טרסות האורז לונגג'י (לונגשן)

טרסות האורז לונגג'י:
עמוד השדרה של הדרקון
מאת: יובל נעמן


טרסות האורז לונג-ג'י (Longji) מופיעות בכל מצגות הצילומים מסין. אולי זה אינו אזור הטרסות המרהיב ביותר בסין, אבל הוא בהחלט אזור הטרסות המפורסם ביותר, מהנגישים ביותר, ואחד משלושת אזורי הטרסות הגדולים בסין.


כתבה זו תיקח אותנו אל טרסות האורז המפורסמות שנמצאות צפונית לעיר גווילין. נבקר בכפר פינג-אן שבלב הטרסות ונכיר שלושה מהמיעוטים החיים בלב אזור הררי זה, שבמו ידיהם ובציפורניהם, הפכו מדרונות הרריים לשדות אורז מרהיבים.
 
טרסות האורז לונגג'י, סין
הטרסות מזכירות קשקשים של דרקון, ופסגות ההרים קושרות אותן כחוט שדרה (צילום: swisshippo)


אזור הטרסות לונג-ג'י (A), הכפר פינג-אן (B), הכפר לונגג'י (C), הכפר ג'ינקנג (D), 
צומת חה-פינג (E), העיר לונגשן (F), העיר גווילין (G)
כדי לראות את כל הנקודות יש לבצע זום-אין או להגדיל את המפה בלחיצה בפינה העליונה
 

המזרח הרחוק



700 שנות גידול אורז

השם לונג-ג'יפירושו "עמוד השדרה של הדרקון", על שום הטרסות המזכירות קשקשים של דרקון, ופסגות ההרים הקושרות אותן כחוט שדרה.
ריכוז טרסות האורז נמצא בחבל המיעוטים האוטונומי לונגשן (
Longsheng Various Nationalities Autonomous County), שהוא חלק מהמחוז האוטונומי גְוַאנְגשִׂי (Guangxi). הטרסות פרוסות על פני כ- 65 קמ"ר, במרחק 23 ק"מ מעיר המחוז לונגשן (Longsheng), 80 ק"מ צפונית לעיר גווילין (Guilin). הן נפרסות על הרים בגבהים של 300-1,200 מ' מעל פני הים, ובמקומות אחדים הן מגיעות ממש עד לפסגות, כשחלקן העליון מקבל מים בצנרת.
לאחר אוקטובר ובחודשי החורף הטרסות קצורות ויבשות, ולקראת קיץ נשתלים צמחי האורז והאזור מקבל את צבעו הירוק.
התקופה המומלצת לביקור היא מיוני ועד אוגוסט.
 
שיפועי הגבעות בד"כ 26-35 מעלות, כשבמקומות אחדים עולות הטרסות בשיפוע מפחיד של 50 מעלות. בבניית הטרסות החלו לפני 700 שנה, בתחילת שושלת יואן, וסיום בנייתן לפני 300 שנה, מאז הן מעובדות ברציפות. הטרסות נבנו, טופחו ומשרתות את אנשי מיאו מהכפר ג’ינקאנג (JinKeng), אנשי שבט זואנג (Zhuang) מהכפרים פינג-אן ולונגג’י (Ping'an / Long-Ji) ואנשי שבט יאו (Yao) מהכפרים זונגלו, דאזאי וסיאו-זאיי (Zhonglu / Dazhai / Xiaozhai).
לינה בכפרים של אזור לונגג'י

התקופה המומלצת, טרסות האורז לונגג'י, גואנשי, דרום סין
לקראת הקיץ נשתלים צמחי האורז והאזור מקבל את צבעו הירוק,
לכן 
התקופה המומלצת לביקור היא מיוני ועד אוגוסט (צילום: BIHAIBO)
 

הטרסות פרוסות על הרים בגבהים של 300-1,200 מטר מעל פני הים.
דקה של נופי הטרסות המרהיבים של אזור לונגג'י ממעוף הציפור
 

העיר לונגשן והכפרים של טרסות האורז

עבור תשתיות התיירות פוצצו הסינים טרסות רבות במעלה ההר לכיוון הכפר פינג-אן, והציבו שער כניסה בו נגבים דמי מעבר לאזור המוכר כשמורת נוף. למרות זאת עדיין אפשר להיחשף לנוף ולאווירה הכפרית הרגועה ביציאה מהכפר פינג-אן, ולצאת טיולים רגליים בהרים, אותם אפשר לערוך במשך יום אחד ארוך או יומיים.
 
העיר לונגשן (Longsheng) היא בירת חבל לונגשן בצפון מזרח המחוז האוטונומי גואנגש'י (Guangxi)במשך שנים רבות הייתה העיר נקודת היציאה לביקור באזור טרסות האורז. בשנים האחרונות נפתחו בתי הארחה רבים בכפרים הקרובים יותר, כמו פינג-אן ודאזאי שבלב הטרסות עצמן. העיר לונגשן נזנחת על ידי התיירות וחוזרת להיות בירת חבל סינית מנומנמת, אך למרות זאת העיר היא עדיין מקום טוב לבקר ולשהות בו במסע באזור.
 
חבל לונגשן הוא החבל הוותיק ביותר בדרום סין, בו חיים כ- 170 אלף איש ממיעוטים שונים. מזג אוויר סוב-טרופי עם מונסון קיץ, טמפרטורה ממוצעת 18 מעלות, גשם 1,500-2,400 מ"מ בשנה וכ- 50 לילות בשנה עם טמפרטורות נמוכות מאפס מעלות צלזיוס.
 
טרסות האורז לונגג'י, סין
מעל 1,500-2,400 מ"מ בשנה מאפשרים את הצפת הטרסות  (צילום: BIHAIBO)

טרסות האורז לונגג'י, סין
מראה מרהיב עם השקיעה והזריחה, טרסות לונגג'י  (צילום: BIHAIBO)
 
 

הכניסה לאזור הטרסות

לאזור הטרסות מגיעים מצומת חה-פינג (Heping-xiang) שם רוכשים כרטיסי כניסה לשמורה. בצומת זאת ישנו חניון בו עליכם להחליף תחבורה לאוטובוס ירוק, שרק הוא מורשה להמשיך הלאה. שם גם מתרכזות הנשים המכונות "ארוכות השיער", העוסקות במרוץ עקשני אחר כל פיסת פרנסה, כשעיקר תפקידן בחיים הוא להוציא ככל הניתן יותר כסף, בכל מטבע אפשרי, מהתייר המזדמן.
 
מהצומת מוליך כביש לשמורה, העובר דרך כפר בני הזואנג - הבמבוק הזהוב (Jinzhe), אחריו הכפר הקרוי על שם הנהר לאורכו נוסעים הנהר הזהוב (Jiejiang) וכפר בני היאו Huang-Luo, ממנו עולים האוטובוסים במעלה ההר.
 
הכפר הנגיש מבין כפרי הטרסות, אליו נסלל כביש המגיע כמעט למרגלות הכפר, הוא הכפר פינג-אן (Ping-An). זהו כפר קטן וציורי במרכז אזור טרסות האורז, הבנויות על מדרונות הגבעות שמסביב, מחזה מרהיב המושך מבקרים רבים. בכפר, הנמצא מצפון לנהר, בגובה 1,100 מ' מעל פני הים, חיות כחמישים משפחות במשך דורות רבים. ועם התנופה הכלכלית שהביאה התיירות התווספו אליהם בתי מלון ועובדים רבים. 
 
מלון מומלץ, טרסות האורז לונגג'י, סין
הכפר הנגיש מבין כפרי הטרסות, אליו נסלל כביש המגיע כמעט למרגלות הכפר, הוא הכפר פינג-אן.
יותר ויותר בתי מלון נבנים בכפר - תצפית ממרפסת מלון לונגן אן המקסים  (Long An Hotel)
 

ביקור בכפרים ונקודות התצפית

הדרך ממשיכה מעל הנהר ומגיעה לחנייה ושער הכניסה, בו נבדקים הכרטיסים שנרכשו קודם לכן. הליכה בדרך העולה אל הכפר פינג-אן עוברת שורה של דוכנים ומסעדות, בינות שדות אורז יפים, כשלאורך הדרך כולה רצים סבלי אפריון, שייקחו את התייר הייגע במעלה הדרך, לכפר ואף מעבר לו.

בכפר אפשר לראות את השינוי החד שעבר מאז סלילת הדרך והפיכתו לנגיש, כשכמעט כל הכפר שינה את פניו לתיירות ומסחר. לפי בגדי המקומיים ניתן להבחין, שלכפר שהיה בלעדי של אנשי זואנג החלו להגיע גם אנשי השבטים האחרים, כמו נשות היאו ארוכות השיער ונערות המיאו בתלבושת הייצוג הצבעונית וכובעי המתכת המפוארים שלהן, המנסות להצטלם בתשלום עם תיירים. הנופים היפים יותר מזומנים ליוצאים מהכפר במעלה ההר לכיוון דרום, כשנקודות התצפית מסומנות במספרים. מי שזמנו בידו ואוויר בריאותיו, מומלץ לו להמשיך הלאה לאחר שורת התיירים והדוכנים, ולצאת למרחב בדרכי השדות או אף לצאת לטרק של מספר שעות בסביבה.
 
הכפר איבד את צביונו החקלאי והפך למוקד תיירות, בו עיקר העיסוק והפרנסה הם גלי התיירים הרבים הפוקדים את המקום, ולכבודם נבנו מלונות רבים, מסעדות ודוכני ממכר של דברי סדקית וחטיפים סינים. למרבה המזל בניית הבתים בכפר ובעמק כולו היא בסגנון דיאו-ג'יאו לואו (Diao Jiao Lou =ניצב עלי מים), של בתי עץ הנתמכים בכלונסאות על מדרון ההר, כשכל קומה רחבה מהקומה תחתיה וגגות הבתים מצופים רעפי חמר אפורים.
 
טרסות האורז לונגג'י, פינג אן, סין
פינג-אן, כמעט כל הכפר שינה את פניו לתיירות ומסחר (צילום: Wictor Vorobev)

טרסות האורז לונגג'י, סין
הנופים היפים מזומנים ליוצאים מהכפר פינג-אן במעלה ההר לכיוון דרום  (צילום: swisshippo)

רכבל אל נקודת התצפית הצפונית

לממשיכים בכביש כ- 15 ק"מ נוספים, עד הכפר ג'ינקנג (Jinkeng) אשר בחלקה הצפוני של השמורה, מזומנת הפתעה - עליה ברכבל אל נקודת תצפית מרהיבה. הכפר הוא ביתו של מיעוט יאו (Yao) והוא עדיין פחות מתוייר מאזור פינג-אן. הרכבל חולף מעל טרסות האורז, אבל אם תלכו כיוון אחד ברגל (עליה או ירידה, עניין של העדפה אישית), 3.5 ק"מ בשיפוע לא קל, תזכו לראות מקרוב את המקומיים עובדים בשדותיהם וחיים בבקתותיהם הצנועות.

המסלול הממשיך מכאן לעבר הכפר פינג-אן, מהלך יום הליכה, הוא אחד המסלולים היפים ביותר. הוא דורש לינה באחד מבתי ההארחה הצנועים שלאורך הדרך.
 
ג'ינקנג, טרסות לונגג'י, דרום סין
בתי הארחה במסלול בין ג'ינקנג לפינג-אן, מסלול הליכה רגלי בין כפרים קטנטנים וטרסות (צילום: כרמית וייס)

ג'ינקנג, טרסות לונגג'י, דרום סין
מפגש בלתי אמצעי עם התושבים המקומיים, המסלול בין ג'ינקנג לפינג-אן (צילום: כרמית וייס)



מסלולי הליכה באזור לונגג'י

עקב עומס התיירים הרב והכסף שניתן לגבות על הכניסה, נסגר אזור הטרסות והוכרז כשמורה. אל האזור אפשר להגיע בטיול יום המוביל אל השמורה בדרכי העפר היפות בינות כפרים ציוריים.
 
מלונגשן יש לנסוע באוטובוס לכיוון פינג-אן/גווילין, עד לצומת חה-פינג (Heping). מהגשר על הכביש הראשי בכיוון לונגשן, מתחילה דרך עפר, העולה בהדרגה על צלע ההר. משם ממשיכה הדרך לטרק של 4-5 שעות רגליות בנוף הררי כפרי, דרך הכפר טונגה (Tonga) והכפר הגדול שעל שמו נקרא האזור, לונגגי (Longji), לאזור הטרסות והכפר פינג-אן (Ping'an), שם אפשר להתמקם באחד מהמלונות הרבים.
מפינג-אן אפשר להמשיך במסלול הליכה מעגלי של 5-6 שעות.
 
מפינג-אן אפשר לקחת טיול מודרך ברמת קושי גבוהה ומשעול תלול, שאורך 4-6 שעות, למרומי ההרים בגובה 2,000 מטר, או ללכת לאגם דזונגלו (Zhonglu) במסלול האורך כשעתיים לכל כיוון.
טרק נוסף של פחות משעה במעלה ההר, המכפר הואנג-לו (Huangluo) לפינג-אן, משעול ההגעה המסורתי לפני פיצוץ ההר וסלילת הכביש למרומי הטרסות. תחילת הדרך במאבק בנשות היאו המנסות לשכנעך שתזדקק למורה דרך מכיוון שאינך יודע אותה. החמדנות עשויה להביא אותן עד כדי לתת מידע שגוי, ולכן אין לשאול אותן ביחס לדרך ופשוט להתעלם מהן. חפש את משעול מדרגות האבן ומשם הדרך ברורה לחלוטין.
 
טרסות האורז לונגג'י, סין
במקומות אחדים עולות הטרסות בשיפוע המפחיד של 50 מעלות (צילום: swisshippo)

טרסות האורז לונגג'י, סין
נשות מיעוט יאו בימי קציר האורז (צילום: ivo_m_g)
 

אנשי זואנג

אנשי הכפרים פינג-אן ולונגג’י הם בני שבט זואנג (Zhuang), שהיא הקבוצה האתנית השנייה בגודלה בסין, אחרי בני האן. הם מונים לפחות 18 מיליון איש, המרוכזים במרביתם כאן, במחוז האוטונומי שהוקצה להם - גואנגש'י. גם במחוז האוטונומי שלהם הם מיעוט באוכלוסייה (כ-30%). אנשי זואנג הם חלק מקבוצה ענקית בשם הכולל תאי, שהיגרה ממרכז סין ואיכלסה את מרבית דרום מזרח אסיה, מקבוצות בווייטנאם, מרבית אנשי לאוס, כמעט כל תאילנד, צפון מיאנמר ועד אסאם בהודו. מעולם לא הייתה להם ממלכה אחידה, אבל את זיהויים כתאי משייכים לשפה, למושג המעורפל סיאם ולחגיגת השנה החדשה סונקראן (Songkran).
 
בגדי הזואנג המסורתיים הם מכנסי בד שחורים רקומים וחולצה בהירה, לעיתים עם ז'קט שחור רקום, ומגבת צבעונית העוטפת את ראשי הנשים, בעוד הגברים לובשים בגדים סינים רגילים וחסרי צביון.
 
לבוש אופייני של נשות זואנג
 לבוש אופייני של בנות זואנג - מכנס שחור, חולצה לבנה ומגבת על הראש (צילום: Vberger)

לבוש אופייני של נשות זואנג
הדור הצעיר של בנות זואנג (צילום: 水餃喵)
 

אנשי יאו

הנשים המתגוררות בכפרים דאזאי (Dazhai) והואנגלו (Huangluo), הצובאות על התיירים בנקודת היציאה של המיניבוסים למרומי הטרסות של פינג-אן, הן משבט יאו (Yao). הן מכונות על ידי התיירים ארוכות השיער.
 
אנשי יאו מונים כ- 3 מיליון איש בסין  ועוד כחצי מיליון בווייטנאם, 40,000 בתאילנד, עשרות אלפים בלאוס ומיאנמר וכן קהילה בארה"בנשות השבט לבושות שמלות שחורות וחולצות רקומות בצבע סגול, עם עגילי כסף כבדים הדורשים תמיכת חוט תפירה הכרוך סביב לתנוך האוזן, למניעת קריעת האוזן. הן ידועות בשערן הארוך, המועשר בהמשך שיער השזור בשערן כדי לאריכו. תמורת מעות מספר ייפרמו את תהילת ראשן, וישזרו את זנב הסוס בקשרים ועיגולים כמו מגבעת רחבה סביב ראשן.
 
בנות שבט יאו, טרסות האורז, סין
נשות יאו בעת סידור שערן הארוך (צילום: יובל נעמן)




אנשי מיאו 

באזור טרסות האורז לונגג'י חיים בני המיאו (Miao) בכפר ג'ינקנג (Jinkeng), אבל לצרכי תיירות, מופיעים במלוא הדרם בעמדות צילום מעל לכפר פינג-אן, על במות מאולתרות, מהן נשקף נוף הטרסות. היסטורית הם נחשבים לאחד השבטים העתיקים בסין, לא פחות מ- 4,000 שנה. הם מזוהים עם ממלכת סאן-מיאו שהתקיימה במרכז סין בתקופת שושלת האן לפני 2,000 שנה.
 
בחלוקת שמות המיעוטים בסין בשנות החמישים, ניתן לקבוצת השבטים דוברי ה'מונג' השם מיאו, שמשמעו "עשבים" או "נבטים". מספרם בסין הוא מעל 9 מיליון. פרט לזיהוי עצמי ושפה אין מאפיינים זהים לבני מיאו: הם חיים בהרים, במרחק ממישורי הנהרות וערים סיניות, ועוסקים בעיקר בחקלאות.
 
בנות שבט מיאו, טרסות האורז, סין
נערות מיאו בלבוש ייצוגי על רק טרסות האורז  (צילום: יובל נעמן)
 
 


יובל נעמן אודות הכותב
יובל נעמןצלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב.





יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר