.jpg)
עמק קטמנדו – המרכז העירוני
מאת: גיא נוימן
בנובמבר 2006, לאחר כעשור של לחימה וקרוב ל- 14,000 הרוגים, הגיעו המורדים להסכמה עם אנשי המלך גיאננדרה ושבע המפלגות הגדולות של נפאל על הפסקת הלחימה. המורדים כבר החלו להתפרק מנשקם, ובנובמבר 2007 התקיימו בחירות חופשיות ודמוקרטיות. החל מ-2008 בוטלה המלוכה בנפאל ואחרי מאות שנות מלוכה קיים בה שלטון נשיאותי שביר. לראשונה לאחר תקופה קשה, נפאל מרימה ראש, ומזמינה את מיליוני התיירים שנמשכו מאז ומעולם אל נופי ההרים, העמקים הירוקים, ואל תחושת השלווה המאפיינת בדרך כלל את האזור.
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי-מאורגן באפריקה לחצו לרשימת ההצעות »
טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות »
חיסול בית המלוכה
הצעיר לבוש מדי הקרב השחורים חמק בזריזות דרך הצללים, שהטילו מנורות המסדרון בארמון נאראיאנהיטי ( Narayanhiti palace ) שבקטמנדו. לרגליו נעל נעלי גומי, שהמעיטו את רחשי הצעדים עד כמה שניתן. הוא חש את מגע המתכת של רובי העוזי וה- 16 M הצמודים לגופו, והמגע העביר בו צמרמורת של קור. הוא ידע שכל צעד מקרב אותו, ללא ספק, אל קיצו. בדלי שיחה של שומרי הארמון הגיעו לאוזניו, והוא נצמד לאחת הפינות, מתפלל שלא יבחינו בו. הוא התאמץ לשמוע מהו נושא השיחה – תלונה כלשהי על נוהלי המשמרות בארמון... השיחה גוועה, כאילו התרחקה, והצעיר המשיך בדרכו לכוון אולם הנשפים, שם סעדה המשפחה המלכותית.
נראה היה שהשטח פנוי, והוא יצא אל האור, בכדי לחצות את המטרים האחרונים שהפרידו בינו לבין הדלת. רק ברגע האחרון הבחין לפתע בזקיף, שקפץ מולו מהפינה החשוכה. הוא כמעט ואיבד את עשתונותיו, אך התגבר על עצמו והישיר מבט לעיני השומר, שללא ספק הופתע גם הוא: "ערב טוב אדוני יורש העצר", פלט הזקיף כאשר הבחין מיהו הצעיר. ידיו נצמדו מיד זו לזו בתנוחת נמאסטה, המציינת ברכת שלום. הצעיר עטוי השחורים ניצל את ראשו של הזקיף הכפוף בתנוחת קידה מנומסת, ענה "ערב טוב גם לך", ופסע ללא מפריע אל תוך אולם הנשפים.
פחות מדקה מאוחר יותר נמצאו שמונה גופות של בני משפחת המלוכה שרועות סביב שולחן האוכל המפואר. על פי הגרסה הרשמית היה זה יורש העצר דיפנדרה, בן ה-29, שקטל את אביו, אמו, אחותו, ועוד חמישה מקרוביו. לאחר שירה בכולם, הפנה את הנשק לעבר ראשו ונעץ בו כדור.
שלושה מלכים בארבעה ימים
על פי חוקי הירושה הישנים הועבר הכתר לרוצח, שעל נפשו נאבקו הרופאים בבית החולים של קטמנדו. נפאל כולה תססה. רבים טענו כי הענקת הכתר לרוצח היא בלתי נסבלת, ותקרע את המדינה לגזרים. אך לאחר יומיים מת גם הנסיך דיפנדרה, והנסיך גיאננדרה, אחיו של המלך הנרצח, שהיה מחוץ לעיר בעת הטבח, הוכתר למלך החדש. בתוך ארבעה ימים שלטו בנפאל שלושה מלכים. המחלוקת על מה שבדיוק אירע באותו ערב גורלי עדיין לוהטת. הגרסה הרשמית טוענת שיורש העצר ביצע את הטבח בשל כעסו על אמו, המלכה איסוואריה, שהתנגדה ליחסיו של בנה עם אהובתו, אישה נפאלית ממוצא הודי, ואיימה להסירו ממעמדו כיורש הכתר הנפאלי. מקומיים רבים טוענים בחדרי חדרים שאחי המלך, שבאופן תמוה לא הגיע לסעודת משפחת המלוכה, ובנו הנסיך פאראס, שיצא מהאירוע בפציעות בלבד, הם העומדים מאחורי המזימה. הטבח בארמון המלכות של קטמנדו שאירע ב-1 ביוני 2001 לא היה הפעם הראשונה בה מחוסלים בני המלוכה בנפאל. בשנת 1846, במהלך ניסיון לתפוס את השלטון, חיסל קצין צבא צעיר את המלך יחד עם עשרות מנאמניו. הרצח האחרון הגיע לאחר תקופה ארוכה של אי שקט במדינה, בה מורדים, הקוראים לעצמם "מאואיסטים", נלחמו בשלטון הנפאלי במטרה להפילו ולהקים במדינה שלטון קומוניסטי שיחזיר את הכוח לידי העם. 
המצב המתוח במרכז קטמנדו (צילום: יובל נעמן)
סטופות בודהיסטיות – קופים הם לפעמים...
סטופה (בסנסקריט: אמת) היא מבנה סגור, הסמל האדיר והמרשים של הבודהיזם. בנפאל מעוטרות רוב הסטופות בציורים הצבעוניים של עיני הבודהה, הצופות לארבעת כיווני השמים ורואות הכול. השבת טיבט לידי סין בשנת 1951 וכישלון המרד הטיבטי בשנת 1959, הביא לגל גדול של פליטים, שחיזקו מאד את הבודהיזם בנפאל. הנזירים, בולטים בבגדי הארגמן, מלווים במקרים רבים בטיבטים ובנפאלים זקנים, מקיפים את הסטופות עם שרשרת תפילה ומשננים במשך שעות את המנטרה כתפילה לשלום פנימי ועולמי.
בקטמנדו עצמה מושכות את המבקרים בעיקר הסטופות המפורסמות של בודהנאת ( Budhnath ), שבמזרח העיר – המהווה את המרכז הטיבטי הגדול במדינה, וסוואיאמבונאת ( Swayambhunath ), הממוקמת על גבעה תלולה במערב העיר. זו האחרונה מכונה גם "מקדש הקופים", בגלל הלהקה הגדולה החיה על הגבעה. בנפאל דבר אינו פשוט, הכל קדוש. אפילו הקופים האלה, שללא ספק הופכים את חייהם של תושבי השכונה לבעייתיים, נחשבים לבני לווייתו של האל האנומן ( Hanumān ), שבעצמו היה מעין קוף פלאי.
סטופה בבודהנאת (צילום: יובל נעמן)
טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי-מאורגן באפריקה לחצו לרשימת ההצעות »
טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות »
פאשופאטינאת – המסתגפים ומרימי האבנים
בדרום מזרח העיר זורם הנהר בגמטי ( Bagmati ), הנשפך בסופו של דבר אל נהר הגנגס הקדוש. הגנגס עצמו זורם בתוך הודו, ונחשב להתגלמות טהורה של האלה גנגה ( Ganga ). עבור ההינדים בכל רחבי העולם נחשבות שריפות הגופה, הנערכות בטקסיות על גדת הנהר, לחשובות במיוחד עבור נשמתו של המת, שעתידה להתגלגל לצורת קיום חדשה. נהר הבגמטי, כיובל קדוש של הגנגס, הוא המקום אליו מגיעים המקומיים כדי למות. האל האחראי על המוות הוא שיווה ( Shiva ) הנורא. (קאלי אלת הנקמה, אגב, נחשבת לעיתים לאשתו). בני המשפחה המתאבלים ניתנים לזיהוי בקלות, בעזרת הבגדים הלבנים והראש המגולח של בני הנפטר. אלה עורכים את הטקסים מול מקדש פשופטינאת ( Pashupatinath , פאשו=חיים, פאטי=מגן, נאט=אל), המקודש לאל פאשופאטי - גילגולו של שיווה, ונחשב למקדש ההינדי הקדוש ביותר בנפאל. בירח המלא האחרון בכל חורף, מתמלאות המדרגות הבנויות שמול המקדש בחסידי האל, הנמשכים לכאן במטרה להעריצו בחגו העיקרי – שיוואראטרי ( Shivaratri ). במקרים רבים כוללת השתתפותם מעשים מחרידים של סיגוף עצמי, הכולל קבורה עצמית, מריחת הגוף באפר, אכילה מגולגולת של מת, ואפילו, במטרה להמחיש את הדבקות באל ואת חוסר העניין שבתענוגות אנוש – גם הרמת אבנים כבדות באמצעות איבר המין. המסתגפים האלו, הנעים בכל רחבי תת-היבשת ההודית, מכונים סאדוס ( Sadhus ), ונחשבים לאנשים קדושים. חלקם יושבים כאן, מול מקדש שיווה, גם בשאר השנה, וזוכים להערצה מצד עולי הרגל והמשפחות המנהלות את טקסי שריפת הגופה.
סאדהו (איש דת) מדומה העושה פרנסתו בהתחזות (צילום: יובל נעמן)
פטאן – כשתעוף ציפור האבן...
בעיר פטאן, היא עיר היופי לליטפור (Lalitapur) , המהווה כיום למעשה המשך של קטמנדו, מתמקדים החיים בכיכר הארמון, הכיכר הציורית ביותר מבין כיכרות הארמון של שלוש ערי העמק. המלך יוגאנרנדרה מאלה ( Yoganarendra Malla ) ששלט בפטאן היה אהוב על הבריות, ושלטונו זכור כתקופת זוהר.
בסוף המאה ה- 17 הודיע המלך כי הוא יוצא לדרך רחוקה, אבל עוד ישוב. "שלושה סימנים יקדימו את שובי לעיר", אמר המלך, "גשם של יהלומים ירד על הארץ, שני פילי האבן שבכיכר הארמון יקומו ממרבצם, וירדו לשתות מים ממימי המזרקה, וציפור האבן הקטנה שניצבת מעל פסל המלך תעוף לה לדרכה". יותר מ- 300 שנה מחכים תושבי נפאל לשובו של המלך האהוב, שיחזיר לעיר את הגאווה והכבוד, ובינתיים, כדי שלא להשתעמם בהמתנה הארוכה בצפיה לגשם היהלומים, אפשר רק לשיר...
נראה היה שהשטח פנוי, והוא יצא אל האור, בכדי לחצות את המטרים האחרונים שהפרידו בינו לבין הדלת. רק ברגע האחרון הבחין לפתע בזקיף, שקפץ מולו מהפינה החשוכה. הוא כמעט ואיבד את עשתונותיו, אך התגבר על עצמו והישיר מבט לעיני השומר, שללא ספק הופתע גם הוא: "ערב טוב אדוני יורש העצר", פלט הזקיף כאשר הבחין מיהו הצעיר. ידיו נצמדו מיד זו לזו בתנוחת נמאסטה, המציינת ברכת שלום. הצעיר עטוי השחורים ניצל את ראשו של הזקיף הכפוף בתנוחת קידה מנומסת, ענה "ערב טוב גם לך", ופסע ללא מפריע אל תוך אולם הנשפים.
סטופות בודהיסטיות – קופים הם לפעמים...
סטופה (בסנסקריט: אמת) היא מבנה סגור, הסמל האדיר והמרשים של הבודהיזם. בנפאל מעוטרות רוב הסטופות בציורים הצבעוניים של עיני הבודהה, הצופות לארבעת כיווני השמים ורואות הכול. השבת טיבט לידי סין בשנת 1951 וכישלון המרד הטיבטי בשנת 1959, הביא לגל גדול של פליטים, שחיזקו מאד את הבודהיזם בנפאל. הנזירים, בולטים בבגדי הארגמן, מלווים במקרים רבים בטיבטים ובנפאלים זקנים, מקיפים את הסטופות עם שרשרת תפילה ומשננים במשך שעות את המנטרה כתפילה לשלום פנימי ועולמי.
בקטמנדו עצמה מושכות את המבקרים בעיקר הסטופות המפורסמות של בודהנאת ( Budhnath ), שבמזרח העיר – המהווה את המרכז הטיבטי הגדול במדינה, וסוואיאמבונאת ( Swayambhunath ), הממוקמת על גבעה תלולה במערב העיר. זו האחרונה מכונה גם "מקדש הקופים", בגלל הלהקה הגדולה החיה על הגבעה. בנפאל דבר אינו פשוט, הכל קדוש. אפילו הקופים האלה, שללא ספק הופכים את חייהם של תושבי השכונה לבעייתיים, נחשבים לבני לווייתו של האל האנומן ( Hanumān ), שבעצמו היה מעין קוף פלאי.
סטופה בבודהנאת (צילום: יובל נעמן)
טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי-מאורגן באפריקה לחצו לרשימת ההצעות »
טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות »
פאשופאטינאת – המסתגפים ומרימי האבנים
בדרום מזרח העיר זורם הנהר בגמטי ( Bagmati ), הנשפך בסופו של דבר אל נהר הגנגס הקדוש. הגנגס עצמו זורם בתוך הודו, ונחשב להתגלמות טהורה של האלה גנגה ( Ganga ). עבור ההינדים בכל רחבי העולם נחשבות שריפות הגופה, הנערכות בטקסיות על גדת הנהר, לחשובות במיוחד עבור נשמתו של המת, שעתידה להתגלגל לצורת קיום חדשה. נהר הבגמטי, כיובל קדוש של הגנגס, הוא המקום אליו מגיעים המקומיים כדי למות. האל האחראי על המוות הוא שיווה ( Shiva ) הנורא. (קאלי אלת הנקמה, אגב, נחשבת לעיתים לאשתו). בני המשפחה המתאבלים ניתנים לזיהוי בקלות, בעזרת הבגדים הלבנים והראש המגולח של בני הנפטר. אלה עורכים את הטקסים מול מקדש פשופטינאת ( Pashupatinath , פאשו=חיים, פאטי=מגן, נאט=אל), המקודש לאל פאשופאטי - גילגולו של שיווה, ונחשב למקדש ההינדי הקדוש ביותר בנפאל. בירח המלא האחרון בכל חורף, מתמלאות המדרגות הבנויות שמול המקדש בחסידי האל, הנמשכים לכאן במטרה להעריצו בחגו העיקרי – שיוואראטרי ( Shivaratri ). במקרים רבים כוללת השתתפותם מעשים מחרידים של סיגוף עצמי, הכולל קבורה עצמית, מריחת הגוף באפר, אכילה מגולגולת של מת, ואפילו, במטרה להמחיש את הדבקות באל ואת חוסר העניין שבתענוגות אנוש – גם הרמת אבנים כבדות באמצעות איבר המין. המסתגפים האלו, הנעים בכל רחבי תת-היבשת ההודית, מכונים סאדוס ( Sadhus ), ונחשבים לאנשים קדושים. חלקם יושבים כאן, מול מקדש שיווה, גם בשאר השנה, וזוכים להערצה מצד עולי הרגל והמשפחות המנהלות את טקסי שריפת הגופה.
סאדהו (איש דת) מדומה העושה פרנסתו בהתחזות (צילום: יובל נעמן)
פטאן – כשתעוף ציפור האבן...
בעיר פטאן, היא עיר היופי לליטפור (Lalitapur) , המהווה כיום למעשה המשך של קטמנדו, מתמקדים החיים בכיכר הארמון, הכיכר הציורית ביותר מבין כיכרות הארמון של שלוש ערי העמק. המלך יוגאנרנדרה מאלה ( Yoganarendra Malla ) ששלט בפטאן היה אהוב על הבריות, ושלטונו זכור כתקופת זוהר.
בסוף המאה ה- 17 הודיע המלך כי הוא יוצא לדרך רחוקה, אבל עוד ישוב. "שלושה סימנים יקדימו את שובי לעיר", אמר המלך, "גשם של יהלומים ירד על הארץ, שני פילי האבן שבכיכר הארמון יקומו ממרבצם, וירדו לשתות מים ממימי המזרקה, וציפור האבן הקטנה שניצבת מעל פסל המלך תעוף לה לדרכה". יותר מ- 300 שנה מחכים תושבי נפאל לשובו של המלך האהוב, שיחזיר לעיר את הגאווה והכבוד, ובינתיים, כדי שלא להשתעמם בהמתנה הארוכה בצפיה לגשם היהלומים, אפשר רק לשיר...
טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי-מאורגן באפריקה לחצו לרשימת ההצעות »
טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות »
פטאן – כשתעוף ציפור האבן...
בעיר פטאן, היא עיר היופי לליטפור (Lalitapur) , המהווה כיום למעשה המשך של קטמנדו, מתמקדים החיים בכיכר הארמון, הכיכר הציורית ביותר מבין כיכרות הארמון של שלוש ערי העמק. המלך יוגאנרנדרה מאלה ( Yoganarendra Malla ) ששלט בפטאן היה אהוב על הבריות, ושלטונו זכור כתקופת זוהר.
בסוף המאה ה- 17 הודיע המלך כי הוא יוצא לדרך רחוקה, אבל עוד ישוב. "שלושה סימנים יקדימו את שובי לעיר", אמר המלך, "גשם של יהלומים ירד על הארץ, שני פילי האבן שבכיכר הארמון יקומו ממרבצם, וירדו לשתות מים ממימי המזרקה, וציפור האבן הקטנה שניצבת מעל פסל המלך תעוף לה לדרכה". יותר מ- 300 שנה מחכים תושבי נפאל לשובו של המלך האהוב, שיחזיר לעיר את הגאווה והכבוד, ובינתיים, כדי שלא להשתעמם בהמתנה הארוכה בצפיה לגשם היהלומים, אפשר רק לשיר...
|
|
מידע נוסף
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב
גיא נוימן, בוגר החברה להגנת הטבע. מרצה ומדריך בארץ ובעולם בתחומי טבע נוף ותרבות. מתמחה בנצרות, דתות המזרח הרחוק ותרבויות לטיניות. מדריך ותיק למגוון רחב של יעדים באסיה ובדרום אמריקה. מדריך טיולים בחברת אקו - טיולי שטח.
|
.jpg)
