www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



סין - זר בעיר זרה ומוזרה
מאת: דרור לאופר


סין מאז ומעולם נראתה לי כמקום מסקרן. תרבות שהייתה עתיקה עוד הרבה לפני שתרבות יוון ורומא אפילו קמו. אחת המדינות היחידות שעדיין נמצאת היום תחת משטר קומוניסטי ואפשר לבקר בה, אוסף תרבויות שונות ומשונות תחת מסגרת של מדינה אחת - מגוון דתות ושפות באזור עם מאפיינים מאוד שונים ממה שאנחנו מכירים במזרח התיכון והמערב. 


 
לאן עכשיו...?
 

המזרח הרחוק



 
את המסע בסין התחלתי מהונג-קונג, עיר סינית ש"עברה" לשלטון בריטי ב-1841, כתוצאה מצערת של "מלחמות האופיום הראשונה". מלחמה אותה יזמה בריטניה נגד סין, כשזאת הפסיקה את המסחר בסם האופיום, לאחר שמסחר של שנים גרם להתמכרות המונית ונזקים חברתיים קשים בערי הנמל הסיניות. האופיום היה אחד ממוצרי המסחר העיקריים שגודלו באותה תקופה במושבות הבריטיות בבנגלדש והודו ומקור הכנסה עיקרי לאימפריה הבריטית.
למרות העליונות הטכנולוגית שהייתה בידי הסינים יחסית למערב כמה מאות שנים קודם, עד המאה ה-19 התהפך הגלגל, וסין סבלה תבוסה משפילה ביותר במלחמות האופיום, למרות עדיפות מספרית ניכרת.
הונג-קונג הוחזרה לשליטה סינית ב-1997 כחלק מהסכם "מדינה אחת - שתי שיטות" שהבטיח לשמר את הכלכלה המשגשגת שלה.

למרות שאין לה כמעט בכלל משאבים טבעיים משלה, כלכלת הונג-קונג לבדה טובה יותר מהכלכלה של חלק ניכר ממדינות אירופה.  סין של היום מתנדנדת בין חדירת הקפיטליזם לשימור הקומוניזם,  הונג-קונג (וערי החוף המזרחי כמו שאנגחאי) מייצגות את הקיצוניות הקפיטליסטית.
בעיר קיימת גם קהילה יהודית גדולה, רובה של אנשי עסקים שמתגוררים בה עם משפחותיהם - הכוללת בתי-ספר, בתי כנסת ומספר מוסדות דת - בית חב"ד, שובה ישראל וקהילת ציון, שמארגנים כל שנה משלחות תרמילאים המתעניינים בדת, היוצאות מבית חב"ד בבנגקוק.

 
לתרמילאי, העיר היא מקום דיי יקר, קשה למצוא אכסניה שלא מוגדרת כ-"hole in the wall" שאפשר לישון בה במחיר סביר. רוב התרמילאים מבקרים בהונג-קונג לזמן קצר, בעיקר כדי להתרשם קצת מהעיר, להוציא ויזה לסין (אחד המקומות היחידים שאפשר להוציא בהם בקלות ויזה לתקופה ארוכה) ולקנות מוצרי אלקטרוניקה (מאוד זול כי העיר מוגדרת כאזור סחר מיוחד ולרוב גם מאוד אמין). העיר נראית עתידנית ומתוכננת בקפידה עם תחבורה ציבורית מאוד מאורגנת ומסועפת וגורדי שחקים עצומים. תנופת הבניה שם כל כך גדולה שזה נראה כאילו התחילו ליבש חלקים רדודים בים, כי נגמר המקום לבנות גורדי שחקים על היבשה.
 

 

מימין - גורד שחקים ממוצע בעיר על החוף. 
משמאל - chungking mansions " Hotel deluxe"  אחד המלונות הזולים בו ישנים תרמילאים חסכנים בהונג-קונג

כשנכנסים לסין עצמה, אחד הדברים הראשונים ששמים אליהם לב (בהנחה ואתם לא בבייג`ינג), הוא שמספר האנשים הדוברים אנגלית יורד כמעט לאפס. ניסיתי ללמוד קצת מנדרינית (הניב הסיני המדובר ביותר בסין), אבל למען האמת זה לא עזר לי יותר מדי... הרבה מהמילים הבנתי, אבל בהגייה המדויקת לא שלטתי, ובמנדרינית זה הרבה יותר משמעותי מבשפות אירופאיות (אם תהגה מילה לא נכון באנגלית סתם יחשבו שאתה עילג, אבל יבינו למה התכוונת, אם תעשה זאת במנדרינית, אתה עלול להגיד למישהו שאחותו היא סוס או משהו כזה).
 
בסין לא רק שהשפה מאוד שונה - אפילו סימני הידיים של המספרים שונים, ורוב הסינים יבהו בכם בתמיהה אם תנסו לסמן להם מספר ב"דרך המערבית". אבל עם קצת סינית עילגת, שיחון, הרבה תנועות ידיים ובעיקר המון סבלנות - אפשר להסתדר. ברוב סין (ואפילו במקומות דיי מתוירים) גם שלטים באנגלית אין, ושכבר יש - הם בעיקר מצחיקים.  

  הונג קונג


כמות עצומה של אנשים ברחוב בבוקר בעיר סינית ממוצעת...







את הקיצוניות הקומוניסטית, בניגוד לקפיטליזם בהונג-קונג, עדיין מייצגים לא מעט סממנים שמודגשים יתר על המידה באזורי מיעוטים כגון טיבט והפרובינציות המוסלמיות והמונגוליות במערב סין וצפון סין.   זה בא לידי ביטוי בנוכחות נראית לעין של הצבא, צנזורה על האינטרנט, "מסדרי בוקר" מצחיקים למראה של עובדים,  אזורי מיעוטים בהם הגדירו השלטונות שזרים לא יכולים ללון (למרות שלרוב המקומיים לא משתפים פעולה עם חוקים אלו ונותנים לך ללון אצלם בשו-שו), ופסלי היו"ר מאו הנישאים בכיכר העיר, לתפארת המהפכה.

לא תמיד המחזה מנותק מאירוניה - במקומות רבים מול פסלו של מאו המתנוסס בגאווה קומוניסטית,  עומד בגאווה לא פחותה סניף של מקדונלדס או קנטקי-פרייד-צ`יקן... קי.אף.סי באופן כללי חביב על הסינים כי בסמל החברה יש איש מבוגר עם פרצוף רציני וזקן, שמי שמספיק רוצה, יכול לראות בדיוקנו חזות סינית. זה לא אומר, אגב, שכל הסינים שיושבים לאכול שם לא אוכלים "מנה מקומית" של אורז ונודלס במקום הפרייד צ`יקן.
 
במהלך הטיול, עשיתי כמה ניסיונות אלגנטיים לברר מה באמת חושבים אנשים על היו"ר המנוח מאו, המנהיג הקומוניסטי ששלט בסין כמעט 30 שנה. במידה כזאת או אחרת, רבים במערב מסתכלים עליו כעל גרסא סינית של סטאלין הסובייטי, ובאופן דומה, הוא היה אחראי בצורה כזאת או אחרת למותם של עשרות מיליוני אנשים מבני עמו וגופתו החנוטה מוצגת במאוזוליאום בבייג`ינג (לא מראה מלבב).
למרות דמותו השנויה במחלוקת, עדיין קיימת בסין רוח של הערצה כלפיו - סינים רבים שדיברתי איתם אמרו שהיה איש גדול, ושרק בזכותו סין היא לא באותו המצב כמו הודו כיום (לסינים רבים, כך התרשמתי, יש דעה קדומה נגד הודו והם רואים בה מדינה נכשלת ובהודים אנשים מלוכלכים ולא מתורבתים).
למעשה, לא הצלחתי לשמוע מאף סיני דברים רעים על מאו, אפילו סינים שבילו את ילדותם ברעב וגם סינים שגדלו בארה"ב.
האם היה זה בגלל שכך באמת חשבו, או מפחד השלטונות, אני לא בטוח. בכל מקרה, לא רציתי לסבך אותם בצרות, אז לא המשכתי לשאול על כך יותר מדי.
 

מסדר בוקר סיני לעובדים בסופר-מרקט

אזהרה למשתמשים באינטרנט...
 

פסל המנהיג הוא מקום עלייה לרגל למעטים, ומקום מסחר לרבים

כתרמילאי מערבי במדינה שכזו, נתקלתי בהרבה דברים שנראו לי דיי מוזרים. אחד המנהגים הסינים (למרות שהמנהג נפוץ גם במדינות אחרות במזרח)  הוא יריקות - מאוד נפוץ לראות אדם מכובד, לובש חליפה מהודרת ועניבה, שעובר ברחוב ולפתע מכחכך בגרונו בקולי קולות ויורק על הרצפה, זה אפילו יותר לא צפוי כשזה נעשה ע"י אישה. מנהג נוסף הוא תרבות ה"בחוץ וביחד", לרוב הסינים, לפחות אלו שאינם עשירים במיוחד, אין מטבח בבית וזה מקובל ונהוג לשבת על שרפרפי עץ קטנים בשולי הרחוב ולאכול ביחד. באיזה שלב אפילו ראיתי פלוגת חיילים שלמה צועדת ברחוב, כל חייל אוחז בשרפרף שלו.
סינים רבים גם נוהגים לשבת בצורה מיוחדת (ישיבת שירותים שכזאת), שנראתה לי בהתחלה דיי מכאיבה, אבל כשניסיתי אחרי כמה פעמים גילית שהיא דיי נוחה.
 
 
התעמלות בוקר - טאי-צ'י במרכז העיר
 
משחקים סיניים נפוצים
 

 

 גרסת רחוב של שחמט סיני "גו", בכל המדינה תמצאו אנשים מרותקים אליו

 
כתובות סיניות נגד שדים ורוחות רעות                     בעל מסעדה מתכונן להכנת ארוחה... 

"מנעולי האוהבים" – דרך להפגין אהבה בנעילת מנעול וזריקת המפתח
 
 מה שקורה אם לא מבטאים כמו שצריך שם של מנה...
 




 
יאנגשו סין למתחילים  
אחד המקומות שהתחבבו עלי ביותר בסין היה מחוז גאונגש'י Guangxi שבדרום מערב המדינה, ובמיוחד אזור העיירה יאנגשו Yangshou.
האזור דיי מתוייר (אין כמעט מי שמגיע לסין ולא מבקר שם), אבל בכל זאת לא מספיק מתוייר עדיין כדי לקלקל את המקומיים כמו בכמה מהמדינות השכנות - ובהחלט מאוד יפה.
מעבר לכך, בעלי האכסניות באזור מבינים אנגלית דיי טובה, כך שהוא מהווה מעין "סין למתחילים".

מסביב ניתן לראות בכל מקום תופעות גיאולוגיות מוזרות של צוקי קרסאט ענקיים היוצאים מהאדמה, מה שגורם לאווירה דיי מיסטית... הערים בהם מתרכזים רוב התרמילאים (במחוז גואנגש'י) הן גווילין ויאנגשו.
כתבה על גווילין
 

 

צוקים במעלה הנהר "לי"
 

ביאנגשו ישנו רובע תרמילאים מפותח, כאשר האכסניות במצב דיי טוב יחסית לשאר סין.
אומנם זה עדיין לא מבטיח שלא תפגשו צפרדע בשירותי בול פגיעה, אבל יש הסבורים שזה עדיף בהרבה על פני לפגוש שם קוף כמו באזורים מסוימים של הודו.   בכל מקרה, הצפרדע הייתה שם לפניכם ואין לה כוונה לעבור דירה.

בסין נוהגים תרמילאים רבים לישון במעונות (חדר משותף עם 6-8 מיטות בדרך-כלל),  להבדיל מרוב ארצות המזרח בהן מתגוררים בדרך-כלל בחדר אישי/זוגי.
דיי חיבבתי את העניין למרות חוסר הפרטיות שהוא גורם,  מכיוון שלרוב טיילתי לבד - ושיחת ערב במעונות היא דרך מצוינת להכיר אנשים חדשים.

בכל אופן, מלבד בערים הגדולות ובחגים סינים - האכסניות לא עמוסות במיוחד. ואם נמאס לכם מהאכסניה, תמיד אפשר לעשות סיבוב בחלקים היותר מרוחקים של העיר ולאכול קצת אוכל מקומי כמו "ג`אוצה" או "סי חומשה ג`ידן". עם הזמן לומדים להכיר את המאכלים השווים יותר שלא מופיעים בתפריט (אחרי שרואים סינים אוכלים אותם ומבקשים יפה שירשמו לכם את השם בסינית)
 

Downtown
 
באזור יאנגשו זורם נהר בין הצוקים, ולאורכו פזורים מספר כפרים.
רוב המטיילים מנצלים את  מזג האוויר הנוח ויוצאים לטיולי אופניים לאורך הנהר. למען האמת, אף פעם לא ממש למדתי לרכב על אופנים (סוג של חסך ילדות אני מניח), וניסיון נועז של "למד את עצמך לרכב על אופנים ב-5 דקות ברחוב בורמזי הומה אדם" כמה חודשים לפני כן לא עלה יפה במיוחד (אחרי שכמעט התנגשתי בפרה). כתוצאה מכך הגעתי להחלטה אסטרטגית לצאת מוקדם בבוקר לטייל ברגל. לשמחתי הצלחתי  לשכנע כמה חברים לאכסניה להצטרף ויצאנו לדרך.
ההתמצאות באזור דיי קלה - לוקחים טרמפ עם טנדר מקומי לכפר במעלה הנהר.   אני התחלתי בכפר בשם xingping, אבל באותה מידה יש גם אחרים בסביבה.
את רוב היום העברנו בהליכה בשבילים שבין צוקים עם צורות ושמות משונים וכפרים לאורך הנהר, כאשר מדי פעם לוקחנו טרמפ בסירה מקומית כדי לעבור מגדה אחת לשנייה. מפה של האזור אפשר להשיג בקלות כמעט בכל אכסניה בעיר (אחרי שמבהירים לבעל האכסניה שאתם לא רוצים סיור, אלא לטייל לבד).
 

גשר ציורי במיוחד בכפר השוכן משני צידי הנהר
 
עושים כביסה...

הכפרים לאורך הנהר דיי מגוונים, ואפשר למצוא פחות או יותר הכל: מבתים מבודדים שלידם אנשים החורשים את השדה שלהם, ועד כפרים גדולים יחסית עם עשרות בתים ואנשים. המקומיים שפגשתי היו מאוד מסבירי פנים ונחמדים, לצערי לא הצלחתי לדבר איתם יותר מכמה מילים (לדעתי ולדעת ידידי האמריקאי שהבין קצת מנדרינית, הם גם לא דיברנו את השפה, אלא ניב מקומי אחר). אבל בכל זאת עם הרבה חיוכים וסימני ידיים הצלחנו לתקשר קצת והזמינו אותנו לתה ירוק.
 
הנוף לאורך גדות הנהר
 


יוצא דופן היה גשר אחד עליו עמד סיני לא חברותי ומוזר במיוחד ולא הסכים שנעבור. הוא הזכיר לי בצורה מחשידה במיוחד את דמות ה- bridge keeper   מהסרט "מונטי פייתון והגביע הקדוש"... רק שהוא לא שאל שלוש שאלות, לא דיבר במבטא דרמטי, ולא התרשם במיוחד שניסינו לספר לו על ה- airspeed velocity of an unladen African swallow
בסופו של דבר, בהיותנו חדי עין במיוחד, שמנו לב לעובדה שהנהר מתחת לגשר בכלל יבש. עברנו אותו 100 מטר דרומה והמשכנו בדרך.. 
 
 

 

מנסה להעביר את העיזים על גשר צר מאוד
 



  

שמתי לב שהרבה איכרים חורשים את השדה - ברגלים יחפות!
 

כמובן שבמציאות המקום הרבה יותר מרשים מבתמונות. יש תקופות בהן ניתן לראות את ההרים בצורה ברורה יותר ללא הערפל שהיה בעונה בה ביקרתי, ואז הם אפילו יותר מרהיבים ביופיים.   אגב, גם ה-evil spider גדול ומכוער יותר במציאות.

מידע נוסף






 
אודות הכותב
דרור לאופראיש מחשבים בן 25 מתל אביב, האוהב בזמנו החופשי לקרוא, להאזין למוזיקה, לצלול, אוהב ללמוד שפות, סינית וספרדית בעיקר  ויותר מהכל לטייל ולהנציח זאת במצלמתו. 

לקריאת כתבות נוספות של דרור








מספר צפיות: 10225
1644