www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

טרסות האורז לונג-ג’י (לונגשן)


טרסות האורז לונג-ג’י - עמוד השדרה של הדרקון
מאת: יובל נעמן


אזור טרסות האורז לונג-ג’י טיטיאן (Long-ji Titian), מופיע בכל מצגות הצילומים מסין. אולי הוא אינו המרהיב ביותר בסין, אבל בהחלט אזור הטרסות המפורסם ביותר, מהנגישים ביותר, ואחד משלושת אזורי הטרסות הגדולים בסין.


כתבה זו תיקח אותנו אל טרסות האורז המפורסמות שנמצאות צפונית לעיר גווילין. נבקר בכפר פינג-אן שבלב הטראסות ונכיר שלושה מהמיעוטים החיים בלב אזור הררי זה, שבמו-ידיהם ובציפורניהם, הפכו מדרונות הרריים לשדות אורז מרהיבים.
 
 טרסות האורז, סין
הטרסות מזכירות קשקשים של דרקון, ופסגות ההרים קושרות אותן כחוט שדרה  (צילום: יובל נעמן)


אזור הטרסות לונג-ג'י (A), צומת חה-פינג (B), לונגשן (C), גווילין (D)
 

המזרח הרחוק




 
700 שנות גידול אורז
השם לונג-ג’יפירושו "עמוד השדרה של הדרקון", על שום הטרסות המזכירות קשקשים של דרקון, ופסגות ההרים הקושרות אותן כחוט שדרה. ריכוז טרסות האורז, הנקרא גם לונגשן (Longsheng), משתרע על פני כ- 65 קמ"ר כ- 23 ק"מ מעיר המחוז לונגשנג (Longsheng), כ- 80 ק"מ צפונית לעיר גווילין (Guilin), בצפון מזרח המחוז האוטונומי גואנגש'י (GuangXi). פרוסות על הרים בגבהים של 300-1,200 מטר מעל פני הים, במקומות אחדים מגיעות הטרסות ממש עד לפסגות הגבעות, כשחלקן העליון של הטרסות מקבל מים בצנרת.
שיפועי הגבעות בד"כ 26-35 מעלות, כשבמקומות אחדים עולות הטרסות בשיפוע המפחיד של 50 מעלות. בבניית הטרסות החלו לפני 700 שנה, בתחילת שושלת יואן, וסיום בנייתן לפני 300 שנה. מאז הן מעובדות ברציפות. הטרסות נבנו, טופחו ומשרתות את אנשי מיאו אדומים מהכפר ג’ין-קאנג (Jin Keng). אנשי שבט זואנג (Zhuang) מהכפרים פינג-אן ולונג-ג’י (Ping-An / Long-Ji) ואנשי שבט יאו (Yao) מהכפרים זונג-לו, דאזאי וסיאו-זאיי (Zhonglu, Dazhai Xiaozhai ).
 
טרסות האורז, סין
הטרסות פרוסות על הרים בגבהים של 300-1,200 מטר מעל פני הים (צילום: יובל נעמן)
 
העיר לונגשנג והכפרים של טרסות האורז
למרות שבשם התיירות פוצצו הסינים טרסות רבות במעלה ההר לכפר פינג-אן, והציבו שער כניסה בו נגבים דמי מעבר לאזור המוכר כשמורת נוף, עדיין אפשר להיחשף לנוף ולאווירה הכפרית הרגועה ביציאה מהכפר פינג-אן לטיולים רגליים בהרים, אותם אפשר לערוך במשך יום ארוך או יומיים.
 
העיר לונג-שנג (Long-sheng) היא בירת חבל בשם זה בצפון מזרח המחוז האוטונומי גואנג-ש'י (Guangxi)במשך שנים רבות הייתה העיר נקודת היציאה לביקור באזור טרסות האורז. בשנים האחרונות נפתחו בתי הארחה רבים בכפרים פינג-אן ודאזאי שבלב הטרסות עצמן, ולפי פרסומים רשמיים יש יותר מ- 1,500 מיטות לאורחים בכפרים. עקב הבינוי המואץ ועדכניות הקטלוגים הרשמיים, המספר וודאי כפול ויותר, ולכן העיר לונג-שנג נזנחת על ידי התיירות וחוזרת להיות בירת חבל סינית מנומנמת.
למרות כל זאת העיר היא עדיין מקום טוב לבקר ולשהות בו במסע באזור.
 
חבל לונג-שנג הוא החבל הוותיק ביותר בדרום סין, בו חיים כ- 170 אלף איש ממיעוטים שונים. מזג אוויר סוב-טרופי עם מונסון קיץ, טמפרטורה ממוצעת 18 מעלות, גשם 1,500-2,400 מ"מ בשנה וכ- 50 לילות בשנה עם טמפרטורות נמוכות מאפס מעלות צלזיוס.
 
לונגשנג - מידע שימושי
התמצאות בעיר: הכביש המביא לעיר מלווה מימינו את נהר ליו (Liu-jiang). בקצה הכביש ישנה צומת "T", ממנה ימינה נמתח גשר על הנהר. מעבר לגשר, הדרך עוברת שוק יפה, ומובילה לאזור מסחרי עם סוכנויות נסיעות ואינטרנט, ומרכזי קניות להצטיידות לטיול בסביבה. שמאלה מהצומת נמצאת תחנת האוטובוס ומלונות זולים. אוטובוסים יוצאים לגווילין (80 ק"מ, 2-3 שעות) ולג’ין-קאנג בשמורה (33 ק"מ 1.5 שעות, ממשיך לכפר Da Hu Shan) ולסאן-ג'יאנג (שעתיים).
 
מקום לינה פשוט וידידותי בעיר הוא המלון הרב-קומתי ריוורסייד (Riverside Hotel) הקרוי בסינית קאי-קאי לו-שה (Kaikai Lushe), הנמצא כמאה מטר לפני הגשר של לונג-שנג, בצמוד לנהר. שלט קטן ודלת פח נגללת מסמנים בקושי את המלון בכניסה מהרחוב. במלון כחמש קומות חדרים קטנים וזולים, מומלץ לבחור באלה הפונים לנהר ולהתמקח על המחיר. מנהלת המקום היא מורה לאנגלית, שממש תכריח אתכם לאכול בקומת הקרקע ארוחה ביתית לפי רצונכם ובמחיר נוח, וכן תעזור במציאת דברים בעיר כמו אינטרנט, סוכנויות נסיעות ואוטובוסים, וכן תייעץ לכם על טיולים בסביבה. היא גם תשמח להכין אוכל ביתי לאנשים שאינם מתגוררים במלון, ופרט לדוכנים ומסעדות רחוב אין יותר מדי אפשרויות לקבל אוכל מפנק בעיר.
 
 טרסות האורז, סין
 במקומות אחדים מגיעות הטרסות ממש עד לפסגות הגבעות, כשחלקן העליון של הטרסות מקבל מים בצנרת (צילום: יובל נעמן)
 
הכניסה לאזור הטרסות
לאזור הטרסות מגיעים מצומת חה-פינג (Heping-xiang) שם רוכשים כרטיסי כניסה לשמורה במחיר 50 יואן לאדם. בצומת זאת ישנו חניון בו עליכם להחליף תחבורה לאוטובוס ירוק, שרק הוא מורשה להמשיך הלאה. שם מתרכזות "המכונות ארוכות השיער" המתעסקות במרוץ עקשני וצמוד אחרי פיסת פרנסה, כשעיקר תפקידן בחיים הוא להוציא ככל הניתן יותר כסף, בכל מטבע אפשרי, מהתייר המזדמן.
מהצומת מוליך כביש צר לאורך נחל, צר מדי לעומס תנועת המכוניות המשתרכת לאורכו מאז הבום התיירותי לשמורה. הכפרים הבאים אותם עוברים הם כפר הזואנג הבמבוק הזהוב (Jinzhe), אחריו הכפר הקרוי על שם הנהר לאורכו נוסעים הנהר הזהוב (Jiejiang) וכפר היאו Huang-Luoממנו עולים האוטובוסים במעלה ההר.
 
הכפר הנגיש מבין כפרי הטרסות, אליו נסלל כביש המגיע כמעט למרגלות הכפר, הוא פינג-אן (Ping-An). זהו כפר קטן וציורי במרכז אזור טרסות האורז הבנויות על מדרונות הגבעות שמסביב, המהוות מחזה מרהיב ומושכות מבקרים רבים. בכפר, הנמצא מצפון לנחל, בגובה 1,100 מטרים מעל פני הים, חיות כחמישים משפחות במשך דורות רבים. עם התנופה הכלכלית שהביאה התיירות, התווספו אליהם מנצלי הצלחה כלכלית רבים שמצאו בתיירות מקור הכנסה. 
 
    טרסות האורז, סין
 לאורך הדרך כולה רצים סבלי אפריון, שייקחו את התייר הייגע במעלה הדרך  (צילום: יובל נעמן)
 
ביקור בכפרים ונקודות התצפית
הדרך ממשיכה במעבר הנהר. חולפים על פני מפל מימין, עד הגעתכם לחנייה ושער הכניסה בו נבדקים כרטיסי הכניסה שנרכשו קודם לכן. הדרך הרגלית למעלה הכפר עוברת שורה של דוכנים ומסעדות, בינות שדות אורז יפים, כשלאורך הדרך כולה רצים סבלי אפריון, שייקחו את התייר הייגע במעלה הדרך, לכפר ואף מעבר לו.

בכפר אפשר לראות את השינוי החד שעבר מאז סלילת הדרך והפיכתו לנגיש, כשכמעט כל הכפר בפיתוח בנייה לתיירות ומסחר. אפשר לראות מבגדי האנשים, שלכפר שהיה בלעדי של אנשי זואנג החלו להזדמן גם אנשי השבטים האחרים, כמו נשות היאו ארוכות השיער ונערות המיאו בתלבושת הייצוג הצבעונית וכובעי המתכת המפוארים שלהן, המנסות להצטלם בתשלום עם תיירים. הנופים היפים יותר מזומנים ליוצאים מהכפר במעלה ההר לכיוון דרום, כשנקודות הנוף מסומנות במספרים. מי שזמנו בידו ואוויר בריאותיו, מומלץ לו להמשיך הלאה לאחר שורת התיירים והדוכנים ולצאת למרחב בהמשך דרכי השדות או אף לצאת לטרק של מספר שעות בסביבה.
 
טרסות האורז, סין
מומלץ להמשיך הלאה לאחר שורת התיירים והדוכנים ולצאת למרחב בהמשך דרכי השדות  (צילום: יובל נעמן)
 
הכפר איבד את צביונו החקלאי והפך למוקד תיירות, בו עיקר העיסוק והפרנסה הם גלי התיירים הרבים הפוקדים את המקום ולכבודם נבנו מלונות רבים, מסעדות ודוכני ממכר של כל דברי הסדקית והחטיפים הסינים. למרבה המזל עדיין בניית הבתים בכפר ובעמק כולו היא בסגנון דיאו-ג'יאו לואו (Diao Jiao Lou =ניצב עלי מים), של בתי עץ הנתמכים בכלונסאות על מדרון ההר, כשכל קומה רחבה מהקומה תחתיה וגגות הבתים מצועפות ברעפי חמר אפורים.
לאחר אוקטובר ובחדשי החורף הטרסות קצורות ויבשות ולקראת קיץ נשתלים צמחי האורז והאזור מקבל את צבעו הירוק.
תקופות מומלצות לביקור הן מיוני ועד אוגוסט.
 
טרסות האורז, סין
בתי עץ הנתמכים בכלונסאות על מדרון ההר  (צילום: יובל נעמן)
 




 
טרקים באזור לונג-ג'י
עקב עומס התיירים הרב והכסף שניתן לגבות על הכניסה נסגר אזור הטרסות והוכרז כשמורת תיירות אליה נכנסים אחרי השלשת 50 יואן, שאינם הולכים למטרת שיפור השמורה, אחזקתה או לרווחת המקומיים.
אל האזור אפשר להגיע בטיול יום המוביל אל השמורה בדרכי העפר היפות בינות כפרים ציוריים.
 
ביציאה מלונג-שנג יש לנסוע באוטובוס לכיוון פינג-אן/גווילין עד לצומת חה-פינג (Heping) הצומת החד בו לא יכול אוטובוס לעבור בפנייה רגילה.
לצומת מוליכה הדרך בגשר ארוך. גשר מקביל נמצא בתוך הכפר, ואינו הגשר הנכון ליציאה למסלול ההליכה. מראשית הגשר על הכביש הראשי בכיוון לונג-שנג, מתחילה דרך עפר העולה בהדרגה על צלע ההר. משם ממשיכה הדרך לטרק של 4-5 שעות רגליות בנוף הררי כפרי, דרך הכפר טונגה (Tonga) והכפר הגדול שעל שמו נקרא האזור, לונג-ג’י (Long-Ji), לאזור הטרסות והכפר פינג-אן, שם אפשר להתמקם באחד מהמלונות הרבים הנבנים בכפר.
 
מפינג-אן אפשר להמשיך במסלול מעגלי של 5-6 שעות דרך מכרה נטוש ומפל קטן, חזרה לצומת היציאה, או לרדת מפינג-אן באוטובוס למרכז המבקרים ומשם אוטובוס חזרה ללונג-שנג או לגווילין.
נקודות בלבול בטרק זה, בהן אפשר לטעות, הן נקודת היציאה לטרק והיציאה מהכפר לונג-ג'י, הנמצאת ממש בקצהו העליון של הכפר. יש להצטייד במים, ולא לסמוך על אספקה בכפרים.
נקודת היציאה בחה-פינג נמצאת כשעתיים באוטובוס מגווילין, או חצי שעה מלונג-שנג.
מי שיעדיף לשהות בחה-פינג ולצאת מוקדם בבוקר, יכול לנסות את מלון גונג-ש'יאו (Gongxiao Lushe)
 
טרסות האורז, סין
הנופים היפים יותר מזומנים ליוצאים מהכפרים  (צילום: יובל נעמן)
 
אפשרות טרק נוספת היא לנסוע את כל מסלול האוטובוס אחרי צומת פינג-אן ולהגיע לטרסות של אנשי המיאו ג’ין-קאנג או לכפר הזואנג דאזאי, בו ישנם מלונות לרוב ובסביבתו ישנן שלוש נקודות נוף:
מדאזאי לנקודת התצפית בזריחה (#1) כעשרים דקות הליכה, לנקודת התצפית בשקיעה (#2) כרבע שעת הליכה, בעוד שסיבוב שלם דרך שלושת הנקודות בו עוברים בנקודת נוף (#3) ממנה נשקפת תצפית פנוראמית מרהיבה של 270 מעלות, לוקח כשלוש שעות הליכה.
 
הסדר המומלץ הוא ללכת לנקודה #3, וממנה להמשיך דרך #1 ל- #2. ליד נקודה #3 יש מלון בשם Chang Bei בו יש תנאים בסיסיים לאכול ולהעביר לילה וגם ליד נקודה #1 נבנה מלון, אבל מרבית המטיילים מעדיפים ללון שני ק"מ ממרכז הכפר דאזאי בחלק הכפר הקרוי Tian Tou Zhai
 
הטרק מהטרסות של ג’ין-קאנג לכפר פינג-אן לוקח כארבע שעות. שם אפשר ללון, לחזור במיניבוס או להמשיך ממנו כ- 40 דקות למטה, לכפר הואנג-לו או שלוש שעות הליכה לכביש דרך הכפר לונג-ג’י לאחד הכפרים המצויים ליד הכביש הראשי בו עוברים האוטובוסים לשמורה, או אף להמשיך לחה-פינג על הכביש גווילין לונג-שנג.
מפינג-אן ללונג-ג'י כשעה הליכה בדרך התחתונה, העוברת את מלון מאה-לין (Mae-Lin), ומתחתית הכפר לונג-ג'י הדרך ברורה לכפרים שליד הנהר.
בפינג-אן אפשר לקחת טיול מודרך ברמת קושי גבוהה ומשעול תלול של 4-6 שעות למרומי ההרים בגובה 2,000 מטר, או ללכת לאגם דזונג-לו (Zhonglu) במסלול האורך כשעתיים לכל כיוון.

טרק נוסף של פחות משעה במעלה ההר מכפר היאו הואנג-לו (Huang-Luo) לפינג-אן, זה היה משעול ההגעה המסורתי לפני פיצוץ ההר וסלילת הכביש למרומי הטרסות. תחילת הדרך במאבק בנשות היאו המנסות לשכנעך שתזדקק למורה דרך מכיוון שאינך יודע אותה. החמדנות עשויה להביא אותן עד כדי לתת מידע שגוי ולכן אין לשאול אותן ביחס לדרך ופשוט להתעלם מהן. חפש את משעול מדרגות האבן ומשם הדרך ברורה לחלוטין. ממשיכים דרך הגשר המשופץ ממול לתחנת העצירה של האוטובוס.
 
  טרסות האורז, סין
במקומות אחדים עולות הטרסות בשיפוע המפחיד של 50 מעלות  (צילום: יובל נעמן)
 
אנשי זואנג
אנשי הכפרים פינג-אן ולונג-ג’י הם בני שבט זואנג (Zhuang) שהיא הקבוצה האתנית השנייה בגדלה בסין אחרי בני האן. הם מונים לפחות 18 מיליון איש, המרוכזים במרביתם במחוז האוטונומי שהוקצה להם - גואנג-ש'י. גם במחוז האוטונומי שלהם הם מיעוט באוכלוסייה (כ-30%). אנשי זואנג הם חלק מקבוצה ענקית בשם הכולל תאי, שהיגרה ממרכז סין ואיכלסה את מרבית דרום מזרח אסיה, מקבוצות בווייטנאם, מרבית אנשי לאוס, כמעט כל תאילנד, צפון מיאנמר ועד אסאם בהודו. מעולם לא הייתה להם ממלכה אחידה, אבל את זיהויים כתאי משייכים לשפה, ולמושג המעורפל סיאם ולחגיגת השנה החדשה סונקראן (Songkran).
 
בגדי הזואנג הם מכנסי בד שחורים רקומים וחולצה בהירה, לעיתים עם ז'אקט שחור רקום, ומגבת צבעונית העוטפת את ראשי הנשים, בעוד הגברים לובשים בגדים סינים רגילים חסרי צביון.
 
לבוש אופייני של הזואנג - צעירה   לבוש אופייני של הזואנג  - מבוגרת
 לבוש אופייני של בני זואנג - צעירה ומבוגרת  (צילום: יובל נעמן)
 
אנשי יאו
הנשים המתגוררות בכפר דאזאי (Dazhai) והואנג-לו (Huang-Luo) הצובאות על התיירים בנקודת היציאה של המיניבוסים למרומי הטרסות של פינג-אן, הן משבט יאו (Yao). הן מכונות על ידי התיירים ארוכות השיער (ביטוי מגעיל לפחות כמו ארוכי האף ליהודים, או ארוכות הצוואר לנשי הקארן-פאדונג המסכנות מצפון מזרח תאילנד).
 
אנשי יאו מונים כ- 2.7 מיליון איש בסין  ועוד כחצי מיליון בווייטנאם, 40,000 בתאילנד, שרות אלפים בלאוס ומיאנמר וכן קהילה של כ- 40,000 בארה"בנשות השבט לבושות שמלות שחורות וחולצות רקומות בצבע סגול, עם עגילי כסף כבדים הדורשים תמיכת חוט תפירה הכרוך סביב לתנוך האוזן למניעת קריעת האוזן כליל. הן ידועות בשערן הארוך, המועשר בהמשך שיער השזור בשערן כדי לאריכו. תמורת מעות מספר ייפרמו את תהילת ראשן, וישזרו את זנב הסוס בקשרים ועיגולים כמו מגבעת רחבה סביב ראשן.
 
נשות יאו בעת סידור שערן הארוך  נשות יאו בעת סידור שערן הארוך
נשות יאו בעת סידור שערן הארוך  (צילום: יובל נעמן)





 
אנשי המיאו האדומים
באזור טרסות האורז לונג-ג’י טיטיאן חיים המיאו האדומים בכפר ג'ין-קאנג (Jin Keng), אבל לצרכי תיירות, מופיעים במלוא הדרם בעמדות צילום מעל לכפר פינג-אן, על במות מאולתרות, מהן נשקף נוף הטרסות. היסטורית הם נחשבים לאחד השבטים העתיקים בסין, לא פחות מ- 4,000 שנה. הם מזוהים עם ממלכת סאן-מיאו שהתקיימה במרכז סין בתקופת שושלת האן לפני 2,000 שנה.
 
בחלוקת שמות המיעוטים בסין בשנות החמישים, ניתן לקבוצת השבטים דוברי ה'מונג השם מיאו, שמשמעו "עשבים" או "נבטים". מספרם בסין עשוי להגיע לכ-10 מיליון (בספירת 1990 נמנו 7.4 מליון).
פרט לזיהוי עצמי ושפה אין מאפיינים זהים לבני מיאו: הם חיים ברום 300-1,400 מטר מעל פני הים, במרחק ממישורי הנהרות וערים סיניות, ועוסקים בעיקר בחקלאות.
 
נערת מיאו אדומים בלבוש ייצוגי  נערת מיאו אדומים בלבוש ייצוגי
נערות מיאו אדומים בלבוש ייצוגי (צילום: יובל נעמן)
 
 






יובל נעמן אודות הכותב
יובל נעמןצלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב. www.yuval-naaman.com





יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של יובל.








מספר צפיות: 20975
3138