מסלול מקיף בצפון וייטנאם ב':
הלופ של הא-ז'אנג עד מפרץ הא לונג
מאת: כרמית וייס
כאשר חיפשתי אזור פחות מתוייר בווייטנאם, לחוות בצורה הכי אותנטית עולם הולך ונעלם ולא הצגה לתיירים, כל המצפנים הורו הכי צפונה והוסיפו: שם גם תרוויחי את הנופים הכי מסעירים. כך הוחלט על הלופ של הא-ז'אנג וחיבור שלו לקינוח של הטיול – שלושה ימי הפלגה במפרץ הא-לונג.
מהו הלופ של הא ז'אנג ומתי מומלץ לטייל בו?
הכביש הצפוני ביותר בווייטנאם, הנושק לגבול עם סין, מכונה ע"י המקומיים דרך האושר, ומטיילים רבים נוסעם בו כחלק ממסלול הלופ של הא זאנג. אורכו של הלופ הוא 350 ק"מ, שמתחילים ומסתיימים בעיר הא ז'אנג ( Hà Giang ), בירת מחוז בעל שם זהה. למסלול נדרשים בד"כ 3-4 ימים, תלוי בקצב ובמספר העצירות בדרך, מאחר ויש בו אינספור נקודות תצפית מרהיבות. בכפרים המבודדים שלאורכו ניתן לפגוש אחדות מ- 53 קבוצות בני המיעוטים האתניים של וייטנאם, כי הקידמה מגיעה לכאן לאט.
ההרים כאן גבוהים ומזג האוויר קריר ויבש מעט יותר מאשר ברוב וייטנאם, וזהו יתרון עצום. בקיץ (יולי אוגוסט) חם וגשמי המונסון מקשים על התנועה ועלולים לגרום למפולות. ספטמבר-אוקטובר הוא זמן מצוין לביקור, ובנובמבר תזכו לפריחת שדות הכוסמת, צמח לו מוקדש כאן גם פסטיבל מיוחד ואירועים במהלך החודש כולו. במהלך החורף קר כאן מאד, והעונה תתחדש באפריל-יוני, ימי שתילת טרסות האורז.
התרמילאים נוסעים כאן באופנועים, נהוגים בידי מקומיים, לאחר שתיירים רבים שילמו בחייהם בנהיגה בדרכים המסוכנות. רק בעלי רישיון אופנוע מנוסים רשאים לנהוג בעצמם בדרכים הצרות והפתלתלות, שרבות מהן נושקות למצוקים תלולים. כיום הדרך כולה סלולה בכביש דו-מסלולי, אך ללא שוליים, וניתן לנסוע ברכב, מומלץ מאד עם נהג מקומי, שמנוסה בהתמודדות עם הולכי הרגל, האופנועים, המשאיות והפיתולים הבלתי נגמרים.

קבוצה מאורגנת של רוכבי אופנועים מקומיים ותיירים היושבים מאחור,
דרך הטיול הפופולרית ביותר לאורך הלופ של הא ז'אנג בקרב הצעירים (צילום: כרמית וייס)

קבוצה מאורגנת של רוכבי אופנועים מקומיים ותיירים היושבים מאחור,
דרך הטיול הפופולרית ביותר לאורך הלופ של הא ז'אנג בקרב הצעירים (צילום: כרמית וייס)
מתחילים את הלופ של הא ז'אנג
אנחנו בחרנו בדרך השנייה (רכב עם נהג) והגענו לכאן מהעיירה סאפה ( Sa Pa ) בה הסתיים חלקו הראשון של המסלול , אך אפשר להגיע גם מהאנוי - 300 ק"מ בנסיעה של כ-6 שעות.
בעיר הא ז'אנג ( Hà Giang ) עצמה אין כל קסם, אך 5 דקות נסיעה ממנה, מומלץ לבקר בכפר קטנטן בשם פונג דו ( Phuong Do ) של בני טאי ( Tay ). הקידמה כבר החלה לחלחל לכאן, בדמות מספר בתי אירוח צנועים (הום-סטיי), בהם ניתן לסעוד וללון בתנאים בסיסיים, אבל הכל כאן עדיין מאד ראשוני ותמים. באמצע אוקטובר רוחש הכפר בפעילות קציר האורז, עם עלומות ציוריות וברזנטים עליהם מפוזרים גרגרי האורז ליבוש. לבי נכמר על הזקנות היחפות שעומלות לאסוף אותם לשקים, בתום היבוש, אך הן בוודאי מברכות על הרגע הזה, בו עבודה של חודשים צלחה ללא פגע.

הרגע אליו מתנקזים חודשים רבים של עבודה קשה, איסוף האורז לשקים בכפר פונג דו (צילום: כרמית וייס)
במפגש אחר, עם שלוש קשישות חביבות, השומרות כל אחת על התאו המשפחתי שלה, בעוד אלו רועים בשדה אורז קצור, אני מבינה שיחף הוא ברירת המחדל כאן. הקשישה שבהן בת 85, קטנה, רזה וכפופה, אך חיונית להפליא. הצעירה, בת 65, עם פנים חלקות ונעימות, סורגת תיק מחוט דק, שלדבריה יקח לה שנה שלמה להשלים.
פרויקט מיוחד של ארגון YESD לתיירות אחראית, מחבר בין בעלי הום סטיי מקומיים לתיירים, שכבונוס ללינה גם לומדים זה מזה. המטיילים מלמדים את המארחים אנגלית והם מלמדים אותם בישול ושאר מלאכות שהם שומרים בזיכרון הקולקטיבי זה מאות בשנים. אחד מהם הוא ההום סטיי של גברת דונג ( Mrs Đựng’s Homestay ), מחלוצות הפרויקט.
לינה בעיר הא ז'אנג וסביבתה

ברגליים יחפות, שלוש נשים השומרות על התאו המשפחתי שרועה בשדה האורז לאחר הקציר (צילום: כרמית וייס)
גבעות הקארסט של רמת דונג ואן
לאורך כל חלקו הצפוני של הלופ אנו נוסעים על רמת דונג ואן ( Dong Van plateau ), אזור הררי בעל תצורות קארסט מרשימות, שהוכר כגיאו-פארק. גובהה הממוצע של הרמה הוא 1,500 מ' והסלעים עשויים אבן גיר, עם גבעות המזדקרות בתלילות מעל פני השטח, וקניונים עמוקים החורצים אותה. 17 קבוצות אתניות חיות בכפרים, שהגדולות שבהן הן המונג ( H'mong ), טאי ( Tay ), לולו ( LoLo ) זאו ( Dzao ) ונונג ( Nung ).
התחנה הראשונה היא בית הקפה הקטן שער השמיים של קוואן בה ( Quản bạ Heaven gate ), ממנו נשקף נוף עוצר נשימה וירוק להפליא, כולל דרך צרה ומפותלת המקשרת את הכפרים הקטנים, שרק אופנועים יכולים לנוע בה. לא הרחק משם אנו מטפסים 240 מדרגות אל נקודת תצפית על מישור זרוע אינספור גבעות קארסט עגולות, ששתיים מהן זכו לשם הציורי "השדיים של הפיה" ( Fairy bosom ). האגדה מספרת על פיה שירדה מהשמים והתאהבה בבן מיעוט המונג, השניים נישאו ונולד להם בן. כאשר האל דרש ממנה לחזור לשמים, היא השאירה את זוג שדיה כדי להניק את התינוק, ודמעותיה הפכו לנהר החוצה את העמק הפורה, המכוסה שטיח יפהפה של שדות אורז, תירס, סויה, קנולה ועוד.

שער השמיים של קוואן בה, נוף עוצר נשימה ודרך לאופנועים בלבד (צילום: כרמית וייס)

גבעות קארסט באזור קוואן בה, במרכז "השדיים של הפיה" מהאגדה (צילום: כרמית וייס)
לקנות חזירים ולהחליף רכילות
לעיירת המחוז קוואן בה ( Quản Bạ ) אנו זוכים להגיע ביום ראשון, היום בו מתקיים בה שוק של כפריים מכל האזור, המגיעים למכור את מרכולתם. מה לא תמצאו כאן? חגבים ירוקים, גורי חזירים ואפרוחים שמחכים לאימוץ, ירקות ופירות שמעולם לא טעמתם, שורשים מכל המינים והסוגים, דגים ובשר טרי (שלבעלי המעיים הרגישים מוטב להתרחק מהם) וגם בגדים, כלים וכל מה שבית צריך.
זהו מקום המפגש של בני המיעוטים האתניים של האזור, המגיעים בתלבושותיהם הססגוניות, פורסים מחצלת קטנה ומנסים למכור את התוצרת הצנועה שלהם. יחד עם התוצרת מוחלפות כאן כל החדשות הכי עדכניות, הנשים ליד מרכולתן והגברים בעישון המקטרות המסורתיות, העשויות במבוק ואורכן כחצי מטר.
שווקים דומים מתקיימים בעיירות נוספות, בדרך כלל בימים קבועים, ומומלץ מאד להגיע לפחות לאחד מהם. שוק גדול מתקיים בעיירה סה פין ( Xà Phìn ), כל 6 ימים, ויש לבדוק מראש מתי הוא יתקיים בימי ביקורכם.

עישון מקטרת מסורתית העשויה גליל במבוק ארוך, עדיין נפוץ בכפרי וייטנאם (צילום: כרמית וייס)

הנשים ליד מרכולתן הצנועה, השוק של קוואן בה (צילום: כרמית וייס)
קפה בנקודה הכי יפה בנוף
הנסיעה בכבישים המפותלים אינה קלה, אך היא מאפשרת לראות את ההתרחשות לצידי הכביש, כמו בסרט – החיים כאן רוחשים עניין, כפרים קטנים, חקלאות, מסחר והמון אופנועים וטוסטוסים. אפילו את האורז מפזרים פעמים רבות על ברזנט בנתיב אחד של הכביש, פשוט כי אין מקום אחר, ואיש לא יפגע בו.
בסיומם של הפיתולים אל מעבר ההרים תאם מה ( Tham Ma Pass ), בנקודה הכי יפה בנוף, בית קפה משגע ( Coffee Dốc Thẩm Mã ), המשקיף עליהם מלמעלה. ילדות ונערות נושאות סלי פרחים למכירה, בהם גם פרחי כוסמת, שהפכו לסמל של האזור. בתקופות קשות, כאשר יבולי האורז והתירס נפגעו, היוותה הכוסמת ( Buckwheat ) מקור תזונה חשוב לתושבי הכפרים המרוחקים. זהו צמח חזק, הגדל גם בקרקע הסלעית כאן, ומכינים ממנו פנקייק, נודלס, מאפים שונים ואפילו יין. מה שנשאר ישמש מאכל לבקר, כי כאן כלום לא נזרק.

קפה ותצפית על פיתולי הלופ של הא ז'אנג, מעבר ההרים תאם מה (צילום: כרמית וייס)

ילדים מקסימים וחיוכים מתוקים, עדיין לא כהצגה לתיירים (צילום: כרמית וייס)
העיירה דונג ואן ( Dong Van ) מרוחקת רק 20 ק"מ מהגבול עם סין. היא מוקפת מצוקים מרשימים, שממש נושקים לבתים, ואחד מהם הוא המלון המשפחתי הקטן קליף-סייד האוז ( Cliffside House Dong Van ), שכפי שמרמז שמו, חדריו נושקים למצוק (אם מדרגות הן בעיה עבורכם, בחרו מלון אחר בעיירה).
בתי מלון בעיירה דונג ואן
קליף-סייד האוז , מלון משפחתי קטן למרגלות המצוקים בעיירה דונג ואן
פיתולים, נופים ואושר
אם חשבנו שהפיתולים של אמש היו קשוחים, הבוקר מצפים לנו שוב פיתולים רבים ומפחידים, בדרך אל מעבר ההרים מה פי לנג ( Ma Pi Leng ), אך הנופים כאן מתגמלים בהתאם. עמוק בעמק שלמרגלותינו זורמים מי הטורקיז של נהר נו קווה ( Nho Quế ), החוצה לא הרחק מכאן את הגבול עם מחוז יונאן בסין , תוך שהוא חורץ בסלע הגיר קניון עמוק. הכביש אל מעבר ההרים וממנו, מתפתל לאורך 20 ק"מ, ולאורכו נקודות תצפית רבות בהן מומלץ לעצור. קשה לשבוע מעוצמות הנוף, עם גבעות ירוקות שאינן נגמרות, כמו נלקחו מסיפור אגדה או אולי מכוכב אחר.

מעבר ההרים מה פי לנג, מהגבוהים והיפים במעברי ההרים של וייטנאם (צילום: כרמית וייס)

מי הטורקיז של הנהר חרצו קניון עמוק למרגלות הפיתולים של מעבר ההרים (צילום: כרמית וייס)
בצידו הדרומי של המעבר מוזיאון קטן ואנדרטה, המנציחים את העבודות להקמת הכביש המרשים עמו הגענו כל הדרך מהא ז'אנג. הכינוי כביש האושר ( Happiness Road ), משקף את הרווחה שבנייתו הביאה למקומיים, שעד אז יכלו להגיע לכפרים רק ברגל או על גבי פרדות. בנייתו ערכה 6 שנים והסתיימה בשנת 1965, והיא גבתה את חייהם של עשרות פועלים מתנדבים מבני המקום. כשרואים את המצוקים התלולים, שלאורכם נחצב הכביש, קשה לדמיין איך מישהו תכנן להעביר כביש בתוואי כל כך קשה.
כדי לטעום את טעמה של הדרך הישנה, אנו צועדים עליה, במסלול המכונה סקיי ווק ( Skywalk ) או סקיי פאס ( Sky Path ), העושה דרכו בנוף קסום. זהו מסלול קצר, לאורך מספר קילומטרים, עם עליה וירידה תלולה, אך יש גם מסלולים ארוכים יותר.
200 ק"מ של כביש האושר, הכביש הצפוני ביותר בווייטנאם, מסתיימים בעיירה מאו ואק ( Meo Vac ), ממנה חוזר הלופ בחזרה מערבה, אך אנחנו נמשך מזרחה אל יעדנו הסופי – מפרץ הא לונג.

כביש האושר, תצפית מהדרך הישנה אל הכביש החדש שהביא שגשוג לאזור הנידח (צילום: כרמית וייס)

נופים דרמטיים על הדרך הישנה, שכיום מתאימה להולכי רגל ואופנועים (צילום: כרמית וייס)
שייט על אגם בא בה
נסיעה ארוכה מורידה אותנו מההרים, בכבישים פתלתלים, למקום בו אחרי כמעט שבועיים בהרים אנחנו יכולים סוף סוף לראות כביש ישר. בגובה 150 מ' מעל פני הים שוכן האגם הגדול ביותר בווייטנאם -
אגם בא בה ( Ba Be Lake ), שפירושו בשפתם של בני טאי "שלושה אגמים". למעשה זוהי מערכת של שלושה אגמים המחוברים ביניהם, 5 קמ"ר גודלם הכולל, והם שולחים אצבעות ארוכות לכל עבר בינות להרים. היער הבתולי המכסה את מורדות ההרים הוא שמורת טבע, המגינה על מינים רבים של חי וצומח.
לאחר התעמלות בוקר בשייט קיאקים ורכיבת אופניים, כל אחד לפי העדפותיו, אנחנו עולים על סירת מנוע שלוקחת אותנו למספר נקודות עניין: מערות נטיפים, מקדש, בריכת הפיות, אי האלמנה, ולבסוף, לאחר מספר קילומטרים על הנהר, אל מפל דאו דאנג ( Dau Dang Waterfall ) המרשים. בכפרים המקיפים את האגם מתגוררים בני המיעוטים טאי, זאו, המונג ונונג, המוציאים את פרנסתם הדלה מחקלאות זעירה ומדייג בסירות עץ מסורתיות.
כתבה על תיירות אחראית

מפל דאו דאנג, נגיש בשייט על אגם בא בה והליכה קצרה (צילום: כרמית וייס)
בני המזל בבני המקום זכו בחלקת אדמה לצד האגם, וביזמות מרשימה הקימו בתי מלון קטנים, חלקם בתנאים בסיסיים ואחרים ברמה טובה. אחד הטובים בהם הוא בא בה ג'נגל לייק האוז ( Ba Be Jungle Lake House ), בו אנו זוכים ללון. כמו במקומות רבים לאורך המסלול, אני חשה תסכול שלא הזמנתי מספר לילות, ומבטיחה לעצמי שעוד אחזור.
לינה לחופי אגם בא בה

בא בה ג'נגל לייק האוז , מומלץ להישאר יותר מלילה אחד
אגם בא בה ממעוף הציפור ופעילויות רבות שניתן לעשות לחופיו
המפלים הכי יפים בווייטנאם
עיר המחוז קאו באנג ( Cao Bang ), על כבישיה הרחבים ובנייניה החדשים, היא עבורנו הלם תרבות אחרי השהות הממושכת בהרים. העיר הנעימה, הפרוסה משני צידי נהר רחב ידיים, במרחק 30 ק"מ מהגבול עם מחוז גואנשי ( Guangxi ) בסין, בו זכיתי לבקר ב אזור הקארסט המרשים של גווילין וב טרסות האורז לונגג'י . מלון 5 כוכבים מפנק, מלון מון תאן ( Mường Thanh Luxury Cao Bằng ), משלים עבורנו את "הלם התרבות".
העיר היא קרש קפיצה אל מפלי באן גיוק ( Ban Gioc Waterfalls ), ללא ספק אתר הטבע המרשים ביותר של צפון-מזרח וייטנאם. וילון רחב ומרשים של מפלים, המופרדים זה מזה בסלעי ענק, צונח מגובה 30 מ', ומסמן את הגבול עם סין, שהתיירים שלה מגיעים מהעבר השני. למעשה זהו המפל הרביעי בגודלו בין המפלים המסמנים גבולות, אחרי: מפלי ויקטוריה באפריקה, מפלי איגואסו באמריקה הדרומית ו מפלי ניאגרה באמריקה הצפונית.



שייט רפסודות אל מפלי באן גיוק, המרשימים במפלים הרבים שמציעה וייטנאם (צילום: כרמית וייס)
בעת ביקורנו, לקראת סוף אוקטובר, המפלים כמעט בשיאם אחרי גשמי הקיץ, והשייט עד למרגלות המפלים משאיר אותנו מעט רטובים והרבה פעורי פה. הביקור במערת הנטיפים הענקית הסמוכה ( Nguom Ngao cave ), משלים את הביקור באזור הקארסט המרשים הזה, שגבעות קארסט מתרוממות בו מכל עבר, מכוסות ג'ונגל עבות, ממש כמו באזור גווילין המפורסם יותר, שמעבר לגבול. את שאריות האורז, שישמשו מאכל לבעלי החיים, מייבשים כאן בצורה ייחודית, בתלוליות גבוהות פי 3 מגובה אדם.

ערימות הקש שנותר מקציר האורז, גבוהות פי שלושה מגובה אדם (צילום: כרמית וייס)
הביקור בכפר פיה תאפ ( Phia Thap ), כפר קטן של מיעוט נונג ( Nùng ), בו מתמחים בהכנת מקלות קטורת מבמבוק, הוא עוד הצצה לווייטנאם של פעם ההולכת ונעלמת. חלק מהבתים בנויים מבוץ וקש, בחלק מהמשקים עדיין מעבדים את השדות הקטנים זקנים חרוצים ברגליים חשופות. אך במשקים אחרים, שבהם נשארו בני הדור הצעיר, כבר קמים בתי אירוח ומיזמי תיירות נוספים. המדריך שלנו, טאם וי-ואן ( Tam ViVan ), יליד מיעוט טאי באזור זה של וייטנאם, מיטיב להעשיר אותנו על עולמם של בני המיעוטים האתניים בווייטנאם.

מקלות הבמבוק מתיבשים בשמש ונצבעים בצבעים מאירי עיניים, הכפר פיה תאפ (צילום: כרמית וייס)

את מקלות הבמבוק עדיין מכינים בעבודה ידנית סיזיפית ומסוכנת (צילום: כרמית וייס)
שייט מפנק במפרץ הא לונג
לאחר לילה במלון המפנק ביותר במסלול כולו ( Four Points by Sheraton Lang Son ), אנו מגיעים לסוכרייה של המסלול המקיף בצפון וייטנאם, אחד משבעת פלאי עולם הטבע. רבות וטובות כבר נכתב ב כתבה על מפרץ הא לונג , ולכן לא אכנס לפרטים, רק אוסיף מספר המלצות משלי.
1. ניתן לצאת לשייט יומי, שינצל את היום כולו ויגיע לכל הנקודות בהן מגיעים בשייט הארוך, אך רצוי ללון בעיר הא לונג ( Ha Long ), כדי באמת לנצל את היום מזריחה עד שקיעה.

שייט קיאקים בין מערות הקארסט של מפרץ הא לונג, במהלכו זכינו לראות קופים חומים נדירים (צילום: כרמית וייס)
2. בשייט הארוך הספינה היא מעין מלון צף ומפנק, ואני ממליצה בחום על שייט בין שלושה ימים ושני לילות, כדי להספיק סיורים רבים יותר והנאה מהפינוק והשלווה של הספינה.
3. מומלץ לבחור חברת שייט שהספינות שלה עוגנות במי מפרץ לן הא ( Lan Ha Bay ), בין מצוקי הקארסט המזדקרים בתלילות מהמים, כמו אורחיד קלאסיק קרוז ( Orchid Classic Cruise ).

קרוז במפרץ הא לונג, מומלץ בחום קרוז בן שני לילות (צילום: כרמית וייס)

אורחיד קלאסיק קרוז , לילה אחד או שניים בהם עוגנים במפרץ לן הא
עם החזרה להאנוי אנו משלימים את המעגל, שהחל עם מסלול מהאנוי לסאפה דרך הוביט לנד . איך מסכמים מסלול ארוך ועשיר שכזה – אולי לא מסכמים, כי החלום שלי הוא לשוב אל כמה יעדים נבחרים לשהות ארוכה ומעמיקה יותר, היכרות מקרוב עם תושבי וייטנאם, שאני פשוט מאוהבת ביופי ובתום שלהם.
מידע נוסף
הטיול תוכנן ובוצע בעזרת סוכנות אסיאטיקה טראוול המקומית, עם מדריך נהדר, רכב ונהג מקומי ובתי מלון הכי טובים שיש.
כתבות נוספות
הרגע אליו מתנקזים חודשים רבים של עבודה קשה, איסוף האורז לשקים בכפר פונג דו (צילום: כרמית וייס)
ברגליים יחפות, שלוש נשים השומרות על התאו המשפחתי שרועה בשדה האורז לאחר הקציר (צילום: כרמית וייס)

שער השמיים של קוואן בה, נוף עוצר נשימה ודרך לאופנועים בלבד (צילום: כרמית וייס)

גבעות קארסט באזור קוואן בה, במרכז "השדיים של הפיה" מהאגדה (צילום: כרמית וייס)
לקנות חזירים ולהחליף רכילות
לעיירת המחוז קוואן בה ( Quản Bạ ) אנו זוכים להגיע ביום ראשון, היום בו מתקיים בה שוק של כפריים מכל האזור, המגיעים למכור את מרכולתם. מה לא תמצאו כאן? חגבים ירוקים, גורי חזירים ואפרוחים שמחכים לאימוץ, ירקות ופירות שמעולם לא טעמתם, שורשים מכל המינים והסוגים, דגים ובשר טרי (שלבעלי המעיים הרגישים מוטב להתרחק מהם) וגם בגדים, כלים וכל מה שבית צריך.
זהו מקום המפגש של בני המיעוטים האתניים של האזור, המגיעים בתלבושותיהם הססגוניות, פורסים מחצלת קטנה ומנסים למכור את התוצרת הצנועה שלהם. יחד עם התוצרת מוחלפות כאן כל החדשות הכי עדכניות, הנשים ליד מרכולתן והגברים בעישון המקטרות המסורתיות, העשויות במבוק ואורכן כחצי מטר.
שווקים דומים מתקיימים בעיירות נוספות, בדרך כלל בימים קבועים, ומומלץ מאד להגיע לפחות לאחד מהם. שוק גדול מתקיים בעיירה סה פין ( Xà Phìn ), כל 6 ימים, ויש לבדוק מראש מתי הוא יתקיים בימי ביקורכם.

עישון מקטרת מסורתית העשויה גליל במבוק ארוך, עדיין נפוץ בכפרי וייטנאם (צילום: כרמית וייס)

הנשים ליד מרכולתן הצנועה, השוק של קוואן בה (צילום: כרמית וייס)
קפה בנקודה הכי יפה בנוף
הנסיעה בכבישים המפותלים אינה קלה, אך היא מאפשרת לראות את ההתרחשות לצידי הכביש, כמו בסרט – החיים כאן רוחשים עניין, כפרים קטנים, חקלאות, מסחר והמון אופנועים וטוסטוסים. אפילו את האורז מפזרים פעמים רבות על ברזנט בנתיב אחד של הכביש, פשוט כי אין מקום אחר, ואיש לא יפגע בו.
בסיומם של הפיתולים אל מעבר ההרים תאם מה ( Tham Ma Pass ), בנקודה הכי יפה בנוף, בית קפה משגע ( Coffee Dốc Thẩm Mã ), המשקיף עליהם מלמעלה. ילדות ונערות נושאות סלי פרחים למכירה, בהם גם פרחי כוסמת, שהפכו לסמל של האזור. בתקופות קשות, כאשר יבולי האורז והתירס נפגעו, היוותה הכוסמת ( Buckwheat ) מקור תזונה חשוב לתושבי הכפרים המרוחקים. זהו צמח חזק, הגדל גם בקרקע הסלעית כאן, ומכינים ממנו פנקייק, נודלס, מאפים שונים ואפילו יין. מה שנשאר ישמש מאכל לבקר, כי כאן כלום לא נזרק.

קפה ותצפית על פיתולי הלופ של הא ז'אנג, מעבר ההרים תאם מה (צילום: כרמית וייס)

ילדים מקסימים וחיוכים מתוקים, עדיין לא כהצגה לתיירים (צילום: כרמית וייס)
העיירה דונג ואן ( Dong Van ) מרוחקת רק 20 ק"מ מהגבול עם סין. היא מוקפת מצוקים מרשימים, שממש נושקים לבתים, ואחד מהם הוא המלון המשפחתי הקטן קליף-סייד האוז ( Cliffside House Dong Van ), שכפי שמרמז שמו, חדריו נושקים למצוק (אם מדרגות הן בעיה עבורכם, בחרו מלון אחר בעיירה).
בתי מלון בעיירה דונג ואן
קליף-סייד האוז , מלון משפחתי קטן למרגלות המצוקים בעיירה דונג ואן
פיתולים, נופים ואושר
אם חשבנו שהפיתולים של אמש היו קשוחים, הבוקר מצפים לנו שוב פיתולים רבים ומפחידים, בדרך אל מעבר ההרים מה פי לנג ( Ma Pi Leng ), אך הנופים כאן מתגמלים בהתאם. עמוק בעמק שלמרגלותינו זורמים מי הטורקיז של נהר נו קווה ( Nho Quế ), החוצה לא הרחק מכאן את הגבול עם מחוז יונאן בסין , תוך שהוא חורץ בסלע הגיר קניון עמוק. הכביש אל מעבר ההרים וממנו, מתפתל לאורך 20 ק"מ, ולאורכו נקודות תצפית רבות בהן מומלץ לעצור. קשה לשבוע מעוצמות הנוף, עם גבעות ירוקות שאינן נגמרות, כמו נלקחו מסיפור אגדה או אולי מכוכב אחר.

מעבר ההרים מה פי לנג, מהגבוהים והיפים במעברי ההרים של וייטנאם (צילום: כרמית וייס)

מי הטורקיז של הנהר חרצו קניון עמוק למרגלות הפיתולים של מעבר ההרים (צילום: כרמית וייס)
בצידו הדרומי של המעבר מוזיאון קטן ואנדרטה, המנציחים את העבודות להקמת הכביש המרשים עמו הגענו כל הדרך מהא ז'אנג. הכינוי כביש האושר ( Happiness Road ), משקף את הרווחה שבנייתו הביאה למקומיים, שעד אז יכלו להגיע לכפרים רק ברגל או על גבי פרדות. בנייתו ערכה 6 שנים והסתיימה בשנת 1965, והיא גבתה את חייהם של עשרות פועלים מתנדבים מבני המקום. כשרואים את המצוקים התלולים, שלאורכם נחצב הכביש, קשה לדמיין איך מישהו תכנן להעביר כביש בתוואי כל כך קשה.
כדי לטעום את טעמה של הדרך הישנה, אנו צועדים עליה, במסלול המכונה סקיי ווק ( Skywalk ) או סקיי פאס ( Sky Path ), העושה דרכו בנוף קסום. זהו מסלול קצר, לאורך מספר קילומטרים, עם עליה וירידה תלולה, אך יש גם מסלולים ארוכים יותר.
200 ק"מ של כביש האושר, הכביש הצפוני ביותר בווייטנאם, מסתיימים בעיירה מאו ואק ( Meo Vac ), ממנה חוזר הלופ בחזרה מערבה, אך אנחנו נמשך מזרחה אל יעדנו הסופי – מפרץ הא לונג.

כביש האושר, תצפית מהדרך הישנה אל הכביש החדש שהביא שגשוג לאזור הנידח (צילום: כרמית וייס)

נופים דרמטיים על הדרך הישנה, שכיום מתאימה להולכי רגל ואופנועים (צילום: כרמית וייס)
שייט על אגם בא בה
נסיעה ארוכה מורידה אותנו מההרים, בכבישים פתלתלים, למקום בו אחרי כמעט שבועיים בהרים אנחנו יכולים סוף סוף לראות כביש ישר. בגובה 150 מ' מעל פני הים שוכן האגם הגדול ביותר בווייטנאם -
אגם בא בה ( Ba Be Lake ), שפירושו בשפתם של בני טאי "שלושה אגמים". למעשה זוהי מערכת של שלושה אגמים המחוברים ביניהם, 5 קמ"ר גודלם הכולל, והם שולחים אצבעות ארוכות לכל עבר בינות להרים. היער הבתולי המכסה את מורדות ההרים הוא שמורת טבע, המגינה על מינים רבים של חי וצומח.
לאחר התעמלות בוקר בשייט קיאקים ורכיבת אופניים, כל אחד לפי העדפותיו, אנחנו עולים על סירת מנוע שלוקחת אותנו למספר נקודות עניין: מערות נטיפים, מקדש, בריכת הפיות, אי האלמנה, ולבסוף, לאחר מספר קילומטרים על הנהר, אל מפל דאו דאנג ( Dau Dang Waterfall ) המרשים. בכפרים המקיפים את האגם מתגוררים בני המיעוטים טאי, זאו, המונג ונונג, המוציאים את פרנסתם הדלה מחקלאות זעירה ומדייג בסירות עץ מסורתיות.
כתבה על תיירות אחראית

מפל דאו דאנג, נגיש בשייט על אגם בא בה והליכה קצרה (צילום: כרמית וייס)
בני המזל בבני המקום זכו בחלקת אדמה לצד האגם, וביזמות מרשימה הקימו בתי מלון קטנים, חלקם בתנאים בסיסיים ואחרים ברמה טובה. אחד הטובים בהם הוא בא בה ג'נגל לייק האוז ( Ba Be Jungle Lake House ), בו אנו זוכים ללון. כמו במקומות רבים לאורך המסלול, אני חשה תסכול שלא הזמנתי מספר לילות, ומבטיחה לעצמי שעוד אחזור.
לינה לחופי אגם בא בה

בא בה ג'נגל לייק האוז , מומלץ להישאר יותר מלילה אחד
אגם בא בה ממעוף הציפור ופעילויות רבות שניתן לעשות לחופיו
המפלים הכי יפים בווייטנאם
עיר המחוז קאו באנג ( Cao Bang ), על כבישיה הרחבים ובנייניה החדשים, היא עבורנו הלם תרבות אחרי השהות הממושכת בהרים. העיר הנעימה, הפרוסה משני צידי נהר רחב ידיים, במרחק 30 ק"מ מהגבול עם מחוז גואנשי ( Guangxi ) בסין, בו זכיתי לבקר ב אזור הקארסט המרשים של גווילין וב טרסות האורז לונגג'י . מלון 5 כוכבים מפנק, מלון מון תאן ( Mường Thanh Luxury Cao Bằng ), משלים עבורנו את "הלם התרבות".
העיר היא קרש קפיצה אל מפלי באן גיוק ( Ban Gioc Waterfalls ), ללא ספק אתר הטבע המרשים ביותר של צפון-מזרח וייטנאם. וילון רחב ומרשים של מפלים, המופרדים זה מזה בסלעי ענק, צונח מגובה 30 מ', ומסמן את הגבול עם סין, שהתיירים שלה מגיעים מהעבר השני. למעשה זהו המפל הרביעי בגודלו בין המפלים המסמנים גבולות, אחרי: מפלי ויקטוריה באפריקה, מפלי איגואסו באמריקה הדרומית ו מפלי ניאגרה באמריקה הצפונית.



שייט רפסודות אל מפלי באן גיוק, המרשימים במפלים הרבים שמציעה וייטנאם (צילום: כרמית וייס)
בעת ביקורנו, לקראת סוף אוקטובר, המפלים כמעט בשיאם אחרי גשמי הקיץ, והשייט עד למרגלות המפלים משאיר אותנו מעט רטובים והרבה פעורי פה. הביקור במערת הנטיפים הענקית הסמוכה ( Nguom Ngao cave ), משלים את הביקור באזור הקארסט המרשים הזה, שגבעות קארסט מתרוממות בו מכל עבר, מכוסות ג'ונגל עבות, ממש כמו באזור גווילין המפורסם יותר, שמעבר לגבול. את שאריות האורז, שישמשו מאכל לבעלי החיים, מייבשים כאן בצורה ייחודית, בתלוליות גבוהות פי 3 מגובה אדם.

ערימות הקש שנותר מקציר האורז, גבוהות פי שלושה מגובה אדם (צילום: כרמית וייס)
הביקור בכפר פיה תאפ ( Phia Thap ), כפר קטן של מיעוט נונג ( Nùng ), בו מתמחים בהכנת מקלות קטורת מבמבוק, הוא עוד הצצה לווייטנאם של פעם ההולכת ונעלמת. חלק מהבתים בנויים מבוץ וקש, בחלק מהמשקים עדיין מעבדים את השדות הקטנים זקנים חרוצים ברגליים חשופות. אך במשקים אחרים, שבהם נשארו בני הדור הצעיר, כבר קמים בתי אירוח ומיזמי תיירות נוספים. המדריך שלנו, טאם וי-ואן ( Tam ViVan ), יליד מיעוט טאי באזור זה של וייטנאם, מיטיב להעשיר אותנו על עולמם של בני המיעוטים האתניים בווייטנאם.

מקלות הבמבוק מתיבשים בשמש ונצבעים בצבעים מאירי עיניים, הכפר פיה תאפ (צילום: כרמית וייס)

את מקלות הבמבוק עדיין מכינים בעבודה ידנית סיזיפית ומסוכנת (צילום: כרמית וייס)
שייט מפנק במפרץ הא לונג
לאחר לילה במלון המפנק ביותר במסלול כולו ( Four Points by Sheraton Lang Son ), אנו מגיעים לסוכרייה של המסלול המקיף בצפון וייטנאם, אחד משבעת פלאי עולם הטבע. רבות וטובות כבר נכתב ב כתבה על מפרץ הא לונג , ולכן לא אכנס לפרטים, רק אוסיף מספר המלצות משלי.
1. ניתן לצאת לשייט יומי, שינצל את היום כולו ויגיע לכל הנקודות בהן מגיעים בשייט הארוך, אך רצוי ללון בעיר הא לונג ( Ha Long ), כדי באמת לנצל את היום מזריחה עד שקיעה.

שייט קיאקים בין מערות הקארסט של מפרץ הא לונג, במהלכו זכינו לראות קופים חומים נדירים (צילום: כרמית וייס)
2. בשייט הארוך הספינה היא מעין מלון צף ומפנק, ואני ממליצה בחום על שייט בין שלושה ימים ושני לילות, כדי להספיק סיורים רבים יותר והנאה מהפינוק והשלווה של הספינה.
3. מומלץ לבחור חברת שייט שהספינות שלה עוגנות במי מפרץ לן הא ( Lan Ha Bay ), בין מצוקי הקארסט המזדקרים בתלילות מהמים, כמו אורחיד קלאסיק קרוז ( Orchid Classic Cruise ).

קרוז במפרץ הא לונג, מומלץ בחום קרוז בן שני לילות (צילום: כרמית וייס)

אורחיד קלאסיק קרוז , לילה אחד או שניים בהם עוגנים במפרץ לן הא
עם החזרה להאנוי אנו משלימים את המעגל, שהחל עם מסלול מהאנוי לסאפה דרך הוביט לנד . איך מסכמים מסלול ארוך ועשיר שכזה – אולי לא מסכמים, כי החלום שלי הוא לשוב אל כמה יעדים נבחרים לשהות ארוכה ומעמיקה יותר, היכרות מקרוב עם תושבי וייטנאם, שאני פשוט מאוהבת ביופי ובתום שלהם.
מידע נוסף
הטיול תוכנן ובוצע בעזרת סוכנות אסיאטיקה טראוול המקומית, עם מדריך נהדר, רכב ונהג מקומי ובתי מלון הכי טובים שיש.
כתבות נוספות

עישון מקטרת מסורתית העשויה גליל במבוק ארוך, עדיין נפוץ בכפרי וייטנאם (צילום: כרמית וייס)

הנשים ליד מרכולתן הצנועה, השוק של קוואן בה (צילום: כרמית וייס)

קפה ותצפית על פיתולי הלופ של הא ז'אנג, מעבר ההרים תאם מה (צילום: כרמית וייס)
ילדים מקסימים וחיוכים מתוקים, עדיין לא כהצגה לתיירים (צילום: כרמית וייס)
פיתולים, נופים ואושר
אם חשבנו שהפיתולים של אמש היו קשוחים, הבוקר מצפים לנו שוב פיתולים רבים ומפחידים, בדרך אל מעבר ההרים מה פי לנג ( Ma Pi Leng ), אך הנופים כאן מתגמלים בהתאם. עמוק בעמק שלמרגלותינו זורמים מי הטורקיז של נהר נו קווה ( Nho Quế ), החוצה לא הרחק מכאן את הגבול עם מחוז יונאן בסין , תוך שהוא חורץ בסלע הגיר קניון עמוק. הכביש אל מעבר ההרים וממנו, מתפתל לאורך 20 ק"מ, ולאורכו נקודות תצפית רבות בהן מומלץ לעצור. קשה לשבוע מעוצמות הנוף, עם גבעות ירוקות שאינן נגמרות, כמו נלקחו מסיפור אגדה או אולי מכוכב אחר.

מעבר ההרים מה פי לנג, מהגבוהים והיפים במעברי ההרים של וייטנאם (צילום: כרמית וייס)

מי הטורקיז של הנהר חרצו קניון עמוק למרגלות הפיתולים של מעבר ההרים (צילום: כרמית וייס)
בצידו הדרומי של המעבר מוזיאון קטן ואנדרטה, המנציחים את העבודות להקמת הכביש המרשים עמו הגענו כל הדרך מהא ז'אנג. הכינוי כביש האושר ( Happiness Road ), משקף את הרווחה שבנייתו הביאה למקומיים, שעד אז יכלו להגיע לכפרים רק ברגל או על גבי פרדות. בנייתו ערכה 6 שנים והסתיימה בשנת 1965, והיא גבתה את חייהם של עשרות פועלים מתנדבים מבני המקום. כשרואים את המצוקים התלולים, שלאורכם נחצב הכביש, קשה לדמיין איך מישהו תכנן להעביר כביש בתוואי כל כך קשה.
כדי לטעום את טעמה של הדרך הישנה, אנו צועדים עליה, במסלול המכונה סקיי ווק ( Skywalk ) או סקיי פאס ( Sky Path ), העושה דרכו בנוף קסום. זהו מסלול קצר, לאורך מספר קילומטרים, עם עליה וירידה תלולה, אך יש גם מסלולים ארוכים יותר.
200 ק"מ של כביש האושר, הכביש הצפוני ביותר בווייטנאם, מסתיימים בעיירה מאו ואק ( Meo Vac ), ממנה חוזר הלופ בחזרה מערבה, אך אנחנו נמשך מזרחה אל יעדנו הסופי – מפרץ הא לונג.

כביש האושר, תצפית מהדרך הישנה אל הכביש החדש שהביא שגשוג לאזור הנידח (צילום: כרמית וייס)

נופים דרמטיים על הדרך הישנה, שכיום מתאימה להולכי רגל ואופנועים (צילום: כרמית וייס)
שייט על אגם בא בה
נסיעה ארוכה מורידה אותנו מההרים, בכבישים פתלתלים, למקום בו אחרי כמעט שבועיים בהרים אנחנו יכולים סוף סוף לראות כביש ישר. בגובה 150 מ' מעל פני הים שוכן האגם הגדול ביותר בווייטנאם -
אגם בא בה ( Ba Be Lake ), שפירושו בשפתם של בני טאי "שלושה אגמים". למעשה זוהי מערכת של שלושה אגמים המחוברים ביניהם, 5 קמ"ר גודלם הכולל, והם שולחים אצבעות ארוכות לכל עבר בינות להרים. היער הבתולי המכסה את מורדות ההרים הוא שמורת טבע, המגינה על מינים רבים של חי וצומח.
לאחר התעמלות בוקר בשייט קיאקים ורכיבת אופניים, כל אחד לפי העדפותיו, אנחנו עולים על סירת מנוע שלוקחת אותנו למספר נקודות עניין: מערות נטיפים, מקדש, בריכת הפיות, אי האלמנה, ולבסוף, לאחר מספר קילומטרים על הנהר, אל מפל דאו דאנג ( Dau Dang Waterfall ) המרשים. בכפרים המקיפים את האגם מתגוררים בני המיעוטים טאי, זאו, המונג ונונג, המוציאים את פרנסתם הדלה מחקלאות זעירה ומדייג בסירות עץ מסורתיות.
כתבה על תיירות אחראית

מפל דאו דאנג, נגיש בשייט על אגם בא בה והליכה קצרה (צילום: כרמית וייס)
בני המזל בבני המקום זכו בחלקת אדמה לצד האגם, וביזמות מרשימה הקימו בתי מלון קטנים, חלקם בתנאים בסיסיים ואחרים ברמה טובה. אחד הטובים בהם הוא בא בה ג'נגל לייק האוז ( Ba Be Jungle Lake House ), בו אנו זוכים ללון. כמו במקומות רבים לאורך המסלול, אני חשה תסכול שלא הזמנתי מספר לילות, ומבטיחה לעצמי שעוד אחזור.
לינה לחופי אגם בא בה

בא בה ג'נגל לייק האוז , מומלץ להישאר יותר מלילה אחד
אגם בא בה ממעוף הציפור ופעילויות רבות שניתן לעשות לחופיו
המפלים הכי יפים בווייטנאם
עיר המחוז קאו באנג ( Cao Bang ), על כבישיה הרחבים ובנייניה החדשים, היא עבורנו הלם תרבות אחרי השהות הממושכת בהרים. העיר הנעימה, הפרוסה משני צידי נהר רחב ידיים, במרחק 30 ק"מ מהגבול עם מחוז גואנשי ( Guangxi ) בסין, בו זכיתי לבקר ב אזור הקארסט המרשים של גווילין וב טרסות האורז לונגג'י . מלון 5 כוכבים מפנק, מלון מון תאן ( Mường Thanh Luxury Cao Bằng ), משלים עבורנו את "הלם התרבות".
העיר היא קרש קפיצה אל מפלי באן גיוק ( Ban Gioc Waterfalls ), ללא ספק אתר הטבע המרשים ביותר של צפון-מזרח וייטנאם. וילון רחב ומרשים של מפלים, המופרדים זה מזה בסלעי ענק, צונח מגובה 30 מ', ומסמן את הגבול עם סין, שהתיירים שלה מגיעים מהעבר השני. למעשה זהו המפל הרביעי בגודלו בין המפלים המסמנים גבולות, אחרי: מפלי ויקטוריה באפריקה, מפלי איגואסו באמריקה הדרומית ו מפלי ניאגרה באמריקה הצפונית.



שייט רפסודות אל מפלי באן גיוק, המרשימים במפלים הרבים שמציעה וייטנאם (צילום: כרמית וייס)
בעת ביקורנו, לקראת סוף אוקטובר, המפלים כמעט בשיאם אחרי גשמי הקיץ, והשייט עד למרגלות המפלים משאיר אותנו מעט רטובים והרבה פעורי פה. הביקור במערת הנטיפים הענקית הסמוכה ( Nguom Ngao cave ), משלים את הביקור באזור הקארסט המרשים הזה, שגבעות קארסט מתרוממות בו מכל עבר, מכוסות ג'ונגל עבות, ממש כמו באזור גווילין המפורסם יותר, שמעבר לגבול. את שאריות האורז, שישמשו מאכל לבעלי החיים, מייבשים כאן בצורה ייחודית, בתלוליות גבוהות פי 3 מגובה אדם.

ערימות הקש שנותר מקציר האורז, גבוהות פי שלושה מגובה אדם (צילום: כרמית וייס)
הביקור בכפר פיה תאפ ( Phia Thap ), כפר קטן של מיעוט נונג ( Nùng ), בו מתמחים בהכנת מקלות קטורת מבמבוק, הוא עוד הצצה לווייטנאם של פעם ההולכת ונעלמת. חלק מהבתים בנויים מבוץ וקש, בחלק מהמשקים עדיין מעבדים את השדות הקטנים זקנים חרוצים ברגליים חשופות. אך במשקים אחרים, שבהם נשארו בני הדור הצעיר, כבר קמים בתי אירוח ומיזמי תיירות נוספים. המדריך שלנו, טאם וי-ואן ( Tam ViVan ), יליד מיעוט טאי באזור זה של וייטנאם, מיטיב להעשיר אותנו על עולמם של בני המיעוטים האתניים בווייטנאם.

מקלות הבמבוק מתיבשים בשמש ונצבעים בצבעים מאירי עיניים, הכפר פיה תאפ (צילום: כרמית וייס)

את מקלות הבמבוק עדיין מכינים בעבודה ידנית סיזיפית ומסוכנת (צילום: כרמית וייס)
שייט מפנק במפרץ הא לונג
לאחר לילה במלון המפנק ביותר במסלול כולו ( Four Points by Sheraton Lang Son ), אנו מגיעים לסוכרייה של המסלול המקיף בצפון וייטנאם, אחד משבעת פלאי עולם הטבע. רבות וטובות כבר נכתב ב כתבה על מפרץ הא לונג , ולכן לא אכנס לפרטים, רק אוסיף מספר המלצות משלי.
1. ניתן לצאת לשייט יומי, שינצל את היום כולו ויגיע לכל הנקודות בהן מגיעים בשייט הארוך, אך רצוי ללון בעיר הא לונג ( Ha Long ), כדי באמת לנצל את היום מזריחה עד שקיעה.

שייט קיאקים בין מערות הקארסט של מפרץ הא לונג, במהלכו זכינו לראות קופים חומים נדירים (צילום: כרמית וייס)
2. בשייט הארוך הספינה היא מעין מלון צף ומפנק, ואני ממליצה בחום על שייט בין שלושה ימים ושני לילות, כדי להספיק סיורים רבים יותר והנאה מהפינוק והשלווה של הספינה.
3. מומלץ לבחור חברת שייט שהספינות שלה עוגנות במי מפרץ לן הא ( Lan Ha Bay ), בין מצוקי הקארסט המזדקרים בתלילות מהמים, כמו אורחיד קלאסיק קרוז ( Orchid Classic Cruise ).

קרוז במפרץ הא לונג, מומלץ בחום קרוז בן שני לילות (צילום: כרמית וייס)

אורחיד קלאסיק קרוז , לילה אחד או שניים בהם עוגנים במפרץ לן הא
עם החזרה להאנוי אנו משלימים את המעגל, שהחל עם מסלול מהאנוי לסאפה דרך הוביט לנד . איך מסכמים מסלול ארוך ועשיר שכזה – אולי לא מסכמים, כי החלום שלי הוא לשוב אל כמה יעדים נבחרים לשהות ארוכה ומעמיקה יותר, היכרות מקרוב עם תושבי וייטנאם, שאני פשוט מאוהבת ביופי ובתום שלהם.
מידע נוסף
הטיול תוכנן ובוצע בעזרת סוכנות אסיאטיקה טראוול המקומית, עם מדריך נהדר, רכב ונהג מקומי ובתי מלון הכי טובים שיש.
כתבות נוספות

מעבר ההרים מה פי לנג, מהגבוהים והיפים במעברי ההרים של וייטנאם (צילום: כרמית וייס)

מי הטורקיז של הנהר חרצו קניון עמוק למרגלות הפיתולים של מעבר ההרים (צילום: כרמית וייס)

כביש האושר, תצפית מהדרך הישנה אל הכביש החדש שהביא שגשוג לאזור הנידח (צילום: כרמית וייס)

נופים דרמטיים על הדרך הישנה, שכיום מתאימה להולכי רגל ואופנועים (צילום: כרמית וייס)

מפל דאו דאנג, נגיש בשייט על אגם בא בה והליכה קצרה (צילום: כרמית וייס)

אגם בא בה ממעוף הציפור ופעילויות רבות שניתן לעשות לחופיו
המפלים הכי יפים בווייטנאם
עיר המחוז קאו באנג ( Cao Bang ), על כבישיה הרחבים ובנייניה החדשים, היא עבורנו הלם תרבות אחרי השהות הממושכת בהרים. העיר הנעימה, הפרוסה משני צידי נהר רחב ידיים, במרחק 30 ק"מ מהגבול עם מחוז גואנשי ( Guangxi ) בסין, בו זכיתי לבקר ב אזור הקארסט המרשים של גווילין וב טרסות האורז לונגג'י . מלון 5 כוכבים מפנק, מלון מון תאן ( Mường Thanh Luxury Cao Bằng ), משלים עבורנו את "הלם התרבות".
העיר היא קרש קפיצה אל מפלי באן גיוק ( Ban Gioc Waterfalls ), ללא ספק אתר הטבע המרשים ביותר של צפון-מזרח וייטנאם. וילון רחב ומרשים של מפלים, המופרדים זה מזה בסלעי ענק, צונח מגובה 30 מ', ומסמן את הגבול עם סין, שהתיירים שלה מגיעים מהעבר השני. למעשה זהו המפל הרביעי בגודלו בין המפלים המסמנים גבולות, אחרי: מפלי ויקטוריה באפריקה, מפלי איגואסו באמריקה הדרומית ו מפלי ניאגרה באמריקה הצפונית.



שייט רפסודות אל מפלי באן גיוק, המרשימים במפלים הרבים שמציעה וייטנאם (צילום: כרמית וייס)
בעת ביקורנו, לקראת סוף אוקטובר, המפלים כמעט בשיאם אחרי גשמי הקיץ, והשייט עד למרגלות המפלים משאיר אותנו מעט רטובים והרבה פעורי פה. הביקור במערת הנטיפים הענקית הסמוכה ( Nguom Ngao cave ), משלים את הביקור באזור הקארסט המרשים הזה, שגבעות קארסט מתרוממות בו מכל עבר, מכוסות ג'ונגל עבות, ממש כמו באזור גווילין המפורסם יותר, שמעבר לגבול. את שאריות האורז, שישמשו מאכל לבעלי החיים, מייבשים כאן בצורה ייחודית, בתלוליות גבוהות פי 3 מגובה אדם.

ערימות הקש שנותר מקציר האורז, גבוהות פי שלושה מגובה אדם (צילום: כרמית וייס)
הביקור בכפר פיה תאפ ( Phia Thap ), כפר קטן של מיעוט נונג ( Nùng ), בו מתמחים בהכנת מקלות קטורת מבמבוק, הוא עוד הצצה לווייטנאם של פעם ההולכת ונעלמת. חלק מהבתים בנויים מבוץ וקש, בחלק מהמשקים עדיין מעבדים את השדות הקטנים זקנים חרוצים ברגליים חשופות. אך במשקים אחרים, שבהם נשארו בני הדור הצעיר, כבר קמים בתי אירוח ומיזמי תיירות נוספים. המדריך שלנו, טאם וי-ואן ( Tam ViVan ), יליד מיעוט טאי באזור זה של וייטנאם, מיטיב להעשיר אותנו על עולמם של בני המיעוטים האתניים בווייטנאם.

מקלות הבמבוק מתיבשים בשמש ונצבעים בצבעים מאירי עיניים, הכפר פיה תאפ (צילום: כרמית וייס)

את מקלות הבמבוק עדיין מכינים בעבודה ידנית סיזיפית ומסוכנת (צילום: כרמית וייס)
שייט מפנק במפרץ הא לונג
לאחר לילה במלון המפנק ביותר במסלול כולו ( Four Points by Sheraton Lang Son ), אנו מגיעים לסוכרייה של המסלול המקיף בצפון וייטנאם, אחד משבעת פלאי עולם הטבע. רבות וטובות כבר נכתב ב כתבה על מפרץ הא לונג , ולכן לא אכנס לפרטים, רק אוסיף מספר המלצות משלי.
1. ניתן לצאת לשייט יומי, שינצל את היום כולו ויגיע לכל הנקודות בהן מגיעים בשייט הארוך, אך רצוי ללון בעיר הא לונג ( Ha Long ), כדי באמת לנצל את היום מזריחה עד שקיעה.

שייט קיאקים בין מערות הקארסט של מפרץ הא לונג, במהלכו זכינו לראות קופים חומים נדירים (צילום: כרמית וייס)
2. בשייט הארוך הספינה היא מעין מלון צף ומפנק, ואני ממליצה בחום על שייט בין שלושה ימים ושני לילות, כדי להספיק סיורים רבים יותר והנאה מהפינוק והשלווה של הספינה.
3. מומלץ לבחור חברת שייט שהספינות שלה עוגנות במי מפרץ לן הא ( Lan Ha Bay ), בין מצוקי הקארסט המזדקרים בתלילות מהמים, כמו אורחיד קלאסיק קרוז ( Orchid Classic Cruise ).

קרוז במפרץ הא לונג, מומלץ בחום קרוז בן שני לילות (צילום: כרמית וייס)

אורחיד קלאסיק קרוז , לילה אחד או שניים בהם עוגנים במפרץ לן הא
עם החזרה להאנוי אנו משלימים את המעגל, שהחל עם מסלול מהאנוי לסאפה דרך הוביט לנד . איך מסכמים מסלול ארוך ועשיר שכזה – אולי לא מסכמים, כי החלום שלי הוא לשוב אל כמה יעדים נבחרים לשהות ארוכה ומעמיקה יותר, היכרות מקרוב עם תושבי וייטנאם, שאני פשוט מאוהבת ביופי ובתום שלהם.
מידע נוסף
הטיול תוכנן ובוצע בעזרת סוכנות אסיאטיקה טראוול המקומית, עם מדריך נהדר, רכב ונהג מקומי ובתי מלון הכי טובים שיש.
כתבות נוספות



שייט רפסודות אל מפלי באן גיוק, המרשימים במפלים הרבים שמציעה וייטנאם (צילום: כרמית וייס)

ערימות הקש שנותר מקציר האורז, גבוהות פי שלושה מגובה אדם (צילום: כרמית וייס)

מקלות הבמבוק מתיבשים בשמש ונצבעים בצבעים מאירי עיניים,

את מקלות הבמבוק עדיין מכינים בעבודה ידנית סיזיפית ומסוכנת (צילום: כרמית וייס)

שייט קיאקים בין מערות הקארסט של מפרץ הא לונג, במהלכו זכינו לראות קופים חומים נדירים (צילום: כרמית וייס)

קרוז במפרץ הא לונג, מומלץ בחום קרוז בן שני לילות (צילום: כרמית וייס)
