www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



יעדים על דרך המשי של אוזבקיסטן
מאת: יובל נעמן


מעברים הם בדרך כלל הדרגתיים, כך חשבתי, ובדרך המשי ציפיתי לראות מעבר הדרגתי בין מערב למזרח. שלא כבטיסה המחברת במהירות עולמות של שפות מנהגים, פרצופים, טעמים וריחות, חשבתי שאמצא את המעבר כאן ההדרגתי, וטעיתי.


חומות העיר העתיקה חיווה
חומות העיר העתיקה 
חיווה   (צילום: יובל נעמן)
 

דרכי המסחר העתיקות

דווקא דרכי ועורקי מסחר הן בבל של תרבויות, ואם חשבתי שקירגיזייה היא החוליה המקשרת בין אוזבקייה הטורקית, טג'יקייה הפרסית, קזחייה הרוסית ושאריות הזרע של הכובשים המונגוליים, הרי שהכניסה לשינג'יאנג הסינית החזירה אותי עמוק לתת-היבשת הטורקית. אותם פרצופים מזרח-תיכוניים שחומים. אותו סלאם-עליכום. אותו קבאב ופלאו ואותו כתיב ערבי. דרכי הסחר שהיו צינור של העברת אמונות ודעות, יחד עם סחורות, גם גרמו לנדידת טעמים וריחות, מנהגים ועמים בין אזורים מרוחקים.
כתבה על שינג'יאנג במערב סין



ערים על דרך המשי באוזבקיסטן המוזכרות בכתבה
 

חיווה, אוזבקיסטן
הגמל של חיווה - "למה אני? למה כאן?" 
  (צילום: יובל נעמן)


המזרח הרחוק




 

הדרך הארוכה אל חיווה

1,000 קילומטר מפרידים את העיר חיווה (Khiva) מבירת אוזבקיסטן טשקנט (Tashkent).
2,500 שנות היסטוריה בעיר חדשה להפליא, על סעיפה הצפוני של דרך המשי. עיר בנווה המדבר אורגאנש, על אפיקו המתייבש במהירות, של נהר אמו-דריה. עיר מבצר ששלטה על אזור מדבר נרחב.


במאה ה-19, כשהאמירות שלה הייתה שנייה רק לבוכרה (Bukhara), הייתה אימת המבקרים, שאיתרע מזלם להזדמן למקום הקסום והארור הזה. חלקם הקטן זכה לכבוד מלכים בעיר המלכותית המפוארת, בינות חומות אבן נשגבות, ואחרים מצאו עצמם מעופפים כמו ציפורי העפרוני, ממרומי המינרטים או מחומות האבן המקיפות את העיר.

עיר מדבר זעירה, כמעט נטושה כיום, במיוחד בלילות בהירי שמיים, כשפרט למעט תיירים כמוני, כמעט אין עובר בסמטאות אבן החול הצרות. אפילו הגמל שעומד במרכז העיר ומתפלל לתייר שירצה להצטלם איתו, שואל עצמו: "למה אני? למה כאן?"

כתבות על דרכי המשי
 


סרט וידאו - צבעים ומראות מחיווה  (צילום וידאו: אודי נעמן)
 

הדרך הארוכה מחיווה לבוכרה

מחיווה לבוכרה, האוטובוס ממשיך דרכו לאורך נהר אמו-דריה, מהלך 470 ק"מ, שאינם מתייחסים במיוחד לקו הגבול המלאכותי ששורטט בין טורקמניסטן לאוזבקיסטן. האוטובוס חוצה את הגבול מדי פעם, בדרך המאובקת של המדבר החם קיזליקום, עד הגיעו לעיר הזהובה של בוכרה או כפי שהמקומיים מזהים אותה "בוקסורו".
 

בוכרה עבורי היא הצגה שראיתי בילדותי, בגיל עשר, אודות משהו ערטילאי מעולמות קסומים אחרים.
הייתה זו ההצגה מוסיקלית אודות נסאר-א-דין החכם הבוכרי. לא זוכר הרבה מאותה שעה מוסיקלית, פרט לתלבושות ססגוניות ומוזיקה מסתלסלת. אבל ההגעה למקום המקורי, והתלבושות של המקומיות, שכאילו לקחו את אותן התחפושות מההצגה, החזירה אותי במנהרת הזמן לאותו ערב בילדותי, בו חוויתי את בוכרה לראשונה.

 

יושב במלוני שבין כיכר ליאב־אי האוס (Lyab-i Hauz), שהיא ברכת מרכז העיר הרבועה, המוקפת עצי תות עתיקי שנים, שנתנו את פירותיהם המתוקים עוד לאנשי ימי הביניים לפני 600 שנה, ובין בית הכנסת היהודי, שעכשיו כמעט נטוש ושומר עליו מוסלמי. בספרו של צור שיזף, הוא מספר שלפני 14 שנה היו בעיר 6,000 יהודים בקהילה פורחת ותוססת. כיום, כל שנותר הוא מצבה תיירותית. 
בתי מלון בבוכרה

מדרסה בבוכרה
עיטורים על קיר מדרסה בבוכרה  (צילום: Dan Lundberg)
 





 

בוכרה - מעט מתפארת העבר 

כשסבי עדיין מכר מלח בערבות רוסיה האירופית, בקצה האחר של רוסיה עדיין החזיקו בתי כלא זעירים, עקב השימוש בשיטה החסכונית של השלכת אסירים בתום עשרת ימי מאסר מבתי הכלא, ורצוי מגובה רב ככל הניתן.
נשים נואפות או שהואשמו בכך, נארזו בשק בו ישנם שני חתולי פרא רעבים, ונקברו בעודן בחיים בבור, ממנו פרחה נשמתן באיטיות, אלא אם אחד מבני משפחותן חס עליהן והרג אותן במכת נבוט כבד על ראשן.
אחרים פשוט קוצרו בראש, על פי סיסמתו הידועה של שמוליק רוזן האגדי – "קפד ראשו".
אכזריות זו בערי מרכז אסיה, הופסקה על ידי אנשי לנין, ויורשו "התליין הגרוזיני הנאור" סטאלין.

בוכרה עצמה, שבמהלך 2,500 שנה נמחקה לא אחת, הפכה לבסוף לעוד עיר שדה סובייטית, בה ניכר מעט מתפארת העבר.
זוהי עיר סובייטית מנומנמת, עם מונומנטים דתיים רבים, המשמשים ברובם חנויות מזכרות. רק פסלו המגוחך של גיבור העיר נאסר-א-דין חוג'ה הרוכב על חמורו ומגחך, כשהוא ניצב, פונה לברכת העיר והמרכז התרבותי והמסחרי, סביב 
כיכר ליאב־אי האוס (Lyab-i Hauz) - שכמו המשתמע משמה בטאג'יקית עתיקה, זו כיכר ובה בריכה, המשמשת מיזוג אויר ליוצאים לבלות בלילות הקיץ הלוהטים. בעברה המפואר הייתה הכיכר אורחן למבקרים, ומרכז דתי, מוקף מאדרסות ללימודי הדת. 
כיום ה"מאדרסות" הפכו ל"מאסחרות", ורק הניקיון המופתי בסמטאות הבוץ, מסגיר את חיי הפחד ששררו במהלך הניסוי בן 70 השנה, בבניית האדם החדש, שנערך במאה האחרונה ברוסיה.

 


סרט וידאו - צבעים ומראות מבוכרה  (צילום וידאו: אודי נעמן)
 

שחריסבז – סמלים לאומיים בהתהוות

כל עם צריך סמלים לאומיים, ולמי באמת חשוב שהרצל ממש שנא את ביקוריו בישראל? ושסמטנה לא ממש נידב את יצירתו "המולדבה" לנפתלי צבי, למילותיו הבנאליות שכותרתן "התקווה"?
עם קם, כשמתאחדים מורשת אבות, תרבות ושפה, עם חבל ארץ. וגם אם מזייפים קצת כדי ליצור עם, זה לא ממש נורא.
לפעמים צריך לשכתב פרקים שלמים של היסטוריה, ורבות הרודנויות שעשו ועושות זאת. 

 

באוזבקיסטן במקומות בהם ניצב וודאי פסלו של לנין בעבר, היו צריכים תחליף הולם, ומה יותר פשוט מלהחליף את הפסל וסמל האומה, מלנין, לטימור, שודד הבקר והרוצח הגדול ביותר שקם באזור מרכז אסיה כולה, ושאפילו לא היה אוזבקי? 
 

וכך הפך טימור-לאנג, לסמל באוזבקיסטן. עיר הולדתו שחריסבז (Shakhrisabz) הפכה לאתר מכובד, וסמרקנד הפכה לבירתו - עיר שאנשים כמותו היו הורסים ברגע, כמו שעשה לפניו המודל שלו ממונגוליה - ג'ינגס-חאן, אליו ניסה לקשור עצמו בהיסטוריה משוכתבת.
 

טימור הצולע לפני שרידי שער ארמונו הענק בשחריסבז
טימור הצולע לפני שרידי שער ארמונו הענק בשחריסבז
  (צילום: יובל נעמן)
 

ה"מאינה ההודית" של התיירות
המאינה ההודית הוא ציפור זרזיר חכמה וחזקה, יש האומרים שיכולה אף ללמוד לדבר שפת אדם.
בספרו של צור שיזף
דרך המשי, המתאר סיור משנת 1991, מוזכרים דוכיפת ושרקרק לאורך דרכי המשי האוזבקיות. כן, לאורך דרכי הכותנה הארוכות של אוזבקיסטן עדיין שרקרקים מופיעים בשריקה חדה לעיתים, במלבוש נוצותיהם ההדורות והבוהקות, אבל בערים, מחוץ למעט יוני בר ומספר דרורים, כל שניתן לראות, היא 'המאינה ההודית' (עוף ממשפחת הזרזיריים), השולטת בכנף ברזל בשמי וברחובות העיר.


לפני מספר שנים, כמה עובדים מהצפארי בתל אביב מצאו לנכון לשחרר לחופשי מספר ציפורי מאינה הודית, ששהו בצפיפות יתר בכלוביהן. בכך יצרו תגובת שרשרת בלתי נשלטת, שעוד עשרות שנים ייכתב עליה בספרי לימוד. בקרוב, כשציפורי ארצנו יחלו להעלם אחת אחת, והמאינה ההודית תשתלט על חיינו, לאחר שתגרש את החוחית , הירגזי, אדום החזה, הדוכיפת ושאר הציפורים שהיו ועדיין חלק מנוף ארצנו, ניזכר שטעות קטנה של אנשים, הרסה נוף וחלק מחיינו. ציפורי השיר הצנועות שלנו ייעלמו לעד, ונישאר עם המאינה ההודית, הדררה והפולשים הזרים החזקים יותר.
 


סרט וידאו - צבעים ומראות מסמרקנד  
  (צילום וידאו: אודי נעמן)


אותו הדבר יכול וגם יקרה עם התיירות במדינות מתפתחות, שפתחו שעריהן לעולם הרחב, ועם הכסף הזר הגיעה גם השפעה הרסנית. דבר זה עדיין לא קרה באוזבקיסטן וקירגיזסטן, או שמא החל כבר?
אלו עדיין מדינות של שמורת טבע תרבותית, של אדיבות ונדיבות.
לאחר ביקור במדינות כמו תאילנד, בהן ראיתי מה עשתה התיירות, ומה היא עדיין עושה למדינות ולתושביהן, אני רק מאמין ומקווה שקללת המאינה ההודית של התיירות לא תחול גם על אוזבקיסטן וקירגיזסטן ותושביהן.



מעוניינים בפרטים נוספים על טיול עצמאי או קבוצתי לאוזבקיסטן? 
לחצו כאן והתקשרו או מלאו פרטי קשר>>

 

לקריאה נוספת

 דרך המשי - ספרו של צור שיזף
 

כתבות נוספות על אוזבקיסטן

חגיגות הנורוז באוזבקיסטן
טשקנט והרי השמיים
סמרקנד ובוכרה
הקהילה היהודית באוזבקיסטן

כתבות נוספות על דרכי המשי
המסע הגדול על דרכי המשי
דרך המשי – סקירה היסטורית
יהודים על דרך המשי
מערבה מסין: דרכי הסחר






יובל נעמן אודות הכותב
יובל נעמןצלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב. www.yuval-naaman.com





יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של יובל








מספר צפיות: 14119
3218