www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



טיפוס על הקילימנג'רו
מאת: דניאל קרן 


בית קפה בניירובי. כרגיל, אני הלבן היחיד באזור. כולם שחורים כמו פחם. מכאן אני אמור להגיע לטנזניה, ובעוד מספר ימים לטפס על הפיסגה של אפריקה – הקילימנג'רו.


נערה משבט המסאי
נערה משבט המסאי (צילום: דניאל קרן)
 

ניירובי – התחנה הראשונה

לפנות בוקר הגעתי לניירובי (Nairobi), קניה, ועצרתי את אחת מאותן מוניות אנגליות ענקיות, שהנהג יושב בהן בצד שמאל. אחרי משא ומתן לא נעים עליתי למונית, בתקווה שהוא לא ייקח אותי בתור ארוחת ערב למשפחה שלו. אמרתי לו " טייק מי טו דה איקבל", והוא אכן לקח אותי למלון, שכל דמיון בינו להילטון מסתכם בכך שבשניהם יש מדרגות. מלון עלוב בתשעה דולר ללילה, שגם במחיר הזה אתה מרגיש שעשית עסקה גרועה. אחרי שכל הג'וקים שעוררתי חזרו לחורים בקירות חדרי, נפלתי שדוד על המיטה.
 
קיבלתי ויזה לטנזניה באותו יום. קניתי כרטיס ולמחרת בשעה שבע וחצי הייתי אמור לעלות לאוטובוס לכיוון ארושה (Arusha). בקונסוליה הטנזנית פגשתי בחור גרמני שרצה גם הוא לטפס על ה
קילימנג'רו (Kilimanjaro) הוא דיבר אנגלית מצוינת במבטא טוב והוחלט שאם נצליח אולי נטפס יחד.
 
בשעה שבע בבוקר התייצבתי ב "תחנת האוטובוס" חצי שעה לפני "זמן היציאה", וכמו בפליי-בק חזר על עצמו תהליך הנסיעה באוטובוס, שאנחנו מכירים מכל כך הרבה ארצות אחרות בעולם. אין ספור טיפוסים, סלים, חבילות, צפיפות, אותם כרטיסנים שנתלים מהדלתות ואותם רמקולים עצומים, שעוד לפני ששומעים אותם כבר מרגישים שהם קרבים. האוטובוס יצא כמתוכנן בשעה איחור, כדי, איך לא, לעצור לתדלק חמש דקות אחרי היציאה, ולאסוף עוד אנשים בשמונה תחנות ביציאה מהעיר.


תחנות בדרך לפסגת קילימנג'רו: ארושה (A), הכפר מושי (B), מרנג’ו גייט (C)
  

טיולי אופניים




 

למרגלות הקילימנג'רו

עם כל הזמן המבוזבז הזה, חייבים למהר, ואכן כשיצאנו למרחבים הנהג פשוט "נעמד" על הגז וטס במהירות מטורפת. הנופים כאן יפים. בדרך ראינו בנות יענה, זברות, מיני תאואים ואנטילופות ומרחבי סוואנה עם עננים לבנים.
 
 אחרי נסיעה ארוכה בדרך קצרה הגענו לארושה ומשם לכפר מושי (Moshi) , כפר קטן למרגלות הקילימנג'רו, משהו בין כפרי קולומביה לנפאל, עליבות גלובאלית עם נודניקים אוניברסאליים. העיר נטושה מתיירים. בסביבות שבע וחצי בערב יצאתי מאכסניית ימק"א לכוון מרכז העיר. עלטה מוחלטת בחוץ, השמיים מלאים בכוכבים ואני הולך בחשיכה. מדי פעם עובר אוטובוס עם פנס אחד, מפריח ענן עשן ומסתלק, ומדי פעם עוברת צללית בחשיכה לכיוון זה או אחר. אני דרוך אם כי לא חושש.
 
אני במלון, במרפסת מול בריכת השחייה. מולי הקילימנג’רו ודממה. חוץ משני טנזנים שיושבים במרפסת כבר משעות אחר הצהריים, אין כאן אף אחד. נכנסתי לאולם ההתעמלות ועשיתי תרגילי טאי-צ'י וקראטה. שקט מאוד. רק את הצרצרים שומעים, מזג האוויר נעים ובחושך אפשר לראות את השלג על פסגת הקילימנג’רו.
 
הימק"א ממש נחמד, מטופח וחדריו נקיים. יש בו בריכת שחייה ואולם התעמלות והמחיר הוא עשרה דולרים ללילה, כולל ארוחת בוקר. גם שאר הדברים זולים. ארוחת ערב של בשר, צ’יפס וסלטים עולה 400 שילינג - פחות מדולר .
 
בבוקר התברר לי שהגרמני עדיין לא עזב את ניירובי והחלטתי לצאת לבדי, או יותר נכון עם מדריך ששמו "הונסטי" - בכנות? ימים יגידו! שוב, לבן בין שחורים באוטובוס דחוס עד אפס מקום, אני מיטלטל כעפרון בקלמר בית ספר לכיוון הנשיונל-פארק תחנת היציאה לטיפוס. הגענו בשעה אחת בצהריים והחלטנו לצאת למחרת בבוקר, כדי להשאיר זמן לקניית אוכל לדרך. "הונסטי" ירד לשוק לקנות מצרכים, בכסף שנתתי לו, ולא אשקר אם אגיד שחששתי שהוא לא יחזור. בינתיים נראה שאני לבדי. כמעט שאין תיירים. האזור כאן מיוער מאוד, ירוק מאוד, ועכשיו גם גשום מאוד. תכננתי לצאת לדרך למחרת בבוקר בסביבות שמונה - תשע לכיוון הפסגה.

לינה ואירוח בקילימנג'ארו
 
קילימנג'רו, טנזניה
(צילום: דניאל קרן)
 
 

שלב ראשון בדרך לפסגה

החשיכה ירדה וירח עגול מאוד עלה. מסביב מספר בקתות, כולן נטושות. אין נפש חיה, רק אני. אני בג’ונגל האפריקני עם ירח גדול. מאוד יפה פה. בקרבת מקום יש מלון, כמובן שללא חשמל כרגע, והלכתי לאכול בו ארוחת ערב. טבח בודד, שידע שלוש וחצי מילים באנגלית, הכין לי ארוחת ערב לאור עששית, אחרי שניסה "לקרוע" אותי ב- 2,500 שילינג והסתפק לאחר מיקוח קצר וחביב ב- 1,000. ה"מלון" נראה כעיר רפאים - בתי עץ אפלים, אין אורח, אין עובדים, רק עששית שלאורה אני אוכל אורז ובשר בקר ושותה ספרייט. הירח כוסה בעננים ומעט האור שחדר בין צמרות העצים נעלם.
התעוררתי לבוקר שקט, אכלתי ארוחת בוקר במסעדה מקומית : תה, עם חביתה מ- 18 ביצים.
 
בחזרה לפארק. מילאתי טפסים ושילמתי תשלומים שונים לרשויות הפארק: 20 דולר ליום דמי כניסה, 20 דולר ליום עבור לינה בבקתות, 20 דולר "דמי-הצלה" ו- 20 דולר עמלות לסוכנים. אספתי את התרמיל, העמוס לעייפה בדברים שאני לא צריך, ויצאתי עם המדריך הונסטי והסבל ביאטוס. השביל מתחיל בתוך היער ומדי פעם אפשר לראות קופים. מאוד בוצי והרבה מים. כעבור מספר שעות העצים נעלמים והצמחייה הופכת לשטוחה, כאשר הצמחים הגדולים ביותר הם קקטוסים ענקיים*. אנחנו "מרביצים" קצב, מדלגים על נקודת הלינה הרגילה וממשיכים לאחרונה. בסך הכל עלייה של כ- 2,000 מטרים, ממרנג’ו גייט (Marangu Gate) בגובה 1,800 מטרים, לבקתת הורומבו (Horombu) בגובה 3,700 מטרים.
 
בהורומבו, איזה פינוק, יש בקתות של ממש, עם מזרונים, ונראה לי שאני יכול להתרגל לכך מהר מאוד. המדריך והעוזר הולכים להכין ארוחת ערב, בעוד אני, האפנדי, יושב רגל על רגל ומסתכל בנוף. כאן כבר יש הרבה מטיילים, רובם בדרך למעלה. לארוחת ערב אכלתי צ’אפטוס - מרק בסגנון "אש-תנור" וגם כנפי עוף, ועכשיו אני בתוך השק שינה כותב לאור נר והולך לישון.
 
* הצמחים דמויי הקקטוס הם פרחי הסביון שבהרי מזרח אפריקה - קילימנג'רו, הר-קניה והאברדר. שמו המדעי של סביון הענק הוא: Dendrosenecio kilimanjari על שם הקילימנג'רו. העורך.

מידע וטיפים למטייל בטנזניה
 
קילימנג'רו, טנזניה
(צילום: דניאל קרן)
 
   




 

לילה לבן וכיבוש הפסגה

רוב האנשים המגיעים לכאן הם טיילים ותיקים, ובשבילם הקילימנג’רו הוא חלק קטן מטיול גדול באפריקה. במשך היום טיילתי לבדי לכיוון הר מוונזוי (Mawenzi) , טיול של כמה שעות בקצב שלי. כשחזרתי למחנה פגשתי את ברנד הגרמני, שחשבתי שלא אראה שוב לעולם. מסתבר שהוא היה במרוץ נואש להשיג אותי, ואפילו שילם סכום עתק של 35 דולר כדי להגיע לימק"א במונית ספיישל, אבל למרות זאת פספס אותי בכמה שעות.
 
למחרת בבוקר יצאנו מהורומבו לכיוון בקתת קיבו (Kibo), הנמצאת בגובה 4,800 מטרים בערך. ההליכה ארוכה, כ - 12 ק" מ, אבל בשיפוע מתון, ובסך הכל די קלה. כשהגענו לקיבו ברנד התלונן על כאב ראש ונשכב במיטה. כעבור מספר דקות הוא שוב התלונן על כאב ראש ועל בחילה, ואת השעות הבאות בילה בשכיבה, כשהוא מקיא כל מספר דקות. החלטנו שאם כעבור מספר שעות מצבו לא ישתפר, הוא ירד למטה. השעה הייתה שבע בערב. לבקתה הגיע יפני מתנודד כמו שיכור. מתברר שהוא הגיע לקיבו והמשיך היישר להר בניסיון להגיע ישירות לפסגה, אלא שבאמצע הדרך תקף אותו כאב ראש נוראי שהכריח אותו לחזור.
 
הרגשתו של ברנד השתפרה קצת וכולנו הלכנו לישון לקראת היציאה בחצות לכיוון הפסגה. בשעה תשע בערב שרר בחוץ חושך מוחלט. בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה כוכבים. נכנסתי לשק השינה לכמה שעות. בסביבות 11 בלילה התחלנו להתארגן ליציאה. ברנד עדיין לא הרגיש לגמרי בריא אבל החליט לנסות. בשעה אחת בלילה יצאנו לדרך. ברנד יצא חצי שעה לפנינו. הונסטי הלך לפניי ואני עקבתי אחריו. הלכנו בקצב אחיד, כשאני מקפיד על נשימה סדירה. כעבור חצי שעה ברנד בא מולנו. מסתבר שהוא הרגיש מאוד לא טוב והחליט לחזור למטה. המשכתי בקצב אחיד ומהיר עם הונסטי. כעבור שעתיים הוא החל להתלונן על כאב ראש. הצעתי לו שתייה והוא אמר שהיא תגרום לו להקיא.
 
המשכנו. הרוח הייתה חזקה והירח שעלה בינתיים האיר לנו את הדרך. בעצירה הבאה המים בבקבוק הפכו לקרח ושתיתי מהתרמוס. הגענו לקצה הרכס והונסטי הרגיש מאוד לא טוב. אמרתי לו לחזור ותכננתי להמשיך לבד, עם מדריך אחר ובחור אמריקאי שהיו בדרך לפסגה.

כתבת מסע עם המסאים בטנזניה
 
פסגת הקילימנג'רו, טנזניה
דניאל קרן על פסגת הקילימנג'רו  (צילום: באדיבות דניאל קרן)
 
 

אפריקה למרגלותיי

השעה הייתה ארבע וחצי בבוקר. קר מאוד ורוח חזקה. אני כבר רואה את הפסגה ומתקדם בקצב רצחני. כעבור שעה הגעתי לפסגה.
רוח קרה וחזקה, והטמפרטורה יורדת למינוס 20 מעלות צלסיוס בערך. השחר עלה והשמיים החלו להיצבע בוורוד, אדום וצהוב. העננים מתחתינו. אני מנסה לצלם אבל המצלמה קפואה. הבטריה גמורה מהקור. מוציא בטריה רזרבית מהכיס הפנימי של המעיל וחובש על הראש כובע נוסף.

 

מגובה 5,895 מטר, אפריקה מתחתיי, שמש כתומה צובעת אופק אינסופי באדום ומרחבי הסוואנה מכוסים בשמיכת עננים. יופי נדיר ששמור לפסגות הרים. כעבור 40 דקות אני מתחיל לרדת מהפסגה, מרתון ירידה עד לשער. מטורף לחלוטין לרדת כמעט 4,000 מטרים ביום אחד.
 
התחלתי ללכת באחת בבוקר. כעבור חמש שעות הגעתי לפסגה. 12 שעות חלפו עד חצי הדרך למטה וכעבור 17 שעות הגעתי לשער הכניסה לפארק, אחרי לילה בלי שינה ועם רגליים במצב רע. לאחר מספר דקות אני כבר בטנדר פתוח בדרך למושי. רוח נעימה מלטפת ואני הרוס מעייפות. כעבור שעה בערך אני יורד ליד הימק"א ומדדה לכיוון הכניסה. אני לא יכול לחשוב על כלום חוץ מאשר על מקלחת, לחלוץ את הנעליים, להחליף את הבגדים המזיעים והמטונפים ולאכול ספגטי-בולונז עם בירה במסעדת המלון. אני הרוס מעייפות, ויבלות שטרם נראו במחוזותינו מעטרות את העקבים שלי. אני מדדה לכיוון המיטה. זו הולכת להיות שינה טובה.



מידע נוסף 

כתבות נוספות על טרקים וטיפוס הרים

כתבות נוספות על טנזניה

זנזיבר: קסם ומציאות א'
טיפוס על הר מרו וקילימנג'רו






דניאל קרן
 
אודות הכותב
דניאל קרן, מטפס הרים, רץ למרחקים ארוכים, מאמן אתלטיקה קלה ומורה לקראטה. משלב את ניסיונו הרב באתגרים פיזיים עם יכולתו לגלות כל פעם מחדש את גבולות כוחות הרוח והנפש. מסעותיו תועדו בסרטים ותוכניות טלוויזיה. האתר של דניאל קרן 

לקריאת כתבות נוספות של דניאל








מספר צפיות: 20114
4787