www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

שמורות טנזניה הנחבאות


השמורות הנחבאות של טנזניה
מאת: מולה יפה 


מסעי הראשון למזרח אפריקה היה בשנת 1968, לבדי ברכב שכור יצאתי לגלות את אפריקה. מאז הסיורים במזרח אפריקה הפכו לנחלת רבים, ולגעגועיי לאפריקה של שנות השישים של המאה הקודמת, מצאתי פתרון נפלא – שמורות הטבע של דרום טנזניה.


בדרום טנזניה קבוצה של שמורות טבע, שהגישה אליהן קשה, ולכן מעטים מגיעים אליהן, מה שיוצר אזורים נרחבים שהאדם כמעט ולא נגע בהם. כך גם כיום, עדיין מעטים התיירים הפוקדים את דרום טנזניה.

שמורות דרום טנזניה
נמר בן הסלעים, על גדות נהר רופיג'י בשמורת סלו  (צילום: מולה יפה)
  

אפריקה ספארי




 
רכב בודד ולהקת אריות, אריה בודד ולהקת רכבים
באותו ביקור ראשון בשנת 1968, ביקרתי באזורי הגורילות של אוגנדה, במזרחה של קונגו, שכבר הייתה אז שסועת קרבות, ובשמורת הטבע של קניה וטנזניה. בשמורת המסאי בקניה היה אז לודג' קטן אחד, "הקיקורוק" שקיים עד עצם היום הזה, ובשמורת סרנגטי מחנה אוהלים אחד, "הסרונרה" שלימים הפך ללודג' שעמד בשיממונו שנים רבות. הדרכים היו מועטות ולעיתים נהגתי מאות קילומטרים מבלי שאפגוש ולו רכב אחד לרפואה. זכור לי המפגש המדהים בתוך לוע מכתש נגורונגורו, כשמצאתי את עצמי עומד עם רכבי, שהיה הרכב היחיד במרחב, במרכזה של להקת אריות המונה 26 פרטים.


שמורות דרום טנזניה
פיל בוחן גולגולת של פיל בפתח האוהל שלנו בשמורת קטאבי  (צילום: מולה יפה)
 
מאז ביקרתי במזרח אפריקה עשרות רבות של פעמים. במקום מחנה אוהלים בודד, צצו עשרות לודג'ים פזורים ברחבי הסרנגטי, ובמקום רכב בודד בלב להקת האריות, ימצא עצמו האריה הבודד מוקף בעשרות מכוניות. מיטב המצלמות מנציחות כל תנועה וכל פיהוק, והלודג'ים, נפלאים כשלעצמם, מוקפים בגדר חשמלית על מנת למנוע מבעלי החיים לחדור לשטחם "ולהטריד" את שלוות האורחים.
הסיורים במזרח אפריקה הפכו לנחלת רבים, וטוב שכך. התיירות היא גם הכוח הכלכלי המניע את שמירת הטבע. ולגעגועיי לאפריקה ההיא של שנות השישים של המאה הקודמת, מצאתי פתרון נפלא – שמורות הטבע של דרום טנזניה.
 
שמורות טבע של דרום טנזניה, משתרעות מחוף האוקיינוס ההודי, במזרח, ועד אגם טנגניקה במערב. חלקן במישורים הנמוכים שבין האוקיינוס ומדרגת ההר, וחלקן ברמות הגבוהות - 900 מטר מעל פני הים ומעלה. המשותף לכולן שהן רחוקות והגישה אליהן קשה, לרוב בטיסה מיוחדת במטוסים קלים, ולכן מעטים מגיעים אליהן, מה שיוצר אזורים נרחבים שהאדם כמעט ואינו נוגע בהם.
כך בעבר בזכות זבוב הצה צה שמנע מהשבטים המקומיים להפוך את האזור לשטחי מרעה, וכך כיום, עדיין מעטים התיירים שפוקדים את דרום טנזניה.



שמורות דרום טנזניה: שמורת סלו (A), שמורת רואה (B), שמורת קטאבי (C)
 
זבוב הצה צה – שומר הטבע של אפריקה
זבוב צה צה (Tse Tse) הוא זבוב מוצץ דם הנפוץ באפריקה. בעבר היה זבוב הצה צה המקור העיקרי להפצת מחלת השינה (Trypanosomiasis), הנגרמת על ידי טפיל שמועבר מחולה לבריא באמצעות זבוב הצה צה ועקיצתו. כיום המחלה הודברה כמעט כליל ונשארה רק העקיצה עצמה, שהינה בלתי מסוכנת אך מציקה למדי. לזבוב הצה צה טעם משלו... ודמם של בני אדם רבים אינו לטעמו, והם אינם "זוכים" בעקיצתו.
 
זבוב הצה צה ראוי להוקרה וכבוד על חלקו בשמירת הטבע באפריקה. תרומתו שווה, ואולי אף גדולה, מכל ארגוני שמירת הטבע גם יחד. בזכותו ובזכות עקיצתו המכאיבה נמנע האדם, עם מקנהו, מלהתיישב בשטחים רבים באפריקה, והותיר אותן לשליטתן המוחלטת של חיות הבר. גבולותיהן של רבות משמורות הטבע נקבעו על פי האזורים בהם נמצא זבוב הצה צה.


מולה יפה, טנזניה
הכותב בפוזה אופיינית (צילום: מולה יפה)
 
שמורת סלו – להתקרב לחיות
השמורה הגדולה ביותר בטנזניה היא שמורת סלו (Selous Game Reserve). עם שטח של 55,000 קמ"ר, היא גדולה כמעט פי 4 משמורת הסרנגטי, וכמעט פי 3 משטח מדינת ישראל.
שמורת סלו אינה פארק לאומי (National Park) בהגדרתה, אלא אזור שימור (Game Reserve), תחת רשות אחרת שחוקיה שונים במקצת, אבל למטייל ההבדל אינו משנה מאומה, וזה צוין רק לשם הדיוק.
האזור הוכרז כשטח מוגן כבר בתחילת המאה ה- 20. כמה שנים מאוחר יותר ב- 1922 הוכרז השטח כ"שמורת מקלט" ונקרא על שמו של קפטן פרדריק סלו (Fredric Selos), חוקר, סופר, צייד, ושומר טבע - קומבינציה שבאותם ימים ניתן היה שתתקיים באותו האדם.
 
עורק החיים של השמורה הינו נהר רופיג'י ( Rufiji), החוצה אותה לכל אורכה ושלוחותיו יוצרות רשת של לגונות. ממוצע גשמים של 1,000 מ"מ לשנה, מעלה את מפלס הנהר בעונת הגשמים, עד 5 מטר, והאזור כולו הופך לנהר אדיר ממדים, שרוחבו מגיע במקומות מסוימים ללמעלה מקילומטר. לאורך הנהר ממוקמים מספר לודג'ים קטנים, חלקם באוהלים וכולם יקרים מאוד.


שמורות דרום טנזניה
לביאה במרדף אחרי הנשרים במטרה למנוע מהם גישה לטרף  (צילום: מולה יפה)
 
חלק גדול משמורת סלו, מדרום לנהר רופיג'י, סגור למבקרים והספארי מתבצע רק בחלק הצפוני. רכבי ספארי פתוחים, בעלי עבירות מצוינת (44X), מאפשרים ראיה וצילום ב- 360 מעלות. הנסיעה אינה מוגבלת לדרכים מסומנות, ניתן לנוע בשטח ללא כל הגבלה, מה שמאפשר גישה קרובה ובלתי אמצעית לבעלי החיים. מגוון בעלי החיים גדול.
בעונת הגשמים ניתן למצוא עד 400 מיני ציפורים, ואילו הזמן הנכון לפגוש בחיות הסוואנה הוא בעונה היבשה, בין יוני לאוקטובר, אז המים יורדים ובעלי החיים מתרכזים סמוך לנהר.


שמורות דרום טנזניה
שמורת סלו, 
כפן מחפש את מזונו במקווה מים  (צילום: מולה יפה)
   




 
שמורת רואה – להציץ לשטחי הסוואנה
מרחק 11 שעות נסיעה מייגעת, בדרך לא דרך, או שעה וחצי טיסה במטוס חד-מנועי, משמורת סלו, בטבורה של טנזניה, נמצאת שמורת רואה ( Ruaha National Park). ניתן להגיע אליה גם  מהעיר הגדולה בטנזניה דאר א-סאלם (Dar es Salaam), בטיסה או בדרך היבשה, מהלך 10 שעות נהיגה.
שטחה של שמורת רואה 12,000 קמ"ר, ומגוון הנופים בה רחב, החל מאזורים הרריים, דרך סוואנות יבשות ורחבות ידיים.
 
לודג' Raaha River   סיפק לנו תצפית מצוינת ומרהיבה על הנהר. יכולים היינו לבלות את כל זמננו בישיבה במרפסת העץ הקטנה, ולצפות בנהר ושפע בעלי החיים הפוקדים אותו, החל מלהקות בבונים, דרך עדרי הקודו, אנטילופה אפריקנית בעלת קרניים מסולסלות וגוף מפוספס, ועד לעשרות פילים החוצים את הנהר מידי יום.
 
רשת דרכי עפר, מאפשרת לנוע בשמורה ברכבי 44X, ומאפשרת להציץ גם לשטחי הסוואנה. בשטחי השמורה נעים למעלה מ- 30,000 באפלו, כמות דומה של זברות, אלפי פילים, אין ספור אנטילופות ממינים שונים, טורפים למיניהם, כמו אריות וצבועים, ואם מתמזל המזל ניתן גם לפגוש קרנף או שניים.
בארבעת ימי השהות שלנו בשמורת רואה, הצלחנו להתוודע רק לפינה זעירה שלה, מרתקת אמנם, אבל היה זה רק קצה הקרחון.


שמורות דרום טנזניה
לביאה וגור צעיר בדרכם לנהר  (צילום: מולה יפה)
 
שמורת קטאבי – רק 200 מבקרים בשנה
המטוס הקל שהביא אותנו לשמורת רואה, הטיס אותנו מהלך 3 שעות טיסה, הרחק למערב טנזניה, אל שמורת קטאבי (Katavi National Park). אנשי השמורה מכתירים אותה כשמורה המבודדת ביותר בטנזניה, ומספרים בגאווה שבשמורת סרנגטי מבקרים 200 אלף איש בשנה, ואילו אליהם מגיעים רק 200.
שמורת קטאבי היא הקטנה בין השמורות בהן ביקרנו במהלך הסיור בדרום טנזניה, שטחה "רק" 4,500 קמ"ר. מישורי השמורה נמצאים בגובה ממוצע של 940 מ'.
עבורנו היתה שמורת קטאבי היהלום שבכתר.
 
עוד מחלון המטוס הזעיר, בטרם נחתנו, ראינו עדרים ראשונים של היפופוטמים וזברות, שהיו פזורים בשטח הביצתי בין מסלול הנחיתה לנהר הסמוך. לרכב הספארי שחיכה לנו בשולי המסלול, היה תפקיד נוסף - סילוק הזברות שגם הן חיכו לנו על מסלול הנחיתה. הדרך בת 12 הקילומטרים עד המחנה שלנו, התארכה לשעה וחצי, ולא בגלל קשיי הדרך, אלא בזכות העצירות הרבות שעצרנו לצילום.
 
קמפ חאדה (Chada Camp) ממוקם על גבעה שטוחה ומיוערת, מעל אגם חאדה (Lake Chada), שבעונת הגשמים מהווה מאגר מים, המשתרע על פני כ- 10 קמ"ר. בקמפ ארבעה אוהלי מגורים ואוהל ציבורי אחד, המשמש כחדר אוכל. יחד עמנו שהו במקום שני זוגות מספרד וקנדה. אלה לא מפריעים לפילים ובעלי חיים אחרים להרגיש במקום כבתוך ביתם, ולא פעם נאלצנו להמתין שיואילו לפנות לנו את דרכנו בינות האוהלים.


שמורות דרום טנזניה
האוהל שלנו בקמפ בלב השמורה  (צילום: מולה יפה)
 
עם אור ראשון יצאנו לסיור בשמורה. התמזל מזלנו ונתקלנו בלהקת אריות, המונה 15 פריטים זכרים, אמהות 
וגורים צעירים, שפניהם לעבר הנהר ואנו בעקבותיהם. את שלושת הימים הבאים בילינו לסרוגין עם הלהקה, וחזינו בשני ניסיונות צייד שכשלו. החמצנו את הניסיון השלישי, שצלח סוף סוף, ובו הכריעו האריות באפלו מגודל שירד אל הנהר לרוות צימאונו. היה זה בחשכת הלילה ואנו חזרנו ללהקה רק בבוקרו של יום המחרת. הבאפלו ההרוג היה מונח באמצע הנהר וכל חברי המשפחה נוגסים בו מכל עבר. כשחזרנו למקום, בשעות אחר הצהרים המאוחרות, שרידי גופתו של המנוח כבר נגררו אל גדת הנהר, והנשרים המתינו על צמרות העצים לחלקם בסעודה.
 
בעונה הגשומה, בין סוף אוקטובר לאפריל, יורדים בשטחי שמורת קטאבי כ- 900 מ"מ גשם בממוצע, אז הופכים חלקים בשמורה לאגמים רדודים ושטחי ביצה. זו עונה מצוינת לחובבי ציפורים, שיגלו בשמורה למעלה מ- 400 מיני ציפורים. העונה לצפייה ביונקים היא דווקא העונה היבשה, בין מאי לאוקטובר, כשבעלי החיים נמצאים בקרבת מקורות המים ההולכים ומתיבשים.
התנועה ברחבי השמורה היא ברכבי 4X4 פתוחים, בדרכי העפר ומחוצה להן. ניתן לצפות כמעט בכל יונקי הסוואנה, כולל עדרים ענקיים של באפלו, גנו, פילים ואנטילופות למיניהן. מבין הטורפים ניתן לפגוש באריות, צ'יטות, צבועים, כלבי בר (Wild Dog), ובעלי המזל יפגשו גם בנמרים. מקווי המים והנהרות עמוסים בהיפופוטמים, תנינים וציפורים בשפע.


שמורות דרום טנזניה
שמורת קטאבי, האריה וההיפופוטם - כבדהו וחשדהו (צילום: מולה יפה)
 
מתי לנסוע לטנזניה וכמה זה עולה
העונה היבשה בדרום טנזניה היא בין יוני לנובמבר. זה הזמן הטוב ביותר לצפות בעדרים, שהיובש מאלץ אותם להתרכז בקרבת מקורות המים, והטורפים מחכים להם בקרבת מקום.
אם בציפורים חשקה נפשכם, הרי דווקא העונה הגשומה היא המתאימה, בין דצמבר למרץ. אליה וקוץ בה – בעונה זו ניתן לראות למעלה מ 400 מיני ציפורים, אבל הטמפרטורות גבוהות והעבירות מוגבלת.
 
טיול בדרום טנזניה אינו זול. הכניסה לשמורות יקרה והיא על בסיס יומי. הלודג'ים, שהם נפלאים, קטנים ואינטימיים, מחירם נע בין 200-500 $ לחדר ליום. ניתן לישון גם בקמפינג, מה שמוזיל בהרבה את השהות. התחבורה יקרה מאד, בין אם טסים בין הפארקים ובין אם נוסעים בתחבורה קרקעית.
יש להביא בחשבון עלות של 250-800 דולר לאדם, ליום טיול.
 
אם אתם אוהבים טבע ורוצים לפגוש באפריקה בראשיתית, דרום טנזניה היא המקום בשבילכם.
המסע לשמורות דרום טנזניה מאפשר מפגש עם אפריקה בתולית, אפריקה נקייה מאדם, אפריקה כפי שאלוהים ברא אותה.


שמורות דרום טנזניה
אפריקה כמו שאלוהים ברא אותה  (צילום: מולה יפה)
 
 

כתבות נוספות על טנזניה

ספארי רב-דורי באפריקה
ספארי קמפינג בטנזניה
טיול לשמורת סרנגטי
מכתש נגורונגורו - הפלא התשיעי
זנזיבר: קסם ומציאות א'

האיים של מזרח אפריקה





מולה יפה אודות הכותב
מולה יפה, מחלוצי ענף התיירות בישראל, מייסד החברה הגאוגרפית וטייל נלהב. בשנים האחרונות מקדם את תחום ההפלגות הגיאוגרפיות ליעדים מרתקים ברחבי העולם.

לקריאת כתבות נוספות של מולה








מספר צפיות: 7497
2809