיים (1609) והכריחו את המלך האומלל שו-נֵיי לחתום על הסכם חסות עם יפן. הסמוראים של האי היפני הדרום-מערבי קיושו ניצלו את האיים, קטעו למעשה את קשרי החסות של סין איתם והגבילו את הסחר שהיה פרנסתם העיקרית של התושבים.
איי ריוקיו נכנסו לתקופה ארוכה של הסתגרות כפויה, והעוני בהם גבר. בשנות החמישים של המאה ה-19 הגיע קומודוֹר פרי האמריקאי לאוקינאווה, כתחנת דרך במסעו המפורסם לפתיחת יפן. חלק מהאמריקאים והאירופיאם שהגיעו לאוקינאווה התרשמו עמוקות מידידותם של אנשי האיים ונהגו עימם בהגינות, אולם אחרים (ביניהם פרי עצמו, וז'אן ברנר בטלהיים, מיסיונר יהודי לשעבר, שנהנה מחסותו) התנהגו בבריונות, פרצו בכוח לטירה המלכותית, העליבו את דתם של אנשי ריוקיו והתנהגו כאדונים יהירים. פרי אפילו הציע לממשלת ארצות הברית לכבוש את אוקינאווה, אולם הנשיא סירב בטענה שמדובר בכיבוש יקר ומיותר. ב-1868 הפכה יפן למדינה מודרנית במסגרת הרסטורציה של מייג'י, ופ נתה להסדיר את גבולותיה מדרום. האחריות על אוקינאווה הועברה לממשלה הקיסרית המרכזית בטוקיו, שניסתה לכפות על אנשי אוקינאווה השמרנים רפורמות מודרניות. האליטה האוקינאווית ניסתה לסרב, ופנתה בחשאי לסין כדי שזו תושיע אותה. כשהבינו אנשי אוקינאווה שהסינים משושלת צ'ינג בסוף ימיה, טרודים בבעיות פנימיות ולא ינקפו אצבע למענם, החליטו להיכנע וב-1879 בוטלה סופית ממלכת ריוקיו ושטח הממלכה סופח ליפן כ"מחוז אוקינאווה". המלך איבד את תוארו וצורף לאצולה היפנית.
איי אוקינאווה – טירת שוּרִי, מרכז הכוח של ממלכת ריוקיו לפני סיפוחה ליפן (צילום: 663highland)
איי אוקינאווה – בין יפן לארצות הברית
אוקינאווה הייתה מחוז עני יחסית ביפן, אולם תנאי החיים בה השתפרו בהתמדה, עד למשבר הכלכלי ב-1929 שגדע את מטה לחמם של איכרי אוקינאווה, בעקבות צניחת מחירי הסוכר. אוקינאווה הפכה לגיהינום עלי אדמות באביב 1945, כאשר הגיע אליה טייפון הפלדה, בדמות הפלישה האמריקאית. קרבות אדירים התחוללו כאן, ותושבים רבים אולצו על ידי חיילים יפנים להתאבד, גוועו ברעב, במחלות או נרצחו באכזריות. לאחר המלחמה נותרה אוקינאווה תחת כיבוש אמריקאי, עד תחילת שנות השבעים של המאה ה-20, אז חזרה והפכה למחוז של יפן. עם זאת, באוקינאווה נותרו בסיסים צבאיים רבים של ארצות הברית, שרוב התושבים מתנגדים לנוכחותם. יש לציין כי בניגוד למגמת העיור ברוב הפרובינציות של יפן, של מעבר מהכפר לעיר הגדולה (הידלדלות האוכלוסייה הכפרית המפורסמת), באוקינאווה ישנה מגמה הפוכה, ואנשים רבים מהמיין-לנד נוהרים אליה בשביל לפתוח מסעדות, מועדוני גלישה, שייט או צלילה. רק באי אישיגאקי לבדו יש למעלה ממאה מועדוני צלילה! לפי הסטטיסטיקה, כעשרים אלף יפנים מצטרפים לאוכלוסיית אוקינאווה בכל שנה, אבל בכל זאת האבטלה בקרב תושבי אוקינאווה המקוריים ובמיוחד בבירה נאהה (Naha) , היא מהגבוהות ביותר ביפן.
, בו יש רק עיר קטנה אחת (צילום: Leung Cho Pan)
האי אישיגקי – צלילה באיי הדרום הטרופיים
את המסע התחלנו באי אישיגקי , האי המרכזי בקבוצת איי יָאֵיַאמָה ( Yaeyama ) הדרומיים. אישיגקי הוא אי כפרי רוגע. נסיעה במכונית מצד אחד לשני אורכת כחצי שעה בלבד. הנוף בו הוא נוף סוב-טרופי יפה של ג'ונגלים עדינים, על הרים נמוכים יחסית, ומרחבי דשא בהם רועות פרות. באי יש רק עיר קטנה אחת, אישיגקי, שנחשבת למרכז האורבני הדרומי ביותר ביפן.
הגענו לאי אישיגקי בעיקר על מנת ליהנות מאתרי הצלילה המדהימים שבו. עם הגיענו לשדה התעופה, חיכתה לנו מָסַקוֹ ממועדון הצלילה בצדו השני של האי. צלילה הוא עסק יקר ביפן, וכדי להפחית את העלויות ככל האפשר הצלחנו לסדר לעצמנו חבילה של צלילה ומגורים באחד מהפונדקים שבכפר הקטן.
היו אלו יומיים נפלאים של אוכל כפרי משובח, נוף מדהים של חופים לבנים, הרים מיוערים ומי טורקיז, ובעיקר צלילות טובות. הים סביב מפרץ קבירה מפורסם בדגי התריסנית (מנטה-ריי) הענקיים שבו, אולם לנו לא הזדמן לראות מנטה-ריי ביומיים הללו. כפיצוי זכינו לראות הרבה דיונונים (cuttlefish) המשנים צבעיהם כזיקיות, דגי שונית קטנים בכל צבעי הקשת, דגי פלאטקס (הקרוי גם דג העטלף – batfish ), אלמוגים ססגוניים ונחשי ים.
המדריכים ממועדון הצלילה היו נחמדים ומשוחררים מאוד דוגמה מובהקת ליפנים (שניים מהם מטוקיו, אגב) שרצו לברוח מההמולה ומהצפיפות של המיין-לנד לדרום הטרופי והחם. שווה להגיע עד לאוקינאווה כדי לפגוש אנשים כאלה. התקשורת שלנו עם התושבים המקומיים הייתה מוגבלת יותר, אבל באופן כללי הם היו אדיבים ונכונים לעזור כמקובל בקרב יפנים בארץ כולה.
לינה באי אישיגקי | כתבות על יעדי צלילה נוספים
, נוף סוב-טרופי יפה של ג'ונגלים עדינים (צילום: Leung Cho Pan)
, גן עדן לחובבי צלילה (צילום: kurakurakurarin)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
אי הג'ונגל אִירִיאוֹמוֹטֶה
מאישיקגי עברנו ליומיים לאי הג'ונגל אִירִיאוֹמוֹטֶה ( Iriomote ) ש ממערב. בעבר היה איריאומוטה אי עני ומוכה קדחת, אולם היום הוא אטרקציית התיירים מספר אחת של האזור. באי איריאומוטה, הגדול יחסית (290 קמ"ר), גרים רק 2,000 בני אדם, רובם ככולם לאורך הכביש הטבעתי המקיף את החוף. שאר האי פראי ולא מיושב הרים המכוסים יערות גשם טרופיים סבוכים, דרכם עוברים נהרות בסגנון האמזונס. הג'ונגל הוא ביתם של חיות בר רבות, כגון חתול הבר של איריאומוטה (שכמעט ולא ניתן להבחין בינו לבין חתול בית), נחשי האבּוּארסיים וחזירי בר.
יצאנו לגן בוטני קטן שבאי סמוך (יוּבּוּ-ג'ימָה) בכרכרה רתומה לבאפאלו מים, רחצנו במעיין חם פתוח בתוך הג'ונגל, ליד נחל יפה, וביום השני נהנינו מהאטרקציה המרכזית של האי – מסע סירות בנהר אוּרָאוּצִ'י (Urauchi River). הנהר זורם מתוך הג'ונגל אל הים ומהסירה נשקף נוף עוצר נשימה. הסירה עגנה בנקודה בתוך הג'ונגל, ומשם יצאנו למסע רגלי קצר של כמה שעות למפלי מים רבי עוצמה שניתן לראותם מנקודות תצפית מיוחדות. בלילה יצאנו עם תיירים יפנים לנקודה חשוכה בתוך הג'ונגל, ממנה ניתן לראות מאות גחליליות זוהרות המרחפות בתוך הסבך.
לינה באי איריאומוטה
מנגרובים במים הרדודים והצלולים של נהר אוּרָאוּצִ'י, באי אִירִיאוֹמוֹטֶה (צילום: Anagounagi)
שני איים קטנטנים בדרום
האי טָקֶטוֹמִי היפה הוא מעין שמורת טבע חיה לממלכת ריוקיו של פעם. 500 תושביו חיים בכפר מסורתי עם גגות רעפים אדומים. מרביתם חקלאים, המתפרנסים מגידול קנה-סוכר או פירות טרופיים. בטקטומי לא ניתן לגדל אורז, ולפיכך, בעבר, החזיקו רבים מתושבי בשדות אורז באיריאומוטה, ויצאו בכל יום בסירה כדי לעבד את שדותיהם. לנידחותו של האי יש מחיר, ולפיכך כשליש מתושביו כיום הם בני שבעים ומעלה. חנויות באי מוכרות מאכלים מקומיים, כמו אוקינאווה סוֹבָּה או גלידה מקנה סוכר.
האי הָטֶרוּמָה הזעיר (היקפו 15 ק"מ, מספר תושבים: 50 בלבד) מסמל כיום את החזית הדרומית של יפן. אין בו תחבורה ציבורית, ולכן נסענו בכבישיו הריקים באופניים, בין שדות קנה-סוכר, פרות רועות ואיכרים בכובעי קש מסורתיים. האטרקציה המרכזית באי היא "נקודת הדרום", מצוקים מעל האוקיאנוס המסמלים את גבולה הדרומי של יפן.
האי הזעיר הָטֶרוּמָה, 50 תושבים בלבד (צילום: National Land Image Information)
נאהה – בירת אוקינאווה
הפלגנו מאישיגקי בשש בבוקר ו בשמונה בערב הגענו ליעדנו – נאהה עיר הבירה של אוקינאווה ( Okinawa ) שבאי המרכזי (אוקינאווה הונטו). במבט ראשון כמו כל עיר יפנית גדולה אחרת – אורות ניאון מהבהבים, פרסומות נוצצות, כבישים ראשיים עמוסים, אבל מצד שני – לא גדולה מספיק כדי להיות סואנת ומרתקת כמו טוקיו. היה צריך להתרגל לנאהה כדי למצוא את הפינות היפות והמרתקות שלה, וכאלו – כפי שאתם יכולים לנחש – קיימות גם קיימות, אם כי אפשר לראות את רובן תוך יומיים.
האתר המרכזי באי הוא ללא ספק הקומפלקס הקטן והמקסים של טירת שוּרִי (Shuri Castle) , מרכז הכוח של ממלכת ריוקיו לפני סיפוחה ליפן. כאן ישב מלך ריוקיו, וכאן גם ישבו שריו, בראשות העוצר (ששלטו באופן בלתי רשמי בממלכה במאה השנים האחרונות לקיומה). הטירה בנויה בסגנון יפני-סיני משיש בה את הקווים העדינים של הארכיטקטורה היפנית, אך גם את הססגוניות הסינית. בחצר הטירה מתקיימות הופעות של מוזיקה וריקודים אוקינאווים מסורתיים. הטירה נמצאת ברשימה המכובדת של האתרים לשימור מורשת תרבות עולמית של אונסק"ו.
טירת שוּרִי, האתר המרכזי באיי אוקינאווה (צילום: 663highland)
בנאהה ישנם שני גנים מרהיבים בסגנון סיני קלאסי, בהם ישנם פביליונים, מפלים קטנים, פסלי דרקונים ובריכות ששוחים בהן צבים ודגי זהב. בגנים זכינו לראות גם את שרידי פריחת הדובדבן (סאקורה). הדובדבן פורח באוקינאווה בינואר-פברואר, ומשם מצפינה הפריחה בהדרגה לשאר יפן (בטוקיו הוא פורח בסוף מרץ).
בחוף הים, ליד הנמל, יש כמה מקדשים יפים ואפילו אנדרטה קטנה לזכרו של המיסיונר ז'אן ברנר בטלהיים, יהודי מומר ששהה תשע שנים באוקינאווה וגרם צרות וכאב ראש לממלכה כולה. הוא שימש כמתרגם, מורה לאנגלית ורפואה, ובכל אותו הזמן התנחל בכוח עם אשתו וילדיו במקדש ליד החוף (הוא נכנס לשם בתואנה שהוא חולה, בילה את הלילה ואז סירב לעזוב במשך תשע שנים), פרץ לבתים פרטיים כדי להטיף בהם וניהל יחסי אהבה-שנאה עם הממשלה. אתר מעניין נוסף בנאהה הוא הבודוקאן, המרכז לאומנויות לחימה, בו מלמדים את הקראטה המהולל של אוקינאווה, וגם אומנויות לחימה רבות אחרות, בקומפלקס ענק בן שלוש קומות. הבניין, הוא יצירה ארכיטקטונית בפני עצמה. הוא נמצא ליד הים, בקרבתו של פארק גדול ומטרים ספורים מהנמל של נאהה.
בנאהה עצמה יש לציין לטובה גם את הרחוב הראשי שוקק החיים, קוֹקוּסאי-דוֹרִי ( Kokusai-dori, "הרחוב הבינלאומי". בעיר יש גם רחובות עם שמות אמריקאיים טיפוסיים, כמו Sunshine Street ). הרחוב מלא בחנויות המוכרות מוצרים מסורתיים כמו זכוכית צבעונית מתוצרת האיים, תכשיטים מאלמוגים, אוכל אוקינאווי מצוין, ופנקייק עם גלידה. יוצא ממנו גם רחוב מקורה צדדי, "רחוב השלום" (היווה-דורי) עם שוק ירקות שוקק. מוטיב מרכזי ברחוב הראשי, כמו גם בטירת שורי ובמקומות רבים נוספים, הוא פסלי האריות, ה שִיסָה, חלק מהמסורת האוקינאווית, שתפקידם להגן על המקום בפני רוחות רעות.
בהזדמנות זאת, כדאי לציין מאפיין מרכזי של נאהה שקיים גם בשאר יפן, אך באוקינאווה הוא בולט במיוחד – הטעימות! כמעט בכל חנות או דוכן בנאהה יש צלחות של "דגימות", שמהן העוברים והשבים יכולים לטעום באופן חופשי. מכיוון שהרחוב אורך קילומטר וחצי, וכמעט לכל חנות יש טעימות, אפשר להיות שבע רק מהן! פשוט תענוג. כמובן שהטעימות הן עסק כלכלי לא רע, כי בסוף התייר מוצא את עצמו קונה לא מעט דברים שלא התכוון בזכותן.
תכשיטים מאלמוגים, אוכל אוקינאווי מצוין, ופנקייק עם גלידה (צילום: 663highland)
האטרקציות המרכזיות באי המרכזי נמצאות באזורים הכפריים. לפיכך, לקחנו טיול מאורגן של חברת האוטובוסים (מומלץ מסלול B ) שהביא אותנו לכל האתרים המרכזיים של צפון האי אוקינאווה במחיר סביר.
עברנו באזור המרכז וראינו את בסיסי המרינס וחיל האוויר האמריקאיים, השנויים במחלוקת. באזור הזה מורגשת ההשפעה האמריקאית יותר מאשר בכל מקום אחר ביפן (יש לזכור שהאזור היה נתון בכיבוש אמריקאי,עד 1972). הכתובות על החנויות הן באנגלית, והרחובות מלאים בפיצריות, בורגריות, חנויות עודפים צבאיות, דיינרים ומגרשי מכוניות יד שנייה.
לינה בעיר נאהה – בירת אוקינאווה
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
העיר נאגו בצפון אוקינאווה
מאזור הבסיסים נסענו לעיר נאגו העיר המרכזית של צפון אוקינאווה, ולאקווריום הענקי שלידה. האקווריום שליד נאגו, שנקרא Ocean Expo Park , הוא האקווריום הגדול ביותר בכל יפן ואחד הגדולים בעולם. ניתן לראות בו, במיכלים ענקים המחקים ככל הניתן את התנאים הטבעיים, מאות סוגים של דגים, כוכבי ים, מלפפוני ים, מנטה-ריי, כרישים קטנים וגם כרישי לווייתן ענקיים ומפחידים למראה. עובדי המקום צוללים באקווריום הכרישים כדי לצלם או לבצע תיקונים בלי פחד, הוכחה נוספת שרוב תדמיתם האימתנית של הכרישים מקורה לא במציאות אלא בסרטים הוליוודיים כמו "מלתעות".
בתי מלון בעיר נאגו אחד המקומות המלהיבים ביותר באוקינאווה הוא פארק האננס. מדובר בגן של עצי אננס, מלא חנויות בהן אפשר "לטעום" (למעשה, לאכול ולשתות בלי הגבלה) יין אננס מתוק מסוגים שונים, עוגות אננס, פירות אננס טריים וגלידות אננס.
כריש לווייתן באקווריום הגדול ביותר ביפן ואחד הגדולים בעולם בעיר נאגו (צילום: Leung Cho Pan)
מלון מומלץ בעיר נאהה בירת אוקינאווה
מלון JR קיושו ( JR Kyushu Hotel ) ממוקם במרכז העיר נאהה ומדורג ברמת 4 כוכבים. במלון יש מסעדה מצוינת, חניה פרטית וחדרים מרווחים, ממוזגים ומרוהטים בסגנון מודרני. מהקומות הגבוהות נשקף נוף נפלא של העיר והים.
העצב של אוקינאווה
דרום האי אוקינאווה מתאפיין באתרים עצובים יותר – אנדרטאות ואתרי זיכרון למלחמת העולם השנייה. מרחק קצר מדרום לנאהה נמצאת מפקדת הצי התת-קרקעית, רשת מנהרות שנחפרו בזמן מלחמת העולם השנייה כמפקדת חיילי הצי באוקינאווה, בפיקודו של תת אדמירל אוֹטָה מינוֹרוּ. אוטה התאבד עם כל אנשיו כשהאמריקאים הגיעו, לא לפני ששלח מכתב למשרד המלחמה וביקש מהם להתחשב ככל הניתן באנשי אוקינאווה בשל הקורבן האדיר שהקריבו למען יפן.
רוב הגנרלים באוקינאווה לא עשו אפילו את המעט הזה, כפי שמשתקף ממוזיאון המלחמה שבפארק השלום (Cornerstone of Peace). המוזיאון מדגיש את סבלם של תושבי אוקינאווה, גם מצד הפולשים האמריקאים אך בעיקר מצד החיילים היפנים שרדו באוקינאווים, אסרו עליהם לדבר בשפה המקומית, הכריחו אותם לעבוד בחפירות, או שלחו אימהות עם תינוקות להסתער על טנקים אמריקאיים בחזית. אומנם היו אזרחים "פטריוטים" שהתלהבו למשימות מסוג זה, אולם על רבים אחרים נכפה הדבר בידי חיילים.
חיילים וקצינים יפנים הפיצו שמועות (שבהם האמינו בעצמם, בלא ספק) כי האמריקאים מתכוונים לאנוס את כל הנשים ולרצוח בעינויים את הגברים, ולפיכך (תוך לחץ פיזי לא מתון) התאבדו אזרחי אוקינאווה בהמוניהם כשהאמריקאים התקרבו. מפקד אוקינאווה, גנרל אושיג'ימה, וראש המטה שלו, גנרל צ'ו איסאמוּ (האחראי הראשי לאונס נאנג'ינג) התאבדו והורו לחייליהם להילחם עד האיש האחרון. פארק השלום היפה ורחב הידיים, שנמצא על המצוקים שמעל הים, מספר את הסיפור הזה בפרוטרוט, והוא מוזיאון זיכרון מאופק ועצוב מאוד.
על אונס נאנג'ינב בכתבה על הירושימה
פארק השלום על המצוקים שמעל הים,
זיכרון מאופק ועצוב לטרגדיה של תושבי אוקינאווה במלחמתם בארצות הברית (צילום: Syohei Arai)
בפארק יש אבנים לזכר הפרובינציות השונות של יפן, והחיילים שנפלו מכל הצדדים. בקרבתו נמצא מוזיאון הִימֶיוּרִי המצמרר, לזכרן של נערות בגיל תיכון שאולצו לעבוד כאחיות ברשת מחפורות ומנהרות של הצבא באזור בתנאים מחרידים ולבסוף ננטשו לנפשן בחזית. רבות מהן נשרפו חיות בלהביורים האמריקאיים, נפגעו בהפצצות או מתו מרעב ומחלות. חלקן הצליח להינצל בעזרת חיילים אמריקאים שהגיעו למנהרות.
המוזיאון הוקם בידי ארגון בוגרות בית הספר ומנציח את הקורבנות (ברוח מאוד ביקורתית כלפי הממשלה היפנית של אז והאידיאולוגיה הרשמית שלה). מצמררות במיוחד הן עדויותיהן של הניצולות, שמוצגות במחברות (ביפנית בלבד) בהן ניתן לעיין באופן חופשי. חוויה חזקה במיוחד עבורי, הייתה הביקור בסֶפָה-אוּטַאקִי, האתר הקדוש ביותר באי המרכזי של אוקינאווה. הדת האוקינאווית המסורתית הייתה שמאניסטית באופייה, והתרכזה בחורשות קדושות אוטאקי. המקדשים ומבני הדת צנועים למדי, בדרך כלל עם גגות אדומים, ומקום קטן לשים מנחות. חורשת ספה-אוטאקי הייתה שייכת לבית המלוכה, ושם ישבה השמאנית, או הכוהנת הגדולה של אוקינאווה, ה"קיקוֹאֶה-אוֹגִימִי". גם היום ניתן לחוש ביופיו הנשגב של המקום ובקדושתו. מעניין לציין כי הדת באוקינאווה הייתה פשוטה יחסית לזו ביפן, ואנשי האיים לא נטו לקבל רעיונות "רוחניים" מדי.
העיר נאהה בירת אוקינאווה , במבט ראשון כמו כל עיר יפנית גדולה אחרת –
אורות ניאון מהבהבים, פרסומות נוצצות, כבישים ראשיים עמוסים (צילום: SeanPavonePhoto)
כך, בלי שהרגשנו, עברו 12 ימים באוקינאווה אחד האזורים היפים ביפן, שנמצאים מחוץ למסלול התיירים השחוק. אוקינאווה היא אנשים נחמדים, אוכל מצוין, ים יפה, טבע פראי ומרהיב, וגם תרבות ייחודית שנמצאת בתפר בין הציוויליזציה הסינית ליפנית כדאי מאוד להגיע!
איי ריוקיו נכנסו לתקופה ארוכה של הסתגרות כפויה, והעוני בהם גבר. בשנות החמישים של המאה ה-19 הגיע
האי אישיגקי, בו יש רק עיר קטנה אחת (צילום: Leung Cho Pan)
האי אישיגקי – צלילה באיי הדרום הטרופיים
את המסע התחלנו באי אישיגקי , האי המרכזי בקבוצת איי יָאֵיַאמָה ( Yaeyama ) הדרומיים. אישיגקי הוא אי כפרי רוגע. נסיעה במכונית מצד אחד לשני אורכת כחצי שעה בלבד. הנוף בו הוא נוף סוב-טרופי יפה של ג'ונגלים עדינים, על הרים נמוכים יחסית, ומרחבי דשא בהם רועות פרות. באי יש רק עיר קטנה אחת, אישיגקי, שנחשבת למרכז האורבני הדרומי ביותר ביפן.
הגענו לאי אישיגקי בעיקר על מנת ליהנות מאתרי הצלילה המדהימים שבו. עם הגיענו לשדה התעופה, חיכתה לנו מָסַקוֹ ממועדון הצלילה בצדו השני של האי. צלילה הוא עסק יקר ביפן, וכדי להפחית את העלויות ככל האפשר הצלחנו לסדר לעצמנו חבילה של צלילה ומגורים באחד מהפונדקים שבכפר הקטן.
היו אלו יומיים נפלאים של אוכל כפרי משובח, נוף מדהים של חופים לבנים, הרים מיוערים ומי טורקיז, ובעיקר צלילות טובות. הים סביב מפרץ קבירה מפורסם בדגי התריסנית (מנטה-ריי) הענקיים שבו, אולם לנו לא הזדמן לראות מנטה-ריי ביומיים הללו. כפיצוי זכינו לראות הרבה דיונונים (cuttlefish) המשנים צבעיהם כזיקיות, דגי שונית קטנים בכל צבעי הקשת, דגי פלאטקס (הקרוי גם דג העטלף – batfish ), אלמוגים ססגוניים ונחשי ים.
המדריכים ממועדון הצלילה היו נחמדים ומשוחררים מאוד דוגמה מובהקת ליפנים (שניים מהם מטוקיו, אגב) שרצו לברוח מההמולה ומהצפיפות של המיין-לנד לדרום הטרופי והחם. שווה להגיע עד לאוקינאווה כדי לפגוש אנשים כאלה. התקשורת שלנו עם התושבים המקומיים הייתה מוגבלת יותר, אבל באופן כללי הם היו אדיבים ונכונים לעזור כמקובל בקרב יפנים בארץ כולה.
לינה באי אישיגקי | כתבות על יעדי צלילה נוספים
, נוף סוב-טרופי יפה של ג'ונגלים עדינים (צילום: Leung Cho Pan)
, גן עדן לחובבי צלילה (צילום: kurakurakurarin)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
אי הג'ונגל אִירִיאוֹמוֹטֶה
מאישיקגי עברנו ליומיים לאי הג'ונגל אִירִיאוֹמוֹטֶה ( Iriomote ) ש ממערב. בעבר היה איריאומוטה אי עני ומוכה קדחת, אולם היום הוא אטרקציית התיירים מספר אחת של האזור. באי איריאומוטה, הגדול יחסית (290 קמ"ר), גרים רק 2,000 בני אדם, רובם ככולם לאורך הכביש הטבעתי המקיף את החוף. שאר האי פראי ולא מיושב הרים המכוסים יערות גשם טרופיים סבוכים, דרכם עוברים נהרות בסגנון האמזונס. הג'ונגל הוא ביתם של חיות בר רבות, כגון חתול הבר של איריאומוטה (שכמעט ולא ניתן להבחין בינו לבין חתול בית), נחשי האבּוּארסיים וחזירי בר.
יצאנו לגן בוטני קטן שבאי סמוך (יוּבּוּ-ג'ימָה) בכרכרה רתומה לבאפאלו מים, רחצנו במעיין חם פתוח בתוך הג'ונגל, ליד נחל יפה, וביום השני נהנינו מהאטרקציה המרכזית של האי – מסע סירות בנהר אוּרָאוּצִ'י (Urauchi River). הנהר זורם מתוך הג'ונגל אל הים ומהסירה נשקף נוף עוצר נשימה. הסירה עגנה בנקודה בתוך הג'ונגל, ומשם יצאנו למסע רגלי קצר של כמה שעות למפלי מים רבי עוצמה שניתן לראותם מנקודות תצפית מיוחדות. בלילה יצאנו עם תיירים יפנים לנקודה חשוכה בתוך הג'ונגל, ממנה ניתן לראות מאות גחליליות זוהרות המרחפות בתוך הסבך.
לינה באי איריאומוטה
מנגרובים במים הרדודים והצלולים של נהר אוּרָאוּצִ'י, באי אִירִיאוֹמוֹטֶה (צילום: Anagounagi)
שני איים קטנטנים בדרום
האי טָקֶטוֹמִי היפה הוא מעין שמורת טבע חיה לממלכת ריוקיו של פעם. 500 תושביו חיים בכפר מסורתי עם גגות רעפים אדומים. מרביתם חקלאים, המתפרנסים מגידול קנה-סוכר או פירות טרופיים. בטקטומי לא ניתן לגדל אורז, ולפיכך, בעבר, החזיקו רבים מתושבי בשדות אורז באיריאומוטה, ויצאו בכל יום בסירה כדי לעבד את שדותיהם. לנידחותו של האי יש מחיר, ולפיכך כשליש מתושביו כיום הם בני שבעים ומעלה. חנויות באי מוכרות מאכלים מקומיים, כמו אוקינאווה סוֹבָּה או גלידה מקנה סוכר.
האי הָטֶרוּמָה הזעיר (היקפו 15 ק"מ, מספר תושבים: 50 בלבד) מסמל כיום את החזית הדרומית של יפן. אין בו תחבורה ציבורית, ולכן נסענו בכבישיו הריקים באופניים, בין שדות קנה-סוכר, פרות רועות ואיכרים בכובעי קש מסורתיים. האטרקציה המרכזית באי היא "נקודת הדרום", מצוקים מעל האוקיאנוס המסמלים את גבולה הדרומי של יפן.
האי הזעיר הָטֶרוּמָה, 50 תושבים בלבד (צילום: National Land Image Information)
נאהה – בירת אוקינאווה
הפלגנו מאישיגקי בשש בבוקר ו בשמונה בערב הגענו ליעדנו – נאהה עיר הבירה של אוקינאווה ( Okinawa ) שבאי המרכזי (אוקינאווה הונטו). במבט ראשון כמו כל עיר יפנית גדולה אחרת – אורות ניאון מהבהבים, פרסומות נוצצות, כבישים ראשיים עמוסים, אבל מצד שני – לא גדולה מספיק כדי להיות סואנת ומרתקת כמו טוקיו. היה צריך להתרגל לנאהה כדי למצוא את הפינות היפות והמרתקות שלה, וכאלו – כפי שאתם יכולים לנחש – קיימות גם קיימות, אם כי אפשר לראות את רובן תוך יומיים.
האתר המרכזי באי הוא ללא ספק הקומפלקס הקטן והמקסים של טירת שוּרִי (Shuri Castle) , מרכז הכוח של ממלכת ריוקיו לפני סיפוחה ליפן. כאן ישב מלך ריוקיו, וכאן גם ישבו שריו, בראשות העוצר (ששלטו באופן בלתי רשמי בממלכה במאה השנים האחרונות לקיומה). הטירה בנויה בסגנון יפני-סיני משיש בה את הקווים העדינים של הארכיטקטורה היפנית, אך גם את הססגוניות הסינית. בחצר הטירה מתקיימות הופעות של מוזיקה וריקודים אוקינאווים מסורתיים. הטירה נמצאת ברשימה המכובדת של האתרים לשימור מורשת תרבות עולמית של אונסק"ו.
טירת שוּרִי, האתר המרכזי באיי אוקינאווה (צילום: 663highland)
בנאהה ישנם שני גנים מרהיבים בסגנון סיני קלאסי, בהם ישנם פביליונים, מפלים קטנים, פסלי דרקונים ובריכות ששוחים בהן צבים ודגי זהב. בגנים זכינו לראות גם את שרידי פריחת הדובדבן (סאקורה). הדובדבן פורח באוקינאווה בינואר-פברואר, ומשם מצפינה הפריחה בהדרגה לשאר יפן (בטוקיו הוא פורח בסוף מרץ).
בחוף הים, ליד הנמל, יש כמה מקדשים יפים ואפילו אנדרטה קטנה לזכרו של המיסיונר ז'אן ברנר בטלהיים, יהודי מומר ששהה תשע שנים באוקינאווה וגרם צרות וכאב ראש לממלכה כולה. הוא שימש כמתרגם, מורה לאנגלית ורפואה, ובכל אותו הזמן התנחל בכוח עם אשתו וילדיו במקדש ליד החוף (הוא נכנס לשם בתואנה שהוא חולה, בילה את הלילה ואז סירב לעזוב במשך תשע שנים), פרץ לבתים פרטיים כדי להטיף בהם וניהל יחסי אהבה-שנאה עם הממשלה. אתר מעניין נוסף בנאהה הוא הבודוקאן, המרכז לאומנויות לחימה, בו מלמדים את הקראטה המהולל של אוקינאווה, וגם אומנויות לחימה רבות אחרות, בקומפלקס ענק בן שלוש קומות. הבניין, הוא יצירה ארכיטקטונית בפני עצמה. הוא נמצא ליד הים, בקרבתו של פארק גדול ומטרים ספורים מהנמל של נאהה.
בנאהה עצמה יש לציין לטובה גם את הרחוב הראשי שוקק החיים, קוֹקוּסאי-דוֹרִי ( Kokusai-dori, "הרחוב הבינלאומי". בעיר יש גם רחובות עם שמות אמריקאיים טיפוסיים, כמו Sunshine Street ). הרחוב מלא בחנויות המוכרות מוצרים מסורתיים כמו זכוכית צבעונית מתוצרת האיים, תכשיטים מאלמוגים, אוכל אוקינאווי מצוין, ופנקייק עם גלידה. יוצא ממנו גם רחוב מקורה צדדי, "רחוב השלום" (היווה-דורי) עם שוק ירקות שוקק. מוטיב מרכזי ברחוב הראשי, כמו גם בטירת שורי ובמקומות רבים נוספים, הוא פסלי האריות, ה שִיסָה, חלק מהמסורת האוקינאווית, שתפקידם להגן על המקום בפני רוחות רעות.
בהזדמנות זאת, כדאי לציין מאפיין מרכזי של נאהה שקיים גם בשאר יפן, אך באוקינאווה הוא בולט במיוחד – הטעימות! כמעט בכל חנות או דוכן בנאהה יש צלחות של "דגימות", שמהן העוברים והשבים יכולים לטעום באופן חופשי. מכיוון שהרחוב אורך קילומטר וחצי, וכמעט לכל חנות יש טעימות, אפשר להיות שבע רק מהן! פשוט תענוג. כמובן שהטעימות הן עסק כלכלי לא רע, כי בסוף התייר מוצא את עצמו קונה לא מעט דברים שלא התכוון בזכותן.
תכשיטים מאלמוגים, אוכל אוקינאווי מצוין, ופנקייק עם גלידה (צילום: 663highland)
האטרקציות המרכזיות באי המרכזי נמצאות באזורים הכפריים. לפיכך, לקחנו טיול מאורגן של חברת האוטובוסים (מומלץ מסלול B ) שהביא אותנו לכל האתרים המרכזיים של צפון האי אוקינאווה במחיר סביר.
עברנו באזור המרכז וראינו את בסיסי המרינס וחיל האוויר האמריקאיים, השנויים במחלוקת. באזור הזה מורגשת ההשפעה האמריקאית יותר מאשר בכל מקום אחר ביפן (יש לזכור שהאזור היה נתון בכיבוש אמריקאי,עד 1972). הכתובות על החנויות הן באנגלית, והרחובות מלאים בפיצריות, בורגריות, חנויות עודפים צבאיות, דיינרים ומגרשי מכוניות יד שנייה.
לינה בעיר נאהה – בירת אוקינאווה
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
העיר נאגו בצפון אוקינאווה
מאזור הבסיסים נסענו לעיר נאגו העיר המרכזית של צפון אוקינאווה, ולאקווריום הענקי שלידה. האקווריום שליד נאגו, שנקרא Ocean Expo Park , הוא האקווריום הגדול ביותר בכל יפן ואחד הגדולים בעולם. ניתן לראות בו, במיכלים ענקים המחקים ככל הניתן את התנאים הטבעיים, מאות סוגים של דגים, כוכבי ים, מלפפוני ים, מנטה-ריי, כרישים קטנים וגם כרישי לווייתן ענקיים ומפחידים למראה. עובדי המקום צוללים באקווריום הכרישים כדי לצלם או לבצע תיקונים בלי פחד, הוכחה נוספת שרוב תדמיתם האימתנית של הכרישים מקורה לא במציאות אלא בסרטים הוליוודיים כמו "מלתעות".
בתי מלון בעיר נאגו אחד המקומות המלהיבים ביותר באוקינאווה הוא פארק האננס. מדובר בגן של עצי אננס, מלא חנויות בהן אפשר "לטעום" (למעשה, לאכול ולשתות בלי הגבלה) יין אננס מתוק מסוגים שונים, עוגות אננס, פירות אננס טריים וגלידות אננס.
כריש לווייתן באקווריום הגדול ביותר ביפן ואחד הגדולים בעולם בעיר נאגו (צילום: Leung Cho Pan)
מלון מומלץ בעיר נאהה בירת אוקינאווה
מלון JR קיושו ( JR Kyushu Hotel ) ממוקם במרכז העיר נאהה ומדורג ברמת 4 כוכבים. במלון יש מסעדה מצוינת, חניה פרטית וחדרים מרווחים, ממוזגים ומרוהטים בסגנון מודרני. מהקומות הגבוהות נשקף נוף נפלא של העיר והים.
העצב של אוקינאווה
דרום האי אוקינאווה מתאפיין באתרים עצובים יותר – אנדרטאות ואתרי זיכרון למלחמת העולם השנייה. מרחק קצר מדרום לנאהה נמצאת מפקדת הצי התת-קרקעית, רשת מנהרות שנחפרו בזמן מלחמת העולם השנייה כמפקדת חיילי הצי באוקינאווה, בפיקודו של תת אדמירל אוֹטָה מינוֹרוּ. אוטה התאבד עם כל אנשיו כשהאמריקאים הגיעו, לא לפני ששלח מכתב למשרד המלחמה וביקש מהם להתחשב ככל הניתן באנשי אוקינאווה בשל הקורבן האדיר שהקריבו למען יפן.
רוב הגנרלים באוקינאווה לא עשו אפילו את המעט הזה, כפי שמשתקף ממוזיאון המלחמה שבפארק השלום (Cornerstone of Peace). המוזיאון מדגיש את סבלם של תושבי אוקינאווה, גם מצד הפולשים האמריקאים אך בעיקר מצד החיילים היפנים שרדו באוקינאווים, אסרו עליהם לדבר בשפה המקומית, הכריחו אותם לעבוד בחפירות, או שלחו אימהות עם תינוקות להסתער על טנקים אמריקאיים בחזית. אומנם היו אזרחים "פטריוטים" שהתלהבו למשימות מסוג זה, אולם על רבים אחרים נכפה הדבר בידי חיילים.
חיילים וקצינים יפנים הפיצו שמועות (שבהם האמינו בעצמם, בלא ספק) כי האמריקאים מתכוונים לאנוס את כל הנשים ולרצוח בעינויים את הגברים, ולפיכך (תוך לחץ פיזי לא מתון) התאבדו אזרחי אוקינאווה בהמוניהם כשהאמריקאים התקרבו. מפקד אוקינאווה, גנרל אושיג'ימה, וראש המטה שלו, גנרל צ'ו איסאמוּ (האחראי הראשי לאונס נאנג'ינג) התאבדו והורו לחייליהם להילחם עד האיש האחרון. פארק השלום היפה ורחב הידיים, שנמצא על המצוקים שמעל הים, מספר את הסיפור הזה בפרוטרוט, והוא מוזיאון זיכרון מאופק ועצוב מאוד.
על אונס נאנג'ינב בכתבה על הירושימה
פארק השלום על המצוקים שמעל הים,
זיכרון מאופק ועצוב לטרגדיה של תושבי אוקינאווה במלחמתם בארצות הברית (צילום: Syohei Arai)
בפארק יש אבנים לזכר הפרובינציות השונות של יפן, והחיילים שנפלו מכל הצדדים. בקרבתו נמצא מוזיאון הִימֶיוּרִי המצמרר, לזכרן של נערות בגיל תיכון שאולצו לעבוד כאחיות ברשת מחפורות ומנהרות של הצבא באזור בתנאים מחרידים ולבסוף ננטשו לנפשן בחזית. רבות מהן נשרפו חיות בלהביורים האמריקאיים, נפגעו בהפצצות או מתו מרעב ומחלות. חלקן הצליח להינצל בעזרת חיילים אמריקאים שהגיעו למנהרות.
המוזיאון הוקם בידי ארגון בוגרות בית הספר ומנציח את הקורבנות (ברוח מאוד ביקורתית כלפי הממשלה היפנית של אז והאידיאולוגיה הרשמית שלה). מצמררות במיוחד הן עדויותיהן של הניצולות, שמוצגות במחברות (ביפנית בלבד) בהן ניתן לעיין באופן חופשי. חוויה חזקה במיוחד עבורי, הייתה הביקור בסֶפָה-אוּטַאקִי, האתר הקדוש ביותר באי המרכזי של אוקינאווה. הדת האוקינאווית המסורתית הייתה שמאניסטית באופייה, והתרכזה בחורשות קדושות אוטאקי. המקדשים ומבני הדת צנועים למדי, בדרך כלל עם גגות אדומים, ומקום קטן לשים מנחות. חורשת ספה-אוטאקי הייתה שייכת לבית המלוכה, ושם ישבה השמאנית, או הכוהנת הגדולה של אוקינאווה, ה"קיקוֹאֶה-אוֹגִימִי". גם היום ניתן לחוש ביופיו הנשגב של המקום ובקדושתו. מעניין לציין כי הדת באוקינאווה הייתה פשוטה יחסית לזו ביפן, ואנשי האיים לא נטו לקבל רעיונות "רוחניים" מדי.
העיר נאהה בירת אוקינאווה , במבט ראשון כמו כל עיר יפנית גדולה אחרת –
אורות ניאון מהבהבים, פרסומות נוצצות, כבישים ראשיים עמוסים (צילום: SeanPavonePhoto)
כך, בלי שהרגשנו, עברו 12 ימים באוקינאווה אחד האזורים היפים ביפן, שנמצאים מחוץ למסלול התיירים השחוק. אוקינאווה היא אנשים נחמדים, אוכל מצוין, ים יפה, טבע פראי ומרהיב, וגם תרבות ייחודית שנמצאת בתפר בין הציוויליזציה הסינית ליפנית כדאי מאוד להגיע!
היו אלו יומיים נפלאים של אוכל כפרי משובח, נוף מדהים של חופים לבנים, הרים מיוערים ומי טורקיז, ובעיקר
לינה באי אישיגקי | כתבות על יעדי צלילה נוספים
האי אישיגקי, נוף סוב-טרופי יפה של ג'ונגלים עדינים (צילום: Leung Cho Pan)
האי אישיגקי, גן עדן לחובבי צלילה (צילום: kurakurakurarin)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »לינה באי איריאומוטה
שני איים קטנטנים בדרום
האי הָטֶרוּמָה
"מונית" נהוגה בידי באפלו-מים, האי טָקֶטוֹמִי (צילום: Ken Okinawa)
האי הזעיר הָטֶרוּמָה, 50 תושבים בלבד (צילום: National Land Image Information)
נאהה – בירת אוקינאווה
הפלגנו מאישיגקי בשש בבוקר ו בשמונה בערב הגענו ליעדנו – נאהה עיר הבירה של אוקינאווה ( Okinawa ) שבאי המרכזי (אוקינאווה הונטו). במבט ראשון כמו כל עיר יפנית גדולה אחרת – אורות ניאון מהבהבים, פרסומות נוצצות, כבישים ראשיים עמוסים, אבל מצד שני – לא גדולה מספיק כדי להיות סואנת ומרתקת כמו טוקיו. היה צריך להתרגל לנאהה כדי למצוא את הפינות היפות והמרתקות שלה, וכאלו – כפי שאתם יכולים לנחש – קיימות גם קיימות, אם כי אפשר לראות את רובן תוך יומיים.
האתר המרכזי באי הוא ללא ספק הקומפלקס הקטן והמקסים של טירת שוּרִי (Shuri Castle) , מרכז הכוח של ממלכת ריוקיו לפני סיפוחה ליפן. כאן ישב מלך ריוקיו, וכאן גם ישבו שריו, בראשות העוצר (ששלטו באופן בלתי רשמי בממלכה במאה השנים האחרונות לקיומה). הטירה בנויה בסגנון יפני-סיני משיש בה את הקווים העדינים של הארכיטקטורה היפנית, אך גם את הססגוניות הסינית. בחצר הטירה מתקיימות הופעות של מוזיקה וריקודים אוקינאווים מסורתיים. הטירה נמצאת ברשימה המכובדת של האתרים לשימור מורשת תרבות עולמית של אונסק"ו.
טירת שוּרִי, האתר המרכזי באיי אוקינאווה (צילום: 663highland)
בנאהה ישנם שני גנים מרהיבים בסגנון סיני קלאסי, בהם ישנם פביליונים, מפלים קטנים, פסלי דרקונים ובריכות ששוחים בהן צבים ודגי זהב. בגנים זכינו לראות גם את שרידי פריחת הדובדבן (סאקורה). הדובדבן פורח באוקינאווה בינואר-פברואר, ומשם מצפינה הפריחה בהדרגה לשאר יפן (בטוקיו הוא פורח בסוף מרץ).
בחוף הים, ליד הנמל, יש כמה מקדשים יפים ואפילו אנדרטה קטנה לזכרו של המיסיונר ז'אן ברנר בטלהיים, יהודי מומר ששהה תשע שנים באוקינאווה וגרם צרות וכאב ראש לממלכה כולה. הוא שימש כמתרגם, מורה לאנגלית ורפואה, ובכל אותו הזמן התנחל בכוח עם אשתו וילדיו במקדש ליד החוף (הוא נכנס לשם בתואנה שהוא חולה, בילה את הלילה ואז סירב לעזוב במשך תשע שנים), פרץ לבתים פרטיים כדי להטיף בהם וניהל יחסי אהבה-שנאה עם הממשלה. אתר מעניין נוסף בנאהה הוא הבודוקאן, המרכז לאומנויות לחימה, בו מלמדים את הקראטה המהולל של אוקינאווה, וגם אומנויות לחימה רבות אחרות, בקומפלקס ענק בן שלוש קומות. הבניין, הוא יצירה ארכיטקטונית בפני עצמה. הוא נמצא ליד הים, בקרבתו של פארק גדול ומטרים ספורים מהנמל של נאהה.
בנאהה עצמה יש לציין לטובה גם את הרחוב הראשי שוקק החיים, קוֹקוּסאי-דוֹרִי ( Kokusai-dori, "הרחוב הבינלאומי". בעיר יש גם רחובות עם שמות אמריקאיים טיפוסיים, כמו Sunshine Street ). הרחוב מלא בחנויות המוכרות מוצרים מסורתיים כמו זכוכית צבעונית מתוצרת האיים, תכשיטים מאלמוגים, אוכל אוקינאווי מצוין, ופנקייק עם גלידה. יוצא ממנו גם רחוב מקורה צדדי, "רחוב השלום" (היווה-דורי) עם שוק ירקות שוקק. מוטיב מרכזי ברחוב הראשי, כמו גם בטירת שורי ובמקומות רבים נוספים, הוא פסלי האריות, ה שִיסָה, חלק מהמסורת האוקינאווית, שתפקידם להגן על המקום בפני רוחות רעות.
בהזדמנות זאת, כדאי לציין מאפיין מרכזי של נאהה שקיים גם בשאר יפן, אך באוקינאווה הוא בולט במיוחד – הטעימות! כמעט בכל חנות או דוכן בנאהה יש צלחות של "דגימות", שמהן העוברים והשבים יכולים לטעום באופן חופשי. מכיוון שהרחוב אורך קילומטר וחצי, וכמעט לכל חנות יש טעימות, אפשר להיות שבע רק מהן! פשוט תענוג. כמובן שהטעימות הן עסק כלכלי לא רע, כי בסוף התייר מוצא את עצמו קונה לא מעט דברים שלא התכוון בזכותן.
תכשיטים מאלמוגים, אוכל אוקינאווי מצוין, ופנקייק עם גלידה (צילום: 663highland)
האטרקציות המרכזיות באי המרכזי נמצאות באזורים הכפריים. לפיכך, לקחנו טיול מאורגן של חברת האוטובוסים (מומלץ מסלול B ) שהביא אותנו לכל האתרים המרכזיים של צפון האי אוקינאווה במחיר סביר.
עברנו באזור המרכז וראינו את בסיסי המרינס וחיל האוויר האמריקאיים, השנויים במחלוקת. באזור הזה מורגשת ההשפעה האמריקאית יותר מאשר בכל מקום אחר ביפן (יש לזכור שהאזור היה נתון בכיבוש אמריקאי,עד 1972). הכתובות על החנויות הן באנגלית, והרחובות מלאים בפיצריות, בורגריות, חנויות עודפים צבאיות, דיינרים ומגרשי מכוניות יד שנייה.
לינה בעיר נאהה – בירת אוקינאווה
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
העיר נאגו בצפון אוקינאווה
מאזור הבסיסים נסענו לעיר נאגו העיר המרכזית של צפון אוקינאווה, ולאקווריום הענקי שלידה. האקווריום שליד נאגו, שנקרא Ocean Expo Park , הוא האקווריום הגדול ביותר בכל יפן ואחד הגדולים בעולם. ניתן לראות בו, במיכלים ענקים המחקים ככל הניתן את התנאים הטבעיים, מאות סוגים של דגים, כוכבי ים, מלפפוני ים, מנטה-ריי, כרישים קטנים וגם כרישי לווייתן ענקיים ומפחידים למראה. עובדי המקום צוללים באקווריום הכרישים כדי לצלם או לבצע תיקונים בלי פחד, הוכחה נוספת שרוב תדמיתם האימתנית של הכרישים מקורה לא במציאות אלא בסרטים הוליוודיים כמו "מלתעות".
בתי מלון בעיר נאגו אחד המקומות המלהיבים ביותר באוקינאווה הוא פארק האננס. מדובר בגן של עצי אננס, מלא חנויות בהן אפשר "לטעום" (למעשה, לאכול ולשתות בלי הגבלה) יין אננס מתוק מסוגים שונים, עוגות אננס, פירות אננס טריים וגלידות אננס.
כריש לווייתן באקווריום הגדול ביותר ביפן ואחד הגדולים בעולם בעיר נאגו (צילום: Leung Cho Pan)
מלון מומלץ בעיר נאהה בירת אוקינאווה
מלון JR קיושו ( JR Kyushu Hotel ) ממוקם במרכז העיר נאהה ומדורג ברמת 4 כוכבים. במלון יש מסעדה מצוינת, חניה פרטית וחדרים מרווחים, ממוזגים ומרוהטים בסגנון מודרני. מהקומות הגבוהות נשקף נוף נפלא של העיר והים.
העצב של אוקינאווה
דרום האי אוקינאווה מתאפיין באתרים עצובים יותר – אנדרטאות ואתרי זיכרון למלחמת העולם השנייה. מרחק קצר מדרום לנאהה נמצאת מפקדת הצי התת-קרקעית, רשת מנהרות שנחפרו בזמן מלחמת העולם השנייה כמפקדת חיילי הצי באוקינאווה, בפיקודו של תת אדמירל אוֹטָה מינוֹרוּ. אוטה התאבד עם כל אנשיו כשהאמריקאים הגיעו, לא לפני ששלח מכתב למשרד המלחמה וביקש מהם להתחשב ככל הניתן באנשי אוקינאווה בשל הקורבן האדיר שהקריבו למען יפן.
רוב הגנרלים באוקינאווה לא עשו אפילו את המעט הזה, כפי שמשתקף ממוזיאון המלחמה שבפארק השלום (Cornerstone of Peace). המוזיאון מדגיש את סבלם של תושבי אוקינאווה, גם מצד הפולשים האמריקאים אך בעיקר מצד החיילים היפנים שרדו באוקינאווים, אסרו עליהם לדבר בשפה המקומית, הכריחו אותם לעבוד בחפירות, או שלחו אימהות עם תינוקות להסתער על טנקים אמריקאיים בחזית. אומנם היו אזרחים "פטריוטים" שהתלהבו למשימות מסוג זה, אולם על רבים אחרים נכפה הדבר בידי חיילים.
חיילים וקצינים יפנים הפיצו שמועות (שבהם האמינו בעצמם, בלא ספק) כי האמריקאים מתכוונים לאנוס את כל הנשים ולרצוח בעינויים את הגברים, ולפיכך (תוך לחץ פיזי לא מתון) התאבדו אזרחי אוקינאווה בהמוניהם כשהאמריקאים התקרבו. מפקד אוקינאווה, גנרל אושיג'ימה, וראש המטה שלו, גנרל צ'ו איסאמוּ (האחראי הראשי לאונס נאנג'ינג) התאבדו והורו לחייליהם להילחם עד האיש האחרון. פארק השלום היפה ורחב הידיים, שנמצא על המצוקים שמעל הים, מספר את הסיפור הזה בפרוטרוט, והוא מוזיאון זיכרון מאופק ועצוב מאוד.
על אונס נאנג'ינב בכתבה על הירושימה
פארק השלום על המצוקים שמעל הים,
זיכרון מאופק ועצוב לטרגדיה של תושבי אוקינאווה במלחמתם בארצות הברית (צילום: Syohei Arai)
בפארק יש אבנים לזכר הפרובינציות השונות של יפן, והחיילים שנפלו מכל הצדדים. בקרבתו נמצא מוזיאון הִימֶיוּרִי המצמרר, לזכרן של נערות בגיל תיכון שאולצו לעבוד כאחיות ברשת מחפורות ומנהרות של הצבא באזור בתנאים מחרידים ולבסוף ננטשו לנפשן בחזית. רבות מהן נשרפו חיות בלהביורים האמריקאיים, נפגעו בהפצצות או מתו מרעב ומחלות. חלקן הצליח להינצל בעזרת חיילים אמריקאים שהגיעו למנהרות.
המוזיאון הוקם בידי ארגון בוגרות בית הספר ומנציח את הקורבנות (ברוח מאוד ביקורתית כלפי הממשלה היפנית של אז והאידיאולוגיה הרשמית שלה). מצמררות במיוחד הן עדויותיהן של הניצולות, שמוצגות במחברות (ביפנית בלבד) בהן ניתן לעיין באופן חופשי. חוויה חזקה במיוחד עבורי, הייתה הביקור בסֶפָה-אוּטַאקִי, האתר הקדוש ביותר באי המרכזי של אוקינאווה. הדת האוקינאווית המסורתית הייתה שמאניסטית באופייה, והתרכזה בחורשות קדושות אוטאקי. המקדשים ומבני הדת צנועים למדי, בדרך כלל עם גגות אדומים, ומקום קטן לשים מנחות. חורשת ספה-אוטאקי הייתה שייכת לבית המלוכה, ושם ישבה השמאנית, או הכוהנת הגדולה של אוקינאווה, ה"קיקוֹאֶה-אוֹגִימִי". גם היום ניתן לחוש ביופיו הנשגב של המקום ובקדושתו. מעניין לציין כי הדת באוקינאווה הייתה פשוטה יחסית לזו ביפן, ואנשי האיים לא נטו לקבל רעיונות "רוחניים" מדי.
העיר נאהה בירת אוקינאווה , במבט ראשון כמו כל עיר יפנית גדולה אחרת –
אורות ניאון מהבהבים, פרסומות נוצצות, כבישים ראשיים עמוסים (צילום: SeanPavonePhoto)
כך, בלי שהרגשנו, עברו 12 ימים באוקינאווה אחד האזורים היפים ביפן, שנמצאים מחוץ למסלול התיירים השחוק. אוקינאווה היא אנשים נחמדים, אוכל מצוין, ים יפה, טבע פראי ומרהיב, וגם תרבות ייחודית שנמצאת בתפר בין הציוויליזציה הסינית ליפנית כדאי מאוד להגיע!
בחוף הים, ליד הנמל, יש כמה מקדשים יפים ואפילו אנדרטה קטנה לזכרו של המיסיונר ז'אן ברנר בטלהיים, יהודי מומר ששהה תשע שנים באוקינאווה וגרם צרות וכאב ראש לממלכה כולה. הוא שימש כמתרגם, מורה לאנגלית ורפואה, ובכל אותו הזמן התנחל בכוח עם אשתו וילדיו במקדש ליד החוף (הוא נכנס לשם בתואנה שהוא חולה, בילה את הלילה ואז סירב לעזוב במשך תשע שנים), פרץ לבתים פרטיים כדי להטיף בהם וניהל יחסי אהבה-שנאה עם הממשלה.
קוֹקוּסאי-דוֹרִי, הרחוב מלא בחנויות המוכרות מוצרים מסורתיים כמו זכוכית צבעונית מתוצרת האיים,
תכשיטים מאלמוגים, אוכל אוקינאווי מצוין, ופנקייק עם גלידה (צילום: 663highland)
תכשיטים מאלמוגים, אוכל אוקינאווי מצוין, ופנקייק עם גלידה
עברנו באזור המרכז וראינו את בסיסי המרינס וחיל האוויר האמריקאיים, השנויים במחלוקת. באזור הזה מורגשת ההשפעה האמריקאית יותר מאשר בכל מקום אחר ביפן (יש לזכור שהאזור היה נתון בכיבוש אמריקאי,עד 1972). הכתובות על החנויות הן באנגלית, והרחובות מלאים בפיצריות, בורגריות, חנויות עודפים צבאיות, דיינרים ומגרשי מכוניות יד שנייה.
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
העיר נאגו בצפון אוקינאווה
מאזור הבסיסים נסענו לעיר נאגו העיר המרכזית של צפון אוקינאווה, ולאקווריום הענקי שלידה. האקווריום שליד נאגו, שנקרא Ocean Expo Park , הוא האקווריום הגדול ביותר בכל יפן ואחד הגדולים בעולם. ניתן לראות בו, במיכלים ענקים המחקים ככל הניתן את התנאים הטבעיים, מאות סוגים של דגים, כוכבי ים, מלפפוני ים, מנטה-ריי, כרישים קטנים וגם כרישי לווייתן ענקיים ומפחידים למראה. עובדי המקום צוללים באקווריום הכרישים כדי לצלם או לבצע תיקונים בלי פחד, הוכחה נוספת שרוב תדמיתם האימתנית של הכרישים מקורה לא במציאות אלא בסרטים הוליוודיים כמו "מלתעות".
בתי מלון בעיר נאגו אחד המקומות המלהיבים ביותר באוקינאווה הוא פארק האננס. מדובר בגן של עצי אננס, מלא חנויות בהן אפשר "לטעום" (למעשה, לאכול ולשתות בלי הגבלה) יין אננס מתוק מסוגים שונים, עוגות אננס, פירות אננס טריים וגלידות אננס.
כריש לווייתן באקווריום הגדול ביותר ביפן ואחד הגדולים בעולם בעיר נאגו (צילום: Leung Cho Pan)
מלון מומלץ בעיר נאהה בירת אוקינאווה
מלון JR קיושו ( JR Kyushu Hotel ) ממוקם במרכז העיר נאהה ומדורג ברמת 4 כוכבים. במלון יש מסעדה מצוינת, חניה פרטית וחדרים מרווחים, ממוזגים ומרוהטים בסגנון מודרני. מהקומות הגבוהות נשקף נוף נפלא של העיר והים.
העצב של אוקינאווה
דרום האי אוקינאווה מתאפיין באתרים עצובים יותר – אנדרטאות ואתרי זיכרון למלחמת העולם השנייה. מרחק קצר מדרום לנאהה נמצאת מפקדת הצי התת-קרקעית, רשת מנהרות שנחפרו בזמן מלחמת העולם השנייה כמפקדת חיילי הצי באוקינאווה, בפיקודו של תת אדמירל אוֹטָה מינוֹרוּ. אוטה התאבד עם כל אנשיו כשהאמריקאים הגיעו, לא לפני ששלח מכתב למשרד המלחמה וביקש מהם להתחשב ככל הניתן באנשי אוקינאווה בשל הקורבן האדיר שהקריבו למען יפן.
רוב הגנרלים באוקינאווה לא עשו אפילו את המעט הזה, כפי שמשתקף ממוזיאון המלחמה שבפארק השלום (Cornerstone of Peace). המוזיאון מדגיש את סבלם של תושבי אוקינאווה, גם מצד הפולשים האמריקאים אך בעיקר מצד החיילים היפנים שרדו באוקינאווים, אסרו עליהם לדבר בשפה המקומית, הכריחו אותם לעבוד בחפירות, או שלחו אימהות עם תינוקות להסתער על טנקים אמריקאיים בחזית. אומנם היו אזרחים "פטריוטים" שהתלהבו למשימות מסוג זה, אולם על רבים אחרים נכפה הדבר בידי חיילים.
חיילים וקצינים יפנים הפיצו שמועות (שבהם האמינו בעצמם, בלא ספק) כי האמריקאים מתכוונים לאנוס את כל הנשים ולרצוח בעינויים את הגברים, ולפיכך (תוך לחץ פיזי לא מתון) התאבדו אזרחי אוקינאווה בהמוניהם כשהאמריקאים התקרבו. מפקד אוקינאווה, גנרל אושיג'ימה, וראש המטה שלו, גנרל צ'ו איסאמוּ (האחראי הראשי לאונס נאנג'ינג) התאבדו והורו לחייליהם להילחם עד האיש האחרון. פארק השלום היפה ורחב הידיים, שנמצא על המצוקים שמעל הים, מספר את הסיפור הזה בפרוטרוט, והוא מוזיאון זיכרון מאופק ועצוב מאוד.
על אונס נאנג'ינב בכתבה על הירושימה
פארק השלום על המצוקים שמעל הים,
זיכרון מאופק ועצוב לטרגדיה של תושבי אוקינאווה במלחמתם בארצות הברית (צילום: Syohei Arai)
בפארק יש אבנים לזכר הפרובינציות השונות של יפן, והחיילים שנפלו מכל הצדדים. בקרבתו נמצא מוזיאון הִימֶיוּרִי המצמרר, לזכרן של נערות בגיל תיכון שאולצו לעבוד כאחיות ברשת מחפורות ומנהרות של הצבא באזור בתנאים מחרידים ולבסוף ננטשו לנפשן בחזית. רבות מהן נשרפו חיות בלהביורים האמריקאיים, נפגעו בהפצצות או מתו מרעב ומחלות. חלקן הצליח להינצל בעזרת חיילים אמריקאים שהגיעו למנהרות.
המוזיאון הוקם בידי ארגון בוגרות בית הספר ומנציח את הקורבנות (ברוח מאוד ביקורתית כלפי הממשלה היפנית של אז והאידיאולוגיה הרשמית שלה). מצמררות במיוחד הן עדויותיהן של הניצולות, שמוצגות במחברות (ביפנית בלבד) בהן ניתן לעיין באופן חופשי. חוויה חזקה במיוחד עבורי, הייתה הביקור בסֶפָה-אוּטַאקִי, האתר הקדוש ביותר באי המרכזי של אוקינאווה. הדת האוקינאווית המסורתית הייתה שמאניסטית באופייה, והתרכזה בחורשות קדושות אוטאקי. המקדשים ומבני הדת צנועים למדי, בדרך כלל עם גגות אדומים, ומקום קטן לשים מנחות. חורשת ספה-אוטאקי הייתה שייכת לבית המלוכה, ושם ישבה השמאנית, או הכוהנת הגדולה של אוקינאווה, ה"קיקוֹאֶה-אוֹגִימִי". גם היום ניתן לחוש ביופיו הנשגב של המקום ובקדושתו. מעניין לציין כי הדת באוקינאווה הייתה פשוטה יחסית לזו ביפן, ואנשי האיים לא נטו לקבל רעיונות "רוחניים" מדי.
העיר נאהה בירת אוקינאווה , במבט ראשון כמו כל עיר יפנית גדולה אחרת –
אורות ניאון מהבהבים, פרסומות נוצצות, כבישים ראשיים עמוסים (צילום: SeanPavonePhoto)
כך, בלי שהרגשנו, עברו 12 ימים באוקינאווה אחד האזורים היפים ביפן, שנמצאים מחוץ למסלול התיירים השחוק. אוקינאווה היא אנשים נחמדים, אוכל מצוין, ים יפה, טבע פראי ומרהיב, וגם תרבות ייחודית שנמצאת בתפר בין הציוויליזציה הסינית ליפנית כדאי מאוד להגיע!
בתי מלון בעיר נאגו
מלון מומלץ בעיר נאהה בירת אוקינאווה
מלון JR קיושו ( JR Kyushu Hotel ) ממוקם במרכז העיר נאהה ומדורג ברמת 4 כוכבים. במלון יש מסעדה מצוינת, חניה פרטית וחדרים מרווחים, ממוזגים ומרוהטים בסגנון מודרני. מהקומות הגבוהות נשקף נוף נפלא של העיר והים.
על אונס נאנג'ינב בכתבה על הירושימה
זיכרון מאופק ועצוב
אורות ניאון מהבהבים, פרסומות נוצצות, כבישים ראשיים עמוסים
מידע נוסף
לינה באיי אוקינאווה
לינה בנאהה - בירת אוקינאווה
השכרת רכב ביפן
כתבות נוספות
אזור הר הגעש סקורג'ימה באיים הדרומיים
האי שיקוקו בדרום יפן
יעדי טיול באזור טוקיו
נגויה ומרכז הונשו
אוסקה וצפון קנסאי
הירושימה ומייאגימה
האי שיקוקו בדרום יפן
יעדי טיול באזור טוקיו
נגויה ומרכז הונשו
אוסקה וצפון קנסאי
הירושימה ומייאגימה
 |
אודות הכותב
ד"ר דני אורבך, בעל תואר דוקטור להיסטוריה מאוניברסיטת הרווארד וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מחבר הספר "ואלקירי – ההתנגדות הגרמנית להיטלר". פוסט-דוקטורט בתוכנית ללימודי יפן-ארה"ב באוניברסיטת הרווארד. בעל הבלוג "הינשוף".
|
