.jpg)
יעדי טיול בצפון וייטנאם
מאת: פרץ גלעדי
יצאנו לווייטנאם אב ובן, אבל טיילנו כמו שני חברים, שעבור שניהם מיטה היא מקום להעביר בו לילה, אוכל הוא צורך אבל גם חוויה, ורצון לנסות כמה שיותר, ללמוד על כל דבר. והחשוב מכול, אנחנו שנינו חובבי טיולים וטבע בנשמה. אז גילנו שאכן וייטנאם היא אחת המדינות היפות בעולם, אבל גם אחת המורכבות שבהן. במבט מהיר נראה כאילו מעולם לא הייתה שם מלחמה, אבל במבט שני ניתן עדיין לראות את ההסוואה בפתחי המנהרות שהפכו לאתרי תיירות.
כאן יתואר חלקו השני של המסע, בצפונה של וייטנאם, המשכו של החלק הראשון בדרומה של וייטנאם.
יעדים בצפון וייטנאם המוזכרים בכתבה ומלון מומלץ בהאנוי:
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
הפארק הלאומי קוק פואונג (אזור נין בין)
הפארק הלאומי קוק פואונג ארק החשוב ביותר בווייטנאם, עד כדי כך שהו צ'י מין, נשיא וייטנאם דאז, חנך אותו בעצמו לפני המלחמה, בשנת 1962, כפארק הראשון במדינה. הפארק נמצא בלב אזור בעל אקלים סוב-טרופי, ליד העיר נין בין (Ninh Bình) , כ-120 קילומטר מדרום-מערב לבירה האנוי ( Hanoi ). הוא מוקף בכפרי מיעוטים רבים משבטי מונג (H’Muong) . זהו פארק ענק ששטחו 22,400 דונם ובו, להבדיל מהשטחים הפתוחים, יש מכל טוב.
אז קודם כול, מה אומרים הנתונים? כ-2,000 מיני עצים וצמחים, 110 מיני זוחלים, 120 מיני יונקים, כשהמינים הנדירים הם ללא ספק נמר הערפל והדוב השחור האסייני. היער עונה במלוא מובן המילה על ההגדרה "ג'ונגל", כמו שהוא מצטייר לנו בדמיון: עושר של מיני צומח, שמשתלבים זה בזה בצורה מושלמת, כאילו כדי ליצור גן טרופי יפהפה. חוץ מזה, הפעם זכינו לשמוע מעט יותר קולות ציפורים, ואפילו לראות אותן. בפארק יש מאות מיני ציפורים, שמתוכם הוגדרו עד היום כ-310. מספרים שבין החודשים אפריל ומאי ניתן לראות מיליוני פרפרים צבעוניים מרחפים בין העצים ומעל המים. לחובבי הפרהיסטוריה יש במקום כמה מערות קארסטיות בנות כ-200 מיליון שנים. באחת המערות נמצאו עדויות ארכיאולוגיות של חיים מלפני 7,500 שנה. המערות מכילות מבוך של חדרים ומחילות שבהן שוכנים כ-40 מיני עטלפים. אולם גולת הכותרת של השמורה היא ללא ספק המרכז העולמי לשימור וליצירת גרעיני רבייה של קופים הנמצאים בסכנת הכחדה (Cuc Phuong Endangered Primate Rescue Center) . המרכז המטופח להפליא ממומן ומתוחזק על-ידי האגודה הזואולוגית של פרנקפורט. עובדים בו כ-25 פקחים קבועים ועוד כ-80 עובדי תחזוקה, והוא מהווה חלק מהפארק אבל מופרד ממנו בעזרת גדר ומערך שבילים נפרד. המרכז נמצא בקצה השמורה על גבול היער הפתוח. כיום חיים בו כ-160 קופאים (פרימטים), ביניהם לנגור קאט-בה, שממנו נותרו רק 60 פרטים בטבע, קופי גיבון נדירים אוכלי חרקים, ולנגור אפור שממנו, לפי הערכות, נותרו בטבע רק 1,300 פרטים. מאחר שמדובר בבעלי חיים בסכנת הכחדה, ומתוך רצון לשמור עליהם פראים ככל האפשר כיוון שהם מיועדים להשבה לטבע, אוסרים על המבקרים להתקרב לקופים, ובעיקר לרדת משבילי ההליכה. הקופים חיים בכלובים גדולים בשטח של כ- 50 מ"ר ובגובה שלושה מטר. הם עוברים אקלום ראשוני במערה טבעית בג'ונגל, ואחר כך מועברים בהדרגה לכלוב. בסופו של התהליך כל הקופים שנולדים במרכז מיועדים להשבה לטבע.
עוצמות הטבע בפארק הלאומי קוק פואונג
אחת הבעיות המרכזיות לתיירים בפארקים מעין אלה היא השפה. מרבית הפקחים והמדריכים המקומיים כמעט אינם דוברים אנגלית ; המתקדמים שביניהם מתקשרים באנגלית עילגת. התקשורת קשה וגם חומר כתוב באנגלית כמעט לא נמצא. המרכז הזה חשוב מאין כמוהו, מאחר שבווייטנאם יש כיום 15 מיני קופים שונים בסכנת הכחדה. בסין ובווייטנאם, כמו במרבית ארצות המזרח, צדים קופים למאכל, ומאחר שהם רוצים לתפוס אותם חיים, כדי להציג את הסחורה במסעדות, ניצודים הקופים בעיקר באמצעות רשתות, המונחות על פתחי המערות שבהן הם לנים וחוסמות אותם, או בעזרת מלכודות רגל עם פיתיון. ציד קופים אסור לפי החוק, וצייד שנתפס אמור לשלם 60 דולר קנס או להישלח לכלא ; גם מי שנתפס אוכל בשר קוף עלול לשלם 30 דולר על כל קילוגרם בשר שייתפס אצלו. אבל הרווח הצפוי בדרך כלל גדול פי כמה, ופרט למסעדות בווייטנאם פתוחים בפני הציידים שווקי סין, שם אין כמעט מגבלות על אכילת בשר.
מלבד מרכז הקופים, ומרכז לשימור צבים בו מגודלים 15 מ-23 סוגי הצבים שיש בווייטנאם, יש בפארק הרבה אפשרויות טיול, כמו שבילי אופניים וטוסטוסים שניתן לשכור במקום. הם מארגנים סיורי צפרות עם מדריך מקומי וסיורי לילה רכובים. הסיורים דורשים זמן רב וסבלנות אין קץ, אם אתם רוצים לצפות בציפורים טרופיות הנמצאות רק בווייטנאם ובאינדונזיה, כמו למשל הנקר האדום. עם מעט מזל ניתן לראות סנאי ענק שחור, סנאי הודי מעופף, את אייל הסמבר וטורפים קטנים אחרים. את הפארק חוצה מערכת כבישים המובילים למסלולי הפעילות ולמקומות לינה מרוכזים. מאחר שגם בשמורה קשה לראות בעלי חיים ביום וצריך הרבה מזל, בחרנו - מהיותנו גברים ישראלים מסוקסים, וגם מתוך אמונה שכך רבים יותר הסיכויים שלנו לפגוש בעלי חיים במסלול רגלי ללא מדריך ובעזרת מפה פשוטה, ואכן ראינו כמה קופים וציפורים. השבילים המתוחזקים היטב מובילים את המטייל לנקודות תצפית ונוף נהדרות, ולמרות הצמחייה הסבוכה ניתן ללכת בהם בקלות. השבילים מתפתלים בין עצי פיקוס בעלי שורשי אוויר אדירים, משורגים בשיחי חזרן (במבוק), שנותנים תחושה שממש מעבר לפינה השביל נגמר, אבל לא.
אף על פי ששרפות נדירות כאן, הציבו הווייטנאמיים מגדלי תצפית בנוסח קק"ל לאיתור שריפות. לאורך המסלול מוצבים "גזעי עץ" מבטון, עליהם מודבקות תמונות של בעלי חיים בפארק, עם הסבר מפורט. מבחינתי כפקח, זוהי צורת הסבר יפה, שנשמרת יפה על-ידי קהל המבקרים, בנוסף לשלטי עץ גדולים המכוונים למסלולי ההליכה. למטייל ישראלי שרגיל לטייל ביערות קק"ל או בשמורות כמו המירון והחולה, ההליכה בג'ונגל, מאפשרת לחוות מזווית ראיה אחרת את עוצמת הטבע אל מול האדם הקטן שבתוכו. הכול גדול ופראי, ולנו נותר רק להתפעל ולקנא.
קוף מאקוק, הפארק הלאומי קוק פואונג (צילום: CC marie martin)
הפארק הלאומי קוק פואונג (צילום: CC Nguyen Hung Vu)
מפרץ הא לונג והדרקון היורד לים
ארגון אונסק"ו מפרסם רשימה של אתרים מכל העולם, המוגדרים כנכסים לשימור: אחד האתרים המופיעים ברשימה הוא אזור מפרץ הא לונג ( Ha Long Bay ), שנמצא 170 קילומטר ממזרח לבירה האנוי, בצפון המדינה. אין ספק שהמפרץ זכה בתואר בצדק. הוא נחשב לאחת מתופעות הטבע המרשימות בעולם, אם נתעלם מהמסחור ההולך וגובר לטובת התיירות באזור. ההגדה מספרת שמפרץ הא-לונג והאיים נוצרו על ידי דרקון ענק שחי בהרים: הוא רץ לכיוון הים והכה בזנבו על האדמה וכך יצר חריצים, בורות ועמקים, אחר כך צלל בים והעמקים הללו התמלאו במים וביניהם נשארו איים גבוהים. מכאן השם הא לונג – המקום שבו יורד הדרקון לתוך הים.
במקום פזורים כ- 3,000 איים מאבן גיר, בגדלים שונים, עולים מתוך מי הטורקיז של מפרץ טונקין, באזור דלתת הנהר האדום שמתחיל בסין. האיים בנויים בצורות שונות, גודלם שונה, מסלעים בודדים וצרים ועד לאי נרחב, עליו בנויים בקתות ואתרי נופש. תצורות האיים הבוקעים מתוך המים, פיזורם במרחב והסירות הרבות ששטות ביניהם, יוצרים מחזה נופי מרהיב. אם נוסיף לזה את מזג האוויר הנוח רוב ימות השנה והאוכל הווייטנאמי הנהדר, נקבל חווית חושים שלא תשכח זמן רב.
לינה באזור מפרץ הא לונג | כתבה על מפרץ הא לונג
הצוקים המזדקרים במפרץ הא לונג, מתופעות הטבע המרשימות בעולם (צילום: CC tiendp)
מפרץ הא לונג, כ- 3,000 איים מאבן גיר עולים מתוך מי הטורקיז של המפרץ (צילום: CC DonThao)
שייט במפרץ הא לונג
תנועות הגלים והים אל מול סלעי גיר מסיסים, יצרו במהלך השנים מערות רבות, שלחלקן ניתן להגיע מהחוף על שבילי עץ ובטון מסודרים. המערות מרשימות בגודלן ובמבוכיהן, בחלקן נטיפים וזקיפים מרהיבים שניתן להגיע אליהם עם מדריך צמוד ובהדרכה עילגת. המערות משולטות היטב, וכאן ניתן לומר שהשמירה על הטבע קיימת בצורה טובה. למערות יש פתח רחב, הנטיפים יבשים כיום וכבר לא פעילים. חלק מהמערות נתגלו רק לפני כעשור, ושטחה של הגדולה שבהן, מערת סונג סוט ( Hang Sung Sôt Gratto = מערת ההפתעות), כ- 10,200 מ"ר. מערות אחרות נקראות על שם חיות קדושות בבודהיזם ובסין: דרקון, דוב, פניקס וכדומה. ניתן לטייל באיים ובמערות רק בעזרת סירות תיירותיות, מצועצעות, המוצעות למטייל, בגדלים, איכויות ובתנאים שונים, שיכולים לכלול גם לינה וכלכלה מלאה. תוך כדי הפלגה ניתן לעצור בין סירות השוק של האיכרים המקומיים ולקנות פרי. אפשר לראות גם בריכות דיג ובהן רשתות עם דיונונים, סרטנים, ובעצם כל מה שזז במים וניתן למכור אותו או לאכול. כך שכל שנותר לנו היה להשתרע על כסא נוח בסיפון העליון של הסירה, להשתזף עם פחית קולה בידינו, לאכול אננס טרי וחתוך ולפטפט עם התיירים שמסביבנו. המצלמות לא הפסיקו לתקתק, וקריאות ההתפעלות ברחו לנו מהפה כמעט בלי שליטה, כשהן מתערבבות בקריאות ההתפעלות שעלו מפיות תיירים אחרים, על הספינה שלנו ועל אלו שחלפו לידנו.
למי שרוצה להאריך את השייט, כולל לינה, מומלצת ספינת הקרוזים של לי, כפקח שעוסק בעופות דורסים, נראה היה שהאיים האלה, עם המצוקים המרשימים שבהם, הגומחות ומדרגות הסלע שעליהם, אמורים להיות גן עדן ובית גידול טבעי לדורסים, ולאכזבתי כמעט לא ראינו ציפורים בשמיים, שלא לדבר על עופות דורסים.
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
הפארק הלאומי קאט בה
האי קאט בה ( Cat Ba ) הוא האי הגדול במפרץ הא לונג. שטחו 354 קמ"ר וחיים בו כ-13,000 איש. כמחצית משטח מהאי הוכרז כפארק לאומי בשנת 1986, כדי להגן על בית הגידול ובעלי החיים המיוחדים שחיים בו. האי מציע חופי רחצה, מערות גירניות רבות, מפלים ואגמים. גם כאן ניתן לרבוץ על אחד החופים עם קוקטייל טרופי ביד, או לצאת לתור ברגל את הפארק הלאומי. הגענו לפארק בנסיעה של 20 קילומטר, על גבי טוסטוס, מהעיירה קאט בה.
בנסיעה חלפנו על פני שדות אורז מעובדים ומוצפים במים מתעלות, ועל פני חלקות אחרות מעובדות בטרסות, שנבנו בעבודת יד, מבוץ שנוצר מסחף הגשמים. בכניסה לפארק נמצאת מערת קוון-אי על גבעה רמה בגובה 330 מטר. המערה שמשה מוצב בית-חולים ענק של כוחות צפון וייטנאם בתקופת המלחמה. היא מכילה מתחם ענק ומרשים של בונקרים וחצרות בתוך ההר, עם מבוכים ותעלות.
הפארק הלאומי קאט בה הוא מקום בעל פוטנציאל ענק, שמתבזבז ולא מושך תיירים כפי שהיה צריך, בשל חוסר משאבים ומודעות נמוכה לאפשרויות הטמונות בו. המקום מוזנח מאוד, השבילים לא מסומנים כלל וניתן להתברבר בו בקלות. מרכז המבקרים בכניסה קטן ומוזנח. אין כמובן דפי הסבר או הכוונה למטייל. לא הצלחנו לראות במהלך הביקור בשמורה פקח כלשהו. יחד עם זאת, הפארק הוא בעצם ג'ונגל מרהיב ועצום, עם עצי ענק ושרכים שונים. כשמצאנו שביל הליכה סביר, הלכנו עליו לאחת מפסגות הפארק, שנקראת נגולן פיק ( Nagylan Peak ), על הר קים קלאו ( Kim Calay ). לאחר הליכה לא קשה במיוחד, לאורך כמה קילומטרים, הגענו לעליה תלולה לפסגה. את העלייה עשינו בעזרת סולמות מתכת רעועים ומסוכנים. על הפסגה ניצב מגדל תצפית שגובהו 20 מטר. קשה, מסוכן, אבל המאמץ שווה כשמגיעים לתצפית ממרומי המגדל. הנוף מסביב מרהיב ביופיו ומשלב כפרים, חקלאות מסורתית, יערות עד אין קץ, ושטחי ירקות מעובדים שגדרות חזרן סביבם. כמובן שרוב שטחי העיבוד הם שטחי יער שנכרתו לשם כך.
וייטנאם – החיוכים שלאחר המלחמה הנוראה
המסע בווייטנאם היה מסע אל ארץ שאמנם מבקרים בה מיליוני תיירים, אך היא גדולה דיה כדי להכיל אותם מבלי להרגיש מחנק תיירותי, ובהחלט ניתן לומר שהיא עדיין לא מוצפת תיירים. זוהי ארץ יפה, עם תושבים כל כך חייכנים ונחמדים, שבכל פעם שנזכרנו במה שהיא מסמלת לעולם המערבי, קצת נצבט לנו הלב. והוא נצבט על כך שבעצם התושבים שם שילמו תשלום כל כך כבד (לפי הערכות כ 4 מיליון איש נספו במלחמה, לא כולל 600 אלף קמבודים, 50 אלף לאים ו- 58,200 חיילים אמריקנים), מתוך הרצון של המערב לבסס קו, שיפריד בין הדרום לצפון, שיעצור את ההתפשטות הקומוניסטית מהצפון לדרום.
בפועל, המערב גילה שלא ממש קרה משהו נורא לאחר הנסיגה, יתרה מזאת, מאז עזבו את הארץ לנפשה, חזר המקום לפרוח, האנשים חזרו לחייך, ואולי, לאחר שחזר לכאן ערך החיים, יחזרו איתו גם בעלי החיים.
מלון מומלץ בעיר האנוי
מלון אוריינטל ג'ייד (The Oriental Jade Hotel) מדורג ברמת 5 כוכבים, וממוקם לחופי אגם הואן קיאם ובנגישות טובה לאתרים רבים בהאנוי. הוא מציע חדרים לזוגות ומשפחות, בריכה על הגג עם נוף לעיר, מסעדה והסעות מ/אל שדה התעופה.
לחלק ראשון של המסע, בדרומה של וייטנאם.
מידע נוסף
כתבות נוספות
קוף מאקוק, הפארק הלאומי קוק פואונג
הפארק הלאומי קוק פואונג
מפרץ הא לונג והדרקון היורד לים
ארגון אונסק"ו מפרסם רשימה של אתרים מכל העולם, המוגדרים כנכסים לשימור: אחד האתרים המופיעים ברשימה הוא אזור מפרץ הא לונג ( Ha Long Bay ), שנמצא 170 קילומטר ממזרח לבירה האנוי, בצפון המדינה. אין ספק שהמפרץ זכה בתואר בצדק. הוא נחשב לאחת מתופעות הטבע המרשימות בעולם, אם נתעלם מהמסחור ההולך וגובר לטובת התיירות באזור. ההגדה מספרת שמפרץ הא-לונג והאיים נוצרו על ידי דרקון ענק שחי בהרים: הוא רץ לכיוון הים והכה בזנבו על האדמה וכך יצר חריצים, בורות ועמקים, אחר כך צלל בים והעמקים הללו התמלאו במים וביניהם נשארו איים גבוהים. מכאן השם הא לונג – המקום שבו יורד הדרקון לתוך הים.
במקום פזורים כ- 3,000 איים מאבן גיר, בגדלים שונים, עולים מתוך מי הטורקיז של מפרץ טונקין, באזור דלתת הנהר האדום שמתחיל בסין. האיים בנויים בצורות שונות, גודלם שונה, מסלעים בודדים וצרים ועד לאי נרחב, עליו בנויים בקתות ואתרי נופש. תצורות האיים הבוקעים מתוך המים, פיזורם במרחב והסירות הרבות ששטות ביניהם, יוצרים מחזה נופי מרהיב. אם נוסיף לזה את מזג האוויר הנוח רוב ימות השנה והאוכל הווייטנאמי הנהדר, נקבל חווית חושים שלא תשכח זמן רב.
לינה באזור מפרץ הא לונג | כתבה על מפרץ הא לונג
הצוקים המזדקרים במפרץ הא לונג, מתופעות הטבע המרשימות בעולם (צילום: CC tiendp)
מפרץ הא לונג, כ- 3,000 איים מאבן גיר עולים מתוך מי הטורקיז של המפרץ (צילום: CC DonThao)
שייט במפרץ הא לונג
תנועות הגלים והים אל מול סלעי גיר מסיסים, יצרו במהלך השנים מערות רבות, שלחלקן ניתן להגיע מהחוף על שבילי עץ ובטון מסודרים. המערות מרשימות בגודלן ובמבוכיהן, בחלקן נטיפים וזקיפים מרהיבים שניתן להגיע אליהם עם מדריך צמוד ובהדרכה עילגת. המערות משולטות היטב, וכאן ניתן לומר שהשמירה על הטבע קיימת בצורה טובה. למערות יש פתח רחב, הנטיפים יבשים כיום וכבר לא פעילים. חלק מהמערות נתגלו רק לפני כעשור, ושטחה של הגדולה שבהן, מערת סונג סוט ( Hang Sung Sôt Gratto = מערת ההפתעות), כ- 10,200 מ"ר. מערות אחרות נקראות על שם חיות קדושות בבודהיזם ובסין: דרקון, דוב, פניקס וכדומה. ניתן לטייל באיים ובמערות רק בעזרת סירות תיירותיות, מצועצעות, המוצעות למטייל, בגדלים, איכויות ובתנאים שונים, שיכולים לכלול גם לינה וכלכלה מלאה. תוך כדי הפלגה ניתן לעצור בין סירות השוק של האיכרים המקומיים ולקנות פרי. אפשר לראות גם בריכות דיג ובהן רשתות עם דיונונים, סרטנים, ובעצם כל מה שזז במים וניתן למכור אותו או לאכול. כך שכל שנותר לנו היה להשתרע על כסא נוח בסיפון העליון של הסירה, להשתזף עם פחית קולה בידינו, לאכול אננס טרי וחתוך ולפטפט עם התיירים שמסביבנו. המצלמות לא הפסיקו לתקתק, וקריאות ההתפעלות ברחו לנו מהפה כמעט בלי שליטה, כשהן מתערבבות בקריאות ההתפעלות שעלו מפיות תיירים אחרים, על הספינה שלנו ועל אלו שחלפו לידנו.
למי שרוצה להאריך את השייט, כולל לינה, מומלצת ספינת הקרוזים של לי, כפקח שעוסק בעופות דורסים, נראה היה שהאיים האלה, עם המצוקים המרשימים שבהם, הגומחות ומדרגות הסלע שעליהם, אמורים להיות גן עדן ובית גידול טבעי לדורסים, ולאכזבתי כמעט לא ראינו ציפורים בשמיים, שלא לדבר על עופות דורסים.
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
הפארק הלאומי קאט בה
האי קאט בה ( Cat Ba ) הוא האי הגדול במפרץ הא לונג. שטחו 354 קמ"ר וחיים בו כ-13,000 איש. כמחצית משטח מהאי הוכרז כפארק לאומי בשנת 1986, כדי להגן על בית הגידול ובעלי החיים המיוחדים שחיים בו. האי מציע חופי רחצה, מערות גירניות רבות, מפלים ואגמים. גם כאן ניתן לרבוץ על אחד החופים עם קוקטייל טרופי ביד, או לצאת לתור ברגל את הפארק הלאומי. הגענו לפארק בנסיעה של 20 קילומטר, על גבי טוסטוס, מהעיירה קאט בה.
בנסיעה חלפנו על פני שדות אורז מעובדים ומוצפים במים מתעלות, ועל פני חלקות אחרות מעובדות בטרסות, שנבנו בעבודת יד, מבוץ שנוצר מסחף הגשמים. בכניסה לפארק נמצאת מערת קוון-אי על גבעה רמה בגובה 330 מטר. המערה שמשה מוצב בית-חולים ענק של כוחות צפון וייטנאם בתקופת המלחמה. היא מכילה מתחם ענק ומרשים של בונקרים וחצרות בתוך ההר, עם מבוכים ותעלות.
הפארק הלאומי קאט בה הוא מקום בעל פוטנציאל ענק, שמתבזבז ולא מושך תיירים כפי שהיה צריך, בשל חוסר משאבים ומודעות נמוכה לאפשרויות הטמונות בו. המקום מוזנח מאוד, השבילים לא מסומנים כלל וניתן להתברבר בו בקלות. מרכז המבקרים בכניסה קטן ומוזנח. אין כמובן דפי הסבר או הכוונה למטייל. לא הצלחנו לראות במהלך הביקור בשמורה פקח כלשהו. יחד עם זאת, הפארק הוא בעצם ג'ונגל מרהיב ועצום, עם עצי ענק ושרכים שונים. כשמצאנו שביל הליכה סביר, הלכנו עליו לאחת מפסגות הפארק, שנקראת נגולן פיק ( Nagylan Peak ), על הר קים קלאו ( Kim Calay ). לאחר הליכה לא קשה במיוחד, לאורך כמה קילומטרים, הגענו לעליה תלולה לפסגה. את העלייה עשינו בעזרת סולמות מתכת רעועים ומסוכנים. על הפסגה ניצב מגדל תצפית שגובהו 20 מטר. קשה, מסוכן, אבל המאמץ שווה כשמגיעים לתצפית ממרומי המגדל. הנוף מסביב מרהיב ביופיו ומשלב כפרים, חקלאות מסורתית, יערות עד אין קץ, ושטחי ירקות מעובדים שגדרות חזרן סביבם. כמובן שרוב שטחי העיבוד הם שטחי יער שנכרתו לשם כך.
וייטנאם – החיוכים שלאחר המלחמה הנוראה
המסע בווייטנאם היה מסע אל ארץ שאמנם מבקרים בה מיליוני תיירים, אך היא גדולה דיה כדי להכיל אותם מבלי להרגיש מחנק תיירותי, ובהחלט ניתן לומר שהיא עדיין לא מוצפת תיירים. זוהי ארץ יפה, עם תושבים כל כך חייכנים ונחמדים, שבכל פעם שנזכרנו במה שהיא מסמלת לעולם המערבי, קצת נצבט לנו הלב. והוא נצבט על כך שבעצם התושבים שם שילמו תשלום כל כך כבד (לפי הערכות כ 4 מיליון איש נספו במלחמה, לא כולל 600 אלף קמבודים, 50 אלף לאים ו- 58,200 חיילים אמריקנים), מתוך הרצון של המערב לבסס קו, שיפריד בין הדרום לצפון, שיעצור את ההתפשטות הקומוניסטית מהצפון לדרום.
בפועל, המערב גילה שלא ממש קרה משהו נורא לאחר הנסיגה, יתרה מזאת, מאז עזבו את הארץ לנפשה, חזר המקום לפרוח, האנשים חזרו לחייך, ואולי, לאחר שחזר לכאן ערך החיים, יחזרו איתו גם בעלי החיים.
מלון מומלץ בעיר האנוי
מלון אוריינטל ג'ייד (The Oriental Jade Hotel) מדורג ברמת 5 כוכבים, וממוקם לחופי אגם הואן קיאם ובנגישות טובה לאתרים רבים בהאנוי. הוא מציע חדרים לזוגות ומשפחות, בריכה על הגג עם נוף לעיר, מסעדה והסעות מ/אל שדה התעופה.
לחלק ראשון של המסע, בדרומה של וייטנאם.
מידע נוסף
כתבות נוספות
לינה באזור מפרץ הא לונג | כתבה על מפרץ הא לונג
למי שרוצה להאריך את השייט, כולל לינה, מומלצת ספינת הקרוזים של
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
הפארק הלאומי קאט בה
האי קאט בה ( Cat Ba ) הוא האי הגדול במפרץ הא לונג. שטחו 354 קמ"ר וחיים בו כ-13,000 איש. כמחצית משטח מהאי הוכרז כפארק לאומי בשנת 1986, כדי להגן על בית הגידול ובעלי החיים המיוחדים שחיים בו. האי מציע חופי רחצה, מערות גירניות רבות, מפלים ואגמים. גם כאן ניתן לרבוץ על אחד החופים עם קוקטייל טרופי ביד, או לצאת לתור ברגל את הפארק הלאומי. הגענו לפארק בנסיעה של 20 קילומטר, על גבי טוסטוס, מהעיירה קאט בה.
בנסיעה חלפנו על פני שדות אורז מעובדים ומוצפים במים מתעלות, ועל פני חלקות אחרות מעובדות בטרסות, שנבנו בעבודת יד, מבוץ שנוצר מסחף הגשמים. בכניסה לפארק נמצאת מערת קוון-אי על גבעה רמה בגובה 330 מטר. המערה שמשה מוצב בית-חולים ענק של כוחות צפון וייטנאם בתקופת המלחמה. היא מכילה מתחם ענק ומרשים של בונקרים וחצרות בתוך ההר, עם מבוכים ותעלות.
הפארק הלאומי קאט בה הוא מקום בעל פוטנציאל ענק, שמתבזבז ולא מושך תיירים כפי שהיה צריך, בשל חוסר משאבים ומודעות נמוכה לאפשרויות הטמונות בו. המקום מוזנח מאוד, השבילים לא מסומנים כלל וניתן להתברבר בו בקלות. מרכז המבקרים בכניסה קטן ומוזנח. אין כמובן דפי הסבר או הכוונה למטייל. לא הצלחנו לראות במהלך הביקור בשמורה פקח כלשהו. יחד עם זאת, הפארק הוא בעצם ג'ונגל מרהיב ועצום, עם עצי ענק ושרכים שונים. כשמצאנו שביל הליכה סביר, הלכנו עליו לאחת מפסגות הפארק, שנקראת נגולן פיק ( Nagylan Peak ), על הר קים קלאו ( Kim Calay ). לאחר הליכה לא קשה במיוחד, לאורך כמה קילומטרים, הגענו לעליה תלולה לפסגה. את העלייה עשינו בעזרת סולמות מתכת רעועים ומסוכנים. על הפסגה ניצב מגדל תצפית שגובהו 20 מטר. קשה, מסוכן, אבל המאמץ שווה כשמגיעים לתצפית ממרומי המגדל. הנוף מסביב מרהיב ביופיו ומשלב כפרים, חקלאות מסורתית, יערות עד אין קץ, ושטחי ירקות מעובדים שגדרות חזרן סביבם. כמובן שרוב שטחי העיבוד הם שטחי יער שנכרתו לשם כך.
וייטנאם – החיוכים שלאחר המלחמה הנוראה
המסע בווייטנאם היה מסע אל ארץ שאמנם מבקרים בה מיליוני תיירים, אך היא גדולה דיה כדי להכיל אותם מבלי להרגיש מחנק תיירותי, ובהחלט ניתן לומר שהיא עדיין לא מוצפת תיירים. זוהי ארץ יפה, עם תושבים כל כך חייכנים ונחמדים, שבכל פעם שנזכרנו במה שהיא מסמלת לעולם המערבי, קצת נצבט לנו הלב. והוא נצבט על כך שבעצם התושבים שם שילמו תשלום כל כך כבד (לפי הערכות כ 4 מיליון איש נספו במלחמה, לא כולל 600 אלף קמבודים, 50 אלף לאים ו- 58,200 חיילים אמריקנים), מתוך הרצון של המערב לבסס קו, שיפריד בין הדרום לצפון, שיעצור את ההתפשטות הקומוניסטית מהצפון לדרום.
בפועל, המערב גילה שלא ממש קרה משהו נורא לאחר הנסיגה, יתרה מזאת, מאז עזבו את הארץ לנפשה, חזר המקום לפרוח, האנשים חזרו לחייך, ואולי, לאחר שחזר לכאן ערך החיים, יחזרו איתו גם בעלי החיים.
מלון מומלץ בעיר האנוי
מלון אוריינטל ג'ייד (The Oriental Jade Hotel) מדורג ברמת 5 כוכבים, וממוקם לחופי אגם הואן קיאם ובנגישות טובה לאתרים רבים בהאנוי. הוא מציע חדרים לזוגות ומשפחות, בריכה על הגג עם נוף לעיר, מסעדה והסעות מ/אל שדה התעופה.
לחלק ראשון של המסע, בדרומה של וייטנאם.
מידע נוסף
כתבות נוספות
מלון מומלץ בעיר האנוי
מלון אוריינטל ג'ייד (The Oriental Jade Hotel) מדורג ברמת 5 כוכבים, וממוקם לחופי אגם הואן קיאם ובנגישות טובה לאתרים רבים בהאנוי. הוא מציע חדרים לזוגות ומשפחות, בריכה על הגג עם נוף לעיר, מסעדה והסעות מ/אל שדה התעופה.
לחלק ראשון של המסע, בדרומה של וייטנאם.
מידע נוסף
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב
פרץ גלעדי ז"ל, היה פקח רשות הטבע והגנים ומתנדב ביחידת החילוץ ברמת הגולן. הוא עסק רבות באקולוגיה ושימור טבע, ומסעותיו הרבים והמגוונים ברחבי העולם התמקדו בלימוד הטבע ובשימורו.
|
