בהוטן – טיול לממלכה נסתרת
מאת: דינה היימן
בהוטן, מדינה זעירה בהרי ההימלאיה, לא מעוניינת בהשפעה המזיקה של תיירות המערב. הפתרון: גביית סכום גבוה על השהות. התוצאה: הפיכתה ליעד נחשק, במיוחד בקרב תיירים מבוססים.
מי את בהוטן?
בהוטן (Bhutan) היא ממלכה קטנטונת (38,000 קמ"ר, כמעט כפליים משטח ישראל), השוכנת בהרי ההימלאיה, בין טיבט הסינית להודו. יש בה נופים מהסוג המעורר מחשבות על החיים, על ארעיות ונצחיות ושאר דברים נשגבים. יערות-עד, טרסות אורז מוריקות ומזהיבות בעונתן, פסגות מושלגות, מעליהן נחים עננים רבי-הוד. בהוטן היא גן-עדן לצלמים ששואפים לצילומי נוף אנושי אותנטי, כמו גם לנופי מרחבים מרוממי-נפש.
לא לחינם זכתה בהוטן לכינוי "שנגרי-לה", מקום אוטופי שמקורו באגדות טיבטיות, ושימשה אתר צילומים לכמה מהסרטים ה"הימלאיים" של השנים האחרונות, כמו "בודהה קטן" של ברנרדו ברטולוצ'י ו"הגביע" של קיינטסה נורבו.
מנזר פונאקה, פסטיבל בסמוך לראש-השנה הבהוטני (צילום: CC Goran Hoglund)
מפת בהוטן ועליה המקומות בהם נערכים פסטיבלים (A-D) והכניסה היבשתית מהודו (E)
בהוטן נפתחת לעולם התיירות
בהוטן היתה מסוגרת במשך שנים מפני העולם. היא נפתחה חלקית לעולם בשנת 1974, ורק בשנת 1999 החליט המלך לאפשר כניסת טלוויזיה ואינטרנט לארצו. בהוטן היא הממלכה הבודהיסטית ההימלאית האחרונה שנותרה, אחרי כיבוש טיבט בידי סין וסיפוח מדינת סיקים על ידי הודו. מתוך מודעות לכך, נעשים בה מאמצים עילאיים כדי לשמר את תרבותה הייחודית ולחמוק מהשפעות המערב. התושבים מחויבים בלבוש המסורתי ובבניית בתיהם בסגנון המסורתי. על קו-הרקיע של כל עיר, בולט מנזר מבוצר, הקרוי דזונג (Dzong). החגים נחוגים באדיקות, והפולחן מתקיים לכל פרטיו במקדשים הרבים הפזורים ברחבי המדינה.
לאור תופעות הלוואי שהביאה עמה התיירות למדינות שכנות כמו נפאל (אלימות, סמים, פגיעה במרקם החברתי), החליטה ממשלת בהוטן להגביל את מספר התיירים הנכנסים. הם עושים זאת באמצעות גביית סכום גבוה בעבור הזכות לבקר במדינה. כל תייר הנכנס בשעריה, חייב בתשלום מינימום של 200 דולר לכל יום ביקור. תמורת סכום זה מקבלים הסעות, הדרכה, ארוחות, לינה ודמי-כניסה לאתרים. אפשר לקבל גם טרק בהרים בלווי סוסים, אוהלים, טבחים ומדריך.
כתבה על טרק בהרים של בהוטן
חשוב לציין ששווי השירותים המתקבלים, אינו קרוב ל- 200$ ליום. בתי המלון בסיסיים, והכביש היחיד במדינה, מלא מהמורות מפגעי המונסון השנתיים. רק לאחרונה מתחילים להיבנות במדינה מלונות ברמה טובה. מדיניות העלות הגבוהה מבטיחה שמי שנכנס בשערי המדינה באמת רוצה לבקר בה, ומוכן לקבל את התנאים הפשוטים. בתמורה הוא זוכה בחוויה אקסקלוסיבית של ביקור ביעד בתולי לחלוטין, תמים ואותנטי, שלא סובל מן החמדנות ומהמסחור שאליו הורגלו תיירים מנוסים.
הגבלת תיירות, שמושכת תיירים...
עושה רושם שדווקא מדיניות זו מושכת לבהוטן אנשים, שקסמו הייחודי של המקום מדבר לליבם, והמחיר – הגבוה למדי במונחים של תיירות באסיה – אינו מרתיע אותם. בשנת 2018 ביקרו בה 247 אלף תיירים זרים, ובשנת 2019 ביקרו בה 315 אלף תיירים זרים, כך שביקור במדינה המיוחדת הזו, הופך כל תייר למיוחד, והנוסע זוכה למבט כמעט פרטי. מגיעים לאתר וזוכים להיות כמעט היחידים שאינם בהוטנים במקום. הארץ מיושבת בדלילות כה רבה, עד שבית אחד עשוי להופיע על המפה כיישוב. כל זה מקנה תחושה של עולם שנחשף זה עתה לנגד עינינו. תחושת מחקר וגילוי אמיתית.
הפולחן הבודהיסטי נוכח מאוד. בתוך הדזונגים, המנזרים המבוצרים, באווירה שיש בה תחושה של זמן אחר, יושבים הן משרדי הממשל והן מוסדות המנזרים. באולמות התפילה מוצבים פסלים מעשה ידי אמן, ועל הקירות ציורי-קיר מרהיבים, המוארים בנרות חמאה מהבהבים. בכל דזונג חיים ולומדים עשרות נזירים. ניתן לחזות בנזירים ששוקדים על סוטרות ( יסוד בתורת הבודהיזם. דרשה שעיקרה תיאוריה ויישומה), כשהם יושבים יחפים על רצפה עשויה קורות-עץ ממורקות, ומשננים תפילה בקצב עתיק-יומין.
כתבה על חיזור נוסח בהוטן
פסטיבלים בבהוטן
כדאי מאוד לכוון את הביקור לתקופת הפסטיבלים. זו ההזדמנות לפגוש את אנשי העם, שחלקם הולכים ברגל שבוע ויותר כדי להשתתף במאורע. בעבורם זוהי הזדמנות לפגוש בני-משפחה וחברים, ללבוש את מיטב מחלצותיהם, ובעיקר לצבור זכות קארמתית, כלומר - לשפר את סיכוייהם לגלגול טוב יותר בחיים הבאים ולהתקדם לעבר ההארה. הפסטיבלים נמשכים שלושה ימים רצופים, וזרם המשפחות שמגיע אל פתחי הדזונג, צבעוני ומעורר.
הפסטיבלים הגדולים של בהוטן חלים בעשירי למניין חודש ירחי (טסצ'ו), במקומות ראשיים ברחבי המדינה. בין הפסטיבלים ישנם: טימפו טסצ'ו (Thimphu Tsechu) , שנחוג בבירה טימפו ( Thimphu ) , בספטמבר או באוקטובר; פארו טסצ'ו, שנחגג בעיר פארו ( Paro ) באפריל או במאי (הלוח הבודהיסטי הוא לוח ירחי, לכן התאריכים אינם קבועים); פונאקה טסצ'ו, שנחגג בעמק פונאקה (Punakha) סמוך ל ראש-השנה הבהוטני (קרוב לתחילת השנה האזרחית, בחודשי ינואר או פברואר). יש גם חגים נוספים, כמו חג האש בעמק בומטאנג (Bumthang), שנחוג אף הוא סביב חודש נובמבר.
הטקסים שמבצעים הנזירים הבכירים במהלך הפסטיבלים, הם רבי-רושם. הם עוטים תלבושות מסוגננות של משי וברוקד, רקמות מרהיבות ומסכות אימתניות, רוקדים ומנגנים בכלי הקשה ונשיפה. לריקודים שהם מבצעים יש סמליות עמוקה. מעבר לחוויה האסתטית והאמנותית, יש לפסטיבל גם ערך רוחני. לא פחות מרשימה התנהגותם של בני-העם, הנוהרים אל הדזונגים על טפם וזקניהם, תוך שמירה על סדר ושקט מופתיים.
פסטיבל טימפו טסצ'ו נחוג בבירה טימפו, בספטמבר או באוקטובר (צילום: CC Robert GLOD)
איך להגיע לבהוטן
בטיסה : טיסות יוצאות מספר פעמים בשבוע מדלהי דרך קטמנדו. מבנגקוק יש מספר טיסות בשבוע, דרך יאנגון שבמיאנמר או דרך קולקטה שבהודו.
בדרכי היבשה: ניתן להיכנס ולצאת מבהוטן דרך העיר הבהוטנית פונטשולינג (Phuntsholing) , הסמוכה לעיר ההודית ג'איגון ( Jaigon ) שעל גבול הודו, בסמוך לתחנות הרכבת ניו-ג'לפייגורי/סיליגורי (Siliguri & New Jalpaiguri) . הנסיעה מפונטשולינג לפארו נמשכת כשבע שעות, בעלייה מתמדת, לאורך 150 קילומטרים לערך. במהלך הנסיעה עולים מגובה של 100 מטרים מעל פני הים עד 2,500 מטרים, בנסיעה איטית, בכביש משובש עם 17 פיתולים לקילומטר (מישהו ספר), בתוך יערות-עד, כשמכל פיתול מבצבץ מפל-מים ושרכים מצפים את הצוקים הדרמטיים.
אשרת כניסה : יש להסדיר באמצעות סוכני נסיעות מחוץ לבהוטן, בטרם ההגעה לגבול או בטרם העלייה לטיסה.
מתי להגיע לבהוטן
מומלץ לבקר בבהוטן בעונת הפסטיבלים, בעיקר מאוקטובר עד ינואר. פרטים על כך אפשר לקבל במשרד התיירות של בהוטן.
מידע נוסף
כתבות על בהוטן
מנזר פונאקה, פסטיבל בסמוך לראש-השנה הבהוטני
מפת בהוטן ועליה המקומות בהם נערכים פסטיבלים (A-D) והכניסה היבשתית מהודו (E)
כתבה על טרק בהרים של בהוטן
הגבלת תיירות, שמושכת תיירים...
עושה רושם שדווקא מדיניות זו מושכת לבהוטן אנשים, שקסמו הייחודי של המקום מדבר לליבם, והמחיר – הגבוה למדי במונחים של תיירות באסיה – אינו מרתיע אותם. בשנת 2018 ביקרו בה 247 אלף תיירים זרים, ובשנת 2019 ביקרו בה 315 אלף תיירים זרים, כך שביקור במדינה המיוחדת הזו, הופך כל תייר למיוחד, והנוסע זוכה למבט כמעט פרטי. מגיעים לאתר וזוכים להיות כמעט היחידים שאינם בהוטנים במקום. הארץ מיושבת בדלילות כה רבה, עד שבית אחד עשוי להופיע על המפה כיישוב. כל זה מקנה תחושה של עולם שנחשף זה עתה לנגד עינינו. תחושת מחקר וגילוי אמיתית.
הפולחן הבודהיסטי נוכח מאוד. בתוך הדזונגים, המנזרים המבוצרים, באווירה שיש בה תחושה של זמן אחר, יושבים הן משרדי הממשל והן מוסדות המנזרים. באולמות התפילה מוצבים פסלים מעשה ידי אמן, ועל הקירות ציורי-קיר מרהיבים, המוארים בנרות חמאה מהבהבים. בכל דזונג חיים ולומדים עשרות נזירים. ניתן לחזות בנזירים ששוקדים על סוטרות ( יסוד בתורת הבודהיזם. דרשה שעיקרה תיאוריה ויישומה), כשהם יושבים יחפים על רצפה עשויה קורות-עץ ממורקות, ומשננים תפילה בקצב עתיק-יומין.
כתבה על חיזור נוסח בהוטן
פסטיבלים בבהוטן
כדאי מאוד לכוון את הביקור לתקופת הפסטיבלים. זו ההזדמנות לפגוש את אנשי העם, שחלקם הולכים ברגל שבוע ויותר כדי להשתתף במאורע. בעבורם זוהי הזדמנות לפגוש בני-משפחה וחברים, ללבוש את מיטב מחלצותיהם, ובעיקר לצבור זכות קארמתית, כלומר - לשפר את סיכוייהם לגלגול טוב יותר בחיים הבאים ולהתקדם לעבר ההארה. הפסטיבלים נמשכים שלושה ימים רצופים, וזרם המשפחות שמגיע אל פתחי הדזונג, צבעוני ומעורר.
הפסטיבלים הגדולים של בהוטן חלים בעשירי למניין חודש ירחי (טסצ'ו), במקומות ראשיים ברחבי המדינה. בין הפסטיבלים ישנם: טימפו טסצ'ו (Thimphu Tsechu) , שנחוג בבירה טימפו ( Thimphu ) , בספטמבר או באוקטובר; פארו טסצ'ו, שנחגג בעיר פארו ( Paro ) באפריל או במאי (הלוח הבודהיסטי הוא לוח ירחי, לכן התאריכים אינם קבועים); פונאקה טסצ'ו, שנחגג בעמק פונאקה (Punakha) סמוך ל ראש-השנה הבהוטני (קרוב לתחילת השנה האזרחית, בחודשי ינואר או פברואר). יש גם חגים נוספים, כמו חג האש בעמק בומטאנג (Bumthang), שנחוג אף הוא סביב חודש נובמבר.
הטקסים שמבצעים הנזירים הבכירים במהלך הפסטיבלים, הם רבי-רושם. הם עוטים תלבושות מסוגננות של משי וברוקד, רקמות מרהיבות ומסכות אימתניות, רוקדים ומנגנים בכלי הקשה ונשיפה. לריקודים שהם מבצעים יש סמליות עמוקה. מעבר לחוויה האסתטית והאמנותית, יש לפסטיבל גם ערך רוחני. לא פחות מרשימה התנהגותם של בני-העם, הנוהרים אל הדזונגים על טפם וזקניהם, תוך שמירה על סדר ושקט מופתיים.
פסטיבל טימפו טסצ'ו נחוג בבירה טימפו, בספטמבר או באוקטובר (צילום: CC Robert GLOD)
איך להגיע לבהוטן
בטיסה : טיסות יוצאות מספר פעמים בשבוע מדלהי דרך קטמנדו. מבנגקוק יש מספר טיסות בשבוע, דרך יאנגון שבמיאנמר או דרך קולקטה שבהודו.
בדרכי היבשה: ניתן להיכנס ולצאת מבהוטן דרך העיר הבהוטנית פונטשולינג (Phuntsholing) , הסמוכה לעיר ההודית ג'איגון ( Jaigon ) שעל גבול הודו, בסמוך לתחנות הרכבת ניו-ג'לפייגורי/סיליגורי (Siliguri & New Jalpaiguri) . הנסיעה מפונטשולינג לפארו נמשכת כשבע שעות, בעלייה מתמדת, לאורך 150 קילומטרים לערך. במהלך הנסיעה עולים מגובה של 100 מטרים מעל פני הים עד 2,500 מטרים, בנסיעה איטית, בכביש משובש עם 17 פיתולים לקילומטר (מישהו ספר), בתוך יערות-עד, כשמכל פיתול מבצבץ מפל-מים ושרכים מצפים את הצוקים הדרמטיים.
אשרת כניסה : יש להסדיר באמצעות סוכני נסיעות מחוץ לבהוטן, בטרם ההגעה לגבול או בטרם העלייה לטיסה.
מתי להגיע לבהוטן
מומלץ לבקר בבהוטן בעונת הפסטיבלים, בעיקר מאוקטובר עד ינואר. פרטים על כך אפשר לקבל במשרד התיירות של בהוטן.
מידע נוסף
כתבות על בהוטן
פסטיבל טימפו טסצ'ו נחוג בבירה טימפו, בספטמבר או באוקטובר (צילום: CC Robert GLOD)