www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



טיול לדרום וייטנאם - חלק ראשון
מאת: פרץ גלעדי


נסעתי לווייטנאם מתוך סקרנות לראות את האנשים שהצליחו להביס את הצבא הגדול והחזק בעולם ובכל זאת נשארו עדינים, מחייכים חיוך ביישני כשהם פוגשים זרים; כדי לראות את הארץ שהצליחה לשרוד עשר שנות הפגזות, שרפות ומה לא, ובכל זאת להישאר כל כך יפה; כדי לראות את העולם התת-קרקעי ש"העלים" בתוכו את לוחמי הוייטקונג, שידעו לצאת בשנייה הנכונה ולזרוע פאניקה בכוחות האמריקנים שהסתובבו ביניהם אחוזי אמוק.


אך בעיקר היה זה טיול עם בני, טיול של שני גברים שאמנם מבדיל ביניהם דור, אבל בכל זאת, היה גם לגנים מה לומר.


סייגון, הו צ'י מין סיטי, וייטנאם
הו צ'י מין סיטי - בירת הדרום ועיר ללא הפסקה  (צילום: 
CC Falco Ermert)


יעדי טיול בדרום וייטנאם המוזכרים בכתבה
 

asiatica




 

מחילות הפחד מהמלחמה האמריקאית

נראה כאילו פצעי המלחמה בווייטנאם לא נמחו עדיין. יש משהו במבט הבוחן, גם אצל הדור שנולד אחרי המלחמה, שמעיד על כך, והסיפורים עולים בכל הזדמנות. הפעם עם החיוך המבויש, שבא להזכיר למערבים שחיוך לחוד, ורצינות לחוד.
 
בהקשר הזה, מחילות קו צ'י (Củ Chi), שנחפרו באזור כפרי שנמצא כ- 30 קילומטר מהעיר הו צ'י-מין (Ho Chi Minh City), שבעבר נקראה סייגון, הוא מקום טוב, פרט כמובן לעיר הו צ'י מין עצמה, להתחיל בו את החוויה הוייטנאמית של המלחמה האמריקאית. באזור נחפרה מערכת מסועפת של 200 קילומטר, רצופה מנהרות ובונקרים, שהגיעה בזמנו עד לגבול קמבודיה, כשהיא פרוסה בעומק של כעשרה מטר מתחת לפני הקרקע. הביקור במקום הבהיר לנו בתוך שניות את גודל הפחד שהיה מנת חלקם של הלוחמים האמריקנים באזור זה.
 
מאחר שהוייטנאמיים בני ימנו למדו שכסף מצוי אצל אנשי המערב, כולל האמריקנים, הם למדו לקבל אותם כתיירים, בכוונה שישלמו הפעם בכסף טוב. אזור קו-צ'י נמצא כיום באחריות הצבא, שהציב מדריכים מנוסים, חלקם בוגרי המלחמה. עבור מדריך כזה העמידה מול האמריקנים, אויביו לשעבר, היא חוויה מתקנת, בעיקר כאשר הוא רואה את מבטי ההשתאות על פני אלה ששומעים את סיפוריו ורואים את פשטות ההסוואה והתחכום של רשת המנהרות, שהייתה חלק מהמערך הוייטנאמי שהביס אותם אז.
 
רבים מהאמריקנים המבקרים במקום הם חיילים לשעבר, המגיעים לשדות הקרב שלהם, כדי להעלות זיכרונות, להראות למשפחה, לספר את סיפורי הקרב במקום ההתרחשות, ובעיקר כדי לשחרר מועקות. במקומות רבים נותרו מכתשים שנוצרו כתוצאה מהפגזות המטוסים, שהמחישו את הכוח שהאמריקנים הפעילו מול לוחמי הגרילה, והכפרים ששימשו להם מסתור- או לא ...
 
כדי להבהיר את משמעות הדברים, השאירו הוייטנאמיים בשטח גם מלכודות ואמצעים, שכוונו נגד החיילים האמריקנים. בורות מכוסים בצמחייה ובתוכם חניתות משוננות, בור שמעיף על הנופל בו דלת עם להבים חדים שמשספים אותו, ועוד כל מיני המצאות אכזריות מאין כמותן. לוחמי הווייטקונג הפעילו מלכודות ריח נגד כלבי החיפוש שתרו אחר פתחי הבונקרים, כדוגמת פיתיונות עם בצל או פלפל חריף, כדי לשבש את חוש הריח של הכלבים. הם חפרו בורות ובתוכם הדליקו פחמים כדי ליצור עשן, במטרה לפתות חיילים אמריקנים להתקרב, בהנחה שזהו פתח של מסתור, ובמקום חיכה להם מארב. אפילו פתחי האוורור של התעלות היו בתוך תלוליות טבעיות או מתחת לעצים, בהסוואה מושלמת. אזור קו-צ'י כולו ירוק-עד, והוא מתאושש היטב לאחר שרוסס מהאוויר בחומרים משירי עלים.
 
מחילות הויאטקונג קו צ'י, דרום וייטנאם
מדריך מדגים את ההסוואה במחילות קו צ'י, מבטי השתאות על פניהם של תיירים אמריקאים   (צילום: CC Tun Tun Win)
 

בדלתא של נהר המאקונג

דלתת המאקונג היא האזור הדרומי של וייטנאם. היא שטוחה לגמרי ומהווה אזור חקלאי פורה מאין כמוהו, השופע בעיקר שדות אורז.
גם למאקונג היסטוריה שקשה לשכוח, לאלה שזוכרים את ספינות הסיור האמריקניות מהסרט "אפוקוליפסה עכשיו" מותקפות על-ידי ספינות דייג קטנות, ואת מלכודות האסירים מהסרט "צייד הצבאים". עלינו על אחת הסירות שעושות סיורים במורד הנהר. ניתן לקחת סיורים מושטים למשך כמה ימים בהדרכה צמודה וחייכנית, באזור כולו, העשיר בביצות ואגמים רבים.

בעונת הגשמים יורדים כאן 2,000 מילימטר גשם, וגובה המים עשוי לעלות במטר [*]. מאחר שמפלס הנהר משתנה בתדירות ובהפרשיי גובה, בנויים כל הבתים שלצידי הנהר על כלונסאות עץ כדי למנוע הצפתם במים. הטמפרטורה הממוצעת באזור הדלתא, כמו בחגורה הטרופית כולה, היא כ-27 מעלות, והלחות גבוהה - 85%. לכן כל הזמן מזיעים. החיים בכפרים מתנהלים סביב הנהר. שטחי החקלאות צמודים אליו, והם מושקים על-ידי תעלות, המובילות מים, או על-ידי משאבות השואבות מים מהנהר.

נהר המאקונג זורם לאורך 4,200 קילומטר, והוא הארוך והחשוב ביותר בנהרות דרום מזרח אסיה: הוא מתחיל דרכו בטיבט, חוצה או גובל בסין, לאוס, מיאנמר, תאילנד, קמבודיה ו-וייטנאם. מגוון בעלי החי והצומח בו, הוא השני בעולם בעושרו, לאחר האמזונס. עשרות מיליוני בעליי חיים תלויים בו למחייתם.
כתבה על שייט על נהר המקונג
 
 ____________________________________ 
 המאקונג הוא מהנהרות הגדולים בעולם שכמעט אינו גורם להצפות, וזאת בשל אגם טונאלה-סאפ המחובר אליו בשטח קמבודיה, המסוגל לספוג את עליית הנהר בשעת גאונו ולהשלים את מימיו בתקופת השפל שלו.
 
שוק הפירות הצף   הדלתא של נהר המקונג
שוק פירות צף בדלתא של המאקונג (צילום: פרץ גלעדי), והחיים על פני המים (צילום: יובל נעמן)
 
 

שווקים צפים ועופות עלהצלחת

סירות הן כלי התחבורה העיקרי, ובאמצעותן מעבירים סחורות ובני אדם. שווקים צפים קיימים כאן כאילו מאז ומעולם, בהם ניתן לפגוש סירות משוטים עלובות ועד לסירות ויאכטות גדולות, העומדות במקום כבית עסק מסחרי. מגדלורים משמשים כרמזורים במים, מכוונים את תנועת הסירות הצפופה. בשווקים הססגוניים בערים הסמוכות, כמעט הכל מתבצע על המדרכות: תספורות, מריטת גבות, בישול, כביסה, תיקוני רכב, ניקוי אוזניים, הכנת מצבות שיש, הכנת חותמות ומפתחות ועוד.
 
מלבד החקלאות המסורתית, קיימות באזור הדלתא גם "תעשיות" פרימיטיביות. אחת מהם נמצאת במחוז האיים באן טרה (Bến Tre),המכונה "ארץ הקוקוס", אליה אפשר להגיע בשייט דרך תעלה טבעית על נהר טאן תך (Tan Thach). תושבי המקום מפיקים מעצי הקוקוס מגוון מוצרים. חלב הקוקוס מעורבב עם סירופ צמיגי חם, בבישול איטי על מדורת שאריות הקוקוס, עד להתגבשותו למוצק ממנו נחתכות סוכריות הנארזות בעבודת ידיים פשוטה על-ידי נשות הכפר. עליי הקוקוס משמשים כגגות לבתים.

ב"מפעל" נוסף מייצרים נייר אורז. את האורז מבשלים במיכל גדול, את הנוזל העמילני שמתקבל שופכים בעיגול על מחצלות, ומניחים לייבוש בשמש. הכל נעשה בעבודת ידיים פשוטה. הפסולת מועברת לצריכה כדשן לעציצים ולמאכל חזירי הבית. דבר לא מבוזבז.

גם אנחנו שמענו שהמקום נחשב לאחד העשירים בעולם במגוון בעלי החיים שבו: אבל שמועות לחוד, ומציאות לחוד. בכל אזור דלתת המאקונג כמעט לא ראינו עופות מים [*]ציפינו לראות פי כמה יותר עופות באזור המאקונג, אבל התאכזבנו. התאילנדים הצליחו לחסל בתאילנד כל דבר שזז: הוייטנאמיים נמצאים לא רחוק מאחוריהם. למרבה הצער, העופות שכן ראינו, היו על הצלחת. כנראה שבארץ עולם שלישי, צפופה ביותר, סדרי העדיפויות שונים לחלוטין מהמקובל בארצות מודרניות. כנראה המלחמות הרבות שהיו, הורידו אצלם את ערך החיים עד כדי כך שלשום דבר פרט לקיום אין ערך. כך הטבע הולך ונכחד שם לאט אבל בטוח, ולמרות הכל הוא עדיין מגלה נוכחות מרשימה בכל וייטנאם.

_________________________________
* עופות המים, ובעיקר חסידות ומגלנים, מקננים לאלפיהם במרוכז בשמורת ואם טרה (Vam Ho Bird Sanctuary), כ-30 קילומטר מעיר המחוז באן טרה, אולם באזור החקלאי נפוצות רק אנפות לסוגיהן - אולי בשל השימוש בחומרי הדברה.
 
שווקים צפים על דלתת המקונג, דרום וייטנאם
שוק צף על דלתת המקונג  (צילום: CC Richard Allaway)
 

ייעור ואיכות הסביבה בוייטנאם

המדינה מנסה לייער מחדש, אבל היא לא עומדת בקצב המתגבר של כריתת היערות הקיימים. אם נוסיף לכך את היערות שעדיין לא התאוששו מהמלחמה, עקב הריסוס בחומרים משירי עלים (דרכם של האמריקנים לנסות ולגרום לוייטקונג להתגלות), נבין שהמצב לא טוב. נוסיף לכך את הפיתוח הכלכלי והגידול באוכלוסייה, ונראה שמצב איכות הסביבה בוייטנאם עומד בפני שוקת שבורה: אבל זה עדיין ניתן לתיקון.
 
לפי נתונים שלא ממש נבדקו בשנים האחרונות, חיים ביערות וייטנאם (אולי במקומות לא מיושבים) למעלה מ- 800 מיני ציפורים, 273 יונקים, 180 מיני זוחלים, 80 מיני דו-חיים, אלפי מיני חסרי חוליות ומאות מיני דגים. צייד פראי ובלתי חוקי, הרס בתי הגידול וזיהום המים, גרמו נזק רב לטבע המקומי והביאו 60 מיני ציפורים ו- 54 מיני יונקים לסכנת הכחדה. מעריכים שביערות צומחים יותר מ- 12 אלף מיני צמחים, מתוכם זוהו והוגדרו עד היום רק כ- 7,000 מינים. הצייד והכריתה כאמור אסורים על-פי חוק, אולם הפיקוח ואכיפת החוק כמעט לא קיימים. השחיתות שולטת, וכמעט לא ניתן לראות בעלי חיים מחוץ לשמורות טבע מוסדרות.

בעונה יבשה אין לכפריים כמעט תעסוקה, והם יוצאים לצוד מכל הבא ליד ולמלכודת: קופים, נחשים, ציפורים, ארנבות, איילים ועוד. חלק מהבשר נאכל וחלקו נמכר בשווקים לכל המרבה במחיר. צייד או כורת עצים שנתפס, אמור לשלם קנס של מיליון דונג (כ- 60 דולר) או להישלח לכלא. אבל כאמור, הסיכויים כל כך קלושים, שלמעשה החוק לא קיים. אף על פי כן, בוייטנאם יש כיום עשרה פארקים לאומיים ומספר שמורות טבע הולך וגדל.
   
דלתת נהר המקונג, דרום וייטנאם
דלתת המקונג, בתים על כלונסאות  (צילום: CC McKay Savage)
 




 

טיול באזור דאלאת - בירת ההרים

אחת השמורות היא על הר לאן בייאן (Lang Biang), הנמצא 12 קילומטר מהעיר דאלאת (Dalat), שהיא "בירת ההרים" באזור הרמות המרכזיות של המדינה. השמורה נמצאת בחלקו הדרומי של רכס ההרים טרונג סון (Son Tryong). האזור כולו שופע נחלים זורמים ומפלי מים, והנוף ההררי מדהים. להר לאן בייאן חמש פסגות וולקניות שהגבוהה מבינהן, מתנשאת לגובה 2,169 מטר. 
 
כאוהבי טבע, ובעיקר, כי לא הייתה לנו בריירה, טיפסנו לפסגת ההר מהכפר לאט (Lat). ההר בן שתי הפסגות העיקריות, קיבל את שמו המפואר לאן בייאן כיוון שפסגות ההר דומו לשני נאהבים שנתנו להר את שמו: K’lang=שם של אישה, K’biang= שם של גבר.
 
מלונות באזור דאלאת, דרום וייטנאם
מלון דאלאת פאלאס (Dalat Palace Hotel) בבירת ההרים דאלאת  (צילום: CC Anne and David)
 
 

יערות ומפלים באזור דאלאת

היער מורכב ברובו מעצי אורן ומחטניים שונים, וכדי להראות שבכל אופן לא קלו כל הקיצין על שימור הטבע, על כמה עצים ניתן לראות שלטים בנוסח "אתה ואני נשמור על הסביבה". למזלם של הפרחים יש כאן די ירקות, ולכן ניתן לראות בשמורה מיני פרחים שונים ומיוחדים, כמו הטמריק (Tamrik), הדומה לטופל האדום (Cynomorium coccineum)הגדל בדרום הגולן ומשמש כתרופה נגד דימום, וצמח הקנה המקומי,המשמש חומר גלם להכנת מטאטאים. פסגה נוספת בשמורה היא "הר הפיל", שקיבלה את השם כיוון שצורתה מזכירה ראש של פיל, אליו ניתן להגיע רק ברגל.
 
הכניסה לשמורה עוברת במסלול שבו שבילי עץ וגשרים תלויים, לכיוון מפלי הטיגריס (Tiger Falls) - מפלים שוצפים בגובה של כ- 50 מטר, המציפים את כל האזור בעונה הרטובה. האגדה מספרת שבאזור חי טיגריס ענק בתוך מערה, שטרף צייד, לאחר שהלה פצע אותו ברגל. לכבוד האירוע הציבו פסל גדול של טיגריס ללא רגל בכניסה למערה. הטיפוס להר עובר דרך שטחים חקלאיים, טרסות אורז ובעיקר מטעי קפה מזנים שונים, המושקים בצנרת ומשאבת מים מהנהר.
 
ההליכה לפסגת הר הפיל ארכה יום שלם, ובמהלכו חצינו את נהר לאפה (Lapa), על גשרים תלויים רעועים והרבה שטחי ירקות, אפרסמון, אבוקדו ועוד. למרות התפשטות החקלאות על חשבון הטבע, ניתן עדיין לראות צמחים שונים ומשונים, כמו פרח אדום הלוכד זבובים ונקרא בפי המקומיים פיטש (Pitch), וצמח המשמש כתרופה לשלשול הקרוי קוסוי (Cosoi).
 
מפלים באזור דאלאת, דרום וייטנאם
מפלי הפיל באזור דאלאת  (צילום: CC Ian Armstrong)
 

מפגש עם מיעוטים בווייטנאם

בסופו של טיולנו, הגענו לכפר צ'יל (Chil), השייך לשבט קו (Kho). בכפר חיות 20 משפחות בבקתות עץ צנועות, הבנויות בצורת עיגול, במרכזו פרוסות מחצלות עם פולי קפה לייבוש. האנשים בכפר זה שמחים בכל ביקור ורואים בו מפגש עם עולם אחר.

הם לא ממש דוברי אנגלית, אבל כמו בכל מקום, גם כאן ישנו המלומד המקומי הצעיר, שסיפר לנו על מצבם של כפרי המיעוטים במדינה, שהם מוזנחים למדי ומופלים לרעה על-ידי השלטונות. הילדים לומדים בפנימייה רק כשישה חודשים בשנה, ובשאר הזמן עובדים בחקלאות. המסורת והתרבות שונות מאלו שבערים. כאן האישה היא השליט במשפחה, היא עובדת וקובעת את כל סדרי החיים, היא גם זו שמחזרת אחרי הגבר ומארגנת את החתונה. נשים נשואות עונדות צמיד על היד או על הרגל, וכשנמאס להן מבעליהן, הן אלו שמחליטות על גירושין. העובדה שהכפר מונהג על-ידי נשים, היא אולי הסיבה לכך שכל אנשי הכפר חייכנים ואדיבים כל כך...

השוק הצף בדלתת המקונג, דרום וייטנאם
שעור באנגלית (או שיעור בווייטנאמית) בשוק הצף על דלתת המקונג (צילום: CC fridaycafe)
 
בני, אגב, ידע להישיר מבט לצעירות יותר, וזה הזכיר לי מדי פעם שהוא בעצם בסך הכול בשנות ה-20 לחייו, ועבורו ועבור הצעירות החייכניות, בנות המקום, יש אולי בחיוכים יותר מאשר סתם נחמדות...
 
זהו חלקו הראשון של סיפור המסע שלנו - לחלק השני - טיול לצפון וייטנאם





פרץ גלעדי
 
אודות הכותב
פרץ גלעדי, פקח רשות הטבע והגנים ברמת הגולן, חי ונושם אקולוגיה ושימור טבע. מסעותיו בעולם מתמקדים בלימוד הטבע וכיצד שומרים עליו, ביעדים בהם הוא מבקר.

לקריאת כתבות נוספות של פרץ








מספר צפיות: 12568
3359