.jpg)
.jpg)
סין – זר בעיר זרה ומוזרה
מאת: דרור לאופר
סין מאז ומעולם נראתה לי כמקום מסקרן. תרבות שהייתה עתיקה עוד הרבה לפני שתרבות יוון ורומא אפילו קמו. אחת המדינות היחידות שעדיין נמצאת היום תחת משטר קומוניסטי ואפשר לבקר בה, אוסף תרבויות שונות ומשונות תחת מסגרת של מדינה אחת – מגוון דתות ושפות, באזור עם מאפיינים שונים מאד ממה שאנו מכירים במזרח התיכון ובמערב.
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
הונג קונג – סין קצת אחרת
את המסע בסין התחלתי מהונג קונג, עיר סינית ש"עברה" לשלטון בריטי ב-1841, כתוצאה מצערת של "מלחמות האופיום הראשונה". מלחמה אותה יזמה בריטניה נגד סין, כשזאת הפסיקה את המסחר בסם האופיום, לאחר שמסחר של שנים גרם להתמכרות המונית ונזקים חברתיים קשים בערי הנמל הסיניות. האופיום היה אחד ממוצרי המסחר העיקריים שגודלו באותה תקופה במושבות הבריטיות בבנגלדש והודו, ומקור הכנסה עיקרי לאימפריה הבריטית.
למרות העליונות הטכנולוגית שהייתה בידי הסינים יחסית למערב כמה מאות שנים קודם, עד המאה ה-19 התהפך הגלגל, וסין סבלה תבוסה משפילה ביותר במלחמות האופיום, למרות עדיפות מספרית ניכרת. הונג-קונג הוחזרה לשליטה סינית ב-1997 כחלק מהסכם "מדינה אחת - שתי שיטות", שהבטיח לשמר את הכלכלה המשגשגת שלה.
למרות שכמעט אין לה בכלל משאבים טבעיים משלה, כלכלת הונג-קונג לבדה טובה יותר מהכלכלה של חלק ניכר ממדינות אירופה. סין של היום מתנדנדת בין חדירת הקפיטליזם לשימור הקומוניזם, הונג-קונג (וערי החוף המזרחי כמו שאנגחאי) מייצגות את הקיצוניות הקפיטליסטית.
בעיר קיימת גם קהילה יהודית גדולה, רובה של אנשי עסקים שמתגוררים בה עם משפחותיהם, הכוללת בתי ספר, בתי כנסת ומספר מוסדות דת בית חב"ד, שובה ישראל וקהילת ציון, שמארגנים כל שנה משלחות תרמילאים המתעניינים בדת, היוצאות מבית חב"ד בבנגקוק.
לתרמילאים, העיר היא מקום די יקר. קשה למצוא אכסניה שלא מוגדרת כ- " hole in the שאפשר לישון בה במחיר סביר. רוב התרמילאים מבקרים בהונג-קונג לזמן קצר, בעיקר כדי להתרשם קצת מהעיר, להוציא ויזה לסין (אחד המקומות היחידים שאפשר להוציא בהם בקלות ויזה לתקופה ארוכה) ולקנות מוצרי אלקטרוניקה (זול מאוד כי העיר מוגדרת כאזור סחר מיוחד ולרוב גם מאוד אמין). העיר נראית עתידנית ומתוכננת בקפידה עם תחבורה ציבורית מאוד מאורגנת ומסועפת וגורדי שחקים עצומים. תנופת הבניה שם כל כך גדולה שזה נראה כאילו התחילו לייבש חלקים רדודים בים, כי נגמר המקום לבנות גורדי שחקים על היבשה.
כתבה על הונג-קונג | כתבות על יעדי טיול בסין
הונג קונג, נראה שנגמר המקום לבנות גורדי שחקים על היבשה (צילום: EarnestTse)
אפשר להסתדר כמעט בלי שפה
כשנכנסים לסין עצמה, אחד הדברים הראשונים ששמים אליהם לב (בהנחה ואתם לא בבייג'ינג), הוא שמספר האנשים הדוברים אנגלית יורד בצורה ניכרת. ניסיתי ללמוד קצת מנדרינית (הניב הסיני המדובר ביותר בסין), אבל למען האמת זה לא עזר לי יותר מדי... הרבה מהמילים הבנתי, אבל בהגייה המדויקת לא שלטתי, ובמנדרינית זה הרבה יותר משמעותי מאשר בשפות אירופאיות (אם תהגה מילה לא נכון באנגלית סתם יחשבו שאתה עילג, אבל יבינו למה התכוונת, אם תעשה זאת במנדרינית, אתה עלול להגיד למישהו שאחותו היא סוס או משהו כזה).
בסין לא רק שהשפה מאוד שונה, אפילו סימני הידיים של המספרים שונים, ורוב הסינים יבהו בכם בתמיהה אם תנסו לסמן להם מספר ב"דרך המערבית". אבל עם קצת סינית עילגת, שיחון, אפליקציית תרגום, הרבה תנועות ידיים ובעיקר המון סבלנות אפשר להסתדר. ברוב סין (ואפילו במקומות די מתוירים) גם שלטים באנגלית אין, וכשכבר יש הם בעיקר מצחיקים.
כתבה על יעדי טיול בעיר בייג'ינג
בבמקומות רבים אין שלטים באנגלית, וכשכבר יש – הם בעיקר מצחיקים ... (צילום: דרור לאור)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
קומוניזם מול סמלי הקפטיליזם
את הקיצוניות הקומוניסטית, בניגוד לקפיטליזם של הונג קונג, עדיין מייצגים לא מעט סממנים שמודגשים יתר על המידה באזורי מיעוטים כגון טיבט והפרובינציות המוסלמיות והמונגוליות במערב סין וצפון סין. זה בא לידי ביטוי בנוכחות נראית לעין של הצבא, צנזורה על האינטרנט, "מסדרי בוקר" מצחיקים למראה של עובדים, אזורי מיעוטים בהם הגדירו השלטונות שזרים לא יכולים ללון (למרות שלרוב המקומיים לא משתפים פעולה עם חוקים אלו ונותנים לך ללון אצלם בשו-שו), ופסלי היו"ר מאו הנישאים בכיכר העיר, לתפארת המהפכה.
לא תמיד המחזה מנותק מאירוניה במקומות רבים מול פסלו של מאו, המתנוסס בגאווה קומוניסטית, עומד בגאווה לא פחותה סניף של מקדונלדס או קנטקי-פרייד-צ'יקן... KFC באופן כללי חביב על הסינים, כי בסמל החברה יש איש מבוגר עם פרצוף רציני וזקן, שמי שמספיק רוצה, יכול לראות בדיוקנו חזות סינית. זה לא אומר, אגב, שכל הסינים שיושבים לאכול שם לא אוכלים "מנה מקומית" של אורז ונודלס במקום הפרייד צ'יקן.
במהלך הטיול הארוך שלי בסין, עשיתי כמה ניסיונות אלגנטיים לברר מה באמת חושבים אנשים על היו"ר המנוח מאו, המנהיג הקומוניסטי ששלט בסין כמעט 30 שנה. במידה כזאת או אחרת, רבים במערב מסתכלים עליו כעל גירסה סינית של סטאלין הסובייטי, ובאופן דומה, הוא היה אחראי בצורה כזאת או אחרת למותם של עשרות מיליוני אנשים מבני עמו, וגופתו החנוטה מוצגת במאוזוליאום ב (לא מראה מלבב).
למרות דמותו השנויה במחלוקת, עדיין קיימת בסין רוח של הערצה כלפיו סינים רבים עימם דיברתי, אמרו שהיה איש גדול, ושרק בזכותו סין היא לא באותו המצב כמו הודו כיום (לסינים רבים, כך התרשמתי, יש דעה קדומה נגד הודו והם רואים בה מדינה נכשלת ובהודים אנשים מלוכלכים ולא מתורבתים). למעשה, לא הצלחתי לשמוע מאף סיני דברים רעים על מאו, אפילו סינים שבילו את ילדותם ברעב וגם סינים שגדלו בארה"ב. האם היה זה בגלל שכך באמת חשבו, או מפחד השלטונות, אני לא בטוח. בכל מקרה, לא רציתי לסבך אותם בצרות, אז לא המשכתי לשאול על כך יותר מדי.
פסל ברוח מהפכת התרבות אל מול המאוזולאום של מאו, כיכר טיינאנמן בבייג'ינג (צילום: bpperry)
מנהגים מוזרים לעין מערבית
כתרמילאי מערבי נתקלתי בהרבה דברים שנראו לי די מוזרים. אחד המנהגים הסינים (למרות שהמנהג נפוץ גם במדינות אחרות במזרח) הוא יריקות מאוד נפוץ לראות אדם מכובד, לובש חליפה מהודרת ועניבה, שעובר ברחוב ולפתע מכחכך בגרונו בקולי קולות ויורק על הרצפה. זה אפילו יותר לא צפוי כשזה נעשה על ידי אישה. מנהג נוסף הוא תרבות ה"בחוץ וביחד", לרוב הסינים, לפחות אלו שאינם עשירים במיוחד, אין מטבח בבית וזה מקובל ונהוג לשבת על שרפרפי עץ קטנים בשולי הרחוב ולאכול ביחד. באיזה שלב אפילו ראיתי פלוגת חיילים שלמה צועדת ברחוב, כל חייל אוחז בשרפרף שלו. סינים רבים גם נוהגים לשבת בצורה מיוחדת (ישיבת שירותים שכזאת), שנראתה לי בהתחלה די מכאיבה, אבל כשניסיתי אחרי כמה פעמים גילית שהיא די נוחה.
תושבי סין הצעירים והעירוניים מחוברים כבר הרבה יותר לתרבות המערב (צילום: bo1982)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
יאנגשו – סין למתחילים אחד המקומות שהתחבבו עלי ביותר בסין היה מחוז גאונגש'י סין, ובמיוחד אזור העיירה יאנגשו ( Yangshuo ) . האזור מתויר למדי (אין כמעט מי שמגיע לסין ולא מבקר שם), אבל בכל זאת לא מספיק מתויר עדיין כדי לקלקל את המקומיים כמו בכמה מהמדינות השכנות – ובהחלט מאוד יפה. מעבר לכך, בעלי בתי המלון באזור מבינים אנגלית די טובה, כך שהוא מהווה מעין "סין למתחילים".
מסביב ניתן לראות בכל מקום תופעות גיאולוגיות של צוקי קארסט ענקיים המתרוממים בדרמטיות, מה שגורם לאווירה די מיסטית... הערים בהם מתרכזים רוב המטיילים במחוז גואנגש'י הן
בסין נוהגים תרמילאים רבים לישון במעונות (חדר משותף עם 6-8 מיטות בדרך כלל), להבדיל מרוב ארצות המזרח בהן מתגוררים בדרך כלל בחדר פרטי/זוגי. די חיבבתי את העניין למרות חוסר הפרטיות שהוא גורם, מכיוון שלרוב טיילתי לבד ושיחת ערב במעונות היא דרך מצוינת להכיר אנשים חדשים.
מלבד בערים הגדולות ובחגים סינים – האכסניות לא עמוסות במיוחד. אם נמאס לכם מהאכסניה, תמיד אפשר לעשות סיבוב בחלקים היותר מרוחקים של העיר ולאכול קצת אוכל מקומי, כמו, "ג'אוצה" או "סי חומשה ג'ידן". עם הזמן לומדים להכיר את המאכלים השווים יותר שלא מופיעים בתפריט (אחרי שרואים סינים אוכלים אותם ומבקשים יפה שירשמו לכם את השם בסינית).
כתבה על אוכל סיני
אזור גווילין ויאנגשו, נופים כמו מעולם אחר (צילום: AarStudio)
באזור יאנגשו זורם נהר בין הצוקים, ולאורכו פזורים מספר כפרים. רוב המטיילים מנצלים את מזג האוויר הנוח ויוצאים לטיולי אופניים לאורך הנהר. למען האמת, אף פעם לא ממש למדתי לרכוב על אופניים (סוג של חסך ילדות אני מניח), וניסיון נועז של "למד את עצמך לרכוב על אופניים ב-5 דקות ברחוב בורמזי הומה אדם", כמה חודשים לפני כן, לא עלה יפה במיוחד. כתוצאה מכך הגעתי להחלטה אסטרטגית לצאת מוקדם בבוקר לטייל ברגל. לשמחתי הצלחתי לשכנע כמה חברים לאכסניה להצטרף ויצאנו לדרך. ההתמצאות באזור די קלה לוקחים טרמפ עם טנדר מקומי לכפר במעלה הנהר. אני התחלתי בכפר בשם Xingping , אבל באותה מידה יש גם אחרים בסביבה. את רוב היום העברנו בהליכה בשבילים שבין צוקים עם צורות ושמות משונים וכפרים לאורך הנהר, כאשר מדי פעם לקחנו טרמפ בסירה מקומית כדי לעבור מגדה אחת לשנייה. מפה של האזור אפשר להשיג בקלות כמעט בכל אכסניה בעיר (אחרי שמבהירים לבעל האכסניה שאתם לא רוצים סיור, אלא לטייל לבד).
הכפרים לאורך הנהר די מגוונים, ואפשר למצוא פחות או יותר הכול: מבתים מבודדים שלידם אנשים החורשים את השדה שלהם, ועד כפרים גדולים יחסית עם עשרות בתים ואנשים. המקומיים שפגשתי היו מאוד מסבירי פנים ונחמדים, לצערי לא הצלחתי לדבר איתם יותר מכמה מילים (לדעתי ולדעת ידידי האמריקאי שהבין קצת מנדרינית, הם גם לא דיברו את השפה, אלא ניב מקומי אחר). אבל בכל זאת עם הרבה חיוכים וסימני ידיים הצלחנו לתקשר קצת והזמינו אותנו לתה ירוק.
יוצא דופן היה גשר אחד עליו עמד סיני לא חברותי ומוזר במיוחד ולא הסכים שנעבור. הוא הזכיר לי בצורה מחשידה במיוחד את דמות ה- bridge keeper מהסרט "מונטי פייתון והגביע הקדוש".. בסופו של דבר, בהיותנו חדי עין במיוחד, שמנו לב לעובדה שהנהר מתחת לגשר בכלל יבש. עברנו אותו 100 מטר דרומה והמשכנו בדרך.
כמובן שבמציאות המקום הרבה יותר מרשים מאשר בתמונות. יש תקופות בהן ניתן לראות את ההרים בצורה ברורה יותר, ללא הערפל שמכסה אותם תדיר, ואז הם אפילו יותר מרהיבים ביופיים.
העיירה יאנגשו בין הצוקים המיוערים, מקום טוב להתחיל בו טיול בסין (צילום: misio69)
מידע נוסף
כתבות נוספות
למרות העליונות הטכנולוגית שהייתה בידי הסינים יחסית למערב כמה מאות שנים קודם, עד המאה ה-19 התהפך הגלגל, וסין סבלה תבוסה משפילה ביותר במלחמות האופיום, למרות עדיפות מספרית ניכרת.
למרות שכמעט אין לה בכלל משאבים טבעיים משלה, כלכלת הונג-קונג לבדה טובה יותר מהכלכלה של חלק ניכר ממדינות אירופה. סין של היום מתנדנדת בין חדירת הקפיטליזם לשימור הקומוניזם, הונג-קונג (וערי החוף המזרחי כמו שאנגחאי) מייצגות את הקיצוניות הקפיטליסטית.
בעיר קיימת גם קהילה יהודית גדולה, רובה של אנשי עסקים שמתגוררים בה עם משפחותיהם,
כתבה על הונג-קונג | כתבות על יעדי טיול בסין
אפשר להסתדר כמעט בלי שפה
כשנכנסים לסין עצמה, אחד הדברים הראשונים ששמים אליהם לב (בהנחה ואתם לא בבייג'ינג), הוא שמספר האנשים הדוברים אנגלית יורד בצורה ניכרת. ניסיתי ללמוד קצת מנדרינית (הניב הסיני המדובר ביותר בסין), אבל למען האמת זה לא עזר לי יותר מדי... הרבה מהמילים הבנתי, אבל בהגייה המדויקת לא שלטתי, ובמנדרינית זה הרבה יותר משמעותי מאשר בשפות אירופאיות (אם תהגה מילה לא נכון באנגלית סתם יחשבו שאתה עילג, אבל יבינו למה התכוונת, אם תעשה זאת במנדרינית, אתה עלול להגיד למישהו שאחותו היא סוס או משהו כזה).
כתבה על יעדי טיול בעיר בייג'ינג
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
קומוניזם מול סמלי הקפטיליזם
את הקיצוניות הקומוניסטית, בניגוד לקפיטליזם של הונג קונג, עדיין מייצגים לא מעט סממנים שמודגשים יתר על המידה באזורי מיעוטים כגון טיבט והפרובינציות המוסלמיות והמונגוליות במערב סין וצפון סין. זה בא לידי ביטוי בנוכחות נראית לעין של הצבא, צנזורה על האינטרנט, "מסדרי בוקר" מצחיקים למראה של עובדים, אזורי מיעוטים בהם הגדירו השלטונות שזרים לא יכולים ללון (למרות שלרוב המקומיים לא משתפים פעולה עם חוקים אלו ונותנים לך ללון אצלם בשו-שו), ופסלי היו"ר מאו הנישאים בכיכר העיר, לתפארת המהפכה.
למרות דמותו השנויה במחלוקת, עדיין קיימת בסין רוח של הערצה כלפיו
מנהגים מוזרים לעין מערבית
כתרמילאי מערבי נתקלתי בהרבה דברים שנראו לי די מוזרים. אחד המנהגים הסינים (למרות שהמנהג נפוץ גם במדינות אחרות במזרח) הוא יריקות מאוד נפוץ לראות אדם מכובד, לובש חליפה מהודרת ועניבה, שעובר ברחוב ולפתע מכחכך בגרונו בקולי קולות ויורק על הרצפה. זה אפילו יותר לא צפוי כשזה נעשה על ידי אישה. מנהג נוסף הוא תרבות ה"בחוץ וביחד", לרוב הסינים, לפחות אלו שאינם עשירים במיוחד, אין מטבח בבית וזה מקובל ונהוג לשבת על שרפרפי עץ קטנים בשולי הרחוב ולאכול ביחד. באיזה שלב אפילו ראיתי פלוגת חיילים שלמה צועדת ברחוב, כל חייל אוחז בשרפרף שלו. סינים רבים גם נוהגים לשבת בצורה מיוחדת (ישיבת שירותים שכזאת), שנראתה לי בהתחלה די מכאיבה, אבל כשניסיתי אחרי כמה פעמים גילית שהיא די נוחה.
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »כתבה על אוכל סיני
