www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

תרבות יום יום יפנית    


תרבות יום-יום יפנית
מאת: דני אורבך


נוסעים ליפן אן סתם מתעניינים בתרבות היפנית? יש לכם סיבה טובה, כי היא מרתקת!


אביא כאן ממה שלמדתי בשנים בהן חייתי ביפן, על האוכל, מנהגי הרחצה, הטלביזיה והשירה הכל כך מיוחדת. עולם אחר... עולם מרתק... כבר אמרנו?
 
אוכל יפני
מרק אטריות קר עם תוספות, אופיינית לאיי יפן הדרומיים  (צילום: דני אורבך)
 

המטבח היפני

גלידות, תחום אהוב עלי במיוחד ולמרבה השמחה מפותח ביפן. לגלידה ביפן קוראים באופן רשמי אסקרימו (Aiscrimu), מילה שנלקחה כמובן מאנגלית, אך היפנים קוראים לכך בדרך כלל Softcream. הגלידה ביפן איכותית ולא כל כך יקרה, וניתן למצוא טעמים רבים ומשונים.

גלידה משומשום שחור, לא יודע איך זה נשמע לכם, אבל הגלידה הזאת נפוצה במיוחד באזור קנסאי. ליד אחותה, גלידת התה הירוק, היא אחד מהמתוקים היפנים המוזרים אך הטעמים ביותר. מסתבר שניתן למצוא עוד טעמים רבים ומוזרים- מי שקרא את הארי פוטר ייזכר מיד ב"סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים". אכלתי גלידת תפוחי אדמה באוסקה (איכס! אל תנסו), ושמעתי שיש גם גלידות צלופח, סרטן, וכדומה- אני רוצה לנסות אותן בהזדמנות, אבל עוד לא הספקתי.

אוכל עשוי פלסטיק, המוצג בחלון ראווה 
אוכל עשוי פלסטיק, המוצג בחלון ראווה (צילום:דני אורבך)

 


המזרח הרחוק




ממתקים יפניים הם דבר טעים באופן כללי, אבל רק למי שאוהב אָזוּקִי - השעועית האדומה, הקרה והמתוקה, שהם שמים ברוב מוחלט של הממתקים. ממתק מומלץ במיוחד הוא עוגות אורז, מוֹצִ'י, מן עוגה דביקה כזאת מאורז, הממולאת באזוקי.

לכל אוהבי פירות הים שבינינו, מי שמבקר ביפן - מאד מומלץ לנסות חטיפי סרטנים - מעין עוגיות מלוחות ופריכות בטעם סרטן - חוויה קולינארית מרנינה ונדירה. חטיפים נוספים שמומלץ וכדאי לקנות ברחוב הם אוֹדָנְגוֹ - כדורי בצק-אורז דביקים, הטבולים ברוטב סויה, חטיפי אורז דביקים וחריפים, ודגים מומלחים על הגריל, שגם הם נפוצים למדי.

מאד אהבתי מעדן נדיר, שאותו תוכלו למצוא באזור הִידָה, מחוז של עמקים כפריים ושדות אורז מכוסים דוק בסביבתה של העיירה הציורית טקיאמה, במרכז הונשו. האזור הזה מפורסם בבשר הבקר המשובח שלו. במסעדת סוּזוּיָה שבטקיאמה, מגישים חתיכות בקר הידה דקות, שמבושלות מול עיניכם על אש פתוחה, טובלים אותם ברוטב סויה עשיר ואוכלים. פשוט תענוג קולינארי שאין כמותו.

בנגויה אכלתי מטעם יפני שאני ממליץ עליו בכל לב. מדובר לא רק באוכל, אלא בחוויה תרבותית של ממש. אני לא יודע אם אפשר להשיג סוקייאקי בישראל, אבל אם כן - תרוצו. הסוקייאקי הומצא בידי סטודנטים באוניברסיטת טוקיו במאה ה-19. מדובר בחתיכות בשר, עוף או בקר, שבושלו על אש גדולה ונטבלו בחלמון ביצה עם תבלינים. היום, ארוחת סוקיאקי עולה 18 דולר ומעלה, והיא מכילה את הסוקייאקי עצמם והרבה תבשילים צדדיים כמו מרק מיסו, אורז, חתיכות טונה קרה ומתובלת, וקינוח של אטריות בדבשה. את הסוקייאקי אתם מקבלים לשולחן כשהם לא מבושלים, ביחד עם קדירה ואש ענקית. אתם מבשלים את הסוקייאקי בעצמכם בתוך הקדירה, ולאחר שהם מתבשלים (זה לוקח בדרך כלל שתים-שלוש דקות לחתיכה), טובלים אותם בחלמון הביצה ואוכלים אותם. חוויה שלא כדאי לפספס.
 

סוקייאקי - פיסות בשר טבולות בחלמון ביצה 
סוקייאקי - פיסות בשר טבולות בחלמון ביצה (צילום:דני אורבך) 

 

אוֹקוֹנוֹ-מִיַאקִי- בעיקרון זו מן חביתה ענקית, המבושלת ביחד עם כרוב, דגים, פירות ים, בשר, גבינה משובחת, ועוד מרכיבים רבים לפי בחירה (יש גם גרסאות צמחוניות). במסעדות אוקונו-מיאקי רבות נותנים לך לבשל את החביתה בעצמך על משטח לוהט. חוויה שלא כדאי להחמיץ.

בירת מייג'י-אִישִין - בירה פטריוטית מיוחדת, המוקדשת לרסטורציה של מייג'י - המהפכה שהפכה את יפן למדינה מודרנית באמצע המאה ה-19. הבירה לא רעה בכלל, ועל הבקבוק תמונה של סקאמוטו, אחד מגיבורי הרסטורציה. מצאתי את הבירה הזאת בפאב במרכז אוסקה.

סושי עלי אפרסמון (קַאקי-נו-הַא) - מאכל מקומי בכפר יושינו - סושי מדג מָקַרֵל עטוף בעלי אפרסמון. העלים כמובן לא אכילים מלבד לשפני סלעים, אבל הסושי טעים מאד. בנוגע לריח... רצוי לצחצח שיניים לאחר האכילה.

בִּיבִּינְפָּה, טוב, זה לא מאכל יפני, אלא קוריאני, אבל בכל זאת... בקובה היינו במסעדה קוריאנית, וניסינו מאכל קוריאני מצוין בשם ביבינפה - קדירה מהבילה של קימצ'י (ירקות מוחמצים, המאכל הקוריאני הלאומי), בשר בקר טחון, נבטים חלמון ביצה, ירקות, שרימפסים קטנים וכמובן האורז הבלתי נמנע. כל הכבודה מונחת בתוך סיר כבד עשוי אבן, שבילה בתנור זמן רב ויוצא משם לוהט. צורת הבישול הזו נקראת אישייאקי. וכרגיל במטבח הקוריאני, חריף אש... אבל טעים.

בעיה הקשורה לאוכל היפני, היא בעייתם של צמחונים (שלא לדבר על שומרי כשרות). טיילתי עם אורן שהוא צמחוני ולכן נתקלנו בבעיות לא מעטות במהלך הנסיעה ביפן. דווקא היפנים, שהיו צמחונים למדי עד המאה ה- 19 (הם אכלו דגים, אבל מיעטו בבשר), והתחילו לאכול בשר בכמויות בהשפעת המערב, פשוט לא יודעים מה זו צמחונות. במיוחד קשה להם להבין, שצמחונים גם לא אוכלים דגים. לכן, במסעדות שונות נאלצנו לשאול, לשאול, ועוד פעם לשאול, עד שהבנו שמנה כלשהי היא בטוחה. הבעיה העיקרית לצמחונים ביפן היא המגוון. מי שצמחוני ומבקר בארץ הזאת, יצטרך להסתפק בהרבה מאד אורז, נודלס וחביתות עם אורז. בקיצור, מצב הצמחונים לא גרוע כמו בטורקיה, אבל גם לא הרבה יותר טוב.
כתבה על האוכל בצפון יפן
כתבה על האוכל באיי יפן הדרומיים

 
ניקויאקי באורז ונודלס
ניקויאקי (ניקו=בשר, יאקי=צלוי) – הצמחוניים יצטרכו להסתפק באורז ונודלס (צילום:דני אורבך)

 

מנהגי רחצה יפניים - על מרחצאות, אמבטיות ומעיינות חמים

היפנים הם עם מאד היגייני, עוד מתקופות קדומות. הבדחן וחוקר יפן באזיל צ'מברליין, כתב עוד בסוף המאה ה-19 ש"הניקיון הוא אחד המאפיינים המקוריים היחידים של הציוויליזציה היפנית". גם מי שלא מסכים עם ההכללה הגורפת הזאת, מתרשם מאד ממנהגי הרחצה המסועפים והמשונים בארץ השמש העולה. בביתם, יפנים מתרחצים בדרך כלל באמבט לפני ארוחת הערב. מקלחת היא רק הכנה לדבר האמיתי שהוא האמבטיה (=פוּרוֹ). הרעיון הוא, שהיפני מנקה את עצמו בעזרת המקלחת לפני שהוא נכנס למי האמבטיה הלוהטים. המים הם משותפים לכל המשפחה ולכן כל מי שנכנס לאמבטיה צריך להיות נקי לגמרי. האמבטיה לא נועדה לניקיון אלא להנאה. בית מרחץ ציבורי, בין אם הוא מלא במים רגילים (=סֶנְטוֹ), ובין אם מקורו במעיין טבעי (=אוֹנְסֶן) מבוסס על אותו עיקרון. ב-99% מהמקרים ביפן, האונסן או הסנטו מחולקים לאזור של גברים ואזור של נשים ומסיבה טובה. אסור באיסור חמור להכניס בגדי ים למרחץ או למעיין (זה מטמא אותו), והרחצה היא בעירום מלא בלבד. בחדר המרחץ, או בחדר המבוא, יש אזור עם מקלחות (במקומות המודרניים יותר), או דליים וברזים (במקומות המסורתיים יותר), והמתרחצים מנקים את עצמם היטב היטב לפני שהם נכנסים למים.

מכאן ואילך- מדובר בהנאה צרופה, ומניסיון- מתמכרים לזה. האונסן או הסנטו הפשוט ביותר יכיל רק בריכה אחת, בדרך כלל של מים לוהטים. לפעמים הוא יהיה בבניין סגור ולפעמים תחת כיפת השמיים, כמו בהר קוראמה עם הנוף המרהיב הנשקף ממנו. האונסנים המתוחכמים יותר (כמו פונאוקה אונסן בקיוטו, מעיין חם המומלץ בחום) מכילים בריכות רבות: של מים פושרים, מים לוהטים, מים חמימים, מים קפואים, אמבט רפואי (כמו להתרחץ בקערה ענקית של תה), אמבט עם מים מחושמלים קלות (כן, כן, היפנים מאמינים שזה בריא!) ואמבט בתוך גן יפני.
כתבה על תרבות המעיינות החמים ביפן - אונסן
 

פינת טוהרה יפנית
פינת טוהרה יפנית (צילום:דני אורבך)

 





 

פינת הטלוויזיה היפנית

רציתי לשתף אתכם בחוויות הצפייה שלי בטלוויזיה היפנית. הערוצים הפופולאריים כאן, הן מוזרים בהרבה מאלו המקובלים בישראל, גם למי שהתרגל ל"כוכב נולד", "נולד לרקוד" ודומיהם. העניין הוא, שדווקא ביפן הנימוסית, השעשועונים הגיעו לרמת וולגריות שלא נודעה אפילו בישראל. בזמן האחרון התחלתי לראות קצת טלוויזיה מדי יום כדי לשפר את השמיעה שלי ביפנית, ונתקלתי במקרה בשעשועון ריאליטי ביזארי, אבל מסוג מיוחד: הכל התחיל בבחורה שסיפרה חוויה מצמררת מהעבר שלה: אבא שלה היה שיכור ורב עם אמא שלה, ושני ההורים התאחדו כדי להתעלל בה. גם בבית הספר התעללו בה, והיחיד שעזר לה היה מורה צעיר וחתיך שחיסל את ההתעללויות בבית הספר ואפילו התעמת עם אבא שלה כדי שיתיר לה ללמוד. היא ביקשה מהפקת התוכנית לראות את המורה הזה פעם נוספת. עד כאן הכל טוב ויפה. העניין הוא שהיא לא בדיוק סיפרה את הסיפור. הוא הוצג במלואו בשחזור על ידי שחקנים, כולל האלימות והשכרות של האבא וההתעללויות בבית הספר וברקע נשמעו (כן, כן) קולות נרגשים של הקהל, כמו בתוכנית אירוח. בסופו של השחזור, עמדה הבחורה (כיום היא בת 41) מול פאנל של שופטים, ככל הנראה סלבריטי או קומיקאים, שהתחילו להחליף דאחקות על כל הסיפור, לדון עם היא הייתה מאוהבת במורה או לא, אם זה בסדר להיות מאוהב במורה, והחליפו חוויות שלהם עם מורות ומורים מהעבר. בכל אותו הזמן היא ישבה שם מחויכת, משועשעת ודי מרוצה מעצמה. בלא ספק, זו התוכנית המוזרה, ועם זאת אחת הירודות ביותר שראיתי אי פעם. לדעתי, זה הצד המגעיל יותר של עולם הבידור היפני. הם אמנם עדיין לא הגיעו לשפל המדרגה של ג'רי ספרינגר ודומיו בארצות הברית, אבל הם בהחלט בדרך.

בתור ישראלי שחי ביפן, אני חושב שיש לנו הרבה דברים ללמוד מיפן, אבל בהחלט לא בתחום הטלוויזיה. הטלוויזיה היפנית, היא אחת האוויליות ביותר בעולם. גם בטלוויזיה היפנית כמו בישראלית, יש מדי פעם שעות מתות, בין שעשועון אידיוטי אחד למשנהו, שבהם לא יודעים בדיוק מה לשדר - אז משדרים מעין שירים עם קליפים מצוירים. השיר של היום נקרא "החרק הנושך בתחת", וכשמו כן הוא, מספר תוך שירה עליזה את סיפורו של חרק שזהו תחביבו העיקרי. החרק החביב עובר ברחבי יפן, מבצע את זממו, תוך כדי פעילויות מסורתיות יפניות כקליגרפיה, טיפוס על הר פוג'י וכדומה. מי שלא ראה את השיר הזה, ואת התוכניות היפניות בכלל, אינו יודע טמטום מהו. בתור ישראלים שכל הזמן אוהבים לקטר על הרמה הנמוכה בטלוויזיה הישראלית, יש לנו עוד הרבה מה ללמוד מיפן...
כתבות על יעדי טיול ביפן

 
שעשועון סקסיסטי בטלביזיה היפנית

 

פינת שירי ההייקו המודרני

כל מי שמכיר את יפן שמע על שירי ה-הַאִיקוּ, השירים הקצרים שמבטאים כל כך את רוח האומנות היפנית המסורתית. שהו שיר בן 17 הברות במבנה 5-7-5. מסתבר שגם בעידן המודרני נכתבים שירי הייקו. כל מי שהיה ביפן מכיר את טכנולוגיית השירותים המתוחכמת, כולל אסלות מחוממות לישיבה נעימה.
כתבה על גיישות ביפן

השיר הבא נכתב על ידי שכיר יפני טיפוסי, שעובד עד השעות המאוחרות ומתקבל בקרירות על ידי אשתו וילדיו כשהוא חוזר הביתה
:

"חוזר הביתה

 מקבל חמימות

 ממושב האסלה."...

שיר הייקו בקליגרפיה אומנותית 
שיר הייקו בקליגרפיה אומנותית

 

מידע נוסף

בתי מלון ביפן - השוואת מחירים והזמנות

כתבות נוספות 

האביב ופריחת הדובדבן ביפן
עונת פסטיבלי הקיץ ביפן
יעדי טיול באזור טוקיו
הדרך האלפינית - נתיב עלום באלפים היפנים
דרך נקאסנדו באלפים היפנים
יעדי טיול בקיוטו
איי אוקינאווה - איי יפן הדרומיים





דני אורבך
 
אודות הכותב
דני אורבך, בעל תואר דוקטור להיסטוריה מאוניברסיטת הרווארד וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מחבר הספר ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר פוסט-דוקטורנט בתוכנית ללימודי יפן-ארה"ב באוניברסיטת הרווארד. בעל הבלוג "הינשוף".

לקריאת כתבות נוספות של דני








מספר צפיות: 10328
3398