שפלת טראי והפארק הלאומי צ'יטוואן
מאת: יובל נעמן
דרומית מעמק קטמנדו ומשיפולי הרי ההימלאיה, משתרע מישור סובטרופי מיוער. זוהי שפלת טראי, מחורצת הנהרות, היורדים דרומה מההימלאיה לעבר מישורי הגאנגס של הודו. מים רבים יש בשפלה זאת והם מאפשרים צימוח יער גשם, כמו גם יתושי האנופלס נשאי המלריה. בשל מיעוט התושבים יכלו להתרבות בעלי חי רבים שלא היתה להם תחרות על שטחי מחיה. כאן נמצאת שמורת החי הגדולה בנפאל – צ'יטוואן.
יעדים בכתבה:
קטמנדו (1), הפארק הלאומי צ'יטוואן (2), נהר טריסולי (3), לומביני (4)
שפלת טראי בראי היסטורי
במהלך ההיסטוריה מיעטו אנשים לחיות בשפלת טראי ( Terai) בשל חיות הבר והמלריה. אחד מהבודדים שחיו שם היה הנסיך משבט שאקייה, הידוע בכינויו בודהה, שנולד בלומביני ( Lumbini) – היום בסמוך לגבול הודו עם נפאל.
לאזור קשה למחיה זה היגר שבט נוודים ציידים-לקטים שמקורו בראג'סטאן, בשם טארו (Tharu), שמסיבה גנטית זו או אחרת היו בניו חסינים לטפילי המלריה. שם, ללא מפריע, יכלו לחיות ולרעות את עדריהם, לצוד, לדוג ולאסוף את פרי היער וכן לברא חלקות קטנות לגידול חקלאי לצריכה עצמית. טענתם שזוכה לתמיכת האקדמיה, שאחד מבני השבט היה סִידְּהָארְטְהַה גַאוּטַמָה הוא הבודהה. בחלקים מהשפלה המיוערת הזו, בגבהים של 150-800 מטר, עם נהרות החוצים מההימלאיה בצפון אל מישורי הגאנגס, בהביאם טין פורה ומים, יכלו להתפתח צמחיה עבותה וחיות בר לרוב.
שם אזור זה שנקרא "יער" בשפות ההינדיות – ג'נגאלה בסנסקריט, חדר ללשונות העולם עם פרסום ספר הג'ונגל של רודיארד קיפלינג, והמשיך להתפתח לביטויים שאולים כגון "ג'ונגל עירוני" ו"חוק הג'ונגל", במשמעות "כל דְּאַלִּים גבר".
כתבות על נפאל | כתבות על הודו
נשות טארו בדייג רשתות בנהר, בני השבט חסינים למלריה (צילום: Gerd Eichmann)
בחלקים מהשפלה המיוערת, יכלו להתפתח צמחיה עבותה וחיות בר לרוב (צילום: crossinglight)
כבר באמצע המאה ה-19 הכריזו על חלקים אחדים בשפלה כאזור שמור - לא כדי לשמור על חיי הבר, כי אם לשמור על השטחים למטרות ציד של אצילים ומלכים שהתהדרו בפוחלצי, שיני, קרני ועורות קרנפים וטיגריסים.
לאנשי הטארו לא היו מתחרים על ניצול אדמות השפלה הפוריות. בסוף שנות החמישים, עם הקמת נפאל המודרנית והבאת הדי-די-טי לאסיה, מצאה ממלכת נפאל באזור טראי פוטנציאל של אדמות חקלאיות להרחבת היצור החקלאי והקטנת הלחץ על ישוב העמקים המרכזיים, ובשל כך רוסס האזור. בין רגע הפכה השפלה ליעד התיישבות מבוקש ולהגירה מסיבית מצפון, דבר שדחק את בני הטארו להתיישבות קבע, לבירוא היער, כדי להתחרות על משאבים עם המהגרים החדשים שהציפו את האזור שהיה ביתם.
תושבים מקומיים חוצים גשר עץ בדרך לעמל יומם (צילום: Gerd Eichmann)
הקמת שמורות הטבע צ'יטוואן
ב-1958 הועלתה הצעה להקצות מקטע מהשפלה להיות שמורה לקרנפים האסייתיים – דבר שהסתייע רק ב-1974 עם הקמת שמורת הפארק הלאומי צ'יטוואן (Chitwan National Park). צ'יטה הוא לב ו-וואנה הוא יער.
השמורה משתרעת בגבול הודו, כ- 200 ק"מ דרומית לבירה קטמנדו, ושטחה כמעט 1,000 קמ"ר. האקלים הוא סובטרופי, ועונת המונסון הגשומה נמשכת מאמצע יוני עד סוף ספטמבר. החורף יבש יחסית, וכ-90% מכלל המשקעים, כ-2,400 מילימטר בשנה, יורדים בעונת המונסון וגורמים לשיטפונות ולהצפות. טמפרטורות המקסימום מגיעות בממוצע ל-38 מעלות צלזיוס בקיץ, ויורדות עד 6 מעלות צלזיוס בממוצע בין אוקטובר לינואר.
הצמח הבולט ביותר בשמורת צ'יטוואן הוא עשב הפיל, אותו יש לשרוף באופן מבוקר כל חורף, כדי שלא יגיע לגבהים של מטרים רבים. מעליו מתנשאים עצי משי הכותנה (ציבה מחומשת (Ceiba Pentandra הקרוי גם קאפוק (Kapok) . עץ גבוה זה הוא בעל גזע וענפים קוצניים, העומד ערום בחורף. עם בוא האביב באפריל, מתכסה העץ בפרחים אדומים גדולים, המייצרים פרי דומה לאבוקדו, שנבקע לפלחים ומפזר צמר שנראה כמו כותנה. אין שימוש רב בסיבי הצמח, שאינם ניתנים לניפוט (סירוק סיבים לצרכי טוויה), אלא לניפוץ בלבד, לצורך מילוי כריות ושמיכות.
כתבה על קטמנדו
פרי עץ משי הכותנה (צילום: J.M.Garg )
טיול בשמורת צ'יטוואן
את שמורת צ'יטוואן, המוגנת כנכס לשימור עולמי של אונסק"ו, נהוג לחקור רכובים על פילים מאולפים, הנושאים ארבעה איש. את הפילים מאלפים בשלבים, כשבתחילה קושרים את הפיל הצעיר בין שני פילים מאולפים, ובזמן זה הוא לומד עד כארבעים פקודות מהמאלף - המאהוט (מאהא = גדול, הוטי = פיל). בסיום שלב אימון ראשוני הפיל מכיר מספר רב של פקודות, כמו גם את האדם שיהיה בן זוגו לחיים. בשלב אימון שני יצא הפיל עם מאמנו ליער, להתרגל לחיות היער, לרעשים שבו ולמכוניות שעל הכביש, כדי שלא ייבהל מהסובב. רק בסיום שני שלבי ההכנה, יוכל הפיל לצאת לעבוד בתור "מונית של תיירים".
את שמורת צ'יטוואן נהוג לחקור רכובים על פילים מאולפים (צילום: javarman3)
ולקוות לא לקבל מקלחת פילית... (צילום: Aliaksei Skreidzeleu)
הקרנפים בראייתם החלשה רואים רק את הפיל ולא מתייחסים לחיות האנושיות היושבות על גבו, ולכן לא נבהלים ולא תוקפים. כך אפשר להגיע למרחק קצר מחיות הענק הנדירות הללו, למרות השאיפה לצוד אותן לצרכי מכירת הקרן בשוק התרופות הסיני, הצליחו להגן עליהן, לאפשר להן להתרבות ולהגיע למספרים של מעל 400 קרנפים שנמנו בשמורת צ'יטוואן בשנים האחרונות, מתוך כ-3,000 קרנפים אסייתיים החיים בטבע.
הקרנפים בראייתם החלשה רואים רק את הפיל ולא מתייחסים לחיות האנושיות היושבות על גבו,
ולכן לא נבהלים ולא תוקפים (צילום: Nomad Tales)
חיי הנהר בשמורת צ'יטוואן
את חיי המים העשירים של נהרות טראי אפשר לראות תוך כדי שייט קאנו, העשוי גזע עץ חלול ומגולף. בנהרות חורפים אווזים סיביריים, עליהם נאמר כי הם חיים בזוג כל משך חייהם, וכשאחד מת בן זוגו מתאבד מצער. עופות מים נוספים, כגון אנפות שונות, איביסים, חסידות, קורמורנים וציפורי מים אחרות, נמצאים תדיר על גבול המים של הנהרות. מהעופות המיוחדים אותם אנו מכירים ממחוזותינו – לפחות בגני החיות ופינות בעלי החי – נמצא את הטווס, שבחלק זה של העולם עף במלוא הדרו מעץ לעץ.
עוד על עופות אלו בכתבה עופות המים של דרום הודו
את חיי המים העשירים של נהרות טראי אפשר לראות תוך כדי שייט קאנו (צילום: Nikki June Batandolo)
הקאנו עשוי גזע עץ חלול ומגולף (צילום: Kamchatka)
מפלצות שפלת טראי
במימי הנחלים בשפלת טראי ניתן למצוא סוגים נדירים של מפלצות ענק. אלה הם מיני התנינאים, סדרה הכוללת גם את משפחת התנינים. התנין המיוחד והנדיר של האזור הוא גוויאל הודי (Gavialis gangeticus), המין היחיד הקיים בעולם מסדרת הגוויאליים. זהו תנין של מים מתוקים, הניזון בעיקר מדגים, דו-חיים ורכיכות, ולכן פיו ארוך וצר, שיניו ארוכות ועיניו בולטות מעלה.
למרות שהוא מגיע לאורך של חמישה מטר (עם שיא של 7 מטר) ולמשקל של טון, זהו התנין היחיד שאינו מהווה סכנה לאדם. בכל זאת, בשל דחיקתו ממקורות מחייתו, הוא נמצא בסכנה חמורה של הכחדה. עד 1970 כמעט נמחה המין הזה מהעולם, אולם מאז הכרזתו בסכנת הכחדה, הוקמו שמורות ונעשה מאמץ להותיר תנין ענק ובלתי מזיק זה בעולם.
כיום ניתן לראות את הגוויאל בחדשי החורף על גדות נחלים בהודו ונפאל. הוא שוכב על גחונו וזוחל ללא יכולת לנתק את הבטן מהחוף החולי ולהזדקף על רגליו, דבר ההופך אותו למגושם על היבשה, בניגוד ליכולותיו האקרובטיות במרדף אמפיבי אחר דגים, צפרדעים ושאר יצורי מים.
גוויאל הודי - תנין של מים מתוקים, הניזון בעיקר מדגים, דו-חיים ורכיכות,
ולכן פיו ארוך וצר, שיניו ארוכות ועיניו בולטות מעלה (צילום: Goodfriend19)
גוויאל הודי מקרר גופו בפה פתוח (צילום: Charles J. Sharp)
המפלצות הפחות סימפטיות הרובצות לאורך חופי הנהרות של שפלת טראי, הן תניני הביצות ( Crocodylus palustris, "תנין מגר", מפלצת המים בשפת אורדו). זהו תנין שמגיע "רק" לאורך של 4 מטרים, אבל מסוגל לרדוף אחרי טרפו גם על היבשה וגם במים המתוקים בהם הוא חי. הוא לא בוחל בקופים ואפילו בחיות משק גדולות, ולכן מסוכן גם לאדם. תנין הביצות מצוי בפריסה רחבה מדרום אירן ועד לכל רחבי תת היבשת ההודית, אך מוגדר בחלקה הפחות מדאיג של רשימת המינים המצויים בסכנת הכחדה. בשיט קאנו, כשמביטים במפלצות הללו משתזפות על גדות הנחל, החשש היחיד לגבי הכחדה היא לא של התנינים כי אם של הצופים בהם...
המפלצות הפחות סימפטיות הרובצות לאורך חופי הנהרות של שפלת טראי, הן תניני הביצות (צילום: JordiRamisa)
נערה מקומית רוחצת במים בלי חשש (צילום: Gerd Eichmann)
רפטינג במים סוערים
דרך אחרת לראות את נופי הנהרות, היורדים דרומה מהרי השלג של ההימלאיה, היא רפטינג במים סוערים (White-Water Rafting) . שייט קריר בו יושבים על סירת גומי מתנפחת, חשופים לגלי הנהר ולהוראות המדריך המקומי, השולף לעיתים: "לחתור מהר!" כשלא לחלוטין ברור להיכן...
יבשים לא יוצאים מזה, אולם האדרנלין דואג לכך שלא נרגיש את קרירות המים, והנופים המשלהבים סביב מפצים על כל חוסר נוחות של השייט עצמו.
דרך התניידות יבשתית ייחודית היא כרכרה אותה גוררים צמד שוורים ממושמעים, המתנהלים בשדות האורז והירקות של ישובי הסביבה. אמנם אופני העץ המלא לא עושים את החיים קלים לרגישים לקפיצות ובעלי עכוז שאינו מרופד דיו, אולם הנופים הירוקים – יותר ממפצים על חוסר הנוחות היחסית.
רפטינג במורד נהר טריסולי, יבשים לא יוצאים מזה
מידע נוסף
כתבות נוספות
שם אזור זה שנקרא "יער" בשפות ההינדיות
כתבות על נפאל | כתבות על הודו
בחלקים מהשפלה המיוערת, יכלו להתפתח צמחיה עבותה וחיות בר לרוב (צילום: crossinglight)
תושבים מקומיים חוצים גשר עץ בדרך לעמל יומם (צילום: Gerd Eichmann)
השמורה משתרעת בגבול הודו, כ- 200 ק"מ דרומית לבירה קטמנדו, ושטחה כמעט 1,000 קמ"ר. האקלים הוא סובטרופי, ועונת המונסון הגשומה נמשכת מאמצע יוני עד סוף ספטמבר. החורף יבש יחסית, וכ-90% מכלל המשקעים, כ-2,400 מילימטר בשנה, יורדים בעונת המונסון וגורמים לשיטפונות ולהצפות. טמפרטורות המקסימום מגיעות בממוצע ל-38 מעלות צלזיוס בקיץ, ויורדות עד 6 מעלות צלזיוס בממוצע בין אוקטובר לינואר.
כתבה על קטמנדו
טיול בשמורת צ'יטוואן
את שמורת צ'יטוואן, המוגנת כנכס לשימור עולמי של אונסק"ו, נהוג לחקור רכובים על פילים מאולפים, הנושאים ארבעה איש. את הפילים מאלפים בשלבים, כשבתחילה קושרים את הפיל הצעיר בין שני פילים מאולפים, ובזמן זה הוא לומד עד כארבעים פקודות מהמאלף - המאהוט (מאהא = גדול, הוטי = פיל). בסיום שלב אימון ראשוני הפיל מכיר מספר רב של פקודות, כמו גם את האדם שיהיה בן זוגו לחיים. בשלב אימון שני יצא הפיל עם מאמנו ליער, להתרגל לחיות היער, לרעשים שבו ולמכוניות שעל הכביש, כדי שלא ייבהל מהסובב. רק בסיום שני שלבי ההכנה, יוכל הפיל לצאת לעבוד בתור "מונית של תיירים".
את שמורת צ'יטוואן נהוג לחקור רכובים על פילים מאולפים (צילום: javarman3)
ולקוות לא לקבל מקלחת פילית... (צילום: Aliaksei Skreidzeleu)
הקרנפים בראייתם החלשה רואים רק את הפיל ולא מתייחסים לחיות האנושיות היושבות על גבו, ולכן לא נבהלים ולא תוקפים. כך אפשר להגיע למרחק קצר מחיות הענק הנדירות הללו, למרות השאיפה לצוד אותן לצרכי מכירת הקרן בשוק התרופות הסיני, הצליחו להגן עליהן, לאפשר להן להתרבות ולהגיע למספרים של מעל 400 קרנפים שנמנו בשמורת צ'יטוואן בשנים האחרונות, מתוך כ-3,000 קרנפים אסייתיים החיים בטבע.
הקרנפים בראייתם החלשה רואים רק את הפיל ולא מתייחסים לחיות האנושיות היושבות על גבו,
ולכן לא נבהלים ולא תוקפים (צילום: Nomad Tales)
חיי הנהר בשמורת צ'יטוואן
את חיי המים העשירים של נהרות טראי אפשר לראות תוך כדי שייט קאנו, העשוי גזע עץ חלול ומגולף. בנהרות חורפים אווזים סיביריים, עליהם נאמר כי הם חיים בזוג כל משך חייהם, וכשאחד מת בן זוגו מתאבד מצער. עופות מים נוספים, כגון אנפות שונות, איביסים, חסידות, קורמורנים וציפורי מים אחרות, נמצאים תדיר על גבול המים של הנהרות. מהעופות המיוחדים אותם אנו מכירים ממחוזותינו – לפחות בגני החיות ופינות בעלי החי – נמצא את הטווס, שבחלק זה של העולם עף במלוא הדרו מעץ לעץ.
עוד על עופות אלו בכתבה עופות המים של דרום הודו
את חיי המים העשירים של נהרות טראי אפשר לראות תוך כדי שייט קאנו (צילום: Nikki June Batandolo)
הקאנו עשוי גזע עץ חלול ומגולף (צילום: Kamchatka)
מפלצות שפלת טראי
במימי הנחלים בשפלת טראי ניתן למצוא סוגים נדירים של מפלצות ענק. אלה הם מיני התנינאים, סדרה הכוללת גם את משפחת התנינים. התנין המיוחד והנדיר של האזור הוא גוויאל הודי (Gavialis gangeticus), המין היחיד הקיים בעולם מסדרת הגוויאליים. זהו תנין של מים מתוקים, הניזון בעיקר מדגים, דו-חיים ורכיכות, ולכן פיו ארוך וצר, שיניו ארוכות ועיניו בולטות מעלה.
למרות שהוא מגיע לאורך של חמישה מטר (עם שיא של 7 מטר) ולמשקל של טון, זהו התנין היחיד שאינו מהווה סכנה לאדם. בכל זאת, בשל דחיקתו ממקורות מחייתו, הוא נמצא בסכנה חמורה של הכחדה. עד 1970 כמעט נמחה המין הזה מהעולם, אולם מאז הכרזתו בסכנת הכחדה, הוקמו שמורות ונעשה מאמץ להותיר תנין ענק ובלתי מזיק זה בעולם.
כיום ניתן לראות את הגוויאל בחדשי החורף על גדות נחלים בהודו ונפאל. הוא שוכב על גחונו וזוחל ללא יכולת לנתק את הבטן מהחוף החולי ולהזדקף על רגליו, דבר ההופך אותו למגושם על היבשה, בניגוד ליכולותיו האקרובטיות במרדף אמפיבי אחר דגים, צפרדעים ושאר יצורי מים.
גוויאל הודי - תנין של מים מתוקים, הניזון בעיקר מדגים, דו-חיים ורכיכות,
ולכן פיו ארוך וצר, שיניו ארוכות ועיניו בולטות מעלה (צילום: Goodfriend19)
גוויאל הודי מקרר גופו בפה פתוח (צילום: Charles J. Sharp)
המפלצות הפחות סימפטיות הרובצות לאורך חופי הנהרות של שפלת טראי, הן תניני הביצות ( Crocodylus palustris, "תנין מגר", מפלצת המים בשפת אורדו). זהו תנין שמגיע "רק" לאורך של 4 מטרים, אבל מסוגל לרדוף אחרי טרפו גם על היבשה וגם במים המתוקים בהם הוא חי. הוא לא בוחל בקופים ואפילו בחיות משק גדולות, ולכן מסוכן גם לאדם. תנין הביצות מצוי בפריסה רחבה מדרום אירן ועד לכל רחבי תת היבשת ההודית, אך מוגדר בחלקה הפחות מדאיג של רשימת המינים המצויים בסכנת הכחדה. בשיט קאנו, כשמביטים במפלצות הללו משתזפות על גדות הנחל, החשש היחיד לגבי הכחדה היא לא של התנינים כי אם של הצופים בהם...
המפלצות הפחות סימפטיות הרובצות לאורך חופי הנהרות של שפלת טראי, הן תניני הביצות (צילום: JordiRamisa)
נערה מקומית רוחצת במים בלי חשש (צילום: Gerd Eichmann)
רפטינג במים סוערים
דרך אחרת לראות את נופי הנהרות, היורדים דרומה מהרי השלג של ההימלאיה, היא רפטינג במים סוערים (White-Water Rafting) . שייט קריר בו יושבים על סירת גומי מתנפחת, חשופים לגלי הנהר ולהוראות המדריך המקומי, השולף לעיתים: "לחתור מהר!" כשלא לחלוטין ברור להיכן...
יבשים לא יוצאים מזה, אולם האדרנלין דואג לכך שלא נרגיש את קרירות המים, והנופים המשלהבים סביב מפצים על כל חוסר נוחות של השייט עצמו.
דרך התניידות יבשתית ייחודית היא כרכרה אותה גוררים צמד שוורים ממושמעים, המתנהלים בשדות האורז והירקות של ישובי הסביבה. אמנם אופני העץ המלא לא עושים את החיים קלים לרגישים לקפיצות ובעלי עכוז שאינו מרופד דיו, אולם הנופים הירוקים – יותר ממפצים על חוסר הנוחות היחסית.
רפטינג במורד נהר טריסולי, יבשים לא יוצאים מזה
מידע נוסף
כתבות נוספות
את שמורת צ'יטוואן נהוג לחקור רכובים על פילים מאולפים (צילום: javarman3)
ולקוות לא לקבל מקלחת פילית... (צילום: Aliaksei Skreidzeleu)
ולכן לא נבהלים ולא תוקפים
עוד על עופות אלו בכתבה עופות המים של דרום הודו
מפלצות שפלת טראי
במימי הנחלים בשפלת טראי ניתן למצוא סוגים נדירים של מפלצות ענק. אלה הם מיני התנינאים, סדרה הכוללת גם את משפחת התנינים. התנין המיוחד והנדיר של האזור הוא גוויאל הודי (Gavialis gangeticus), המין היחיד הקיים בעולם מסדרת הגוויאליים. זהו תנין של מים מתוקים, הניזון בעיקר מדגים, דו-חיים ורכיכות, ולכן פיו ארוך וצר, שיניו ארוכות ועיניו בולטות מעלה.
למרות שהוא מגיע לאורך של חמישה מטר (עם שיא של 7 מטר) ולמשקל של טון, זהו התנין היחיד שאינו מהווה סכנה לאדם. בכל זאת, בשל דחיקתו ממקורות מחייתו, הוא נמצא בסכנה חמורה של הכחדה. עד 1970 כמעט נמחה המין הזה מהעולם, אולם מאז הכרזתו בסכנת הכחדה, הוקמו שמורות ונעשה מאמץ להותיר תנין ענק ובלתי מזיק זה בעולם.
כיום ניתן לראות את הגוויאל בחדשי החורף על גדות נחלים בהודו ונפאל. הוא שוכב על גחונו וזוחל ללא יכולת לנתק את הבטן מהחוף החולי ולהזדקף על רגליו, דבר ההופך אותו למגושם על היבשה, בניגוד ליכולותיו האקרובטיות במרדף אמפיבי אחר דגים, צפרדעים ושאר יצורי מים.
גוויאל הודי - תנין של מים מתוקים, הניזון בעיקר מדגים, דו-חיים ורכיכות,
ולכן פיו ארוך וצר, שיניו ארוכות ועיניו בולטות מעלה (צילום: Goodfriend19)
גוויאל הודי מקרר גופו בפה פתוח (צילום: Charles J. Sharp)
המפלצות הפחות סימפטיות הרובצות לאורך חופי הנהרות של שפלת טראי, הן תניני הביצות ( Crocodylus palustris, "תנין מגר", מפלצת המים בשפת אורדו). זהו תנין שמגיע "רק" לאורך של 4 מטרים, אבל מסוגל לרדוף אחרי טרפו גם על היבשה וגם במים המתוקים בהם הוא חי. הוא לא בוחל בקופים ואפילו בחיות משק גדולות, ולכן מסוכן גם לאדם. תנין הביצות מצוי בפריסה רחבה מדרום אירן ועד לכל רחבי תת היבשת ההודית, אך מוגדר בחלקה הפחות מדאיג של רשימת המינים המצויים בסכנת הכחדה. בשיט קאנו, כשמביטים במפלצות הללו משתזפות על גדות הנחל, החשש היחיד לגבי הכחדה היא לא של התנינים כי אם של הצופים בהם...
המפלצות הפחות סימפטיות הרובצות לאורך חופי הנהרות של שפלת טראי, הן תניני הביצות (צילום: JordiRamisa)
נערה מקומית רוחצת במים בלי חשש (צילום: Gerd Eichmann)
רפטינג במים סוערים
דרך אחרת לראות את נופי הנהרות, היורדים דרומה מהרי השלג של ההימלאיה, היא רפטינג במים סוערים (White-Water Rafting) . שייט קריר בו יושבים על סירת גומי מתנפחת, חשופים לגלי הנהר ולהוראות המדריך המקומי, השולף לעיתים: "לחתור מהר!" כשלא לחלוטין ברור להיכן...
יבשים לא יוצאים מזה, אולם האדרנלין דואג לכך שלא נרגיש את קרירות המים, והנופים המשלהבים סביב מפצים על כל חוסר נוחות של השייט עצמו.
דרך התניידות יבשתית ייחודית היא כרכרה אותה גוררים צמד שוורים ממושמעים, המתנהלים בשדות האורז והירקות של ישובי הסביבה. אמנם אופני העץ המלא לא עושים את החיים קלים לרגישים לקפיצות ובעלי עכוז שאינו מרופד דיו, אולם הנופים הירוקים – יותר ממפצים על חוסר הנוחות היחסית.
רפטינג במורד נהר טריסולי, יבשים לא יוצאים מזה
מידע נוסף
כתבות נוספות
גוויאל הודי - תנין של מים מתוקים, הניזון בעיקר מדגים, דו-חיים ורכיכות,
ולכן פיו ארוך וצר, שיניו ארוכות ועיניו בולטות מעלה (צילום: Goodfriend19)
ולכן פיו ארוך וצר, שיניו ארוכות ועיניו בולטות מעלה (צילום:
גוויאל הודי מקרר גופו בפה פתוח (צילום: Charles J. Sharp)
רפטינג במורד נהר טריסולי, יבשים לא יוצאים מזה