www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

הדרך האלפינית באלפים היפנים


הדרך האלפינית - נתיב עלום באלפים היפנים
מאת: אילה דנון


לפני יותר מ- 40 שנים, נפתח נתיב מעבר ההרים של טאטיאמה -קורובה (Tateyama – Kurobe Alpine Route) , החוצה את שיאי הרכס הצפוני של האלפים היפנים. סיפורו של הנתיב ההררי מחזיר אותי שנים לאחור, לתקופה בה עסקתי במחקר בגיאוגרפיה של תיירות. 


היו אלה ימינו הראשונים ביפן, חילקתי את זמני בין התאקלמות בארץ השמש העולה ובין כתיבת מחקר בנושא פיתוח בר קיימא של אזורים תיירותיים. בעקבות המפגש עם התרבות היפנית עזבתי בהדרגה את התיאוריות הכתובות והקדשתי עצמי ללימוד הוויתה של יפן. כיום, 13 שנים לאחר מכן, ביושבי לכתוב על פיתוח אזור מבודד בהרים, הבנתי שהודות ליפנים קיבלו התיאוריות האקדמיות שהיו חלק משמעותי בחיי, ביטוי מעשי.
 
 
נופים על הדרך האלפינית  (צילום: אורי וולטש)


יעדים על הדרך האלפינית באלפים היפנים המוזכרים בכתבה
 
  

המזרח הרחוק




 

לטפס לגבהים בלי ציוד טיפוס

הדרך האלפינית מאפשרת גם לתיירים שאינם מאובזרים בציוד טיפוס הרים מקצועי להגיע, באמצעות מערך תחבורה משוכלל, לגבהים מרשימים וליהנות מתצפיות מרהיבות על שיאי ההרים, המתנשאים מגבהים של 2,500 מטר ועד ל- 3,015 מטר מעל פני הים. הנתיב פתוח כ-7 חודשים בלבד במהלך השנה - מסוף אפריל ועד מחצית נובמבר. בחודשים אלה נוהרים עשרות אלפי מטיילים ליהנות מנופי ההרים הפורחים באביב, מגווני הירוק הרעננים בקיץ, ומצבעי השלכת הבוערים בעונת הסתיו. בחודשים הקרים מתכסה האזור במעטה שלג של יותר מ- 15 מטרים.

המטיילים יכולים לבחור לחצות את ההרים ממערב למזרח טויאמה (Toyama) שינאנו אומצ'י  (Shinano  Omachi)  או בכיוון ההפוך - ממזרח למערב. התייר המערבי הבוחר לחצות נתיב זה מוצא עצמו מוקף ביפנים נלהבים אך ממושמעים. יום סיור זה חיזק את הערצתי ליכולתם הבלתי מעורערת של היפנים לתכנן אזורי תיירות, מתוך עקרון של שמירה על משאבי הטבע לשימוש הדורות הבאים. או במילים אחרות: מתוך גישה של 'תיירות בת-קיימא'.

בשנים האחרונות נעשה שימוש במושג זה כמעט בכל תחום, כשהרעיון המוביל הוא איך ליצור תנופה ושגשוג, תוך הקטנת ממדי ההרס המלווים כל תהליך של פיתוח. במיזם זה הצליחו היפנים, מצד אחד למשוך המוני תיירים לאזור נידח ובלתי מפותח, ומצד שני שמרו על המרקם האקולוגי העדין של המרחב האלפיני. באופן זה הזרימו את כספי האוכלוסייה העירונית, המרוכזת באזורי המישוריים של יפן, לאזורים הפריפריאליים, ומשמרים נכס זה לדורות הבאים.

כתבה על האלפים היפניים
כתבה על נקאסנדו – דרך באלפים היפנים



סכר קורובה, הפרויקט ההידרו-אלקטרי הגדול ביפן המתנשא לגובה 186 מטר ועוצר 200 מיליון קוב מים
 (צילום: הגר בן מנשה)
 
בשנת 1964, כשנה לאחר גמר הקמתו של סכר קורובה (Kurobe Dam), החלו היפנים להקים את הנתיב האלפיני. הם חצבו מנהרות ארוכות בסלעי ההרים הוולקנים האדירים, סללו כבישים, והקימו רכבלים וקרוניות תת קרקעיות. אחד התנאים להצלחת פרויקט אזורי בקנה מידה גדול, הוא שיתוף פעולה של גורמים ממשלתיים ואזוריים, חברות תחבורה וארגונים כלכליים גדולים. היפנים עבדו בשיתוף פעולה ובתכנון זמנים מדויק וסיימו את הפרויקט לאחר 8 שנים בלבד. באביב 1971 נפתח האזור לציבור הרחב.
 
 
(צילום: יונתן ארנון)
 

 

נתיב ירוק להמונים

היפנים גאים להציג את הנתיב האלפיני כ 'נתיב ירוק', ומנהלים את הפרויקט מתוך ראיה זו. תיירים אינם מורשים להיכנס עם רכביהם לאזור. לאורך הנתיב הקימו מערך תחבורה הנותן פתרון לציבור הרחב. נתיב החצייה חולק ל-9 מקטעי מעבר משניים, אשר בכל אחד מהם בהם נעשה שימוש באנרגיה נקייה: במקטעים בהם נסלל כביש, חייבו את נסיעתו של אוטובוס חשמלי. קרוניות ורכבלים משלימים את פרויקט אדיר מימדים זה. ניתן להתרשם ממגוון אמצעי התחבורה החוצה נתיב זה באתר האינטרנט הרשמי של הפרויקט.
 
תנאי נוסף להצלחת מיזם תיירותי המותאם לתיירות המונים  (Mass Tourism)  הוא ארגון מדויק ותפקוד יעיל של הפרויקט. הרשויות המפעילות את הנתיב האלפיני לקחו על עצמן את המשימה ברצינות ובסדר האופיינים ליפן.

כל תייר המעוניין לחצות נתיב זה מחויב לקנות כרטיס מעבר, בעלות של יותר מ- 100 דולר לאדם. קבוצות מתבקשות להסדיר זאת מספר חודשים מראש. כך קובעים מראש את מספר האנשים הנמצאים בכל נקודה לאורך ציר המסלול ובכל כלי רכב, בכל זמן נתון. היפנים מצליחים לשנע אלפי אנשים ביום, בדיוק ובסדר מושלם, תוך בקרה על תנועת ההמון מתחילת המסלול ועד סופו. במשך כ- 8 שעות נעים אלפי יפנים וזרים במערך מגוון של אמצעי תחבורה בשקט ובסדר מופתי.

המטיילים היפנים עצמם מהווים חלק חשוב בהצלחת הפרויקט. ללא מרכיב המשמעת האישית של כל יפני חביב שפגשנו בדרכנו, אי אפשר היה להקים את המיזם התיירותי ולשמרו לאורך זמן.
 
 
(צילום: אילה דנון)
 

יעילות יפנית מהי

אנסה להמחיש את התנהלות הדברים: האוטובוס החשמלי יוצא מהתחנה בדיוק בזמן, נוסע במנהרות ובכבישים המיועדים רק לו ומגיע לתחנת הרכבל, בה יש תצפית נוף. לאחר תצפית הנוף ממשיך המטייל ברכבל לנקודה הבאה, בה ממתינה קרונית וכך הלאה. בדומה לכלי התחבורה המתוזמנים בקפידה, גם זרם המבקרים מתוכנן בהתאם וזמן שהייתם בכל תחנה לאורך המסלול ידוע מראש. מצוידים במפת מסלול מפורטת ובטבלת לוחות זמנים עוברים המטיילים מנקודה לנקודה, שוהים זמן מדויק בכל נקודת תצפית ומתייצבים בזמן!! בתחנה ההמשך. נקודת התצפית מתפנה לזרם האנשים המגיע מתחנות קודמות. בכל תחנה נמצאים פקידים, בידיהם לוחות זמנים מפורטים, בהם מעודכנים שמותיהם של האנשים האמורים לעלות לכל כלי רכב. חברינו היפנים תמיד התייצבו כ- 15 דקות לפני יציאת כלי הרכב.
 
לא נותר לנו אלא להתקנא ביוזמה, בכושר הארגון, הביצוע והדיוק של העם היפני להפוך מחוז נידח למקור שואב להמוני תיירים. נסו להעלות בדעתכם אם היינו מזמינים את היפנים לתכנן את מערך התיירות הכולל של אזור ים-המלח. מצד אחד היינו מצליחים לשמור על אוצר הטבע הנדיר והיפיפה שברשותנו, ומצד שני, נהנים מהזרמת כספים אדירה כתוצאה מפיתוח מערך תיירותי כלכלי ענק מימדים.
 
 
(צילום: הגר בן מנשה)
 

לאורך הנתיב האלפיני של טטיאמה קורבה

במחצית השנייה של אוקטובר 2008, במסגרת טיול 'מסע למחוזות עלומים' של 'יפן חוויה אחרת', הגענו לאזור האלפים היפנים הצפוניים. בתקופה זו היו צבעי השלכת בשיאם - ביפנית קויו (Kouyo).
השמש האירה את העלים האדומים והצהובים והדגישה את בעירת צבעי הסתיו. 
 

(צילום: יונתן דנון)
 
במשך כ- 8 שעות נחשפנו לנופים ההרריים המרשימים של רכסי האלפים היפנים. נקודות תצפית מגוונות לאורך המסלול סחטו עוד ועוד תמונות ממצלמותינו. החוויה שהשאירה בי חותם עמוק, הייתה השילוב המנוגד כל כך של נופי הטבע המבודדים, עם המוני יפנים שהקיפו אותנו. ביום זה חלפה בראשי מחשבה שאנו יכולים להשקיע חודשים ושנים בחקר צפונותיו של העם היפני, בשעה ששהייה אינטנסיביות של מספר שעות, במקום בו מצופה ממך להתנהג כמקומי לכל דבר, מעניקה חוויה חד פעמית של נגיעה בתרבות. לזרים כמונו, חוויה זו יכולה להיות מלווה גם בתסכול וקושי להצליח ליהנות מטבע מבודד, ללא תחושת 'חופש' התנועה האישית שלנו.
 

(צילום: אילה דנון)
 
בהמשך הסקירה יפורט המסלול האלפיני. התיאור מבוסס על התחבורה הייחודית שפותחה לאורך הנתיב במקטעיו השונים. אתם מוזמנים לעקוב אחר המסלול המובא בתרשימים מטה ולהתרשם מהתמונות הממחישות את יופיו של הנתיב ההררי.
 

(צילום: אורי וולטש)
 
 

מתחילים את דרכנו מהעיירה שינאנו אומאצי, דרך אומאצ'י-אונסן לאוגיסאוו'ה

אנו יוצאים באוטובוס מעיירה בשם שינאנו-אומאצ'י (Shinano - Omachi) הנמצאת בגובה של 712 מטר מעל פני הים לעבר אוגיסאוו'ה  (Ogisawa)  הממוקמת בגובה של 1,433 מטר מעל פני הים, נסיעה של 18 ק"מ כ- 40 דקות. עם הגעתנו לאוגיסאוו'ה, אנו נהנים מתצפית על צבעי השלכת המדהימים הסובבים אותנו.

מסביבנו יפנים המזדרזים בהליכה מהירה לעבר טרמינל האוטובוס החשמלי. השעה 8:20, אנחנו צריכים לעלות רק בשעה 9:00 על האוטובוס. מקננת בי השאלה האופיינית כל כך לזרים הסוררים: 'מדוע לא להמשיך ולגמוע את היופי העוטף אותנו?' התשובה נעוצה במשמעת ובסדר היפני. אם האוטובוס צריך לצאת בזמן, צריך לחשוב גם על הזמן הנדרש לארגון מאות התיירים על שיירת האוטובוסים החשמליים. התיירים היפנים יעזרו למארגנים ויתייצבו כמובן כחצי שעה לפחות באולם ההמתנה. לאחר תצפית קצרה מדי לטעמנו, עלינו במדרגות לאולם ההמתנה, בשעה 8:40,  20 דקות לפני הזמן שהוזמנו לרכב!!
עשרות זוגות עיניים ננעצות בחבורה שלנו בהשתוממות, בשאלה אילמת, איך העזנו לאחר לעמדת ההמתנה של האוטובוסים?!
 

מאוגיסאוו'ה  לעבר סכר קורובה

אוטובוס חשמלי יוצא מתחנת אוגיסאוו'ה - אנו נוסעים מרחק של 6.1 ק"מ ב- 16 דקות במנהרת קנדן (.(Kanden Tunnel.  המנהרה נחצבה בתוך הר אקאסאוו'ה (Mt. Akasawa) המתנשא מעלינו לגובה של 2,678 מטר. מגיעים לטרמינל של סכר קורובה. זרם האנשים יוצא באופן מסודר ושקט אל עבר התצפית הנגלית לעינינו.
 

קירו התלול של סכר קורובה 
(צילום: אורי וולטש)
 




 

מסכר קורובה  לעבר תחנת קורובקו 

הגענו לגובה של 1,470 מטר מעל פני הים, הפקידים היפנים מקציבים לנו זמן נתון – 44 דקות בדיוק! טיפסנו בהרבה מדרגות לתצפית על סכר קורובה  (Kurobe Dam) הנחשב לסכר הגבוה ביותר ביפן, ועל אגם גרווה (Garve lake).  הסכר נבנה במשך 7 שנים, בשנים 1956 ועד יוני 1963, כחלק מתכנית לניצול מימי נהר קורבה להפקת כוח הידרו-אלקטרי. הסכר, המתנשא לגובה של 186 מטר, נחשב לאחד הפרויקטים הגדולים במאה העשרים. מקור שמו של אגם גרווה  כנראה בלשון ילידי האיים – האיינו  (Ainu) במילה  Garuve ומשמעותה: נחל הכישוף, או נחל מעשה הכשפים. ניתן לשוט במימיו, אך תוכנית הסיור שקיבלנו מהיפנים לא הותירה לנו זמן מספק לשייט. הגענו בדיוק בזמן לתחנת ההמתנה, כל חברינו היפנים כבר עומדים בשורות ממתינים להוראות הפקידים. הקרוניות מגיעות ואנחנו נצא עוד 9 דקות בדיוק להמשך דרכנו!
 

מתחנת קורובקו לעבר קורובה-דיירה  

 מסודרים בקבוצות מאורגנות בהתאם לגודל הקרונית, אנו עולים למשימה הבאה: נסיעה בתוך מנהרה במגמת עליה של 800 מטר. מגיעים בדיוק לאחר 5 דקות עולים כמעט 400 מטר, לתחנת קורובה  (Kurobe Daira)  הנמצאת בגובה של 1,828 מטר מעל פני הים. כאן מצפה לנו תצפית מרהיבה על שיאי ההרים המקיפים אותנו, בקומה התחתונה - חנות מזכרות בה יש אפילו פינת קפה. אבל למי יש זמן? היפנים הקציבו לנו 35 דקות ועמדנו במשימה בכבוד!
 
 
(צילום: הגר בן מנשה)
 

מתחנת קורובה-דיירה לעבר דייקנבו

בשעה היעודה עמדנו בתור קטן. הפקיד האחראי על מקטע דרך זה נראה לא רגוע. הוא קרא בשם הקבוצה שלנו וגער בי על כך שהם לא עומדים בשורה ישרה...
לפנינו 1.7 ק"מ - 7 דקות של עליה ברכבל. עליה של 500 מטר נוספים בגובה. הגענו בזמן לתחנת דייקנבו  (Daikanbo) הנמצאת בגובה של 2,316 מטר מעל פני הים. מחלונות הרכבל נפרסת תצפית של 360 מעלות. עם הגעתנו לתחנה - עלינו לתצפית מרהיבה נוספת.
 

מתחנת דייקנבו לעבר תחנת מורודו 

הפעם המתין לנו אוטובוס חשמלי, שנסע במשך 10 דקות, מרחק של 3.7 ק"מ, בתוך מנהרה החצובה בתוככי הר טטיאמה  (Mt. Tateyama) ההר מתנשא לגובה של 3,015 מטר מעל פני הים. הגענו לתחנת מורודו   (Murodo  Terminal) הנמצאת בגובה של 2,450 מטר מעל פני הים. זוהי הנקודה הגבוהה ביותר במסלול. כאן, לאחר משא ומתן מרתק עם פקיד התחנה, זכיתי לזמן שהות של כשעתיים וחצי.
יצאנו טובים ושמחים למסלול הליכה מעגלי - הקפנו את לוע הר הגעש ואת אגם המים הכלוא בו. זהו האגם הגבוה ביותר ביפן, גדותיו משופעות בצמחיה ייחודית לאזור הוולקני הגבוה. המטיילים פוסעים על מסלול ההליכה המסומן בלבד, מסביבנו רוחשות תופעות וולקניות פעילות כמו: מים חמים, אדים הפורצים ממעבי האדמה ובריכות בוץ רותחות.
התייצבו כ- 15 דקות לפני הזמן המיועד בתור מספר 4 שיועד לקבוצתנו בלבד. כמובן כשהגענו למערך התורים המסודר כ ו ל ם עמדו בסדר ובשקט, כאילו חיכו רק לנו. ברגע שהגענו כל התורים קיבלו אישור לנוע ולעלות לאוטובוס שהמתין לאנשים.
 

מתחנת ביז'ודאירה לעבר תחנת טטיאמה 

אנו ממשיכים לרדת בגובה, הפעם עלינו לקרונית שירדה במשך 7 דקות - 1.3 ק"מ - 500 מטר בגובה, עד לעיירה טטיאמה (Tateyama) הנמצאת בגובה של 475 מטר מעל פני הים. עזבנו את ההרים מאחור.
אם נותר זמן, ניתן לצאת מתחנת טאטיאמה עם אוטובוס, מרחק נסיעה של 7.1 ק"מ - 20 דקות, למפלים הגבוהים ביותר ביפן. אלה הם מפלי שומיו (Shomyo - Daki) בהם המים נופלים לגובה של 350 מטר.

(צילום: אורי וולטש)
 
 

סופו של הנתיב האלפיני ותחילתו של חלום

הגענו לקיצו של המסלול ההררי. במשך יום שלם נחשפנו לנופי האלפים היפנים מזוויות וגבהים ייחודיים, והפכנו לחלק בלתי נפרד מהסדר והדיוק היפני. לפנינו נסיעה של כשעה ברכבת, מהעיירה טטיאמה לעבר העיר טויאמה, היושבת על ים יפן.
 

מיפן לים המלח

בזמן שהרכבת חולפת על פני מישוריה של מערב יפן התחלתי לתכנן בדמיוני את שלבי התוכנית להצלת ים המלח ע"י מיזם תיירותי אזורי כולל. תמונות רצו בראשי - ראיתי את רכבת השינקאנסן המהירה, המגיעה לערד. משם נעים באוטובוס חשמלי למסוע, שמעלה אותנו למצדה - תצפית על ים המלח משם יורדים ברכבל שכבר קיים למרגלות ההר. שם ימתינו אוטובוסים חשמליים שיקחו את המוני התיירים לאונסן, מעיינות חמים  הנמוכים ביותר בעולם. ספינה תמתין לשייט לירדן...

אני רואה לנגד עיני המוני יפנים המשכשכים בים המלח. בזמן שהתוכנית הולכת ונרקמת, אני רושמת לעצמי הערות לבעיות אפשריות לביצוע, כמו: מה מסגרת הזמן שנגדיר לסיום הפרויקט? האם 8 שנים יספיקו ליפנים לבנות עבורנו את הפרויקט? איזה גופים יחברו להקמת הפרויקט? האם נצליח לשכנע פקחים יפנים שיסכימו ללמד את הישראלים את רזי הארגון והסדר? או אולי יאלצו לשהות עמנו מספר דורות.






כרמית וייס
 
אודות הכותבת
אילה דנון, גיאוגרפית, בוגרת תואר שני בגיאוגרפיה כלכלית. התגוררה ביפן, חיה את ההוויה היפנית ודוברת השפה. מייסדת יפן חוויה אחרתהמתמחה בארגון והדרכת טיולי עומק וייעוץ למטיילים ביפן. מרצה ומעבירה סדנאות עסקיות לחברות המעוניינות להעמיק את היכרותן עם תרבות העסקים ביפן.

לקריאת כתבות נוספות של אילה








מספר צפיות: 12671
4315