שפלת הטראי ופארק צ'יטוואן

שפלת הטראי והפארק הלאומי צ'יטוואן
מאת: יובל נעמן


דרומית מעמק קטמנדו ומשיפולי גג העולם, משתרע מישור סובטרופי מיוער, שרודיארד קיפלינג קרא לו בשם הודי שנקלט בעולם – ג'ונגל. זוהי שפלת הטראי, מחורצת הנהרות, היורדים דרומה מההימאליה למישורי הגאנגס ההודיים. מים רבים יש בשפלה זאת והם מאפשרים צימוח יער גשם, כמו גם יתושי האנופלס נשאי המלריה. בשל מיעוט התושבים יכלו להתרבות בעלי חי רבים שלא היתה להם תחרות על שטחי מחיה. כאן נמצאת שמורת החי הגדולה בנפאל – צ'יטוואן.


בכתבה זו מוצגות תמונות ממגוון החי והנופים של שפלת הטראי ושמורת צ'יטוואן, ודרכי טיול ייחודיות באזור מדהים זה.
 
קרנפה וצאצאה, אחת מ-408 הקרנפים האסייתיים שבשמורת צ'יטוואן (צילום: יובל נעמן)


 ברירת מחדל



שפלת הטראי בראי היסטורי

במהלך ההיסטוריה מיעטו האנשים לחיות בשפלת הטראי בשל חיות הבר והמלריה. אחד מהבודדים שחיו שם היה הנסיך משבט שאקייה הידוע בכינויו הבודהה, שנולד בלמביני  היום בסמוך לגבול הודו עם נפאל.
 
לאזור קשה למחיה זה היגר שבט נוודים ציידים לקטים שמקורו בראג'סטן, בשם טארו (Tharu), שמסיבה גנטית זו או אחרת היו בניו חסינים לטפילי המלריה. שם, ללא מפריע, יכלו לחיות ולרעות את עדריהם, לצוד, לדוג ולאסוף את פרי היער וכן לברא חלקות קטנות לגידול חקלאי לצריכה עצמית. טענתם שזוכה לתמיכת האקדמיה, שמבני השבט היה סידהארתא גוטמא הוא הבודהה. בחלקים מהשפלה המיוערת הזאת, בגבהים של 150-800 מטר, עם נהרות החוצים מההימאליה בצפון אל מישורי הגאנגס, בהביאם טין פורה ומים, יכלו להתפתח צמחיה עבותה וחיות בר לרוב.

שם אזור זה שנקרא "יער" בשפות ההינדיות 
 ג'נגאלה בסנסקריט, חדר ללשונות העולם עם פרסום "ספר הג'ונגל" של קיפלינג, והמשיך להתפתח לביטויים שאולים כגון "ג'ונגל עירוני" ו"חוק הג'ונגל" במשמעות "כל דְּאַלִּים גבר".
 
נשות הטארו מקוששות ענפים להסקה (צילום: יובל נעמן)
 

כבר באמצע המאה ה-19 הכריזו על חלקים אחדים בשפלה כאזור שמור - לא כדי לשמור על חיי הבר, כי אם לשמור על השטחים למטרות ציד של אצילים ומלכים שהתהדרו בפוחלצי, שיני, קרני ועורות קרנפים וטיגריסים.
 
לאנשי הטארו לא היו מתחרים על ניצול אדמות השפלה הפוריות. בסוף שנות החמישים, עם הקמת נפאל המודרנית והבאת הדי-די-טי לאסיה, מצאה ממלכת נפאל באזור הטראי פוטנציאל של אדמות חקלאיות להרחבת היצור החקלאי והקטנת הלחץ על ישוב העמקים המרכזיים, ובשל כך רוסס האזור. בין רגע הפכה השפלה ליעד התיישבות מבוקש ולהגירה מסיבית מצפון, דבר שדחק את בני הטארו להתיישבות קבע, לבירוא היער, כדי להתחרות על משאבים עם המהגרים החדשים שהציפו את האזור שהיה ביתם.
 
ריקוד אופייני של אנשי הטארו עם כלים מעוטרים בנוצות טווס (צילום: יובל נעמן)
 

הקמת שמורות הטבע צ'יטוואן

ב-1958 הועלתה הצעה להקצות מקטע מהשפלה להיות שמורה לקרנפים האסייתיים  דבר שהסתייע רק ב-1974 עם הקמת שמורת רויאל-צ'יטוואן. צ'יטה הוא לב ו-וואנה הוא יער. צ'יטוואן הוא שטח בגבול הודו, במישורי הגאנגס, ששטחו כמעט 1,000 קמ"ר. האקלים הוא סובטרופי, ועונת המונסון הגשומה נמשכת מאמצע יוני עד סוף ספטמבר. החורף יבש יחסית, וכ-90% מכלל המשקעים, כ-2,400 מילימטר בשנה, יורדים בעונת המונסון וגורמים לשיטפונות ולהצפות. טמפרטורות המקסימום מגיעות בממוצע ל-38 מעלות צלזיוס בקיץ, ויורדות עד 6 מעלות צלזיוס בממוצע בין אוקטובר לינואר.
 
הצמח הבולט ביותר בשמורת צ'יטוואן הוא עשב הפיל, אותו יש לשרוף באופן מבוקר כל חורף כדי שלא יגיע לגבהים של מטרים רבים. מעליו מתנשאים עצי משי הכותנה (ציבה מחומשת (Ceiba Pentandra הקרוי גם קאפוק (Kapok). עץ גבוה זה הוא בעל גזע וענפים קוצניים, העומד ערום בחורף. עם בוא האביב באפריל, מתכסה העץ בפרחים אדומים גדולים, המייצרים פרי דומה לאבוקדו, שנבקע לפלחים ומפזר צמר שנראה כמו כותנה. אין שימוש רב בסיבי הצמח, שאינם ניתנים לניפוט (סירוק סיבים לצרכי טוויה), אלא לניפוץ בלבד, לצורך מילוי כריות ושמיכות.
 
פרי עץ משי הכותנה (צילום: J.M.Garg)
 

טיול בשמורת צ'יטוואן

את שמורת צ'יטוואן, המוגנת כנכס לשימור עולמי של אונסק"ו, נהוג לחקור רכובים על פילים מאולפים, הנושאים ארבעה איש. את הפילים מאלפים בשלבים, כשבתחילה קושרים את הפיל הצעיר בין שני פילים מאולפים, ובזמן זה הוא לומד עד כארבעים פקודות מהמאלף - המאהוט (מאהא = גדול, הוטי = פיל). בסיום שלב אימון ראשוני הפיל מכיר מספר רב של פקודות, כמו גם את האדם שיהיה בן זוגו לחיים. בשלב אימון שני יצא הפיל עם מאמנו ליער, להתרגל לחיות היער, לרעשים שבו ולמכוניות שעל הכביש, כדי שלא ייבהל מהסובב. רק בסיום שני שלבי ההכנה, יוכל הפיל לצאת לעבוד בתור "מונית של תיירים".
 
הקרנפים בראייתם החלשה רואים רק את הפיל ולא מתייחסים לחיות האנושיות היושבות על גבו, ולכן לא נבהלים ולא תוקפים. כך אפשר להגיע למרחק קצר מחיות הענק הנדירות הלו, למרות השאיפה לצוד אותן לצרכי מכירת הקרן בשוק התרופות הסיני, הצליחו להגן עליהן ולהרבותן ולהגיע למספרים של 408 בהמות שנמנו בשמורת צ'יטוואן בשנים האחרונות, מתוך כ-3,000 קרנפים אסייתיים החיים בטבע.
 
להרחבה אודות פילים וקרנפים אסייתיים, ראו כתבות באתר זה:
 
חציית נהר בלי להרטיב רגליים (שלנו..) (צילום: יובל נעמן)
 

פילים והנוסעים שעל גבם (צילום: יובל נעמן)
 
צמד קרנפים אסייתיים בשמורת צ'יטוואן (צילום: יובל נעמן)





 

חיי הנהר בשמורת צ'יטוואן

את חיי המים העשירים של נהרות הטראי אפשר לראות תוך כדי שייט בקאנו, העשוי גזע עץ חלול ומגולף. בנהרות חורפים אווזים סיביריים, עליהם נאמר כי הם חיים בזוג כל משך חייהם, וכשאחד מת בן זוגו מתאבד מצער. עופות מים נוספים, כגון אנפות שונות, איביסים, חסידות, קורמורנים וציפורי מים אחרות, נמצאים תדיר על גבול המים של הנהרות. מהעופות המיוחדים אותם אנו מכירים ממחוזותינו – לפחות בגני החיות ופינות בעלי החי – נמצא את הטווס, שבחלק זה של העולם עף במלוא הדרו מעץ לעץ.
 
עוד על עופות אלו בכתבה עופות המים של דרום הודו באתר זה
 
טווס במעופו בשמורת צ'יטוואן (צילום: יובל נעמן)
 

מפלצות שפלת הטראי

במימי הנחלים בשפלת הטראי ניתן למצוא סוגים נדירים של מפלצות ענק. אלה הם מיני התנינאים, סדרה הכוללת גם את משפחת התנינים. התנין המיוחד והנדיר של האזור הוא גהריאל הודי, המין היחיד הקיים בעולם מסדרת הגהביאלים. זהו תנין של מים מתוקים, הניזון בעיקר מדגים, דו-חיים ורכיכות, ולכן פיו ארוך וצר, שיניו ארוכות ועיניו בולטות מעלה.
 
למרות שהוא מגיע לאורך של חמישה מטר (עם שיא של 7 מטר) ולמשקל של טון, זהו התנין היחיד שאינו מהווה סכנה לאדם. בכל זאת, בשל דחיקתו ממקורות מחייתו, הוא נמצא בסכנה חמורה של הכחדה. עד 1970 כמעט נמחה המין הזה מהעולם, אולם מאז הכרזתו כמועד להכחדה, הוקמו שמורות ונעשה מאמץ להותיר תנין ענק ובלתי מזיק זה בעולם.
 
כיום ניתן לראות את הגהריאל בחדשי החורף על גדות נחלים בהודו ונפאל. הוא שוכב על גחונו וזוחל ללא יכולת לנתק את הבטן מהחוף החולי ולהזדקף על רגליו, דבר ההופך אותו למגושם על היבשה בניגוד ליכולותיו האקרובטיות במרדף אמפיבי אחר דגים, צפרדעים ושאר יצורי מים.
 
גהריאל הודי מקרר גופו בפה פתוח (צילום: יובל נעמן)
 

המפלצות הפחות סימפטיות הרובצות לאורך חופי הנהרות של שפלת הטראי, הן תניני הביצות ("תנין מוגר", מפלצת המים בשפת אורדו). זהו תנין שמגיע "רק" לאורך של ארבעה מטרים, אבל מסוגל לרדוף אחרי טרפו גם על היבשה וגם במים המתוקים בהם הוא חי. הוא לא בוחל בקופים ואפילו בחיות משק גדולות, ולכן מסוכן גם לאדם. תנין הביצות מצוי בפריסה רחבה מדרום אירן ועד לכל רחבי תת היבשת ההודית, אך מוגדר בחלקה הפחות מדאיג של רשימת המינים המצויים בסכנת הכחדה. בשיט בקאנו, כשמביטים במפלצות האלו המשתזפות על גדות הנחל, החשש היחיד לגבי הכחדה היא לא של התנינים כי אם של הצופים בהם...
 
פיו המחייך של תנין ביצות שעדיין לא טעם תייר (צילום: יובל נעמן)
 
שייט בקאנו לצפייה במגוון החי שעל הגדה (צילום: יובל נעמן)
 



רפטינג במים לבנים

דרך אחרת לראות את נופי הנהרות, היורדים דרומה מהרי השלג של ההימאליה, היא רפטינג במים לבנים (White-Water Rafting). שייט קריר בו יושבים על סירת גומי מתנפחת, חשופים לגלי הנהר ולהוראות המדריך המקומי, השולף לעיתים: "לחתור מהר!" כשלא לחלוטין ברור להיכן...
 
יבשים לא יוצאים מזה, אולם האדרנלין דואג לכך שלא נרגיש את קרירות המים, והנופים המשלהבים סביב מפצים על כל חוסר נוחות של השייט עצמו.
 
רפטינג במורד נהר הטריסולי (צילום: יובל נעמן)

 
דרך התניידות יבשתית ייחודית היא כרכרה אותה גוררים צמד שוורים ממושמעים, המתנהלים בשדות האורז והירקות של ישובי הסביבה. אמנם אופני העץ המלא לא עושים את החיים קלים לרגישים לקפיצות ובעלי עכוז שאינו מרופד דיו, אולם הנופים הירוקים  יותר ממפצים על חוסר הנוחות היחסית.
 
סיור בעגלות שוורים בשדות הטראי (צילום: יובל נעמן)
 

מידע נוסף 

כתבות נוספות


יובל נעמן אודות הכותב
יובל נעמןצלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב.





יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות







0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר